תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יד עמוד ב
תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר בדובר שקרים לא יכון לנגד עיני. בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו. אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום.
רש"י מסכת חגיגה דף יד עמוד ב
נכנסו לפרדס - עלו לרקיע על ידי שם.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עא עמוד א
אמר רב יהודה אמר רב: שם בן ארבעים ושתים אותיות, אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו, ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס, ואינו משתכר, ואינו מעמיד על מדותיו; וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה, אהוב למעלה ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא.
רמב"ן בראשית הקדמה
ואני הנני מביא בברית נאמנה והיא הנותנת עצה הוגנת לכל מסתכל בס' הזה לבלי סבור סברה ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דבר ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה זולתי מפי מקובל חכם לאוזן מקובל מבין והסברא בהן אולת מחשב' מועלת רבת הנזקין מונעת התועלת אל יאמר בשוא נתעה כי לא תבואהו בסברותיו רק רעה כי ידברו אל ה' סרה אשר לא יכלו כפרה שנאמר אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח אל יהרסו אל ה' לראות כי ה' אש אוכלההוא אל קנאות. והוא יראה את רצוייו מתורתו נפלאות. אבל יחזו בפירושינו חדושים בפשטים ובמדרשים יקחו מוסר מפי רבותינו הקדושים בגדול ממך אל תדרוש בחזק ממך בל תחקור במופלא ממך בל תדע במכוסה ממך בל תשאל במה שהורשית התבונן שאין לך עסק בנסתרות
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יא עמוד ב - דף יג עמוד א
משנה. אין דורשין בעריות בשלשה, ולא במעשה בראשית בשנים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו….גמרא. אמרת ברישא ולא במרכבה ביחיד והדר אמרת: אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו! - הכי קאמר: אין דורשין בעריות לשלשה, ולא במעשה בראשית לשנים, ולא במרכבה ליחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו….ולא במרכבה ביחיד. תני רבי חייא: אבל מוסרין לו ראשי פרקים. אמר רבי זירא: אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב בית דין, ולכל מי שלבו דואג בקרבו. איכא דאמרי: והוא שלבו דואג בקרבו. אמר רבי אמי: אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים: שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש. ואמר רבי אמי: אין מוסרין דברי תורה לנכרי, שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. אמר ליה רבי יוחנן לרבי אלעזר: תא אגמרך במעשה המרכבה! אמר ליה: לא קשאי. כי קש - נח נפשיה דרבי יוחנן. אמר ליה רבי אסי: תא ואגמרך במעשה מרכבה! - אמר ליה: אי זכאי -גמירתא מרבי יוחנן רבך.
ספר מורה הנבוכים חלק א פרק לג
וכבר נזכר פעמים רבות במאמרנו אמרם ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, ואז מוסרים לו ראשי פרקים, ובעבור זה אין צריך להתחילעם אדם בזה הענין אלא כשיעור שכלו, ובשני התנאים האלה. האחד מהם היותו חכם כלומר שעלו בידו החכמות אשר ילקחו מהם הקדמות העיון, והשני שיהיה מבין משכיל זך הטבע ירגיש בענין במעט רמז, והוא ענין אמרם מבין מדעתו.
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב הלכה י - יב
הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא, ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד...לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהוייתו. דברים אלו שאמרנו בענין זה בשני פרקים אלו כמו טיפה מן הים הם ממה שצריך לבאר בענין זה, וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה. צוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד והוא שיהיה חכם ומבין מדעתו ואחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים ומודיעין אותו שמץ מן הדבר והוא מבין מדעתו וידע סוף הדבר ועומקו, ודברים אלו דברים עמוקים הם עד למאד ואין כל דעת ודעת ראויה לסובלן
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ד הלכה י - יג
כל הדברים האלו שדברנו בענין זה כמר מדלי הם ודברים עמוקים הם, אבל אינם כענין עומק פרק ראשון ושני, וביאור כל אלו הדברים שבפרק שלישי ורביעי הוא הנקרא מעשה בראשית, וכך צוו החכמים הראשונים שאין דורשין בדברים האלו ברבים אלא לאדם אחד מודיעין דברים אלו ומלמדין אותן...ומה בין ענין מעשה מרכבה לענין מעשה בראשית, שענין מעשה מרכבה אפילו לאחד אין דורשים בו אא"כ היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי הפרקים, וענין מעשה בראשית מלמדין אותו ליחיד אע"פ שאינו מבין אותו מדעתו ומודיעים אותו כל מה שיכול לידע מדברים אלו, ולמה אין מלמדין אותו לרבים, לפי שאין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג פירוש וביאור כל הדברים על בוריין...עניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות האלו הם שחכמים הראשונים קוראין אותו פרדס כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס, ואע"פ שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין, ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות, ואע"פ שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הוויות דאביי ורבא, אעפ"כ ראויין הן להקדימן, שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה, ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה ליישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא, ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף ד
חייב אדם לשלש למודו...אבל כשיגדיל בתורה...יפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו. הגה: וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא, במשנה וגמרא, אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל. ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא, משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם, ובזה יקנה העולם הזה והעולם הבא, אבל לא בלמוד שאר חכמות. (ריב"ש סימן מ"ה ותלמידי רשב"א) ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות, ובלבד שלא יהיו ספרי מינים, וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס. ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין, והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות
ש"ך יורה דעה סימן רמו ס״ק ו
אבל לא בלימוד שאר החכמות. כגון ספרי הפילוסופים ותכונה וחכמת הקבלה וכיוצא בהן ואין לשון הרב מתוקן שכתב וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס כו' משמע שכל שאר החכמות זולת הש"ס נקרא טיול בפרדס ואינו כן שהרמב"ם כתב בספ"ד מהל' יסודי התורה שעניני מעשה בראשית ומעשה מרכבה הם שחכמים קוראים אותו פרדס….גם בדרישה נסתבך בלשון זה שכתב הרב ולא עיין רק בדברי הרמב"ם שבפ"א מהל' ת"ת שסיים שם וז"ל וענינים הנקראים פרדס בכלל הש"ס הן וכתב עליו וז"ל ודבריו תמוהים לפע"ד כי לפע"ד פרדס הנזכר ר"ל חכמות הטבעיות ואיך כללו בכלל הש"ס ונ"ל שפרדס ר"ל ע"ד שאמרו ד' נכנסו לפרדס והוא חקירה עיונית אלהיית ואפי' אזה כתב הרמב"ם שאע"פ שבכלל הש"ס הן מ"מ לא ילמדנו רק אחר שמילא כריסו ממשנה וש"ס עכ"ל ואילו ראה דברי הרמב"ם שבספ"ד מהלכות יסודי התורה שהבאתי לא כתב כן גם המקובלים ושאר האחרונים הפליגו בדבר שלא ללמוד חכמת הקבלה עד אחר שמילא כריסו מהש"ס ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה כמ"ש בן ארבעים לבינה בשגם שצריך קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה ורוב המתפרצים לעלות בחכמה זו קודם הזמן הראוי קומטו בלא עת כמ"ש כל זה בד' חכמי האמת:
רבינו חננאל מסכת חגיגה דף יג עמוד א
ולא במרכבה ביחיד תני ר' חייא מוסרין ליחיד ראשי פרקים פי' פותחין לו ראשי דבריו והוא מבין מדעתו וזה לבו גס בו כר' אלעזר דאמר ליה ר' יוחנן רביה תא אגמרך מעשה מרכבה א"ל לא קשאי כלומר איני בן חמשים שנה
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רמו ס״ק יח
ומ"מ מותר כו' וזהו נקרא כו' ואין לאדם כו'. הוא מדברי הרמב"ם ומפרש שזהו ד' שנכנסו לפרדס ולכך נענשו שהיו כולם רכים בשנים חוץ מר"ע ואחר אמרו בגמ' (חגיגה ט"ו ב') מפני שהיו ספרי מינים כו' ור"א אמר לא קשאי (שם י"ג א'). אבל לא ראו את הפרדס לא הוא ולא הרמב"ם. ולשון הרב אינו מתוקן שאם זהו פרדס היאך אמר אבל לא כו' אין לך קיבול שכר יותר מזה כמ"ש (סוכה כ"ח א' וב"ב קל"ד א') דבר קטן הוויות דאביי ורבא דבר גדול כו' ועש"ך ואמת שאין לאדם לטייל כו' כמ"ש בחגיגה י"ג א' אין מוסרין סתרי תורה כו' וכנ"ל:
של"ה (רבי ישעיה הלוי הורוביץ, נולד בפראג בשנת 1558) מסכת שבועות פרק נר מצוה אות נב
ולאחר שמילא כריסו במקרא במשנה ותלמוד, יתעסק באימה וביראה, בקדושה ובטהרה, בחכמת הקבלה, בזהר ובתקונים ובמפרשי דבריהם, וביתר ספרי הקודש השואבים ממי באר הזהר. וכבר נתחברו על זה פסקים הרבה בלימוד חכמת הקבלה.
מטה משה (ר׳ משה מאט, מפולין, נדפס ב1591 תלמידו של המהרש"ל) עמוד התורה שער ב - באיכות הלימוד
אבל אמרו, נמשלה המקרא כמים והמשנה כיין כו', דבש ומיני מתיקות הן המה מעשה בראשית ומעשה מרכבה….ואחר שמילא כריסו מהם יטעום מעט דבש, רצה לומר שילמד אחר כך החכמות הללו. אבל דוקא מרב מובהק ובקי בחכמות הללו, דאם פירושם כדעת הרמב"ם שהוא חכמת הפילוספיות, הלא כתבתי לעיל שאין ללמוד אותם כי אם ממלמד שיוכל להשיג אותן על אמיתתן. ואם פירושם שהוא סוד הקבלה הידוע לבעלי האמת, גם בזה כתב בעל עיקרים מאמר ב' פ"ח, אסור לעיין בספרי הקבלה אלא על פי הקבלה חכם מפי חכם, ואז הוא שבע ודשן, רצה לומר ואז הוא בעל תורה גמור, כמו שכתבתי לעיל בשם מדרשו של רשב"י.
שו"ת נודע ביהודה (1713 - 1793) מהדורא קמא - יורה דעה סימן עד
והכלל החליט רש"ל בדעתו שעצם הנוני"ן המנוזרין אין להם שורש ויסוד בהגמרא כלל לסימנין שאמרו בגמ' רק הם ענין אחר בפ"ע ושורשם ע"פ מדרש הזוהר. וע"ז בנה יסודו שאין לעשות נוני"ן בין הפרשיות כלל רק לעשות נו"ן של בנסוע מנוזר וכן נו"ן של ובנוחה או נו"ן שלכמתאוננים לכל מר כדאית ליה בזוהר והאריך בתבניתם….אבל בנו"ן של בנסוע עצמה וכן במתאוננים אם לא כיונו לפי דעת רז"ל אז חסירות שתי אותיות בתורה...והנה בדברי הזוהר אין רצוני להאריך ומה מאד חרה אפי על אלו העוסקים בספר הזוהר ובספרי הקבלה בפרהסיא פורקים עול תורה נגלית מעל צוארם ומצפצפים ומהגים בספר הזוהר וזה וזה לא עלה בידם ועי"ז תורה משתכחת מישראל ולא עוד אלא בדורותינו נתרבו המינים מכת הש"ץ שחיק טמיא היה ראוי לגדור גדר בלימוד הזוהר וספרי הקבלה. והנה אין הזמן להאריך בזה ועכ"פ אין מורין הלכה מן הזוהר ואין רצוני להאריך בכוונת הזוהר כי אין לי עסק בנסתרות ובמה שהורשיתי אתבונן.
שו"ת משנה הלכות (הרב מנשה קליין 1923 – 2011 וראש ישיבת בית שערים בברוקלין) חלק ז סימן רכ
ושמעתי בשם מרן הגה"ק אדמו"ר מצאנז בעל ד"ח ז"ל, שפעם בא אצלו אדם גדול בתורה להתייעץ שרוצה ללמוד חכמת הקבלה ושאלו הגה"ק ז"ל תגיד לי האם יש במציאות אצלם באיזה פעם כשעומד בשמנה עשרה שיהיה לו איזה מחשבה זרה בשעת התפלה או שלא יכוין באחת מהברכות או באיזה תיבות והשיב לו הגדול לפי תומו נא עס קען זיך טרעפן אמענטש איז נאר אמענטש כמובן, ואז פתח רבינו הגה"ק מצאנז את פיו בגערה אין שמונה עשרה האט ער אין זינען מחשבות זרות אין קבלה וויל ער לערנען קודם דארף מען זיך לערנען דאווענען. ומה נאמר הלואי ונוכל לדעת מה שצריך בחכמת הנגלה. ויאמין לי כי אני עסוק כמעט כל היום והלילה זה שנים רבות בתורת הנגלה בהלכות ושאר ענינים ועדיין לא זכיתי לידיעת התורה מי שהשם זכהו ודאי חכמת הקבלה קדושה היא. אמנם מי יכול לעמוד על כל ובפרט בדור הזה דור השפל שלפני שלשים שנה היינו תחת ממשלת הנאצים ימ"ש.
שו"ת וישב הים (להרב יעקב משה הלל, ראש ישיבת המקובלים אהבת שלום בירושלים) חלק ג סימן לב
האם בזמנינו יש עת רצון לגלות חכמת הקבלה לכל אדם, או כמאז כן עתה אין ללמדה אלא להראויים לה….גם טוענים רבים ואומרים, שמי שניסה ידו בלימוד הש"ס, ולא ראה בלימודו סימן ברכה, זהו סימן שלפי שורש נשמתו הוא צריך לעסוק בנסתרות התורה, ובלימוד זה יראה הצלחה….ובפרט רצוני לשאול בענין בעלי תשובה אשר חדשים מקרוב באו לחסות ולהסתופף בבית ה', וכבר בתחילת דרכם, לאחר שלמדו קצת גפ"ת, וטרם התחילו למלאות כרסם בש"ס ובפוסקים, תיכף הם קופצים ללימוד הנסתר, ומחפשים "חוויות רוחניות", ואינם מוצאים סיפוק מלימוד תורת הנגלה, באומרם שאינם מעוניינים לשמוע בלימודים שבעיניהם אינם רוחניים ומופשטים. וכל חפצם לדעת ולעסוק בענייני קבלה וסודות….גם רצוני לשאול בקשר ללימוד ספר הזוהר, מה דינו בזמנינו, הן בגירסא בעלמא והן בעיון, והאם בני אדם שלא למדו כתבי האר"י ז"ל מותר להם לעיין בפירושים לזוהר הקדוש. ואם מותר ללמוד זוהר מתורגם מלשון ארמי ללשון הקודש או לשאר לשונות גוים. על הכל אבקש תשובתו הרמתה…..יוצא לן מכל האמור בבירור דעת האר"י ז"ל בזה, שכדי שיוכל אדם לעסוק בסתרי תורה, צריך בתחילה שיהיה בקי בכל דיני התורה כדי שלא יכשל בשום דקדוק שבהלכה. וצריך שימלא כריסו בשר ויין, דהיינו שיהיה בקי בש"ס ובפוסקים ובמדרשים וכו'. וגם צריך לעמול ולטרוח בפלפול לפחות חמש שנים, דהיינו לשאת ולתת להקשות ולתרץ על מנת ליישב הסוגיות ולבררן כסולת נקיה, באופן שיוכל מתוכן לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ואם לאחר חמש שנים של עמל לנסות ידו בזה לא עלתה בידו יפה להסיק מתוך העיון והפלפול מסקנות מבוררות לאמיתה של תורה, וליישב הדברים על ליבו ולזכרן. הנה בהיות שאינו קל העיון, ובעל זכרון להצליח בכך, יניח ידו מהפלפול כיון שעיקר מטרת הפלפול היא להגיע מתוכה לבירור ההלכה, וזה אינו עולה בידו. לכן עדיף שלא יוציא זמנו על פלפולים שאינם מעלים לו תועלת, ויקדיש כל זמנו ללמוד תורה בפשטות, והיינו שיעסוק בכל חלקי התורה לקנות ידיעות ביושר ההבנה. ובכלל סדרי לימודיו יקבע עת וזמן גם ללימוד הקבלה שהוא אחת מחלקי פרד"ס התורה שצריך כל אדם להשתלם בידיעתן אם קיים בעצמו התנאים הצריכים לזה, אבל מי שהוא קל העיון, וראה סימן ברכה בעמלו ויגיעו בפלפול הסוגיות להעלות מתוכן מסקנות ברורות, ומתברכים הדברים בלבו שלא ישכח מה שלומד, כיון שהכניע הקליפה בכח פלפולו וניפה הסוגיא כסולת נקיה, טוב לו שיעסוק כשעתיים שלש בפלפול בכל יום, ושאר היום יעסוק בעיקר חיוב לימוד התורה עצמה, שהיא ידיעתה בכל דרכי הפרד"ס בהבנה ישרה ונכונה. ויזכה בעמלו לעומק ולפנימיות התורה מאחר שכבר יישר לפניו הדרך ע"י עסקו בפלפול
Summary:
The גמרא cites an account of four תנאים who engaged in Jewish mysticism with various negative consequences for three of the תנאים. Similarly, in discussing the 42 letter name of Hashem, the גמרא provides various restrictions on sharing the name with the average individual. The conclusion would appear to be to discourage others from engaging in the general study of such esoteric matters. The רמב״ן's disclaimer regarding the mystical section of his commentary furthers the same attitude towards general study of mysticsm.
The משנה discusses restrictions on learning and teaching מעשה בראשית and even further restrictions with respect to מעשה מרכבה. While מעשה בראשית is permitted in a one-on-one setting, with respect to מעשה מרכבה, this may only be taught to one with the requisite חכמה and בינה and even then, it may only be taught in a manner where the student is expected to "connects-the-dots" without all points being articulated. This requirement is further elucidated by the מורה נבוכים.
In the the first two chapters of יסודי התורה, the רמב״ם discusses the commandment to believe in the existence of Hashem, the oneness of Hashem and that one must love and fear Him. In his closing comments, he characterizes this discussion as מעשה מרכבה, therefore recommending against study of these matters without the required חכמה and בינה. In the third and forth chapters, the רמב״ם discusses the creation of the world, characterizing these discussiong as מעשה בראשית. In concluding his discussion of מעשה בראשית and מעשה מרכבה, the רמב״ם groups the entire discussion together as טיול בפרדס. He further discourages any such study unless one has been נתמלא כריסו with traditional halachic matters.
The רמ״א appears to understand the רמב״ם as defining מעשה בראשית and מעשה מרכבה as consituting general philosophy, recommending one avoid these matters until one is מלא כריסו. This understanding of the רמב״ם is rejected by the ש״ך and the גר״א, as they understand the terms to be referring to general mysticsm. The גר״א also notes that the רמב״ם (and the רמ״א) never saw the פרדס.
The majority opinion seems to accept that this discussion is a reference to mysticm and not philosopy. However, the רמב״ם's requirement of מלא כריסו prior to טיול בפרדס appears to have been widely accepted in various contexts. The ש״ך cites this as a requirement prior to studying קבלה (adding a possible additional requirement of attaining 40 years of age; רבנו חננאל inferred a 50 year age requirement from the גמרא).
In discussing the study of זוהר, the של״ה also introduces מלא כריסו as a prerequisite for any studies. The מטה משה also endorses the מלא כריסו requirement, though he notably avoids taking a position on the scope of מעשה בראשית and מעשה מרכבה (as discussed above).
Though not directly discussing the מלא כריסו element, the נודע ביהודה bemoans the widespread study of זוהר, noting that it is coming at the expense of תלמוד תורה.
A similar sentiment is expressed by the שו"ת משנה הלכות, ruling that unless one is of an extremely highly perfected level (i.e. no errant thoughts during תפילה), then he should be avoiding any such study.
The שו"ת וישב הים rules that one should first be an expert in ש״ס and פוסקים before delving in נסתר. He further seeks to address whether one should be engaging in the study of נסתר in the event one is not successful in the study of נגלה.
No comments:
Post a Comment