תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כא עמוד ב
תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב - מונה עמהן, בא ממקום רחוק - מונה לעצמו. מכאן ואילך, אפילו בא ממקום קרוב - מונה לעצמו. רבי שמעון אומר: אפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב - מונה עמהן. אמר מר: שלשה ימים הראשונים, בא ממקום קרוב - מונה עמהן. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: והוא שיש גדול הבית בבית.
שו"ת הרשב"א חלק א סימן תקלב
ומכל מקום מענין מה שנסתפק באיזה יקרא גדול או האם שאינה יורשת או הבן היורש. אין הדבר תלוי בראוי לירש אלא כל מי שעיקר הבית תלוי בו. וכן פירש הריץ גיאת ז"ל. ואם האם עיקר הבית היא תקרא גדול הבית אפי' אצל הבן. ואם הבן עיקר הבית ואפי' קטן או האח יקרא גדול הבית בדבר זה. כל שעיקר הבית תלוי עליו נקרא גדול הבית.
שו״ת נחלת יואל זאב (ר׳ יואל זאב וואלף גלאטשטיין) סימן נז
בהא דאיתא בשו"ע יו"ד סי' שע"ה דלענין אבילות מחשבין מקום קרוב מהלך יום לאדם בינוני איך הדין בזה"ז שנוסעין ע"י מסילת ברזל - יקרתך הגיעני כו' ע"ד השאלה בהא דאיתא בשו"ע יו"ד סי' שע"ה סעיף ח' לענין אבלות בהא דנקרא מקום קרוב דמחשבין עשרה פרסאות מהלך יום לאדם בינוני האיך הדין בזה"ז שהולכין באייזנבאה"ן ברכבת אם מחשבין מהלך יום ברכבת ועל זה הבאת מציאה מספר תפארת ישראל על המשניות בהלכתא גבירתא בפסחים פ"ט משנה ב' שכתב שם לענין קרבן פסח דדרך רחוקה הוא שיעור ט"ו מילין ובזה"ז שנתחדש מסילת ברזל כשיבנה המקדש במהרה ישתנה דינו עפ"י ב"ד הגדול עיין שם וא"כ כל שכן לענין אבל דהלכה כדברי המיקל עכ"ד היקרים בו מדבריו, הנה גוף דברי התפא"י המה מפליאים דהא אדרבה משם ראי' להיפך דשם בפסחים דף צ"ד ע"א אמרינן ת"ר הי' עומד חויו למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים יכול יהא חייב ת"ל ובדרך לא היה הרי מבואר דמחשבין לענין ק"פ רק ביכול להלך ברגליו בלי שום תחבולה והאיך כתב התפא"י דע"י תחבולה …. אמנם י"ל הגם רבק"פ יש ראי' מדברי הגמ' הנ"ל דלא נחשוב רק הילוך ברגליו ולא ע"י תחבולה היינו דוקא לומר דאינו חייב כרת אם לא בא לעזרה ע"י סוסים ופרדים דעכ"פ היה בדרך וברגליו לא היה יכול לבוא וא"כ נחשב לדרך רחוקה אמנם בנ"ד דבאמת בא אל המתנחמים ע"י מסילת ברזל שפיר מהני לפוטרו מאבילות כיון שאגלאי מלתא למפרע דביאתו של זה הוא ע"י רכבת מסילת ברזל א"כ שוב י"ל דאי הוי שמע בודאי היה בא ע"י רכבת כמ"ש הרי"ף דלכן מונה עמהם ולפי זה היה מקום לומר דגם גבי ק"פ אם שחטו עליו ובא אח"כ בסוסים ופרדים והי' שם בשעת אכילה באמת יצא ידי ק"פ וצ"ע
רי"ף מסכת מועד קטן דף יג עמוד ב
תנו רבנן שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן ממקום רחוק מונה לעצמו ומכאן ואילך אפי' בא ממקום קרוב מונה לעצמו רבי שמעון אומר אפי' ביום שביעי בא ממקום קרוב מונה עמהן ואיפסיקא הלכתא בהדיא כר"ש והוא שבא ומצא מנחמין אצל גדול הבית וכמה מקום קרוב י' פרסי סוגיא דחד יומא כיון דאלו שמע ביומא קמא הוה קא מצי למיתי כמאן דאיתי מעיקרא דמי
רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג
ויש לומר דמה שכתב החכם דמשדרי ליה שליחא ומטי שליח התם סמוך למנחה דסימנא בעלמא לתת טעם למה שפירש מקום קרוב סוגיא דחד יומא אבל צריך להיות שלא ידע שמת המת עד בואו אל אחיו דאם נודע לו ביום השני והתחיל להתאבל לא מיסתבר כלל שיקצר אבילתו בשביל שבא אל אחיו אבל בשלא התחיל כלל ובא אל אחיו מחשבינן ליה כאלו התחיל להתאבל עמהם
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כא עמוד ב
איבעיא להו: הלך גדול הבית לבית הקברות מהו - תא שמע, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו הלך גדול הבית לבית הקברות מונה עמהן. - מונה עמהן? והתניא מונה לעצמו! - לא קשיא: הא דאתא בגו תלתא, והא - דלא אתא בגו תלתא.
רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג
איבעיא להו הלך גדול הבית לבית הקברות לעשות צרכי המת לעשות מצבה או צורך בנין הקבר ובא אחד מן האחין תוך שלשה מהו מי אמרינן כיון שלא הלך משם לצרכו אלא לצורך המת כמי שישנו בבית דמי או לא. תא שמע דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אע"פ שהלך גדול הבית לקברות מונה עמהם והתניא מונה לעצמו לא קשיא הא דאתא בגו תלתא והא דלא אתא בגו תלתא ומסקינן דר'יוחנן פסיק כרבי שמעון דאפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב בעוד המנחמין אצל גדול הבית מונה עמהם והא דמפליג לר' יוחנן הכא בין תוך שלשה ובין לאחר שלשה היינו היכא דהלך גדול הבית לבית הקברות כך נראה לי לפרש שיטה זו וראיתי בה כמה דעות והנם כתובים בהלכות מהר"מולא ישרו בעיני:
תורת האדם שער האבל - ענין ההתחלה
וכך פירוש השמועה, מדאמרינן והוא שיש גדול הבית בבית הא גדול הבית שבא ממקום אחר לכאן אינו נגרר אחר הקטנים, בעינן בגמרא הלך זה הגדול לבית הקברות מהו, נגרר הוא עמהן או הן נגררין אחריו ואין מונין עד שיסתם הגולל. ואמר ר' יוחנן אפי' הלך גדול הבית לביה"ק מונה עמהן….. נמצאו כללי השמועה בקצרה. אבל הבא ממקום קרוב ומצא גדול הבית בבית, מונה עמהן אפילו בא ביום השביעי. והוא שבא ומצא מנחמין אצל גדול הבית. היה זה הבא לכאן גדול הבית או שהיה הגדול במקום אחר, וזה שבא לכאן קטן אצל קטנים הוא מונה לעצמו. בא ממקום רחוק בין גדול בין קטן אפילו ביום שני לעולם מונה לעצמו, הלכו מקצתן לבית הקברות ומקצתן נשארו בבית, אלו שבכאן נוהגין אבילותן משהחזירו פניהם מן המת ואלו שהולכין עמו אין נוהגין אבילותם עד שיסתם הגולל. חזרו ההולכים לביה"ק ובאו בתוך שלשה ימים, מונין עם אלו שבכאן, חזרו לאחר שלשה מונין לעצמן בין שהיה בית הקברות קרוב או רחוק, בין שהיה ההולך לשם גדול הבית או קטן, הכל דין אחד הוא. בא אבל ממקום אחר והוא מקום קרוב ומצא קטנים בבית וגדול בביה"ק אם הגדול מונה עמהן כגון שבא בתוך שלשה הרי זה כמי שבא ומצאו לגדול הבית בבית, ונגרר עם הגדול ומונה עמהן. חזר הגדול לאחר שלשה כיון שהוא מונה לעצמו אין הבא נגרר אחר הקטנים אלא הוא מונה לעצמו והגדול מונה לעצמו והם מונין לעצמן. וזה כדרך רבינו חננאל וחכמי הצרפתים ז"ל. אבל כפי סברתנו שתלינו אותה ברבינו הגדול ז"ל, ההולכים לביה"ק מונין עם אלו שבבית בין גדולים בין קטנים, בין שבית הקברות קרוב או רחוק, בין באו בתוך שלשה בין ביום שביעי, והוא שבאו ומצאו מנחמין אצלם. וכן הבא ממקום אחר לשם ומצא שהלך גדול הבית לביה"ק, כיון שחזר גדול הבית אצלם אפילו ביום שביעי ומונה עמהם אף זה נגרר עמו, ונמצאו כולן מונין מנין אחד, והוא שבא זה ממקום קרוב. וזה הנכון והראוי לסמוך עליו.
בית יוסף יורה דעה סימן שעה
כתב רבינו ירוחם (נכ"ח ח"א רלא:) בשם התוספות דלאו דוקא גדול הבית שהלך לבית הקברות אלא אפילו קטן הבית שהלך לבית הקברות אם בא תוך שלשה ימים מונה עמהם לאחר שלשה ימים מונה לעצמו דהוא פסק כרבי יוחנן עכ"ל
רש"י מסכת מועד קטן דף כב עמוד א
הלך גדול הבית לבית הקברות - אחר מטתו לקוברו, ושהה שם שלשה ימים.
תוספות הרא"ש מסכת מועד קטן דף כב עמוד א
איבעיא להו הלך גדול הבית לבית הקברות מהו. פרש"י אם הלך אחר מטתו של אביו לבית הקברות לקוברו ושהה שם ובא ביום השלישי מי אמרי' כיון שנתעסק בקבורת אביו ולא בא מן הדרך מונה עם אותן שנשארו בבית דאבילותן התחילה משהחזירו פניהם מן המת ואבילותו של גדול שהלך אחר המטה אינה מתחלת עד שיסתם הגולל, ולא נהירא לי האי פירושא, דמסתבר דהא דאמרי' בא ממקום קרוב מונה עמהם היינו בשלא ידע שמת עד שבא אליהם דכיון דהשתא מתחיל אבילותו הוא טפל להם, אבל אם נודע לו עד שלא בא אליהם ביום שני והתחיל אבילותו ובא אליהם ביום השלישי לא מסתבר לקצר ימי אבילותו שהתחיל כבר, וכן נמי הכא כיון שהתחיל אבילות הגדול עד שלא בא אליהם אין לקצר ימי אבילותו, והראב"ד פי'מי אמרי' מכיון שהוא עסוק בצרכי המת שדינן ליה בתרייהו, וכיון שיצא מפתח ביתם מונין מיד הוא והם אע"פ שלא נסתם הגולל עדיין, או דילמא כיוןשהוא גדול הבית אינו ניטפל להם, וי"מ שהלך לבית הקברות לצורכי המת כגון לעשות לו מצבה ושאר צרכי הקבר ובא אחד מן האחין בתוך ג' מהו, מיאמרי' כיון שלא מצא גדול הבית בבית אינו מונה עמהם, או דילמא כיון שלא הלך לצרכיו אלא לצורך המת כמי שישנו בבית דמי.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שעה סעיף ח - ט
מי שמת לו קרוב, ולא ידע עד שבא למקום שמת שם המת, או למקום קבורה, אם היה במקום קרוב שהוא מהלך י פרסאות שאפשר שיבא ביום אחד, אפילו בא ביום הז', אם מצא מנחמים אצל גדול הבית, אפילו שננערו לעמוד, הואיל ומצא מנחמים (דהיינו שנוהגים עדיין קצת אבלות) (טור ורשב"א בתשובה), עולה ומונה לו עמהם תשלום שלשים יום; ואם לא מצא מנחמים, מונה לעצמו. וכן אם היה במקום רחוק, אפילו בא ביום שני, מונה לעצמו שבעה ושלשים מיום שבא. הגה: וי"א דאפילו אם בא אחד, ואין הגדול בבית רק שהלך לצורך המת, אם חזר תוך ג' ימים הוי כאילו הוא בבית ֿֿוהבא תוך ג' מונה עמהם (וכן הוא בטור); ויש להקל כסברא זו. וכל שדינו למנות עמהם, אפילו אם חזר אחר כך לביתו, מונה עמהם (הרשב"א סימן תע"ז). במה דברים אמורים, כשלא שמע שמת, עד שבא. אבל אם נודע לו ביום השני והתחיל להתאבל, לא יקצר אבלותו בשביל שבא אצלם.
ערוך השולחן יורה דעה סימן שעה סעיף יח
וז"ל רבינו הב"י בסעי' ח' מי שמת לו קרוב ולא ידע עד שבא למקום שמת שם המת או למקום קבורה אם היה במקום קרוב שהוא מהלך י' פרסאות שאפשר שיבא ביום אחד אפילו בא ביום הז' אם מצא מנחמים אצל גדול הבית אפילו שננערו לעמוד הואיל ומצא מנחמים דהיינו שנוהגים עדיין קצת אבלות עולה לו ומונה עמהם תשלום ל' יום ואם לא מצא מנחמים מונה לעצמו וכן אם היה במקום רחוק אפילו בא ביום שני מונה לעצמו שבעה ושלשים מיום שבא בד"א כשלא שמע שמת עד שבא אבל אם נודע לו ביום השני והתחיל להתאבל לא יקצר אבלותו בשביל שבא אצלם עכ"ל וכתב על זה רבינו הרמ"א וי"א דאפילו אם בא אחד ואין הגדול בבית רק שהלך לצורך המת אם חזר תוך ג' ימים הוי כאלו הוא בבית והבא תוך ג' מונה עמהם ויש להקל כסברא זו וכל שדינו למנות עמהם אפילו אם חזר אח"כ לביתו מונה עמהם עכ"ל וכל זה הוא כשהאבלים יושבים במקום שמת המת או במקום קבורתו אבל אם יושבים במקום אחר אין זה הבא מונה עמהם בכל ענין אלא מונה לבדו [ש"ך סקי"ג] ויש מי שאומר דגדול שהלך לצורך המת וחזר לכאן אפילו ביום ז' ומונה עם האבלים שבכאן [כגון שהתחיל עמהם ג"כ כשמקום הקבורה לא היה רחוק הרבה ודו"ק] גם אותו שבא ממקום קרוב ולא ידע מונה עמהם [שם] ופשוט הוא דגדול הבית שבא מקום קרוב ולא ידע דמונה לעצמו [שם] וכן במקום שאין כלל גדול הבית ג"כ הבא מונה לעצמו ומינקרא גדול הבית נתבאר בסעי' ט' [הש"ך האריך מאד ועיקרי הדברים בארנו]:
ש"ך יורה דעה סימן שעה ס״ק יב
וי"א כו'. באמת הרב נמשך אחר מ"ש הב"י שדעת הרמב"ם (שהעתיק המחבר דבריו כאן) כדעת הרי"ף שהשמיט מלכתוב דין דהלך גדול לבה"ק כו' וגדול הבית שהלך לבה"ק אינו מונה אלא משיסתם הגולל ואפילו חזר אצל בני הבית ביום ג' והם מונים משיחזרו פניהם והבא ממקום קרוב מונה עם גדול הבית דאחריו הוא נגרר ולא אחר בני הבית עכ"ל ומביאו ד"מ וכתב עליו ואני אומר דסברת הרא"ש הוא סברת רבותינו הצרפתים ור"ח כמבואר מדברי הרמב"ן שהביא ב"י בארוכה ולכן נראה דכוותייהו נקטינן דהלכה כדברי המיקל באבל, ותו דבעלי התוספות ור"ח והרא"ש רבים נינהו גם הרא"ש בתרא הוא והסכים לסברתן וכן הלכה עכ"ל וע"פ זה כתב הרב כאן וי"א כו' ויש להקל כסברא זו כו' אבל באמת אין דברי הב"י נראים עיקר כמ"ש בספרי אלא נראה עיקר כמ"ש הרמב"ן לדעת הרי"ף ומביאו ב"י דס"ל דאפי' בא הגדול אצל בני הבית תוך ז' מונה עמהם ולא מסתימת הגולל בין שבא ממקום קרוב או רחוק, וכן אפי' קטן שהלך לבה"ק וחזר תוך ז' מונה עמהן וכן הבא ממקום אחר לשם ומצא שהלך גדול הבית לבה"ק כיון שחזר גדול הבית אפי' ביום ז' מונה עמהן אף זה נגרר עמו ונמצאו כולם מונין מנין א' והוא שבא זה ממקום קרוב
ספר אור זרוע חלק ב - הלכות אבילות סימן תכד
פי' רבי' שמשון בןאברהם זצ"ל דה"מ שבא אצלם למקום שמת המת שם או למקום קבורה אבל אם לא הי' לא מקום שמת ולא מקום קבורה אין המאחרים טפלים וכלאחד מונה לעצמו.
בית יוסף יורה דעה סימן שעה
כתוב בהגהות אשיר"י (סי' לח) בשם אור זרוע (הל' אבלות סי' תכד דף פז.) דהא דאמרינן בא ממקום קרוב מונה עמהם דוקא שבא אצלם למקום שמת שם המת או למקום קבורה אבל אם לא היה לא מקום מיתה ולא מקום קבורה כל אחד מונה לעצמו
ש"ך יורה דעה סימן שעה
למקום שמת. דוקא שבא אצלם למקום שמת או למקום קבורה אבל אם לא היה לא מקום מיתה ולא מקום קבורה כל אחד מונה לעצמו כ"כ הגהת אשר"י מא"ז ומביאו ב"י וד"מ:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שעה סעיף א-ב
מאימתי חל האבילות, משנקבר ונגמר סתימת הקבר בעפר, מיד מתחיל האבילות ומעטף ראשו, אבל אינו חולץ מנעליו עד שיגיע לביתו(רמב"ן). ועכשיו נוהגים לחלוץ מנעל אחר סתימת הגולל מיד, כדאיתא בסימן שע"ו. הגה: (וע"ל סימן שע"ב). היה סבור שנסתם הקבר והתחיל להתאבל, ואחר כך נודע לושטעה, חוזר ומתחיל האבילות מחדש (תשובת הרא"ש כלל כ"ז).
מי שדרכם לשלוח המת למדינה אחרת לקוברו, ואינם יודעים מתי יקבר, מעת שיחזרו פניהם מללוות מתחילין למנות שבעה ושלשיםומתחילין להתאבל (ל' רמב"ם פ"א מה"א ד"ו); וההולכים עמו, מונים משיקבר. ואם גדול המשפחה הולך עמו, אף אלו שבכאן אינם מונים אלא משיקבר; וגדול המשפחה היינו דביתא סמוך עליה וגרירי כולהו בתריה, לא שנא אח לא שנא בן קטן; ויש מי שאומר והוא שיהא בן י"ג.
Summary:
The גמרא rules that where one learns of the passing of a relative and joins the rest of his family who is already observing שבעה, he may join together with the count of his family, resulting in a count of less than 7 days. The first requirement for this principle to apply is מקום קרוב. As explained by the רי״ף the person joining must have been within a one day travel, such that he would have been able to start on time, had he heard about the death. The נחלת יואל זאב discusses the extension of the one day travel, in light of modern methods of travel. Secondly, the גמרא cites a debate regarding whether he must arrive within the first three days - the רי״ף and others all rule that we allow him even to arrive on day seven. Lastly, this is allowed provided that the גדול הבית is at home.
The רא״ש explains that this only applies in the event the individual did not hear about the death and has not started אבלות. However, in the event he started אבלות, then he can no longer join up with the other members of his family, cutting short his own אבלות.
The גמרא discusses a second case, where the גדול הבית goes to the בית קברות. The רא"ש explains that this is simply discussing where the family member showed up and the גדול had stepped out briefly - in such a situation we deem it as if the גדול was home.
However, the רמב״ן takes a different approach, explaining that the cases is where the גדול had started observing אבלות at a later date, only to return and join the rest of the family. In such a case, we allow the אבל to join the count with the rest of the family, finishing אבלות early. As the רמב"ן explains, this would extend beyond the גדול himself. This would also apply as long as the גדול returned within 7 days (though the case in the גמרא is limited to 3 days, the רמב"ן applies the lenient ruling of ר' שמעון, extending it to this case as well). As is clear from the תוספות הרא"ש, who cites the opinion of רש"י that seems to align with the רמב"ן, this possibility was entertained by the רא"ש but ultimately rejected.
From a review of the שלחן ערוך and רמ"א it would appear that they both rule in accordance with the רא"ש, not allowing the גדול who returns from the burial to join up with the shorter count. However, the ש"ך rules leniently, in accordance with the opinion of the רמב"ן.
The אור זרוע notes that the joining principle only works provided the אבלים are in the מקום קבורה or מקום מיתה. The ש"ך cites this ruling as well.
No comments:
Post a Comment