דברים
פרשת ראה פרק יג פסוק א
את
כל הדבר אשר אנבי מצוה אתכם אתו תשמרו
לעשות לא תסף עליו ולא תגרע ממנו
הוספת
חפצא
ספרי
דברים פרשת ראה פיסקא פב
לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, מיכן אמרו הניתניםבמתנה אחת שנתערבו בניתנים במתנה אחת ינתנו במתנה אחת
. דבר אחר לא תוסף עליו, מנין שאין מוסיפים על הלולב ועל הציצית תלמודלומר לא תוסף עליו, מנין שאין פוחתים מהם תלמוד לומר ולא תגרע ממנו, מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים לא יאמר הואיל ופתחתי לברךאומר +דברים א יא+ ה' אלהי אבותיהם יוסף עליכם תלמוד לומר הדבר אפילו דבר לא תוסף עליו סליק פיסקא
רש"י
מסכת ראש השנה כח:
כגון
חמשת המינין בלולב וה'
טוטפות
בתפילין חמש ציציות בטלית
תוספות
מסכת ראש השנה דף כח עמוד ב
וכן בהדס וערבה שבלולב אפילו נותן כמה הדסים וכמה ערבות בלולב אין זה בל תוסיף אפילולמ"ד צריך אגד אלא אם כן מוסיף מין אחר ומיהו תימה דלפי' זה אם היה נותן כמה חוטין בציצית וכמה פרשיות בתפלין בבית אחד לא היה עוברמשום בל תוסיף ומסוכה אין להביא ראיה כאן מה שאין עובר בעשה ד' מחיצות אע"ג דאמרינן שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח דכל שכןכשעושה ד' מחיצות טפי עדיף דהוי תשבו כעין תדורו
שו"ת
הרשב"א
חלק א סימן תסח
ואפילו למאן דאמר לולב אין צריך אגד ואם הוסיף שני אתרוגין שני לולבין יש בו משוםבל תוסיף...אלא שבהדס אין בו משום בל תוסיף מפני שהוא לנוי וכל לנאותו מותר
הוספת
זמן
מסכת ראש
השנה דף כח:
א"ל
אביי אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה,
אמר
לו ]רבא[
שאני
אומר מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן...רבא
אמר לצאת לא בעי כוונה,
לעבור
בעי כוונה...אלא
אמר רבא לצאת לא בעי כוונה,
לעבור
בזמנו לא בעי כוונה,
שלא
בזמנו בעי כוונה
רש"י
שם
לעבור בעי
כוונה – שיתכוין לשום מצוה ואי לא,
לא עבר
שלטי
גיבורים בשם הריא"ז
מסכת ראש השנה פרק ד
ולפיכך
אני יושבין בסוכה ביום שמיני וכן תוקעין
בשופר ביום שני של ר"ה
ואוכלין מצה ליל שני של פסח...אע"פ
שי"ל
שמא חול הוא והרי הוא מוסיף על המצוה,
הואיל
ואינו מתכוין להוסיף שאין עושין כן אלא
משום ספק אינו עיבור משום כל תוסיף
שו"ת
הרשב"א
חלק א סימן סא
ולענין
יום טוב שני של גליות או אפילו של ראש השנה
ששאלת כיון שעשו אותו כחול לגבי מת מהו
בהנחת תפילין?
מי אמרינן אתי
דאורייתא ומבטל דרבנן או לא?
תשובה אסור
בתפילין דקיימא לן כמאן דאמר דתפילין
מצות עשה שהזמן גרמא היא ואם
נתכון בהנחתם לשם מצוה בשבתות או בימים
טובים עובר משום בל תוסיף.
וכיון
דבימים טובים דאורייתא איכא משום בל
תוסיף,
בימים
טובים דרבנן אסור,
דכל
מאי דתקון כעין דאורייתא תקון
הוספת
מעשה
תוספות
ראש השנה דף טז:
ד"ה
תוקעים ומריעין כשהן עומדין
תימה הא
קעבר משום בל תוסיף...וי"ל
דאין שייך בל תוסיף
בעשיית מצוה אחת ב'
פעמים
כגון כהן אם מברך וחוזר ומברך אותו צבור
עצמו או נוטל לולב וחוזר ונוטל וכן תוקע
וחוזר ותוקע
חידושי
הרשב"א
מסכת ראש השנה טז.
והם ז"ל תירצו דלא שייך בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים...ומסתבראדלא קשה כלל, דלא אמרו התם דאיכא משום בל תוסיף אלא במה שהוא מוסיףמדעת עצמו כגון כהן שהוסיף ברכה משלו ואי נמי ישן בשמיני בסוכה במתכוין למצוה ואי נמי במה שאירע במקרה שנתערב מתן אחת במתןארבע וכיוצא באלו, אבל במה שעמדו חכמים ותקנו לצורך אין כאן בל תוסיף דכבר אמרה תורה על פי התורה אשר יורוך.
טורי
אבן מסכת ראש השנה דף טז עמוד ב
והרשב"א בחידו' תי'(קו) דתקנתחכמים לצורך ליכא משו' בל תוסיף.... וק"ל מדפריך אביי לקמן הישן בח' בסוכה ילקה ומדק"ל מהישן בח' בסוכה יותר מכל המצות שהזמן גרמא היינומשום דאנן יתבינן בח' ספק ז' כדפרש"י רפ"י דעירובין (דף צו) אלמא אע"ג דתקנת חכמי' היא וכדמסיק בפ"ד דסוכה (דף מז ע"א) מיתב יתבינןאפ"ה שייך בל תוסיף מיהו למאי דפי' שם י"ל דל"ק כ"כ...מ"מ הדבר תמוה(קז) בעצמו לומר משום תקנת חכמים פקע איסור בל תוסיף מ"ש מכל איסורי תורה דקי"ל אין ב"דמתנין לעקור דבר מה"ת בקו' ועשה ולא אמרי' משו' תקנת חכמי' פקע איסור אע"פ שיש לחלק קצת אין נראה.
מנחת
חינוך מצוה תנד
אך
באמת, הרשב"א
מודה לסברת התוס'
דכפילות
מצוה אין קפידא...כן
נראה ברור דסברת התוס'
הוא
מוסכם לדעת הרשב"א
ג"כ
הוספת
מצוות
רמב"ם
הלכות ממרים פרק ב
ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכללהגדי והוא אסור מן התורה הרי זה מוסיף, אבל אם אמר בשר העוף מותר מן התורה ואנו נאסור אותו....אין זה מוסיף אלא עושה סייג לתורה וכן כל כיוצא בזה.
השגת הראב"ד
שם
הואיל ויש לב"ד לגזור ולאסור וכו'.א"א כל אלה ישא רוח שכל דבר שגזרו עליו ואסרוהו לסייג ולמשמרת של תורה אין בו משום לא תוסיף אפילו קבעוהו לדורות ועשאוהו כשל תורה וסמכוהו למקרא כדאשכחן בכמה דוכתי מדרבנןוקרא אסמכתא בעלמא ואם גרע לפי צורך שעה כגון אליהו בהר הכרמל אף זה דבר תורה הוא עת לעשות לה' הפרו תורתך, ולא תמצא איסור מוסיף אלא במצות עשה כגון לולב ותפילין וציציתוכיוצא בהן בין לשעה בין לדורות בין שקבעה בדבר תורה בין שלא קבעה
מנחת
חינוך מצוה תנד
אך אפשר לומר דדוקא בגוונא שצייר הר"מ גבי בב"ח דבפסוק כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו ומפי השמועהלמדו דבכלל הכתוב הזה ה"ה כל מיני בהמה וכל מיני חלב והם אומרים שגם בשר עוף הוא בכלל הפסוק הזה אע"פ שלא נתפרש כמו בשר שארבהמות וחיות דג"כ לא נתפרשו עוברים על' ב"ת דהם מוסיפים בכתוב. אבל איזה דבר חדש הן תקנה בקום ועשה והן סייג בשוא"ת שאינם יכוליםלהסמיכו לקרא כלל אפי' אם אומרים שהם מה"ת מאי איכפת לן זיל קרי בי רב הוא דאינו מבואר כלל בתורה ואינם עוברים בב"ת אם הם אומריםשהם מה"ת רק בדבר שנוכל להסמיך אל הכתוב אבל בדבר שידוע הוא שאינו בכתוב כלל לא שייך ב"ת כלל אף שאומרים שהוא מה"ת כנ"ב.
Summary:
The
ספרי
and
רש"י
explain
that if one adds to a חפצא
של מצוה (e.g.
adding a fifth מין
to
a לולב),
he violates בל
תוסיף.
Furthermore, תוספות
notes
that adding the same מין
to
a חפצא
של מצוה (e.g.
multiple sets of ערבות)
would not constitute בל
תוסיף,
because you need to be מוסיף
מין אחר to
be violate the prohibition. The תשובת
הרשב"א
argues
and holds that בל
תוסיף does
apply, even by simply adding the same מין
(though
הדסים
may
be an exception). תוספות
himself
points out issues with his own position.
The
גמרא
in
ר"ה
concludes
(according to רבא)
that one who performs a מצוה
outside
of the prescribed time for the מצוה
(e.g.
sleeping in a סוכה
after
סוכות
is
over), violates בל
תוסיף,
provided the invidual has כוונה
to
be יוצא
the
מצוה.
Based upon this, theשו"ת
הרשב"א
explains
that wearing תפילין
on
שבת
would
violate בל
תוסיף.
The ריא"ז
explains
that performing מצוות
on
יו"ט
שני doesn't
violate בל
תוסיף because
אין
עושין כן אלא משום ספק.
תוספות
explain
that the excessive שופר
blowings
which result from תקיעות
דמיושב and
תקיעות
דמעומד are
acceptable דאין
שייך בל תוסיף בעשיית מצוה אחת ב'
פעמים.
The
רשב"א
provides
an alternate reason, explaining that בל
תוסיף is
only violated if one is מוסיף
מדעת עצמו,
however, if חז”ל
established
a תקנה
לצורך (and
the תקנה
results
in a הוספה),
this cannot be בל
תוסיף.
The פני
יהושע wonders
why תוספות
didn't
provide the answer supplied by the רשב"א.
The מנחת
חינוך thinks
that the רשב"א
is
מודה
to
the reasoning of תוספות.
The טורי
אבן takes
issue with the position of the רשב"א
insofar
as the רשב"א
suggests
that חז"ל
could
be מבטל
a
דין
דאוריתא in
a קום
ועשה form
(as opposed to the standard שב
ועל תעשה form
– e.g. failing to blow שופר
on
שבת
ר"ה).
The
רמב"ם
is
מחדש
that
if חז"ל
were
to claim that a תקנה
was
truly a דין
דאורייתא,
this would violate בל
תוסיף.
The ראב"ד
argues,
questioning the absence of a מקור
for
such a דין.
He further supports his argument by noting that חז"ל's
use of אסמכתא
in
establishing דיני
דרבנן contradicts
the רמב"ם's
view (note the novel understanding the ראב"ד
has
of אסמכתות).
The מנחת
חינוך offers
a narrowed scope of the רמב"ם's
view.
