תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כו - כז
משנה/. תפלת השחר עד חצות, רבי יהודה אומר: עד ארבע שעות. תפלת המנחה עד הערב; רבי יהודה אומר עד פלג המנחה….. אמר רב חסדא: נחזי אנן, מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום - שמע מינה הלכה כרבי יהודה. אדרבה, מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא, שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה! השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר - עבד, ודעבד כמר - עבד
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף יח עמוד ב
דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד אע"פ שנראה מכאן שאם ירצה יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ואילך דלר' יהודה משם ואילך אינו זמן תפלת מנחה ולדברי רבנן יכול להתפלל מנחה עד הערב אפ"ה אין לו לאדם לעשות בענין שיהו מנהגותיו סותרין זה את זה שאם יתפלל מנחה לפעמים מפלג המנחה ואילך כרבנן ולפעמים יתפלל ערבית באותו זמן קודם שקיעת החמה כר' יהודה נמצאו דבריו סותרין זה את זה שפעמים דן אותו יום ופעמים דן אותו לילה אלא יעשה כל שעה כמו רבנן שיתפלל מנחה עד שקיעת החמה ותפלת ערבית אח"כ או כמו ר' יהודה שיתפלל תפלת המנחה לעולם עד פלג המנחה בלבד ויתפלל ערבית אח"כ כל זמן שירצה ואפילו קודם שקיעת החמה ועכשיו כיון שמנהגנו להתפלל תפלת מנחה אחר פלג המנחה כרבנן אין לנו להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה כרבי יהודה אלא לעשות הכל כרבנן מיהו בדיעבד אם התפלל תפלת ערבית בכונה לצאת מפלג המנחה ואילך יצא ולא מחייבין ליה לחזור ולהתפלל. מפי מורי הרב נר"ו
רא"ש מסכת ברכות פרק ד סימן ג
מאן דעביד כמר עביד ומאן דעביד כמר עביד.כתב הגאון דמאן דמקדים ומצלי ערבית תו לא מצי לצלויי מנחה אלא עד פלג המנחה כרבי יהודה דאם איתא דרבי יהודה ליתא לדרבנן ואם איתא דרבנן ליתא לדרבי יהודה לכן אי צלי תפלת המנחה עד הערב תו לא מצי לאקדומי לתפלת הערב בפלג המנחה דאי אפשר לו לעשות פעם כרבי יהודה ופעם כרבנן
טור אורח חיים הלכות תפלת המנחה סימן רלג
ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו שאם עשה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה דכיון דמחשיב אותו יום לענין תפלת המנחה אינו יכול לעשותו לילה לענין תפלת ערבית וכן אם הוא עושה כר"י ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה
מגן אברהם סימן רלג ס״ק ה
לעולם כחד. פי' שלא ינהוג פעם כך ופעם כך ומכ"ש שלא יתפלל ביום א' מנחה אחר פלג המנחה וערבי קודם צ"ה
מרדכי מסכת ברכות פרק תפילת השחר [רמז פט]
והשתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כו' אהא סמכינן דלפעמים אנו מתפללין תפלת המנחה אחר פלג המנחה כרבנן ולפעמים אנו מתפללין תפלת ערבית מיד אחר פלג המנחה כרבי יהודה דאמר מפלג המנחה ואילך לילה הוא ויש מהנדזין בדבר משום דנראה כשתי (חומרי) דסתרי אהדדי וכתב ראבי"ה [רמז צ] דסמכינן אדרב דצלי של שבת בע"ש
בית הבחירה (מאירי) מסכת ברכות דף כו עמוד ב
ממה שאמרו דעבד כר' יהודה עבד דעבד כרבנן עבד כלומר דעבד כר' יהודה להתפלל בו תפלת הערב עבד דעבד כרבנן להתפלל בו תפלת מנחה עבד ומ"מ כתבו הגאונים שאין לאדם אחר להתפלל מנחה וערבית בזמן זה מה נפשך אם יום אין לילה אם לילה אין [יום] ויש אומרים ששעה ורביע זה משמש ליום ולילה לענין תפלה ובדיעבד ואם התפלל בו מנחה וערבית יצא ונראה כדעת ראשון ומ"מ הרי מוסיפים לומר שאם התפלל בו פעם אחת מנחה שוב לא יתפלל בה ערבית שכבר קבלו עליו ביום וכן בהפך ולמדו מכאן שמאחר שאנו נוהגים להתפלל מנחה בערב אין לנו להתפלל תפלת ערבית בפלג המנחה ואותם שהיו מתפללים של שבת בערב שבת לא היו מאחרין מנחה לעולם עד זמן זה ואיני נסכם לדעת זה כלל אלא ביום אחד אין ראוי לו להתפלל בו מנחה וערבית אבל מיום ליום אין לחוש כלל ואין כאן משום תרתי דסתרן אהדדי דבדרבנן לא חיישי' והרי זה כשני שבילים אחד טמא ואחד טהור שהלכו שני בני אדם זה באחת וזה באחרת שאם באו לישאל בבת אחת שניהם טמאים ובזה אחר זה שניהם טהורים ומ"מ דוקא לתפלה אבל לק"ש לא יקרא בתחום חמה לעולם כמו שביארנו בפרק ראשון
רא"ש מסכת ברכות פרק א סימן א
ופירש ר"ת ז"ל דק"ש של בית הכנסת עיקר. ומה שאנו קורין אותה בעוד יום. דקי"ל כר' יהודה דאמר לקמן ובפרק תפלת השחר (דף כו א) תפלת המנחה עד פלג המנחה והוא שעה ורביע קודם הלילה. מכאן ואילך הוי לילה לענין (תפלת המנחה) והוא הדין לענין ק"ש ואמרי' לקמן (דף כז א) דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ואמרינן נמי לקמן (שם) רב צלי של שבת בערב שבת אלמא חשיב לילה לענין תפלת הערב והוא הדין לענין ק"ש….ומיהו קצת קשה דלענין תפלת המנחה עבדינן כרבנן ומתפללין פעמים תפלת המנחה אחר פלג המנחה ולענין ק"ש חשבי' ליה לילה כמו ר' יהודה והוי כמו שדרה וגלגולת תרי קולי דסתרי אהדדי (ערובין דף ז א) והא דאמרי' לקמן דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ה"פ לא אפסיק הלכתא לא כרבי יהודה ולא כרבנן מי שירצה לעשות הכל כרבי יהודה או הכל כרבנן ולא שיתפוס קולא של שניהםב וי"ל דלענין תפלה הקלו ולא נהירא לי מה שהביא רבינו תם ז"ל ראיה מתפלת המנחה שהיא עד פלג המנחה. דתפלות כנגד תמידים תקנום ותמיד היה קרב והולך עד פלג המנחה אבל לענין ק"ש לאו זמן שכיבה הוא ומרב דצלי של שבת בערב שבת אינה ראיה דלמא כריב"ל ס"ל דאמר תפלות באמצע תקנום ושמע היה קורא אחר צאת הכוכבים
שו"ת שאגת אריה (ישנות) סימן ג
ואני תמה דהרי הא דקאמר השת' דלא איתמר הלכת' דעבד כמר עבד היינו משום דכיון דתפלה דרבנן אזלינן בספיקה להקל אבל ק"ש דהוי מה"ת כיון דמספקא לן מספיקא אית לן למיזל לחומרא דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומר' וכדאמרין בפ' מי שמתו (ד"כ) א"ר יהוד' אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקור' מ"ט ק"ש דרבנן ורא"א ספק קרא ספק לא קרא חוזר וקור' מ"ט ק"ש דאוריי' ופסקו הפוסקי' כר"א ומספיק' חוזר וקור' לחומר' וה"נ בפלוגת' דר"י ורבנן דקאמר הגמ' דלא איתמר הילכת' כמר ולא כמר וה"ל ספיקא לגבי ק"ש אית לן למיזל לחומרא ואין יוצא ידי חוב' ק"ש עד צה"כ דלמא הלכה כרבנן דזמן מנחה הוי עד הערב ואין זמן ערבית מתחיל אלא משעת צה"כ ואילך. ונ"ל דהתו' לטעמייהו אזלי דס"ל דהלכ' כמ"ד ק"ש דרבנן וכמש"כ בשמם למעלה סי' א' ואית לן למיזל בספיק' לקול' ואיכא למימר דר"ת נמי הכי ס"ל.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה ב-ד
כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה, ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה, ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה, אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא, ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה. נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות, והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה, וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום, ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות. הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה, וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע, ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה.
כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה ד
ואסיקנא דמאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד וז"ש רבינו עד שישאר מן היום שעה ורביע דהיינו עד הערב כת"ק. ויש לדקדק בלשון רבינו שהו"ל לכתוב וזמן המנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שתשקע החמה אבל נראה שכיון למה שכתב הרא"ש בשם הגאון דמאן דמקדים ומצלי ערבית תו לא מצי לצלויי מנחה אלא עד פלג המנחה כר"י דאם איתא לדרבי יהודה ליתא לדרבנן ואם איתא לדרבנן ליתא לדר' יהודה וכן אי צלי תפלת המנחה עד הערב תו לא מצי לאקדומי לתפלת הערב בפלג המנחה דאי איפשר לו לעשות פעם כרבנן ופעם כר"י וגם ה"ר יונה ז"ל כתב כן. ונראה לי שהוא מוכרח בלשון שאמרו דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ואין ספק שפירושו התופס שיטתו לעשות כמר עבד והתופס שיטתו לעשות כמר עבד ולכן כתב רבינו זמנה עד שישאר מן היום שעה ורביע ומשם ואילך הוא זמן תפלת הערב היינו כרבי יהודה:
לחם משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג
וכתב ה"ר יונה בפי' ההלכות דמאן דנהוג כרבי יהודה צריך לנהוג כותיה לגמרי בין לערבית בין למנחה...ומדברי רבינו לא נראה כן אלא שיכול לנהוג כר"י ורבנן וכקולתו של זה וכקולתו של זה שכן כתב וזמן מנחה קטנה וכו' ויש לו להתפלל וכו' נראה דפירוש דבריו הוא דמאי דקרא לזה זמן מנחה קטנה עד אותו העת הוא כדי שיוכל לומר ערבית משם ואילך כר' יהודה אבל לענין המנחה עצמה יכול להתפלל אותה עד שקיעת החמה דהיינו כרבנן דאמרי עד הערב והוא ז"ל מפרש דעד הערב ר"ל עד שקיעת החמה וכמו שפירש בפירוש המשנה א"כ לפי זה נקטינן כקולי דתרוויהו ואע"פ דלא עבדינן בשאר מילי הכי למנקט קולי דתרוויהו שאני הכא דתפלת ערבית רשות ואין לדקדק בזמנה כמו שכתב הוא ז"ל למטה זה נראה לי מלשונו דאם היה מפרש כפירוש רבינו יונה ז"ל לא היה לו לסתום דבריו ולומר ויש לו להתפלל וכו' אלא היה לו לומר אם רצה לנהוג כך וכו' אבל אחר שסתם הדין משמע בפי' כדכתיבנא
בית יוסף אורח חיים סימן רלג
ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. שם בפרק תפלת השחר (כז.): ומ"ש והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו וכו'. כן כתבו שם ה"ר יונה (יח: ד"ה דעבד) והרא"ש….ועכשיו נהגו העולם להקל בכך ואע"פ שמתפללים תפלת מנחה אחר פלג המנחה לא נמנעו מלהתפלל ערבית גם כן באותה שעה ואע"ג דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי אפשר שסומכים על מה שכתב הרא"ש בריש ברכות (סי' א) לדעת רבינו תם….וכן כתב גם כן הרשב"א (ב. ד"ה ולענין) ואע"פ שלא נראו דברי רבינו תם להרא"ש….מכל מקום העולם סומכים על דעת רבינו תם
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלת המנחה סימן רלג
מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע...ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר,עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; אם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. הגה: ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך;ובדיעבד או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים - בית יוסף בשם אהל מועד ורשב"א
מגן אברהם סימן רלג ס״ק ז
דהיינו צ"ה. וז"ל ד"מ מהרי"ל היה מתפלל מנחה בשעת הדחק סמוך לצ"ה ואמר אע"פ שנראה בעיר לילה מ"מ עדיין יום הוא כמ"ש ר"י יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא עכ"ל וזהו דוקא בעיר שבתיה גבוהין או שיושבת בעמק ועכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הצבור שנית וכ"ה בטור סי' רל"ה ויחיד שלא התפלל בב"הכ ימתין עד הלילה, ועמ"ש סימן צ' ס"ט וצריך ליזהר שלא יתפלל ערבית קודם פלג המנחה כמ' של
משנה ברורה סימן רלג ס״ק יא
ובשעת הדחק וכו' - ר"ל דאף אם דרכו תמיד להתפלל מנחה אחר פלג מ"מ יכול להתפלל תפלת ערבית ג"כ בזמן הזה ומ"מ אין להקל בזהרק אם עכ"פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא, וכ"ז אם מתפלל ביחידי אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה ועיין לקמן בסימן רל"ה ס"א
מעשה רב סימן סה, קטו הלכות שבת
תפלת ערבית בזמנה דוקא אפילו בשבת ואף ביחיד אם א"א לאסוף עשרה בזמן ק"ש
תפלת ערבית אפי' בשבת בזמנה דוקא ואף ביחיד אם אי אפשר במנין עשרה
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רסז
נכנסין לבה"כ ומתפללין תפלת מנחה כמו בשאר ימות החול אלא שאין נופלין על פניהם ומקדימין להתפלל ערבית יותר מבשאר ימות החול כדאמרינן (פסחים קה ב) עיולי יומא מקדימין ליה וא"ר יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא שהיתה יושבת בעמק ובעוד היום גדול היה נדמה להם ערב ופירשו התוס' א)שמפלג המנחה ולמעלה יכול להדליק הנר ולקבל שבת בתפלת ערבית א]רק שימתין לקרות שמע עד עונתה שהוא צאת הכוכבים ואין בזה משום ב)ובלבד שלא יקדים דאין זה הקדמה כיון שמקבל עליו השבת באותה שעה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסז סעיף ב
מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול, ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד - וע"ל סי' רל"ג כיצד משערין שיעור פלג המנחה
מגן אברהם סימן רסז
מקדימין. כ' הטור סי' רצ"ג בשם הרי"ץ גאות במקום שנהגו כרבנן שאין מתפלל ערבית אלא משחשיכה אין להתפלל של שבת בע"ש ולא של מ"ש בשבת ואין לקדש ולהבדיל אלא בכניסת היום בין יין מצוי או אינו מצוי דהא אפשר בפת ע"כ וכיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימין לדעת א' כוותייהו נקטי' דלא כרי"ץ גיאות עכ"ל ב"י וצ"ע דבגמרא אמרי' מדצלי רב של שבת בע"ש ש"מ דהלכה כר"י משמע דלרבנן אסור וכ"כ הרא"ש שם דכלם כר"י ס"ל וכ"כ הש"ג וכ"כ הכ"מ פ"ג מתפלה דדעת הרמב"ם דשבת וחול שוין וא"כ דבריו סותרין אהדדי אך בתר"י משמע דבע"ש רשאי להקדים דדוקא גבי מ"ש בעינן לדבר מצוה ע"ש ודוק וצ"ע דהוא נגד הגמר': אח"כ מצאתי שכתב בה"ג וז"ל דרב צלי של שבת בע"ש וצלי ר' ירמי' אחורי' תפלה של חול ולא פסקיה לר' ירמיה ש"מ דלאו עד פלג המנחה בלחוד הוא דמצלינן מנחה ומכאן ואילך ערבית קאמר רב דהא לא פסקי' לר' ירמיה דצלי מנחה ורב הכי סבר אי בעי לצלויי של שבת בע"ש מצלי כלו' מוסיפין מחול על הקודש עכ"ל וצ"ל לדידיה דמעיקרא הוי בעי למיפשט מרב דהלכה כר"י אבל להמסקנא דאי בעי עביד כמר וכו' רשאי להקדים בע"ש אע"פ שבחול עושה כרבנן וכ"ד הרמב"ם למעיין שם דלא כמ"ש בכ"מ: ונ"ל לתת טוב טעם דהא תפלת ערבית נתקנה כנגד איברים ופדרים שמתעכלין בלילה ובשבת אסור ליתנן דאמרינן ולא עולת חול בשבת כדאי' בשבת דף ק"ד וכיוצא בזה בב"י סי' רל"ו בשם הכל בו ועוד דהמרדכי כתב דרשאי לעשות פעם כן ופעם כן ואף דלא קי"ל הכי מ"מ בע"ש יש לסמוך עליו מיהו בסוף מ"ק כתב דביום א' אין לעשות שני קולי דסתרי אהדדי ולכן צריך ליזהר בע"ש להתפלל מנחה קודם פלג המנחה וכל זה להנוהגין להתפלל ערבית בלילה ועמ"ש סי' רל"ג ובכתבים אי' שהאר"י היה מתפלל ערבית בלילה אף בע"ש והע"ש כתב דרבנן מודים בע"ש ולא עיין בגמרא גם מ"ש דפליגי ר"י ורבנן בפלוגתא דת"ה והלבוש כמ"ש סי' רל"ג לא דק כלל דהא רבנן לא הזכירו כלל פלג המנחה ואין שום רמז לדבריו גם מ"ש דלהלבוש הוי פלג המנחה ב' שעות ומחצה קודם צ"ה לא דק דאם מחשבין היום מהנץ החמה עד השקיעה הוי מיל ב' חומשי שעה וא"כ הוי ב' שעות וג' רביעית שעה וחלק עשירי עסי' רס"א ומ"ש סי' תנ"ט גם מ"ש דיש נ"מ לענין יחיד שטעה וכו' נ"ל דהוא בכלל דהא בגמרא קאי אליבא דרב דס"ל כר"י ע"ש וכתב הב"ח דיכול לקבל שבת קודם תפלת ערבית, כ' המ"מ אע"פ שמבע"י קידש או הבדיל מותר לו לערב לאכול בקידוש זה ולאכול ולעשות מלאכה בהבדלה זו וזה דעת קצת מן הגאונים וכ"כ מן האחרונים וכדברי רבינו וכן עיקר עכ"ל וכ"כ ב"י סי' ער"א בשם רשב"א ובמרדכי פ"ב דמגילה כתב דמ"ד תוספו' שבת דרבנן אפ"ה יוצא משחשיכה בקידוש זה כיון דבשעה שמקדש יבוא אח"כ לחיוב דאורייתא ע"ש שהאריך: וצ"ע דהא קטן אינו מוציא הגדול כמ"ש סי' קפ"ו ואע"ג שיבא אח"כ לידי חיוב דאורייתא ע"ש ועמ"ש סי' רס"א ס"ב, כתוב בשל"ה בשם ס"ח דמ"מ צריך לאכול כזית בלילה כדי לקיים ג' סעודות בשבת וכ"כ הב"ח סי' תע"ב בשם ר"ל מפראג אבל בתוס' ורא"ש משמע דיכול לגמור הסעודה מבע"י וכ"כ הת"ה סי' א' וכ"מ ברי"ו ח"א וטעמא דאחר פלג המנחה חשבינן לילה ומ"מ טוב להחמיר
משנה ברורה סימן רסז ס״ק ג
ובפלג וכו' - משמע מדברי המ"א דאפילו הנוהגין להתפלל מעריב בזמנה מותרים להתפלל בליל שבת מבע"י ובלבד שיהיה מפלג המנחה ואילך דכיון דמצותה להוסיף מחול על הקודש וכבר קבל שבת עליו יכול לסמוך על דעת הסוברים דהוי כלילה לענין תפלה אך הנוהג כן יזהר עכ"פ בע"ש להתפלל מנחה קודם פלג המנחה כדי שלא יהיה תרתי דסתרי אהדדי [היינו דלדעת ר' יהודה בגמרא זמן מנחה נמשך רק עד פלג המנחה ומשם ואילך הוא זמן תפלת ערבית ולדעת רבנן זמן מנחה הוא עד סוף היום וזמן מעריב הוא בערב] וי"א דבצבור יש להקל להתפלל מעריב מבע"י אף אם התפלל מנחה אחר פלג המנחה, ונ"ל שאין לסמוך על זה רק כשהוא מתפלל מעריב עכ"פ בבין השמשות ובשעת הדחק אבל לא כשהוא עדיין ודאי יום וק"ש יחזור ויקרא כשהוא ודאי לילה ועיין בבה"ל
פני יהושע מסכת ברכות דף כז עמוד א
והשתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. ויש לדקדק דאדרבא מדלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ממילא דהלכה כחכמים דיחיד ורבים הלכה כרבים. ויש ליישב קצת….משום דבתפלה הקילו כמ"ש הפוסקים והמפרשים. מיהו אכתי יש לדקדק כיון דמשמע מסוגיא דתלמודא דמעיקרא דרב ור"ה פליגי בפלוגתא דר"י ורבנן דרב כר"י ור"ה כרבנן א"כ מסתמא הלכה כרב דהא קיי"ל אין הלכה כתלמיד במקום הרב. וכבר כתבתי בזה בריש מכילתין דנהי דמעיקרא הוי סבר ר"ח דהא דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת היינו משום דס"ל כר"י והא בהא תליא כפרש"י ותוס' דלאחר שכלה זמן תפלת מנחה מתחיל זמן תפלת ערבית ולא אסיק אדעתיה נמי לחלק בין שבת לחול כדפרישית מ"מ מדקאמר בתר הכי דר"ה לא הוי מצלי עד אורתא א"כ לפי"ז משמע לסתמא דתלמודא שאין שום סברא לעשות פלוגתא בין רב לר"ה דבכמה דוכתי מקשי הש"ס ור"ה תלמידו דרב הוי ומייתי ראיה מדר"ה אדרב ומש"ה מסיק הש"ס דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והיינו כדפרישית דתפילת ערבית לא תליא בתפלת המנחה דאפשר שיהיו שניהם בזמן אחת. ומכל שכן דאתי שפיר טפי למאי דפרישית שיש לחלק בין שבת לחול מכמה טעמי וכמו שנראה להדיא מלשון הרמב"ם ז"ל דמשום דתפילת ערבית רשות הקילו בה שאין להקפיד בסמיכת גאולה לתפלה כמ"ש ג"כ רבינו יונה והרא"ש ז"ל ומש"ה רב גופא ודאי בכל ימות החול היה מתפלל תפלת ערבית וק"ש בזמנן מצאת הכוכבים ולא היה מתפלל עם הציבור משא"כ בשבת מכל הנך טעמי דכתיבנא היה מתפלל בערב שבת, אבל ר"ה ורבנן דלא הוי מצלי עד אורתא והיינו על כרחך אפילו בערב שבת כדמוכח מהסוגיא וכדפרישית והיינו על כרחך משום שלא היו רוצין להקדים סעודת שבת עד שתחשך כי היכי דלא לשתנו ממנהגם כמו שהיו עושין בחול שהיו קורין ק"ש עמהם בלא ברכות ולא התפללו עם הציבור קודם צאת הכוכבים לפי שהיו רוצים לסמוך גאולה לתפלה כמ"ש הפוסקים שכן ראוי לעשות למי שמפורסם בפרישות וחסידות, כן נראה לי נכון בסוגיא דשמעתין ואפשר שהיא כוונת רש"י ז"ל. וכל מה שכתבתי כאן לא להלכה אני אומר לחלוק ח"ו על רבותינו הקדושים כיון דלשיטת התוספות ורוב הפוסקים תפלת מנחה ותפילת ערבית הא בהא תליין. ומש"ה כתבו שאין לאדם אחד לעשות כקולות שניהם. עם כ"ז לא מנעתי את עצמי מלכתוב כדי לקיים מנהגן של ישראל שתורה היא דעבדי כקולי דתרווייהו וליישב גם כן שיטת בעל תרומת הדשן במנהג הקדמונים ועיין בקונטרס אחרון ודוק היטב
ישראל והזמנים, ר׳ ישראל דו הרפנס, סימן ט״ו - פרק ה
ונראה לפי הטעם של העול"ש ולבוש הנ"ל דבשבת שאני מצד מצות תוספות שבת לדידהו י"ל דאף באותו היום שהתפלל מנחה לאחר פלגה"מ רשאי להתפלל קבלת שבת ומעריב ואין בו משום תרתי דסתרי דבאמת בעלמא מנהגו כרבנן דזמן מעריב בלילה אבל משקיבל עליו שבת הרי נעשה כלילה מצד מצות תוס"ש ואין כאן תרתי דסתרי ובפרט להסוברים דתוס' שבת דאורייתא, א"כ מה"ת כבר נעשה מאז כלילה וחל קדושת שבת (דרך אגב מבואר מד' המג"א הנ"ל חדא דמנהגם הי' להתפלל מעריב לאחר צאה"כ, ועוד בימות החול אסור לשנות להתפלל יום אחד כרבנן ויום אחד כר"י) שוב ראיתי במ"ב שם שמביא מדה"ח דבשבת יש לסמוך לכתחלה להתפלל מנתה ומעריב לאחר פלג המנחה והמ"כ חולק עליו שלא לעשות כן אא"כ עכ"פ יתפלל מעריב כשכבר הוא בין השמשות דומיא דמקלינן לספור ספירת העומר דרבנן בביהשמ"ש משום ספד"ר להקל וסמכינן דביהשמ"ש לילה. אבל במעשה רב להגר"א אות ס"ה ואות קט"ו איתא דאף בשבת אין להקדים להתפלל מעריב לפני צאה"כ ואם הציבור מקדימין להתפלל עדיף טפי להתפלל ביחידות מבציבור שלא בזמנו אם אי אפשר אח"כ לאסוף עשרה בזמן ומצאתי נמי בצוואת הנה"ח ר' יואל פרומקין מאמציסלב זצ"ל קונטרס אמרי קודש אות ב' ב שאף בשבת יש להדר להתפלל תפ"ע במנין בזמנו אף כשעי"כ יצטרך להתפלל אחר אכילה וכן שמעתי שהגאון ר' אהרן קאטלער ז"ל שאף שבכל השבוע לא הניח בשום אופן הציבור שיתפללו מבעו"י מ"מ בשבת הניח להקדים אבל הוא לא התפלל עמהם אלא התפלל ביחידות אחר צאה"כ
Summary:
The גמרא outlines two opinions regarding the end time for מנחה and the beginning time for מעריב, concluding that both opinions are valid and can be observed. This is understood by the רבינו יונה and the רא״ש as ruling that one must pick a consistent approach for his entire life.
In contrast the מרדכי and the מאירי are clear that one switch off from day to day. Though the מאירי cites an opinion that allows for treating the gap period (between פלג and שקיעה) as acceptable for מנחה and מעריב in the same day, they both ultimately conclude that contradictions should not occur within the same day.
Lastly, the רא״ש quotes an opinion of רבינו תם that seems to clearly assume that gap period can contain both מנחה and מעריב, and we are lenient, as תפילה is מדרבנן.
The כסף משנה understands the רמב״ם as ruling strictly in accordance with the רא״ש, while the לחם משנה takes the position that the רמב״ם follows an opinion along the lines of the מרדכי.
Though the בית יוסף cites a prevalent custom to be lenient like רבינו תם, when codifying the matter in שלחן ערוך, he seems to rules strictly, requiring one to follow the view of רבינו יונה, only allowing for the מרדכי in the case of a שעת הדחק. The מגן אברהם makes clear that the תרתי דסתרי within the same day would not be allowed in a שעת הדחק, but then does seem to acknowledge the prevalent custom to be lenient to avoid a challenge of a shul reassembling a מנין later in the evening.
While the גר"א rules that there is no distinction between ערב שבת and the rest of the week (i.e. one may not daven מעריב early on Friday if he generally follows the view of the חכמים), the שלחן ערוך, following the טור, allows for one to daven early on Friday. However, the משנה ברורה adds that while we allow for a תרתי דסתרי (from Thursday to Friday), we don't allow for an internal תרתי דסתרי. (He again cites the shul reassembly leniency, though it is more limited in scope in this citation.) The ישראל והזמנים, in justifying a common practice explains that there may a greater reason to be lenient on ערב שבת vis-a-vis תרתי דסתרי than we are during the week.
