תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ס עמוד א
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד צבור
רש"י מסכת גיטין דף ס עמוד א
בחומשין - שיש שכותבין להן חמשה חומשין כל חומש אחד שלם לעצמו וכל ספריהם היו במגילה כס"ת שלנו
שו״ת פאר הדור להרמב״ם סימן ט
מתלמידי רבינו אפרים זצ״ל, שאלה יורנו מורינו בספר תורה שאינו עשוי כהלכה או ספרים של קלף שהם ודאי פסולים אם מותר לברך. תשובה: מותר לברך בהם ואין הברכה על הקריאה בספר כמו הברכה על נטילת לולב או ישיבת סוכה שאם היתה פסולה או לולב פסול הברכה לבטלה שהמצוה היא נטילת הלולב או ישיבת הסוכה שעליה מברך ואם היו פסולין לא עשה שום מצוה אבל בקריאת התורה המצוה היא הקריאה בין שקרא בספר כשר ובין שקרא בספר פסול, ואפילו קרא על פה עצמה של קריאה היא המצוה שעליה אנו מברכין...וזהו ההפרש שלא הרגישו בו רוב חכמי מזרח ודמו(?) שהמברך וקורא בספר פסול שהוא ברכה לבטלה, ודוקא לדבר זה הא דאמרינן אין קורין בחומשין מפני כבוד הציבור...היה להם ליתן הטעם מפני שהוא פסול שנמצאת הברכה לבטלה...אלא ודאי...הוא שאין קורין בחומשין מפני כבוד הציבור לא מפני ברכה לבטלה, ועל זה סמכו כל אנשי המערב והיה קורין בספרי קלף בלא עבוד כלל ומברכין לפניה ולאחריה לפני גאוני עולם
אורחות חיים חלק א הלכות קריאת ס"ת
ועל זה נשאלה שאלה להרמב"ם ז"ל...בס"ת שאינו עשוי כהלכתו….על דוקיא זו סמכו כל אנשי המערב והיו קורין בספר קלף בלא עיבוד כלל ומברכין לפניה ולאחריה בפני גאוני עולם כגון ר' יוסף הלוי ור' יצחק ז"ל וכיוצא בהם ומעולם לא נמצא פוצה פה ומצפצף לפי שכלם בעלי בינה וחכמתם מיושב' וידעו שאין הברכה תלויה בספר אם כשר הוא ואם פסול הוא כמו שבארנו
שו"ת הרשב"א חלק א סימן רכז
מונטסון. שאלת הקורא בספר תורה בצבור ואחר שקרא בו נמצא הספר פסול והביאו ספר אחר כשר. צריך לחזור ולברך כשיחזור ויקרא בספר זה הכשר? תשובה דבר ברור הוא זה שכל שצריך לחזור ולקרוא שחוזר ומברך. שהרי המצוה לקרות בספר תורה כשר. והברכה שברך על הספר הראשון היתה לבטלה בשגגה. וכל שלא יצא ידי קריאה אף ידי ברכה לא יצא. וכן נהגו בזה פעמים הרבה
בית יוסף אורח חיים סימן קמג
וכתוב בתשובת הרשב"א שנשאל על ס"ת שאינו עשוי כהלכתו או שיש בו אחד מן הדברים הפוסלים אם מותר לברך בו או אסור וכתב השואל שמצא תשובה להרמב"ם (מהד' בלאו סי' רצד פאר הדור סי' ט) שהתיר לקרות ולברך על ס"ת פסול אם אי אפשר להיות להם ס"ת כשר והרשב"א תמה על תשובה זו וסתר ראיותיו והעלה שבילדותו כתב כך ואח"כ חזר בו וכתב בהלכות ס"ת פ"י (ה"א)
שו"ת הרא"ש כלל ג סימן ח
ועל ס"ת שנמצא בה טעות, דע כי כיון שפסול הוא הקריאה שקראו לאו כלום הוא נמצא שגם הברכה שברכו אינה ברכה. והקורא בכשרה צריך לברך על קריאתה, כי נתקנה ברכה לקריאה זו שמוציאין בה הרבים
טור יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רעט
ספר תורה שאינו מוגה אסור להשהותו יותר מל' יום אלא יתקנו או יגנוז ואפילו קרא בו בדיעבד לא יצא כיון שהוא חסר או יתיר אפי' אות א' וחוזר לראש הסדר
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י
נמצאת למד שעשרים דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ספר תורה, ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים
בית יוסף יורה דעה סימן רעט
וראיתי לחכמי ספרד נוהגים כדעת הרא"ש וכל הנך רבוותא האומרים שאם נמצא בו טעות מוציאין ס"ת אחר וחוזר לראש הסדר וקורין ומברכין: אבל מורי הרב הגדול מהר"ר יעקב בי רב זלה"ה הנהיג להוציא ס"ת אחרת ולהתחיל ממקום שנמצא הטעות ולהשלים ז' על אותם שקראו במוטעה….ונתן טעם לדבר דכיון שהרמב"ם כתב בתשובה להכשיר אין לומר שחזר בו בחיבור אלא על כרחך צ"ל שמה שכתב בחיבור אינה לענין קריאה בציבור אלא לענין קיום מצות עשה לכתוב כל אחד ס"ת אבל לענין קריאה בציבור אין טעות מעכב בו וכיון שכן יש לסמוך עליו בדיעבד
ערוך השולחן אורח חיים סימן קמג סעיף ג - ז
אם נמצא טעות בס"ת...הנה הרשב"א והרא"ש והטור ביו"ד סי' רע"ט פסקו...אלא שבקריאה שקראו בס"ת הפסול אנו סומכים על דברי הרמב"ם בתשו'...וכ"כ הכלבו בשם גאוני נרבונא....ותפסנו דבריהם על העבר על מה שקראו ולא על מה שנצרך עוד לקרות
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמג סעיף ד
אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאה [מ״ב: בין גברי לגברי], מוציאין ספר תורה אחרת, ומתחילין ממקום שנמצא הטעות, ומשלימין הקורים על אותם שקראו במוטעה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רעט סעיף ב
קראו בספר תורה בצבור ונמצא בו טעות, מוציאין ספר תורה אחרת ומתחיל ממקום שנמצא הטעות, ומשלימין שבעה על אותם שקראו במוטעה
משנה ברורה סימן קמג ס״ק טז
על אותם וכו' - היינו דגם אותם שקראו כבר מצטרפין למנין שבעה וה"ה בשני וחמישי למנין שלשה ומ"מ אם אפשר לקרות ז' קרואים ממקום שפסקו עד סוף הסדרא ודאי ראוי ונכון לעשות כן לכתחלה - אחרונים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמג סעיף ד
הגה...ובשעת הדחק, שאין לצבור רק ס"ת פסול ואין שם מי שיכול לתקנו, י"א דיש לקרות בו בצבור ולברך עליו (כל בו ואבודרהם), ויש פוסלין (תשובת הרשב"א תפ"ז ות"ה /תת"ה/ ומיימוני פ"י מהלכות ס"ת); ואם חומש אחד שלם בלא טעות, יש להקל לקרות באותו חומש, אע"פ שיש טעות באחרים - ר"ן
ביאור הלכה סימן קמג
יש להקל לקרות וכו' - עיין במ"ב ועיין בביאור הגר"א שכתב דלפירוש רש"י משמע דאין להקל בזה. ובאמת הר"ן שהביא דין זה בשם רבינו [והוא הרשב"א כמו שכתב בא"ר] לא החליט כן למעשה רק להלכה כמו שכתב שם להדיא גם המעיין בתשובותיו סימן תרי"א יראה שלא כתב כן רק לחד תירוצא ע"ש ועיין בבית מאיר שגם הוא מפקפק בדין זה ועיין בשערי אפרים שכתב ג"כ שאין המנהג להקל בזה ע"ש טעמו בפת"ש. ומ"מ נראה שהנוהג להקל בזה אין למחות בידו
בית יוסף אורח חיים סימן קמג
ומיהו מורי הרב הגדול מה"ר יעקב בירב זלה"ה הנהיג היכא דנמצא טעות בס"ת...באמצע קריאה הקורא גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריה ואין חוזר לברך לפניה כי ברכה שבירך לפניה בס"ת הפסול וכן קריאה שקראו בו עלתה להם בדיעבד וכן אנו נוהגים אחריו
מרדכי מסכת מגילה פרק הקורא למפרע תשצ״ג-תשצ״ד
ומינה יש ללמוד דס"ת דחסרין בה אותיות או תיבות או פסוק דאין להפסיק לקורא להביא ספר תורה אחרת אלא קורא אותה בע"פ כיון דלא אפשר שתחלת הדבר לא היה דעתו לקרות בע"פ ותו יש לחוש להביא ס"ת אחרת….והא דפסקינן דלכתחלה קורא ע"פ פסוקין החסרים ה"מ אם לא קרא עדיין ג' פסוקים או שהוא רביעי בר"ח או בחולו של מועד שצריך לגמור הפרשה שאין מוסיפין עליה או שהחסרון בסמוך לפרשה שני פסוקין דאין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים כדאמרינן לקמן פ"ג דהוי דומיא דכ"ג דמוטל עליו לקרות הכל אבל אם כבר קרא ג' פסוקים ורחוק מן הפרשה שאפשר לו לסיים ולברך יברך אשר נתן לנו ויגמור ויביאו ס"ת אחרת ויקרא אחר דאין כאן ברכה לבטלה ואין כאן משום פגומה דהא פגומה היא קצרתי מאבי"ה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רעט סעיף ב
ואם נמצא הטעות באמצע קריאת התורה, גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריה ואינו מברך לפניה, כי ברכה שבירך לפניה בספר תורה הפסול, וכן קריאה שקראו בו, עלתה להם בדיעבד
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמג סעיף ד
ואם נמצא טעות באמצע קריאת הקורא, גומר קריאתו בספר הכשר, ומברך לאחריה, ואינו חוזר לברך לפניה. הגה: ואם כבר קראו עמו ג' פסוקים ואפשר להפסיק, פוסקים שם, ומברך אחריה ומשלימים המנין בספר תורה האחר שמוציאין (מרדכי פ"ב דמגילה)
ערוך השולחן אורח חיים סימן קמג סעיף ד
ורבינו הרמ"א מסכים עמו כשעדיין לא קרא ג' פסוקים אבל כשכבר קרא ג' פסוקים ואפשר להפסיק שם...פוסק שם ומברך אחריה ומשלימין המניין בס"ת האחר
משנה ברורה סימן קמג ס״ק יג
אם נמצא טעות וכו' - כדי להבין את דברי זה הסעיף אקדים לזה הקדמה קצרה והוא….זהו שיטת מהר"י בי רב….ודעת המרדכי….והרמ"א בהג"ה עשה כעין הכרעה ביניהם והוא דאם לא קרא עדיין רק שני פסוקים או אפילו קרא ג"פ אך שא"א להפסיק שם כגון שהוא ב"פ סמוך לפרשה וכיו"ב לא יברך ברכה אחרונה אלא יוציא אחרת ויגמור קריאתו שמה ויברך ברכה אחרונה וכדעת המחבר אבל אם כבר קרא ג"פ והוא במקום שאפשר להפסיק שם דעתו כהמרדכי דיברך ברכה אחרונה על הפסולה ואח"כ יוציא אחרת ועתה נבוא לבאר דברי השו"ע בפרט
משנה ברורה סימן קמג ס״ק כא
ואם כבר וכו' - דעה זו חולקת על המחבר כמו שכתבנו לעיל בהקדמה והו"ל לכתוב בלשון וי"א אלא שכן דרכו בכמה מקומות
ש"ך יורה דעה סימן רעט ס״ק ג
בספר הכשר. היינו כשלא קרא ג' פסוקים אבל קרא ג' פסוקים ויכול להפסיק שם מברכים לאחריה ומשלימין המנין בספר תורה האחרת כמו שנתבאר בא"ח לשם
ב"ח אורח חיים סימן קמג
כתב בשלחן ערוך תורה חדשה דאם נמצא טעות בס"ת באמצע קריאת הקורא מוציא ס"ת אחרת...ואינו מברך לפניה ע"כ והיא הוראת רבו הר"י בירב ואנחנו לא נדע מאין באו הרגלים להוראה זו ולפע"ד אינו נכון כאשר כתבתי ביורה דעה בסימן רע"ט בראיות ברורות ומנהגינו על פי המרדכי שאם עדיין לא קרא שלשה פסוקים קורא הטעות על פה עד שיקרא שלשה פסוקים ומברך לאחריה או גומר הפרשה אם לא אפשר לשייר שלשה פסוקים עד סוף הפרשה...וכך נהגו גדולי עולם שלפנינו האשכנזים ודלא כמו שכתב ב"י שלא נהגו כן דטובא איכא בין מנהגינו למנהגם
מגן אברהם סימן קמג ס״ק ד
אם נמצא טעות. וב"ח כתב וז"ל ומנהגינו ע"פ המרדכי...וכ"כ מהר"ל מפראג….ובאמת שדברי הש"ע אין להם יסוד רק הר"י בי רב הורה כך...ודבריו צ"ע דהא אפילו בס"ת כשר אם מוציא אחרת צריך לברך….ולכן נ"ל דבמקום שאין מנהג יש לנהוג
ערוך השולחן אורח חיים סימן קמג סעיף ה
אבל הרבה דחו דברים אלו לגמרי דאיך אפשר שלא לברך על הכשירה מלפניה ולסמוך על הברכה של הפסולה הא אפילו מכשירה לכשירה צריך ברכה אחרת כיון שלא היתה כוונתו בשעת הברכה על ס"ת אחרת כלל [ב"ח ומג"א סק"ד] ולכן פסקו כמ"ש המרדכי שמברך ברכה אחרונה תמיד על הפסולה והיינו שאם כבר קרא ג' פסוקים מברך ואם עדיין לא קרא ג' פסוקים קורא בהפסולה עד ג' פסוקים ואומר הטעות בע"פ ומברך ברכה אחרונה ונוטלים הכשירה ומשלימים הקרואים...וכך נהגו כל גאוני עולם וכך אנו נוהגים וכן עיקר לדינא
ביאור הלכה סימן קמג
אם נמצא טעות בס"ת וכו' - עיין מ"ב שהערכנו את שלשת השיטות….ועיין במ"א שמצדד להורות כהב"ח שתפס בשיטת המרדכי...והנה דעת הגר"א בביאורו ג"כ כהמרדכי בזה דכשיקח ס"ת אחרת יצטרך לברך עליה...אבל בעיקר דינא דמרדכי שסובר דיגמור קריאתו בספר הפסול ויברך אח"כ בודאי לא ס"ל כוותיה דהא הוא סבר דעיקר כהפוסקים דאין יוצאין ידי קריאה אפילו בדיעבד בס"ת פסולה וצריך לחזור לראש בס"ת כשרה...והנה אף שבדורות הראשונים היה המנהג בכמה מקומות לחזור לראש... וכמו שכתב התשב"ץ וכדעת הגר"א מ"מ עתה לפי מה שנתפשטו ספרי השו"ע משמע מן האחרונים שבכל המקומות נתפשט המנהג כהוראת מהר"י בי רב…ובאמת במקום שמתפשט המנהג קשה מאד לשנות המנהג...אך במקום שאין כאן עדיין מנהג קבוע משמע מהמ"א דיש לנהוג כהמרדכי וכן העתיקו הח"א והדה"ח….אמנם שאר הרבה אחרונים תפסו כולם לדינא כפסק השו"ע וכהכרעת הרמ"א…וע"כ נכון מאד לנהוג לכתחלה כדעת השו"ע והרמ"א במקום שאין מנהג קבוע להיפך
שולחן ערוך יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רעט סעיף ב
ואם נמצא הטעות באמצע קריאת התורה...הגה: ואין חילוק בזה בין שנמצא הטעות בספר תורה ראשונה בין שנמצא הטעות בשנייה שקורין בה חובת היום למפטיר - ועיין בא"ח סימן קמ"ג
משנה ברורה סימן קמג ס״ק יג
אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאת המפטיר בשבת יגמור קריאתו ולא יברך אחריה וכל זה לענין מפטיר של שבת אבל בהפטרת יו"ט או של ארבע פרשיות וכיוצא שקריאת המפטיר בספר השני הוא לחובת היום ונמצא בו טעות יש להוציא אחרת כמו אם היה טעות בקריאת סדרא של שבת
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמג סעיף ד
הגה...והא דמוציאין אחר, דוקא שנמצא טעות גמור, אבל משום חסירות ויתרות אין להוציא אחר, שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך שנאמר שהאחרת יהיה יותר כשר (אגור ופסקי מהרי"א סי' פ' וריא"ז ומהרי"ל פסקו דאין להביא ס"ת אחרת, וב"י פסק דצריך להוציא ס"ת אחרת) לכן צריך לחלק כך
ערוך השולחן אורח חיים סימן קמג סעיף ו
אין מוציאין ס"ת אחרת אא"כ בטעות ברור, אפילו אין שינוי בפירושו כמו כבש כשב רחבו רחבה שיכולין לקרות רחבה בחולם והוה כמו רחבו או מגרשיהם מגרשיהן וכן כל כיוצא בזה מוציאין אחרת כיון שהטעות ברור אבל אם הטעות בחסירות ויתירות אין להוציא אחר שאין ספרי התורה שלנו מדוייקים כל כך שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר כן פסק רבינו הרמ"א...ולכן אע"ג דזהו פסול ברור ומחוייבים אחר שבת לתקנה מ"מ כיון דבזה אין אנו בטוחים בהאחרת בהכרח לסמוך על הגאונים המתירים לקרות בה כדברי הרמב"ם בתשו' שהבאנו [וכ"כ המג"א סק"ז ומ"ש מהצמח צדק
מגן אברהם סימן קמג ס״ק ח
ובשעת הדחק. פסק ר"מ לובלין דאם נמצא טעות בס"ת ואין שם אחרת ישלים ז' קרואים בס"ת זו ולא יוסיף עליהם ולמנחה אין להוציאה דאינה חובת היום כ"כ דאינה אלא משום יושבי קרנות עכ"ל סי' פ"ד ונ"ל דאפי' במקום שהיא חובה אין להוציאה לכתחלה אא"כ חומש א' שלם וכמ"ש רמ"א כאן
דגול מרבבה אורח חיים סימן קמג סעיף ד
מג"א ס"ק ח - דאם נמצא טעות בספר תורה ואין שם אחרת ישלים. ולי נראה דאין להרבות ברכות במקום פלוגתא, ויגמור כל הסדרה עם זה שנמצא הטעות באמצע קריאתו, ויברך אחר גמר כל הסדרה ברכה אחרונה
משנה ברורה סימן קמג ס״ק כט
נמצא בה טעות ואין שם ס"ת אחרת זולתה י"א דגומרין ז' קרואים ומברכין לפניה ולאחריה רק המפטיר יהיה השביעי והקדיש יאמרו אחר ההפטרה. והדגול מרבבה כתב דאין להרבות בברכות באופן זה וכן כתב בשערי אפרים שער ו' אות ס"א אלא ישלים עם העולה הזה שנמצא אצלו הטעות הפרשה שלו ולא יברך ברכה אחרונה רק יעמוד שם והש"ץ יקרא לעולים אחרים עד תשלום ז' עולים ולא יברכו כלל רק הש"ץ יקרא לכל אחד פרשה שלו עד גמר הסדרה וזה העולה שנמצא הטעות בקריאה שלו העומד שם לא יסיח דעתו ויקרא בלחש עמהם ובגמר הסדרה יברך הוא ברכה האחרונה והוא יאמר גם כן ההפטרה בנביא בברכותיה ויש מי שכתב שיאמר ההפטרה בלי ברכות עכ"ל
Summary:
The רמב״ם in a תשובה rules that one may use a ספר תורה that has mistakes, proving his point from the גמרא that explains that the only issue with using a חומש (a scroll containing one of the five ספרים) is that of כבוד הציבור. He even notes that this was the custom among גאוני עולם, including the רי״ף). This ruling stands in stark contrast to that of the רשב״א, who says that if one found a mistake in a תורה, the entire laining must be repeated, even stating that the ברכות that were recited are post-facto deemed to be לבטלה בשגגה. This also seems to be the ruling of the רא״ש and the טור. In fact, the רמב״ם in the משנה תורה seems to support this view as well. The רשב״א goes as far as to suggest that the רמב״ם wrote the תשובה in his younger years and ultimately retracted this position.
The בית יוסף notes that while many חכמי ספרד followed the strict ruling of the רא״ש (repeating the full קריאה), he adopts the view of מהרי בי רב (his personal Rebbe) that one may rely on the opinion of the רמב״ם for anything that has already been read (i.e. בדיעבד). Accordingly, the שלחן ערוך rules that when one finds a mistake between עליות, the current ספר תורה is removed and one begins the new one at the next עליה, where one left off in the old one. It is of note that the pure ruling of the רמב״ם in the תשובה appears to remain in limited form in the פסק of the רמ״א, wherein he allows for the use of פסול ספר תורה, provided it is in a different ספר (i.e. בראשית, שמות) from where one is reading. The ביאור הלכה questions this ruling.
Citing the מהרי בי רב in the בית יוסף, the שלחן ערוך extends this ruling even where the mistake is found during the עליה, noting that the ברכה on the prior ס״ת carries over to the new ס״ת as well. In contrast, the מרדכי rules that if one finds a mistake during the קריאה he should continue reading until a point he can stop to break the עליה. At that point, a closing ברכה should be recited and one begins the next עליה from where one left off. However, if one can't break (e.g. already fourth עליה on ראש חודש), then one just finishes the עליה in the flawed ספר. The רמ״א seems to adopt a middle position (as noted by the משנה ברורה), ruling like the מחבר if it is not a breaking point but ruling like the מרדכי if it is a possible breaking point. (It is of note that the ש״ך seems to understand the מחבר as essentially adopting the same view as the רמ״א, whereas the משנה ברורה makes clear that the opinions are arguing.)
The ערוך השלחן, taking the lead from the ב״ח and מגן אברהם adopts the view of the מרדכי, rejecting the רמ״א's modification. A primary concern they raise is the necessity to recite a new ברכה on the new ספר תורה. In contrast, the ביאור הלכה recommends adopting the view of the רמ״א, in the absence of an existing shul custom.
The רמ״א rules that a new ספר תורה is not taken out in the event the mistake is limited to חסירות ויתירות.
The מגן אברהם and דגול מרבבה debate how to handle a situation where the shul does not have a second ספר תורה. The משנה ברורה seems to recommend an approach more in line with the דגול מרבבה, where the עולה during the mistaken עליה never recites a closing ברכה and while other עולים are called up, no one recites ברכות and the original עולה remains up there (quietly reciting along) and recites a single closing ברכה at the end of the קריאה.
No comments:
Post a Comment