תלמוד בבלי מסכת מגילה דף לב עמוד א
תנו רבנן: פותח ורואה, גולל ומברך, וחוזר ופותח וקורא, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: פותח ורואה ומברך וקורא. מאי טעמא דרבי מאיר - כדעולא, דאמר עולא: מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן - כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה, הכא נמי - כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה. ורבי יהודה: תרגום איכא למיטעי, ברכות - ליכא למיטעי. אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלכה, פותח ורואה ומברך וקורא. - ולימא הלכה כרבי יהודה! -משום דאפכי להו. אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלוחות והבימות אין בהן משום קדושה.
חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף לב עמוד א
ת"ר פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח ומברך. ופרישנא טעמיה שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה. ר' יהודה אומר פותח ורואה ומברך וקורא. כלומר ואינו גולל בינתים
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה ה
כל אחד ואחד מן הקורין פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו, ואח"כ אומר ברכו את יי' המבורך וכל העם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וחוזר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי' נותן התורה, וכל העם עונין אמן, ואחר כך קורא עד שישלים לקרות וגולל הספר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך אתה יי'נותן התורה.
הר"ן על הרי"ף מסכת מגילה דף יא עמוד ב
ר' יהודה אומר פותח ורואה ומברך וקורא. וקי"ל הכי ומיהו כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהל' תפילה דבברכה אחרונה גולל ואח"כ מברך
חידושי הר"ן מסכת מגילה דף לב עמוד א
כתב הרב רבינו משה ז"ל דוקא בברכה ראשונה הוא דהילכתא כר' יהודה. [דאינו] צריך לגלול כשמברך אבל בברכה אחרונה צריך לגלול דפלוגתא דר'מאיר ור' יהודא לא הוי אלא בברכה ראשונה כדקתני וחוזר ופותח וקורא ולא מיירי בבתריתא אלמא ר' יהודה לא פליג אלא בקמייתא ולא נהיר דטעמא דר' יהודה בתרוייהו שייך דמפרש טעמא בברכה ליכא למיטעי. וכיון שכן אין אומרים ברכות כתובות בתורה
מהרש"א חידושי הלכות מסכת מגילה דף לב עמוד א
לא ידענא היכא יצא להם דר' יהודה אית ליה לפלוגי בין קודם שקרא לאחר שקרא ועוד דהא בקודם נמי כתבו דלכתחלה גולל קודם שיברך ומה חילוק איכא בין קודם שקרא לאחר שקרא כדמשמע מדבריהם ושוב ראיתי שגם הרמב"ם פי"ב מהלכות תפלה פסק בלאחר שקרא דגוללו קודם שיברך וכתב הכ"מ שם דאיתא הכי במ"ס ואולי מ"ש התוס' כר' יהודה דמשמע דלא כר"מ היינו למאי דאפכי ליה ור"י אית ליה דגולל קודם שקרא ולאחר שקרא והלכה כרבי יהודה לגבי ר"מ אלא דהשתא אין לחוש בדיעבד דלא שכיחי ע"ה ובזהיתיישבו קצת מהקושיות וצ"ע:
כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב
אחר כך מצאתי שבמסכת סופרים פי"ג כתוב כדברי רבינו והוא מהטעם שכתבתי:
ביאור הגר"א אורח חיים סימן קלט סעיף ד
ולאחר כו'. דל"פ אלא בלפניה משום טירחא דציבורא וע' תוס' שם וכ"פ רמב"ם והוא להדיא במ"ס פי"ג ה"ח והדא אומר פותח ומברך ומ"ט דכתיב ובפתחו כו' ומה כתיב כו' וגוללו אומר ברוך כו':
מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק יג הלכה ה
מי שהוא אוחז ספר תורה, נחלקו שני תנאים בדבר, חד אמר פותח ורואה וגולל ומברך, וחד אמר פותח ורואה ומברך, רבי זעורה אבא בר ירמיה רבמתנה בשם שמואל הלכה כמי שהוא אומר פותח ורואה ומברך, ומה טעם, וכפתחו עמדו כל העם, ומה כתיב בתריה, ויברך עזרא את י"י האלהים הגדול. במה גידלו, רבי גידל אמר בשם המפורש, רב מתנה אמר בברכה גידלו.
בית יוסף אורח חיים סימן קלט
ולי נראה דטעמא משום דסבירא ליה דעד כאן לא פליג רבי יהודה אלא בתחלה דלרבי מאיר צריך לגלול ולברך ואח"כ לפתוח ולקרות וטריחא מילתא הילכך לא צריך לרבי יהודה אבל בסוף שאין טורח יותר גולל ואח"כ מברך
משנה ברורה סימן קלט ס״ק יז
ודוקא בברכה ראשונה לא חששו לזה משום טרחא דצבורא שיצטרכו להמתין עד שיחזיר ויפתח אבל בברכה אחרונה דליכא טעם זה וגם דבלא"ה צריך לגלול הס"ת בין גברא לגברא בודאי עדיף יותר שיגלול קודם הברכה וזהו שמסיים המחבר דלאחר שקורא גולל ומברך:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף ד
כל הקורים מברכים לפניה ולאחריה,ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואחר כך יברך; ולאחר שקרא, גולל ומברך
ספר כלבו סימן כ
ועומד הקורא ופותח הספר לראות מה יקרא בו, וגוללו ומברך, יש אומרים שלא יגלול אותו אלא פותח ורואה ומברך וכן דעת הר"מ ז"ל, ויש אומרים שיש לו להפך פניו שלא יראה כאלו הברכות כתובות בתוכה,
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף ד
כל הקורים מברכים...ומברך. הגה: ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו על הצד, שלא יהא נראה כמברך מן התורה (כל בו); ונראה לי דיהפוך פניו לצד שמאלו
ט"ז אורח חיים סימן קלט ס״ק ד
הב"י בשם כל בו כתב גוללו ומברך וי"א שלא לגלול אותו אלא פותח ורואה ומברך וכן דעת הר"מ ז"ל וי"א שיש לו להפוך פניו שלא יראה כאלו ברכות כתובו' בתורה עכ"ל זה הביא רמ"א וא"כ היינו שס"ל כהתו' שזכרתי ולא מסתבר כלל דבר זה דא"כ ק' אמאי בעי ר"מ שיגלול קודם הברכ' שהיא טרח' כמ"ש ב"י והיה לו להניח' פתוח רק יהפוך פניו אלא דהפיכ' פנים כאן אינו נכון דמראה עצמו כאלו אינו מברך על מה שיקרא רק על מידי אחרינ' דהא מראה עצמו כאלו מסלק פניו ממנה וכ"כ מו"ח ז"ל הגון שיהיה פתוח בשעת הברכה לגמרי ולא יהפוך פניו כלל דכך היא דעת הפוסקים והגאונים המפורסמים וכן אני נוהג עכ"ל:
ב"ח אורח חיים סימן קלט
ולפע"ד נראה הגון שיהא פתוח בשעת ברכה לגמרי ולא יהפוך פניו כלל דכך הוא דעת הפוסקים והגאונים המפורסמים וכך אני נוהג:
משנה ברורה סימן קלט ס״ק יט
מיהו יש אחרונים שכתבו דהפיכת פניו אינו נכון דמראה עצמו כאלו אינו מברך על מה שיקרא רק על מידי אחרינא דהא מסלק פניו ממנו ויותר טוב להעצים עיניו שלא להסתכל בס"ת בשעת ברכה
תוספות מסכת מגילה דף לב עמוד א
גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים…ואח"כ פותחו למקום שירצה לקרות בו וקורא כהן ולכתחילה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו אבל בדיעבד אין לחוש שהרי לא שכיחי עמי הארץ כל כך עתה אבל לאחר שקרא בו ודאי צריך לגוללו קודם שיברך כר' יהודה.
מגן אברהם סימן קלט ס״ק ו
ופותח וכו'. ובתוס' כתוב שיסתום קודם שיברך דאף ר"י מודה בזה דעדיף טפי לגוללו שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה וכ"כ בכתבים שכן יש לנהוג, וב"ח כתב שהוא נהג שתהיה הס"ת פתוחה כמ"ש גדולי הפוסקים וגם לא יהפוך פניו
מהרש"א חידושי הלכות מסכת מגילה דף לב עמוד א
תוס' בד"ה גוללו...ולכתחלה הוא גוללו כו' שהרי לא שכיחי ע"ה כ"כ עתה כו' עכ"ל אין דבריהם מובנים דמשמע עתה דלא שכיחי ע"ה אין לחוש בדיעבד אבל בימי חכמי התלמוד יש לחוש אפילו בדיעבד ואמאי הא אמר רב מתנה הלכה פותח ורואה ומברך ואף לכתחלה שרי לעשות כן
ט"ז אורח חיים סימן קלט ס״ק ד
ואיכ' למידק מ"ט חשו התו' לדברי ר"מ כיון דלית הלכתא כוותיה ונ"ל דהתוס' סוברים כיון שהטעם לר"י דברכות ליכא למטעי היינו בזמנם שהי' הדור בעלי תור' אבל אח"כ שנתקלקלו הדורות ויש ע"ה דלא ידעו כלום ושייך חיישינן לזה כמו שחש ר"מ וע"כ יש לחוש לכתחלה ומ"ש אבל בדיעבד פי' אם כבר הורה אח"כ אין לחוש לבטל הוראתו דאף אם יש עכשיו ע"ה מ"מ לא שכיחי כ"כ כנ"ל לישב דבריהם אבל הפוסקים לא חשו לזה אלא אפי' לכתחלה מברך כשהי' פתוח'
ערוך השולחן אורח חיים סימן קלט סעיף יב
העולה לתורה פותח התורה ורואה הפסוק שצריך לקרות ומברך כשהיא פתוחה....ואיפסקא הלכתא בגמ' שם כר"י דפותח ורואה ומברך...אבל רבותינו בעלי התוס' שם [ד"ה גוללו] כתבו דלכתחלה יגלול ע"ש ונראה דס"ל דגם ר"י מודה דזה עדיף טפי לגוללה אלא דס"ל דא"צ לכך [וכ"כ הב"ח] ויש מי שנוהג כן ולא ידעתי אם נכון לעשות כן אחרי שמכל הפוסקים לא נראה כן ואינהו ס"ל דלר"י דווקא יברך כשהיא פתוחה דכיון שצריך לקרותה איך יסתמנה ולכן פסקו כולם דאחר הקריאה יגללנה ויברך מפני שכשגמר הקריאה צריך לסתום אותה עד שיעלה אחר ויפתחנה
ביאור הלכה סימן קלט
ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו וכו' - עיין במ"ב ד"ה ואח"כ יברך ודע שיש פוסקים שסוברים דאם רוצה לגלול ואח"כ לברך עדיף טפי אלא דהלכה כר' יהודה שאינו מחוייב לעשות כן ועפ"ז נוהגין איזה מקומות שרואין וגוללין ואח"כ מברכין ונהרא נהרא ופשטיה
שערי אפרים (ר׳ אפרים זלמן מרגליות) שער ד אות ג
וקודם שמתחיל לברך חוזר וגולל וסותם הספר בשעת הברכות ובגמר הברכות חוזר ופותח וקורא ויש מי שכתב שיניח הספר פתוח רק שלא יביט לתוכו בשעת הברכה שלא יאמרו הברכות כתובים בתורה רק יביט לצר חוץ ומי שעושה כן אין מזניחין אותו כי יסורתם בהררי קורש וכ"א יש לו על מה שיסמוך
בן איש חי פרשת תולדות הלכות תפילה אות יח
העולה לספר תורה יראה תחילה מקום הקריאה ויסתכל בפסוק הראשון שעתיד לקרות ואחר כך יכסה הכתב על ידי מפה ויברך ברכת התורה ויסיר המפה ויקרא ואחר שגמר יחזור ויכסה הכתב במפה ויברך ברכה אחרונה
Summary:
The גמרא cites a debate regarding the appropriate method for the עולה and whether he should leave the תורה open while reciting the ברכות, debating whether to be concerned that it would appear the ברכות are written in the תורה. The גמרא ultimately rules in accordance with the opinion to leave the תורה open and that there is no such concern. This ruling is codified by the רמב״ם.
The ר״ן points out that the רמב״ם does deviate from the גמרא slightly, providing for the תורה to be closed when the ברכה is recited at the end of the עלייה. The כסף משנה notes that this ruling of the רמב״ם is supported by מסכת סופרים. The בית יוסף and משנה ברורה explain that by the subsequent ברכה there is no טרחא דצבורא concern and given that the תורה is going to be closed anyway in just a moment between the עליות, one can/should close the תורה for the ברכה.
The שלחן ערוך rules in accordance with the רמב״ם - open for the first ברכה and closed for the second ברכה.
The כל בו seems to adopt the standard ruling (i.e. leaving the תורה open), though he adds that one should perhaps turn away, to satisfy the concern for appearing as though the ברכות are written in the תורה. This ruling is codified by the רמ״א. The רמ״א adds that he should turn to the left. The משנה ברורה, based on the ט״ז and the ב״ח, objects to the custom of turning away.
In a curious ruling, תוספות states that לכתחילה one should close the תורה before reciting the ברכה. The מגן אברהם explains that he understood the מחלוקת in the גמרא to be limited to the level of בדיעבד, but that everyone would agree that ideally one should close the תורה. However, he appears to ultimately rule against תוספות, in deference to the majority opinions. The מהרש״א raises certain objections to the reasoning of תוספות. The ערוך השלחן also appears hesitant to recommend endorsing the view of תוספות, in light of the majority view. In contrast, the שערי אפרים appears to clearly endorse the opinion of תוספות. The ביאור הלכה presents both approaches as acceptable.
No comments:
Post a Comment