שיטת ר׳ יוסי - אוכל והולך עד שתחשך
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צט עמוד ב - דף ק עמוד א
משנה. ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב…גמרא. מאי איריא ערבי פסחים? אפילו ערבי שבתות וימים טובים נמי, דתניא: לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך…והתניא: לא יאכל אדם בערב שבת וימים טובים מתשע שעות ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך….מחוורתא כדרב הונא
ספר הלכות גדולות סימן ב - הלכות קידוש והבדלה
פסק, ומתשע שעות דמעלי שבתא ודמעלי יומא טבא לא מתבעי ליה לאיניש לאתחולי בסעודתא, דתנו רבנן לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך, ואפילו רבי יוסי לא קאמר אלא דאי אתחיל לא ליפסוק אבל אתחולי לכתחלה לא יתחיל
רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן ב
גמ' תניא לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מט' שעות ומחצה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך. וקי"ל הלכה כר' יוסי מחבירו
בית יוסף אורח חיים סימן רמט
אין קובעין סעודה בערב שבת וכו'. אף על גב דקיימא לן דבערב שבת מותר לאכול עד הלילה כרבי יוסי דאמר בפרק ערבי פסחים (פסחים צט:) אוכל והולך עד שתחשך כלומר מתחיל לאכול עד שתחשך וכן פירש הר"ן שם (יט. ד"ה רבי יוסי) דברי הרי"ף וכן כתב הרא"ש (סי' ב) בשם הרמב"ן (במלחמות שם יט:) שכך הוא דעת הרי"ף וכן הסכים הרא"ש, ודלא כבה"ג
מימרא דרבה ודין קביעת סעודה ומשתה בערב שבת
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לח עמוד ב
אמר רבה, בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון: דמפקי עבדייהו לחירותא, ודסיירי נכסייהו בשבתא, ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא, דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: שתי משפחות היו בירושלים, אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעה סעודתא בערב שבת, ושתיהן נעקרו
רש"י מסכת גיטין דף לח עמוד ב
בערב שבת - בלילי שבת ואין כאן כבוד שבת דקיימא לן כבוד יום קודם לכבוד לילה והם היו מתכוונים בשביל ביטול בית המדרש ואיכא דמפרשי בערב שבת ממש וכן בכל יום מרוב עושר אבל בהא מיהא איכא איסורא שיכנס לשבת כשהוא שבע בלא תאוה
ב׳ שיטות - הרמב״ן, הרמב״ם והטור
חידושי הרמב"ן מסכת גיטין דף לח עמוד ב
ואחת קבעה סעודתה בע"ש. פרש"י ז"ל בלילי שבת היו קובעין עיקר סעודת שבת ולא ביום וכבוד יום עדיף, ועוד פי' בע"ש ממש, וק"ל דהא קי"ל כר' יוסי דאמר אוכל והולך עד שתחשך ואפילו להתחיל, וי"ל ה"מ פעם אחת מפני הצורך אבל לעולם לא משום דכיון דכל יומא ויומא עביד הכי מיחזי כמאן דמזלזל ביקרא (נ"א: דמבטל יוקרא) דשבתא, ועוד אפשר שלא היו אוכלין משתחשך ולא מסדרין שולחנם ואמרינן התם לעולם יסדיר אדם שלחנו בע"ש אע"פ שאינו צריך אלא לכזית, ומיהו טועמין היו שם מידי משום קידוש דלא משמע דליבטלו קידוש היום לגמרי אלא כבוד לילה היו מבטלין
רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה ד
אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת מפני כבוד השבת, ומותר לאכול ולשתות עד שתחשך, ואע"פ כן מכבוד השבת שימנע אדם מן המנחה ולמעלה מלקבוע סעודה כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול
מגיד משנה הלכות שבת פרק ל הלכה ד
ואסור לקבוע וכו'. בגיטין פרק השולח (דף ל"ח:) שתי משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודתה בע"ש ואחת בשבת פירוש בזמן בית המדרש ושתיהן נעקרו. וכתבו המפרשים ז"ל אע"פ שמותר לאכול עד שתחשך ואפילו להתחיל נמי ה"מ לצורך שעה אבל לעשות כך תמיד לא דמיחזי כמזלזל בכבוד שבת…ונראה מלשון רבינו שסעודה ומשתה שאינו נוהג בימות החול אסור לעשותו בע"ש וכל היום בכלל האיסור והוכיח כן ממימרא דגיטין ולאכול ולשתות בלא קביעת סעודה אפילו סעודה שרגיל בחול כל היום מותר להתחיל ומבואר כן פ' ערבי פסחים (דף צ"ט:) וכר' יוסי. ולקבוע סעודה שנהג בה בחול מצוה להמנע מתשע שעות ולמעלה לפי שסבור רבינו דאע"ג דקי"ל כר"י דאמר אוכל והולך עד שתחשך דהיינו דוקא בלא קביעות סעודה כנ"ל לדעת רבינו ונכון הוא
ביאור הגר"א אורח חיים סימן רמט סעיף ב
שאינו רגיל. כן מוכח מהא דע"פ צ"ט ב' אוכל והולך כו
ולאכול. פסחים צ"ט ב' כר' יוסי דמתני' שם כותיה וע"כ בלי קביעות מיירי כמ"ש למטה וכן מ' לשון אוכל כו' וע"כ בסעודה שרגיל מיירי כנ"ל
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רמט
אין קובעין סעודה בע"ש….לשון הרמב"ם מצוה שימנע אדם מן המנחה ולמעלה לקבוע סעודתו ונראה דאף קודם המנחה נמי אין לקבוע דע"ש סתמא קאמר דגרסי' בפ' השולח א"ר חייא בר אבא
בית יוסף אורח חיים סימן רמט
ודע שלשון הרמב"ם בפרק ל' הכי איתיה אסור לקבוע…ופירש הרב המגיד שסעודה ומשתה שאינו נהוג בימות החול אסור לעשותו בערב שבת…דאע"ג דקיימא לן כרבי יוסי דאמר אוכל והולך עד שתחשך, דהיינו דוקא בלי קביעות סעודה עכ"ל. ורבינו שסתם דבריו ולא חלק בין קביעות סעודה שרגיל בה לשאינו רגיל נראה שהיה מפרש דברי הרמב"ם דלא שאני ליה בין סעודה שרגיל לשאינו רגיל והכי קאמר אסור לקבוע סעודה ומשתה ופירש שאין איסור זה דין דמדינא כל היום מותר לאכול כלומר אפילו בקביעות סעודה ופירש עוד שאין איסור קביעות זה אלא דוקא מן המנחה ולמעלה, ופירוש הרב המגיד נראה בעיני
אליבא דהלכתא - שיטת המחבר
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רמט סעיף ב
אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, ואפילו היא סעודת אירוסין, מפני כבוד השבת, שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול; וכל היום בכלל האיסור…ולאכול ולשתות בלי קביעות סעודה, אפילו סעודה שרגיל בה בחול, כל היום מותר להתחיל מן הדין, אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהוג בה בחול, מט' שעות ולמעלה
קביעת סעודה מחצות ואילך - שיטת הראב״ד וחומרת השלחן הטהור
השגת הראב"ד שם
אסור לקבוע סעודה בערב שבת. א"א דוקא שאסור לקבוע מחצות ולמעלה
בית יוסף אורח חיים סימן רמט
ומתוך דברי הרב המגיד תבין שמנחה האמורה כאן היא מט' שעות ולמעלה, אבל הראב"ד (שם בהשגות) כתב דמחצות ולמעלה אסור לקבוע סעודה, ויש סעד לדברי הרב המגיד מדתנן בפרק ערבי פסחים (צט:) [ערבי פסחים] סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ופירשו בגמרא (קז:) סמוך למנחה קטנה קאמר אלמא דבהכי סגי ליכנס תאב לסעודת הלילה. ומיהו חצי שעה קודם לזמן מנחה קטנה בעינן כמו בערב פסח ומשום הכי שבקיה [המ"מ] ללישנא דהרמב"ם דקתני מנחה וכתב מט' שעות למימרא דמן המנחה דקתני חצי שעה סמוך לה קאמר
שלחן הטהור (ר׳ יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין, 1806-1874, אדמו"ר השני, חסידות קומרנה) סי׳ רמט סעיף י
ולאכול ולשתות בלתי סעודה גדולה יכול לאכול כל היום ומי שנפשו חביבה עליו מגופו לא יאכל אחר חצות אלא מעט דמעט כדי שיאכל סעודת שבת בהנאה
שיטת הרמ״א - סעודה שזמנה בערב שבת
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רמט סעיף ב
אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול…הגה: וסעודה שזמנה ערב שבת, כגון ברית מילה או פדיון הבן, מותר, כן נ"ל וכן המנהג פשוט
ביאור הלכה סימן רמט
או פה"ב - וה"ה בסיום מסכתא
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט עמוד א
משנה. ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו, ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו. אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו - יחזור ויבער, ואם לאו - מבטלו בלבו…גמרא. ורמינהו: ההולך לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ולשבות שביתת הרשות - יחזור מיד! אמר רבי יוחנן: לא קשיא; הא - רבי יהודה, הא - רבי יוסי. דתניא: סעודת אירוסין - רשות, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: מצוה
ביאור הגר"א אורח חיים סימן רמט
וסעודה שזמנה. דאפי' סעודת אירוסין אם אירס כבר מותר כמ"ש בפ"ג דפסחים מ"ט א' ואפי' סעודת נשואין כמ"ש בפ"ק דמ"ק וכולם מותרין בערב הרגל
משנה ברורה סימן רמט ס״ק יג
מותר - דהיא ג"כ סעודת מצוה ואין לדחותה מפני סעודת שבת ומ"מ לכתחלה מצוה להקדימה בשחרית משום כבוד שבת וכמו שמבואר בסימן תרצ"ה ס"ב לענין סעודת פורים ע"ש ובדיעבד יכול לעשותה אפילו ממנחה ולמעלה
שיטת הטור - דרך אנשי מעשה להתענות כל היום
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מ עמוד ב - דף מא עמוד א
ואמר רבה כי הוינן בי רב הונא איבעיא לן: בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא, מהו לאשלומי? לא הוה בידיה. אתאי לקמיה דרב יהודה ולא הוה בידיה. אמר רבא: נחזייה אנן: דתניא: תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת - אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו. חל להיות תשעה באב בערב שבת מביאין לו כביצה ואוכל, כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רמט
ויראה שדרך אנשי מעשה להתענות כל היום כדאיתא בעירובין בפ' בכל מערבין (מ ב) הני בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי אלמא שדרך ת"ח להתענות בע"ש
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רמט סעיף ג
דרך אנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת
מגן אברהם סימן רמט ס״ק ז
להתענות בכל ע"ש. והב"ח כ' בשם הפוסקים והירושלמי דאסור להתענות בע"ש שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה וכ"כ סי' תרפ"ו וכ"ה במשנה פ"ד דתענית וכ"כ מט"מ בשם תנחומא פ' בראשית ומגילת תענית וכ"כ בהגמ"נ ה' פורים ובהגהות סמ"ק ובשאלתות פ' ויקהל וצ"ל דהא דר' אבין ציים כל ע"ש היינו משום שהיה איסטניס ואם היה אוכל ביום לא היה אוכל בלילה לתיאבון כמ"ש סי' ת"ע וכן עיקר
משנה ברורה סימן רמט ס״ק יח
להתענות - כדי שיהיו תאבים לאכול בלילה ועיין בב"ח ומ"א וש"א שהסכימו דאין להתענות בע"ש כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה אם לא שהוא איסטניס כ"כ שאם יאכל ביום לא יוכל לאכול בלילה לתאבון אז מנהג טוב הוא אם אין מזיק לו התענית
אכילה ביום שבת לפני הסעודה - ״קידוש״ בבית הכנסת
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן רמט ס״ק ד
כתב באור זרוע (הל' ערב שבת סי' כא) וז"ל כתב רא"ם (עי' יראים השלם סי' צב) דמצוה על כל ישראל לאכול סעודת שבת לתיאבון ומאחר דעיקר סעודה הוא לחם צריך למיכליה לתיאבון לכן כל בן ברית אסור לאכול גרימז"ל בשבת קודם הסעודה משום דלא אכיל עיקר סעודת שבת לתיאבון והעושהו לא ניתן להשבון עכ"ל והוא אזיל לטעמיה דסבירא ליה דאסור להתחיל אחר מנחה בערב שבת אבל לדידן דקיימא לן דמותר לאכול אחר המנחה שמע מינה דאין צריך לאכול סעודת שבת לתיאבון ולכן מותר לאכול אלו הגרימז"ל מבעוד יום וכ"כ בתשובות (עי' פרדס לרש"י עמ' קפט) דערב שבת לאחר קידוש היו מביאים גרימז"ל לפני רבי קלונימוס ושאר הזקנים והיו מברכין עליהם בורא מיני מזונות ואחר כך ברכה אחת מעין שלש כדי להרבות ולהשלים מאה ברכות ואח"כ היו אוכלים לחם לצורך הסעודה (עכ"ל אור זרוע):
ביאור הלכה סימן רמט
כתב הד"מ בשם הא"ז מצוה לאכול סעודת שבת לתיאבון…והד"מ חולק עליו דהא אנן קי"ל דאוכל והולך אפילו מן המנחה ולמעלה עד שתחשך א"כ ש"מ דלא חיישינן אלתיאבון והמג"א הסכים עם הא"ז…והנה במקומותינו שהמנהג שאין נוטלין לידים קודם קידוש נהגו העולם להקל בשחרית כדעת הד"מ ואוכלין מיני מזונות לאחר קידוש קודם הסעודה ועיין בשו"ע של הגר"ז שיישב המנהג וכתב שאין למחות ביד המקילין ומ"מ יש אנשי מעשה שמחמירין לעצמן במקום דאפשר כדעת המג"א ותיכף אחר הקידוש נוטלין לידים ומברכין על הפת ואוכלין הכל בתוך הסעודה וכ"כ בספר שלחן עצי שטים ועכ"פ לכ"ע נכון להדר שלא למלא כרסו משארי אכילות קודם סעודת הפת
Summary:
The גמרא cites a debate regarding whether one may eat on ערב שבת, with one opinion restricting eating after מנחה/ט׳ שעות (depending on which ברייתא) and one opinion allowing for eating normally through the end of the day. The גמרא concludes that the הלכה follows ר׳ הונא who noted that the משנה seems to adopt the view of ר׳ יוסי, who took the lenient position, allowing eating throughout the day on ערב שבת and only including restrictions on ערב פסח.
While the בה״ג assumes that ר׳ יוסי never allowed beginning a meal late in the day (simply permitting a meal that was already ongoing), this seems to be a minority position, as is noted by the בית יוסף.
In a separate גמרא (which has a non-halachic structure), רבה offers harsh criticism for a few different activities, including on the list one who is קובע a סעודה on ערב שבת. He even cites an account of a tragedy that befell a family that failed to be cautious in this regard.
The רמב״ן offers an explanation to reconcile the conflict between the two גמרא sources.
While the רמב״ם rules that all eating on ערב שבת is permitted, he rules that it is אסור to be קובע a סעודה ומשתה on ערב שבת. This is explained by the מגיד משנה to be based on the commentary of רבה. In addition, as a form of כבוד שבת, he also includes a further restriction on eating after זמן מנחה. The מגיד משנה notes that this is based on his understanding of the opinion of ר׳ יוסי. He explains that the רמב״ם has a two tiered system, with a restriction against a סעודה שאינו רגיל being prohibited all day and קביעת סעודה being prohibited after זמן מנחה. The source for this position is further explained by the גר״א. The טור seems to take a different approach in understanding the רמב״ם. The שלחן ערוך rules in accordance with the מגיד משנה’s understanding (as he explained in the בית יוסף).
The ראב״ד seems to understand זמן מנחה as a reference to מנחה גדולה (which is חצות in this context). The שלחן הטהור, while not based on this source, also incorporates חצות as a key time frame.
The רמ״א adds a leniency for a meal that is scheduled for ערב שבת (e.g. ברית). The גר״א locates a source in the גמרא for this ruling.
The טור notes and the שלחן ערוך codifies אנשי מעשה to fast on ערב שבת. The מגן אברהם and others recommend against this practice for most individuals.
Based on an אור זרוע, some extend this discussion to include restrictions against eating on שבת day before סעודת שבת, so that one is hungry for their סעודת שבת meal.
No comments:
Post a Comment