חיוב נשים בציצית - Women Wearing Tzitzis

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מג עמוד א

ת"ר: הכל חייבין בציצית, כהנים, לוים וישראלים, גרים, נשים ועבדים; ר"ש פוטר בנשים, מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. אמר מר: הכל חייבין בציצית, כהנים, לוים וישראלים. פשיטא, דאי כהנים לוים וישראלים פטירי, מאן ליחייב, כהנים איצטריכא ליה, ס"ד אמינא, הואיל וכתיב: לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך, מאן דלא אישתרי כלאים לגביה בלבישה הוא דמיחייב בציצית, הני כהנים הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו לא ליחייבו, קמ"ל, נהי דאישתרי בעידןעבודה, בלא עידן עבודה לא אישתרי. ר"ש פוטר בנשים. מאי טעמא דר"ש דתניא: וראיתם אותו - פרט לכסות לילה.

הלכות קטנות לרי"ף (מנחות) - הלכות ציצית דף יא עמוד א

ת"ר הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררין ר"ש פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים פטורות וקי"ל כר"ש

הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות ציצית סימן א

ת"ר הכל חייבין בציצית נשים ועבדים כהנים ולוים וישראלים. ר"ש פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא היא ונשים פטורות. וקי"ל כר"ש והביא ר"ת ז"ל ראיה מפ' במה מדליקין (דף כה ב) מהא דרבי יהודה בר רבי אלעאי שהיו תלמידיו מחביאין ממנו כנפי כסותן מפני שלא היה להם ציצית בסדינן. וקאמר ואינהו סברי משום כסות לילה פי' אע"ג דסדין חייב בציצית לא היו מניחין בו ציצית משום דלמא אתי להניח ציצית בסדין שהוא כסות לילה והוא פטור כר"ש והוי כלאים שלא במקום מצוה ומדנקט תלמודא האי טעמא ולא נקט טעמא אחרינא דמפרש במסכת מנחות (דף מ א) גזירה משום קלא אילן או שמא יקרע סדינו בתוך ג' אלמא דהכי הלכתא...ועוד סתם ברייתא בפ"ק דקדושין (דף לג ב) דקא חשיב ציצית בהדי מצות עשה שהזמן גרמא….ועוד דאמר בברכות פרק היה קורא (דף יג א) למה קדמה פרשת והיה אם שמוע לוי אמר שפרשת והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילהופרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום 

רמב"ם הלכות ציצית פרק ג הלכה ט

נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה….ונשים ועבדי' שרצו להתעטף בציצית מתעטפים בלא ברכה, וכן שאר מצות עשה שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בידן, 

טור אורח חיים הלכות ציצית סימן יז

סומא חייב בציצית ונשים ועבדים פטורים וטומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק וכתב הרמב"ם ז"ל יתעטפו בלא ברכה והוא הולך לשיטתו שפירש שנשים אין יכולות לברך בדבר שהן פטורות אבל ר"ת כתב שיכולות לברך אף על פי שהן פטורות 

רא"ש מסכת קידושין פרק א סימן מט

רבינו תם היה אומר דנשים יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא דאע"ג דפטירי ואפילו מדרבנן לא מחייבי כדמוכח בברכות פרק מי שמתו(דף כ ב) גבי נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה ואין כאן משום לא תשא את שם לפי שמברכות ברכה שאינה צריכה דהך דרשא אסמכתא בעלמא היא דהא אמרי' בפ' מי שמתו (דף כא א) ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא יחזור ויקרא ולא אסרינן מספק משום בל תשא הלכך כיון שמתכוונות לברכה אין כאן משום בל תשא ואי לאו הכי במה היה שמח רב יוסף והלא היו כמה ברכות ברכת ציצית ותפילין וכל ברכת מצות עשה שהזמן גרמא ואמרינן בפרק המניח (דף ל א) האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דברכות, ועוד הביא ראיה מדאמרינן בפ' בתרא דעירובין (דף צו א)דמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בידה חכמים לרבי יוסי דאמר נשים סומכות רשות 

אבל רבי יהודה פליג עליה התם ואמר מיחו ומסתבר למימר דמה שמיחו מפני שהיתה מברכת שמע מינה לדרבי יוסי שרי לברוכי 

שו"ת מהרי"ל החדשות סימן ז

ונשי דלא נהיגי בציצית וכתב מר דאין כאן נידנוד עבירה, אפי' אי איכא נדנוד תיקשי מ"ש משופר, אלא אדרבא מטיבותא דמר אמינא פשתן דקיימא לן כב"ש ואסר אפי' במינו גזירה משום תכלת וכסות לילה, הוא הדין, והיא התשובה דשייך למיגזר אנשים אפי' בצמר כיון דאיפשר לבא לידי דאורייתא ע"י תכלת בסדין דהוי לדידהו כל אנשים קלא אילן מה שאין כן בכל הני דמכניסות עצמן דלא מצו אתו לאיסור דאורייתא כלל, דמה להן להשען על קדשים אלא דמיחזי כעבודה בקדשים, וכן כל הנהו….עוד נ"ל דאין מצות ציצית כשאר מצות דהוו חובת הגוף, אבל ציצית אע"ג דקיימא לן חובת גברא הוא ה"מ למי שיש לו בגד בת ארבע כנפות אבל אין מחוייב לקנות בת ד' אלא דמצוה להכניס עצמו לכלל חיוב כדילפינן ממשה רבינו ע"ה וכי לאכול מפריה כו' וה"מ גברי אבל נשי מה להם לכך כיון דסוף סוף לאו בני חיוב נינהו...עוד נראה דעיקר מצות ציצית הוי לזכור כל מצות ה' כדכתי' קרא בהדיא וכדילפינן מסמיכ' בקדשים כדאיתא במדרש והזכירה היא בתרי"ג מצות בין לטעם הנגלה בין לטעם הנסתר. והני נשי ליתינהו בתרי"ג דפיטורי בכל זמן גרמא ובכמה מצות לא תעשה בל תקיף כו', אבל גברא אע"ג דכמה מצות תלויות בכהנים מ"מ כל זכרים חד מינא נינהו. וגם ב"ד ישראל מצווין על הכהנים שאם לא רצה דפנו משא"כ בנשים דליתא כלל בתרי"ג ואם בפני עצמו הן. הילכך מכל הני טעמי' אף כי ראיתי נשים שלובשות ד' כנפות מצויצת ועוד היום אחת בשכונתינו, נראה דאינו אלא המתמיהין ויוהרא חשיבנא להו ומקרו הדיוטות ושלום מא' הקטן [יעקב] הלוי.

בית יוסף אורח חיים סימן יז

סומא חייב בציצית ונשים ועבדים פטורים. בפרק התכלת (מג.) תנו רבנן הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים רבי שמעון פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא היא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מאי טעמא דרבי שמעון דתניא (במדבר טו לט)וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר (דברים כב יב) אשר תכסה בה הרי כסותסומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנהבראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה וכתב הרי"ף בראש הלכות ציצית (יא.) דקיימא לן כרבי שמעון וכן כתב שם הרא"ש (סי' א) בשם רבינו תם והביא ראיה מכמה דוכתי וכן פסק הרמב"ם בפרק ג' (ה"ט) ואע"ג דאשר תכסה בה איצטריך לחייב טלית בעלת חמש כנפים כמו שכתבתי בראש סימן י' (יב: ד"ה טלית) הא אמרינן בגמרא דלרבי שמעון מאשר נפקא ופירש רש"י אשר רבויא הוא ואייתר תכסה בה לרבות כסות סומא:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן יז

נשים ועבדים פטורים, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. הגה: ומ"מ אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידן כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא (תוס' והרא"ש והר"ן פ"ב דר"ה ופ"ק דקדושין), אך מחזי כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית, הואיל ואינו חובת גברא (אגור סימן כ"ז) פי' אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית.

ט"ז אורח חיים סימן יז ס״ק ג

 הואיל ואינו חובת גברא. בזה מתורץ למה מברכות הנשים על לולב דהוא ג"כ מ"ע שה"ג ותירץ ש"ה שאינו חובת גברא שאפי' איש אין עליו חיוב דאורייתא לקנות טלית בת ד' כנפים אלא אם מתעטף חייב לעשות ציצית משא"כ לולב דגבי איש הוא חובת גברא שהוא חובת הגוף:

ערוך השולחן אורח חיים סימן יז סעיף א - ג

נשים פטורות מציצת...וכתב הרמב"ם דנשים ועבדים שרצו להתעטף מתעטפים...אבל באמת לא שמענו זה ואין מניחין אותן ללבוש טלית וכ"ש לברך ואינו דומה לשופר וסוכה ולולב דהוי פעם אחת בשנה והמצוה כרגע אבל ציצת מצוותה כל השנה ולא נאה לנשים ועוד דכל המצות הם חובה לאנשים ולכן יכולות גם הן לעשות כן אבל ציצת אינו חובה כמ"ש בסימן י"ט ואיך נניח לנשים לעשותה וזהו כוונת רבינו הרמ"א שכתב ומ"מ אם רוצות וכו' אך מיחזי כיוהרא ולכן אין להן ללבוש ציצת הואיל ואינו חובת גברא עכ"ל כלומר דמיחזי כיוהרא כיון שהיא תמידית וגם כיון שאינו לחובה לאיש אלא כשיש לו בגד של ד' כנפות ולכן אין מניחים לנהוג מצוה זו וכן המנהג ואין לשנות:

בן איש חי שנה ראשונה פרשת לך לך אות יג

נשים ועבדים פטורים ממצות ציצית, דאפילו אם לובשים טלית בת ד' כנפות אין צריכים להטיל בה ציצית, מפני דמ"ע שהזמן גרמה היא, וכל מ"עשהז"ג נשים ועבדים פטורים. ואע"ג דקי"ל בשופר וסוכה וכיוצא אם רצו לקיים הרשות בידם ויש להם שכר כמי שאינו מצוה ועושה וליכא משום כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, מ"מ במצוה זו מחזי כיוהרא. ועוד יש חשש נמי משום לא תלבש אשה כלי גבר. על כן בציצית צריך למנוע אותם וכנז' בפוסקים. ובספר הכונות מפורש טעם פרטי במצוה זו ע"פ הסוד דלא שייכה מצוה זו בנשים: 

 

לבוש אורח חיים סימן יז סעיף ב

מיהו אם רוצים להתעטף, הרשות בידן. ויש אומרים אפילו להתעטף ולברך הרשות בידן, דאע"פ שלא נצטוו עליהם, מכל מקום קצת שכר יש בידם אפילו בקיום מצות עשה שהזמן גרמא, וכיון שמקבלות קצת שכר הוו כמצוות ועושות, לפיכך יכולות לברך וצונו. ויש אומרים שלא יברכו, דכיון שלא נצטוו אינן יכולות לומר וצונו, אלא שהרשות בידן להתעטף. אבל מכל מקום מיחזי כשטות ויוהרא אם עושות כן, דהואיל ואינו אלא חובת גברא מה להם ולמצוה זו: הג"ה ועיין לקמן סימן י"ט סעיף א': אע"ג דבשאר מצות עשה שהזמן גרמא כגון סוכה ולולב נהגו שעושין ומברכין, מה שנהגו נהגו ומה שלא נהגו לא ינהגו, ובציצית לא אשכחן דנהגו, רק אחת מני אלף כגון מיכל בת שאול וכיוצא בה לכך לא יתעטפו

פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן יז אות ג

הואיל. עיין ט"ז. והגירסא בהגה הואיל ואינו חובת גברא פירוש שאין מחויב ליקח טלית, ועטרת זקנים ואליה רבה הבינו בלבוש שמגיה הואיל ואינו "אלא" חובת גברא ובלבוש איש, ושייך באשה כלי גבר, ואין אני רואה שהלבוש יגיה כן בלשון הג"ה אלא כתב דעתו בפני עצמו יע"ש. 

הליכות שלמה הל׳ תפילה פרק ג ס״ק כז

ואסור לאשה להתעטף בטלית שלנו כי הוא כלי גבר על אשה ומה שנזכר בגמ' נשיס שלבשו ציצית הנו על שמלות שלהן 

הלכה ברורה להר׳ דוד בן עוביה יוסף

ולמנהג הספרדים ועדות המזרח ההולבים בעקבות הוראות מרן השלחן ערוך אסור לאשה לברך על הציצית, וראוי שלא ילבשו הנשים טלית כלל. ואף למנהג האשכנזים הנוהגים שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא לענין מצות ציצית ראוי שלא ילבשו הנשים טלית כלל ובפרט בזמן הזה שהרפורמים עוקרי הדת מנהיגים כן אצל הנשים ללבוש ציצית שבודאי צריכות הנשים היראות את דבר ה׳ להמנע מזה

ר׳ צבי (הרשל) שכטר (אדר הא', תשע"ד) - ״כל העדה כולם קדושים״ 

בריש יומא הובאה המשנה ממס' פרה, מטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו, להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים במערובי השמש היתה נעשית. וכי היכי דלא ליזלזלו בה )לומר, הואיל וטבול יום כשר בפרה, אין צריך להיות זריזין בה בשמירת טהרה, לכך עשו בה מעלות הרבה לטהרה...אפילו במקרה זה של עשיית פרה, שהצדוקים החמירו בו יותר מן החכמים, דקדקו חכמי המסורה בדוקא לנהוג כפי הקולא של התושבע"פ, שטבול יום כשר לעשיית הפרה, והיו מטמאין את הכהן ומטבילין אותו, כדי להוציא מלבן וכו', להראות בדוקא שאפילו החומרות שאינן כפי התושבע"פ אין בהן ממש, ושאין לנהוג בהן. וכל זה כדי להשריש בלבנו היסוד שאין לנו אלא המסורה שלנו, הנמסרה לחכמי המסורה שבכל דור ודור והמפורשת על ידם. והנה חדשים מקרוב באו והנהיגו הנהגה מחודשת שהנשים יחבשו כיפות או טלית ותפילין בשעת תפילת שחרית, ולא הציעו שאלה בזה לפני גדולי ההוראה של זמננו, כנראה על פי הסברא של כי כל העדה כולם קדושים, כעין טענת קרח ועדתו...וממילא- כל אחד רשאי לפסוק הלכה כפי הבנתו שלו וכפי הרגשותיו, ומדוע תתנשאו וגו', כלומר, מה צריכים לרב או לרבי לפסוק הלכות...כל מאן-דהו שלמד בישיבה יכול לפסוק ולהכריע עפ"י שכל עצמו, ובפרט בזמננו, שאת הכל אפשר לחפש ולמצוא באינטרנט, ב"אוצר החכמה", וב"פרויקט השו"ת של בר אילן", וכדומה, וכל אחד יכול לעשות א"ע כת"ח וכמורה הוראה ופוסק אף בשאלות חמורות, כאילו יודע מעצמו את כל המקורות ואת כל השיטות- בסיוע כל הנ"ל….והתפלאתי לראות היאך שאנשים בעלי שכל מפלפלים פלפול של הבל בקשר לנדון נשים אם רשאות להתנדב בתורת אינה מצווה ועושה לקיים מצות תפילין, והראו פנים לכאן ולכאן, ודנו כאילו היינו חיים בתקופת התנ"ך שהביאו ממיכל בת שאול, או בתקופת התנאים שנחלקו התנאים אם נשים סומכות רשות, או בזמן הראשונים שפלפלו לגבי בנותיו של רש"י. אכן בעו"ה- חיים אנחנו- בשנת תשע"ד- בתקופת מרד המינים נגד התושבע"פ כשהנהגה זו – עטיפת ציצית והנחת תפילין – מצויה אך ורק אצל הקונסרבטיבים, שכל הגישה שלהם להלכה מבוססת על היסוד שאכן מותר – ואף חיוב יש – לשנות מדרכי המסורה...וחלק גדול מעמדתם ושיטתם הוא טענת "קרח אבינו"- שכל העדה כולם קדושים, וכאמור. ונראה שרק הסומא שאין לו עינים לראות, לא יכיר מה שנמצא לפניו ממש "תחת האף שלו", שהנהגה זו היא הנהגת הקונסרבטיבים...ודבר פשוט הוא שכמו שהקפידו חכמי המסורה שלא להרשות לנהוג אפילו כחומרת הצדוקים, והקפידו בדוקא לטמא את הכהן השורף את הפרה ולהטבילו, כדי שתעשה הפרה בדוקא ע"י טבולי יום, כן בנד"ד ממש, דפסקי הלכה אינם נאמרים "מתוך חלל ריק", אלא מתוך ההקשר (קאנטעקס"ט) של אותו הדור, ובדורנו אנו, כל התנאים וכל הראשונים וכל האחרונים יסכימו שהנהגה זו אסורה היא בהחלט, אע"פ שהיא לחומרא יתירה, שלא לחקות את המינים...וכזה ידוע בשם רבנו, שכשהתחילו הקונסרבטיבים להכניס טקס בת מצוה לבנות באמצע התפילה- דוגמת הבר מצוה לבנים, הצהיר בזה רבנו שהרבנים האורטודוקסים אסורים בהחלט לעשות כמותם, שזה בבחינת ערקתא דמסאנא, ודינו שיהרג ואל יעבור...ואין שדה ההלכה כשדה של הפקר שכל הקודם זכה, וכל דאלים גבר, ומי שמקדים לפרסם דעתו דרך העיתונים או האינטרנט- הלכה כמותו, אלא הענין הוא כמבואר במדרשים, שאלף נכנסים לביהמ"ד ואחד יוצא להוראה, ואותו היחיד הוא זה ששימש את רבו ביותר וקיבל בדמו ובנפשו את דברי התורה….וביטוי זה שאומרים כמה מהמתירים "שע"פ הלכה" פעולה מסויימת מותרת, ושהמחמירים רק רוצים לאסרה "מטעמים פוליטיים", איננו נכון, שגם ענין זה של שינוי המסורה מהווה חלק-עצמי מן ההלכה, וכשדנים ע"ד הנחת תפילין לנשים, לא מספיק לעיין בשו"ע הל' תפילין ובמקורות שם, ולדונה כשאלה קלה, אלא, כמו כל שאלה בהלכה, צריכים לדון בנושא מכל הבחינות ומכל המבטים, ולא תמיד נמצא את הפסק על אותו הדף שבשו"ע שחשבנו מתחילה לעיין שם....בודאי שאלה קשה היא, אשר בודאי צריכה כתפיים רחבות, צריכים להציע בפני ת"ח מורי הוראה שיש להם היקף בידיעת ההלכה, ואין לכל מוסמך או רב מקומי, אף אם כוונתו לטובה, לחוות את דעתו בשאלה שכזו, וכ"ש שלא לפרסם את דעתו הפרטית דרך התקשורת או האינטרנט, כי שאלה חמורה כזו נוגעת לכל כלל ישראל הנאמנים למסורה, ורק גדולי ההוראה רשאים להכריע בה. ואין תלונתנו בזה בכלל על הנשים שהתנדבו לקיים מצות תפילין, אלא על הרבנים (שהוסמכו כולם מישיבתנו) שחיוו את דעתם המוטעת בזה, מבלי להתייעץ עם מורי ההוראה שאליהם אכן פונים לשאלות אחרות, ושפרסמו את דעתם כאילו הדבר פשוט להיתר. וד' ית' יגדור פרצותנו ויאחה את הקרע הזה שנתהווה במחננו ויטה לבנו לעבדו באמת ובתמים.

Summary:

The גמרא cites a debate regarding whether women are obligated in the מצוה of ציצית.  It would appear that the central issue in dispute is whether ציצית is a מצות עשה שהזמן גרמא.  It would appear that all ראשונים agree that we rule that women are פטורות. Support for this position is provided for ר״ת, citing various other sources that indicate accordingly.  The רמב״ם rules that just as other מעש״ג, women may choose to perform the מצוה, the same applies here as well. The טור notes that whether a ברכה would be recited is the subject of the debate between the רמב״ם and ר״ת.  The position of ר״ת is elucidated in the רא״ש.

The מהרי״ל seeks to justify the practice of women not to wear ציצית, as there would appear to be an opportunity to perform a מצוה in such a case, similar to women listening to שופר.  He defends the practice with three justifications: noting that there is the potential risk of כלאים, it's distinguishable from לולב, as it's not a חובת הגוף and since the purpose is to remind one of מצוות, this reason would apply less to women who are not obligated in all תרי"ג מצוות.  Lastly, he notes that it would violate יוהרא for a woman to wear ציצית.

The מחבר cites the ruling that women may wear ציצית and the רמ״א rules (based on the earier רא״ש) that a ברכה would be recited.  However, the רמ״א raises the concern of the מהרי״ל for יוהרא, also incorporating the חובת גברא distinction. The ערוך השלחן adds a secondary reason for not wearing ציצית, due to the מצוה applying every day (in contrast to שופר).  The בן איש חי raises a concern of בגד איש for a woman to wear ציצית. This also appears to be the understanding of some commentaries in the לבוש, as cited by the פרי מגדים. (The הליכות שלמה does note that this concern could be addressed if the garment were a feminine clothing article.)   ר׳ דוד בן עובדיה יוסף raises an additional level of concern, noting that the practice emanates from the irreligious Jewish movements. This concern is elaborated upon in detail by רב צבי (הרשל) שכטר.