סוגיית הגמ׳ ופסק השלחן ערוך
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ט עמוד ב - דף י עמוד ב
משנה. מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי. (וגומרה) עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר: עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות. הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה….רבי יהושע אומר, עד שלש שעות. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע. הקורא מכאן ואילך לא הפסיד
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן נח סעיף א
זמן קריאת שמע של שחרית, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת, ברחוק ד' אמות, ויכירנו. ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות, שהוא רביע היום. ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד.
מח׳ המגן אברהם והגר״א
מגן אברהם (רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר, 1637-1682, מגומבין שבפולין) סימן נח ס״ק א
שלש שעות. נ"ל דהכא לכ"ע מנינן מעלות השחר וכ"מ בגמ' דף ג' ע"א בתו' ד"ה אלא למאן דגני ובגמ' גבי הא דפריך מדוד ע"ש ועמ"ש סי' רל"ג
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צג עמוד ב - דף צד עמוד א
גופא, אמר עולא: איזה הוא דרך רחוקה…אמר רבא: שיתא אלפי פרסי הוי עלמא, סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות. מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשה מילין, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים חמשה מילין, נמצא עוביו של רקיע אחד מששה ביום. מיתיבי, רבי יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנט סעיף ב
לא יניחו העיסה בלא עסק ואפילו רגע אחד. וכל זמן שמתעסקים בו, אפילו כל היום אינו מחמיץ; ואם הניחו בלא עסק שיעור מיל, הוי חמץ. ושיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה
ביאור הגר"א (רבי אליהו בן שלמה זלמן, 1720-1797) אורח חיים סימן תנט
ושיעור מיל כו'. כך כ' בתה"ד לפי חשבון עשרה פרסאות ביום. אבל הוא תמוה מאד ושגגה גדולה היא מאד דהא אמרינן בפרק מי שהיה דעשרה פרסאות הוא מע"ה עד צ"ה וא"כ י"ב שעות ביום בינוני לדידי' מע"ה עד צ"ה. וטעות גדולה הוא שכ"כ כל התוכנים שבתקופת ניסן ותקופת תשרי שהן ימים בינונים י"ב שעות מנץ החמה עד השקיעה ומע"ה עד צ"ה הוא ט"ו שעות וג"כ ידוע שהימים בימות החמה שוין להלילות בימות הגשמים וכן להיפך וכמ"ש במ"ר שלוים זה מזה כו' וזהו מנ"ה עד ש"ה אבל מע"ה עד צ"ה הוא יותר ששה שעות על הלילות וכ"ש באופקים הנוטים הרבה לצפון וכן בקו השוה שכל ימים ולילות שוות אינן אלא מנ"ה עד ש"ה אבל מע"ה עד צ"ה הרבה יותר היום על הלילה ועוד כמה קושיות עצומות יש ונלאתי לכותבן. ועיקר כדברי האומרים שהחשבון הוא מהנ"ה עד ש"ה ואין לזוז ממנה ועמ"א וכ"כ הרמב"ם בפירושו בפ"ג דפסחים מתני' ב' ששיעור מיל ב' חומשי שעה וכ"כ הרע"ב שם והרמב"ם אזיל לשיטתו שפסק בפ"ה מה' ק"פ כעולא אבל הוא תמוה דהא איתותב עולא וא"כ שיעור מיל ג' שמינית ואפשר שגי' אחרת לו שם דלא איתותב. אבל בפי' במתני' א' פ"א דברכות כ' שמע"ה עד נ"ה הוא שעה וחומש והוא כר' יהודה ועוד סתירה אחרת ששם דס"ל די"ב שעות מע"ה עד צ"ה ואין לך אלא כמו שכתבתי דהחשבון מנ"ה עד ש"ה י"ב שעות ומיל ג' שמינית ומע"ה עד נ"ה שעה ומחצה אבל שיעור זה מע"ה עד נ"ה אינו שוה בכל אופק וגם בכל זמן וגם החשבון של שעות זמניות בכל מקום אינו אלא מנ"ה עד ש"ה והן נקראין שעות כי שעות שאמרו ודאי שיערו על יום בינוני שהן נקראים שעות כ"ד ליום וכבר אמרתי שי"ב שעות ביום בינוני הוא מנ"ה עד ש"ה ואע"ג שאמרו שמחלקין כל יום ליב"ש וכן הלילה מ"מ לאו על אותן שעות דברו אלא אנחנו מחלקין כן אלא כמ"ש ואף גבי ק"ש כן הוא ודלא כמ"א ריש סי' נ"ח שכ' נ"ל דהכא לכ"ע מנינן מע"ה והביא ראיה מתוס' ג' א' ד"ה למאן כו'....ותלמיד טועה הגיה בתוס' ה' מילין מפני שהיה סובר דשיטת התוס' הוא כשיטת הרמב"ם שד' מילין הוא שעה וחומש לפי חשבון מהלך אדם כו' והתוס' כ' שעה ומחצה ולכן הגיה בתוס' ה' מילין שהוא שמינית מי' פרסאות ושמינית יום בינוני הוי שעה ומחצה. וכן נמשך אח"ז בתוס' דריש ברכות ד"ה ביאת אורו כו'. אבל הוא טעות כנ"ל שהוא נגד מסקנא דגמרא הנ"ל אלא שצ"ל ד' מילין וכ"ה בתוס' דשבת ל"ה א' ד"ה תלתא…ולפ"ז נשאר מנ"ה עד השקיעה מהלך ח' פרסאות ליב"ש הנ"ל וא"כ עולה שיעור פרסה לשעה ומחצה. ולפ"ז א"ש מ"ש התוס' שמע"ה עד נ"ה הוי ד' מילין ועולה לשעה ומחצה כנ"ל ושיטת הרמב"ם ג"כ נראה דודאי ס"ל דחשבון יב"ש מנ"ה עד ש"ה כמש"ל….ולפ"ז ניחא הכל. וגם הראיה שהביא מ"א ממש"ש ב' שית דליליא ותרתי דיממא הוא לפי מ"ש תוס' דהמשמרות מסיימין בע"ה אבל לפי מ"ש שהוא שקר מפורסם שהשש שעות מסיימין ביום בינוני בנ"ה וכנ"ל. מוכח להיפך דמנ"ה חשבינן וגם קושיית תוס' הנ"ל ד"ה למאן מתורץ בזה שר"א לטעמיה דאמר וגומרה עם הנ"ה דודאי ההודעה ההיא אינה לזריזים כ"א למתעצלים כמ"ש הדלת תסוב כו' זה השוכב באשמורה אחרונה וגם לר"י נ"מ לותיקים ולשאר עמא כו' ואף שזמנו מע"ה מ"מ שיעור של השעות חשיב גמ' כדרך כל השעות וכן בכ"מ אף שזמנו עד צה"כ מ"מ החשבון של השעות עד ש"ה כמו פלג המנחה וכיוצא וכן מ"ש שעה ראשונה מאכל כו' ג"כ מנ"ה דלא כמ"א ומ"ש בתענית כ"ה ב' שכן מצינו באחאב כו' אע"פ שרש"י פירש דחשבינן מן קומו ליתא אלא שכן דרך מלכים כן כמ"ש בפסחים ק"ז ב' אפי' אגריפס כו' וכבר סתר תוס' שם בד"ה שהיה כו' לפירש"י ומוכח דתשע שעות של המלכים אינו כפרש"י דל"ק כששה שעות לדידן כמ"ש תוס' שם:
Zmanim for West Hempstead, Friday, July 28, 2023 / י׳ אב תשפ״ג
Gra
Sunrise: 5:47:27 → Sunset 8:14:14.
Total Hours in the Day: 14:26:47
Divided into 12 Parts, each hours equals: 1:12:14
Three hours into the day is 3:36:42 after 5:47:27 → 9:24:09
M”A
Alos 4:08:48 → Tzeis 9:52:26 [both based on 72 minutes as 16.1 degrees]
Total Hours in the Day: 17:43:38
Divided into 12 Parts, each hours equals: 1:28:38
Three hours into the day is 4:25:55 after 4:08:48 → 8:34:43
באיזו דעה נוהגת ההלכה
משנה ברורה סימן נח ס״ק ד
ג' שעות - שכן דרך בני מלכים לעמוד אז ולהכי קרינן ביה עדיין ובקומך. ומונין אלו הג' שעות מזמן עמוד השחר כן כתב המ"א ודעת הגר"א משעת הנץ החמה ולענין לכתחילה אין נ"מ בזה דבלא"ה אסור לאחר וכנ"ל בסק"ג
ערוך השולחן אורח חיים סימן נח סעיף יד
יש מי שאומר דרביע היום חשבינן מעמוד השחר [מג"א סק"א] ולפ"ז במדינתינו בקיץ יעבור זמן ק"ש אחר חצי שעה השביעית מפני שאצלינו בקיץ מעלות השחר עד הנץ הוי זמן ארוך אך כבר האריכו גדולי הדור לדחות דבר זה והביאו ראיות ברורות דחשבינן מהנץ [הגר"א בסי' תנ"ט והגרש"ז בסידורו] וכ"כ הלבוש לקמן סי' רל"ג וכן אנו תופסין עיקר לדינא וכן נדפס זמן ק"ש בהלוחות לפי חשבון נץ החמה והלואי שנעמוד לפי חשבון זה ובעוונותינו הרבים שנעשה כהיתר בהעברת זמן ק"ש ובפרט בקיץ
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן כד
בענין זמן קריאת שמע…בדבר זמן ק"ש בשחרית הנה מנהג רוב מקומות שבדינותינו רייסן וליטא וכן מנהג הישיבות היה עד שלש שעות מנץ החמה כשיטת הגר"א והגר"ז וכן הוא העיקר לדינא בכל הענינים ורק יחידים היו מחמירין לעצמן עד ג' שעות מעלות השחר, ובלוח יש לקבוע כעצם הדין. ומנחה אין להתפלל אחר שקיעה רק בשעת הדחק יכולין לסמוך על המקילים. עיין במ"ב סי' רל"ג. ולענין מוצאי שבת מפני החומר יש להחמיר כר"ת. וכן יראה ידידי בכל המקומות במ"ב שדעתו נוטה כהגר"א והרבה ראשונים סוברין כן. ולכן איני רוצה להכנס בפלפולא בענין זה כי מה אנחנו להכריע בין הרים גדולים אבל הגר"א הוא בתראה והסכימו עליו כל העולם שהוא גדול טובא וראוי להכריע וא"כ הלכה כבתראה ובפרט שגם הגרש"ז סובר כן….ומש"כ ידידי שהלוח של הישיבה אינו מדוקדק, הנה הוא בדיוק גדול ונכתב על דעתי. והטעם דהחצות של היום שהוא כשבא השמש באמצע הדרום שוה לעולם, אבל שני חצאי היום אינם שוים רק איזה ימים בשנה ולפעמים חצי הראשון גדול ולפעמים חצי האחרון. ולכן בין לקולא בין לחומרא מסתבר שנחלקו שש שעות עד חצות ושש שעות מחצות עד הערב. ולכן מש"כ ידידי שהוא שבשתא וטעות לא דבר נכונה שהוא אמת גמור וליכא ע"ז שום קושיא
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן מח אות ד
אם לפסוק בזמני שקיעה וצאת הכוכבים כר"ת או כגר"א - בדבר הוצאת שבת יש להחמיר כשיטת ר"ת ובדבר קבלת שבת יש להחמיר כהגר"א. וכן בכל דבר כגון במילה וזמני ק"ש ותפילה, אף שלדינא נוטה יותר כהגר"א והוא בתרא ורב גובריה. (עי' עוד בזה לעיל סימן י"ז אות כ"ו.)
שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן עא
עוד שאל, אודות התפילה, שמתפללים שם תפילת שחרית בשבת, אחר שעבר זמן תפילה לדעת המג"א, רק לדעת הגאון עוד לא עבר זמנו, והוא ספרדי ומתנהג תמיד כמג"א, עכשיו רוצה לדעת, אם מוטב להתפלל ביחיד ובזמנה, או בצבור, ולצאת רק לדעת הגר"א עכ"ד. הנה לכאורה יש להביא לזה, ממה דאיתא במשנה ברורה (סי' נ"ח ביאור הלכה ד"ה ומצוה), דהזהירים לקרות כהותיקין, מותר לקרות ולהתפלל ביחידי אם אין מנין עיי"ש, וא"כ אולי י"ל כן גם בהנוהג תמיד כהמג"א, אולם גם בשם יש חולקים, ה"ה בתשו' בנין עולם (סי' ד'), ובתשו' האלף לך שלמה (להגאון מהרש"ק ז"ל סי' ז'), והובאו בתשו' יביע אומר (ח"א או"ח סי' ד' אות ח'), ועוד הרי התירו לקרות ק"ש קודם התפילה שלא בברכותי', כמו דאיתא ברמ"א (או"ח סוס"י מ"ו), ולהרבה פוסקים גם שלא בתפילין…וא"כ הה"ד בנוגע לזמן תפילה של הגר"א, דגם להמג"א לא פשיטא לי' לחשוב בתפילה מע"ה, וכדמשמע ממה שכתב (בסי' נ"ח סק"א), נ"ל דהכא לכ"ע וכו', והיינו דס"ל לחלק בין ק"ש לתפילה, וכמ"ש במחצית השקל ולבושי שרד ויד אפרים שם, ואף בנוגע לזמן ק"ש, נראה דלהנוהגין כהמג"א, הוי רק משום חומרא, עי' חזון איש (או"ח סי' י"ג אות ד'), וע"ע בביאור הלכה (שם /סי' מ"ו/ ד"ה ויוצא)...ומוכח מדבריו דזולת שיש לסמוך על הב"י וכו', לא הי' לו לכוון לצאת, רק יסמוך על קריאתו עם הצבור בזמן ק"ש מהנץ, אפילו למי שנוהג כהמג"א, דקריאתו עם הצבור עדיף, אם לא יעבור עוד זמן ק"ש דהנץ, אף דכבר עבר זמן ק"ש דע"ה, ובזה גם בנדון שלו נראה דתפילה בצבור עדיפא.
תשובות והנהגות כרך א סימן נו
שאלה: זמן ק"ש כמ"א מעמוד השחר או יש להקל מנץ עד שקיעה, אבות העולם נחלקו בדין זה, וכרוב הפוסקים הקדמונים נראה כתה"ד והמג"א שהזמן מעמוד השחר עד לילה, אבל דעת הגר"א וגרש"ז הלבוש והתויו"ט והרמ"ע מפאנו שהזמן מנץ עד שקיעה, וכן מביא בעה"ש ס' נ"ח ס"ד שכך המנהג, ושכן פרסמו אצלם בלוחות, אבל בפולין ואונגרין פירסמו הזמן כמ"א. ובארץ ישראל פירסם הגאון רבי מיכל טוקצינסקי זצ"ל זמן ג' שעות לפי אורך היום מעה"ש עד צאת כל הכוכבים דוקא [ולא עד צאת הכוכבים בג' כוכבים שזהו לילה מדיני התורה - ראה לעיל סימן נ"ה], ויש לתמוה שלפי זה בצפון דהיינו אנגליה ופולין כמו ווילנא ועוד מקומות הרבה באירופא שאין צאת כל הכוכבים כלל בקיץ כחדשיים ויותר, לא נוכל לחשוב כלל סוף זמן קריאת שמע, שאין צאת כל הכוכבים כלל, ומשמע יותר כהשיטה מנץ עד שקיעה, ראה לעיל בסימן נ"ה בענין זה. ושמעתי מפי הגאון רבי יוסף דוב סולווייציג זצ"ל שסבו הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל זמן רב החמיר כמגן אברהם, אבל עבר הענין בעיון פעמים הרבה עד שהחליט שיש להקל בזמן קריאת שמע ששיעורו מנץ עד שקיעה, אבל יש מגדולי הקדמונים ואחרונים שמפרשים ספיקא דאורייתא לחומרא ואין להקל בזה (וכן אמר לי הגאון רבי אהרן קטלר וצ"ל) וכן דעת רוב הקדמונים להחמיר וכהמנהג בפולין ואשכנז. ולמעשה נכון לצאת מדאורייתא כל חשש וקורא בבוקר אם יתאחר לפני התפלה בתנאי כפול כדין, אבל הסומכין להקל יש להם על מה לסמוך, וכן כפי ששמעתי רבינו החזון איש זצ"ל פירש שאף על פי שמדינא יש מקום לסמוך גם לקריאת שמע שהזמן רק מנץ עד שקיעה, מ"מ בארץ ישראל ובמיוחד בעיר הקודש ירושלים המנהג כמ"א ואין לשנות וכ"מ בספרו לאו"ח סימן י"ג, וכתב שהרבה נוהגין כהגר"א רק הביא מחמירין כמג"א. (ועיין בספר הפרדס מקדוש ה' רבי אריה ליב עפשטיין זצ"ל, שמרעיש עולמות שחיוב מה"ת בקריאת שמע לקרוא בבוקר, כפי השעות מעמוד השחר עד צאת הכוכבים דוקא, רק צ"ב מה שתולה באופק וזמניות, ולדעת התוכניים לפי האופק לא תלוי באורך היום, ולפעמים בחורף מתאחר יותר).
פסקי תשובות והערות שם אורח חיים סימן נח
ובעוד כמה מגדולי הפוסקים מצינו שסוברים כהגר"א…ובכמה קהילות ישראל נקטו שיטה זו לעיקר ורק יחידים החמירו על עצמם כהמג"א, אבל המקובל בתפוצות ישראל לקבוע סוף זמן ק"ש כהמג"א, ומדין ספיקא דאורייתא לחומרא, ואלא לענין שעת הדחק וכן לענין סוף זמן ברכות ק"ש ותפילה שהיא מדרבנן רווח המנהג להקל כשיטת הגר"א והרב ודעימיה
(וכהכרעת רוב גדולי האחרונים, ובס' בין השמשות להגרימ"ט זצ"ל שכן המנהג פשוט בארץ ישראל, ובס' ישראל והזמנים ח"א סי' ח' פ"ג אות ד' שכן המנהג המקובל ברוב תפוצות ישראל, ובשו"ת אור לציון ח"ב פ"ו אות א' וס' הליכות עולם (על הבן איש חי) ח"א פ' וארא אות ג' שכן פשטה ההוראה אצל הספרדים עוד משנים קדמוניות למנות ג' שעות מעלות השחר, וכפי שכתב החיד"א זי"ע בתשו' חיים שאל ח"ב סי' ל"ח, ובאורחות רבנו (שם) בשם הגרי"י קניבסקי זצ"ל ובס' הליכות שלמה פ"ז אות י"ב שהיו מקפידים ומזרזים על כך.)
Summary:
The גמרא rules in accordance with the opinion that one may recite קריאת שמע until the end of the third hour of the day. The גמרא doesn’t discuss and neither do the ראשונים the start and end point for calculating the third hour. In a short comment, the מגן אברהם writes that the calculation is done from עלות to צאת.
In arguing on this point, the גר”א starts by challenging the ruling of the שלחן ערוך, which accords with the תרומת הדשן regarding the length of time it takes to walk a מיל. The שלחן ערוך rules that it takes 18 minutes, which is calculated based on the 12 hour day taking place across the time it takes to walk 40 מיל. This is based on the גמרא that one walks 40 מיל from עלות to צאת, resulting in a 12*60/40=18 calculation. He assumes that the מגן אברהם also reached his conclusion based on a similar analysis of this גמרא, concluding that the 12 hours of an evenly balanced day fall between עלות and צאת. The גרא notes a basic point, that if 12 hours fall between עלות and צאת, that it’s not a truly balanced day in terms of sunlight. Rather, the 12 hours must be placed between נץ and שקיעה, which is a 32 מיל time period, resulting in a 22.5 minute מיל.
The משנה ברורה cites both views. Many אחרונים have accepted the view of the גר”אas normative, while some still recommend trying to satisfy the opinion of the מגן אברהם.
No comments:
Post a Comment