מים שאובים, בור זריעה ובור השקה - Mikveh Construction

ויקרא פרשת שמיני פרק יא פסוק לו

אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא

ספרא שמיני פרשה ט סוף פרק י

אילו אמר מקוה מים יהיה טהור יכול אפילו מילא בכתיפו ועשה מקוה בתחילה יהיה טהור תלמוד לומר מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים

תוספות מסכת פסחים דף יז עמוד ב

אלא דהוי רביעית דחזי להטביל בהו מחטין וצינורות - מכאן אומר ר"י שיש לדקדק דמקוה שכולו שאוב אינו פסול אלא מדרבנן….דתניא בתוספתא דמסכת מקוואות מקוה שהניחו ריקן ומצאו מלא כשר והיינו משום דספיקא דרבנן לקולא וריקן נמי משמע שלא היה בו כלום מדלא קאמר שהניחו חסר והא דתניא בת"כ אך מעין ובור יכול אפילו מלא בכתף תלמוד לומר מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים צ"ל דאסמכתא בעלמא הוא ואם תאמר כיון דכולו שאוב כשר מדאורייתא אמאי גזרו רבנן בשאיבה כלל ויש לומר דגזרו שאיבה אטו דילמא אתי לאטבולי במנא דבתוך הכלי ודאי אסור לטבול מדאורייתא 

רא"ש מסכת נדה הלכות מקוואות סימן א

ת"ר אלו נאמר ומקוה המים יהיה טהור יכול אפי' מילא מים על כתפו ועשה מקוה לכתחלה יהיה טהור ת"ל מעיין מה מעייןבידי שמים אף מקוה בידי שמים….היה אומר ר"י דהך ברייתא דפסלה מקוה שכולו שאוב מקרא לאו דרשה גמורה…. ומה שפירש ר"ת בספר הישר הא דאמר ג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה הלכה למשה מסיני. היינו כשאין שם מים אבל בסוף אינן פוסלין אלא מדרבנן….וגם רשב"ם כתב דכולו שאוב פסול מדאורייתא. והביא ראיה מההיא דתורת כהנים ברייתא שכתבתי למעלה ואינה ראיה דאסמכתא בעלמא היא כמו כמה מילי דרבנן דאסמכינהו אקרא בתורת כהנים. כמו מעשר ירק ופירות דדריש ליה בסיפרי מקרא….ורבינו שמשון היה אומר דכולו שאוב פסול מן התורה. ומה שהביא ר"י ראיה ממקוה שהניחו ריקן אדרבה קשיא ליה מהתם דקתני כשר מפני שזה ספק מים שאובין וחזקת המקואות כשרות. פירוש כשאדם עושה מקוה עושהו כדי לטבול בו א"כ אינו ממלאהו מים שאובין אלא ממשיך לתוכו מים כשרין לטבילה. משמע דמשום הך חזקה הוא דכשר. והכי קאמר מפני שזה ספק מים שאובין וחזקת המקואות כשרות מוציא מידי ספק ודאי כשר הוא ואי לאו הך חזקה היה פסול מספק דספיקא דאורייתא

---

בור זריעה

משנה מסכת מקוואות פרק ו משנה ח

מטהרים את המקואות העליון מן התחתון...כיצד...היה בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה

משנה מסכת מקוואות פרק ז משנה ב

מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קרטוב ונפל מהם קרטוב לתוכו לא העלהו פוסלו בשלשה לוגין אבל שאר המשקין ומי פירות והציר והמורייס והתמד משהחמיץ פעמים מעלין ופעמים שאינן מעלין כיצד מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת נפל לתוכו סאה מהם לא העלהו היו בו ארבעים סאה נתן סאה ונטל סאה הרי זה כשר

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף פב עמוד ב

והא תנן: מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות, נתן סאה ונטל סאה - כשר, וא"ר יהודה בר שילא אמר ר' אסי א"ר יוחנן: עד רובו; מאי לאו דנשתייר רובו! לא, דלא נשקול רובו

רמב"ם הלכות מקוואות פרק ד הלכה ז

מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות ונתן לתוכו סאה מים שאובין ונטל אח"כ ממנו סאה ה"ז כשר, וכן נותן סאה ונוטל סאה והוא כשר עד רובו

רש"י מסכת יבמות דף פב עמוד ב

  נתן סאה ונטל סאה כשר - גבי שאר משקין ומי פירות ותמד שהחמיץ

רא"ש מסכת נדה הלכות מקוואות

והא דמייתי בפרק הערל (דף פב א) מקוה שיש בו ארבעים סאה נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו אבל טפי מרובו לא ר"ת ז"ל מוקי לה במי פירות ואמי פירות תני לה בפרק שביעי דמקואות. דקתני התם אבל שאר משקין ומי פירות כו' פעמים מעלין פעמים אין מעלין. כיצד מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת נפל מהן סאה לתוכן לא העלוהו היו בו ארבעים סאה נתן סאה ונטל סאה כשר ואהא מפרש בפרק הערל דווקא עד רובו אבל במים שאובין אינו נפסל לעולם. והרמב"ם ז"ל כתב מקוה שיש בו ארבעים סאה...ודבריו תמוהין מתחלה כתב כיון דיש בו ארבעים סאה ממלא בכתף ושופך כל היום אע"פ שרבין עליו מים שאובין כשר ולמה יפסל בנתן סאה ונוטל סאה ביותר מרובו

כסף משנה הלכות מקוואות פרק ד הלכה ז

ונראה שאפשר לומר שטעם רבינו דמדינא שרי בכל גווני אלא דהיכא דנתן סאה ונטל סאה כי הוי רובו מיחזי להו לאינשי שניטלו הכשרים ונכנסו תחתם שאובים ויבאו להכשיר בכולם שאובים לגמרי ולפיכך גזרו בו מפני מראית העין אבל בהך דמקוה העליון ומקוה התחתון כיון דלא ניטלו ביד ליכא למיחש למראית העין וכבר הזכיר חילוק זההרמב"ן בפרק המוכר את הבית: 

בית יוסף יורה דעה סימן רא

הרמב"ם בפ"ז מהלכות מקואות (ה"ו) גבי מי פירות כתב….והרא"ש כתב בסוף נדה (סי' א) שדברי הרמב"ם תמוהים...והר"ש ב"ר צמח כתב בתשובה (ח"א סי' יז) יש לחוש לדברי הראב"ד שכתב בספר בעלי הנפש (שער המים עמ' פח) דהיכא דאיכא במקוה שיעור כהכשרו תו לא היינו פוסלים בשאובים מכל מקום אי חסרו מיא אהני פיסולן דה"ל כנתן סאה ונטל סאה דאמרינן בפרק הערל (פב:) דטפי מרובו פסול והאריך בזה שם ואף על פי שהאחרונים הסכימו דאפילו בכהאי גוונא כשר שהמים השאובים הם נזרעים במקוה וההיא דפרק הערל במי פירות מכל מקום אין ראוי להכניס הראש בין המחלוקת עכ"ל:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מקואות סימן רא סעיף כד

מי פירות ומורייס ותמד משהחמיץ, אין פוסלין מקוה החסר בג' לוגין...אבל אם יש בו מ' סאה ונפל לתוכו סאה אחת מאלו, ונטל מתוכן סאה אחרת, כשר אפילו עשה עד י"ט פעמים. אבל במים שאובים שנפל סאה למ' סאה כשרים, ונטל מתוכן סאה אחת ונפל לתוכן סאה מים, כשרים, אפילו עשה כן עד עולם, כשר.  

ש"ך יורה דעה סימן רא ס״ק סג

אבל במים שאובים כו'. ודעת הרמב"ם דבמים שאובים עד רובו דוקא כשר וכן הביא הב"י הרשב"ץ שכ"כ בשם הראב"ד וכ' אע"פ שהאחרונים הסכימו להכשיר מ"מ אין ראוי להכניס הראש בין המחלוקת ע"כ:

---

בור השקה

משנה מסכת מקוואות פרק ו משנה ג, ז

שלשה מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה ובזה כ' סאה מים שאובין והשאוב מן הצד וירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו המקואות טהורין והטובלים טהורים היה השאוב באמצע וירדו שלשה וטבלו בהם ונתערבו המקואות כמות שהיו והטובלים כמות שהיו….ערוב מקואות כשפופרת הנוד כעוביה וכחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן

שו"ת הרא"ש כלל לא סימן ב

ואת אשר שאלת על שני מקואות אחד שאוב ואחד כשר הנקובים זה לזה כשפופרת הנוד ונסתם הנקב אם נשאר השאוב בהכשרו או דילמא כיון שנסתם חזר להיות פסול כבתחלה. תשובה נ"ל דכיון דנתחברו פעם א' הוכשרו ופקע שם שאיבה מינייהו ואינם נפסלים עוד בסתימת הנקב. מידי דהוה אמים טמאים שהשיקן למקוה דהוו כזרועים ובטילים לגבי מקוה ופרח שם טומאה מינייהו. וראיה מהא דתנן בפ"ו דמקואות שלשה מקואות בזה יש עשרים ובזה יש עשרים ובזה עשרים מים שאובים היה שאוב מן הצד וירדו שלשה וטבלו ונתערבו המקואות טהורים והטובלין טהורים. פי' אף מי שטבל בשאוב טהור כי נתערבו והושקו יחד, והמקואות טהורים אף השאובה כשר להקוות עליו אע"פ שחזר למקומו כי כבר הוכשר בהשקה ולא מיקרי עוד שאוב. 

רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב כו חלק ה

שני מקואות א' שאוב וא' כשר ונקובים זה לזה כשפופרת הנאד ונסתם הנקב נסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב בהכשרו או כיון שנסתם הנקב חוז' לפסולו כבתחלה קודם שנתערב דרך הנקב עם הכשר וי"מ דכיון דהוכשר פעם א' שוב אינו חוזר לפסולו

בית יוסף יורה דעה סימן רא

ומ"ש רבינו ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר אפילו רגע נשאר לעולם בהכשרו אפילו נסתם הנקב אחר כך. כן כתב הרא"ש בתשובה (כלל לא סי' ב)והביא ראיה מדין ג' מקואות...ורבינו ירוחם (נכ"ו ח"ה רכו.) כתב וז"ל שני מקואות...אינו חוזר לפיסולו:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מקואות סימן רא סעיף נב

הבא לערב מקוה פסול או חסר עם מקוה כשר, להכשירו; או ששניהם חסרים ובא לערבם להכשירם, צריך שיהא נקב שביניהם רחב כשפופרת הנאד ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר, אפילו רגע, נשאר לעולם בהכשרו, אפילו נסתם הנקב אח"כ. 

ש"ך יורה דעה סימן רא ס״ק קיב

 לעולם בהכשרו כו'. ורבינו ירוחם כ' שנסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב בהכשרו או כיון שנסתם הנקב חוזר ולפסולו כבתחלה ומביאו ב"י וד"מ וטוב להחמיר לכתחלה:

שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רג

הגיעני היום על נכון ואודות תיקון המקוה...סמוך למקוה יעשה צינור של עץ חלקים בפנים בשיפוי שלא יהיה בהם גומות ושום עכבות מים ואם יומשך הרבה עד ימלא פני תבל שלג וכפור יכולים למלאות בכתף שלג וקרח ואח"כ כשיופשר יהיה מקוה כשר ומה טוב אם יעשו שני חפירות סמוכות זו לזו והמחיצה שביניהם פרוצה למעלה סמוך לעליונה של מחיצה באופן שאם תהיה אחת מלאה תתמלא האחר' ע"י פרצה הנ"ל ואז לעולם לא יחסר המזג דכיון שנתמלאה אחת מהם בהיתר ע"י מי גשמים או שלג כנ"ל אזי ממלאים להמקוה כשרה המלאה הלז מים בכתף בכלים וכיון שהיא כשר הבמי גשמים שוב אינה נפסלת ע"י מים שאובים וכל מה ששופכים לתוכה נעשה הכל כמקוה כשר וכשתתמלא על כל גדותי' תתמלא גם חברתה ע"י פרצה שביניהם וכשתהיה גם השניה מלאה אזי אם ירצו לנקות א' מהם יריקו המים ממנה וינקו אותה ואח"כ ישפכו מים בכתף להמלאה עד שתתמלא הריקנית ואחר שנתמלא הריקנית יריקו השניה וינקו גם אותה מרפש וטיט ויחזרו לשפוך בכתף הראשונה ותתמלא גם היא ממנה וכן לעולם וכן עושי' פה במקוה הגדולה ולעולם לא יחסר המזג והוא עצה טובה והגונה אין בה פקפוק כלל ולהיותי מאוד טרוד לא אוכל להאריך יותר ואסיים בברכה. פ"ב יום ג' כ"א כסליו תקע"ד. 

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קיא

הנה בדבר שאלתו אם להכשיר מקוה ממים שאובין צריך דוקא לשתי בורות או די בבור אחת של מי גשמים להכשיר בהשקה או בזריעה, אני איני מאמין שנמצא מי שיפסול בהשקה למקוה כשרה של מי גשמים שברור שכשר בין בהשקה לבד ובין בזריעה לבד. והמקוה שהיתה במקום החת"ס היתה רק בהשקה לבור אחת של מי גשמים...א"כ מפורש שהיו המקואות בבור אחת כשרה או ע"י השקה כבעירו או ע"י זריעה...אבל מעלה ודאי יש בשתי בורות ויעשו חדא שיושקו לתוכו מי המקוה שטובלין בה בדין השקה והשניה שיבואו מי העיר לשם ויוכשרו בזריעה ומשם יכנסו ע"י נקב להמקוה שטובלין שם, משום דיצאו בזה גם חומרת הר' ירוחם וגם שיטת הראב"ד וגם של הרשב"ם ב"ב דף ס"ו לפ"מ שבארתי בתשובה אחת….ועיי"ש בס"ס נ' שהחזון איש כתב שאין מרויחין כלום בשתי בורות לצאת ידי הראב"ד ומסיק דטוב יותר לעשות בזריעה מע"י השקה משום שיוצאין בזה שיטת הר' ירוחם, אבל אני בתשובה ההיא בארתי שיש מעלה בהשקה לצאת ידי הראב"ד. אבל עכ"פ איך אפשר לומר שאיכא חשש פסול על המקואות שמפורש להכשר ושכן היו במקום החת"ס וצוה לאחרים להנהיג. ולכן למעשה אם אפשר בנקל לעשות שתי בורות אחת להשקה ואחת לזריעה טוב לעשות. ואם צריך ע"ז הוצאה מרובה איני רואה שיהיה חיוב דאף אם נימא דלהראב"ד פסול גם בזריעה ויש מעלה בב' בורות לצאת דעתו אין לחייב דבר כזה דשיטת הראב"ד הוא דעת יחיד ורק מדרבנן ובפרט שאפשר שגם להראב"ד כשר. ומה שיש שחושבים דבמקוה אפשר לעשות לצאת כל הדעות אינו אמת דיש ראשונים המצריכים דוקא מים חיים לזבות ויש הרבה הפוסלים מים חמים. אך אם אפשר לעשות שתי בורות היה זה דבר טוב לדעתי כדלעיל אף שהחזון איש סובר שאינו כלום. אבל מה ששמעתי שיש עושין שתי בורות ותרוייהו רק בהשקה לא ידוע לי כלל טעמם שבזה אין מרויחין כלום וברור שאיזה טעות הוא. ידידו, משה פיינשטיין. 

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קט

והנה הגאב"ד מדינאוו מסר לי שעשו שני בורות...שלבור אחד יבואו מי העיר ויוכשרו ע"י זריעה….ובור השני יהיה להשקה...וטוב שיהיה הנקב סתום עד אחר שתתמלא המקוה ואז יפתחו הנקב וישיקו רגע אחד ויסתמוהו כי לשיטת ר' ירוחם שכתב הש"ך בס"ק קי"ב שיש להחמיר לכתחלה, אין לחוש בכאן משום דלדידיה סגי בהבור הראשון שהמים נזרעו שם ובור השני הוא לצאת שיטת הראב"ד שלדידיה סגי בהשקה רגע אחד כדבארתי זה באיזה תשובה. ולכן טוב לסתום תיכף שלא יצאו משם הרבה מים דמי הגשמים. 

שו"ת משנה הלכות חלק יב סימן קי 

והנה בדין מקוה על גבי מקוה כבר כתבתי מזה כמה תשובות ואין דעתי למשוך הנוהגים כפי פסק גדול וצדיק שהורה להם בקדושתו כפי דעתו הרחבה ורוח קדשו אשר הופיע עליו האמנם כבר הארכתי בזה דלדידן שרבותינו הקפידו על זה שלא לשנות ודאי שיש בזה מדין אל תטוש תורת אמך….והלא גם אדמור"י ליובאוויטש נולדו ממקואות הנעשות כמו מקואת שלנו שלא היו מקוה על גבי מקוה ואם הי' מקוה כזה כשר לנו ולאבותינו ד' אלפים שנה למה לא נמשיך כן עד ביאת משיח צדקינו, וודאי תלמידי וחסידי הגה"ק שנוהגים כמותו תבא עליהם ברכה אבל להכריח על העולם מה שלפי רבותיהם לא ניחא להו לא שמענו

Summary:

The ספרא extrapolates from the comparison between מקוה and מעיין that a מקוה must be filled בידי שמים and not by hand.  This is understood to exclude מים שאובים, drawn water.

According to the ר״י, as cited by תוספות, this entire principle is מדרבנן.  He proves this from a משנה which seems to assume that ספק שאוב is permitted, apparently based on ספק דרבנן לקולא.  And he dismisses the proof from the ספרא as an אסמכתא בעלמא. However, ר״ת, the רשב״ם and רבינו שמשון argue, ruling that this is a דין דאורייתא.  They explain that the ספק שאוב case only works based on the principle of חזקה.

The משנה details a method (referred to as זריעה) to allow one to remove the status of מים שאובים, by pouring שאובים into a מקוה and filling up a secondary מקוה with the overflow.  In this case, the question arises, whether the secondary מקוה can be emptied and refilled multiple times, reducing the original מקוה below one-half מקוה water. The גמרא rules that נטל סאה ונתן סאה works, only up until the one-half mark.  However, this understood by most opinions (e.g. רש״י and the רא״ש, citing ר״ת) as only a limitation on מי פירות. However, with respect to שאובים, this process could be done an infinite number of times. The רמב״ם appears to rule differently (though the כסף משנה limits the simple understanding of the רמב״ם).  It is clear that the ראב״ד does not allow for נטל סאה ונתן סאה to be utilized past the one-half mark when dealing with שאובים. The שלחן ערוך rules leniently. However, the ש״ך cites a view to try and be stringent in this regard.

The משנה details a second method by which one can transform שאובים: by connecting a שאובים בור to a בור of rain water, through a hole that is כשפופרת הנוד, the שאובים status in the non-מקוה is removed.  The רא״ש rules that this connection through the hole only need to be opened for a brief moment and then the water in the "non-מקוה" is permanently transformed into non-שאובים. However, רבינו ירוחם cites a concern that perhaps the hole must remain open into order to allow the new water to retain the שאובים status.  The שלחן ערוך rules leniently and the ש״ך recommends a strict approach.

The חתם סופר strongly endorses the use of the בור זריעה alone (apparently not concerned for the ראב״ד).  This also appears to be the opinion of חזון איש, who doesn't feel one should try to satisfy the ראב״ד. The אגרות משה appears to assume that either method would technically work, endorsing utilizing both methods where financially practical (satisfying both the ראב״ד and רבינו ירוחם).  He notes that the בור השקה hole should remain closed after the initial opening, to avoid excess water transfering betwen the two בורות. He explains that according to רבינו ירוחם, there can be no concern of נטל סאה ונתן סאה by שאובים (i.e. he must reject the ראב״ד).

The custom of חב״ד is to utilize the בור השקה, however, they place the מקוה under the בור טבילה.  The logic is that this will avoid water moving excessively between the two בורות. The משנה הלכות addresses this custom.