ויקרא פרשת שמיני פרק יא פסוק לו
אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא
ספרא שמיני פרשה ט סוף פרק י
אילו אמר מקוה מים יהיה טהור יכול אפילו מילא בכתיפו ועשה מקוה בתחילה יהיה טהור תלמוד לומר מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים…אי מה מעין מטהר בזוחלים אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעין המעין מטהר בזוחלים, והמקוה באשבורן
רמב"ם הלכות מקוואות פרק ט הלכה יג
המים הזוחלין מן המעיין הרי הם כמעיין לכל דבר, והמנטפין מן המעיין אע"פ שהן טורדין הרי הם כמקוה ואין מטהרין אלא בארבעים סאה עומדין, ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת
כסף משנה הלכות מקוואות פרק ט הלכה יג
בפרק ה' דמקואות הזוחלים כמעיין והנוטפין כמקוה ופירש רבינו הזוחלין היינו הנהרות והיאורות המושכים מן המעיינות יש להם דין מעיין לכל דבר הנוטפים פי' מעיין שעל ההר ומימיו נופלים טפה טפה למטה בשיפולי ההר אע"פ שאותם טפות יורדות במרוצה תיכף זו אחר זו כיון שאינו זוחל אלא יורדים בהפסק יש להם דין מקוה ובעו ארבעים סאה ואינם מטהרים בזחילה ופסולים לזבים ולמצורעים ולקדש מי חטאת עכ"ל
שו"ת מהרי"ק סימן קטו
פשיטא דפסול דזחילה בנוטפין הוי מדאורייתא כדדרשינן בתורת כהנים מאך מעיין ובור וגו' דמעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן כו' וכיון דפסול מזחילה בנוטפין דאורייתא פשיטא שיש להחמיר בספק
מרדכי מסכת שבת פרק במה אשה
ר"ת...לא חיישינן שמא ירבו נוטפין על הזוחלין ורבינו מאיר אוסר לטבול בנהרות...הכא דעלתה לה טבילה מדאורייתא אלא דגזירה דרבנן הוא לכתחלה גזירה אטו חרדלית של גשמים כדפרישית
דרכי משה הקצר יורה דעה סימן רא אות ז
ודע שדבריהן אינן אלא בנוטפין ודאין שזוחלין על הארץ והם פסולין מדאורייתא….וכמו שכתב המרדכי בפרק במה אשה (סי' שנז שנח) והוא פשוט לכל מעיין ולא כתבתי אלא לאפוקי מדברי בית יוסף שכתב שהמרדכי סובר שפסול זחילה הוא דרבנן ואינו נכון כלל שהרי בתורת כהנים (שמיני ריש פרשה ט) לומד דין זחילה מהקרא בהדיא וכדברי מהרי"ק
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף נה עמוד ב
תניא, רבי מאיר אומר: יובל שמו, שנאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו, ולמה נקרא שמו פרת - שמימיו פרים ורבים (רש"י - שגדל ורבה בלא שום מטר). מסייע ליה לשמואל, דאמר שמואל: נהרא מכיפיה מיבריך; ופליגא דרב, דאמר רב אמי אמר רב: מיטרא במערבא - סהדא רבה פרת. אבוה דשמואל עביד להו לבנאתיה מקוה ביומי ניסן, ומפצי ביומי תשרי; מקוה ביומי ניסן - סבר לה כרב, דאמר רב אמי אמר רב: מיטרא במערבא - סהדא רבה פרת, שמא ירבו נוטפין על הזוחלין, והוו להו מי גשמים רובא. ומפצי ביומי תשרי ופליגא - דידיה אדידיה, דאמר שמואל: אין המים נטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי
תוספות מסכת בכורות דף נה עמוד ב
אין המים מטהרין בזוחלין כו' - פר"ת...אף על גב דשמואל ואבוה דעביד מקוואות ביומי ניסן ורב דאמר מיטרא במערבא כו' קיימי בחדא שיטתא לא קי"ל הכי אלא כאידך דשמואל דאמר נהרא מכיפיה מבריך דמסייעתא ליה ברייתא דאמר יובל שמו….ועוד פי' ר"ת דאיכא למימר מן הדין קמא קמא בטל אפילו לדברי רב ואבוה דשמואל אלא דמחמרי מפני מראית העין משום גשמים
הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף כט עמוד ב
ולענין פסק הלכה פסק ר"ת ז"ל כשמואל דאמר נהרא מכיפיה מבריך….ונמצא לפי דעת זה שלעולם טובלין בנהרות אפי' כשמתברכין הרבה מחמת גשמים לפי שאין טפח יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים זהו דעת ר"ת ז"ל ומ"מ נ"ל שאף הוא ז"ל לא אמרה אלא בנהרות שאין מכזבין אבל במכזבין ליכא למימר בהו דמברכין מכיפייהו
דרכי תשובה סימן רא ס״ק כ
ועיי' לחם ס"ק כ"ב ושמלה ס"ק י"ג דדוקא בנהרות שאינם מכזבים מימם אבל נהרות המכזבין לפעמים פסולים לעולם בזוחלין לכ"ע אפי' בזמן שאין לחוש למי גשמים ושלגים ואלו הן המכזבין שפעמים נובעים ומושכים ופעמים חרבים ויבשים אפי' חרבים פ"א לשבע שנים פסולים אבל אם מכזבין בפולמסיות (פי' חיל) או בשנת בצורת גשמים כשרים
רא"ש מסכת נדה הלכות מקוואות
ופסק ר"ת ז"ל...קי"ל כאידך דשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיבריך...והתיר ר"ת ז"ל לנשים לטבול בנהרות כל השנה כולה ולא חיישי' שמא רבו הנוטפין על הזוחלין ורבינו מאיר ז"ל היה אוסר וזה לשונו ולי נראה דאסור לטבול בנהרות דלא קי"ל כשמואל בהא דאמר נהרא מכיפיה מיבריך. דכיון דפליגא דידיה אדידיה שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן בההיא דאמר אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי...ואע"פ שר"ת ז"ל התיר לטבול בנהרות כל השנה לי נראה דאסור לטבול בנהרות כל השנה לבד מיומי תשרי עכ"ל וכן כתב הרמב"ן ז"ל בשם ר"ח ז"ל שפסק כרב וכאבוה דשמואל
הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף כט עמוד ב
אבל ר"ח והרב אלפסי ז"ל פסקו כרב וכאבוה דשמואל דאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד וקא יהיב הרמב"ן ז"ל טעם למילתיהו דאע"ג דאמר שמואל נהרא מכיפיה מבריך לא דחינן מימרא דאיסורא דהוו נהיגין הלכה למעשה כאבוה דשמואל דעביד לבנתיה מקואות משום מימרא דאגדתא ושמואל נמי לאו לענין מעשה אמרה דכיון דאיהו נמי אמר אין המים מטהרין בזוחלין משמע דהכי קאמר דנהי דמדינא שרי הלכה למעשה איכא למיחש
טור יורה דעה הלכות מקואות סימן רא
וטבילה בנהרות בהא איכא פלוגתא דרבוותא ר"ת התיר לטבול בנהרות כל השנה ור"י היה אוסר לטבול בהן כל החורף עד אחר זמן הפשרת שלגים וכן כתב הר"ם מרוטנבורק שאין לטבול בהן בשעת הגשמים ולא בשעה שהם גדולות מהפשרות שלגים וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל
רמב"ם הלכות מקוואות פרק ט הלכה יג
היו הזוחלין מן המעיין מתערבין עם הנוטפין [ממנו אם רבו הזוחלין על הנוטפין] הרי הכל כמעיין לכל דבר, ואם רבו הנוטפים על הזוחלין וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר אינן מטהרין בזוחלין אלא באשבורן, לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהן
כסף משנה הלכות מקוואות פרק ט
ואם רבו הנוטפין על הזוחלין וכו'. הכי משמע מדאמרינן בס"פ במה אשה (דף ס"ה) דאבוה דשמואל עביד מקואות לבנתיה ביומי ניסן
בית יוסף יורה דעה סימן רא
בפרק בתרא דבכורות (נה:) תניא למה נקרא שמו פרת שמימיו….וכדתניא בברייתא דתורת כהנים שהבאתי בסימן זה (צה: ד"ה ומ"ש ואף) מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן כלומר שאין מי גשמים מטהרים אלא דוקא דקוו וקיימי הילכך כל היכא דאיכא למיחש שמא רבו הנוטפים שהן מי גשמים או הפשרת שלגים על הזוחלים שהן המים הנמשכין ובאים מנביעותו ומקורו של מעין אסור
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מקואות סימן רא סעיף ב
מי מעיין מטהרין אף בזוחלין (פירוש זוחלין נמשכים והולכים ואינן מכונסים); מי גשמים אין מטהרין אלא באשבורן (פירוש מקום עמוק שמתכנסים בו המים ונקרא אשבורן אבל על ידי זחילה פסולין מן התורה, ב"י בשם מהרי"ק שורש קט"ו אם הם לחוד בלא מעיין) היו הזוחלין מן המעיין מתערבים עם הנוטפים שהם מי גשמים, הרי הכל כמעיין לכל דבר; ואם רבו הנוטפים על הזוחלין, וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר, אינם מטהרים בזוחלין אלא באשבורן. לפיכך צריך להקיף מפץ (פי' כעין מחצלת) וכיוצא בו באותו הנהר המעורב, עד שיקוו המים ויטבול בהם. הגה: וכן נכון להורות ולהחמיר (מהרי"ק ות"ה שם ושאר אחרוני' כתבו ויש להחמיר כשטת הר"ם ורא"ש וסייעתם); אבל יש מתירים לטבול בנהרות כל השנה, אף בשעת הגשמים והפשרת שלגים ורבו הנוטפים על הזוחלין, משום דעיקר גידול הנהר הוא ממקום מקורו (טור בשם ר"ת וב"י בשם רש"י וסה"ת וסמ"ג); וכן נהגו ברוב המקומות במקום שאין מקוה, ואין למחות ביד הנוהגין להקל כי יש להם על מי שיסמוכו (מהרי"ק ובת"ה שם ומהרי"ו סימן ע' וב"ז סימן קנ"ד). מיהו יש ליזהר מלטבול בנהר המתהוה לגמרי ע"י גשמים, וכשאין גשמים פוסק לגמרי, אף על פי ששאר נהרות שופכים לתוכו בשעת הגשמים ומתהוה על ידן, מ"מ הואיל ופוסק לגמרי בשעה שאין גשם, אסור לטבול בו דרך זחילתו עד שיקוו המים שבתוכו (שם במהרי"ק); אבל בנהר שאינו פוסק, אע"פ שבשעת הגשמים מתרחב ומתפשט על כל גדותיו, מותר לטבול בו בכל מקום (ב"י לדעת המרדכי והאשירי והתוספות), לפי סברת המקילין ולפי מה שנהגו
דרכי תשובה סימן רא ס״ק כ
ועיי' בפת"ש בזה בשם החת"ס סי' ר"ב ועיי"ש בחת"ס שהזהיר להמורה הרב השואל למנוע בכל האפשרות מטבילות נהר רק לנסוע לעיר שיש מקוה עיי"ש...ועיי' בשו"ת מנחת שי ח"ב סי' נ"ג שהעלה דבימינו שהוא דור פרוץ ובגלילות שיש לחוש שלא יטבלו כלל ח"ו בודאי יש להתיר לטבול בנהר שלא יכזבו מימיו
קיצור שולחן ערוך סימן לז סעיף ב
כיון שהכלים צריכין טבילה דוקא במקום שכשר לטבילת נשים, לכן צריכין ליזהר שלא להטבילן בנהרות בשעה שהן גדולות מגשמים והפשרת שלגים, וזה שכיח מאד קודם פסח שהנהרות גדולות וטובלין שם כלים ואינו נכון
תורת הבית הקצר שער המים שער ב
מ' סאה שאמרו אין מטהרין אלא באשבורן. היו זוחלין אפילו כמה סאין אין מטהרין, שנאמר מקוה מים יהיה טהור. נפרץ המקוה ומימיו יוצאין ונעשו זוחלין פסול ואין טובלין בו, לפי שנעשו כל המים זוחלין. ויראה לי שאעפ"כ שניקב המקוה ומימיו נוטפין מעט מעט או נבלעין בקרקע מעט מעט כשר לפי שאין זחילתן ניכרת, ואם אין אתה אומר כן נמצאת שאין לך מקוה מים כשר שהקרקע מתחלחל ובולע מעט מעט. מקוה שנפרץ ונעשה זוחל מעמידין זחילתו אפילו לשעה ויורד וטובל בו. ובמה מעמידין אותו בדבר שאינו מקבל טומאה, שנאמר יהיה טהור, מפי השמועה למדו הוויתו על ידי טהרה יהא
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מקואות סימן רא סעיף נא
ניקב המקוה ומימיו נוטפים מעט מעט או נבלעים בקרקע מעט מעט, כשר לפי שאין זחילתן ניכרת
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רא ס״ק צו
ניקב כו'. דברי המחבר תמוהין דהרשב"א כתב לשיטתו דס"ל כפי' הר"ש אבל לפי מ"ש בסעיף הקודם דאין נפסל אא"כ לא ישאר מ' סאה ואז אף בכה"ג פסול
בית יוסף יורה דעה סימן רא
מקוה שנסדק אחד מכתליו והמים יוצאים דרך הסדק יש פוסלים אותו אפילו יש בו כמה סאין וכו'. כן דעת המרדכי בשבועות (ריש סי' תשמה) וז"ל הטובל במקוה אפילו יש בו אלף סאין יזהר שלא יצאו המים [משפת] (מ)המקוה בשעת טבילה דאם כן הוו להו זוחלין ואם הוא מעכב זחילתו בדבר המקבל טומאה כגון שנתן שם כלי או ידו או רגלו לעכב זחילתו אינו מועיל והכי (תניא) [תנן] בפרק ה' דמקואות (מ"ה) נוטפין שעשאן זוחלין פירוש כגון מקוה שפרץ על שפתו וכו' והרא"ש הביא בסוף נדה (סי' יא) משנה זו דקתני נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב וזבה יורד וטובל דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו. ופירש ר"ש נוטפין שעשאן זוחלין כגון מקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאים וזוחלין אסור לטבול בו דכיון שמי המקוה ננערו והתחילו לצאת הרי הוא טובל במקוה זוחל ואפילו ישאר במקוה מ' סאה אחר שיצאו הזוחלין מכל מקום השתא מיהא הוא טובל גם במים העליונים שהם זוחלין והנכון יותר לפרש דמיירי שלא ישאר במקוה מ' סאה אם לא שיסתום הזחילה והשתא ניחא דפוסל רבי יוסי משום דשיעור הכשר מקוה נעשה על ידי [דבר] המקבל טומאה אבל אם ישאר במקוה מ' סאה ואינו סותם אלא כדי להרבות מים לא מיקרי הוייתו על ידי טומאה ולהך פירושא אם ישאר במקוה מ' סאה לכולי עלמא מותר לטבול בו אף כשהוא זוחל מלמעלה כיון דעיקר המקוה אינו זוחל ולא פליגי אלא במקוה שלא ישאר בו מ' סאה אחר שיצאו הזוחלין דרבי יוסי סבר דבר המקבל טומאה אין מזחילין בו כלומר אין מעמידים בו הזחילה כיון דסתימה זו גורם הכשר המקוה וטעמא כדתנן בפרק ו' דפרה (מ"ד) נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסול ומפרש טעמא בפרק ב' דזבחים (כה:) דאמר קרא מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה יהא ורבי יהודה סבר דיכול לסמוך במקל ובקנה אפילו הם כלים וטמאים וכן זב וזבה סותמין ביד או ברגל לעכב הזחילה וראיתי אחד מהמחברים האחרונים שכתב מתוך משנה זו שאם נסדק אחד מכתלי המקוה והמים מנטפים דרך הנקב יצא מתורת אשבורן ונקרא זוחלין ופסול ולישנא דנוטפין שעשאן זוחלין לא משתמע כפירוש ר"ש כי לא עשאן זוחלין אלא מעצמו נפרץ המקוה על שפתה וגם אין מזחילין בו קשה לפרשו מניעת זחילה ועוד טעמא דרבי יוסי לא מסתבר כלל ועוד דתנן (בפ"ב) [בפ"ה] דמקואות (מ"ו) בית שמאי אומרים מטבילין בחרדלית ובית הלל אומרים אין מטבילין ומודים שגודר כלים וטובל בהם וכלים שגדר לא הוטבלו פירוש חרדלית שטף מים היורדים מדליו של הר בית שמאי סברי דנוטפים מטהרים בזוחלין וקטפרס הוי חיבור ובית הלל סברי דלא הוי חיבור וגם אין מטהרים בזוחלין אבל כשגדר בכלים לא הוו זוחלין ואם יש באשבורן מ' סאה מטבילין בהם אבל כלים שגדר בהם לא הוטבלו לפי שלא הגיע בהם המים אלא מצד אחד אלמא דמבטלין הזחילה על ידי כלים טמאים ועוד הגודר בכלים אי אפשר להדק כל כך הכלים זה לזה שלא יצאו [קצת] מן המים שביניהם כי לא הוזכר במשנה שצריך לטוחן בטיט וכן בתורת כהנים (שמיני ריש פרשה ט) דקאמר אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין משמע שלא בא למעט אלא דומיא דמעין שכולו זוחל והולך וכן בית שמאי ובית הלל לא נחלקו אלא בחרדלית שהן מים הנגרים מדליו של הר וכן משמע בתוספתא (מקואות פ"ד ה"ו) דאם יש לפניו עוגל מ' סאה אף על פי שחרדלית של גשמים עוברת דרך אותו עוגל נכנסת מצד אחד ויוצאת מצד אחר מטבילים בו דאין נוטפים פסולים אלא בטובל בהם דרך זחילתן כמו נהרות שרבו עליהם מי גשמים וכן משמע מדתנן בפרק ג' דמקואות (מ"ג) בור שמלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו וכו' ע"כ. וכל זה כתב גם כן בתשובה (כלל ל"א סימן ד) וז"ל בסוף התשובה ואל יעלה על לב אדם לפסול המקוה אם מימיו זבין קצת לחוץ ואף רבינו לא פירש אלא שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאים וזוחלים ומשמע שנפרץ כ"כ עד שכל מימיו זוחלין ומתנועעים לצאת ולא ישאר בו מ' סאה אם לא יסתום אותו ע"כ
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מקואות סימן רא סעיף נ
מקוה של מי גשמים שנפרץ אחד מכתליו והמים יוצאים דרך הסדק, אם ישארו בו מ' סאה אחר שיצאו קצתן שעד הסדק, כשר; ואם לאו, פסול משום דהוי ליה זוחלין ואין מקוה מטהר בזוחלין. הגה: ויש מחמירין אפילו אם ישארו מ' סאה עד הסדק, ויש לחוש לדבריהם לכתחלה לסתום הסדק (טור בשי"א וב"י בשם המרדכי). וכל זה דוקא במקוה שאינה באה ממעיין, אבל אם היא באה ממעיין, אין לחוש לזחילתה (ב"י בשם מהרי"ק שורש קנ"ו). ואין יציאת המים קרוי זוחלין, אלא כשאין חוזרין למקוה אבל כשיוצאין מעט וחוזרין שם, לא מקרי זחילה - ריב"ש סימן רצ"ב
Summary:
The ספרא outlines a key distinction between מי מעין and מי גשמים, that whereas מי מעין may be זוחלין (moving), מי גשמים must be אשבורן (static/contained).
As explained by the רמב״ם, in the event one has true מי מעין, then it may even be used for the טהרה of a זב, מצורע and מי חטאת, provided it is within the section that is truly זוחלין. However, in this condition is not met, then it may only be used as a מקוה (which may be used for all other purposes, e.g. נדה, טבילת כלים).
The מהרי״ק understands the פסול of זוחלין to exist on a דאורייתא level. While the בית יוסף understands the מרדכי to assume the concern is מדרבנן, this understanding is challenged by the דרכי משה and the overall consesus tends to be that the concern of זוחלין is מדאורייתא.
Given the concern of זוחלין, a major issue arises with rivers, as the possibility exists that they may be largely rain water. The גמרא presents two opinions: (a) שמואל rules that they may be used in general, as rivers are fueled by ground water and (b) one should avoid rivers at times (e.g. winter) when they are likely to largely consist of rain water.
The ruling of רבינו תם is in accordacne with שמואל, allowing for the use of rivers. The ר״ן qualifies this leniency, noting that it would only apply to river that never dries up (otherwise, it is clearly exclusively rain water). However, the רא״ש and many others appear to reject ר״ת, thereby only allowing for the use of rivers where they can be properly assessed to be majority מעין water (as opposed to rain water).
While the שלחן ערוך rules against ר״ת, at least on a מעיקר הדין level, the רמ״א appears to allow one to rely on the opinion of ר״ת. Notwithstanding this ruling, it is cited that the חתם סופר strongly recommended against the use of rivers - always recommending טבילה in a מקוה.
The קיצור שלחן ערוך points out that the recommendation to avoid rivers extends from טבילה for נדה to טבילת כלים.
With respect to the פסול of זוחלין, there is a general qualification that is stated by the רשב״א and codified by the מחבר that the movement must be ניכרת, recognizable.
Lastly, with respect to the פסול of זוחלין, in the event the water lower down is not moving (e.g. there is a hole in the מקוה and there is enough water to consitute a כשר מקוה below the hole), such a מקוה would be כשר on a בדיעבד level.
No comments:
Post a Comment