תלמוד בבלי מסכת שבת דף כד עמוד א
דתני רבי אושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו
רא"ש מסכת ברכות פרק ג סימן יח
ובתוספתא דברכות נמי יש סמך למנהג שלנו. דקתני כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים ערבית ושחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בהודאה ואם לא אמר אין מחזירין אותו. ובימים שהיה בהן קרבן מוסף כגון ר"ח וחול המועד (ערבית) שחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ובמוספין מתפלל שבע ואומר קדושת היום באמצע.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכב סעיף א
ערבית, שחרית ומנחה מתפלל י"ח ברכות ואומר יעלה ויבא ברצה. ואם לא אמרו בערבית, אין מחזירין אותו...אבל אם לא אמרו שחרית ומנחה, מחזירין אותו….ואם לא נזכר עד אחר שהתחיל מודים, אם נזכר קודם שהשליםתפלתו, חוזר לרצה. ואם לא נזכר עד שהשלים תפלתו, חוזר לראש.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד ב
רבי חייא בר אבא צלי והדר צלי. אמר ליה רבי זירא: מאי טעמא עביד מר הכי?...דלא אדכר מר דריש ירחא, והתניא: טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית - אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשחרית, בשחרית - אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין, במוספין - אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במנחה! - אמר ליה: לאו איתמר עלה, אמר רבי יוחנן, - בצבור שנו.
רא"ש מסכת ברכות פרק ד סימן כג
תניא טעה ולא הזכיר של ר"ח בשחרית אין מחזירין אותו מפני שתפלת המוספין לפניו א"ר יוחנן ובצבור שנו מפני טורח הצבור אבל ביחיד מחזירין אותו
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק י הלכה יב
כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל ש"ץ חוזר ומתפלל אם טעה כמותו בעת שמתפלל בקול רם, חוץ משחרית של ראש חדש שאם שכח ש"ץ ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו אין מחזירין אותו מפני טורח ציבור, שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חדש.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קכו סעיף ג
כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל, ש"צ חוזר ומתפלל, אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם, חוץ משחרית של ר"ח, שאם שכח ש"צ ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו, אין מחזירין אותו, מפני טורח הצבור, שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ר"ח; אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו, חוזר לרצה ואין בזה טורח צבור. הגה: י"א דאם טעה בשחרית של שבת וי"ט, דינו כמו בר"ח, והכי נהגו (טור וסמ"ק).
רש"י מסכת ברכות דף ל עמוד ב
בצבור שנו - דאין מחזירין, משום דשמע ליה משליח ציבור, ואיכא מקצת הזכרה, אבל ביחיד צריך לחזור, ובהלכות גדולות מפרש לה בשליח ציבור משום טירחא דצבורא, אבל יחיד הדר.
טור אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכב
תניא טעה ולא הזכיר ר"ח שחרית אין מחזירין אותו מפני שתפלת המוסף לפניו וא"ר יוחנן בצבור שנו פירש רב אלפס מפני טורח צבור הקילו בו לסמוך על תפלת מוסף כיון שהיא מיד אחר זאת ורש"י פירש בצבור שנו מי שמתפלל בצבור אפילו יחיד אין צריך לחזור מפני ששומע אותו מש"צ ואין הלשון משמע כן שהרי תלה אותו מפני שתפלת המוסף לפניו ולא קאמר מפני ששומע מש"צ
ב"ח אורח חיים סימן תכב אות ג
וכשם שיחיד חוזר וכו'. שם תניא טעה ולא הזכיר...ופירש אלפסי דהיינו לומר דכשהשליח ציבור טעה...אבל רש"י פירש בציבור שנו היינו כשהיחיד מתפלל בציבור….משמע דמפרש דברייתא הכי קתני דכיון דאיכא תרתי דתפילת המוספין לפניו וגם איכא מקצת הזכרה דשמע ליה משליח צבור לכן אין מחזירין אותו ומעתה נתיישב מה שהקשה רבינו על פירש"י
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קכו אות ג
ועיין ב"ח כאן מה שכתב דאין נפקא מינה בין ב' פירושים ברש"י והא לפירוש א' בעינן תרתי שמע מש"ץ ותפלת המוספין לפניו, ואנן קיימא לן במנחה נמי, ועיין פרי חדש כאן [אות ג]:
שו"ת הרמ"ע מפאנו (רבי מנחם עזריה מפאנו, 1548 - 1620, מאיטליה) סימן כה אות חמישי
יחיד ששכח ולא הזכיר קדושת היום בתפלת שחרית ואחר שהתפלל מוסף חזר והתפלל שחרית, ודאי אינו צריך לחזור ולהתפלל מוסף, שאפי' בקרבנות גופייהו אם הקדים את שאינו תדיר מה שעשה עשוי. ואי לאו דמסתפינא אמינא דלא אמרו בגמרא להחזיר את היחיד שטעה אע"פ שיש לפניו תפלת המוספין אלא קודם שהתפלל מוסף כיון שבידו לתקן יתקן לגמרי, הא אם התפלל מוסף הרי הזכיר קדושת היום ואין צורך לחזור ולהתפלל שחרית, דלא גרע דיעבד ליחיד ממאי דשרינן לכתחלה לרבים, ודברים של טעם הם להלכה מהתם, הגע עצמך שש"צ יהא נזקק להוציא עשרה שאינן בקיאין ידי חובתן ושכח ולא הזכיר שחרית מעין ר"ח ועם תפלת מוסף פוטר עצמו וחבריו לכתחלה ולא אחד בהם חוזר ומתפלל שחרית, לא יהא יחיד הבקי בדיעבד אלא כעשרה שאינן בקיאין ולכתחלה.
מגן אברהם סימן קכו ס״ק ג
כל מקום. כ' מ"ע סי' כ"ה אי לאו דמסתפינא הייתי אומר יחיד שלא הזכיר ר"ח בשחרית והתפלל מוסף אין צריך שוב להתפלל שחרית דלא גרע דיעבד ליחיד מלכתחלה לרבים ודברים של טעם הם להלכה ע"כ, ול"נ דנכון למעשה שלא יתפלל דלא יהא אלא ספק [כ"ה סימן תכ"ב]:
מור וקציעה (להר׳ יעקב ישראל בן צבי עמדין מאלטונה שבהמבורג) סימן קכו
ובכל מקום שיחיד חוזר ש"ץ חוזר אם טעה כשמחזיר התפלה חוץ מבר"ח שחרית. עכ"ל. במג"א העתיק מכה"ג דכתב הרמ"ע בתשובה אי לאו דמסתפינא הייתי אומר יחיד שלא הזכיר ר"ח בשחרית והתפלל מוסף, א"צ שוב להתפלל שחרית, דלא גרע דיעבד ליחיד מלכתחלה לרבים כו'. ול"נ דנכון למעשה שלא יתפלל, דלא יהא אלא ספק. עכ"ל בכה"ג. וספק זה איני יודע מהו, דבספק התפלל הא קיי"ל דחוזר ומתפלל, והלואי יתפלל אדם כל היום.
משנה ברורה סימן תכב ס״ק ד
מחזירין אותו - כתב הכנה"ג דדוקא בשנזכר קודם שהתפלל מוסף אבל אם לא נזכר עד שהתפלל מוסף יצא בדיעבד במה שהזכיר קדושת היום בתפלת מוסף וא"צ לחזור ולהתפלל שחרית...והעתיקו במג"א שם בסק"ג אבל בשיורי ברכה בשם הרשב"א כתב דביחיד לעולם חוזר ואפילו כבר התפלל מוסף וכן הסכים בספר מור וקציעה אלא דכתב דמ"מ משום ספק יתנה דאם אינו חייב מתפלל הוא בתורת נדבה אכן אם כשהיה מתפלל ג' ראשונות ע"ד להתפלל מוסף נזכר שלא אמר יעלה ויבוא בתפלת שחרית בודאי יש להורות שיסיים התפלה בשל שחרית ואח"כ יתפלל מוסף:
ערוך השולחן אורח חיים סימן תכב סעיף ג
לעיל סי' קכ"ו נתבאר דש"ץ ששכח לומר יעלה ויבא בחזרת הש"ץ אין מחזירין אותו מפני טורח הציבור לפי שתפלת מוסף לפניו שבה יזכיר ר"ח ע"ש ולפ"ז דקדקו כמה מהגדולים דיחיד שלא אמר יעלה ויבא בשחרית ולא נזכר עד אחר מוסף שא"צ לחזור ולהתפלל שחרית דלא יהא כח יחיד גרוע בדיעבד משל ש"ץ לכתחלה [מג"א שם בשם רמ"ע וכנה"ג] ולכן אם אירע כן אין מחזירין אותו ואם ירצה יתפלל מנחה שתים אחת לחובה והשנייה לתשלומין ויכוין לתפלה נדבה [עש"ת סק"ג] ואם עמד להתפלל מוסף ובתוך ג' ראשונות נזכר ששכח יעלה ויבא בשחרית יסיים הג' ראשונות ויתחיל אתה חונן עד גמר תפלה שחרית ואח"כ יתפלל מוסף [שם]:
שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן ו
שאלה: יחיד שהתפלל שחרית בראש חודש, ושכח לומר יעלה ויבא, ונזכר לאחר שהתפלל מוסף, האם צריך לחזור ולהתפלל שחרית, או לא? תשובה: בברכות (דף ל:), טעה ולא הזכיר...אמר רבי יוחנן, ובצבור שנו….ופירש רש"י...ובעל הלכות גדולות פירש...וזו לשון הרי"ף שם, ובצבור שנו, פירוש מפני טורח צבור...ומבואר שמפרשים דעת הרי"ף כפירוש בעל הלכות גדולות...ובכנסת הגדולה (סימן תכב) הביא דברי הרמ"ע מפאנו...והמגן אברהם (סימן קכו סק"ג) הסכים לדברי הכנסת הגדולה. אבל הפרי חדש (שם סעיף ג') פסק שצריך לחזור ולהתפלל, ודלא כהכנסת הגדולה. וכן כתב הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה….ומרן החיד"א בברכי יוסף (סימן קח סק"ה) הסכים תחלה לדברי הרמ"ע מפאנו והכנסת הגדולה והמגן אברהם, ודלא כהפרי חדש. ושוב חזר בו בשיורי ברכה (שםאות ב'), לפי שאחר זמן רב מצא בתשובת הרשב"א בכתיבת יד שפסק, שאם שכח לומר יעלה ויבא בשחרית ראש חודש, ולא נזכר עד שהתפלל מוסף,והגיע זמן מנחה, מתפלל מנחה שתים, ואם נזכר בשעת מוסף אינו מתפלל תשלומין אלא במנחה….ומעתה הואיל ויצא הדבר מפי הרשב"א, הכי נקטינן, ואפשר שגם הרמ"ע אילו שמיע ליה סברת הרשב"א היה מבטל דעתו. ולכן דברי הפריחדש קיימים…אמנם ראיתי להגאון רבי עזרא טראב ז"ל אב"ד דמשק, בשו"ת שערי עזרה (חלק אורח חיים סימן ד') שאחר שאסף איש טהור מחלוקת האחרונים,ודברי מרן החיד"א בברכי יוסף, וחזרתו בשיורי ברכה, סיים, שעדיין הלב מהסס אם נאמר בזה ספק ברכות להקל ואינו חוזר ומתפלל שחרית, כדברי הרמ"ע מפאנו והכנסת הגדולה והמגן אברהם, או שמא מאחר שגדול המורים הרשב"א ז"ל פסק שצריך לחזור ולהתפלל, כן ראוי להורות, כמו שכתב מרן החיד"א ז"ל. וכעת היה נראה לי שסוף סוף מידי מחלוקת לא יצאנו וספק ברכות להקל. אבל חכמי ורבני הישיבה הסכימו כהצד השני, שיש להורות כדעת הרשב"א. וכעת לא מכרעא מילתא, שהרי אפילו נגד מרן שקבלנו הוראותיו קיימא לן ספק ברכות להקל, ואפילו כיחיד נגד רבים. עכת"ד. ועמו הסליחה, שהרי ידוע מה שכתב הרמ"א בהגה בחשן משפט (סימן כה), שאף על פי שבכל מקום הלכה כבתראי, מכל מקום אם נמצא תשובת גאון שלא עלה זכרונה על ספר ונמצאו אחרונים חולקים, אין צריך לפסוק כדברי האחרונים בזה, שאפשר שלא ידעו דברי הגאון, ואילו שמעו היו חוזרים בהם. מהר"י קולון. ע"כ. ועיין בש"ך שם בשם מהר"ם אלשיך (סימן לט) שכתב, שלא אמרו הלכה כבתראי אלא כגון הדרגת אמוראי בתראי נגד אמוראי קמאי, אבל כשיש הבדל ביניהם כהדרגת שבין אמוראי לתנאי לא קיימא לן כוותייהו, שהרי אין אמורא יכול לחלוק על תנא והוא הדין לגבי הפוסקים.ע"ש….ואם כן נראה שגם בנידון שלנו לא שייך לומר ספק ברכות להקל, שאילו היה רואה הרמ"ע דברי הרשב"א בתשובה לא היה חולק עליו...בסיכום: יחיד שהתפלל שחרית בראש חודש, ושכח לומר יעלה ויבא, בין שהתפלל בביתו, בין שהתפלל עם הצבור, אפילו נזכר לאחר שהתפלל מוסף,צריך לחזור ולהתפלל שחרית ולהזכיר ראש חודש,
שו"ת משנת יעב"ץ (להר׳ יעקב בצלאל ז'ולטי) אורח חיים - הלכות ראש חודש סימן ג' אות ד'
בטעה ולא הזכיר של ר״ח דמחזירין אותו, הייהו משום דתפלת יעלה ויבא היא מעיקר תפלת י״ח, ואם לא אמר יעלה ויבא, רי זה כלא התפלל י״ח. אולם שיטת רבינו יהודה הנ״ל היא, דתפלת יעלה ויבא היא לא מסדר תפלת י״ח, אלא היא שם תפלה בפני עצמה, רק שתיקנו לאומרה בעבודה, ולהכי הוא חוזר לראש התפלה, אם טעם ולא הזכיר של ר״ח, כיון שצריך לאומרה בעבודה, ואין לומר ברכת העבודה אלא תוך י״ח הברכות….מעתה יתבאר שפיר הא דכתב הכנה״ג הנ״ל, דהא דאם לא אמר תפלת ר״ח בשחרית ומנחה מחזירין אותו, ודוקא אם דעיין לא התפלל מוסף, אבל אם התפלל מוסף אינו צריך לחזור. והברכ״י הביא בשם הרשב״א, דאפילו כבר התפלל מוסף צריך לחזור, ולכשיגיע מנחה מתפלל מנחה שתים, ונראה דזה תלוי ביסוד המחלוקת של רבינו יהודה, וחכמי פרוביצ״א הנ״ל...והרשב״א סובר כשיטת פרוינצ״א
נפש הרב עמוד קעד
תפילות ראש חודש בשכח יעלה ויבוא בתפילת שחרית של ר"ח ובדעתו להתפלל מוסף בזמן תפילת שחרית הורה הגר"ח שבזה"ז י"ל שנשתנה הפסק ויותר כדאי לסמוך על הזכרת ר"ח שתהיה לו בתפילת מוסף [והענין מבואר היטב בס' ארץ הצבי סי' ה' אות ב']
ארץ הצבי (להר׳ צבי שכטר) סימן ה׳ - עני הזכרת מעין המאורע
ובביאור ענין זה שמעתי מכבו' מו"ר הגריד"ס שיחי' דלעולם הך דינא דחובת הזכרת מעין המאורע אינה מעכבת בתפילה ובהתפלל י"ח ולא אמר יעלה ויבוא יצא י"ח תפילה אלא שלא יי"ח הזכרת מעין המאורע...וש"ץ ששכח יעו"י בשחרית יכול לסמוך לכתחילה על זה שיזכיר מעין המאורע בתפילת מוסף אם בדעתו להתפלל חזרת הש"ץ דמוסף בבקר
שחרית דלא חייבו חכמים להזכיר מעין המאורע אלא פעם אתת בכל אחד מג' זמני התפילה וה"ט נמי דהרמ"ע הנ"ל שאף היחיד אם כבר התפלל מוסף לומן שחרית וכבר הזכיר במוסף את ענין קדושת היום הרי כבר יי"ח הזכרת מעין המאורע בזמן תפילה הזה וממילא אין תועלת כלל במה שיתפלל שחרית עוה"פ….ומה שחייבו חכמים את היחיד השוכח יעו"י בשחרית להתפלל עוה"פ שחרית ולא לסמוך על מה שיזכיר ר"ח במוסף ה"ט דלכתחילה טפי עדיף לצאת י"ח הזכרת מעין המאורע בזמן תפילה דשחרית קודם שיבוא להתפלל תפילת מוסף, ואין להקשות על זה ולומר דבשוכח יעו"י בשחרית וחזר והתפלל עוה"פ תפילת י"ח בכדי לקיים חובת הזכרת מעין המאורע ובעוד זמן מה יתפלל גם תפילת מוסף כשהוא עדיין עומד בזמן התפילה דשחרית והלא לבסוף יצא שבתפילת המוסף שלו יצא י"ח הזכרת מעין המאורע ונמצא למפרע שתפילתו השני' של שחרית היתה לגמרי שלא לצורך שי"ח תפילת שחרית כבר יצא בתפילתו הראשונה אע"פ שהשמיט יעו"י והזכרת קדוה"י ג"כ קיים ע"י תפילת המוסף וא"כ לכאורה יש במה שהתפלל שחרית בפעם השני' משום ברכה לבטלה, די"ל כן שמעתי שתירץ רבנו שיחי' בשם הגרח"ס ז"ל דקיי"ל דמתפלל אדם תפילת נדבה כשיש לו איזה צורך ואף כאן תפילת שחרית השניה שהתפלל דינה כתפילה נדבה כי יש לו צורך לכתחילה לקיים חובת הזכרת מעין המאורע של זמן שחרית קודם שיבוא להתפלל מוסף ולפי"ז יוצא לדינא שבר"ח שחל להיות בשבת ושכח היחיד יעו"י בשחרית וקיי"ל דאסור להתפלל תפילת נדבה בשויו"ט או"ח רס"י קז שיהי' אסור לו להתפלל שחרית עוה"פ בכדי להזכיר מעין המאורע בזמן שחרית עפ"י החשבון הנ"ל ושוב הוסיף בזה הגר"ח ואמר עוד דלפי"ז בזה"ז שאין מנהגנו בכלל להתפלל תפילת נדבה, יותר טוב לעשות תמיד אף היחיד לכתחילה כהש"ץ ולסמוך על מה שיזכיר קדוה"י במוסף ולא להתפלל שחרית עוה"פ ואפילו בימות החול כן שמעתי מהר"ר זרובבל שוסהיים ז"ל ויבל"ח מהר"ר אהרן ליכטנשטיין שיחי' שאמרו כן בשם רבנו שיחי' ובקובץ הוספות להגדת בריסק עמ' קכ"ט ק"ל הובאו הדברים בסגנון שונה ומחוסרים קצת הבנה וטפי מסתבר כפי הסגנון שכתבתי כאן.
Summary:
The גמרא rules that on days that would have a קרבן מוסף, a reference to the day should be inserted into רצה and in the event such an insertion is omitted, one would need to repeat שמונה עשרה. Based on this ruling, the רא״ש notes that one repeats ש״ע for the forgotten יעו״י on ראש חדש or חול המועד but not for an omitted על הנסים on חנוכה or פורים. This is also the ruling of שלחן ערוך.
Separately, the גמרא rules that where the שליח צבור omits a required part of ש״ע in חזרת הש״ץ, he is subject to the same rules as a יחיד. However, the גמרא explains (as understood by the רא״ש and the רמב״ם) that the one exception is with respect to יעלה ויבא. In this case, we do not require a repetition of חזרת הש״ץ, as to avoid a טרחא דצבורא and we allow the חזן to rely on his upcoming מוסף, which will mention ראש חודש. [It appears that רש״י has a different understanding of this exception, allowing for a יחיד not to repeat שמונה עשרה, in the event they will hear the יעלה ויבא in חזרת הש״ץ. The טור challenges the understanding of רש״י, which is then defended by the ב״ח. The פרי מגדים attempts to minimize the practical impact of the ruling of רש״י - which appears difficult to understand.] Ultimately, the שלחן ערוך rules in accordance with the understanding of the רא״ש and רמב״ם.
In combining these two cases, the רמ״ע מפאנו suggests (acknowledging that he has no direct support from the גמרא) that just as a שליח צבור does not repeat שמונה עשרה, relying on his future מוסף, similarly an individual who only remembers after davening מוסף would not need to repeat שחרית after missing יעלה ויבוא.
The מגן אברהם codifies the ruling of the רמ״ע as normative, recommending that one not recite an unnecessary שמונה עשרה in such a situation. However, the מור וקציעה argues and rejects the ruling of the רמ״ע. The משנה ברורה cites both opinions and does not appear to rule definitively. The ערוך השלחן appears to rule more conclusively in accordance with the רמ״ע.
Noting that ברכי יוסף ultimately located an opinion from the רשב״א that would reject the רמ״ע, he rules accordingly, requiring one to repeat שמונה עשרה, even after מוסף. (In reaching this conclusion, he addresses a more fundamental question regarding how to reconcile latter opinions in light of previously undiscovered תשובות.)
On the other extreme, it is cited that ר׳ חיים מבריסק at cited in the ארץ צבי and נפש הרב ruled in accordance with the the רמ״ע and even extended his ruling (based on our current reluctance to recite תפילות נדבות), concluding that one should not repeat ש״ע after forgetting יעלה ויבא, even if he has not yet recited מוסף. He reasons that the allowance to repeat ש״ע at שחרית is based on a נדבה principle, which is not applicable today. (The general analysis he utilizes for יעלה ויבא is also employed by the משנת יעב״ץ.)
No comments:
Post a Comment