תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ט
רבי יודן אמר משמיה דידיה בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלופתאום אלא בא ועמד לו על פתחו של פטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצירך שמא מכניסו ושמא מניחו. אבל הקב"ה אינו כן אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד
תורת ה׳ תמימה להמרב״ן
והע״ז השלישית מהם העובדים למלאכים׳ הם הנבדלים והם שרים של האומות ושר מלכות יון מיכאל שירכס או שיחשבו שיש בהם יוכלת או להיותם מליצים בינם ובין האל לעובדים אותם, וכל אחד עובד שלו וכל זה נזהר לנו בתורה. ונראה שאפילו להתפלל להם ע״ד זה אסור לנו כמש״כ בהגדה בשר ודם יש לו אוהב אם באת לו עת צרה אינו נכנס לביתו פתאום אלא הולך ועומד עת פתחו של פטרונו וקורא לעבדו או לכן ביתו והוא אומר לו איש פלוני עומד בחוץ׳ אכל הקדוש...וכן נראה דברי הרב בספר המדע ובמין זה של ע״ז אמר הכתוב ויעבדו אלהים אחרים כי המלאכים נקראים אלוהים והם אלוהי השמים ….ועניני ע״ז של ישראל מן הכת הזה ואנשי העגל עשו ע״ז...והענין ברור הוא שחשבו ישראל שמרע״ה שהוא להם אמצעי ושליח בינם ובין בוראם
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק י
והיסוד החמישי שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן, לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה.
תפילה בלשון ארמית
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לג עמוד א
תפלה. רחמי היא, כל היכי דבעי מצלי. ותפלה בכל לשון? והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, דאמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי - אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי! לא קשיא: הא ביחיד, הא בצבור.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף יב עמוד ב
אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה. זימנין אמר המקום יפקדך לשלום וזימנין אמר (ליה) רחמנא ידכרינך לשלם. היכי עביד הכי? והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי! ואמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי - אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי! - שאני חולה, דשכינה עמו.
בית הבחירה (מאירי) מסכת שבת דף יב עמוד ב
לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי שמתוך שאין הלשון שגור בפי הבריות אין הכונה מצויה בדבריו עד שתהא תפלתו מקובלת ומ"מ כל לענין חולה מתוך שאדם מכוין בתפלתו ביותר אין בזה בית מיחוש וכן כתבו הגאונים בתפלת הציבור שהוא בכל לשון מטעם זה שהציבור שכינה עמהם ר"לשכונתם מצויה הרבה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קא סעיף ד
יכול להתפלל בכל לשון שירצה, וה"מ בצבור, אבל ו ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש; וי"א דה"מ כששואל צרכיו,כגון שהתפלל (טז) על חולה או על שום צער שיש לו בביתו, אבל תפלה (יז) הקבועה לצבור, אפילו יחיד יכול לאומרה בכל לשון; ח) וי"א דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה,חוץ י] מלשון (יט) ארמי.
משנה ברורה סימן קא
(טו) אלא בלה"ק - לפי שאין מלאכי השרת נזקקין ללשון ארמית וה"ה שאר לשונות חוץ מלשה"ק אבל צבור א"צ מליץ שהקב"ה בעצמו מקבל תפלתם: (יח) דאף יחיד - דס"ל דהמלאכים מכירין בכל לשון רק שאין נזקקין לארמית שמגונה בעיניהם. ומשו"ה מותרות הנשים להתפלל בשאר לשונות:
מקור של הפיוט של מכניסי רחמים
סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר אשמורו
ועשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים בשחרית ומנחה אומר אבינו מלכנו. ומשכימין בכל יום לבתי כנסיות קודם עמוד השחר ומבקשין רחמים.וכך מתחילין: אומר ש"ץ אשרי יושבי ביתך ועונין אחריו עד תהלת ה' ידבר פי. ועומד ש"ץ ואומר קדיש ומתחיל ואומר לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים. מה נתאונן ומה נאמר מה נדבר ומה נצטדק:...אל מלך יושב.... ויעבר…..עשה למען אמתך. עשה למען בריתך. עשה למען גדלך….מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים. משמיעי תפלה השמיעו תפלתנו לפני שומע תפלה….
ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות עשרת ימי תשובה
וכל הימים שבין כסה לעשור אומר בסדר זה פתיחה וג' סליחות שלישית שלמנית. עקדה. פזמון. חטאנו. תחנון. וכן בוורמיישא מנהג זה. ובמקום אחר פוק חזי מאי עמאדבר. יום אחד לפני ערב יום כפורים אומר תא שמע לפני מחי ומסי ה' שומרי לפני מכניסי רחמים.
דעות אופוזיציה
שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס ברלין סימן רע (ה)
צריך להרחיק ממין השתוף לגמרי, שלא תאמר הואיל שאני מוצא המלאכים והגלגלים והכוכבים מושלים בעולם אקבלם באלהות, ת"ל לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, לפי שממשלתם אינם מעצמן, ואסור לתת אותם אמצעיים בין השם ובינינו, ואע"פ שהנותן אותן אמצעיים יודע ומכירשה ממשלה שלו לבדו יתברך, אעפ"כ אסור לפי שדרך זה תחלת הטעייה ויכשל בו או הוא או אחר להאמין השניות, ואפילו זה שנהגו בני אדם מקצתם להחרים ולהשביע או לשאול בחלום בשם מלאך פלוני או בשם מלאכים פלוני ופלוני שהוא אסור. גם מה שנהגו ואומרים במקצת מקומות מכניסי רחמים הכניסו כו' לא טוב המנהג [ההוא א, ומעשיך יקרבוך לא המלאכים ולא זולתם ראוי לפגוע בהםשלא יקבלם באלוה] ילידי הטעייה. וראיה [לזה] שלא מצינו בתפלת אאע"ה ואבות ולא בתפלת שאר נביאים ולא בסדר אנשי כנסת הגדולה זכר רק לשם יתברך לבדו. ומה שאמר יעקב אבינו ז"ל [בראשית מח, טז] המלאך הגואל אותי מכל רע וגו', אל הש"י לבדו עתה היתה התפלה, כמו שקדם לו מהש"י [שם, טו] אשר התהלכו אבותי, וכן [שם] הרועה אותי מעודי עד היום הזה וגו', כן השולח המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים. עכ"ל ספר המלמדב:
קרבן נתנאל מסכת ראש השנה פרק א
[ג] ועוד נוצר חסד בלא לאלפים אינה מדה כו'. קושיא זו נמי לשיטת האר"י לוריא. שמונה י"ג מכילין דרחמי בסיגנון זה. אל א רחום ב וחנון גארך אפים ד ה דתרי מידות הם ארך אף לצדיקים וארך אף לרשעים. ורב חסד ו ואמת. נוצר חסד לאלפים ח ט נושא עון י ופשע יא וחטאה יב ונקה יגומצאתי בספר חסידים סי' ר"נ מספר כל הענין בדרך אחר. וזהו רחום א וחנון ב ארך אפים ג ורב חסד ד ואמת ה נוצר חסד לאלפים ו נושא עון ז ופשע חוחטאה ט ונקה י וסלחת לעוננו יא ולחטאתנו יב ונחלתנו יג ע"כ. וזה מסכים עם הפיוט של אזכרה אלהים ואהמיה. ומדי דברי בו זכור אזכרנו מה שאומרים באותו פזמון לפני קונך תחנתנו הפילי חרוזה זו לא ישרה אצלי שנראה כמתפלל לאמצעי. וזהו היסוד חמישי משלש עשרה עיקרים שאין ראוי לעבדם להיותם אמצעים לקרבה אליו אלא אליו בלבד יכונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו:
נתיבות עולם להמהר״ל נתיב העבודה פרק יב
ובפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ד, ב') היערוך שועך לא בצר ריש לקיש אמר כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה. ר' יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהיו הכל מאמצים את כחו ולא יהיה לו צרים מלמעלה. ופירוש זה, כי המאמץ בתפלה עושה עצמו מדוכא ועלול ולב נשבר בשביל צרכו שהוא מתפלל עליו, ואין לזה שהוא נשבר ונדכה לגמרי שום צרים. ורבי יוחנן סבר שהאדם יבקש רחמים שאל יהיה לו צרים מלמעלה, וזה יותר טוב כי קרוב תפלה זאת אל הש"י שלא יהיה לו צרים כי הוא דבר ראוי מצד עצמו, וכאשר האדם מתפלל שיתן לו הש"י עושר אפשר שיהיה לו מקטרגים למעלה שאין ראוי לעושר, אבל כאשר מתפלל שלא יהיה לו מקטריגים שוב על הדבר שהוא מבקש אין מקטריגים. ומזה משמע שיתפלל אל הש"י שלא יהיה לו צרים, אבל שיתפלל ולומר למלאכים אל תהיו צרים לי זה אין ראוי רק שיהיה זה דרך התפלה אל הש"י. אבל אנו נוהגים לומר מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים וגו', ואין זה ראוי כי דבר זה כאילו מתפלל אל מלאכים שיכניסו רחמינו ולא מצאנו זה. והא דאמרינן במסכת תענית (ט"ז, ע"א) שכאשר גזרו תענית היו יוצאים לבית הקברות כדי שיתפללו עלינו המתים רחמים, אין זה שאנו מבקשים מן המתים שיתפללו עלינו רק שאנו הולכים לבה"ק ומתחברים למתים שגם המתים יתחברו לחיים ויבקשו רחמים על ישראל, כי המתים ג"כ ישראל והם אוהבים ישראל ומבקשים רחמים על ישראל, אבל לומר למלאכים הכניסו רחמינו זה אין ראוי. ואפי' אם מותר לומר לאדם אחר התפלל עלי, זהו אצל האדם שהוא עושה חסד עם חבירוולפיכך יכול לומר עשה אתי חסד זה והתפלל עלי, אבל במלאכים לא שייך לומר כך רק היא דרך תפלה ובקשה וח"ו שיתפלל כך. וי"ל כי מה שאנו אומרים מכניסי רחמים הכניסו וכו' אין זה בקשה כלל רק שהאדם מצוה כך למלאכים שהם מכניסים התפלה להכניס התפלה לפני הש"י, ויש כח לאדם לצוות למלאכים שהם ממונים על זה שיביאו תפלתו לפני הש"י. ועם כל זה הוא דבר שאין ראוי רק שיהיה מכניסי רחמים תפלה על דרך שאמרו ז"ל שיתפלל האדם שיהיו הכל מאמצים את כחו ולא יהיה לו צרים, ויהיה מתפלל אצל הש"י ע"ז, ולכך מה שמבקש מכניסי רחמים הוא תפלתו אל הש"י כי מכניסי רחמים יכניסו רחמינו. ולפי זה ראוי להגיה מכניסי רחמים יכניסו רחמינו, משמיעי תפלה ישמיעו תפלתינו, מכניסי דמעה יכניסו דמעותינו, ולכך ישתדלו וירבו תחינה ובקשה וכך ראוי שהתפלה היא אל הש"י שמכניסי רחמים יכניסו רחמינו.
חשוקי חמד (הרב יצחק זילברשטיין, רב שכונת רמת אלחנן בבני ברק) ברכות דף ס עמוד ב
איך מותר להתפלל למלאכים ולבקשם שמרוני עזרוני סמכוני שאלה. יש נמנעים מלומר בסליחות את הבקשה "מכניסי רחמים", מפני שאין לבקש ממלאך, וקשה איך מותר לנכנס לבית הכסא לבקש מהמלאכים 'שמרוני עזורני סמכוני' כמבואר במסכת ברכות דף ס ע"ב? תשובה. כבר תמה על כך המור וקציעה (סימן ג) וביאר שכיון שמוסיף ואומר 'משרתי עליון' כלומר הבאים בשליחותו של מקום... הרי תלה הגדולה וחפץ ההשגחה בבעליה... ', עכ"ד. ואולי אפשר לתרץ עוד דמאחר ונאמר בתהלים (פרק צא) "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" לכן מותר לבקש מהם שמירה, כי כך הוא הסדר שנצטוו מהשמים, אבל שאר בקשות כבאותה סליחה 'מכניס רחמים' יש אוסרים.
איש ההלכה להגרי״ד - עמוד 49
אין אדם זקוק לעזרת אחרים כדי לגשת אל הא-להים ואין הוא צריך למליצי יושר ומבקשי רחמים, לשלוחים ולסנגורים. כל זמן שידפוק על שערי שמים, יזדקקו לו. ולא רק שאין בני אדם מתפרנסים זה מזה מבחינת זיקתם לא-להים, אלא שאינם זקוקים אפילו לעזרת מלאכים ושרפים. אחד משלושה עשר עיקרי הדת הוא ש'לו לבדו ראוי להתפלל ואין ראוי להתפלל לזולתו'. וכשהחמה היא בראש האילנות, וכנסת ישראל שקוית געגועים וחולת אהבה, מתרפקת על דודה ושופכת את נפשה בתהילות ובתשבחות 'בשלוש עשרה מידות כי לא נשלבות', היו הרבה מגדולי ישראל מדלגים על החרוז היפה: 'מידת הרחמים עלינו התגלגלי ולפני קונך תחינתך הפילי כי כל לבב דוי וכל ראש לחלי'.
עלי תמר (הרב יששכר תמר) תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט
לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד וכו'. בספר א"ח סימן תקפ"א מביא דעת המפקפקים מלומר תפלת מכניסי רחמים וכו' מטעם הירושלמי לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל. והמעיין יראה שהפירוש הוא שלא יצווח למיכאל ולגבריאל שיכניסו לשערי רחמים אלא שיכנס לשערי רחמים בעצמו ולבקש רחמים מבעל הרחמים, אבל וודאי שמותר לבקש מהמלאכים שיהיו למליצי יושר לפני הקב"ה כמ"ש אם יש עליו מלאך מליץ אחד מיני אלף. ועיין בירושלמי סוף פ"ק דקידושין. ובא"ח מביא בשם ספר מאורי אור לר' אהרן וירמס ממיץ כוונת הירושלמי במתכוון לפעולתם חו"ש, אבל המעיין יראה שכוונת הירושלמי כאן הוא כמו שכתבתי. אגב אעיר שבעל א"ח הביא הוראות מספר ר"א וירמס ולא ידע שלבסוף נעשה צדוקי, ראה באוצר ישראל בערכו ולפיכך יש לבדוק תמיד אחר הוראותיו. בפרוש התפלות לר"י בן יקיר מפרש הירושלמי הנדמ"ח עמודק"מ הגירסא לא תצרח למיכאל ולא לגבריאל דיענון לך אלא ליצווח ואני עני לך. ועיי"ש ובעמוד ע"ג בענין תפלת מכניסי רחמים שישנן בזה דיעות חלוקות ויותר טוב לא לאומרו. ויתכן לפרש דכשאומר מכניסי רחמים כנגד חסידי הדור אומרים שירבו תפלות להגן על דורם שהם מחייבים בזה כמ"ש במכות גבי כה"ג עיי"ש.
דעות לימודי זכות
שמלאכים מליצי יושר להקב"ה
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מד עמוד ב
ההיערך שועך לא בצר, אמר רבי אלעזר: לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאילמלא (לא) הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט. ריש לקיש אמר: כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה. רבי יוחנן אמר: לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו, ואל יהו לו צרים מלמעלה.
רש"י מסכת סנהדרין דף מד עמוד ב
לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו - שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים, ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה, והכי משמע: היערוך שועך - אם באתה לערוך שועך כזאת תערכהו - לא בצר - שלא יהו לך צרים ושהכל יהו במאמצי כחך.
ספר שבלי הלקט סדר ראש השנה סימן רפב
ובענייה האחרונה אומר וודוי אבלאנחנו חטאנו ונופלין על פניהן ואומרים מכניסי רחמים כו' מכניסי דמעה כו' ואין בזה משום משתף שם שמים ודבר אחר שאינו דומה למה ששנינו ליהולך מזבח והרב ר' אביגדור כהן צדק זצ"ל הביא ראיה על זה מהא דאמרינן בסנהדרין בפרק נגמר הדין אמר ר' יוחנן לעולם יבקש אדם שיהו הכלמעמצין את כחו מלמטה ואל יהי לו צרים מלמעלה ופי' רבינו שלמה זצ"ל שייסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ושלא יהיה לו משטינים מלמעלהוגם במדרש שיר השירים על פסוק השבעתי אתכם אומרת כנסת ישראל למלאכים העומדים על שערי תפלה ועל שערי דמעה הוליכו תפלתי ודמעתילפני הקב"ה ותהיו מליצי יושר לפניו שימחול לי על הזדונות ועל השגגות ונאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וגו' ועל מה שאומר בלשון ארמית אין להקשות מהא דאמרינן בסוטה אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית לפי שאין [מלאכי השרת] נזקקין לו דהתם מוקמינן לה דוקא ביחיד אבל צבוררשאין לישאל בכל לשון לפי שהשכינה עמהם מכל מקום קשה שהרי אומר במטותא מלכון מלאכי מרומא דיבידיכון מפתחא דרחמי ותחנוני וכו' האיךמדברין נגד המלאכים בלשון שאינם מבינים. ונראה לאחי ר' בנימין זצ"ל לפרש שיש במלאכים המבינים בכל לשון כדאמרינן בא גבריאל ולמדו שבעיםלשון וכן יש לומר במיטטרון שהוא סופר שהוא מבין כל לשון שהרי יש לו לכתוב זכות כל אומה וחובתה וכן במיכאל שהרי יש לו לדון על כל אומה ואומהוכן יש לומר במלאכים הממונים על שערי התפלה שהן מבינים בכל לשון לשמוע תפלת כל אומה ולשון. או יש לומר יחיד אל ישאל צרכיו בארמית שאיןמלאכי השרת המצווין עליו לשומרו נזקקין לו שהרי אינם מבינים אלא לשונן אבל מלאכים המסורין לצבור הן מבינים בכל לשון. מצאתי בשם רבינושמואל בר נטרונאי זצ"ל שלא הניח בתעניות שלפני ראש השנה להתענות האבל ביום קבורה דכיון שאינן חובה תעניות הללו מוכלינן ליה ומשקינן ליהלפכוחי פחדיה:
רש"ש מסכת סנהדרין דף מד עמוד ב
גמ' לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין א"כ כו'. ועי' פירש"י. ומזה יש ללמד זכות על פזמון דמלאכי רחמים וכו' חלו נא פני אלוכו' ונוסח מכניסי רחמים הכניסו כו' וכיוצא באלו אשר רבים גמגמו עליהם. אך י"ל דהכא דוקא ביחיד וכמו דמחלק הש"ס בסוטה (לג) ועי' באחרונים באו"ח ס"ס ק"א:
שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קסו
תחל שנה וברכותיה לראש צדיק ונשגב הרב המאה"ג המפואר ומהולל המופלג בתורה וירא ה' כש"ת מו"ה מאיר נ"י אב"ד דק"ק יארמוט: יקרתו הגיעני. ראשית דבריו תמה על הגאון מהר"ל מפראג בספר נתיבות עולם נתיב עבודה פי"ב, שמיאן לומר פיוט מכניסי רחמים שאין לנו עם מלאכים כלום כי אם ה' אלקינו שומע קול תפלה, ופר"מ נתקשה הרי כל הספרים ספרי נביאים מלאים ותלך לדרוש את ה' להתפלל כמ"ש הרמב"ן על התורה [בראשית כ"ה כ"ב] ואין צורך להאריך, תמהתי הלא הגאון הנ"ל נשמר מזה באותו הפרק תוך כדי דיבור, ויען כי דבריו סתומים קצת ע"כ אפרש, כי דרך להעמיד מליץ בין מלך להדיוט כשאין ההדיוט חשוב וספון לפני המלך או אינו יכול להטעים דבריו כראוי, ויען ישראל לפנים ממלאכי השרת ואינם צריכים מליץ לפני אוהבם ית"ש והוא מקבל בסבר פנים יפות אפילו בלשון עלגים וגמגום, אם כן המליץ הלז אינו אלא קטנות אמונה חלילה, אך כל ישראל שותפים וגוף אחד ונפש א' וכשאחד מצטער גם חבירו מרגיש ועמו מצער, ועד"ז המתפלל על חבירו צריך שיחלה עצמו עליו [ברכות י"ב ע"ב] פי' שיראה שגם הוא חולה וכיון ששניהם בצער טוב יותר שיכנס הראש משיכנס הרגל, ע"ד משל התלמיד חכם הוא הראש, והמצטער שהוא עתה שרוי בדין הוא בבחינת רגל וקצת נזוף, טוב להכניס הראש כיון ששניהם בעלי דברים ולא כמליץ בעד אחר, ולדברי הגאון הנ"ל גם פזמון מלאכי רחמים וסליחה י"ג מדות האמורות בחנינה יש למנוע, מ"מ אנו אומרים עם הצבור הן אל כביר לא ימאס ודלוגו עלי אהבה, אך מכניסי רחמים דרכי להאריך בנפילת אפים עד שהגיע שליח ציבור לשומר ישראל: ה' ישמור עמו ישראל מכל פגע ויחתמנו לשנה טובה שנת גאולה וישועה אמן. פ"ב יום ד' דסליחות תקפ"ט לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ
שו"ת מהר"י מברונא (רבי ישראל מברונא 1400- 1480 - מרגנסבורג בגרמניה) סימן רעה
מה שאנו אומרים נא מדה נכונה, וכן מדת רחמים ומכניסים רחמים מלה"ר אינו אלא דרך שפלות ועבדות, שמדבר בפני המלך ליועציו לדבר למלך, והוא בוש בדבר לקרב אל המלך ואין זה דרך אמצעי כלל:
Summary:
Based on the ירושלמי, the רמב״ן rules that it is a form of עבודה זרה to daven to מלאכים. The רמב״ם incorporates a similar position into his fifth עיקר האמונה, restricting any service of מלאכים as intermediaries between us and Hashem.
Separately, the גמרא does discuss and the שלחן ערוך codifies as normative, a restriction on certain types of תפילה in Aramaic. The standard explanation for this restriction is that the מלאכים are not able to comprehend Aramaic (see מאירי for a different explanation). While this does suggest that the מלאכים are involved in receiving תפילה, it does appear to technically be separate from the discussion regarding to whom one should be directing his תפילה.
As early as the סידור of רב עמרם גאון, a תפילה has been recited known as מכניסי רחמים, beseeching the angels to facilitate the תפילות to reach Hashem.
This prayer has been critiqued by many as an inappropriate תפילה, as it is directed to angels as intermediaries. The מהר"ם מרוטנבורג takes the position that even המלאך הגואל was directed to Hashem and not the angel, rejecting this prayer. The קרבן נתנאל says this prayer is in direct violation of the רמב״ם’s fifth principle of faith. The מהר״ל attempts to justify the passage as more a command to the מלאכים rather than a prayer. He ultimately recommends against reciting the passage, concluding with certain changes to the text, which result in the תפילה being directed at Hashem rather than מלאכים. Rav Zilberstein defends the practice of asking for שמירה from מלאכים when entering the bathroom but is not supportive of the תפילה of מכניסי רחמים. The עלי תמר says that one can request that a מלאך serve as a מליץ יושר but that this תפילה may be going too far and should be avoided.
The שבולי הלקט and the רש״ש based on the גמרא and רש״י in סנהדרין take the מליץ יושר approach further and uses this concept to justify the practice of saying מכניסי רחמים. The חתם סופר questions the concerns raised by the מהר״ל but ultimately acknowledges that he avoids reciting the תפילה. The מהר"י מברונא is very dismissive of the concerns raised regarding the prayer, taking the position that the language מכניסי רחמים is simply that of humility.
It should be noted that there are other פיוטים as well that present similar issues.
