תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כו עמוד א
ת״ר :ואלו קרעין שאין מתאחין: הקורע על אביו, ועל אמו, ועל רבו שלימדו תורה, ועל נשיא, ועל אב בית דין, ועל שמועות הרעות, ועל ברכת השם, ועל ספר תורה שנשרף, ועל ערי יהודה, ועל המקדש, ועל ירושלים. וקורע על מקדש ומוסיף על ירושלים…..ערי יהודה מנלן? - דכתיב ויבאו אנשים משכם משלו ומשמרון שמנים איש מגלחי זקן וקרעי בגדים ומתגודדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה' וגו'. אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן - אומר: יזערי קדשך היו מדבר, וקורע. ירושלים בחורבנה - אומר: ציון מדבר היתה ירושלים שממה, וקורע. בית המקדש בחורבנו - אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה, וקורע. קורע על מקדש ומוסיף על ירושלים. ורמינהו: אחד השומע ואחד הרואה, כיון שהגיע לצופים - קורע, וקורע על מקדש בפני עצמו ועל ירושלים בפני עצמה! - לא קשיא: הא - דפגע במקדש ברישא, הא - דפגע בירושלים ברישא.
רש"י מסכת מועד קטן דף כו עמוד א
הא דפגע במקדש ברישא - כגון כשנכנס לירושלים בשידה תיבה ומגדל, דלא ראה ירושלים עד שראה בית המקדש - קורע על המקדש, ומוסיף על ירושלים, אבל בשלא נכנס בתיבה ופגע בירושלים ברישא - קורע על ירושלים בפני עצמה ועל המקדש בפני עצמו
רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה טז
מי שראה ערי יהודה בחורבנם...ראה ירושלם בחורבנה...בית המקדש בחורבנו...קורע, ומהיכן חייב לקרוע מן הצופים, וכשיגיע למקדש קורע קרע אחר, ואם פגע במקדש תחלה כשיבא מדרך המדבר קורע על המקדש ומוסיף על ירושלם
מור וקציעה (להר׳ יעקב עמדן) סימן תקסא
והרמב"ם כתב דכשהוא בא מדרך המדבר, פוגע במקדש קודם שיראה את ירושלם. זה דבר קשה הציור, כי הלא המקדש תוך ירושלם עומד, ומוקף בחומת ירושלם מסביב. ונ"ל שכך הוא הענין, ירושלם הרים סביב לה, ובמזרחה ובדרומה יש עמק גדול ורחב ידים בינה ובין ההרים, לכן הבא אליה דרך שם, רואה את העיר תחלה, אחרי עברו את ההרים. אך בצפונה ובמערבה מישור לפניה וההרים מכסים שם את העיר, אבל לא את המקדש שהוא בנוי לתלפיות, באופן שהבא מדרך צפון או ממערב, ששם הוא המדבר, בקרבו אל ההרים הסמוכים לעיר, רואה את בהמ"ק מפני גובה בנינו כמגדל 2 בטרם יראה את ירושלם, כי ההרים יכסו אותה ולא את המקדש, וזה מפני שהיא בנויה במישור סמוך להרים. משא"כ בשתי רוחות האחרות, העיר בנויה בשפוע העמק שבו נכנסים אליה, ופוגע בה תחלה, ומחמת העומק אין המקדש נראה מיד לבא משם לעיר, מפני שהוא באמצעהעיר. וכך קראתי בדברי כותבי המדינות והמקומות.
תורת האדם שער הסוף - ענין הקריעה
ואני תמה כיון דקתני על ערי יהודה בחרבנן קורע מה צריך לומר ירושלים בחרבנה והלא ירושלים בכלל היתה. ויש לומר שאם קרע על ערי יהודה חוזר וקורע על ירושלים, שאלו בשאר ערי יהודה קורע על אחת מהן ואינו קורע על השנית. וקורע על ערי יהודה בפני עצמן ועל ירושלים קרע אחר בפני עצמו. ואם קרע על ירושלים תחלה אינו קורע על שאר ערי יהודה שכבר קרע לקדושה שבכולן. ירושלמי בפרק הרואה שמעון קמטריא שאל לר' חייא בר אבא בגין דאנאחמר וסליק לירושלים בכל שעה מהו שיקרע, א"ל בתוך ל' יום אין אתה צריך לקרוע לאחר שלשים יום צריך אתה לקרוע.
רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג
א"ר חלבו אמר עולא בירא הא"ר אלעזר הרואה ערי יהודה בחורבנן….יראה דעל ערי יהודה אינו קורע אלא על הראשונה שראה ועל כל האחרות שראה אינו קורע דאי צריך לקרוע על כל אחת ואחת שהוא רואה למ"ל למימר שקורע על ירושלים גם (ירושלים) היא בכלל ערי יהודה ולא מיסתבר למימר שהזכיר ירושלים בשביל פסוק אחר שיש לו לומר ואגב זה נקט וקורע. ירושלמי בפרק הרואה (הלכה ב) שמעון קמטרא שאלאת ר' חייא בר אבא כגון דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שעה מהו שאקרע אמר ליה בתוך ל' יום אין אתה צריך לקרוע אחר שלשים אתה צריך לקרוע
טור אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקסא
הרואה ערי ישראל בחורבנן אומר על הראשונה שרואה ערי קדשך היו מדבר וקורע ואינו צריך לקרוע עוד באחרות וכשרואה ירושלים אומר ציון מדבר היתה ירושלים שממה וקורע וכשרואה בית המקדש אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע
טור יורה דעה הלכות קריעה סימן שמ
הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע על הראשונה ודיו וכשרואה ירושלים….וקורע
בית יוסף אורח חיים סימן תקסא
הרואה ערי ישראל בחורבנן….וערי ישראל דכתב הכא לאו דוקא וכן המנהג שלא לקרוע אלא על ערי יהודה דוקא וקשה לי דכיון דבגמרא מייתי לה מדכתיב (ירמיה מא ה) ויבאו אנשים משכם משילו ומשמרון מגולחי זקן וקרועי בגדים הוה ליה למימר דעל כל ערי ישראל קורעין דהא הני עיירות ערי ישראל הם ולא ערי יהודה ושמא יש לומר דהני לא קרע ובגדיהם עד שראו המצפה שהיה מערי יהודה. והאי ערי יהודה בחורבנן דקאמר דהיינו שהן חרבות ואין בהן ישוב כלל אבל אם יש בהן ישוב אע"פ שהן בידי גויים היה נראה לכאורה דאין צריך לקרוע ואפשר דכל שהן בידי גויים אע"פ שיש בהן ישוב בחורבנן מיקרי וכן עיקר
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקסא
סעיף א-ב - הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר: ערי קדשך היו מדבר, וקורע (ואינו חייב לקרוע אלא כשמגיע סמוך להם כמו מן הצופים לירושלים). הרואה ירושלים בחורבנה, אומר: ציון היתה מדבר שממה וקורע; וכשרואה בית המקדש, אומר: בית קדשינו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה, וקורע. ומהיכן חייב לקרוע, מן הצופים; ואח"כ כשיראה המקדש קורע קרע אחר, וכל קריעה טפח; ואם בא דרך המדבר, שאז רואה המקדש תחלה, קורע על המקדש, טפח, ואח"כ כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון כל שהוא.
סעיף ג - אם קרע על אחת מערי יהודה, אינו חוזר וקורע כשיראה שאר ערי יהודה; חוץ מירושלים, שחוזר וקורע עליה קרע אחר בפני עצמו; ואם קרעעל ירושלים, אינו צריך לקרוע על שאר ערי יהודה
סעיף ה - היה הולך ובא לירושלים, הולך ובא תוך ל' יום, אינו קורע קרע אחר; ואם לאחר ל' יום, חוזר וקורע (והוא הדין בערי יהודה ובמקדש).
מגן אברהם סימן תקסא - בחורבנן. אע"פ שיושבין בהן ישראל כיון שהאומות מושלים עליהם מקרי חורבן
ט"ז א״ח ס׳ תקסא - והאי בחורבנן היינו אפי' אם נתיישבו מקרי בחורבנן כיון שהם אינם ביד ישראל כן מסיק הב"י
משנה ברורה סימן תקסא - בחורבנן - אפילו יושבין בהן ישראל כיון שהישמעאלים מושלים עליהם מקרי בחורבנן
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תקסא
בחורבנן. עמ"א כן העלה הב"י. ושמעתי מאדוני אבי הרב ז"ל שאמר כמדומה בשם החסיד ר' גרשון קוטבר ז"ל שבא לירושלים וראה בשלותה עמים יושבים בה ובכה ואמר שזה שאומרים בראותי כל עיר (ירושלים של מטה) על תלה בנויה ועיר ה' מושפלת ירושלים של מעלה כו' שם ניכר החורבןודוממים כו':
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ע אות יא
אם יש לקרוע היום על ראיית ירושלים ואלו הנוסעים לארץ ישראל מסתבר שאף שעדיין לא נגאלנו בעוה"ר אין לקרוע בראיית ירושלים מאחר שהיא בחסד השי"ת בנויה לתפארת ואינה עכ"פ ברשות אומות עכו"ם, וצריך לברך רק בראותו מקום המקדש אף כשרואים אותו מרחוק וכ"ש כשבאים לכותל, וכשרואין ערי יהודה שהם ברשות האומות וכן אם איכא חלק מירושלים ברשות האומות אף אם נבנו יפה צריך לקרוע.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן לז
ובחיוב הקריעה בערי יהודה וירושלים איתא בלשון הרמב"ם בתעניות שם הט"ז שהוא בחורבנן….ועיין בב"י שם דדייק מזה דאם אינן חרבות, שהם מיושבות, אפילו בזה"ז שהם תחת ממשלת עכו"ם היה נראה דא"צ לקרוע. אך מסיק דעיקר דכל שהם בידי עכו"ם אע"פ שיש בהם יישוב, בחורבנן מיקרי. וכן כתבו הט"ז והמג"א סק"א, ופי' המג"א עניין זה ביותר, שכתב אע"פ שיושבין בהם ישראל כיון שהאומות מושלים עליהם מיקרי חורבן. וכלשון המג"א כתב גםבמ"ב סק"ב. שא"כ עתה שבחסדי השי"ת אין מושלים האומות על ערי יהודה ועל ירושלים, והם גם מיושבים, הוא טעם גדול שלא לקרוע. אף שעדיין לא באה הגאולה ע"י מלך המשיח, ואנו מתפחדים מהאומות אין לקרוע......אבל כשרואה מקום המקדש שעדיין הוא בחורבנו, ולא שייך שיבנה אלא ע"י מלך המשיח צריך לקרוע בפשיטות. וכשיבוא מלך המשיח במהרה בימינו, אף אם נימא שיהיה קצת זמן עד שיבנה, יורנו מלך המשיח וסנהדרין איך לעשות.
שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן עח
ואשר שאל בהא דאו"ח סי' תקס"א דהרואה ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר וגו' וקורע, ואח"כ קורע כשיראה המקדש קרע אחר טפח, ונתקשה מ"ט בזה"ז אין קורעין על ירושלים האם יש להם על מה שיסמוכו, וצידד דאולי בחורבנה היינו שעכ"פ יש שלטון ישמעאלים כמש"כ מג"א מב"י- וא"כ לכאורה בזה"ז לא שייך זה כ"כ, אלא דכב' מסופק דאולי לא כתבו זה רק לענין ערי יהודה, אבל ירושלים יש בה בחינה אחרת כתפילתינו ובנהאותה בקרוב בימינו - ורצונו בזה דמעולם לא נקרא בנין ירושלים עד במהרה בימינו. הנה משמעות הפוסקים דגם על ירושלים קאי סברת הב"י דאף שיש ישוב ישראל מכ"מ נקרא בחורבנה כיון שהישמעאלים שולטים, וא"כ חוזר וניער שאלתו, ואין לי שום ישוב ע"ז וכבר נשאלתי עליו - דבודאי אין לומר דכהיום שהשלטון ביד מנאצי ה' שלא יקרא בחורבנה דסו"ס עיר האלקים מושפלת עד שאול תחתי', ועיין שם בפמ"ג בא"א ס"ק א' בשם הצדיק ר' גרשון קיטבר זי"ע, ועיין בב"י דבאמת מתחילה נסתפק בזה אם צריך לקרוע היום שיש ישוב ישראל, אלא דשוב כ' סברא הנ"ל משלטון הגויים, ואולי עכ"פ שייך זה רק כלפי הגויים דרצו להצר צעדי ישראל שלא יתרחב הישוב שלהם שעי"ז עדיין החורבן ניכר ביותר, משא"כ היום דעכ"פ הפוקרים האלה רוצים שיהי' ישוב ישראל ומבחינה זאת נתמעט החורבן. אבל כאמור סתימת הענינים דאין הבדל בזה"ז, אלא הנח להם לישראל, ולענין אם ירושלים החדשה נקרא ירושלים, כנראה נקרא ערי יהודה מלבד מה שבודאי שטח של ירושלים הישנה, וכבר ביארתי זה לענין כמה דברים בשו"ת שבט הלוי. ומה שהמנהג שהעולם משתמטים אפילו מחיוב קריעה על מקום המקדש ועושים תחבולות שונות להפטר מזה - אין זה מנהג ותיקים - ודברי הש"ס מו"ק כ"ו, וטור ושו"ע סי' תקס"א מטפחים על פניהם. והואיל והדברים פשוטים אין מקום להאריך. הדוש"ת, ומצפה לרחמי ה'.
ב"ח אורח חיים סימן תקסא
ואם ראה המקדש תחלה וכו'. שם בגמרא ופירש רש"י וכגון שנכנס לירושלים בשידה ותיבה ומגדל דלא ראה ירושלים עד שראה בית המקדשתחלה וכן כתב נמוקי יוסף (טו ב ד"ה אלו) והרמב"ם כתב דכשבא בדרך המדבר פוגע במקדש תחלה ולדידי מאחר דהשתא בחורבנן קיימין אפשר דבתיירושלים כל כך חרבין עד שלא יראה משהגיע לצופים כי אם כותל המערבי ובזה הוא פוגע במקדש תחלה:
מועדים וזמנים חלק ז סימן רנז
ושמעתי מתחכמים שפוטריו את עצמן מחיוב קריעה ע"י שמקנה בגדיו לחבירו בקנין סודר כדין וקונה הבגד נותו לו רשות ללבוש הבגד בהשאלה ועושה עמו תנאי שאינו רשאי לקרוע הבגד ובזה שפיר פטור מקריעה כיון שאין הבגד שלו ולא קיבל רשות על כך ומצאו עצה כיצד ליפטר מהחיוב קריעה ולע"ד נראה דבהאי תקנה עדיין לא יצאנו מידי המבוכה שהרי אומדנא דמוכח הוא שכל מה שהקנה לחבירו הוא רק כדי לפטור את עצמו מחיוב קריעה ואינו נעשה של הקונה לגמרי כגון לענין שיוכל להקנותו לאחר או להקדישו ואיתא בנדרים מ"ח כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת אינה מתנה ע"ש בראשונים א"כ נמצא דכל מתנה זו היא רק הערמה בעלמא ולא יצאנו בזה מידי המבוכה דהיה ליישב. והיה אפשר ליישב דעיקר חיוב קריעה על המקדש הוא דוקא כשרואה חורבן המקדש והיינו ברואה את מקום קרקע העזרה ובזמננו כשרואה מה שבנו הישמעאלים על מקום המקדש אז הוא דחייב לקרוע בגדיו שבזה רואה הוא את החורבן שבמקום המקדש בנו להם לצרכי דתם אבל אם רואה רק את כותל המערבי שריד בית קדשנו ותפארתנו ואינו רואה את מה שבנו במקום המקדש גופא שכך מצוי הוא שרואים רק את הכותל ולא מה שלמעלה מזה דאין בזה חיוב קריעה דלא מצינו חיוב קריעה על ראיית כותל המערבי שעודנו קיים אלא על המקדש שחרב דוקא אולם בב"ח אין נראה כן דכתב הטור תקס"א ואם ראה המקדש תחלה קורע על המקדש ומוסיף על ירושלים והקשו היאך משכחת לה וביאר הב"ח מאחר דהשתא בחורבנן קיימין אפשר דבתי ירושלים כ"כ חרבין עד שלא יראה משהגיע לצופים כ"א כותל המערבי ובזה הוא פוגע במקדש תחלה חזינן דפשיטא ליה שיש חובת קריעה על ראיית כותל המערבי לבד.....ואילולא דמסתפינא אמינא עוד יסוד להקל בזה"ז ללמד זכות על המקילין שלא קורעין ולא באנו בזה לקבוע בהאי סברא הלכה למעשה אלא רק כלימוד זכות על מה שנהגו להקל ולא לקרוע….שבפעם הראשונה שאדם בא לכותל המערבי ה"ה מתרגש וכואב את חורבן המקדש ע"כ בזה מקפידים לקרוע כדין אבל כשבאים אח"כ עוד פעמים לכותל המערבי שבעו"ה יש היום בארץ ישראל שלטון יהודי הנוהג כמנהגי העכו"ם...ובאמת היה ראוי לנו לקרוע בגדינו יום יום...ולכן לא מתרגשים כ"כ כשרואים חורבן המקדש
פסקי תשובות אורח חיים סימן תקסא
אם רוצים, אפשר לעצום עינים ולא להביט בירושלים העתיקה ובחומותיה עד שמגיעם לראיית מקום המקדש ואז לקרוע קרע אחד ועולה לו גם על ירושלים - אורחות רבנו ח"ב עמ' קנ"ה שכן נהג הגריי"ק זצ"ל
עיר הקדש וירושלים להר׳ יחיאל מיכל בן אהרן טוקאצינסקי חלק ג׳ פרק יז אות ה
הרואה את ירושלים והמקדש בשבת או ביו"ט שאינו קורע כן ביום נראה שאיננו קורע גם למחרתו ויש סוד זאת מדין שמע ביו״ט שמועה קרובה ולאחר יו"ט נעשתה השמועה רחוקה שא"צ לקרוע גם אחר יו"ט...
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן לז אות ב
ולעניין אם ראה מקום המקדש בעש"ק אחר חצות, איני רואה טעם שלא יקרע, אם לא שנימא שהקריעה יעשה עליו יותר צער שתמשוך בשביל זה גם אחר כניסת השבת….אבל מ"מ אם התחילו לנהוג כן בעשרות שנים שלא לקרוע בעש"ק אחר חצות, אף שהמנהג נעשה מצד האינשי שלא ע"י גדולי התורה הוא עכ"פ בדין מנהג. ...כיוון שאיכא סברא לומר דקריעה עושה להפעיל צער, הוא טעם שיתחשב בדין מנהג.
Summary
The גמרא rules that one must tear קריעה upon seeing the ערי יהודה, ירושלים and the מקום המקדש in their destoyed state. The גמרא further rules that if one first encounters ירושלים and then the מקום המקדש, a second קריעה is required. However, if he first sees the מקום המקדש and then sees ירושלים, he would simply extend the first קריעה. According to רש״י, the case of first visiting the מקום המקדש is dealing with a case where one is in a closed carriage when entering ירושלים. The רמב״ם seems to indicate that when approaching ירושלים from the מדבר, one would first see the מקדש and then ירושלים. The מור וקציעה explains the geography/topography according to the רמב״ם's explanation. The opinion of the רמב״ם is cited as normative by the שלחן ערוך.
The רמב״ן and רא״ש explain the reason why ערי יהודה and ירושלים are counted separately (even though ירושלים is part of the ערי יהודה) is that even if one already tore קריעה for the ערי יהודה, one would need to tear again upon seeing ירושלים. This ruling is cited by the שלחן ערוך.
When citing this הלכה in אורח חיים, the טור also includes the ערי ישראל within the requirement to tear קריעה. The בית יוסף says that language here was לאו דווקא, noting the טור uses the term ערי יהודה when discussing this דין in יורה דעה (though he does point out that the גמרא does seem to suggest that ערי ישראל would be included).
In discussing the ערי יהודה, the בית יוסף raises the possibility that קריעה would only be required when they are not settled by בני ישראל. He ultimately concludes that as long as they are בידי גוים, they would require קריעה. A similar position is adopted by the מ״א and ט״ז and cited by the משנה ברורה and further elaborated upon by the פרי מגדים. Based on this, רב משה rules that ירושלים nowadays would not have the status of בחורבנה, given that it is under Jewish control. The שבט הלוי rejects this leniency, but does conclude with "הנח להם" based on similar logic.
The מועדים וזמנים rejects the potential loophole of allowing a third party to acquire one's clothes, subject to the condition that they may not be torn. He notes that this would be an illusory sale and would not be effective. He offers a לימוד זכות (not הלכה למעשה) for those who do not tear קריאה, even upon seeing the כותל המערבי (he initially offers a justification based on not seeing the actual floor of הר הבית but then acknowledges that this is not a valid leniency, based on the ב״ח).
The אגרות משה discusses whether there is any leniency to not tear קריעה on ערב שבת after חצות. While he does not believe this מנהג is correct, he does appear to allow those who have already adopted the custom to maintain the practice.
