רמב"ם הלכות ברכות פרק א הלכה ג - ד
וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה ואח"כ יעשה אותה, וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד אע"פ שלא נהנה ולא עשה מצוה. נמצאו כל הברכות כולן שלשה מינים, ברכות הנייה, וברכות מצות, וברכות הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד א
משנה הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה...ועל בשורות טובות, אומר: ברוך הטוב והמטיב. על בשורות רעות, אומר: ברוך דיין האמת. בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נט עמוד ב
אית ליה ארעא הטוב והמטיב מברך? והא תניא: בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה, שלו ושל אחרים - אומר הטוב והמטיב! - לא קשיא, הא - דאית ליה שותפות, הא - דלית ליה שותפות, והתניא (רש״י: בניחותא): קצרו של דבר על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו, על שלו ועל של חבירו - אומר ברוך הטוב והמטיב. וכל היכא דלית לאחרינא בהדיה לא מברך הטוב והמטיב? - והתניא, אמרו ליה: ילדה אשתו זכר, אומר ברוך הטוב והמטיב! - התם נמי, דאיכא אשתו בהדיה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכב
על שמועות שהם טובות לו לבדו, מברך: שהחיינו; ואם הן טובות לו ולאחרים, מברך: הטוב והמטיב
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכג סעיף א
ילדה אשתו זכר, מברך: הטוב והמטיב
משנה ברורה סימן רכג ס״ק ב
זכר - מדסתמו הפוסקים משמע דאפילו היו לו כמה זכרים ותאב שיולד לו בת כדי שיקיים מצות פו"ר אפ"ה אם נולד בת אין מברך ע"ז ומ"מ נ"ל פשוט דבפעם ראשון כשרואה אותה מברך ברכת שהחיינו דמי גרע ממי שרואה את חברו לאחר ל' יום ושמח בראייתו דמברך שהחיינו כדלקמן בסימן רכ"ה ס"א
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מ עמוד ב
אמר רבה: כי הוינא בי רב הונא איבעיא לן: מהו לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים? כיון דמזמן לזמן אתי - אמרינן, או דילמא: כיון דלא איקרו רגלים - לא אמרינן? לא הוה בידיה. כי אתאי בי רב יהודה אמר: אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן. - אמר ליה: רשות לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי - חובה מאי? - א"ל: רב ושמואל דאמרי תרווייהו: אין אומר זמן אלא בשלש רגלים
שו"ת הרשב"א חלק א סימן רמה
שאלת אם מברכין שהחיינו על המילה וכן מי שנולד לו בן אם מברך שהחיינו? תשובה מסתברא דכל שנולד לו בן צריך לברך שהחיינו בין נולדו לו בנים אחרים בין לא נולדו לו בנים. דהא קיימא לן כלישנא בתרא דרבי יוחנן דאמר בפרק הרואה (דף /נ"ט ס'/ ס"א ב) בין קנה בתים אחרים בין לא קנה מברך שהחיינו. אלא שלא ראיתי שנהגו כן אפילו הגדולים אשר בארץ. ושמא עשאוה רשות כקרא חדתא דמברכינן זמן ולא בחובה. דכל שאינו בא מזמן לזמן כמועדות אין מברכין שהחיינו בחובה. וכדאמרינן בראש השנה מהו לומר זמן בראש השנה...ומפני שראיתי גדולי הדור שלא נהגו לומרו אני נוהג כן. ואף על פי שזה אינו מספיק כל הצרך שהרי בפדיון הבן תקנו זמן. ושמא אף על מצוה ממצות התורה כפדיון הבן אומר. ולפי טעם זה כל אותן שבפרק הרואה /נ"ט ס'/ בקנה כלים חדשים ונפלה לו ירושה מאביו וכל אותן שנזכרו שם דלאו מזמן לזמן אלא במקום הנאה בלבד י"ל דלאו בחובה אמרום אלא ברשות. ומשום פלוגתא דאית בהן בקנה כיוצא בהן או בהיו לו כיוצא בהן שאין אומרין ואם בא לומר מונעין אותו
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכה
אם בירך שהחיינו על ענבים, כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך
ֿמגן אברהם סימן רכה ס״ק ו
שהחיינו. ואינה אלא רשות (גמרא) וכ"כ בש"ג וכ"ה בסי' רכ"ג דלא כמו שנדחק בכ"ה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכג סעיף א
ילדה אשתו זכר, מברך: הטוב והמטיב, וגם היא צריכה לברך כן. הגה: ואם מתה אשתו בלידתה, מברך: שהחיינו, דהא ליכא הטבה לאחריני; וכן אם מת האב קודם שילדתו, היא מברכת שהחיינו (כן נראה לי ליישב הרשב"א ג'{ סימן רמ"ה); ויש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו, שאינה חובה אלא רשות, ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כח סעיף ב
חייב לברך קודם שיכסה: אשר קדשנו במצותיו וצונו כיסוי דם בעפר. הגה: מי ששחט פעם הראשון, מברך שהחיינו על הכיסוי אבל לא על השחיטה, דמזיק לבריה - במנהגים ישנים בשם רבי ידידיה משפירא
ש"ך יורה דעה סימן כח ס״ק ה
מברך שהחיינו כו'. ז"ל הגהת מנהגים שהביא בד"מ דכסוי הוי מצוה כדאמרינן בזכות שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשני מצות והוי כמו ציצית וסוכה דמברך שהחיינו כך מפורש בה"ש ר' ידידי' משפירא עכ"ל, וצ"ע דהא גבי ציצית קי"ל דאין מברך שהחיינו אלא א"כ קנה בגד חדש מטעם דקנה כלים חדשים כמו שנתבאר בא"ח סי' רכ"ג אבל בעושה ציצית בבגד ישן אינו מברך שהחיינו...משום דלא תקנו שהחיינו אלא אמצוה שיש בה שמחה, וא"ל דכסוי דכיון דבזכות אנכי עפר ואפר הוא חשוב שמחה….והכי משמע נמי ממ"ש הר"ן שם הטעם דלא מברכין שהחיינו אתפילין משום דלאו מזמן לזמן קאתי….א"כ כ"ש כסוי ועוד נראה דאפילו להרמב"ם פי"א מהלכות ברכות דמברכין שהחיינו אציצית ותפילין היינו מטעמא דכתב שם מפני שהם מצות שהם קנין לו משא"כ בכסוי ומצאתי ברוקח סימן שע"א שכתב בשם ריב"ק משפירא כל מצוה שעל האדם לעשות ולא עשאה ומתחנך לכתחלה צריך לברך שהחיינו והביא ראיה מדאמרינן במנחות (דף ע"ה) היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר שהחיינו שנתחנך לעבודת הזמן עכ"ל ואפשר ע"ז סמכו לברך בכסוי אבל צ"ע לפ"ז אמאי לא מברכין בציצית ותפילין ושאר מצות שמתחנכים בהו וכן אין מברכין שהחיינו על קדושי אשה או נשואיה כמ"ש מהרי"ק שורש קכ"ח וכן על מזוזה כדלקמן ר"ס רפ"ט אלא ע"כ ס"ל דאפילו במצוה שמתחנכים בה אין מברכין שהחיינו כל שאין זמנה קבוע וכדעת התוס' והר"ן והרשב"א הנ"ל ומפרשי' ההיא דמקריב מנחות כמ"ש התוס' והרשב"א בחדושיו פ' כיצד מברכין דהיו כ"ד משמורות ואין מתחדשות יותר מב' פעמים בשנה וכיון שיש להן זמן קבוע מברך שהחיינו עכ"ל הא לאו הכי לא וא"כ ה"ה בכסוי וצ"ע
שערי צדק שער משפטי הארץ חכמת אדם פרק יא סעיף כ
דין דינים פרטים הנוהגים בארץ….קדושת הארץ אף על פי שלענין תרומות ומעשרות לדעת הרבה פוסקים בטלה קדושתה ואינו חייב אלא מדרבנן, מכל מקום לענין גוף קדושתה אינו תלוי כלל בישראל, אלא היא מקודשת ועומדת מיום שנבראה…..כל מצוה שעושה אדם בפעם ראשונה, נראה לי דיש לברך שהחיינו כדעת הרמב"ם [פי"א מברכות ה"ט], (אע"ג דהאחרונים - ראה נו"כ או"ח סי' כב סעי' א, יו"ד סי' כח סעי' ב, סי' רסה סעי' ז - כתבו דהוי ספק ברכה מכל מקום בארץ ישראל נראה לי דאין חשש). ונוהגים בארץ ישראל ובסוריא וסביבותיה ומלכות מצרים שאבי הבן מברך שהחיינו על כל מילה, בין שהאב מוהל ובין שהמוהל הוא אחר - יורה דעה סי' רסה סעי' ז
טור אורח חיים הלכות תפילין סימן כט
ולא יברך אקב"ו לשמור חוקיו כשמסירן שאין הלכה כבני מערבא שהיו מברכין לשמור חוקיו בשעת הסרתן מפני שסוברין לילה לאו זמן תפילין הוא...אפילו כשיסירם בלילה ואפילו בע"ש בין השמשות...וראיתי כתוב על שם רב האי גאון הרשות בידו אם ירצה לברך מברך ואני תמה דודאי כיון שאינו חייב לברך אם יברך הוי ברכה לבטלה:
ב"ח אורח חיים סימן כט
וראיתי כתוב על שם רב האי גאון הרשות בידו אם ירצה לברך יברך ואני תמה וכו'. הב"י כתב שלשה טעמים ליישב בהם תמיהת רבינו ולפע"ד נראה שאין בהם כלל ישוב והתימה במקומה עומדת דאפילו אם תימצי לומר כמו שכתב ב"י דאיכא ספק אם חייב לברך אם לאו לא היה לו להורות דאם ירצה לברך יברך דהא קיימא לן (ברכות כא א) ספק ברכות להקל אבל לפע"ד נראה דטעמו של הגאון כיון דקיימא לן הלכה ואין מורין כן והיינו דמדרבנן אסור להניחן בלילה שמא ישכחם ויישן בהם ומשום הכי צריך לכתחלה להסירן בלילה הילכך הרשות בידו לברך כשם שאנו מברכים על כל מצות דרבנן ואע"ג דעל שאר מצות דרבנן שלא תקנו בהו חכמים ברכה אין לנו לברך מדעת עצמינו הכא שאני דכיון דלבני מערבא צריך לומר דתקנו חכמים לברך לשמור חוקיו מטעם ושמרת א"כ אף למ"ד לילה זמן תפילין הוא אלא דמדרבנן אסור מודים דהברכה דלשמור חקיו במקומה עומדת דצריך לברך מדרבנן ודוק: וכבר הקשה מהר"א מפראג אמה שתמה רבינו דלמה יברך כיון שאינו חייב לברך מהא דסוף פרק בכל מערבין (עירובין מ ב) גבי זמן דראש השנה ויום הכיפורים אמר ליה רשות לא קמיבעיא לי חובה מאי וכן כתב באשיר"י פרק בתרא דר"ה (סי' יד) וכן כתב רבינו בסימן תל"ב גבי בדיקת חמץ אלמא דמותר לברך אע"פ שאינו חייב לברך ומה שתירץ על זה דבמקום שבודאי אינו חייב לברך כי הכא הוי ברכה לבטלה אבל היכא דאיכא ספק כמו בזמן דראש השנה ויום הכיפורים ובדיקת חמץ יכול לברך ע"כ והוא החילוק שכתב ב"י לחלק בין ודאי לספק וליתא כדפירשתי דבספק נמי אסור לברך משום ספק ברכה לבטלה פן יהא עובר על לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא (שמות כ ז) אבל לפע"ד נראה דאיכא לחלק בין ברכת שהחיינו לשאר ברכות דברכת שהחיינו שבאה על שמחת לבו של אדם יכול לברך אע"פ שאינו ודאי דחייב לברך דאינו עובר על לא תשא אם הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימו עד הזמן הזה אבל כאן דמברך אשר קדשנו במצותיו וצונו וכו' פשיטא דכיון דאיכא ספק אינו יכול לברך ולומר וצונו דהויא ספק ברכה לבטלה דאסור לדברי הכל זה נראה לי בדעת רבינו שהשיג כאן על דברי רב האי גאון ולא השיג על דברי בעל העיטור בהלכות חמץ:
מנחת אשר - שיעור בענין ברכת שהחיינו ברואה את חבירו ובחיסון הקורונה 12.23.20 - https://minchasasher.com/shiur/parsha-shiurim/shechiyanu-covid-vaccine
האם ברכתי ברכת שהחיינו - לא ברכתי...רוב הפוסקים סוברים היפך הדברים וכפי שמשתמע בדברי הרמ״א ברכ״ג, מכיון שזה ברכת רשות להיפך, יש למעט בברכתו, אם זה חובה אז גזירה, אין רשות להרהר, אי אתה בן חורין להיבטל ממנה, אבל אם זה רשות יש למעט, כך כותב שו״ת חתם סופר יו״ד סימן רמ״ז, ספק ברכות להקל רק שיש ספק גמור, אבל אם יש דעת יחיד, זה לא ספק ברכות להקל, אבל בברכת רשות דשהחיינו, אם רק מי שפוטר, לא לברך מכיון שזה רשות, אז רוב הפוסקים סוברים שמכיון שברכת שהחיינו הסיבה למעט בברכה זו...הב״ח בסימן כ״ט כותב את זה בדרך חידוש ולא בדרך פסק הלכה….גם הב״ח לא היה סבור כך...מסקנת הדברים מתבסס על דברי רוב הפוסקים כאשר מדובר בברכת רשות שהחיינו על כל ענין אחר, מלבד שלש רגלים, אין לברך שיש ספקות, ספק ברכות להקל גם בברכת שהחיינו, ודוקא משום שמדובר בברכת רשות זה לא סברא להקל לברך, אלא להקל ולא לברך או שלהחמיר ולהמנע מלברך, וזה הסיבה שאני סבור אין לברך על חיסון, זה לא אוכל, זה לא פרי חדש, אפילו לא כלי חדש...טעם נוסף שלא ברכתי מח׳ גדולה אם מברכין ברכת שהחיינו על המילה...לא מברכים שהחיינו על דבר שכואב, ומצד אחר מצטער, אתה שמח ומתפלל שתעזור ושתהיה בריא אבל יש צערא דגברא, לפני שאתה יודע שאתה מוגן
רב שלמה אבינר (https://www.kipa.co.il/)
שאלה: האם יש לברך שהחיינו על קבלת חיסון נגד קורונה? הרי זו דבר משמח מאוד? תשובה: אין לברך שהחיינו משום כמה נימוקים. א. מה שנהגו נהגו – בשו"ת חתם סופר (או"ח סי נה), כתב על ברכת שהחיינו: "היכא דלא נהיג, לא נהיג, והיכא דנהיג נהיג, ואריך (נכון), וחשש ברכה לבטלה ליכא לפענ"ד" (ומובא בפסקי תשובות רכג אות ה). זו באמת שאלה מעניינת משום שזו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שהמציאו חיסון נגד נגיף, ב"ה! אלא במשך השנים, המציאו רפואות ותרופות רבות נגד מחלות רבות, כולל חיסונים שהצילו מאות מיליונים, ולא ראינו שרבותינו כתבו לברך שהחיינו עליהן. ב. שמועות טובות – אמנם כתוב בשולחן ערוך (או"ח רכב, א) שמברכים שהחיינו על שמועה טובה, ובודאי חיסון הוא שמועה טובה, אלא לא נהגו לברך על כל שמועה. זה דין מעורפל. עיין פסקי תשובות (שם אות א). ג. דבר טוב שיצא מדבר רע – אנו לא מברכים על דבר טוב שיצא מדבר רע כגון יציאת מבית האסורים וקבלת גט (ספר עלינו לשבח להג"ר יצחק זילברשטיין - ויקרא עמ' תשי ודברים ח"א עמ' תרעא). אמנם יש מקרים שאפשר לברך, כגון קניית משקפיים או אקדח, שלכאורה זה טוב שיצא מדבר רע, אבל אז קונים את דברים חדשים. ד. ברכת רופא חולים וברכת הגומל – חז"ל כבר כתבו ברכות על טיפול רפואי: ברכת רופא חולים וברכת הגומל. מרן הרב קוק כתב עפ"י הגמרא והפוסקים: אם פעולת הרפואה אין בה חשש סכנה, כמו שישנה בהקזת דם, שיש בה חיחוך ורידין, מברך "ברוך רופא חולים" בלא הזכרת שם ומלכות, אבל מי שעושים לו ניתוח, פשוט שמברך בשם ומלכות כמו בהקזת דם (סידור עולת ראיה ח"א עמ' שצ). אמנם מרן הרב כתב שיש לברך במקרה של יציאת דם, ואין יציאת דם בקבלת חיסון, אלא אולי טיפה אחת, ולכן אפשר לברך בלי שם ומלכות. ובדרכי חיים ושלום (אות רצח ומובא בפסקי תשובות שם הערה 12) שהאדמו"ר ממונקאטש היה אומר על מי רפואה את נוסח הירושלמי (ברכות פ"ו ה"ח) 'ברוך אתה (ומהרהר בלבו) מלך העולם שברא מי רפואות' (עי' פסקי רבנו או"ח עמ' 146-145). ה. בגד או פרי חדש – ומי שבכל זאת רוצה לברך שהחיינו על קבלת החיסון נגד קורונה, יכול לקחת בגד או פרי חדש, ויברך עליו ויכוון על שניהם
ערוך השולחן אורח חיים סימן רכב סעיף א
תנן בריש הרואה על בשורות טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב ומפרש בגמ' [נ"ט:] דכשהטובה לו לבדו מברך שהחיינו ולו ולאחרים הטוב והמטיב הטוב לדידיה ומטיב לאחריני ודווקא כששמע הבשורה מפי איש נאמן [מג"א סק"א ומ"ש באשה עשירה צ"ע ודו"ק] ואינו מבורר מה נקרא שמועה טובה והנראה שצריך להיות טובה חשובה ששמח בזה הרבה הן שמחה של ממון והן מין שמחה אחרת ובממון תלוי לפי עשירותו ועניותו דמה שלעני הוא דבר גדול הוה לעשיר דבר קטן והכל לפי העניין וברכות אלו הם בשם ומלכות
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א
הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רל סעיף ד
הנכנס להקיז דם, אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה; ולאחר שהקיז, יאמר: ברוך רופא חולים
משנה ברורה סימן רל ס״ק ו
להקיז דם - וה"ה בכל מידי דרפואה יאמר זה ולא יחשוב שתהיה איזה דבר לו רפואה אלא ע"י הבורא ית"ש ולכן ע"י תפלה זו ישים בטחונו בו ויבקש ממנו שתהיה לו לרפואה:
רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה כא
הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה, וכשיצא אומר ברוך אתה יי' רופא חולים.
ט"ז אורח חיים סימן רל ס״ק ג
ברוך רופא חולים. פשיטא שצריך שם ומלכות כמו כל הברכו' שאמרו לעיל דהכלל בהם כן
ערוך השולחן אורח חיים סימן רל
והנכנס להקיז דם אומר יהי רצון וכו' שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה ולאחר שהקיז יאמר ברוך רופא חולים ויש מי שאומר בשם ומלכות [ט"ז סק"ג] וגם ברמב"ם [פ"י הל' כ"א] הוא בשם ע"ש [וכ"כ הב"י בשם הסמ"ג] ונכון שכל רפואה שנוטל יאמר יהי רצון מלפניך ד' אלקי שתהא זה לי לרפואה וכן נוהגין המדקדקים ולעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד כללו של דבר לעולם יתפלל אדם על העתיד ויבקש רחמים מלפניו יתברך ויתן הודאה על העבר ויודה וישבח כפי כחו וכל המרבה להודות לד' ה"ז משובח וכמאמר הכתוב טוב להודות לד' ולזמר לשמך עליון
Summary:
The משנה outlines two basic ברכות that are recited: הטוב והמטיב and שהחיינו. The משנה says that הטוב והמטיב is recited upon receiving good news, while שהחיינו is recited upon building a new home.
The גמרא later goes on to discuss that the two ברכות are really both said in cases where one receives בשורות טובות, the key distinction being whether the news is good for the individual (שהחיינו) or if it is good for that person and others (הטוב והמטיב). The close connection between these two ברכות is further evident from the ruling of the משנה ברורה, who allow for שהחיינו to "fill the void" where no הטוב והמטיב is being recited in the case of one who has a baby girl.
With respect to שהחיינו, the גמרא distinguishes the recitation of שהחיינו on שלש רגלים from שהחיינו upon receiving new items, noting that the former may be a חובה, while the latter may only be a רשות. In fact, based on this גמרא, the רשב״א concludes that שהחיינו in these cases is only a רשות. The מגן אברהם seems to follow this ruling as well. In an isolated statement, the רמ״א also seems to adopt this approach. (Presumably, this same analysis would also apply to הטוב והמטיב?)
The ש״ך and שערי צדק discuss whether one should recite שהחיינו on מצוות.
Rav Asher Weiss rejects the idea that one should recite a ברכת שהחיינו upon receiving a vaccination against Covid-19. He seems to focus on the fact that because the ברכת שהחיינו is a רשות, it is the ultimate case of ספק ברכות להקל. At a minimum, he seems to assume that this case is one of ספק. Furthermore, he notes that the ruling of the ב״ח (who allow for more liberal recitation of שהחיינו) is not a normative halachic opinion. Rav Aviner also cites various reasons not to recite שהחיינו.
If one were to take the position that שהחיינו or הטוב can/should be recited, perhaps the commentary of the ערוך השלחן regarding הטוב והמטיב would be applicable, wherein he notes that the nature of the שמחה can be subject. For example, whether a specific amount of an inheritance would be cause for a ברכה would be dependent on how wealthy the specific individual may be.
No comments:
Post a Comment