ויקרא פרשת קדושים פרק יט פסוק יד
לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה׳
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ו עמוד א - עמוד ב
והתניא, אמר רבי נתן: מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח? ת"ל: ולפני עור לא תתן מכשול; והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו, וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול! הב"ע - דקאי בתרי עברי נהרא
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן צח
הנה בדבר רצון הבע"ב לעשות מנין עבור הילדים לחנכם שברור שיבואו במכוניות ויחללו השבת מצד רחוק המקום, פשוט וברור שאסור אף לקטנים שאינם בני מצוה, דכי חנוך תפלה עדיף מחנוך מצות שבת. וגם הא הוא כמצוים אותם לבוא להתפלל בהמנין אף באופן שיחללו שבת, ולכן ודאי ח"ו להסכים לדבר כזה שהוא לא לחנך למצות אלא אדרבה לחנכם להיפוך ח"ו. ואם הבע"ב לא ישמעו ויתקנו המנין שהוא אדרבה קלקול והעברה על דת באיסור שבת החמורה וכתר"ה אין בכחו להפר עצתם רק במחאה בדברים, איני רואה מה יכול כתר"ה לעשות עוד, אבל מ"מ צריך בכל העת לדבר בזה בחומר האיסור ואם יזדמן איזה עצה שיוכל להפר זה ודאי יתחייב להפר זה ולבטל את המנין שגורם חלול שבת. ובודאי כל זמן שיהיה המנין יש לכתר"ה לדבר עם כל אחד מהילדים ביחוד שיבאו ברגל אולי יועיל זה לאחדים מהם כי זהו מצות תוכחה ולמוד. ידידו, משה פיינשטיין
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן צט
אם יש איסור לפני עור להזמין אנשים שיבואו להתפלל בשבת לביהכ"נ כשיודע שיחללו השבת בנסיעה במאשינעס. והשבתי דלהזמין את הרחוקים באופן שאי אפשר שיבואו בלא חלול שבת ודאי אסור, והוא עוד גרוע מאיסור לפנ"ע שהרי הוא עוד באיסור מסית. ואף שאיסור מסית לחיוב סקילה הוא רק מסית לעבוד עכו"ם, מ"מ לענין האיסור ועונש כלפי שמיא בכל החומר שאין טוענין למסית יש בכל האיסורים כמפורש בסנהדרין דף כ"ט שיליף ר"ש בר נחמן א"ר יונתן מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני אף שלא היה חטא ע"ז אלא האיסור אכילה מעץ הדעת. חזינן שאיסור מסית יש לכל עבירה, אך שאין עונשין בדיני אדם רק על מסית לע"ז, אבל בדיני שמים יענש, ולא ילמדו עליו סנגוריא. ואיסור לפני עור יש אף באינם רחוקים כ"כ כשידוע שיתעצלו לילך ברגלים ויסעו במאשינעס אבל איסור מסית ליכא באינם רחוקים. ואם אינה בלשון הזמנה אלא סתם הודעה שעושים מנין ונותנים פרסים להבאים להתפלל שהכוונה בעצם הוא רק לקרובים אבל ידוע שיבואו גם רחוקים במאשינעס מסתבר שאין בזה דין מסית ובדין לפנ"ע יש להסתפק. וצריכים לפרש שלא יתנו פרסים אלא לאלו שיבואו ברגליהם בהיתר. ובדבר שרוצה להסתלק מלהיות מעמבער /חבר/ בבית הכנסת שהרבה מהמתפללים שם אין מתנהגים כשורה, דעתי נוטה שאין להסתלק כדי שיהיה מי שימחה בידם, ואין להתייאש לומר שודאי לא ישמעו, כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך, ולכן אולי תועיל המחאה להרבה איסורים. אך הוא כ"ז שמתנהגים בביהכ"נ כשורה, אבל אם ישנו ח"ו מסדר ביהכ"נ כגון שיסלקו המחיצה שבין אנשים לנשים או שישנו אף במקצת סדר התפלה וקה"ת מחוייבין כל יראי ה' להסתלק מלהיות מעמבערס שם. משה פיינשטיין
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עא
הנה יפה עשתה אשתו שלא דברה עם הילדים לעוררם לבא להמנין בשבת כיון שיש לחוש שיבואו ברכב שהוא חלול שבת כדבארתי בספרי על או"ח ח"א סימן צ"ח שאסור. ובמה שרוצים שתלמד את הילדים איזה תכנית לאיזה שמחה שתהיה בשבת ושתאמר להם מתי תהיה התכנית, ושואלת אם הלמוד להם נמי אסור כיון שעי"ז יבא לחלל שבת, הנה אם אינו נוגע זה למשרתה ודאי יש להתרחק מזה, אבל אם תפסיד משרתה אפשר מכיון שלפני עוור ליכא כאן דכיון שרוצים שילמדו התכנית ישיגו מי שילמד אותם, אבל עדיין נשאר האיסור דרבנן מלהיות מסייע ידי עוברי עבירה שאיתא בתוס' שבת דף ג' ד"ה בבא שלזה כיון שהוא רק הלמוד לידע התכנית שאינו סמוך לשבת ההוא וגם אולי לא ברור שיחללו שבת שהרי יש גם שלא יסעו ברכב אלא ברגל אינה מחוייבת להפסיד משרתה בשביל זה. ולענין להודיע אני חושב כי למעשה אינו נוגע זה כי ודאי ידעו גם בלא הודעתה להם אין בזה גם מסייע. אך צריכה להשתדל לדבר עמהם שלא יבוא ברכב אלא ברגלם. ידידו, משה פיינשטיין
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עט
לענין שמוש בבית חולים הרי ודאי בכל בית חולים יש הרבה רופאים וגם הרבה שעדיין צריכין שימוש והרוב הרי רוצים יותר כשלא יצטרכו להיות שם ביום הראשון לשבוע יכולין הרופאים שומרי תורה להחליף שזמנם יהיה לעולם ביום הראשון לשבת ורופאים הנכרים יהיו ביום השבת ואני יודע שהרבה רופאים שומרי תורה עשו כן. ובעצם אף עם רופאים יהודים שאינם שומרי תורה שרוצים ג"כ יותר להיות שם שבת מיום ראשון יש אופן המותר ממש היינו שרופא השומר תורה ישתדל אצל הממונים על זה בבית החולים שאותו ירשום תמיד ליום א' בשבת שאף שבשביל זה יהיה מוכרח באם ליכא הרבה נכרים שירשום זמנו ליום השבת יהודי אחר אף שגם האחרים הם שומרי תורה שהוא רק כלפני דלפני דלא מפקדינן וכ"ש כשאיכא גם רופאים נכרים שלכן אף כל שומרי תורה יכולין להשתדל שלא ירשמו אותן להיות שם בשבת אף שעי"ז ירשמו אף את היהודים שאינן שומרי תורה שיהיו שם בשבת, אבל אף שלא נעשה כן ונרשם שומר תורה על יום השבת יש לו להחליף הזמן עם נכרים, ויש גם טעם גדול להתיר אף עם יהודים שאינם שומרי תורה שגם שכשישארו בביתם יחללו שבת במזיד בכל מלאכות שיזדמן לא פחות מהמלאכות שיעשה בבית החולים באיסור שא"כ אין בזה לפ"ע בזה שהוחלפו להו מלאכות במלאכות, ויותר נוטה שהופחתו כי יש הרבה חולים שמותר וגם הרבה הוא רק מדרבנן ומה שעושה בביתו רובן הם מדאורייתא
שו"ת שבט הלוי חלק ד סימן קלה אות א
האם מותר לדחות המילה מחשש שיבאו אורחים ע"י חילול ש"ק, וכן אם יש חשש שבאולם שעושים הברית יצוה הבעל ברית לחלל שבת, ושלישית אם יביאו הילד ע"י חילול שב"ק - הנה לענין הבאת תינוק הדבר מפורש בב"י סי' של"א דאסור לעבור אפי' על איסור דרבנן והעתיקו זה כל הפוסקים להלכה והדבר (מפורש) מוכרע בשבת ק"ל ע"ב - וע"ש בתוס' ק"ל ע"א ד"ה ר"א - ומה דנו"נ הפוסקים בזה היא רק בצדדי היתר ע"י גוי עיין מג"א סי' של"א ס"ק ה' - ועיין סי' שכ"ה ס"י ולענין פחות פחות מד' אמות עיין ט"ז או"ח סי' שמ"ע ויו"ד סי' רס"ו, ולענין זה עוקר וזה מניח ע"ע באבן העוזר סי' שמ"ט ובשארי אחרונים בזה, וכ"ז לא שייך בנדון דידן שישראלים מחללים שבת בהבאת התינוק בעיקרי מלאכות דאורייתא ודרבנן ואין שום היתר בזה, ואסור למוהל לסייע עוברי עבירה. אם הדבר קרוב לודאי שיתרבה חלול שבת ע"י קיום הברית בש"ק כבר ידוע למע"כ שכתבתי בשו"ת שבט הלוי ח"א סי' ר"ה בהגהותי הקצרות לשו"ע דמעיקר הדין אם יודעים בודאי שעי"ז באים לחלול שבת מוטב לדחות המילה למחר דהרי אפי' באיזמל לצורך מילה אין מחללין ודוחין המילה מכ"ש חילול שבת של הבאת התינוק וצילומים וכיו"ב, וכעת ראיתי גם להגאון מהרש"ג ח"ב סו"ס קכ"ד שכתב כדברינו, וראיתי בס' הברית (הנדמ"ח) יו"ד סי' רס"ו שהביא דבריו וכ' בשם תשובת אגרת משה יו"ד סי' קנ"ו שאסור לבטל מילה בשבת עבור זה, את דברי אגרת משה לא ראיתי אבל על משמרתי אעמודה, מה שת"ח א' השיג עלי דשאני איזמל דאיכא חלול שבת בגוף מצות מילה שלא התירו במכשירין משא"כ חלולי שבת אלה שלא שייכים לעצם המצוה של הבאת תינוק ואיזמל וכו' לא ניתן לדחות המצוה עבור זה לבבי לא כן ידמה, וכדמות ראי' מש"כ תוס' וראשונים ביצה ו' ע"א ושבת קל"ט ע"ב בשם ר"ת לאסר קבורת מת ביו"ט שני בזה"ז מטעם דילמא יצוו לנו הגוים לכתוב ולעשות מלאכה בשבילם כיון שראים שמחללים יו"ט בקבורת מת, הרי אף דבעצם קבורה ביו"ט ליכא חשש חלול אנו מדחים המצוה מחשש חלול אחר שלא בשעת המצוה, אף דגם בקבורה בו ביום איכא עשה דקבר תקברנו ביום ההוא ולאו דלא תלין עיין יו"ד סי' שנ"ז ושס"ב. אף דלהלכה לא קיי"ל כר"ת בזה כמש"כ הראשונים בביצה שם ובב"י או"ח סי' תקכ"ו, היינו דאין דוחין המצוה מחשש דילמא יצמח מזה חלול שבת, הא אלו ידענו בודאי שהמצוה גוררת חלול מיותר מוטב לבטל המצוה בשב וא"ת שלא לבא לחלל שבת ודאי בקום ועשה...וכבר ידוע כי בעו"ה לפעמים איכא חלול שבת המוני בהסעת קהל שלם הלוך וחזור לסעודת הברית בשבת המלווה בלא"ה בעקירת כמה לאוין שבתורה וכל מי שיודה על האמת יראה דבכה"ג וכיו"ב העדיפו ז"ל לבטל בשב וא"ת עד למחר מלגרום חלולי שבת עד אין סוף בקום ועשה - ע"ע ח"ט סי' ר"י
תשובות והנהגות כרך א סימן שנח
שאלה: בן בעל תשובה מזמין הוריו לסעודת ליל שבת ויודע שיחזרו לביתם במכונית. הנה טענת הבן היא שבדרך זו הוא מקרב את הוריו ליהדות, רק שחושש במה שמכשילם לחלל שבת, אבל מאידך הם בלאו הכי מחללים שבת ולא איכפת להם, רק תקותו שלאט לאט יתקרבו, ולדבריו כבר רואה התקדמות שיש אצלם כבר גישה אחרת לדת, ותולה הדבר בזה שמקרב אותם ומזמינם אף שנוסעים בחזרה הביתה, אבל שואל שמא אסור משום איסור לפני עור. נראה שיסוד האיסור דלפני עור הוא דומיא דעור שמכשילו, אבל אם כוונתו רק לטובת עצמו לא נקרא מכשיל, אלא כמו שרופא מנתח לא נקרא מכה חבירו, כך כאן הלוא אין כוונתו להרע לו או לייעץ לו עצה שאינה הוגנת, אלא שמקוה בזה להדריכם ולקרבם לדרך האמת, ומה שחבירו מחלל שבת עי"ז אינו אלא עושה רעה לעצמו ולכן אין בזה איסור לפני עור, וכיון שאינו מצוה אותם לנסוע, ואדרבה, הודיע להם שמצטער בכך, תו אין כאן חיוב ערבות להפרישם במחללי שבת בפרהסיא, וע"כ נראה שגם איסור לפני עור אין בזה שכוונתו לטובתם. (ועיין ש"ך ודגו"מ יו"ד קנ"א שאין חיוב להפריש מומר מאיסור). אמנם חילול השם יש כאן, שבאים לביתו במכונית בפרהסיא בעצם יום השבת, ולכן יש לראות שעכ"פ לא יחנו את מכוניתם סמוך לביתו במקום שירגישו שבאו במיוחד אצלו, כי בעון חילול השם אחד שוגג ואחד מזיד ואין תלוי במה שמכוין לטוב, ונראה שישתדל כפי כחו למונעם מחילול שבת, אבל אם זה אי אפשר ומרגיש שיש בזה תועלת להחזירם למוטב, לא ימנע לעשות מפני איסור לפני עור, רק יקרב אותם כפי האפשר, ושמאל דוחה וימין מקרבת, ויזהר ויודיע אותם תמיד חומר חילול שבת ומתיקות שמירתה ובעזרת השי"ת יחזיר אותם למוטב, ואין לך כיבוד אב ואם כמוהו. ובמק"א הבאתי מדברי המשנה ברורה בשעה"צ סימן ש"ו ס"ק מ"ד שאב חייב לדאוג לבתו שלא תשתמד שהוא גואלה וקרוב לה, ומשמע שזהו חובה מיוחדת בקרובים, ולפי זה נלע"ד דאף שבעלמא במחלל שבת בפרהסיא שאינו עושה מעשה עמך פטורין להוכיחו וכמבואר במשנה ברורה סימן תר"ח ובה"ל שם עיין שם היטב, מכל מקום באביו שנטמע בין העכו"ם חייב לגואלו, וסיבת החיוב אינו רק מצד צדקה שחייבין לכל עניי ישראל, אלא דין גאולה לקרובים ואפילו מחללי שבת צריך להשתדל לפי כחו לגואלם שזהו הלכה מיוחדת
שו"ת מלמד להועיל חלק א (אורח חיים) סימן כט
שאלה: במנין שלנו יש אחד או שנים שמחללים שבת בפרהסיא לא לבד במלאכתם כי אם גם עושים מוגמר, ואפילו קידוש והבדלה אינם עושים, אי שרו לצרפם למנין. תשובה: הפרמ"ג סי' נ"ה באשל אברהם או"ח ס"ק ד' כ' דמחלל שבת בפרהסיא אין מצרפין למנין...וראיתי בשו"ת רשב"ן סי' צ' שהביא בשם שו"ת דורש לציון דזה דוקא במומר להכעיס ובימינו אין עושין להכעיס (וע' שו"ת רשב"ן סי' ס"ז)...וע"ש עוד סי' קל"ט תשובה מהרה"ג מו"ה חיים צבי מאנהיימער זצ"ל, ושם הביא ג"כ שו"ת מהר"י אסאד י"ד סי' נ' שמחללי שבתות בזמנינו כ"ז שלא העידו עליהם בפניהם ובפני הב"ד שחללו בפני י' מישראל אין אוסרים יין במגעם, שיש הרבה אחרונים סוברים דהא דמומר לחלל שבת הוי מומר לכל התורה הוא רק מדרבנן עיי"ש בשו"ת יהודה יעלה. היוצא מכל הנ"ל שעפ"י דין מחלל שבת בפרהסיא אין מצטרף למנין, אך בזמן הזה נוהגין להקל אף בארץ אונגארן ומכש"כ בארץ אשכנז….עוד יש סניף להקל דבזמננו לא מיקרי מחלל שבת בפרהסיא, כיון שרובן עושין כן, דבשלמא אם רוב ישראל זכאין, ומעטים מעיזים פניהם לעשות איסור זה הרי הוא כופר בתורה ועושה תועבה ביד רמה ופורש עצמו מכלל ישראל, אבל כיון דבעו"ה רובם פורצים הגדר תקנתם קלקלתם, היחיד חושב שאין זה עבירה גדולה כל כך וא"צ לעשות בצנעה, ופרהסי' שלו כבצנעה, ואדרבה היראים קרואים בזמננו פרושים ומובדלים, והפושעים הם ההולכים בדרך כל הארץ
רבבות אפרים חלק ז סימן תב
מהרה"ג רש"ז אויערבאך זצ"ל - ד׳ ניסן תשמ״ח - לכבוד ידידי ומכובדי הרב מיכאל שון שליט"א חבר הנהלת ישיבת אור שמח בעיה"ק ירושלים ת"ו. הנני משיב לו בזה בקיצור על השאלות שכב' הציג בפני בקשר לניהול מנין תפילה עבור רחוקים שרוצים לקרב אותם לתורה ומצוות ע"י השתתפותם בסדרי תפלה ובהסתמך על הספר החשוב מלמד להועיל סי' כ"ט שהביא מהרבה גדולי עולם להקל בזה במחללי שבת שבזמננו שהם כעין תינוקות שנשבו, ובפרט כשזה נעשה למטרה קדושה של קירוב רחוקים לתורה וי"ש לכן נלענ"ד פשוט כדלהלן. א - מותר להזמין גם מי שגר רחוק ממקום התפלה ולהציע לו מקום לינה קרוב למקום באופן שלא יצטרך כלל לחלל' שבת ואף אם לא יקבל את ההצעה אין חייבים להגיד לו שימנע משום כך לבוא וגם אין צריכים להזהיר אותו שאסור להגיע ברכב. ב - מגרש חניה של בית הכנסת אשר בו מקיימים את התפילה חייב להיות סגור במשך בל השבת ויו"ט. ג - רצוי לא לצרף מי שעדיין מחלל שכת בפרהסיא למנין לכל דבר שבקדושה הדורש עשרה. ד - אם יש עשרה כשרים בלעדם אפשר לקרוא אותם גם לעלות לתורה ולהרשות לכהן לעלות לדוכן בברכת כהנים. והנני חותם בברכה שנותן התורה יהא בעזרתכם לקרב לבותיהם של ישראל לאבינו שבשמים ויחיש ישועתו לנצח. ידידו מוקירו, שלמה זלמן אויערבאך
ר׳ משה צוריאל, ר"מ לשעבר בישיבת שעלבים (https://www.facebook.com/RabbiMosheTzuriel/posts/957102481167593/)
שאלה: אני בעלת תשובה ונשואה, ואני שומרת שבת. הורַי גרים רחוק ממני ולפעמים הם רוצים לבוא לסעוד אצלנו ליל שבת. אמנם אחר כך הם יסעו לביתם ברכב. האם עלי לסרב בקשתם ולמנוע זאת מהם? אבל זה ירחיק אותם מהדת עוד יותר. תשובה: הרב אליעזר מלמד, בספרו "פניני ההלכה" (שבת ח"ב עמ' 228-229) דן בזה. הרב מתיר "בתנאי שיציעו להורים או לחילוני אחר הבא לבקר, שיש מקום אצלך לישון, באופן שההזמנה אינה כרוכה בהכרח בחילול שבת. ואף שיש מחמירים, אפשר להקל כשהכוונה להרבות באהבה וקירוב. אמנם לעיתים, מסיבות חינוכיות [=עבור הילדים שלך] נכון להחמיר". הרב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' צט) אסר. וכן הרב ואזנר (שבט הלוי ח"ח, רנו). אמנם הרב שלמה זלמן אויערבך, במכתבו להנהלת ישיבת "אור שמח" בירושלים (שנת תשמ"ח) התיר לארגן מִנְיָן לתפילה בשבת עבור רחוקים מהדת כדי לקרב אותם למצוות, אף שיחללו שבת בנסיעתם הלוך וחזור...לדעתי, מצות כבוד אב ואֵם היא לא פחות חשובה מלארגן מִנְיָן מתפללים. וכי היכן הכרת הטובה, שגידלו את הבן והבת כל השנים, לפעמים ביגיעה גדולה ודרך מעבר של בעיות רבות? כל שכן שיהיה בכך חילול השם כאשר אותם הורים חילונים יראו שפְּרִי-תוצרת של התורה היא שהצאצאים מתנכרים להוריהם. ולא די שלא נקרב אותם לקיום התורה אלא גורמים להרחיק אותם עוד יותר מהתורה. נכון שיש בנידון זה פוסקים המחמירים ופוסקים המקילים [כפי שראינו ב"פניני הלכה" הנ"ל]. אבל לכאורה אין כאן איסור דאורייתא של "לפני עיור לא תתן מכשול", כלומר לא להכשיל אדם בעבירה. כי לא מדובר כאן "בתרי עברי דנהרא" (ע"ז ו ע"ב) [כלומר שאין אפשרות לחוטא לחטוא בלי סיוע שלך]. אלא ההורים נוסעים בין כה בכל שבת לכל מקום גם בלי סיבה זו. אלא בכל זאת יש איסור דרבנן של "מסייע ידי עוברי עבירה" (משנה ברורה, שמז, שער הציון ח). אבל באיסור דרבנן, אם ספק לנו כדברי מי מהפוסקים יש לפסוק, בשעת הדחק כזה של חילול השם, אפשר להקל (רמב"ם, ממרים סוף פרק א). ובמיוחד שיש ראשונים הסבורים שאפילו איסור דרבנן אין במסייע ידי עוברי עבירה (רמב"ן, סמ"ג, רדב"ז). כמו שהזכיר הרב עובדיה יוסף ב"יחוה דעת" (ח"ג עמ' ריג). נוסיף על כך נימוק. אלו שנוסעים בשבת בפרהסיא, דינם כמומרים. וכתב הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר ח"ב, או"ח סי' טו ס"ק ב) בנושא השכרת משרדים לישראלים שמחללים שבת בעסקיהם בשבת במשרדים אלו, כי לפי הש"ך (על יו"ד קנא ס"ק ו) דין מומר כגוי שאפילו איסור דרבנן אין כאן. ואמנם הרבה הם שחלקו על הש"ך. אבל המשיך וכתב הרב עובדיה שם בס"ק ז: "דבישראל מומר אפשר להקל. ולא יהא אלא ספק, הא ספק דרבנן הוא [והולכים] לקולא. וכן יש לומר שהוא ספק ספיקא. שמא הלכה כהפוסקים שהיכן שאיננו בתרי עברי דנהרא מותר לגמרי. ואם תמצי לומר שאסור מדרבנן, שמא בישראל מומר אפשר להקל יותר". (עוד עיין דבריו ב"יחוה דעת" הנ"ל עמ' ריד). ולכן לענין שאלה זאת, שיש כמה צדדים להקל, נראה שיש לְקַרֵב ולא לְרַחֵק.
Summary:
Rav Moshe rules that it is prohibited to host a מנין for children, if it is known that they will travel there by car. Similarly he rules one may not invite anyone to shul if they will be driving. He even discusses the possibility of an additional prohibition of מסית. In contrast, he does seem to have a more permissive attitude in this regard in discussing whether a frum resident can allow someone non-frum to take the שבת spot.
The שבט הלוי also seems to take a very strict view on this matter, even if it may mean pushing off a ברית מילה.
In contrast, תשובות והנהגות allows for a greater degree of flexibility, taking into account situations where one's intent is to enhance the תורה ומצוות of the third party.
Based on a מלמד להועיל, it is cited that Rav Shlomo Zalman allowed for inviting over non-frum guests for shabbos meals, provided certain criteria were satisfied.
No comments:
Post a Comment