ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות נישואין
כשהיה חתונת...כעלות השחר ביום הששי היה קורא השמש לבא לבה"כ…..הוליך הרב החתן לפניו, יש מקומות שמנגנין אז מחול המצוה, מה שעושים במוצאי שבת אחר הבדלה. וכל העם אחריהן לאור אבוקות עם כלי זמר לחצר בה"כ, וחוזרים עם האבוקות והכלי זמר ומביאים הכלה וחברותיה. וכאשר תבא עד פתח חצר בה"כ הלך הרב והחשובים והיו מוליכין את החתן לקראת הכלה...והולכין יחד עד אצל פתח בה"כ ויושבין שם מעט ומוליכין הכלה לביתה...ואת החתן מוליכין לבה"כ מלובש בגדי שבת...ומביאין הכלה עם כלי זמר עד פתח בה"כ. וממתנת שם עד שמוליך הרב את החתן על המגדל בה"כ. ...לבתולה נוטלין צנצנת שפיה צר לומר עדיין בתולה היא. לאלמן ולאלמנה עושין הברכה בחמישי בשבת בחצר בה"כ....אך לאלמנה הברכה בחצר בה"כ ובמקידה דחרס...במגנצא עושין הברכה מיד אחר התפלה בשחר. וכל קרובי חתן וכלה לובשין בגדי שבת. ומהר"י סג"ל היה עושה הברכה….ומביאין הכלה עם כלי זמר עד פתח בה"כ. וממתנת שם עד שמוליך הרב את החתן על המגדל בה"כ
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שצא סעיף ג
ליכנס לחופה שלא בשעת אכילה, לשמוע הברכות, יש מתירין ויש אוסרין; אלא עומד חוץ לבית לשמוע הברכות. הגה: אבל לא יכנס לבית כלל בשעה שעומדים במזמוטי חתן וכלה, וכן נוהגים באשכנז (טור) ובמדינות אלו. וכל זה בבית שעושין החתונה ואוכלין ושותין ושמחין שם, אבל בחופה שעושין בבית הכנסת, שמברכין שם ברכת אירוסין ונישואין ואין שמחה כלל, מותר מיד אחר שבעה (הגהות מיימוני). ויש אוסרין עד שלשים (שם בשם ראבי"ה), וכן נראה לי
שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן ל סעיף ה
היו עומדים ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם, וזרק לה קידושין קרוב לו, אינה מקודשת. קרוב לה, הרי זו מקודשת. מחצה למחצה, או שהיו ספק קרוב לו ספק קרוב לה...הרי זו ספק מקודשת
בית שמואל (ר' שמואל בן ר' אורי שרגא פייבוש, נפטר 1706, רבה של פיורדא, אשכנז) סימן ל ס״ק ט
ספק קרוב לו. היינו שתי כתי עדים המחולקים אם היה קרוב לו או קרוב לה אבל אם היה לעדים ספק אם היה קרוב לה אין חשש קידושין דהוי כאלו קידש בלא עדים...וכ' בתשו' ריב"ש ביהכ"נ הוי כסימט' לענין ד"א, ובספר ב"ה מביא ראיה דהויא כחצר שותפות כמ"ש בש"ס נדרים ובי"ד סי' רכ"ד המודר הנאה דין ב"ה כשותפו' של אותה העיר וכ"כ מהרי"ל בהל' ע"א ובודאי לא נעלם זאת מריב"ש אלא גיטין וקדושין שאני דרגילין לעשות בב"ה כמ"ש שם מ"ה ס"ל דהוי כסימט
שו"ת מהר"ם מינץ (הרב משה מינץ) סימן קט
וכשמביאין החתן והכלה למקום שמנהג לעשות שם הברכות צריך להעמיד הכלה לימין של חתן. יש מעמידין לצד מערב ופניהם כנגד מזרח והטעם שיהא פניהם כנגד ארון הקודש….ויש מעמידין חתן וכלה לצד צפון כי כשמעמידי' לצד דרום אז הכלה קרובה טפי לארון הקודש מן החתן כי צריכה לעמוד מימינו וזהו נגד הסברא, לכך מעמידים לצד צפון...וכן אנן עבדינן ג"כ בנישואין כמה סימנים חמורים על ענייני הצלחה כגון האבוקות בשעת המיי"ן המורה לאורה ולשמחה, וכן תחת השמים והכוכבים כלומר כה יהיה זרעכם כככבי השמים, וכן החיטים שזורקין על ראשם ואמ' פרו ורבונו. ונהגו [ה]חתן ו[ה]כלה להתענות ביום הנישואין עד אחר הברכה, י"א הטעם דהוא יום סליחה
ספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים דיני יוצרות והפטרות
בחור שנשא אלמנה….יש דנהגו רק ביום א' לברך אשר ברא שחרית וערבית. נוהגין לעשות החופה תחת השמים לסימן טוב שיהיה זרעם ככוכבי השמים (מהר"ם). נוהגין לפרוס טלית על ראש חתן וכלה
שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סא סעיף א
הגה….ונהגו שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן, ועיין בא"ח סימן תקע"ג. אם קידש בטעות, והיו לו נשואין עמה, ואח"כ נודע שהקדושין היו בטעות, אף על פי שחוזר ומקדש אין צריך לברך שנית שבעה ברכות, וסגי ליה בברכות הראשונות. יש אומרים לעשות החופה תחת השמים, לסימן טוב שיהא זרעם ככוכבי השמים
שו"ת חתם סופר, (1762-1839, מהונגריה) חלק ג (אבן העזר א) סימן צח
הגיעני שאלני אם אמת נכון לשנות מנהג קדמונים לעשות החופה בביהכ"נ הקדושה. תשובה. ברמ"א באה"ע סס"י ס"א כתב וז"ל י"א לעשות החופה תחת השמים….שורש הדבר בתשו' מהר"ם מינץ סימן ק"ט שדבריו צריכין ביאור ואבארם ב"ה כי כתב שם וז"ל כשבאים החתן והכלה למקום שרגילין….עכ"ל משמע מזה שהי' רגילין לעשות החופה בביהכ"נ ממש שוב אחר זה בהיפוך הדף כ' וז"ל וכן אנן עבדינן בשעת נישואי' כמה ענינים המור….עכ"ל א"כ מבואר שעושין החופות תחת השמים ודבריו סותרי' זא"ז...אבל דעו כי כל המנהגים הללו שבאשכנז נוסדו עפ"י רבותינו בעלי תוס'...והמה ראו כי טוב מאוד לעשות סי' טוב לברכתם של זרע אברהם...מכש"כ שיש לנו לעשות פועל דמיון להמשיך הברכה בשעה הראוי' לכך ולעמוד בשעת חופה תחת כיפת הרקיע...ותקנו תחלה החופה והוא שקורין מאיי"ן באשכנז שהי' תחת השמים לסימן ברכה והחופה עם ברכותיהם בבהכ"נ על הבימה….נמצא אין כאן סתירה בדברי מהרי"ל ומהר"ם מינץ אמנם כל זה בבתולה דאיכ' תרווייהו מאיי"ן וחופה אבל באלמנה דליכא מאיי"ן באשכנז ראו לעשות החופה עם ברכותי' תחת השמים לסימן ברכה ומברכין שם ז' ברכות כי חשבו טעם זה עיקר מזה למד רמ"א במדינות אלו וכל מדינות וגלילות פולין ורוסי' שלא נהגו מעולם בחופת מאיי"ן א"כ ע"כ להעמיד החופה של כלונסות בחצר בהכ"נ תחת השמים לסימן ברכה ואתי שפיר הכל בעזה"י….ויש לתמוה על מנהג אשכנז של עכשיו בזמנינו אעפ"י שנהגו בחופת מאיי"ן מ"מ עושין גם החופה עם שבע ברכות תחת הרקיע בחצר בהכ"נ ואין שום מקום בכל אשכנז שעושין חופה בבית הכנסת, ואולי משום דבאשכנז לא נהגו בשום מקום להיות נבנה פרוזדור לפני בית הכנסת ומתפללים עתה רוב אורחים בחצר בהכ"נ וה"ל מקום קבוע להתפלל שם ואיכא תרוויי' סימנא טבא ככוכבים ומקום מיועד לתפלה וברכה בהא סלקינן כל ישראל יוצאים ביד רמ"א להעמיד החופה תחת השמים לסימנא טבא להתקיים בו ברכת אברהם ואשר לא חפץ בברכה ונרחק ממנו מתכווין ללמוד מדרכי אומות עולם אשר לא נתברכו בכוכבים מזדווגים זיווגיהם בבית תפלתם יהי' כמותם והמתאוים לברכת אבותם יהי' צאצאי מעיהם כמותם וכמעי הים ירבו דגתם ימלא ה' לטובה כל משאלותם. משה"ק סופר מפפד"מ
שו"ת כתב סופר אבן העזר תשובות נוספות סימן קז
יש חפצים חדשות ורוצים עתה להנהיג לעשות החופה בביהכ"נ, ותולים עצמם בקהלתנו המפוארה, כי כן עושים פה...ב"ה פה לא נתחדש דבר מאשר הי' מלפנים ולא עלה על דעת מעולם, ואתם ברוכי ה' עיני העדה, החלצו ללחום מלחמות ה', עמדו כחומת ברזל נגד המבקשים חדשים לבקרים….יפה כתבו מע"כ נ"י וציינו על הגהת הרמ"א, ויש תח"י תשובה מאאמו"ר מאוה"ג זצ"ל [עיין תשובות חתם סופר אבן העזר חלק א' סימן צ"ח ולעיל סימן מ"ז] בנידון זה, וא"א לי לחפש אחרי' כעת, כי בעת הדפסת חתם סופר נתבלבלו התשובות וצריך חיפוש אחר חיפוש למצוא המבוקש, אבל כבר הועתק במקומות שונות, ושלא לעכב תשובתי לא חפשתי אחרי' כעת
שו"ת מהר"ם שיק אבן העזר סימן פז
מה ששאל ע"ד חופה בביהכ"נ אם היא איסור חמור כי קשה לומר שכל רבני מעהרי"ן יעברו באיסור חמור ושבמהרי"ל הלכות נשואין משמע שהי' החופה בביה"כ….ובוודאי גוף הנידון קדושין וחופה אין להם מקום ידוע ומועילין בכל מקום רק זה כמה מאות שנה שהנהיגו לעשות החופה שלא בביהכ"נ...אנו רואין שהנהיגו לעשות החופה חוץ לביהכ"נ ועלינו החיוב לקיים המנהג….ואם רוצין לשנות המנהג ולעשות החופה בביהכ"נ כדי לדמות לשאר דתות כאשר הוא באמת טעם רוב המשנים והרוצים לשנות אית בי' משום איסור דאורייתא שלא לדמות דתינו לדת שאר אומות כמ"ש הרמב"ם בפי"א מע"ז מקרא דהשמר פן תנקש אחריהם ואין זה ענין לתשובת מהרי"ק וכמו שביארתי במקום אחר (עיין בחלק יו"ד סי' קס"ה) ומ"ש הב"ש בסי' למ"ד לקדש בביהכ"נ הרי זה לכאורה נגד דברי התוס' בקדושין דף נ"ב ע"ב שכתבו דלא רגילי ליכנס בעזרה כדי להתקדש דבזיון הוא וא"כ בוודאי גם בביהכ"נ כן הוא ועכ"פ כבר כתבתי דאפילו היו רגילים עד עתה למיעבד כן כיון דראו לעקור זה וכבר פשט המנהג זה כמה מאות שנה עלינו לאשר ולקיים מנהגם והניסיון מעיד לנו כי כל זמן שהיו ישראל מקיימים מנהגם הי' תורה ויראה בישראל ומעת אשר התחילו לשנות מנהגם הדת הולך וחסור וד' ישיב שבות עמו מוסדי דור ודור יקומון במהרה בימינו אמן
תשובות מהר״י אסאד (1794-1866, מהונגריה) אורח חיים סימן לח
הרי גם מנהגינו הישן תחת השמים ודאי אין בו שום פקפוק איסיר, ואדרבה סימן טובה היה לעשות כן כרמ"א בא"ע ססי' ס"א. אמנם לעשות בביהכ"נ בדוקא חושש אני לאיסור דאורייתא מ' ובתיקיתיהם לא תלכו, הרי להקים מצבה אסרה תורה בלאו אף שהיתה חביבה לפני הקב"ה בימי האבות….וממילא אין ראיה ממנהג מגנצא שבמהריל, דמאן יימר שהיה בזמן ההוא במגנצא מנהג וחק קבוע כן אצל האינם נימולים לעשות נשואיהם בבית תפלה שלהם
תפארת ישראל (ר׳ ישראל ליפשיץ, 1782 - 1860, אשכנז). כללי שמחות
אסור האבל ליכנס לבית השמחה, כל ל' על שאר קרובים וי"ב חודש על אביו ואמו...אבל מותר להכניס חתן וכלה תחת החופה תוך יב"ח על או"א וכ"ש תוך ל' על שאר קרובים, אבל לא יכנס להסעודת נשואין אפי' תוך ל"י על שאר קרובים ולאביו ולאמו לא יכנס לשום סעודה שבעולם תוך ל' - שצ"א ורט"ז שם סק"ג וד'. ואגב דאתא לידן נימא בה מלתא. דמ"ש רמ"א (שם ס"ג) דבחופה שעושין בבית הכנסת…שבבית הכנסת, עכ"ל רמ"א. הנה מדכפל רמ"א ושילש בלשונו חופה שעושין בבית הכנסת על זה סמכו החדשים, אשר עליהן אנו בושין, אשר כל מגמתם לדמות אותנו למי שלא נוכל להדמות, ואמרו דש"מ דכך יפה לנו לעשות החופה בביה"כ. אמנם מלבד שיש איסור בדבר זה מכמה טעמים, שלא נאריך בהן כאן, הנה תלו א"ע בקורי עכביש, דכל מה שנזכר בדברי רמ"א כאן בית הכנסת, במקור מקומו טהור ליתא, לא בהג"ה מיי' שהביאה רב"י, דשם נזכר בבית הנשואין וכ"כ בד"מ כתוב בפירוש ברחוב העיר. ונראה שטעות המדפיס הוא דהרי מימינו לא ראינו ולא שמענו נוהגין כן לעשות החופה תוך בית הכנסת, אלא שבשניהן היה כתוב בב"ה, ור"ל ר"ת בבית הנשואין, או בחצר בית הכנסת, שהוא רחוב העיר, וטעה המדפיס שברצותו מרחיב ברצותו מקצר, וכתב בבית הכנסת. ונכרין דברי אמת
שו"ת יביע אומר חלק ג - אבן העזר סימן י
הגר"י ליפשיץ בתפארת ישראל כתב, דמ"ש הרמ"א ביו"ד (סי' שצא) שעושים חופה בבהכ"נ...ונראה שהי' כתוב ב"ה והמדפיס טעה וכ' בהכ"נ. עכת"ד. ובאמת שדבריו לא יגהו מזור בדברי מהרי"ל ומהר"ם מינץ הנ"ל. ובקנה רצוץ דחה את המתחדשים, ומשום דאחסור דרי, וכל מטרתם של החדשים להדמות לעכו"ם, מצא לנכון לסתום פיהם בזה. וכמו שיראה המעיין מתוך דב"ק של האחרונים הנ"ל
שו"ת כתב סופר אבן העזר סימן מז
כיון שהעמדת החופה תחת כיפ' שמים לאו דינא הוא רק מנהג ישראל כנראה מדברי רמ"א ע"א סי' לא צריכי דייני העיר להתקוטט עם אנשי העיר בשביל דבר זה כי עי"ז יקופח פרנסתם הקוצב להם מקופת הקהל...וביותר הי' לו להביא מ"ש מג"א סי' תר"ח סק"ג בשם ס"ח שאם ע"י תוכחה ישנאנו וינקום ממנו א"צ להוכיחו עיי"ש...אבל מי שיושב על כסא הרבנות ונתקבל לפקח על עסקי העיר להורותם דרך החיים להוכיח וליסר אותם בדברים ולהעמיד הדת כל האפשר לא יחוס על עצמו רק על כבוד ה' יהי' עיניו ולבו תמיד…אלא דבאמת כל זה כל זמן שת"ח מכובדים בעיני העם ומכירים ערכם רק יצרם מתגבר עליהם לעבור על מצות ה'....אבל אם מלעיגים על ת"ח...שוב בוודאי לא יקבלו דבריהם ולא יכנסו באזניהם….וכן בעוה"ר בדור הרע הזה, אבל לא כל המקומו' והעתים שווים, ולכן א"א ליעץ לחבירו אלא כ"א יראה מה שלפניו וה' יתקנינו בעצה טובה מלפניו לכבוד שמו הגדול….עד כה דברתי בדבר הנוגע לתוכחה, אבל אם לא יקובלו דבריהם ויתקנו לעשות החופה בבהכ"נ אם יש נדנוד איסור למסדרי קדושין, זה צריך עיון….היוצא לנו מכ"ז דבנידן דידן אסור לסדר קדושי' משום מסייע ידי ע"ע, אלא די"ל כיון שיש בו מפני דרכי שלום כאשר כ' מע"כ ני' ומבואר בגיטין שי"ל במתני' דבדרבנן התירו מפני דרכי שלום לסייע עוברי עבירה, מכ"ש בדבר הזה דמנהגא הוא דמותר, ומ"מ נבוך אני אם זה דומה למסייע דש"ס שם דכאן המסדר קדושין הוא העושה מדבר ומקיים ומבלעדו לא יהי' הקדושי' במעמד ההוא אולי גרע הרבה ממסייע, ואני איני מחליט רק כמסתפק, וכל זה במקום שאינו אלא מנהג בלבד אבל במדינתינו שמנהג האומות הנוצרים שבנשואיהם עומדים בבתי תפלות שלהן בפנים והכומר משיאם זה לזה יש בזה כמה לאוין של חקות הגוי ועל השמר פן איכה יעבדו הגוים אלה וכו' השמר לך פן תנקש אחריהם בפרט כי מעשה חופה וקדושין הוא ממצות התורה שיש בה עבודת יוצר כל
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן צג
הנה במה שבעירו עושין החופה בבית הכנסת ולא תחת השמים כמנהג שכתב הרמ"א אה"ע סי' ס"א וכמו שנהגו במקומותינו אם רשאי הרב לילך לשם לסדר הקידושין ואם לא ילך יש לחוש שיסלקוהו ויפסיד פרנסתו. פשוט וברור שאף בלא חשש שיסלקוהו לא רק שרשאי לילך אלא אף שמחוייב לילך כי עליו מוטל לראות שיהיו הקידושין כדין התורה...וכן עושין רבנים גדולים וגאונים גם בנוא יארק שג"כ יש שעושין החופה בבתים והולכים לשם לסדר הקידושין וגם בשביל קריבות ומריעות. כי לעשות החופה תחת השמים הוא רק שנהגו לסימן ברכה ואין זה תקנת חכמים וגם לא מנהג מצד איזה דין וחשש איסור או ענין מצוה שיתחשב העובר על זה ועושה החופה בבית לעבריינא ולא עדיף מברכה שתקנו חז"ל לישא ברביעי כדי שתבעל בחמישי ומפורש ריש כתובות בתוס' דבשביל ברכה לא מיקרי עבריינא דהוא רק עצה טובה בעלמא וכ"ש מנהגים שהם רק לברכה שאין לזה מקור מחז"ל שודאי הם רק ענין עצה טובה ולא מיקרי עבריינא...והחת"ס בסי' צ"ח נמי לא אמר שם לאיסור אלא כשהוא בכוונתם ללמוד מדרכי הגוים וגם בהן לא אמר שאסור אלא אמר עליהם ואשר לא חפץ בברכה...וגם דבר זה מסתבר שלא כתב זה החת"ס אלא במקומו שהותחלו אז הרשעים שבשם רעפארמער נקראו לעקור כל מנהגי ישראל והרבה עיקרי תורה ובשביל זה רצו להנהיג לעשות בביהכ"נ ולשנות המנהג שעושים תחת השמים לכן כתב עליהם אשר לא חפץ בברכה אבל אם מה שאינו רוצה תחת השמים הוא שלא בכוונת רעפארם לא אמר זה. ולכן לא מצינו שיאמר זה על מי שנושא בסוף החדש שאינו חפץ בברכה….ופלא על החת"ס שכתב שבעלי התוס' הנהיגו זה ואולי כוונתו על תלמידי תלמידיהם. ואף לעשות בביהכ"נ אין לאסור מצד שאוה"ע עושין החתונות בבית תפלתם מאחר דאין זה כמוהם שהוא בבית הכנסת שלנו ועיקר תפלה יוכיח. וכדחזינן שעשו הקדמונים עיקר הנישואין בביהכ"נ שהוא החופה עם הברכות על הבימה כדהביא גם החת"ס. עכ"פ אף להחת"ס לא היה איסור על הרב מלסדר קידושין בחופה שבביהכ"נ אף בזמנו במקומו שהיה בזה קצת חשש רעפארם...ולכן צריך הרב לילך לסדר הקידושין שמחוייב הוא מצד התחייבותו ומצד לראות שיהיה כדין. ואף בשביל קריבות ומריעות ליכא איסור ולא מדת חסידות, ידידו, משה פיינשטיין
שו"ת יביע אומר חלק ג - אבן העזר סימן י
המנהג לערוך חופות בבהכ"נ נזכר בספרי הקדמונים, כי במנהגי מהרי"ל בהל' נישואין, איתא, שמעמידים החתן והכלה על המגדל בבית הכנסת...ובשו"ת מהר"ם מינץ (סי' קט) כ'...גם הרמ"א ביו"ד (סי' שצא) כ' שהחופה וז' ברכות הם בבהכ"נ. וכן הבית שמואל...וכ"ה בשו"ת נחלת שבעה (סי' יב אות ט). ע"ש. ומ"מ כמה מרבני אשכנז (וביחוד מרבני אונגריא) מיחו בזה, בהיות שכת המתחדשים פורקי עול המשתדלים לחקות את הגוים, התחילו להנהיג כן בארצותיהם, כדרך הנוצרים, במקום מנהגם הקודם להעמיד החופה תחת השמים….ותבט עיני בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חאו"ח סי' לח) שנשאל ג"כ בד"ז, וכ' דלעשות החופה דוקא בבהכ"נ חושש אני לאיסור דאו' משום ובחקותיהם לא תלכו…ועכ"פ הכל תלוי במחשבת הרוצים להנהיג כן אם לעקל או לעקלקלות. ובעוב"י מצרים יגע וטרח הרה"ג ר"א בן שמעון זצ"ל מרא דאתרא להנהיג לכתחלה מנהג זה לערוך החופות אך ורק בבהכ"נ, וכמה כרכר בכל עוז להחזיק המנהג הזה, עד שבהסכמת ב"ד הצדק ונשיאי העדה וז' טובי העיר חקקו חוק, ששום בר ישראל לא יורשה לעשות חופה, אלא או בבית החתן והכלה או בבהכ"נ, ולא בבתי מלון ובתי קפה....וא"כ בלא"ה לא שייך איסור ובחקותיהם לא תלכו, שאין ד"ז נוהג אלא במי שמתכוין להדמות לעכו"ם...ולפמש"כ לעיל י"ל דרבני אונגריא בקעה מצאו וגדרו בה גדר להיות כנגד המשחיתים המשכילים המחקים את הגוים, ולא שעלה על דעתם שהדבר אסור מצד עצמו. וכנ"ל….אולם הדבר ברור שכל זה באופן שהנשים נכנסות לבהכ"נ בצניעות ובכיסוי ראש...אבל כשהן יוצאות פרופות בלבושי פריצות בלי שרוולים וכדומה הא ודאי שאין כל מקום להתיר בזה, ולהפוך עי"ז מקום מקדש מעט למערת פרוצים, ובאו בה פריצים ויחללוה….כלל העולה שאם הנשים באות בבגדי צניעות, ושומרות על קדושת המקום כדת, וגם יושבות מן הצד בלי שום ערבוביא עם גברים, שפיר דמי להקל לעשות החופות בבהכ"נ
נפש הרב עמוד רנז
פעם הסיעוהו לרבנו לחתונה, וכשנתודע לו שהחתונה מתקיימת בביהכנ"ס התאנח קצת ואמר שאילו ידע שכן הדבר היה משתמט מלהשתתף ע"י איזו אמתלא כי באמת אינו נכון לסדר חופה בביהכנ"ס כי כבוד בית הכנסת מחייב שלא ישתמשו בבית הכנסת לשום דברים אחרים אפילו לדברי מצוה חוץ מתורה ותפילה כמדומה לי שכן שמעתי מרבנו וצע"ג בזה בדברי הפוסקים ומה שנהגו למול בבית הכנסת אין זה בקפידא שיהיה בדוקא בבית הכנסת אלא קולא היא שהרי מלים תיכף ומיד לאחר תפילת שחרית וכדי שלא להטריח את כל צבור המתפללים לעבור למקום אחר מקילים לדון את זה כצרכי רבים שמותר לעשותן בבית הכנסת אבל אם המילה בשעה מאוחרת ביום מן הנכון שלא לעשותה בבית הכנסת כי אז אין לדונה כצרכי רבים
Summary:
In passing comments of the מהרי״ל, the רמ״א, the בית שמואל and the מהר״ם מינץ, it does appear that there was a common practice for wedding to take place in a shul. In addition, the רמ״א and מהר״ם discuss a practice to get married under the stars.
Notwithstanding this history, the חתם סופר assumes that the practice is not truly to get married in a shul. He explains that the wedding custom included multiple locations, with the actual wedding occurring outside. He then raises strong objections to those that choose to change their practice and get married in the shul. The מהר״ם שיק elaborates on this prohibition, noting that it stems from the Reform Movement and its desire to resemble the practices of other religions.
The מהרי אסאד make clear that the prohibition stems from the surrounding practices and hence didn’t apply during the times of the מהרי״ל. The תפארת ישראל takes it one step further and tries to re-read the original sources to suggest that no one ever got married in a shul.
In part due to changing realities, this prohibition was less of a concern to רב משה and רב עובדיה.
Additional concerns are cited by the נפש הרב regarding the practice of hosting a wedding in a shul.
No comments:
Post a Comment