תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מ עמוד א
משנה. בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה - יצא, ועל פירות הארץ בורא פרי העץ - לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל נהיה בדברו - יצא. גמרא….על פירות הארץ וכו'. פשיטא! - אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא לרבי יהודה דאמר חטה מין אילן היא….סלקא דעתך אמינא, הואיל ואמר רבי יהודה חטה מין אילן היא, ליברך עליה בורא פרי העץ - קמשמע לן: היכא מברכינן בורא פרי העץ - היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק - לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה
רא"ש מסכת ברכות פרק ו סימן כג
מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא...ובגמרא קאמר כל דבר שעושה פירות משנה לשנה נקרא עץ אבל כל דבר שצריך לזורעו בכל שנה נקרא פרי הארץ ועוד אומר סי' אחר בתוספתא [דכלאים פ"ג] כל שמוציא עליו מעיקרו עשב הוא ומברך עליו בורא פרי האדמה וכל שמוציא עליו מענפיו אילן הוא ומברכין עליו בורא פרי העץ
תוספות מסכת ברכות דף מ עמוד א
איתיה לגווזא והדר אתי - מהכא נראה דתותים ופריזיי"ש ובונטונ"ש וכיוצא בהן צריכין לברך עליהם בורא פרי העץ שהרי דרך העץ להתקיים ימים רבים וכי שקיל הפרי בשנה זו הדר אתי פרי באותו העץ עצמו
תותים - mulberries
פריזיי"ש - fraise(french); strawberry
רש"י מסכת ברכות דף מ עמוד א
גווזא - הענף של עץ
מפיק - פירי אחרינ
ב"ח אורח חיים סימן רג
פירש רש"י גווזא הענף של עץ עד כאן לשונו משמע דאם הענף כלה לגמרי בחורף אף על פי דבשנה האחרת חזר וגדל הענף מן השורש...וזהו דעת הר"ר יוסף וכמו שמצא בתשובת הגאונים...אבל הרא"ש כתב וזה לשונו ובגמרא קאמר כל דבר שעושה פירות משנה לשנה נקרא עץ אבל כל דבר שצריך לזרעו בכל שנה נקרא פרי הארץ...נראה מבואר שהוא ז"ל אינו מפרש כפירוש רש"י אלא….דנשאר העץ שממנו חזר וגדל אפילו לא נשאר אלא השורש שתחת הקרקע וממנו חזר וגדל נמי מברכין בורא פרי העץ אבל אם לא נשאר אפילו השורש וצריך לזרעו בכל שנה ושנה נקרא פרי הארץ
תוספתא מסכת כלאים (ליברמן) פרק ג הלכה טו
הקנים והחגין והוורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם זה הכלל כל המוציא עליו מעיקרו הרי זה ירק וכל שאין מוציא עליו מעיקרו הרי זה אילן
ראבי"ה חלק א - מסכת ברכות סימן קיג
פסק ר"ח היכי דשקלת לפירא וכו' תניא בתוספתא כל שהוא מוציא עליו מעיקרו עשב הוא ומברך בורא פרי האדמה וכל שמוציא עליו מעצו אילן הוא ומברך עליו בורא פרי העץ. וראינו לרבותינו שאמרו משם רבותיהם כל אילן דבסיתוא נתרי טרפי מגווזיה ועייל מוחא בגווזיה ואפיק טרפא מגווזיה אילן הוא, וכל דפארי משרשיו כגון מוזי ושימשמי עשב הוא. כללא דמלתא [הגי עצים], דיבשי בסיתוא באילני ובקייטא מלבלבי [והיזמי] ירקי, דיבשין בסיתוא לגמרי והדר פארי משרשיו, בר מניצפה שהוא צלף דאע"ג דפארי משרשיה עץ הוא דעיינו רבנן דמקצת פארי נמי מן העץ. ולפי זה אותן הנקראין [ברונבר"ש] בלשון אשכנז שעושין מי תותים מהם ומדנפר"ש ובלשון לע"ז פריז"ש הם נקראים עשב, כי חוזרים וגדלים מן השורש שנתייבש, ומברך עליהם בורא פרי האדמה
טור אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רג
על פירות הארץ בפה"א וסימן לידע איזהו פרי עץ או פרי האדמה כל אילן שעושה פירות משנה לשנה נקרא פרי העץ אבל כל דבר שאין שרשיו נשארין בארץ וצריכין לזורעו בכל שנה נקרא פה"א: הילכך היה אומר ה"ר יצחק תותין הגדלין בסנה וכיוצא בהן מברכין עליהן בפה"ע שמין אילן הם. וה"ר יוסף כתב שיש לברך עליהן בפה"א לפי שמצא בתשובת הגאונים כל אילן שיבש בסיתוא וכלו גוזיה וטרפיה לגמרי והדר פארי משרשיו מברכין עליו בפה"א וא"א הרא"ש ז"ל היה נוהג כדברי ר"י
תוספות מסכת ברכות דף מ עמוד א
איתיה לגווזא והדר אתי - מהכא נראה דתותים ופריזיי"ש...מיהו הרב רבי מנחם הביא ראיה מירושלמי דמסכת כלאים דמברכין על כל מיני דאטד בורא פרי האדמה דקאמר התם ההגין ואטדין מין אילן הם ואינן כלאים בכרם ופריך והתניא אלו הן מיני דשאים הקונדס והאטד ומשני תמן לברכה והכא לכלאים אלמא לענין ברכה מיני דשאין ומיהו לדברי הכל פריזיי"ש צריך לברך עליהם בפה"ע דאינו גדל על אטדין ועצו מתקיים משנה לשנה
מרדכי מסכת ברכות פרק כיצד מברכין - רמז, קלא
בירך על פירות האילן כו' כתב בתשובות הגאונים כל אילן דיבש בסיתוא וכלו גווזי וטרפי לגמרי בחורף והדר פארי משרשיו מברכין על פירותיו בפה"א וכל היכא דאי שקלי לפירא איתא לגווזא והדר מפיק פירא זהו פרי העץ מכאן פסק ה"ר יוסף וראב"י דאותן תותים ופריז"ש ובישונ"ש וכיוצא בהן שיש לברך בפה"א והביא הר' מנוח אליהו ראיה מירושל' דמסכת כלאים...אלמא דלענין ברכה מיני דשאים הם אבל הר"ם אומר שנהגו העם לברך עליהם בורא פרי העץ שהרי דרך הענף להתקיים ימים רבים בשנה זו והדר אתי פרי בשנה האחרת ועצו מתקיים משנה לשנה וכן נהג ר"ת בשם אביו וכל פרי שספק לו אם פרי העץ אם פרי האדמה יברך בפה"א דתנן בירך על פירות האילן כו
בית יוסף אורח חיים סימן רג
ומה שכתב וסימן לידע איזהו פרי עץ או פרי אדמה וכו'. בפרק כיצד מברכין (מ:) היכא מברכינן בורא פרי העץ היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה: וכתבו התוספות (מ. ד"ה איתיה) נראה דתותים וכיוצא בהם צריכין לברך עליהם בורא פרי העץ שהרי דרך העץ להתקיים ימים רבים וכי שקיל הפרי בשנה זו הדר אתי הפרי באותו העץ עצמו מיהו ה"ר מנחם הביא ראיה מהירושלמי דמסכת כלאים (פ"ה ה"ז) דמברכים על כל מיני אטד בורא פרי האדמה. והרא"ש (סי' כג) כתב וזה לשונו בגמרא קאמר כל דבר שעושה פירות משנה לשנה נקרא עץ אבל דבר שצריך לזרעו בכל שנה נקרא פרי הארץ ועוד אומר סימן אחר בתוספתא (כלאים פ"ג הי"ג) כל שמוציא מעיקרו עשב הוא ומברך עליו בורא פרי האדמה וכל שמוציא עליו מענפיו אילן הוא ומברכין עליו בורא פרי העץ והמרדכי (סי' קלא) כתב וזה לשונו כתוב בתשובות הגאונים כל אילן דיבש בסיתוא וכלו גווזיה וטרפיה לגמרי בחורף והדר פארי משרשיו מברכין על פירותיו בורא פרי האדמה וכל היכא דאי שקלי לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק פירי זהו פרי העץ מכאן פסק ה"ר יוסי דאותם תותים וכיוצא בהם שיש לברך בורא פרי האדמה והביא ה"ר מנוח (ספר המנוחה פ"ח ה"י) ראיה מירושלמי דמברכין על כל מיני אטד בורא פרי האדמה אבל הר"ם (תשב"ץ קטן סי' שכב ד"ה על התותים) אומר שנהגו העם לברך עליהם בורא פרי העץ שהרי דרך הענף להתקיים ימים רבים בשנה זו והדר אתי פירי בשנה האחרת ועצו מתקיים משנה לשנה וכן נהג רבינו תם בשם אביו עד כאן לשונו
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רג סעיף א - ג
על פירות הארץ מברך בורא פרי האדמה. על התותים הגדלים בסנה, בפה"א. הגה: דלא מקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו, אבל מה שמוציא עליו משרשיו לא מקרי עץ, והני כיון דכלה עציו לגמרי בחורף והדר פרח משרשיו, מברכין עליו בפה"א - טור ומרדכי בשם תשובת הגאונים. על המאוזי"ש, בורא פרי האדמה
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן פו
המין מאוזיש שנזכר בסי' ר"ג סעי' ג' שמברכין בפה"א לא ידוע לי פירושו, ולדינא תלוי בהכללים
ב"ח אורח חיים סימן רג
פירש רש"י גווזא הענף של עץ\...אבל הרא"ש כתב….כל דבר שצריך לזרעו בכל שנה נקרא פרי הארץ...נראה מבואר שהוא ז"ל אינו מפרש כפירוש רש"י אלא….דעת ר"י בתוספות שכתבו וזה לשונם איתיה לגווזיה והדר אתי מהכא נראה דתותים וכיוצא בהן צריכים לברך עליהם בורא פרי העץ….כלומר העץ שהוא השורש נשאר תחת הקרקע והדר אתי הפרי מן השורש….וכך מבואר בברכות מהר"ם (עי' תשב"ץ קטן סי' שכב) שכתב וזה לשונו….נהגו העולם כמו התוספות עד כאן לשונו אבל עכשיו נהגו על פי השלחן ערוך (ס"ב) לברך עליהם בורא פרי האדמה וכן נכון והגון לאפוקי נפשין מספק ברכה בפלוגתא דרבוותא ותו דהבאתי ראיה מפרק אין מעמידין דלישנא דגווזא אין פירושו השורש אלא הענף בלא שורש הוא שנקרא גווזא וזהו כפירוש רש"י והר"ר יוסף ותשובות הגאונים
מגן אברהם סימן רג ס״ק א
ה"ה בפרי שקורין ברוימבע"ר ופרי אדום שקורי"ן ערפר"ט מברך בפה"א וכ"כ בברכות מהר"מ וכן נוהגין (ב"ח) ואגודה כתב ברוימבער"ן וערפ"ט יברך בפ"הע שכן הענף מתקיים ימים הרבה וכי שקיל פרי הדר אתי מאותו ענף עצמו עכ"ל וכן עיקר וכ"כ פסקי התוס' בברכות פ"ו וכן אותם שקורין בפולין יגידע"ס השחורים אבל האדומים גדלי' בעשבים ומברכין בפ"הא
חיי אדם חלק א כלל נא סעיף ט
ומה שגדל על אילנות קטנות אף שגבהן פחות מג' טפחים כמו יאגדעס שחורים, כתב המ"א לברך בורא פרי העץ. והעולם נוהגין לברך בורא פרי האדמה, דלא חשיבי כל כך פרי
משנה ברורה סימן רג ס״ק ג
(דכלה עציו - ופרי שקורין ברומבערי"ן וערפער"ט דעת המ"א וא"ר דיברך עליהם בפה"ע שכן הענף מתקיים ימים הרבה וכי שקל פירא הדר אתי מאותו ענף עצמו...ופירות שגדילין על אילנות קטנות אף שגבהן פחות מג' טפחים כמו יאגד"ש שחורים דעת המ"א ועוד כמה אחרונים לברך עליהן בפה"ע אך העולם נוהגין לברך בפה"א ואפשר דטעמם דלא חשיבי כ"כ פרי
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן פה
בברכת יאגדעס שחורים, היאגדעס שחורים שכתב המ"ב /או"ח/ בסי' ר"ג סק"ג שדעת המג"א ועוד אחרונים לברך בפה"ע ומ"מ נוהגין לברך בפה"א הם רק אלו שגדלין באילנות קטנות שגובהן פחות מג' טפחים שהיו מצויין במדינותינו אבל היאגד"ש השחורים שבפה גדלים על אילנות גבוהות הרבה יותר מג"ט ועל אלו צריך לברך בפה"ע לכו"ע. וגם על יאגדש השחורים שבמדינותינו אף שהמ"ב כתב שהעולם נוהגין לברך בפה"א, וכן איתא בח"א, לא היה מנהג זה בכל העולם דבהרבה מקומות וכן בסביבותינו היו מברכין בפה"ע כהמג"א, לכן במקום שלא ידוע המנהג יש לברך בפה"ע וכן כשיש ספק אם גדלים על אילנות פחותין מג"ט או גבוהין יש לברך בכ"מ בפה"ע
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן פו
בברכת זורעווינעס וברכת פאזימקעס וברכת ערפערט, הזורעווינעס הוא מין יאגדש אדום ואין ראוי הקליפה לאכילה לסתם בנ"א רק מוצצין השרף הכנוס בהם וטעם השרף הוא חמוץ מאד, ופירוש שלו בשפה המדוברת בכאן לא ידוע לי, ובודאי גם בפה נמצאים מינים כאלו ובאין מנהג ידוע יש לברך שהכל כהמג"א. הפאזימקעס הם כמו הסטראבערעס אך קטנים מהם וגדלים בתוך היערות על עשבים ומברכין עליהם ועל הסטראבערעס בפה"א. ומין ערפערט לא ידוע לי, אבל בנשמת אדם כלל נ"א אות ז' תמה על המג"א בערפערט משום שהוא מין יאגדש האדומים הגדלים בעשבים שכתב המ"א לברך בפה"א. והעיקר לדינא כשמזדמן פרי מעץ כזה שהענף מתקיים וכי שקיל פרי הדר מאותו ענף עצמו אולי יש לברך בפה"ע כאגודה שהסכים לו המג"א. דהנשמת אדם סובר שכיון שהוא מחלוקת הפוסקים יש לברך בפה"א, אבל המ"ב פסק כהמג"א
ערוך השולחן אורח חיים סימן רג סעיף ג
וז"ל הגמ' [מ'.] היכי מברכינן ב"פ העץ היכי דשקלת ליה לפירי איתא לגווזא [הענף של עץ] והדר מפיק [פירא אחריני. רש"י] אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתא לווזא דהדר מפיק לא מברכינן עליה בפה"ע אלא בפה"א ולפ"ז אף דעיקר האילן נשאר קיים עד השנה הבאה מ"מ אם הענף כלה מברכין האדמה וזהו דעת הגאונים שהביא הטור וז"ל כל אילן שיבש בסיתוא וכלו גוזיה [ענפיו] וטרפי [עליו] לגמרי והדר פארי משרשיו מברכינן עליו בפה"א עכ"ל וכן נראה מבה"ג פ"ו דברכות, וזהו גם כוונת רבותינו בעלי הש"ע סעיף ב' שכתבו על תותים הגדילים בסנה בפה"א דלא מקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו אבל מה שמוציא עליו משרשיו לא מקרי עץ והני כיון דכלה עציו לגמרי בחורף והדר פרח משרשיו מברכין עליו בפה"א עכ"ל ומעצו פירושו מענפיו ולפ"ז כל מיני יאגידע"ס שלנו ברכתן האדמה אפילו השחורים שקורין שווארצ"א יאגידע"ס שגידולו באילן קטן נמוך והשורש מתקיים משנה לשנה מ"מ כיון דענפיו כלין בחורף מברכין האדמה ותמיהני על מי שכתב דעל יאגידע"ס שחורים מברכין העץ [מג"א סק"א] דזהו רק לדעת הר"י שבטור דרק כשהאילן מתקיים משנה לשנה מברכין העץ ע"ש אבל אנן קיי"ל כפירש"י וכדברי הגאונים ויותר מזה תמיהני על הפוסקים שלא הרגישו שהרי"ף והרמב"ם השמיטו כל זה ונלע"ד שהם פירשו דבגמ' מבואר זה לר' יהודה ע"ש אבל לרבנן צריך אילן גמור וראיה לזה מירושלמי ספ"ה דכלאים שמסיק שם דאף דבר שלכלאים נחשב אילן מ"מ לעניין ברכה הוי האדמה ע"ש [התוס' שם הביאו זה ע"ש] ש"מ דבפה"ע לא מברכין אלא אאילן גמור ולכן לא הוצרכו הרי"ף והרמב"ם להביא זה, ולפ"ז כל מיני יאגידע"ס שלנו הן שחורין הן אדומים הן מתוקים הן חמוצים מברכין עליהם בפה"א ויש מין הנמצא בחורף שקורין קאלינע"ס שאינם ראוים לאכילה כלל ומוצצין רק השרף שבהם מברכין שהכל [מג"א שם] וכתב רבינו הב"י בסעיף ג' דעל המאזינו"ש מברכין בפה"ע ואין אנו יודעים מה זה וכן על ברומבע"ר וערפער"ט [מג"א] וגם זה לא נודע לנו מה המה אבל על וויינפערלא"ך וסמאראדינע"ש ואגרעסי"ן ומאליענע"ס מברכין העץ דהם אילנות גמורים ומתקיימים בטוב כל ימות החורף וראיתי מי שכתב דעל מאלינע"ס מברכין האדמה ודבר תמוה הוא וכן אנו נוהגין לברך עליהם העץ וראבינע"ס אינם ראוים לאכילה כלל ונותנין אותם לתוך המשקין ונ"ל דמ"מ מי שאוכלם וטועם בהם טעם יברך שהכלSummary:
The גמרא explains that the difference between a tree and a vegetable for purposes of העץ vs. האדמה is that with respect to a tree, after the fruit is removed the גווזא remains and the tree produces additional fruit in the future.
The רא״ש's definition for this distinction is quite broad, allowing for any plant which produces new food every year to be consider a fruit, regardless of whether the branches remain. In possible contrast (see ב״ח), it appears from רש״י that the critical factor is whether there are branches that would remain after the food is removed.
The ראבי״ה cites an alternate approach, requiring not only the roots to survive the winter but the stem as well; otherwise the food receives the ברכה of האדמה.
The opinion of רבינו מנחם is cited by תוספות that appears to classify all מיני דאטד (thorn bush) as a האדמה.
The שלחן ערוך appears to rule in accordance with the opinion of the ראבי״ה. However, it appears that the חיי אדם introduces a new factor: whether the plant grows its food very close to the ground, in which case, even a stem that survives the winter would still be classified as האדמה.
No comments:
Post a Comment