תלמוד בבלי מסכת שבת ד דף ט עמוד ב - דף יא עמוד א
משנה. לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין. ואם התחילו - אין מפסיקין. מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה. גמרא. הי סמוך למנחה? אילימא למנחה גדולה - אמאי לא? האיכא שהות ביום טובא! - אלא סמוך למנחה קטנה....לא, לעולם סמוך למנחה גדולה...ולא לאכול - בסעודה גדולה….רב אחא בר יעקב אמר: ולא לאכול - בסעודה קטנה. לכתחלה אמאי לא - דילמא אתי לאמשוכי
משנה ברורה סימן רלב ס״ק יא
סעודה קטנה היינו סעודת כל אדם וסעודה גדולה הוא של נישואין ומילה
רי"ף מסכת שבת דף ד עמוד א
האי סמוך למנחה אסיקנא דסמוך למנחה גדולה הוא....ולא לאכול אפילו בסעודה קטנה ולכתחלה אמאי לא דלמא ממשכא ליה סעודתא
רא"ש מסכת שבת פרק א סימן יח
ורב אלפס פסק כלישנא בתרא דאפי' סעודה קטנה אסורה סמוך למנחה גדולה וכן נראה להר"ר יונה דשינויא קמא שינויא דחיקא הוא
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ו הלכה ה
כיון שהגיע זמן מנחה גדולה...לא לאכול אפילו אכילת עראי שמא ימשך באכילה...ואם התחיל באחת מאלו לא יפסיק אלא גומר ואח"כ מתפלל תפלת מנחה
תוספות מסכת שבת דף ט עמוד ב
נראה דהכי הלכתא ושרי סעודה קטנה במנחה גדולה עד זמן תפלה ודוקא סעודה גדולה כגון סעודת אירוסין ונשואין וסעודת מילה אסור ודלא כרב אחא בר יעקב דאסר אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה דהלכה כלישנא קמא דסתם לן הש"ס ורב אשי שהוא בתראה סידר את הש"ס והלכתא כותיה לגבי רב אחא בר יעקב....ומיהו סמוך למנחה קטנה אסור אפילו סעודה קטנה ואם התחילו מפסיקין...ודוקא בהא דאמר דאסור לטעום אפילו פירות לא קיימא לן כוותיה
רא"ש מסכת שבת פרק א סימן יח
מיהו נראה דהלכתא כלישנא קמא משום דסתמא דהש"ס קאמר לה דהינו רב אשי דהוא בתראה שסידר הש"ס והלכתא כוותיה לגבי רב אחא בר יעקב ועוד דהלכתא כדברי המיקל בדברי סופרים. הלכך מותר להתחיל בסעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ואם התחילו בסעודה גדולה אין מפסיקין אפילו משיגיע זמן מנחה קטנה דלא קי"ל כריב"ל דאמר כיון שהגיע זמן המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתפלל דבפרק תפלת השחר (דף כח ב) פסיק דלא כריב"ל...זו היא שיטת ר"ת
טור אורח חיים הלכות תפילת המנחה סימן רלב
וה"ר יהודה כתב בשם ר"י שהיה מתיר ג"כ סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה
ספר האגודה (ר׳ אלכסנדרי הכהן, מפרנקפורט, מאה ה־14), פרק א, סעיף ו
האלפס פסק אפי' סעודה קטנה אם סמוך למנחה גדולה לא יאכל אבל התוס' פסקו דוקא סעודה גדולה כגון חופה וברית מילה אבל סעודה קטנה כגון איש ובני ביתו שרי עד מנחה קטנה ואז אסור להתחיל אפי' סעודה קטנה, ואם התחילו אז מפסיקיו וראיתי מהר״ר יצחק הלוי ז״ל שלא אכל סעודה שלישית בשבת עד שהתפלל מנחה ורוב העולם אינם נזהרין ואף מסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה ואולי סומכין על קריאת שמש לבית הכנסת ולא חיישינן דילמא אתי למפשע ובימיהם לא הי' כן אמנם יש בו פלוגתא דרבוותא
בית יוסף אורח חיים סימן רלב
וכתב הרא"ש (פ"א סי' יח) לפי שיטה זו הילכך מותר להתחיל...והרי"ף (שם) כתב אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה אסור...וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מהלכות תפלה...ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילת המנחה סימן רלב סעיף ב
לא לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה; ואם התחיל...אינו מפסיק אע"פ שהתחיל באיסור….הגה: ויש חולקין וסבירא להו דסעודה קטנה מותר, ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה (טור בשם ר"ת); וי"א דאפילו סעודה גדולה סמוך למ"ג שרי (בעל המאור והג"מ פ"ק דשבת); וי"א דסעודה קטנה אפי' סמוך למנחה קטנה שרי (טור בשם ר"י); ונהגו להקל כשתי הסברות, דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה, ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה; ואפשר הטעם משום דעכשיו קורין לבית הכנסת, לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל (אגודה פ"ק דשבת), (וע"ל סי' פ"ט); מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר אפילו סמוך למנחה גדולה, ואפילו אם התחיל קודם לכן, כשמגיע מנחה קטנה והשעה ז' עוברת, צריך לקום ולהתפלל - טור וב"י בשם הפוסקים
ערוך השולחן אורח חיים סימן רלב סעיף טו-טז
אבל באמת ההיתר הזה לא שייך עתה ברוב המקומות שאין קוראין לבהכ"נ במנחה….ויש שאמרו התר אחר על מה שאנו אוכלים אחר זמן מנחה קטנה דכמו שנתבאר לעיל סי' פ"ט לעניין ללמוד קודם תפלת שחרית דאם מתפלל ביחידות אסור ללמוד דשמא אתי לאמשוכי ויעבור זמן תפלה אבל ברגיל להתפלל בבהכ"נ מותר וה"נ כן הוא דזה שאסרו בכל הדברים זהו במתפלל מנחה ביחידות אבל במתפלל במניין הלא כשיתאסף המניין בהכרח שלא ישכח להתפלל [עמג"א סק"ח בשם מהרי"ו] ובוודאי סברא גדולה היא ולכן מי שאינו מתפלל מנחה בציבור וודאי מחוייב להתפלל מנחה קודם אכילתו בזמן סמוך למנחה קטנה וכ"ש אחר זמן זה אבל המתפלל בציבור יכול לסמוך על ההתירים שכתבנו
פסקי תשובות הערות סימן רלב
בפשיטות שאין הדברים אמורים אלא כשיש לו זמן קבוע לתפלתו שאז תלינן שזמנו הקבוע יזכיר לו להתפלל וכעין שומר...אמנם לכאו' לפי"ז דעיקר ההיתר הוא זמנו הקבוע יום יום לתפילה מסתבר דא"כ לאו דווקא בתפילה בציבור אלא אף במתפלל ביחיד, אם קבוע יום יום תדיר להתפלל בזמן מסויים נמי בכלל ההיתר
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילת המנחה סימן רלב סעיף ג
והא דאסור לאכול סעודה קטנה, היינו כשקובע לסעודה; אבל לטעום, דהיינו אכילת פירות, מותר. והוא הדין לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל, בלא קבע, מותר
מגן אברהם סימן רלב ס״ק יז
כביצה. דוקא ולא יותר ול"נ דלשתיה יותר מכביצ' אסור אע"ג דגבי סוכה מקרי עראי מ"מ הכא טעמא דלמא ממשך וזה שייך יותר בשתיה דמשכר
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף בעמוד א - דף ד עמוד ב
משנה/. מאימתי קורין את שמע בערבין...חכמים אומרים: עד חצות. רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר….לעולם כרבן גמליאל סבירא להו, והא דקא אמרי עד חצות - כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כדתניא: חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר: אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל. וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה; אבל אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל, ואוכל פתו ומברך
חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף ב עמוד ב
למאן דיהיב שיעורא בשעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות הנהו אימת קרו, ואין לומר דיקראו אחר אכילה דהא תניא לקמן לא יאמר אוכל קימעא ואשתה קימעא ואח"כ אתפלל ועוד דהא כיון שהגיע זמן המקרא ואפי' סמוך לו קצת מלפניו לא יסב עד שיקרא ואפשר דאפילו התחיל מפסיק לקרית שמע וכדמוכח בפ"ק דשבת [ט' ב'], וי"ל דמשעה שהן נכנסין לאכול קתני ולא משעה שהן אוכלין אלא הן נכנסין לאכול ואחרים מתקנין להם והן קורין בשעה שאחרים מכינין להם
הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף ד עמוד א
הלכך נקטינן דבמידי דלא מיחייב ביה אלא מדרבנן כתפלה אפילו התחיל לבתר דמטא זמן חיובא כיון דאיכא שהות בתר הכי אינו מפסיק ובמידי דמיחייב ביה מדאורייתא כק"ש כל שהתחיל לאכול בתר דמטא זמן חיובא מפסיק אע"ג דאיכא שהות בתר הכי והיינו דתנן ומפסיקין לק"ש וסוגיין נמי בפ' לולב הגזול מוכחא דכל בדאורייתא אע"ג דאיכא שהות מפסיק
בית יוסף אורח חיים סימן רלה
והר"ן (ד. ד"ה הלכך) גם כן כתב...כל שהתחיל לאכול בתר דמטא זמן חיובא מפסיק...ומיהו הני מילי בדאתחיל בתר דמטא זמן חיובא או סמוך לה אבל אתחיל מקמי הכי אפילו בדאורייתא כיון דאיכא שהות לא מפסיק
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית סימן רלה סעיף ב
אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית, ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא ק"ש בלא ברכותיה וגומר סעודתו, ואח"כ קורא אותה בברכותיה ומתפלל. הגה: אבל אין צריך להפסיק לתפלה, הואיל והתחיל לאכול; אבל אם לא התחיל לאכול אע"פ שנוטל ידיו, צריך להפסיק (ר"ן פ"ק דשבת); ואם אין שהות להתפלל, מפסיק אף לתפלה - הראב"ד בהגהות פ"ג מהלכות ברכות
ערוך השולחן אורח חיים סימן רלה סעיף יג
יש מי שאומר דחצי שעה לאו דווקא אלא מעט קודם הזמן דהא הטור כתב משהגיע זמנה אסור...ולכן הרוצה להקל והתחיל לאכול חצי שעה מקודם יש לו על מה לסמוך
מגן אברהם סימן רלה ס״ק ד
ועמ"ש ס"א דלרש"י אם קרא בבה"כ מבע"י רשאי לאכול קודם קריאתו שנית בביתו ומ"מ במ"ש שאין קוראין מבע"י בבה"כ אסור להתחיל חצי שעה סמוך לצאת הכוכבים ואין לסמוך על קריאת השמש לבה"כ דהא מקצת אין הולכין לבה"כ במ"ש
משנה ברורה סימן רלה ס״ק יח
ואם ביקש מאחד שיזכירנו להתפלל ליכא אסורא להתחיל לאכול אפילו כשכבר הגיע זמן ק"ש
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן צט
עכ"פ מכיון שתדיר קודם צריך לספור אחר מעריב דוקא אף כשהוצרך להתאחר איזה זמן, ולכן מכיון כשסומכין לאכול קודם מעריב באיכא מנין קבוע על זמן המאוחר אין לאסור להם גם בשביל ספירה, דאין להחמיר בספירה יותר מבק"ש דאורייתא….אך אולי אינו סובר הח"י כלל ההיתר דמנין קבוע לענין אכילה ולא ההיתר דקריאת השמש כדמשמע מהמג"א ס"ק י"א שרק לקודם זמנו מועילה קריאת השמש, וכן הוא אולי גם ענין היתר דמנין קבוע דלכן לא היה שייך למינקט זה. ועיין בסימן רל"ב….שלשון זה משמע דוקא סמוך למנחה קטנה שהוא חצי השעה הקודם להזמן אבל כשהגיע הזמן לא מקילינן...אבל מ"מ מסתבר דהסומכין על היתר דמנין קבוע לענין ק"ש יכולין לסמוך על זה גם לספירה.
כ״ח בניסן תש״פ, לז״נ מלכה בת אהרן יצחק, ע״ה
Summary:
The גמרא in שבת cites a prohibition regarding beginning a meal prior to the time of תפילת מנחה, with differing opinions as to whether this applies only to a סעודה גדולה or if it even applies to a סעודה קטנה. While the משנה differentiates תפילה from קריאת שמע, requiring one who as already started to only break for קריאת שמע, the גמרא eliminates this distinction, requiring breaking for both תפילה and קריאת שמע.
In ruling on the matter, the רי״ף and רמב״ם rule stringently, that even a סעודה קטנה is a problem from מנחה גדולה forwards. In contrast, תוספות state that only a סעודה גדולה is prohibited at מנחה גדולה, while a סעודה קטנה is prohibited at מנחה קטנה. However, תוספות allow for טעימה even at מנחה קטנה, noting that the opinion that prohibited טעימה was rejected. This is also the ruling of the רא״ש (and reported to be the opinion of ר״ת). The טור cites an even more lenient opinion, who allows for any סעודה קטנה the entire afternoon. The אגודה addresses the custom to be lenient regarding these matters generally, raising the possibility that formal announcements to daven can serve as a reminder, thereby allowing one to eat beforehand.
The שלחן ערוך (as he explains in the בית יוסף) follows the strict ruling of the רי״ף and רמב״ם, prohibiting all meals from מנחה גדולה and onwards. However, based on the reasoning of the אגדוה, the רמ״א is lenient in all cases, with the exception of a סעודה גדולה that continues into the מנחה קטנה period.
The ערוך השלחן notes that we don't have a formal שמש sending out a reminder, so this היתר really is not applicable. However, he says that we can rely on the fact that we daven in a בית כנסת, thereby serving as a reminder. The פסקי תשובות focuses more on the fixed time for davening, rather than the actual תפילה בציבור.
In accordance with the ruling of the רא״ש and others, טעימה is permitted at any time. The שלחן ערוך as explained by the מ״א, allows even for פת, but only up to a כביצה, but not more. Even others foods may be subject to the כביצה maximum threshold.
When it comes to eating before קריאת שמע, the same basic rule applies, as already stated in the גמרא referenced above. In addition, the רשב״א infers a similar point from the גמרא in ברכות. The ר״ן emphasizes a key distinction between the prohibition to eat before מנחה/מעריב and the one that applies prior to שמע: as שמע is דאורייתא, even if one has already started, if the time period has arrived, he must be מפסיק. But, as the בית יוסף explains, if it's just within the period before the זמן, then one need not be מפסיק if he already started.
It is worth consider whether a scenario in which one is regularly not davening with a מנין (e.g. Coronavirus), whether one can continue to regular rely on the lenient ruling of the רמ"א and other authorities when it comes to this matter.
