שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף ט
ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף טז
ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה, אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בי', צריך לילך שם; ולאחריו, צריך לחזור עד מיל, כדי להתפלל בעשרה
ערוך השולחן אורח חיים סימן נה סעיף יז
הא דאמרינן בפסחים [פ"ה:] דאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ה"פ דמי שעובר ברחוב אצל בהכ"נ ושומע שהצבור אומרים קדיש או קדושה וברכו צריך לענות עמהם אם אין הפסק דבר מטונף ביניהם או עבודת כוכבים אמנם זהו הכל כשיש עשרה במקום אחד והיינו בחדר אחד אבל לצרף עשרה משני מקומות אין מצטרפין ובהכרח לומר כן דהא אכל בי עשרה שכינתא שריא וזה לא שייך אלא שמקובצין במקום אחד דאל"כ הא לעולם יש עשרה בעיר ומה לי שני מקומות או עשרה מקומות אלא דצירוף העשרה צריכים כולם להיות בחדר אחד וגם הש"ץ צריך להיות עמהם בחדר אחד ויש בזה פרטי דינים כפי שיתבאר בס"ד
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נה סעיף יג - יט
צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם, והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ...מי שעומד אחורי בהכ"נ וביניהם חלון, אפילו גבוה כמה קומות, אפילו אינו רחב ארבע, ומראה להם פניו משם, (נב) מצטרף עמהם לעשרה….חצר קטנה שנפרצה במילואה לגדולה...היה שליח צבור בקטנה וצבור בגדולה, מוציאן ידי חובתן, שהוא נגרר אחריהם. אבל אם היה ש"צ בגדולה וצבור בקטנה, אינו מוציאן ידי חובתן….אם קצת העשרה בבהכ"נ וקצתם בעזרה, אינם מצטרפים…..ש"צ בתיבה ותשעה בבהכ"נ, מצטרפין, אע"פ שהיא גבוהה י' ורחבה ד' ויש לה מחיצות גבוהות י', מפני שהיא בטלה לגבי בהכ"נ
ספר אשי ישראל פרק טו אות כב
גם לגבי דין תפילה בציבור אם יש עשרה בחדר אחד לכתחילה אין להתפלל בחדר סמוך כגון בעזרת נשים או בפרוזדור ואפילו אם יש דלת או חלון הפתוחים לביתהכנסת שדרכם אפשר לראות את המתפללים מכיון שלא נחשב כתפילה בציבור אלא אם כן יש עשרה בחדר שבו הוא מתפלל ומכל מקום אם הוא נמצא בתוך חדר שאי אפשר לצאת ממנו אלא דרך החדר שבו נמצאים העשרה הרי זו תפילה בציבור סד
ספר אשי ישראל פרק טו אות כב (מקורות)
במ"ב ס"ק נב דלכתחילה יש לחוש לסוברים של"מ רואים זא"ז בין לענין צירוף ובין לענין תפילה בציבור ומ"מ בשעה"ד מצטרפים וגם נחשב לתפילה בציבור
משנה ברורה סימן נה ס״ק נב
מצטרף עמהם - דאף דיש הפסק מחיצה ביניהם כיון דמראה להם פניו דומה למה שמבואר לקמן בסימן קצ"ה לענין זימון דאם מקצתן רואין אלו את אלו דמצטרפין וא"כ לפ"ז פשוט העומדים בעזרת נשים ובמחיצה המפסקת יש חלון ומראה להם פניו משם מצטרף עמהם לעשרה וכ"ש דאם יש בלעדו עשרה נחשב תפלה בצבור עי"ז ואעפ"כ יותר טוב אם בנקל הוא לו לירד לבהכ"נ שירד דיש מהאחרונים שחולקין על עיקר הדין וסוברין דענינינו אינו דומה כלל לזימון
שו"ת רדב"ז (1479 - 1573) חלק ב סימן תרנ
שאלת ממני ידיד נפשי בחדרים הפתוחים לבית הכנסת ויש להם פצימין מכאן ומכאן שלא נפרצו במלואן לב"ה אם מצטרפין לאותם שבב"ה ואם המתפללים בחדרים ההם חשוב כאלו התפללו בב"ה או לא דדילמא חלקו רשות לעצמן כיון שיש להם פצימין וצורת פתח. תשובה לכאורה היה נראה לומר דאין מצטרפין ומינה נמי שהמתפלל שם אינו כמתפלל בבית הכנסת….וא"כ בנ"ד שלא נפרצה במלואה כל חדר וחדר חלק רשות לעצמו ואין מצטרפין ויחיד המתפלל שם אינו כמתפלל עם הצבור בבית הכנסת….וכן כתוב בארחות חיים וז"ל כתב רבינו האיי מי שעומד אחורי ב"ה וביניהם חלון אפי' גבוה כמה קומות אפי' אינו רחב ד' ומראה להם פניו ומצטרף עמהם לעשרה עכ"ל ולא הצריך הגאון להראות להם פניו אלא להצטרף עמהם לעשרה אבל לענין להתחשב כמתפלל עם הצבור בב"ה אפי' שלא יראה להם פנים אלא שיעמוד בחלון או יכניס ראשו בחלון סגי והרי הוא נחשב עם הצבור
חיי אדם חלק א כלל ל סעיף א
תקנו אנשי כנסת הגדולה לומר בכל יום קדיש וקדושה, וסמכו על פסוק [ויקרא כב, לב] ונקדשתי בתוך בני ישראל. וכל דבר שבקדושה אין פחות מי'....ואם מכניס ראשו ורובו לפנים, מצטרף עמהם. והוא הדין אם עומד אפילו אחורי בית הכנסת כיון שמכניס ראשו ורובו לפנים, מצטרף….ולכן כשיש בית ולפנים הימנו חדר, אם אינו פרוץ במילואו, המתפלל שם הוי כאלו מתפלל ביחידי. ובתשובת רדב"ז סי' תר"נ מצאתי שכתב שזה דוקא לענין צירוף, אבל שיהיה כמתפלל עם הצבור אם אין לחדר פתח אחר רק דווקא דרך הבית הגדול, חשוב כמתפלל עם הצבור. ולענין לענות קדיש וקדושה קימא לן דאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת. ואם מפסיק טינוף או עבודת כוכבים, י"א דאסור לענות, ונראה לי דאמן יהא שמיה רבא וקדושה יענה, דהוי רק פסוקים, אבל ברכו לא יענה
משנה ברורה סימן נה ס״ק נח
וכתב הח"א לפ"ז כשיש בית ולפנים הימנו חדר והחדר ההוא אינו פרוץ במילואו המתפלל שם כאלו מתפלל ביחידי ורק קדיש וקדושה יכול לענות כדלקמן בסעיף כ' ובתשובת הרדב"ז סי' תר"נ מצאתי שכתב דזה דוקא לענין צירוף אבל שיהיה כמתפלל עם הצבור אם אין לחדר פתח אחר רק דוקא דרך הבית הגדול חשיב כמתפלל עם הצבור
מלכי בקדש (ר׳ עזרא בן רפאל מרדכי מלכי, 1640 - 1702, עלה לירושלים מאיטליה).
ולהכי לענין צרוף בעינן שיהיו עשרה במקום אחד מפני דלא אתיה שכינה מעקרא עד שיהיו הם במקום אחד בלי הפסק מחיצה, אבל מכיון דהא איכא עשרה במקום אחד ואתיא שכינתא תו אין כאן הפסק מחיצה דאפילה מחיצה של ברזל אינו מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים וכל המתפלל עמהם הו״ל באלו הוא תוכם אפילו דאיכא ביניהם הפסק מחיצה
ערוך השולחן אורח חיים סימן נה סעיף יח - סעיף כג
וכתב רבינו הב"י בסעיף י"ג העומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ…וכתב רבינו הב"י בסעיף י"ד מי שעומד אחורי בהכ"נ וביניהם חלון….אבל אם הקטנה לא נפרצה במילואה להגדולה אין מצטרפין זל"ז כלל לפיכך אין מצטרפין למנין משני חדרים ובבהכ"נ צריכים כולם להיות בבהכ"נ ואם אחד עומד בעזרה והיינו בבית הכניסה או בחדר שאצל בהכ"נ אף שיש פתח מהחדר להבהכ"נ אין מצטרפין וכבר נתבאר דכל זה הוא לענין צירוף אבל כשיש מנין במקום אחד יכולים העומדים במקומות אחרים לענות אמן וקדיש וקדושה וברכו ואם מתפללין עמהם נחשבים כמתפללים בצבור
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד ב - דף ח עמוד א
אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן: מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי? אמר ליה: לא יכילנא. אמר ליה: לכנפי למר עשרה וליצלי. אמר ליה: טריחא לי מלתא. - ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא, בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר. - אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון - אימתי עת רצון - בשעה שהצבור מתפללין….אמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל - נקרא שכן רע, שנאמר: הכה אמר ה' על כל שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל; ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר: והנני נתשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם
טור אורח חיים הלכות תפילה סימן צ
ואפילו הוא אנוס שאינו יכול לילך לב"ה טוב לו לכוין השעה שהצבור מתפללין בה דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון ודרשינן אימתי הוא עת רצון בשעה שהצבור מתפללין ואמר ר"ל כל מי שיש לו ב"ה בעירו ואינו נכנס לתוכה להתפלל נקרא שכן רע ולא עוד אלא שגורם לו ולבניו גלות טז)וצריך לרוץ כשהולך לב"ה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף ט
ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לב"ה, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין, מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללים. וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, אעפ"כ יתפלל בב"ה
ספר אגרות תורה (ר׳ שמואל ישעיה בן יוסף ליב יפה מלייקווד ניו ג'רזי) - סימן יז
לכבוד ידיד נפשי הרב המופלג והנעלם ר׳ יהושע ליב בארנשטיין שליט״א….הערוך השלחן שכתב אחר הצעת כל הסוגי׳ של צירוף גדולה וקטנה ומחיצות של ברזל וכו׳ בזה״ל דכל זה הוא לענין צירוף...ואם מתפללים עמהם נחשבים כמתפללים בצבור עכ״ל. ואמרת שכ״כ החזו״א וכל״ע. אף שבמשנה ברורה (ס״צ) לא פסק כן. והערת לנכון על הער״ה מסוג׳ ערוכה דברכות ז ע״ב….והערת לנכון דמשמע כאן דאין זה אלא מעלה של בשעה שהציבור מתפללין, ולהער״ה הרי נחשב ממש כמתפלל בצבור….ורצית לדון דהיכא שנאנס אחד והוא בביתו יש לו דין כמתפלל בצבור ממש. ולהערוך השלחן אין כל מעלה של כניסה לבה״ב יותר מהעזרת נשים וגם הבתים בבשכונה עד שאתה מסתפק דע כמה יכול להרחיק ויהיה כל המעלות של תפילה בצבור להערוך השלחן….והנה יפה הערת אמנם האמת והברור אגיד שדבר זה ודאי שאינו, ואף להערו״ה ודעימיה בודאי מעלת ציבור ובית הכנסת לא זזה ממקומה...והנה אף דהצעת דודאי כ״ז אינו לדינא דחלקו בזה המשנ״ב אם הערוה״ש והחזו״א, מ״מ אמינא דכו״ע מודי בדבר זה ואף הערוה״ש….ומעל״ע ידוע שמרן הגר״מ פיינשטיין זצוק״ל כבר השיב ממש על שאלה זו של הרוצה ללמוד מאוחר בלילה ויפסיד תפילה בציבור עי״ז וכתב ר׳ משה שתפילה הוא חיוב גמור
דבריך יאיר (ר׳ יאיר חדאד)
ולכאורה נראה דגם מ"ש ערוה"ש דנחשבים האחרים כמתפללים בציבור אינו אלא בדיעבד או בשעת הדחק דהא גרסינן בפ"ק דברכות ז א"ל ר' יצחק לרב נחמן מ"ט לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי...משמע דאף שמתפלל בשעה שהציבור מתפללים אין תפלתו נחשבת לתפלה בציבור אא"כ הוא שעת הדחק או שהוא אנוס….וגם בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח חאו"ח סי' יז אות ד) כתב דלעולם נחשבת תפילתו לתפלה בציבור ואפילו רק יש חלון ושומע הקדישים והקדושות. רק לענין להצטרף לעשרה צריך להראות להם פניו מהחלון כדי להצטרף עמם. ולא עוד אלא אם הוא אנוס ואינו יכול לבוא לביהכ"נ, פסק מרן ז"ל בסי' צ ס"ט יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים. הראת לדעת כי לענין להחשב מתפלל עם הציבור מקרי התפלל עם הציבור, אלא לענין להצטרף לעשרה וכו' צריך להראות להם פניו עכת"ד א"כ נראה שמחלק כדברינו לעיל, דאם נמצא בסמוך לביהכ"נ ושומע הקדישים והקדושות אף לכתחילה נחשבת תפלתו לתפלת ציבור. אבל במכוין לשעה שהציבור מתפללים כיון שאינו נמצא עמם לא תחשב תפלתו לתפלת ציבור אא"כ הוא שעת הדחק או אנוס. ועוד אפ"ל דאם רק מכוין לשעה שהציבור מתפללים כיון שאינו שומע הקדישים והקדושות וכו' לכן מהני רק בשעת הדחק משא"כ כשנמצא בסמוך ששומע הכל מהני אף לכתחילה….אשר על כן נראה דבנדון דידן אם רואים אלו את אלו איכא ס"ס להקל לחשבו כמתפלל עם הציבור אפילו שלא בשעת הדחק שמא הלכה כהרשב"א והאחרונים העומדים בשיטתו דברואים אלו את אלו מצטרפין ואת"ל דאין הלכה כמותו שמא לענין תפלה בציבור יחשב כתפלה בציבור כגון שיש עשרה בחדר השני וכמ"ש האחרונים דלעיל וכ"ש דיש להקל אם אין לחדר פתח אלא דרך החדר הראשון שבו מתפללים הציבור דאו הוי כרגלי הפנימי וכמ"ש הרדב"ז ובשעת הדחק יש להקל אף באינו רואה את הציבור דהא אף במכוין לשעה שהציבור מתפללים תשיב במעט כתפלת ציבור בשעת הדחק וכן לפי תירוץ המהריק"ש דלעיל גבי הלון דמצטרף כיון דהוי טורח בשבילו להכנס עלפי מה שראיתי בבתי כנסת מסויימים המתקיימים בהם מניינים רבים שטיבלך שיש בהם תדרים קטנים לתפלה ויש אנשים עומדים בפרוזדור שלפני ההדר ומתכוונים להצטרף עם אותם שבחדר אך דא עקא רקודם שמתמילים הציבור שבהדר תפילת העמידה סוגרים הדלתות ונמצאו אותם שבחוץ אינם רואים את אותם שבפנים כלל דאז אין להקל אלא בשעת הדחק שאינם יכולים להכנס פנימה ומ"מ למצוה מן המובהר נראה דיש להשתדל להכנס עם העשרה פנימה בכל מקרה
פסקי תשובות אורח חיים סימן נה
והנה בכמה מספרי הפוסקים מצינו שהביאו את דברי הרב מלכי בקודש (עמ' קי"ב) שמי שביתו או חדרו סמוך לביהכ"נ ושומע כל התפילה ומתפלל עם הציבור הרי זה כאילו התפלל בתוך הציבור, אע"פ שאין מראה פניו להם, ואפילו יש לחדר עוד פתח אחר ליכנס לשם, דכיון שיש בביהכ"נ עשרה וכל בי עשרה שכינתא שריא אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת, וכל המתפלל עמהם הוי ליה כאילו הוא יושב עמהם בתוכם. ומצינו לכמה מגדולי הפוסקים שהסכימו לכך להלכה, וידוע שכן היה מנהגם של כמה מגדולי וצדיקי הדורות, מכל מקום על זה נאמר לא כל הרוצה ליטול השם יבוא ויטול, דהא המשנ"ב סתם דבריו בשם החיי"א בשם הרדב"ז דלא כן, וגם הרב מלכי בקודש לא אמר דבריו אלא באופן שהחדר שמתפלל שם הוא מקום קבוע לקדושה, דאי לאו הכי אינו מקיים דברי חז"ל (ברכות ו'. ח' א) בדבר מעלת התפילה בביהכ"נ
פסקי תשובות הערות סימן נה
והנה בכמה מספרי הפוסקים וכו׳ - מחזיק ברכה להחיד"א סי' זה סק"ח, שערי תשובה סק"ו, אפיקי מגינים סקל"ד, כה"ח סקע"ג, תורת חיים סופר סק"כ (ומש"כ וביניהם חלון קטן וכו' אין הכוונה כדי להראות פניו משם, אלא הכוונה שמשם שומע התפילה, כדמוכח בהדיא לכל המעיין בדברי המלכי בקודש, דלא כבית ברוך סי' ל' סקכ"ד ששגה בזה), ובתורת חיים שם רצה ללמוד כן גם בדברי הרדב"ז (בתשו' ב' אלפים קל"ט), אך צ"ע בזה דא"כ נמצאים דבריו סותרים מתשו' תר"נ המובא במשנ"ב דדווקא כשאין פתח אחר לשם, ובפשטות דברי הרדב"ז קאי לענין תפילה בשעה שהציבור מתפללים למי שיתבטל מלימודו אם ילך לביהכ"נ, ואין הכרח לומר בכוונתו שהוי בחשיבות כתפילה בציבור ממש
ומצינו לכמה מגדולי הפוסקים וכו׳- זולת הפוסקים הנ"ל עוד מצינו בערוה"ש סעי' כ"ג "כשיש מנין במקום אחד יכולים העומדים במקומות אחרים לענות אמן וקדיש וקדושה וברכו (כשאין טינוף צואה וע"ז מפסיק, וכדלהלן אות ל'), ואם מתפללים עמהם נחשבים כמתפללים בציבור", לקט הקמח החדש סקע"ו בשם כמ"פ, ובאורחות רבנו ח"ג עמ' ר"ח א"ל הגרח"ק שליט"א בשם החזו"א זצ"ל אם אחד מתפלל בחדר אחד ושומע תפילה בציבור ג"כ מקרי תפילה בציבור, ואפילו יש לו פתח אחר שלא לביהכ"נ שבו הציבור מתפללל
Summary:
Aside from a discussion relating to whether one is obligated to daven with a minyan (first two sources) and the physical location requirements to form an initial minyan (second two sources), one could analyze the requirements for physical location of the "11th man" to fulfill תפילה בציבור.
While the אשי ישראל states that the location requirements for the 11th man are the same as the 10th man, it does appear that the משנה ברורה which is cited for this proposition may not be directly addressing this issue.
The רדב״ז and חיי אדם directly address this question. While the חיי אדם rules strictly, the רדב״ז appears to assume that there is greater flexibility for the 11th man than the 10th man (e.g. in a situation where the room he is in only enters into the room where the ציבור may be found.
In more expansive comments, the מלכי בקדש and ערוך השלחן both clearly state a more permissive attitude towards the 11th man, though they don't specify the full extent of how far this might go.
It looking back to the גמרא, it is of note that there does appear that a very close level to actual תפילה בציבור is davening at the same time the ציבור is davening. The אגרות תורה and דבריך יאיר analyze the ruling of the ערוך השלחן, while also taking into account this גמרא.
The פסקי תשובות reports that the custom is to relatively lenient on this matter, following the ruling of the מלכי בקדש.
No comments:
Post a Comment