אסור להתפלל כשלבו רואה את ערותו
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כד עמוד ב (פרק ג - מי שמתו)
תנו רבנן: היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא את ראשו מפני הצנה - חוצץ בטליתו על צוארו וקורא קריאת שמע. ויש אומרים: על לבו. ותנא קמא - הרי לבו רואה את הערוה! קסבר: לבו רואה את הערוה מותר.
בית יוסף אורח חיים סימן עד
היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו וכו'. פלוגתא דתנא קמא ויש אומרים בסוף פרק מי שמתו (כד:)....וכיון שהרי"ף והרמב"ם ור"ח והתוספות והראב"ד והרא"ש מסכימים לאסור כיש אומרים פשיטא דהכי נקטינן וכתב הרא"ש (שם סוף הסי') וכן היה נוהג ר"ת כשהיה רוחץ בחמין צלולין והיה רוצה לשתות מכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה וכתב בתרומת הדשן סימן י' בשם אור זרוע (ח"א סי' קכח) דדוקא בבגד אבל בידים לא הוי כיסוי
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עד סעיף א
היה ישן ערום בטליתו, צריך לחוץ בטלית על לבו ואז יקרא, משום דלבו רואה את הערוה אסור.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כד עמוד ב - דף כה עמוד א (פרק ג - מי שמתו)
היתה טליתו, של בגד ושל עור ושל שק, חגורה על מתניו - מותר לקרות קריאת שמע; אבל לתפלה - עד שיכסה את לבו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עד סעיף ו
היתה טליתו חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה, אע"פ שממתניו ולמעלה הוא ערום, מותר לקרות ק"ש. אבל להתפלל אסור,עד שיכסה לבו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צא סעיף א
היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה, אסור להתפלל עד שיכסה לבו; ואם לא כסה את לבו, או שנאנס ואין לו במה יתכסה, הואיל וכסה ערותו והתפלל, יצא.
באור הלכה סימן צא
הואיל וכיסה ערותו - נראה דקאי על מה דמיירי בריש הסעיף שהיתה הטלית חגורה על מתניו דאין לבו רואה את הערוה ג"כ אבל אם לבו רואה את הערוה כגון שהיה לבוש חלוק בלא מכנסים אף דהוא רק מדרבנן כמו שכתב הפמ"ג בסימן ע"ד מ"מ צריך לחזור ולהתפלל וכן מוכח מדה"ח בדין ו' מהדברים שצריכין ליזהר בעת תפלה וק"ש וצ"ע למעשה:
סוגיית הגמ׳ בענין הכון: דרכים שונות בין האמוראים בהכנת מלבושיהם לתפילה
תלמוד בבלי מסכת שבת דף י עמוד א
רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי, אמר הכון לקראת וגו'. רבא שדי גלימיה ופכר ידיה, ומצלי. אמר: כעבדא קמיה מריה. אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא, כי איכא צערא בעלמא - שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי, אמר: כעבדא קמי מריה. כי איכא שלמא - לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי, אמר: הכון לקראת אלהיך ישראל.
משום שהתפילה ממלאת מקום הקרבנות, היא מחייבת בגדים נאים, שבפחותם יתחייב לבישת מכנסיים נקיים
טור אורח חיים הלכות תפילה סימן צח
מחשבתו כיצד דתניא המתפלל צריך שיכוין לבו…ואחר שיעשה כל זה מובטח לו שתתקבל תפלתו שהתפלה היא במקום הקרבן דכתיב ונשלמה פרים שפתינו…ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים…וראוי הוא שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כגון בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה ומ"מ טוב לו שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה משום נקיות ואחר שיעשה דוגמת הקרבן עולה לריח ניחוח למקום שהקרבן עולה והמלאך עושה אותו כתר לקונו
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צח סעיף ד
התפלה היא במקום הקרבן, ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת, כמו מחשבה שפוסלת בקדשים; ומעומד, דומיא דעבודה; קביעות מקום כמו הקרבנות, שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו, ושלא יחוץ דבר בינו לקיר, דומיא דקרבן שהחציצה פוסלת בינו לכלי; וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה, כגון בגדי כהונה, אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה; ומ"מ טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה, משום נקיות.
ערוך השולחן אורח חיים סימן צח סעיף ה
התפלה היא במקום הקרבן…וראוי שיהיה לו מלבושים נאים לתפלה כמו בגדי כהונה אלא שאין זה ביכולת כל אדם לבזבז על זה ומי שיכול לעשות כן שהוא עשיר ודאי צריך להדר על זה ומ"מ טוב שיהיו לו מכנסים מיוחדות לתפלה משום נקיות כשהמכנסים שלו מלוכלכים וגם מנעלים נקיים ראוי שיהיה לו לתפלה והכון לקראת אלהיך ישראל:
דין כיסוי הרגליים וכפות הרגליים בעת התפילה משתנה לפי מנהגי המקום
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה ה
תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש, ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים…דרך כל החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהן עטופים.
כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה
תקון המלבושים. נלמד ממאי דהוה עביד רב כהנא (מס׳ שבת דף י) כמו שכתבתי בסמוך.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יג עמוד ב (פרק ב - אין דורשין)
רבנן אמרי: אותן שמכסות בהן רגליהם, שנאמר יבורגליהם רגל ישרה ואי לאו דאימעוט - מנא הוה ידע? - דלמא דאיגלאי וחזיא ליה. דאי לא תימא הכי - ודמות פניהם פני אדם הכי נמי דאימעוט? אלא - דאיגלאי וחזיא ליה, הכא נמי - דאיגלאי וחזיא ליה. - הכי השתא! בשלמא אפיה - אורח ארעא לגלויי קמיה רביה, כרעיה - לאו אורח ארעא לגלויי קמיה רביה.
הגהות מיימוניות הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה ה אות ט
וכן אסור לילך לבית הכנסת בלא מנעלים דאמרינן בחגיגה לאו אורח ארעא לגלויי כרעיה קמיה רביה ע"כ:
בית יוסף אורח חיים סימן צא
וכתב הרמב"ם לא יעמוד בתפילה באפונדתו…ונראה מדבריו שאם דרך אנשי המקום לעמוד יחפים בפני הגדולים כמו בארץ הערב שרי להתפלל יחף אבל בהגהות מיימוניות (שם אות ט) כתוב אסור להתפלל…עכ"ל ולא חילק בין מקום למקום ומיהו אפשר דבמקום שנהגו לעמוד יחפים בפני הגדולים אינו בכלל זה דהא חזינן דאורחייהו לגלויי כרעייהו קמי מרייהו ולא אמרינן בהו דבטלה דעתן וכן נהגו העולם בכל ארץ הערב להתפלל יחפים:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צא סעיף ה
לא יעמוד באפונדתו (טאסק"ה בלעז) ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים.
משנה ברורה סימן צא ס״ק יב-יג
מגולה - ובזמנינו צריך להשים בעת התפלה כובע בראשו כדרך שהולך ברחוב ולא בכובע הקטן שתחת הכובע כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים וכ"ש שלאף מיץ:
מגולים - מיהו אם הבגד ארוך שחופה את הרגלים או בארצות החמין מאוד שעומדי' שם ג"כ בפני גדולים יחף אין לחוש אפילו הבגדים קצרים ונראין הרגלים:
בענין סוגיית ״פוחח אינו עובר לפני התיבה״: אם יש למנוע ממי שלובש מכנסיים קצרים לעבור לפני התיבה
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כד עמוד א (פרק ג - הקורא עומד)
פוחח פורס את שמע ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו.
רש"י מסכת מגילה דף כד עמוד א
פוחח - במסכת סופרים מפרש: כל שכרעיו נראין, ערום ויחף מתרגם: ערטילאי ופחח (ישעיה כ).
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נג
ש"ץ, צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון, שיהא ריקן מעבירות; ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו; ושיהיה עניו ומרוצה לעם; ויש לו נעימה; וקולו ערב; ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים.
משנה ברורה סימן נג ס״ק יג
הגון - וראוי שיהיו בגדי ש"ץ ארוכים שלא יראו רגליו ויכנס לבהכ"נ ראשון ויצא אחרון:
שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן ח
שאלה: מי שלובש בימי הקיץ חולצה בשרוולים קצרים, האם מותר לו לעבור לפני התיבה ולשמש כשליח צבור? תשובה: במסכת ברכות (דף ל' ע"ב) אמרו, שרב יהודה היה מקשט עצמו בבגדים נאים ומתפלל, שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש. ובמסכת שבת דף י' ע"א אמרו….ובמשנה שנינו, פוחח אף על פי שפורס על שמע אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה. ופירש רש"י, פוחח, שכרעיו מגולות. פורס על שמע, לומר קדיש וקדושה לפי שהוא מחוייב בדבר. אבל אינו עובר לפני התיבה, להיות שליח צבור להוציאם ידי חובתם, שאין זה כבוד צבור….ולכן נראה שאם השרוולים קצרים מאוד, ומגיעים רק לחצי פרק הזרוע העליון, אין הלובשם יכול לשמש כשליח צבור, עד שילבש עליהם מעיל או יתעטף בציצית, לכבוד הצבור. אבל אם השרוולים מגיעים עד למרפק, ועד בכלל, יש להקל. אמנם הרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי כתב, שאפילו אם החולצה של חצי שרוול מכסה את הזרוע עד המרפק, אסור למי שלובשה להיות שליח צבור, כי הקפידה איננה רק על הזרוע, אלא כל שאין כל גופו מכוסה כראוי כדרך כל בני אדם, הרי זה בכלל פוחח שאסור להיות שליח צבור, שאין זה כבוד הצבור, שהרי אין דרך לעמוד בפני גדולים בחולצה של חצי שרוול, אלא לובשים עליה מעיל שלא יתראו ידיו מגולות. ואפילו במקום שהחברים אינם מקפידים זה על זה בכך, מכל מקום פשוט שאינם מעיזים להיכנס בחצי שרוול לבתי המשפט או לבתי הדין או לנשיא המדינה, וכל שכן שאין לעמוד כך לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ואפילו אם הוא יחיד שבא להתפלל בחצי שרוול יש למחות בידו, וכל שכן שאינו יכול לשמש כשליח צבור, וכך אנו נוהגים למחות לא רק בשליח צבור הבא להתפלל בשרוולים קצרים, אלא אף ביחידים הבאים לבית הכנסת להתפלל כך, שיתנהגו ביראת הכבוד וכו'...בסיכום: הלובש חולצה בשרוולים קצרים, המכסים את הזרוע עד המרפק, מותר לו להיות שליח צבור להוציא את הצבור ידי חובתם, אבל אם השרוולים קצרים ביותר, עד שחלק מהזרוע העליון, שבין המרפק לכתף, מגולה, אינו רשאי לשמש שליח צבור, שאין זה כבוד הצבור, אבל יחיד המתפלל לעצמו, מותר לו מן הדין להתפלל בשרוולים קצרים. וההולך במכנסים קצרות, כמו שנוהגים בקיבוצים, לא ישמש כשליח צבור, אבל יחיד המתפלל לעצמו מותר, ובלבד שיטול ידיו לפני התפלה, ויזהר שלא יגע ברגליו בשעת התפלה. וכן ראוי למורי בתי הספר להשגיח ולחנך את תלמידיהם שהולכים בימי הקיץ במכנסים קצרות, לבל יגעו ברגליהם בעת שלומדים תורה, ובעת התפלה, כדי שילמדו ויתפללו בטהרה ובנקיות. וחנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה.
דברי בניהו (ר׳ בניהו דיין מירושלים, נדפס בשנת תשע״ז) בירושלים, חלק כו סימן ז
נשאלתי בכהן שלובש מכנסים קצרות האם יעלו אותו לתורה בעליית כהן תשובה איתא בגמרא מגילה פוחח פורס….ועכ״פ הסיק להלכה וכן בהבנת הפר״ח שאע״פ ששליח ציבור קורא בתורה ולא הפוחח מ״מ אין להעלות את הפוחח לס״ת וכן לא ישא את כפיו והטעם מפני כבוד ציבור… ועיין בשו״ת יחוה דעת חלק ד סימן ח שנשאל לענין מי שלובש חוצה קצרה…חזינן שהעלה שכל שמכוסה עד המרפק שפיר דמי ויכול להיות שליח ציבור אמנם אם הזרועות שלו מגולים כמו אם הולך עם גופיה או שהשרוולם מאד קצרים אין לו להיות שליח ציבור ועכ״פ לענין מכנסים קצרות הוי בכלל פוחח ואין לו להיות שליח ציבור וכן לא יעלה לתורה ולא ישא את כפיו וכן העלה להלכה בשו״ת יצחק ירנן חלק א סימן יח שמי שהולך עם מכנסים קצרות אינו עולה לתורה ואינו נושא את כפיו וכן אינו נעשה שליח ציבור. בסיכום: אין לעלות לתורה כהן וה״ה לאדם אחר שלובש מכנסים קצרות שאין זה כבוד ציבור אע״פ שרשאי הוא להתפלל כך אבל להיות שליח ציבור או לישא כפיו או לעלות לתורה אין זה מכבוד ציבור ולכן כהן שהוא עם מכנסיים קצרות אין להעלותו לתורה לעלית כהן והוא הדין ישראל או לוי אם הולכים עם מכנסים קצרות אין להעלותם לתורה וכן לא ישמשו כשליח ציבור.
וישב יוסף (ר׳ יוסף הכהן מאשדוד, נדפס בשעת תשס״ה) - סימן ו
שאלה: אדם הלובש חולצה עם שרוולים קצרים אם יכול לרדת לפני התיבה להיות שליח צבור? ראיתי למרן הראשון לציון הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט״א ספרו יחוה דעת ח״ד סימן ח…ובבית הכנסת ״בית דוד״ על שם מוה״ר הגאון רבי דוד הכהן יהונתן ז״ל ברובע ו׳ באשדוד יע״א, הנהגתי להם שאם עולה אדם על שרוול קצר להיות ש״צ קודם יתעטף בטלות. וטעמו של דבר כיון שישנים אנשים באים עם שרוולים קצרים יותר, ממה שמותר, ולא מורגש כל כך, וכדי לא לתת דבר שיעורים, מהיות טוב, הנהגתי להם להתעטף בטלית קודם שיעלו להיות ש״צ. והתייעצתי בזה עם ת״ח נר״ו, והסכימו עימי בזה, ואמרו לי שכן ראוי להנהיג בכל בית הכנסת.
הנהגות ופסקים להרי״ח זוננפלד - הלכות קריאת התורה
מי שדרכו לילך בקיץ במכנסיים קצרות שאינן מכסות את הברך, יכול לעלות לתורה. הערה ה׳: במגילה תנן פוחח אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו והביא רש"י ממס' סופרים דפוחח הוא ערום ויחף שכרעיו נראים והטעם משום גנאי. אבל מי שזהו דרך מלבושו במכנסיים קצרות ואינו מתבייש לילך כך אף לפני שרים, פשיטא דאין בזה גנאי, ומ״מ יש למנוע שיהיה שליח צבור.
חשוקי חמד מנחות דף ה עמוד ב
The question of wearing מכנסיים קצרים during תפילה touches on multiple halachic considerations, including כיסוי הגוף, כבוד התפילה, and whether one dressed this way may serve as a שליח ציבור or receive an עליה לתורה.
1. The Requirement for Proper Covering During תפילה
The גמרא in ברכות (כד:) establishes that one may not recite קריאת שמע when his לב is רואה את הערוה. While there is some debate among the ראשונים regarding whether this is a חיוב מן התורה or מדרבנן, the בית יוסף (או"ח סי' ע"ד) rules strictly, following the רי"ף, רמב"ם, and רא"ש, who all require full coverage. The שולחן ערוך (או"ח ע"ד:א) codifies this, stating that one must ensure that his body is adequately covered when reciting קריאת שמע.
The גמרא (ברכות כה.) further states that while קריאת שמע may be recited if one's טלית is חגורה על מתניו, davening requires כיסוי הלב. The שולחן ערוך (או"ח צ"א:א) follows this ruling, making it clear that even if one's ערוה is covered, he may not pray unless his לב is also properly clothed.
2. Proper Attire for תפילה – Clean and Dignified Clothing
The טור (או"ח צ"ח) explains that תפילה is במקום קרבן, and thus, like a קרבן requires הכנה and נקיות, so too must one approach תפילה with proper dress. The שולחן ערוך (או"ח צ"ח:ד) emphasizes the importance of מלבושים נאים and even suggests that one should have dedicated בגדים לתפילה, similar to בגדי כהונה. While not everyone can afford special garments, the שולחן ערוך and ערוך השולחן both recommend having מכנסיים מיוחדים, at the very least, to ensure נקיות.
3. Covering the Legs and Feet – A Matter of Local Custom
The רמב"ם (הל' תפילה ה:ה) rules that one must dress respectfully for תפילה, which includes covering one's feet if that is the local norm when standing before distinguished individuals. The בית יוסף (או"ח צ"א) clarifies that where people typically stand barefoot before dignitaries, such as in certain Eastern countries, it may be permitted to pray barefoot. The משנה ברורה (צ"א:י"ג) notes that in contemporary times, covering the feet is generally expected, though in hot climates or places where it is customary to go barefoot, exceptions may apply.
4. The Status of One Who Wears מכנסיים קצרים – פוחח and שליח ציבור
The גמרא (מגילה כד.) states that a פוחח—one whose כרעיים are exposed—may not לעבור לפני התיבה. Rashi defines a פוחח as someone whose legs are visible. The שולחן ערוך (או"ח נג) rules that a שליח ציבור must be מכובד and dressed appropriately, while the משנה ברורה (נג:י"ג) states that a ש"ץ should wear long garments that cover his legs.
Responsa literature further discusses this issue. The שו"ת יחוה דעת (ד:ח) states that one wearing מכנסיים קצרים, particularly those who expose part of the thigh, should not serve as שליח ציבור. Similarly, the דברי בניהו and שו"ת יצחק ירנן rule that one wearing מכנסיים קצרים should not be called for an עליה לתורה. However, a יחיד praying privately is not prohibited from doing so, provided that he maintains cleanliness and proper decorum.
Conclusion
While a יחיד may technically pray wearing מכנסיים קצרים, doing so contradicts the principle of התכוננות לתפילה, as emphasized by the גמרא in שבת (י.) and codified in הלכה. For שליח ציבור or עליה לתורה, מכנסיים קצרים are considered inappropriate due to כבוד הציבור. The broader halachic consensus suggests that those leading prayers or receiving aliyot should wear full-length pants as a sign of כבוד לתפילה ולציבור.
