תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כב עמוד ב
על כל המתים כולן - נכנס לבית השמחה לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו - לאחר שנים עשר חדש. אמר רבה בר בר חנה: ולשמחת מריעות. מיתיבי: ולשמחה ולמריעות שלשים יום! - קשיא. אמימר מתני הכי: אמר רבה בר בר חנה, ולשמחת מריעות - מותר ליכנס לאלתר. - והא תניא: לשמחה שלשים, ולמריעות שלשים! - לא קשיא; הא באריסותא, הא - בפורענותא
רש"י מסכת מועד קטן דף כב עמוד ב
לשמחת מריעות - סעודה שעושין ריעים ואהובים זה עם זה, ולא הוי שמחה כל כך, אבל סעודה דשמחה, כגון דנישואין - לא. הא באריסותא הא בפורענותא - אריסא היינו שמתחיל אחד מהן לעשות סעודה, ומלוה לכולם כדי שיעשו גם הם נמי כך - לאותה סעודה אינו נכנס עד לאחר שלשים יום, אבל בפורענותא, שמשלם להם סעודות שנעשו לו - יכנס לאלתר, שאי אפשר לו שלא לשלם.
תוספות מסכת מועד קטן דף כב עמוד ב
ר"ח פירש הר"א בשם רבינו שמשון דלסעודת ברית מילה מותר ליכנס דלא חשיבא שמחה כדאמרינן בפ"ק דכתובות (דף ח.) דלא מברכינן בה שהשמחה במעונו משום דטרידי וליכא שמחה ולהר"א לא היה פשוט דגרע משמחת מריעות וגם פירש דאסור לאכול אפי' עם המשמשין ואין לחלק בין סעודת המשמשין לסעודה עצמה ופסק דכניסה בלא אכילה שרי דאין שמחה בלא אכילה ושתיה ובתוספות הרב פוסק כלישנא דאמימר דמיקל טפי.
תורת האדם שער האבל - ענין האבלות
ונהגו מקצת החכמים להקל בכניסת בית המשתה ולהסב שם בשעת שמחה ובשעת סעודה, והם אומרים שלא אסרו אלא לאכול עמהם במשתה אבל כניסה בלבד מותרת שאין שמחה בלא אכילה ושתיה. ובהלכות הרב ר' יהודה הנשיא אלברגלוני ז"ל כתוב כך, וכתב אחד מן המחברים הכי על כל המתים סועד בביתהמשתה לאחר שלשים, על אביו ועל אמו לאחר שנים עשר חודש וכן עמא דבר שנכנסין בתוך שנים עשר חדש לחופות לשמוע ברכה או לבקר אבל לא לאכילה, ויש מחמירין שאין נכנסין כלל, עד כאן. ולדעת המקילין קשה לי אם כן שמחת מרעות בפורענותא למה התירוה, יעשה להם משתה ויסב עמהם ולא יאכל, ויש לומר אין זה כבודן של חברים לאכול בביתו של זה על שלחנו והוא לא יאכל עמהם. ומסתברא אסור ליכנס לבית השמחה אמרו, בין לאכילה בין ליכנס שם בשעה שהן עסוקין במזמוטי חתן וכלה, שאין אבילות במקום שמחה
רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג סימן מב
וכתב הר"ר יהודה הברצלוני ז"ל יש שנוהגין שנכנסין בתוך י"ב חודש לבית החופה לשמוע הברכות או לבקר אבל לא לאכילה ויש שמחמירין שאין נכנסין כלל והרמב"ן ז"ל כתב שאסור ליכנס שם כלל דלעולם איכא שמחה בחופה אפילו שלא בשעת אכילה כדמוכח בפרק שני דסוכה (דף כה ב) וכן נוהגין באשכנז בתוך י"ב חדש עומד חוץ לבית לשמוע ברכות ואינו נכנס לבית כלל:
בית יוסף יורה דעה סימן שצא
וגם פירש דאסור לאכול אפילו עם המשמשין ופסק דכניסה בלא אכילה שרי דאין שמחה בלא אכילה ושתיה: וזה לשון סמ"ק (סי' צז עמ' סה ובהגהות הר"ף אות נג) בסעודת ברית מילה נוהגין להתיר ומורי הרב ר' יצחק אבי הספר אוסר מפי רבותיו וכן הרב ר' טוביה היה אוסר בין בסעודת חתן בין בסעודת ברית מילה משום דהיא נקראת שמחה דכתיב (תהלים קיט קסב) שש אנכי על אמרתך וגם הואמחמיר ואוסר לאכול עם המשמשים אם אינו אוכל בבית אחר במקום שאין מברכין שהשמחה במעונו עכ"ל
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שצא סעיף ג
ליכנס לחופה שלא בשעת אכילה, לשמוע הברכות, יש מתירין ויש אוסרין; אלא עומד חוץ לבית לשמוע הברכות. הגה: אבל לא יכנס לבית כלל בשעה שעומדים במזמוטי חתן וכלה, וכן נוהגים באשכנז (טור) ובמדינות אלו. וכל זה בבית שעושין החתונה ואוכלין ושותין ושמחין שם, אבל בחופה שעושין בבית הכנסת, שמברכין שם ברכת אירוסין ונישואין ואין שמחה כלל, מותר מיד אחר שבעה (הגהות מיימוני). ויש אוסרין עד שלשים (שם בשם ראבי"ה), וכן נראה לי. ויש מקומות שמחמירין להיות האבל עומד כל י"ב חדש חוץ לבית הכנסת לשמוע הברכות (הגהות במהרי"ל). ומכל מקום נראה דאבל יכול לברך ברכת אירוסין ונישואין תחת החופה שבבית הכנסת. וכן יוכל להכניס חתן כדרך ארצנו ששני אנשים מכניסין החתן תחת החופה. ויוכל ללבוש קצת בגדי שבת בשעה שמכניסין, ובלבד שיהא אחר ל' (ד"ע), וכן נוהגין. יש מתירין לאבל לאכול בסעודת נשואין או ברית מילה עם המשמשין, ובלבד שלא יהא במקום שמחה כגון בבית אחר (כל בו וב"י בשם סמ"ק), ויש אוסרין (הגהות אשירי), וכן נוהגין, רק שהאבל משמש שם, אם ירצה, ואוכל בביתו ממה ששולחין לו מן הסעודה.
שו"ת שבט הלוי חלק ב סימן ריג
הערות וחי' יו"ד סי' שמ"ב - ת"ב, סי' שצ"א ס"ב ברמ"א. אבל לא יכנס כלל בשעה שעומדים שם במזמוטי חתן וכלה וכו'. במקום שכן התרנו לאבל ליכנס לחתונה או כשהוא נושא אשה לאחר ל' עפ"י המבואר סי' שצ"ב גם כלי זמר הנהוג מותר ואין חופה אלא בכלי זמר כמש"כ מג"א סי' של"ח בשם מהרי"ל ועיין בשד"ח מערכת חתן סי'י"ב שכ"כ
ערוך השולחן יורה דעה סימן שצא סעיף יג
וכתב רבינו הרמ"א יש מתירין לאבל...מן הסעודה עכ"ל וה"פ דדיעה ראשונה סוברת דהאיסור הוא רק אם אוכל בבית החתונה שהקרואים אוכלים אבל בבית אחר כלומר בחדר אחר עם המשמשין מותר והאוסרין ס"ל דגם זה בית שמחה מקרי וזה שהתיר לשמש נ"לדווקא השימוש בבית המבשלות ובבית עריכות המאכלים מותר ולא להושיט המאכלים להקרואים דגם זה הוא כשמחה והעולם נוהגים להקל בכך:
מסכתות קטנות מסכת שמחות פרק ט הלכה טו
על כל המתים כולן, אסור לילך לבית המשתה עד שישלימו לו שלשים יום, על אביו ועל אמו כל שנים עשר חודש, אלא אם כן היתה משתה של מצוה
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מועד קטן פרק ג
על כל המתים הוא אסור לילך בסעודה עד שלשים יום על אביו ועל אמו עד שנים עשר חדש אם היתה חבורת מצוה או קידוש החדש מותר
רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג סימן מב
על כל המתים נכנס לבית השמחה... והקשה הראב"ד ז"ל דהכא משמע דבסעודת מצוה איכא איסורא טפי מבסעודת הרשות ובאבל רבתי (פ"ט) תניא על כל המתים אסור לילך לבית המשתה עד ל' יום לאביו ולאמו עד שיגערו בו חביריו אא"כ היתה לשם שמים אלמא דסעודת מצוה יש בה היתר יותר מבסעודת הרשות ותירץ האי לשם שמים דשרי היינו שהוא משיא יתום ויתומה או עני ועניה לשם שמים ואם לא יכנס שם יתבטל המעשה אבל בנישואי עשיר שהזמינו לסעודה כדי להתכבד בו אסור ליכנס שם. ירושלמי (הלכה ח) אם היתה חבורת מצוה או קידוש החודש מותר. חבורת מצוה כגון חבורת פסח חבורת אכילת קדשים ומעשר שני וכן כלדבר שצריך בעצמו אע"ג שאוכל בחבורה ויש שם משתה ושמחה ובכל זה לא התירו אלא משלשים ואילך באביו ובאמו אבל תוך שלשים לכל סעודה שבעולם אסור כך נ"ל הראב"ד ז"ל.
נימוקי יוסף מסכת מועד קטן דף יד עמוד א
וא"ת דהכא משמע דסעודת הרשות יש בה היתר יותר מסעודת נשואין ובאבל תניא על כל המתים אסור ליכנס לבית המשתה עד שלשים יום ועל אביו ועל אמו עד שנים עשר חדש אלא אם כן היתה לשום שמים משמע דסעודת מצוה יש בה היתר טפי וי"ל דההוא לשום שמים מיירי בסעודת מצוה דליכא שמחה כגון ברית מילה דאיתא צערא דינוקא אי נמי במשיא יתוםויתומה שאם לא יכניס הוא יתבטל המעשה:
רמב"ם הלכות אבל פרק ו הלכה ו-ז
שמחת מרעות שהיה חייב לפרוע אותה מיד, מותר לעשותה מיד לאחר שבעה, אבל אם אינו חייב לפרעה אסור להכנס לה עד שלשים יום. במה דברים אמורים בשאר כל מתים, אבל על אביו ועל אמו בין כך ובין כך לא יכנס לשמחת מרעות עד שנים עשר חדש. /השגת הראב"ד/ בד"א בשאר מתים וכו' עד י"ב חדש. א"א ולשמחת מצוה עד שלשים יום כשאר מתים
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שצא סעיף ב
על כל מתים נכנס לבית המשתה לאחר שלשים יום; על אביו ועל אמו, לאחר י"ב חדש...הגה: ובחבורת מצוה, כגון שמשיא יתום ויתומה לשם שמים, ואם לא יאכל שם יתבטל המעשה, מותר לאחר ל', אבל תוך ל' אסור לכל סעודת מצוה שבעולם (טור בשם הראב"ד). אבל סעודת מצוה דלית ביה שמחה, מותר ליכנס בה, כגון פדיון הבן או סעודת ברית מילה, ומותר לאכול שם אפילו תוך שבעה, ובלבד שלא יצא מפתח ביתו (ת"ה סי' רנ"א /רס"ח/). ויש אוסרין בסעודת ברית מילה (מרדכי). והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש, אם הוא חוץ לביתו, ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה, וכ"ש בשאר סעודות שאין בהם שמחה. אבל בסעודת נישואין יש להחמיר, כן נראה לי.
גליון מהרש"א יורה דעה סימן שצא
ועובדא בא לפני שהיתה אמו של החתן אבלה, והבן לא רצה לישא אם לא תהיה האם שושבינות על הנשואין מפני איזה טעם שנתן לדבריו, והתרתי מפני שלא קיים עוד מצות פריה ורביה. ועיין סימן שצ"ב סעיף ב'. ועיין כנסת הגדולה על הטור סוף סימן שצ"ב דהיכא שמותר לו לכנוס משום הפסד יכול האב לכנוס לחופת בתו אף על פי שהיא נערה, ובלבד שלא יאכל שם
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קעא
בענין שנעשה האב אבל על אביו אם רשאי להיות על חופת בתו ה' אלול תשכ"א. מע"כ ידידי הנכבד מוהר"ר יוסף יורוועצקי שליט"א. הנה בדבר חתונת אחותו שנקבעה ליום כ"ד אלול ונעשה האב אבל על אביו שיהיה בתוך שלשים ולבד זה הוא אבל בתוך יב"ח על אמו אם יהיה רשאי להוליך את בתו לחופה, הנה האב על חתונת בתו מותר כדאיתא בגליון מהרש"א יו"ד סימן שצ"א סעיף ב' בשם כנה"ג וכן בסימן שצ"ב סעיף ג' ומשמע אף בתוך שבעה דהא להש"ך איירי בסימן שצ"ב בתוך שבעה וע"ז כתב שמותר האב ליכנס. והטעם פשוט שהוא צער גדול להחתן והכלה ולהאב כשלא יהיה בחתונת בתו ולא אסרו כה"ג דהוא עוד יותר מהפסד גדול דממון שהתירו באבלות….בדבר האכילה איתא שם /יו"ד סי' שצ"א/ בגליון מהרש"א ובלבד שלא יאכל בסעודת החתן, אבל נראה שהוא לאכול בתור אורח קרוא להסעודה אבל אכילה כדרך שאוכלין המשרתים לא שייך לאסור דאין זה אכילה דשמחה. ולכן טוב שיאכל שלא במקום קבוע אלא איזה מין במקום זה ואיזה מין במקום אחר שיהיה ניכר שהוא רק אכילה בעלמא. דכל הטעם שלא יאכל אינו משום דהאכילה בעצמה היא השמחה דהא אדרבה חזינן דמצד האכילה היה לן להתיר דבסעודת מצוה מותר כשהיא מצוה דלית בה ענין שמחה כדאיתא ברמ"א אלא משום השמחה דנישואין הוא האיסור אף בהאכילה, וכיון שמותר להיות שם מצד הנישואין איזה איסור שייך על האכילה אלא צריך לומר שהוא להיכר שלא ישכח שהוא אבל ולכן הוא רק באכילה כדרך הקרואים ולא אכילה בעלמא כדרך המשרתים. במקום שהדרך שהאב יושב אצל החתן רשאי לישב שם אף כשאומרים שהשמחה במעונו, אבל טוב שהוא לא יהיה המברך רק מהעונים. ידידו המברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין.
שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן מג
לכבוד ידי"נ הרה"ג...אודות בתו נצחיה שתחיה אשר נשתדכה למזל טוב...ובדעת כת"ר לדחות עריכת הנישואין עד לאחר י"ב חודש לפטירת אמו הרבנית ז"ל, כדי שיהיה אפשר לכת"ר להכנס לסעודת החתן והכלה ולשמחם. עמו הסליחה, שהדבר ברור בעיני שכת"ר יוכל להכנס לסעודת החתן והכלה בשבעת ימי המשתה גם בימים אלו, בהיותו אב הכלה, ולית דין צריך בשש, וכמו שאבאר בס"ד. הנה במועד קטן (כב ב) ת"ר על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר שלשים יום…[וכתב] הרא"ש בשם הראב"ד, דסעודה לשם שמים היינו שהוא משיא יתום ויתומה….ויש לסמוך להקל על הראב"ד, שרוב הפוסקים ס"ל כדבריו, ועוד שהלכה כד' המיקל באבל….אך בלא"ה י"ל דאיכא הכא ספק ספיקא להתיר, שמא הלכה כרבינו יוסף הלוי וסיעתו שבסעודת מצוה שרי בכל גוונא, ואפילו לאינשי דעלמא, ושמא עכ"פ אם יש לחוש שתתבטל שמחת החתן והכלה, שיגרם להם צער בהעדרו, מותר וכדברי מהרשד"ם. ובודאי שאם ימנעו קרובי החתן והכלה להכנס לסעודה, יהיה צער לחתן ולכלה. מלבד צערם שלהם, וכמ"ש בשו"ת מהרשד"ם (חיו"ד סי' רב), שלא הוצרך הראב"ד לתת טעם להתיר במשיא יתום ויתומה, משום שיש לחוש פן יתבטל המעשה, אלא מפני שהוא איש נכרי שאינו קרוב לחתן ולכלה, משא"כ אנשי החופה הקרובים לחתן או לכלה, בודאי שמותרים להכנס לסעודה, כי ידוע שיש צער לחתן בהמנעם מלהכנס. ובצערו יגדל צערם….וע"פ זה כתב מהריק"ש בהגהותיו (סי' שצא) שהמנהג במצרים שהקרובים לחתן או לכלה, אף שהם בתוך י"ב חודש לפטירת אביהם ואמם, אחר שלשים, נכנסים להשתתף בסעודות החתן והכלה בשבעת ימי המשתה...וע"ע בערוך השלחן (סי' שצא ס"י) שכתב, שבמקום צורך יש לסמוך על דעת המקילים בזה שהלכה כדברי המיקל באבל, ולהכנס בשמחת בניו ונכדיו בודאי שמותר. ע"כ. שוב ראיתי להגאון מקלויזנבורג בשו"ת דברי יציב (חיו"ד סי' רלט) שנשאל באבל תוך י"ב חודש, אם רשאי לאכול בסעודת הנישואין של בנו. וכתב שמדברי הראב"ד שמתיר למי שהשמחה תלויה בו להשתתף בסעודת המשתה, א"כ פשיטא שבחתונת בנו מותר, שהרי עליו מוטל להשיא את בנו, והרמ"א בהגה (סי' שצא) מיירי באיש אחר,ואפילו להרמב"ן שמחמיר גם במשיא יתום ויתומה, מסתברא טובא שבבנו דחשיב רגל שלו שפיר דמי….וכן ראיתי עוד להגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה כרך ה (חיו"ד ח"ב סי' קעא) שהעלה ג"כ להתיר לאבי הכלה, שהוא בתוך י"ב חודש לפטירת אביו, להוליך את בתו לחופה, ולאכול בסעודות ימי המשתה, והוסיף שגם המנגנים בכלי שיר יוכלו לנגן בנוכחותו, שאין החתן והכלה צריכים למעט משמחתם, שהיא שמחת מצוה….עכת"ד. ומה שהחמיר בענין האכילה, לא משמע כן מכל האחרונים. והעיקר שרשאי לאכול בסעודה עם המסובים כרגיל, ואינו צריך להיות בבחינת מטפס ועולה מטפס ויורד….ונראה שהוא הדין לסבא וסבתא של החתן או הכלה, שאירע להם אבל שלאו"א, והם בתוך י"ב חודש לפטירתם, שרשאים להכנס לבית השמחה ולסעוד שם עם המסובים, שבני בנים הרי הם כבנים. וכ"כ בספר שמירת שבתכהלכתה ח"ב (פרק סה אות סו, עמוד שמג). ע"ש. מסקנא דדינא שהדבר ברור שכת"ר גם בהיותו בתוך י"ב חודש לפטירת אמו הרבנית, יוכל להשתתף שיתוף מלא בכל מהלך השמחה של בתו ובסעודות שבעת ימי המשתה, ללא כל פקפוק.
ערוך השולחן יורה דעה סימן שצא סעיף ה
והרא"ש [סי' פ"ט] תירץ בשם הראב"ד דהאי לשם שמים דשרי זהו במשיא יתום ויתומה...ובירושלמי אם היתה חבורת מצוה או קידוש החודש מותר חבורת מצוה כגון חבורת פסח חבורת אכילת קדשים ומעשר שני וכן כל דבר שצריך בעצמו אע"פ שאוכל בחבורה ויש שם משתה ושמחה ובכל זה לא התירו אלא מל' ואילך באביו ואמו וכו' עכ"ל ולדבריו סעודת מצוה אסור יותר מסעודת הרשות דבמצוה יש שמחה וזה שהתירו במצוה ולשם שמים זהו באחד משני דברים או ביתום ויתומה שהוא המתעסק בנשואיהן ואלמלא יהיה שם יתבטל ונ"ל דלאו דווקא יתבטל השידוך לגמרי אלא שלב החתן והכלה יהיו כמצטערים או מצוה שיש חיוב עליו כמו פסח וקדשים מה שבזמה"ז לא שייך זה ולדבריהם גם על ברית מילה ופדיון הבן אסור דכל סעודת מצוה יש בה שמחה:
Summary:
The גמרא rules that a mourner may not enter a בית השמחה within the first 30 days; and if the deceased is a parent, then he must wait a full year. As explained by רש״י, for non-parents, in the event the סעודה is not a סעודת נשואין, but simply a gathering of friends, then if it's a reciprocity obligation, he may participate immediately, otherwise he must wait 30 days. In sum, it emerges that an אבל is prohibited from a attending a wedding within the first year of the death of a parent.
According to תוספות, the prohibition of going to a בית השמחה only applies if one is eating; but attending without eating would be permitted. However, the רמב״ן and the רא״ש rule that the prohibition applies even without eating. In this regard, the שלחן ערוך cites both opinions and appears to rule strictly, requiring the אבל to stand outside to hear the ברכות קידושין. The רמ״א rules that the אבל may attend if he is reciting one of the ברכות נישואין, provided it is after the שלשים. The רמ״א notes that the אבל may not be present during the music. However, the שבט הלוי rules that this doesn't apply in circumstances that the אבל may be present (e.g. if he is receiving a ברכה). The רמ״א provides a second leniency, based on the ruling of the סמ"ק, allowing for an אבל to eat at the סעודה, if he is one of the servers and if he eats with the servers. The ערוך השלחן rules that he must be actually preparing the food in the kitchen and not bringing the food to the guests.
The רא״ש quotes an opinion from the ראב״ד, based on מסכת שמחות, that there is an exception for משתה של שמחה or לשם שמים. At first he notes that this appears to contradict the בבלי that had greater restrictions for מצוה based meals. He explains that where the wedding won't occur (e.g. יתום or עני) without the אבל, then he is permitted to attend to ensure the wedding will actually take place. [It appears that the רמב"ם may permit an אבל to attend a wedding - perhaps based on מסכת שמחות - as he seems to limit the prohibition to the social gathering scenario.]
The רמ"א cites the ruling of the ראב"ד, allowing for an אבל to attend if he is necessary to ensure the wedding will take place. The גליון מהרש"א extends this principle to include a case where a parent of the חתן is the אבל and the חתן is refusing to proceed with the wedding without the parent present. רב משה extends this ruling to even allow a parent to attend during שבעה. However, he rules that the parent may not eat in a set place during the meal. יביע אומר also rules leniently for parents (and grandparents) primarily based on the ruling of the ראב"ד. He cites from the מהרשד"ם that the ראב"ד only mentioned the יתום case as the more extreme scenario, where the אבל was a stranger. However, the ruling would certainly apply in the case of a parent. He also rejects the eating limitations imposed by רב משה. The ערוך השלחן rules that the requirement of the ראב"ד that the wedding would not take place without the אבל is לאו דווקא, simply that it would cause great צער to the חתן וכלה. [Logically, it would appear that this leniency could be extended to other very close relatives and/or friends.]
