מיקרופאן וטעלעפאן בהלכה - Fulfilling Mitzvos Using Microphones and Telephones

גליוני הש״ס (ר׳ יוסף ענגיל 1858 - 1920 רב שבקראקא שבפולין) מס׳ ברכות דף כף עמוד ב

יש להסתפק ג"כ בשמיעה ע"י דבר אחר כגון שמיעת קול שופר או מגילה ע"י כלי הטעליפאן שנתחדש בשנים הללו אי שמה שמיעה וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"א תשובת הגאון ר' דוד אופנהיים ז"ל שהביא כלים המיוחדין לדיבור ומשמיעים קול על כמה וכמה מילין בריחוק מקום וכ' בפשיטות דמותר לדבר עם חבירו ע"י כלי זה בשבת אף דהחבר חוץ מתחום...ומקום הספק לכאורה מפאת שמוציא הקול חוץ לתחום ואולם דבר זה לכאורה גמ' ערוכה בשבת כ"ג ב'....ובזכרוני מספרי המחקרים הטבעיים דאין הקול עצמו של המדבר הוא הבא לשומע ואך קול המדבר מרעיד חלק האויר שסמוך לו וחלק זה לסמוך לו וכן כסדר עד שנרעד חלק אויר שבאוזן השומע וא"כ אין כאן יציאת הקול חוץ חום כלל וגם לפי"ז כל השמעה תמיד רק גרם ע' חוין ט"ז א' דכח שני גרמא בעלמא הוא והוי כל השמעה ע"י דבר אחר ותו אין לחלק בין השמעה סתם לע"י טעליפאן….ואולם אין לדון מהשמעה סתם להשמעה ע"י דבר אחר ממש כטעליפאן דהשמעה סתם אף דהוא ע"י גרמא היינו חלקי האויר המתנודדים זה מזה מ"מ הואיל ודרכה וטבעה בכך שפיר חשיבא שמיעה ולא דמי לטעליפאן דאין טבע ודרך שמיעה בכך בעצמותה, ע' חילוק כזה ברא"ש ב"ק פ' הכונס סי' י"א לענין זורה ורוח מסייעתו ניש"ה ונזכרתי דבשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' מ"ה כ' שאלה חרש שמדבר ואינו שומע אלא ע"י שעושה כלי לאזנו כמין חצוצרות מהו תשובה נראה פשוט שחייב בשופר כו' והרי אמרו לקיחה ע"י דבר אחר שמה סוכה ל"ז א' אף אנו נאמר שמיעה ע"י דבר אחר שמה שמיעה עכ"ל 

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כז עמוד א - דף כח עמוד א

משנה...התוקע לתוך הבור, או לתוך הדות, או לתוך הפיטס, אם קול שופר שמע - יצא, ואם קול הברה שמע - לא יצא....גמרא...אמר רב הונא. לא שנו אלא לאותן העומדים על שפת הבור. אבל אותן העומדין בבור - יצאו.

שו"ת הלכות קטנות (ר׳ ישראל יעקב בן שמואל חגיז ממרוקו/ירושלים, 1620 -  1674) חלק ב סימן רעו

שאלה היו יושבין במערה וקורין את המגילה וא' שומע מרחוק הבת קול וכן בשופר אם יצא ולא ששמע קול הברה אלא בת קול ברור. תשובה אפשר דכיון דבעינן (ר"ה כ"ט) שומע ומשמיע ואותו בת קול שנעקר ונצטייר באויר ופורח אין לו עוד קשר עם המשמיע דלא יצא רמז לדבר מפיו יקרא אלי (ירמי' ל"ו) דבעינן שומע מן הפה ולפי זה אפשר שעדים ששמעו בת קול של מגדף שאין מעידין ואין ב"ד מקבלין בת קול 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא עמוד ב

תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל...פעמים שהיו שם ששים רבוא...ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן - הלה מניף בסודר, וכל העם עונין אמן.

שו"ת מנחת אלעזר (הרב חיים אלעזר שפירא, חסידות מונקאטש, 1871 - 1937) חלק ב סימן עב

 נשאלתי להלכה למעשה אם יש לענות אמן אחר ברכת חבירו ששומע ע"י הטעלעפאן שהוא המכונה ששומע קול חבירו על ידה גם בריחוק הרבה פרסאות ונתהווה שבסעודת שמחה של חבירו הי' א' מברך בפה"ג שישמע חבירו ע"י הטעלעפאן ואומר לו לחיים ושאלו אם יש לענות אמן ע"ז וכן כששומע קדושה וברכו ע"י הטעלעפאן בריחוק מקומות בהרבה פרסאות אם מותר לענות כנז'. והנה בטוש"ע או"ח סי' נ"ה פסקינן כריב"ל דאפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהן שבשמים וכל השומע קול הש"ץ אפי' יחיד והוא בבית אחר יוכל לענות עמו, אך הב"י כ' בשם מהר"י אבוהב בשם ירושלמי דדוקא אם אין טינוף מפסיק בהדיי'....וא"כ אין לברך מספק לבטלה וכן שלא לענות אמן לבטלה מספק בכה"ג וא"כ כיון שלא ימלט שבריחוק מקום איזה פרסאות (שהקול הולך בהטעלעפאן דרך החוט הברזל הקבועה על הכלונסאות ואינו הולך תוך החוט ברזל דהחוט אינו חלול כלל והרי הוא כהולך על החוט וחוצה סביב לו) שלא יהי' בכל משך הלז שום צואה וא"כ אין לענות אמן או ברכו וקדושה...עכ"פ...בנידון הטעלעפאן כשנחשוב הקול דרך החוטי ברזל למעלה על העמודים שהוא הרבה למעלה מעשרה גבוה באויר שם כשיש טינוף למטה וכיון שהעומד בבית ומדבר וכן השומע בבית אינם רואים כלל הצואה בדרך א"כ הוי מותר לכ"ע….בחוטי הטעלעפאן שהקול נפסק מבחוץ בדרך הטבעי בפשיטות בפרט בדרך הרחוק רק שבכח חוטי הטעלעפאן למעלה לבד מוליך הקול בכח העלעקטרי ואין הקול כלל למטה מעשרה בדרך הילוכו בזה ע"כ י"ל דמותר כנזכר...אמנם לענין שופר שנשאלתי אם יוצאין בשמיעתו ע"י הטעלעפאן. זה פשוט לע"ד דלא יצא. דלא עדיף מהתוקע לתוך הבור או לתוך הדות לאותן העומדים בחוץ אם קול שופר שמעו בלי קול הברה כלל יצאו ואם קול הברה שמעו עם קול שופר לא יצאו ...וה"נ בא הקול ע"י הטעלעפאן מעורב לא כמו קול האיש שמדבר רק קולו כאוב וגם קול שופר ישתנה בודאי ויתערב כמו דרך הברת הטעלעפאן וז"פ...וכן לענין מגילה נשאלתי אם יוצא השומע מהקורא בטעלעפאן ומכל הצדדים שחתר השואל לא מצאתי לאסור. דבאמת במגילה לא פסל אם נתעבה קול הקורא בהברה בשמיעה בריחוק מקום וכיוצא וז"פ

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן קח

בקריאת המגילה ע"י מיקראפאן מע"כ הרב הגאון המפורסם מוהר"ר חיים דובער גינזבערג שליט"א הגאב"ד וואנקאווער…קשה לומר בזה הלכה ברורה….ולכן אין ראוי לקרא המגילה שישמעו ע"י המיקראפאן….אבל מה שפשיטא ליה לכתר"ה שאין יוצא בשמיעה ע"י מיקראפאן מטעם שהוא כמו ששומע מאינו בר חיובא לפ"מ דאומרים המומחים בטיבו שלמיקראפאן שלא מוציא ממש הקול של האדם המדבר אלא הד הברה בעלמא, ולא דק כתר"ה בלשונו דאין שייך זה לקול הברה שבמתני' דר"ה דף כ"ז שהרי הכא נשמע קול חזק ובריא אך כוונת כתר"ה היא שאומרים שנשמע קול אחר שנברא מקולו ולכן שייך דמיונו לנשמע מלאו בר חיובא דקול הברה לא שייך ללאו בר חיובא, הנה לדידי מספקא טובא אף אם נימא שהאמת כאמירת המומחים שלא נשמע קול האדם אלא קול אחר שנעשה מקולו, מטעם שכיון שעכ"פ רק כשהוא קורא נשמע הקול יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש דהרי כל זה שנשמע עושה קולו ממש. ומנין לנו עצם כח השמיעה איך הוא שאולי הוא ג"כ באופן זה שנברא איזה דבר באויר ומגיע לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע שהקול יש לו הלוך עד האזן וגם יש קצת שיהוי זמן בהלוכו, ומ"מ נחשב שהוא קול האדם לכן אפשר שגם הקול שנעשה בהמיקראפאן בעת שמדבר ששומעין אותו הוא נחשב קולו ממש וכן הא יותר מסתבר. וגם לא ברור הדבר מה שאומרים שהוא קול אחר. ומטעם זה אפשר אין למחות ביד אלו שרוצים לקרא המגילה ע"יהמיקראפאן מצד ההלכה…אך מ"מ כיון שלא ברור להיתר והוא ענין חדש, בכלל יש למחות כדי למונעם מלרדוף אחרי חדשות אחרות שלהוטים בזה במדינות אלו כמו שכותב כתר"ה. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן צא אות ד

בענין שמיעת הבדלה ע"י טעלעפאן לאשה הנמצאת בבית החולים הנה אם אי אפשר לה שתשמע הבדלה במקומה ודאי יש לה לשמוע על הטעלעפאן שיותר נוטה שיוצאה בזה כדכתבתי בתשובה חאו"ח ח"ב סימן ק"ח גבי קריאת מגילה וה"ה גבי הבדלה משום דכל מצות דבור דבחול הוא כמגילה לבד ק"ש ובהמ"ז שצריך למחות באלו הרוצים לצאת במייקראפאן, שלכן כיון שא"א לה לשמוע הבדלה בבית החולים צריכה לשמוע ע"י הטעלעפאן, וכן צריך לענות אמן על ברכה ששומעין ע"י טעלעפאן וע"י מייקראפאן מספק. 

שו"ת מנחת שלמה (ר׳ שלמה זלמן אוירבך 1910 - 1995) חלק א סימן ט

בדבר השימוש במיקרופון טלפון ורמקול בימות החול לצורך תפילה בבית הכנסת ודינם לענין שבת ויו"ט ובדבר עריכת שעון בשבת ויו"ט….נראה שהשומע קול שופר או מקרא מגלה ע"י טלפון או רם - קול (אף אם לא נאמר שהקול משתנה קצת ולענין שופר דינו כתוקע לתוך הבור או דות) לא יצא כלל ידי חובתו, משום דדוקא כשרושם שמיעת האוזן נעשה באופן ישר ע"י קול השופר שמזעזע את האויר ויוצר בו גלי קול אז חשיב כשומע קול שופר, משא"כ כשהאוזן שומעת רק תנודות של ממברנה אע"פ שגם אותן התנודות יוצרות באויר גלי קול ממש כדוגמת קול השופר אפי"ה מסתבר שרק קול תנודות ממברנה הוא שומע ולא קול שופר, וכמו שהשומע קול שופר מתוך תקליט של גראמופון...ה"נ גם כאן רק קול ממברנה שמע ולא קול שופר, יודע אני שיש לחלק מגראמופון דשאני התם, שהקול אינו נוצר כלל עכשיו ברגע זה ע"י אדם, עכ"ז הבאתי דבר זה לדוגמא כדי להסביר בכך את כוונתי, מכיון שלאמיתו של דבר שווים הם, ואין שום סברא לחלק ביניהם הואיל וגם בטלפון קול האדם חולף ונעלם ונהפך רק לזרם משתנה, ולדינא לא איכפת לן כלל בין אם ההפסק שבינתים הוא זמן מרובה או מועט, כיון שקול האדם או השופר רק משנה זרם אבל הקול עצמו כבר עבר ובטל מן העולם לכן אף שבין רגע היה ובין רגע אבד וחיש מהר חוזר ונוצר שוב, מ"מ כיון שבינתים חלף ונעלם הקול הנשמע לבסוף הוא רק קול תנודות מכניות של הממברנה הנעשה אך ורק ע"י זרם משתנה ולא ע"י שופר, מסתבר דאין זה חשוב כלל קול שופר כי אם קול תנודות ממברנה….טעות גדולה היא לחשוב שהחוטים מוליכים ממש את הקול כמו שהם מוליכים זרם, ואלמלי היה שם לבסוף מנורת חשמל ולא מגנט עם ממברנה, אפשר שקול האדם היה גורם רק לשנות את האור ותו לא מידי. ולכן תמה אני מאד על כמה מגדולי הרבנים שהתירו לשמוע מקרא מגילה דרך מגביר קול ואיך לא שמו לבם לדבר זה שרק קול תנודות של ממברנה שומעים ולא קול מקרא מגלה של אדם...מצטער אני שלפי זה נמצא שהאנשים אשר אזנם כבדה משמוע ומשתמשים במכשיר של מיקרופון וטלפון קטן לקרב את קול המדבר לאזנם שלפי"ז אינם יוצאים כלל חובת שופר ומקרא מגילה וכדומה. ועכ"פ אינם רשאים לברך על שמיעה זו כיון שאף גם הם שומעים רק קול תנודות של ממברנה…וגם נראה דק"ו הוא ממ"ש הב"י באו"ח סי' נ"ה ס"כ שהשומע בבית קדיש אין לו לענות אם יש באמצע מקום מטונף, והיינו משום דכיון שיש דבר המפסיק בין המברך והשומע, בטל גם היחס שביניהם. וא"כ אף שנחלקו בזה גדולי האחרונים אי קיי"ל הכי לדינא או לא, מ"מ נראה דשאני התם שגם במקום המטונף שפיר נשמע הקול אלא ששם אסור לענות, משא"כ הכא שלגמרי נפסק ונעלם הקול ונהפך רק לגלי זרם שאין אוזן אדם יכולה כלל לשומעם מפני שבתוך החוט אינם כלל גלי קול כל זמן שאינם מתהפכים לבסוף ע"י מגנט וממברנה לגלי קול, בכה"ג שפיר מסתבר דלכו"ע בטל שפיר היחס שבין השומע ובין הקורא והתוקע. ועיין בהלק"ט ח"ב סי' רע"ו שנשאל: היו יושבין במערה וקורין...ולא יצא עכ"ל. ואף שלא זכיתי להבין כוונת הדברים עכ"פ ק"ו הוא לנד"ד דודאי לא יצא כלל ידי חובה….ולפי הדברים שאמרנו נראה שיש לשמיעה זו דין הנפת סודרים שהיתה באלכסנדריא של מצרים דחשיב רק כיודע באיזו ברכה הש"צ עומד ולא יותר, וכיון שכן נראה שאין לענות כלל אמן על ברכה שהוא מחויב לצאת בה, ואף גם ברכה שאין השומע מחוייב לצאת ידי חובתה ג"כ אפשר דרק אם עומד בבית הכנסת או אפי' סמוך לו ושומע חזרת הש"ץ או שאר ברכות ע"י רם קול אז שפיר נגרר אחר הצבור ועונה אמן מידי דהוי אאלכסנדריה של מצרים, משא"כ כשעומד רחוק ושומע ע"י טלפון נלענ"ד שאין לענות כלל אמן על שום ברכה ודינו כעונה אמן לבטלה, הואיל והוא שומע את הברכה רק מממברנה ולא מפי אדם, וכמו"ש כמה פעמים שע"י תנודות הממברנה חשוב רק כיודע לכוין את הרגע שהאדם עומד ע"י המיקרופון ומברך (וגם זה לא תמיד כי יתכן שזה כבר נשמע מתקליט), וכיון שכך מסתבר דבכה"ג שהוא עומד רחוק ואין לו שום צירוף עם המברך דאין לענות אמן על ברכה זו.  וקל וחומר הוא לפי"ז שהשומע קול שופר, מקרא מגלה או סתם ברכה ע"י רדיו שאינו עושה כלל שום מצוה וגם אינו רשאי לענות אמן אחר המברך, כי הקול היוצא מהממברנה של מקלט הרדיו איננו כלל קול התוקע או המדבר אלא גם כאן רק הממברנה עצמה היא המדברת ונמצא שרק קולות עץ ואבן הוא שומע ולא קול אדם. ואדרבא רדיו עוד יותר גרוע מרם - קול וטלפון, כי חוץ מזה שהמיקרופון הקולט את קול האדם מוליך למשדר רק זרמים משתנים כמו בטלפון, אף גם זה יש כאן שהם אינם הולכים כלל ישר אל המגנט שבמקלט הרדיו אלא בתחלה הם נישאים על גלי הרדיו היוצאים מהמשדר אשר ירוצו באותה המהירות של האור והם ממלאים כאן את התפקיד שהחוטים עושים בטלפון, ורק אח"כ ע"י כמה מיני מכשירים מצליחים להפעיל את המגנט שבתוך המקלט שיקבל השפעתו רק מהזרם המשתנה שבא מהמיקרופון ולא מהגלים האלקטרומגנטיים היוצאים מהמשדר...קצור הדברים הוא שאין להשתמש בביהכ"נ לצרכי תפילה במיקרופון ורם - קול, היות שהדבר הזה נחשב רק כהנפת סודרים שהיתה באלכסנדריה של מצרים לדעת היכן החזן עומד בתפלתו, אבל אי אפשר כלל לצאת בשמיעה זו בשום דבר שחייבים לשמוע מפי אדם…./הערת המחבר/ לאחר שכבר נדפס מאמר זה נזדמן לי לדבר עם מרן בעל החזו"א זצ"ל ואמר לי שלדעתו אין זה כ"כ פשוט, ויתכן דכיון שהקול הנשמע נוצר ע"י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים "אפשר" דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע, וכמדומה לי שצריכים לומר לפי"ז דמה שאמרו בגמ' אם קול הברה שמע לא יצא, היינו מפני שקול הברה נשמע קצת לאחר קול האדם משא"כ בטלפון ורם - קול, ולענ"ד הוא חידוש גדול מאד ואין אני מבין אותו

שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן נד

שאלה: השומע מקרא מגילה בבית הכנסת מפי שליח צבור הקורא את המגילה ברם - קול, האם יוצא ידי חובת מקרא מגילה? תשובה: נראה שאלה היושבים סמוך לשליח צבור, והיו יכולים לשמוע היטב את קריאת המגילה מפיו, גם בלעדי הרם - קול, מסתברא ודאי שיוצאים ידי חובה...אבל השאלה היא לגבי היושבים רחוק מהשליח צבור, אשר לולא הרם - קול לא היו יכולים לשמוע את המגילה כהלכתה, ואם כן יש לדון אם זהו נקרא שומע מפי שליח צבור בר - חיובא. ואמנם בשו"ת מנחת אלעזר חלק ב' (סימן ע"ב), דן במי ששומע דרך הטלפון קול שופר בראש השנה, ומקרא מגילה בפורים, אם יוצא ידי חובתו...והגאון רבי יוסף ענגיל בספר גליוני הש"ס (ברכות כ"ה ע"ב) דן בדבר שמיעת שופר ומקרא מגילה על ידי הטלפון...ובאמת שלפי דברי מומחים הבקיאים בטכניקה של החשמל, הקול הנשמע למאזינים דרך הטלפון או הרם - קול, אינו קולו של המדבר עצמו, אלא הוא קול אחר הבא על ידי זרם חשמלי באמצעות ממברנא, ואם כן ממילא אי אפשר לצאת ידי חובת שמיעת קול שופר או מקרא מגילה דרך הטלפון או הרם- קול. וכמו שכתב כיוצא בזה בשו"ת הלכות קטנות חלק ב' (סימן רע"ו): שאלה, הקורא את המגילה במערה, ואחר שומע מרחוק הבת קול של הקריאה, ולא ששמע קול הברה אלא בת קול ברור, מהו שיצא ידי חובתו, תשובה, אפשר שמכיון שצריך שומע ומשמיע לצאת ידי חובה, ואותו בת קול שנעקר ופרח באויר אין לו קשר עם המשמיע, לא יצא...וכן הבאתי מכבר בספרי שו"ת יביע אומר בשם ידידי הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך שליט"א, שפסק שבאמת אין יוצאים ידי חובת מקרא מגילה דרך הרם - קול....ואמנם אחר כך ראיתי להגאון רבי משה פיינשטיין שליט"א בשו"ת אגרות משה (חלק אורח חיים חלק ב' סימן ק"ח),שכתב...מצד עיקר ההלכה אין למחות ביד הרוצים לקרות המגילה עלידי המקרופון…וכיוצא בזה יש להעיר על דברי הגאון רבי צבי פסח פראנק בספר מקראי קודש (דיני חנוכה ופורים עמוד צ"ו), שגם כן צידד שיוצאים ידי חובת מקרא מגילה דרך הרם - קול, שכל הקולות כשרים, אלא שצריך שיהיו נשמעים מפי בר - חיובא, ולא דמי לשופר שאם יש בו תערובת קול אחר פסול….ואם כן אף על פי שהקול הנשמע נוצר תיכף ומיד עם יציאת קול האדם, בכל זאת יש לדמותו לשומע קול תפלה או מקרא מגילה מתוך תקליט של גרמופון, שבודאי אי אפשר לצאת בו ידי חובה ע"כ...בסיכום השומעים מקרא מגילה דרך הרם - קול, וכן דרך הרדיו, אינם יוצאים ידי חובת מצות מקרא מגילה, אולם היושבים סמוך אלהשליח צבור הקורא את המגילה דרך הרם - קול, שאף בלעדי הרם - קול היו שומעים היטב את קריאת המגילה מפי השליח צבור, יוצאים ידי חובתם.

שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן יא

על כן למסקנא דדינא נראה לפענ"ד, דנהי דלכתחילה בודאי יש לעשות כל טצדקי לחזר שלא להשמיע קריאת המגילה דרך מיקרופון. אבל בעברו וקראו בודאי אין מקום לבוא ולפסוק בסכינא חריפא שלא יצאו ידי חובתם והברכות כאילו היו לבטלה, ובאין דרך אחרת, או כפי שנשאלתי במקרה אחר על בית חולים גדול שא"א להעביר שמיעת קריאת המגילה לחולים כי אם דרך המיקרופון, אזי המורה על כגון דא להתיר אפילו לכתחילה השמעת קריאתה באמצעות כלי המיקרופון אין מזחיחין אותו.

נדפס לכבוד הרה״ג זאב אלכסנדר סינימן שליט״א

Summary:

In one of the earliest sources to address the matter of fulfilling מצוות such as מגילה through a telephone, the גליוני הש״ס initially suggests that the science behind a telephone moving sounds from one location to another is no different than traditional hearing, where sound travels through the air.  He ultimately rejects this comparison, noting that one occurs in the natural course of events while the other does not. He appears to leave the matter as a ספק.

The גמרא rules that one who is standing in a pit when the שופר is blown into the pit is יוצא, since we can assume he heard the sound of the שופר.  However, one who is standing outside is not יוצא, since we must assume that he heard the echo (קול הברה) of the שופר. Addressing a similar issue, the שו״ת הלכות קטנות, a work from the 17th century, opines that if one is a cave and hears the מגילה from a far distance, he may not be יוצא, since the sound was recreated over the long distance.

Based on the גמרא, the שו״ת מנחת אלעזר rules that one may not hear a שופר through a telephone, since that would be comparable to a  קול הברה. However, he does allow for hearing מגילה over a telephone, as he seems to reason that the issue is unique to שופר. In a lengthy section of the תשובה, he explains that existence of a מקום מטונף between the speaker and the listener on a telephone does not present an issue (though this would ordinarily be a problem when the speaker and listener are a distance apart).  In a differing analysis, שו״ת אגרות משה rules that the גמרא here does not have any applicability to the case of a microphone. He appears to assume that the critical flaw with a קול הברה is the weak nature of the sound. He notes that in the case of a microphone, there is a strong sound and there should be no issue. He ultimately appears to allow for the use of a microphone for מגילה and/or הבדלה, however, he recommends relying on this only in a בדיעבד scenario, given that they are new concepts and it is hard to rule with certainty on the matter.  In sum, both the מנחת אלעזר and the אגרות משה appear to agree that technically one may fulfill מצוות (with a possible exception for שופר) through a microphone.

In contrast to these opinions, the שו״ת מנחת שלמה forcefully argues that a telephone or microphone create a new sound which cannot be utilized to fulfill מצוות such as מגילה.  He even analogizes this to a case of a gramophone (record player), where the sound was recorded earlier, noting that the time delay of a gramophone doesn't change the comparable nature to these two devices.  He acknowledges that this ruling has unfortunate consequences for those who require hearing aids. And while he doesn't seem to support the stringent ruling of the הלכות קטנות, he does note that it would provide support for his approach here.  He does concede that the microphone would be no worse than the flag system in Alexandria, which the גמרא explains can allow for people to answer אמן without actually hearing the ברכה, but it wouldn't allow one to be יוצא a מצוה like מקרא מגילה. Lastly, he cites the view of the חזון איש to be lenient, noting that he doesn't understand his ruling.  While the ציץ אליעזר rules stringently, he does allow for relying on lenient opinions in cases of necessity (e.g. מגילה reading in a hospital).