תלמוד בבלי מסכת שבת דף לד עמוד ב
תנו רבנן: בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה, ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה - מטילין אותו לחומר שני ימים ואיזהו בין השמשות - משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - זהו לילה, דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר: כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל. רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא, ואי אפשר לעמוד עליו.אמר מר: מטילין אותו לחומר שני ימים,….. אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל: כרוך ותני, איזהו בין השמשות - משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - נמי בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - לילה. ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הכי קתני: משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין - יום, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - לילה. ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: שיעור בין השמשות בכמה? אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשה חלקי מיל. מאי שלשה חלקי מיל? אילימא תלתא פלגי מילא - נימא מיל ומחצה! אלא תלתא תילתי מילא - נימא מיל! אלא: תלתא ריבעי מילא. ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: שניחלקי מיל. מאי שני חלקי מיל? אילימא תרי פלגי מילא - לימא מיל! ואלא תרי רבעי מילא - לימא חצי מיל! אלא תרי תילתי מיל. מאי בינייהו? - איכא בינייהו פלגא דדנקא...א"ר יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה תנ"ה כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה א"ר יוסי לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים
בית יוסף אורח חיים סימן רסא
מ"ש וזמנו משתשקע החמה ואילך וכו'. שם בסוף הפרק (לד:) איפליגו תנאי במילתא ואיפסיקא בגמרא (לה.) הלכתא כרבי יהודה דאמר איזהו בין השמשות משתשקע החמה וכל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה. ופירש רש"י הכסיף. השחיר: התחתון. תחתון של כיפת הרקיע: עליון. גובהה של כיפה אינה ממהרת להכסיף. ואף על גב דאיפליגו אמוראי (לד:) בפירוש דברי רבי יהודה כבר פסקו הרי"ף (טו.) והרא"ש (סי' כג) והרמב"ם בפרק ה' (ה"ד) דהלכה כרבה דאמר דהכי קאמר איזהו בין השמשות משתשקע החמה וכל זמן שפני מזרח מאדימין והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בין השמשות ומפרש בגמרא דלדידיה הוי שיעור בין השמשות תלתא רבעי מיל וזהו שכתב רבינו בסימן תר"ח דזמן בין השמשות הוא אלף ות"ק אמות קודם הלילה:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צד עמוד א
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות. מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשה מילין, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים חמשה מילין, נמצא עוביושל רקיע אחד מששה ביום. מיתיבי, רבי יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום.
שיטת רבינו תם
תוספות מסכת פסחים דף צד עמוד א
רבי יהודה אומר משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבע מילין - קשה לר"ת דבסוף במה מדליקין (שבת דף לד:) אמר איזהו ביןהשמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין דברי ר"י ומסקי' התם דבין השמשות דר"י תלתא ריבעי מיל והכא קאמר ר"י גופיה ארבעה מילין וי"ל דהכא קאמר מתחלת שקיעה דהיינו משעה שמתחלת החמה ליכנס בעובי הרקיע עד הלילה הוי ד' מילין והתם קאמר מסוף שקיעה.
ביאור הלכה סימן רסא
מתחלת השקיעה...וע"כ תירץ ר"ת וסיעתו לחלק בין שקיעת החמה דפסחים לשקיעת החמה שבשבת שם דההיא דפסחים הוא התחלת השקיעה משקיעת גוף השמש כשנכסה מעינינו ומאז עד צה"כ ד' מילין ומשתשקע החמה שבשבת שם הוא סוף השקיעה שהוא כשנשקע גם אור השמש מרוב הרקיע לבד לצד המערבי ומאז מתחיל בה"ש שהיא ג' רבעי מיל קודם צה"כ ומהתחלת השקיעה שהוא שקיעת גוף השמש עד סוף השקיעה הנ"ל הוא יום והוא משך ג' מילין ורביע ואז הוא זמן תוספת שבת וכמ"ש כאן בשו"ע ובין כולם המה ד' מילין ועד ד' מילין מהתחלת השקיעה לא הוי לילה ודאי זהו שיטת ר"ת וסיעתו ועיין לקמן בסימן של"א ס"ה במ"א משמע שם שדעתו להלכה כשיטה זו
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסא
ספק חשיכה, והוא בין השמשות אין מעשרים את הודאי ואין מטבילין את הכלים…..י"א שצריך להוסיף מחול על הקודש; וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות; והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע
ערוך השולחן אורח חיים סימן רסא
ורבינו הב"י בסעי' ב' לא הביא רק שיטת ר"ת ותפסו לעיקר וז"ל י"א שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זה היא מתחלת השקיעה שאין השמשנראית על הארץ עד זמן בה"ש והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמןשיהיה וודאי יום מחול על הקודש ושיעור זמן בה"ש הוא ג' רבעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה עכ"ל וזהו שיטת ר"ת [ואולי ס"ל כיוןדברי"ף ורמב"ם הוא לשון הש"ס א"כ כל מה שנפרש בגמ' יתפרש בדבריהם האמנם זהו דוחק גדול וכ"כ הרלב"ח בפירושו להל' קדוש החודש פ"בדהרמב"ם לא ס"ל כר"ת אלא מיד אחר השקיעה הוי בה"ש וכ"כ המ"מ בפ"ה]:
שיטת הגר״א והגאונים
ביאור הגר"א אורח חיים סימן רסא
שהוא ג'. מהא דפסחים כנ"ל בתוס' הנ"ל. וכל זה הוא לשיטת התוס' הנ"ל אבל ליתא דא"כ מע"ה עד הנץ שוה כמן השקיעה עד צאת הכוכבים ובאמת אינו כן כמ"ש לעיל והחוש מכחיש לכל רואה שמע"ה הוא שיעור גדול הרבה מאוד על צה"כ אחר השקיעה ובמדינות הנוטין לצפון שע"ה מתחיל בקיץ בחצי הלילה א"כ אין צ"ה כלל בקיץ אלא דבה"ש מתחיל מתחלת השקיעה תיכף עד הכסיף התחתון והוא ג' רביעי מיל באופק בבל ובזמן תקופת ניסן ותשרי ובהתחלת השקיעה בה"ש גמור וכ"מ שהוזכר משתשקע החמה הוא בתחלת השקיעה….וקושיית תוס' הנ"ל מהא דפסחים צ"ד א' נראה דלא קשה כלל כי ודאי שיציאת הכוכבים וביאתן שוין וכן ביאת האור ויציאתו שוין שלכן במדינות הנוטים לא באה האור כלל בקיץ אבל כוכבים עומדים אבל צה"כ דפסחים היינו כל הכוכבים שאין כל הכוכבים נראים עד שיהא לילה משיטהר האור לגמרי מחמת קטנות הכוכבים דומיא דקאמר שם מע"ה עד נ"ה דבע"ה עדיין כוכבים עומדים זמן הרבה ועד שתנץ החמה הוי ד' מילין כן מש" שמשקיעת החמה עד צה"כ היינו ג"כ שיצאו כל הכוכבים דכך הוא מדת עובי הרקיע דקא מיירי בסוגיא דפסחים שם וז"ש בשבת שם ולא כוכבים קטניםשאינן נראין אלא בלילה ר"ל אחר ביאת האור שאז נראין כל הכוכבים הקטנים ג"כ כנ"ל אבל יציאת הכוכבים דאמרינן בכל מקום שהוא לילה הוא בג'כוכבים לבד ובינונים כמ"ש בשבת והוא חילוק בתרתי והן נראין כהכסיף העליון והשוה לתחתון ולפי שצריך בקיאות גדולה בזה לידע ג' כוכבים לבדויהיו בינונים וכמש"ש בתוס' לכך נתנו שיעור בהכסיף כו' וכן אביי דהוי דאוי כו'.
שו"ת מהר"ם אלשקר (ר׳ משה אלשקר 1466- 1542 מסמורה בספרד) - סימן צו
שאלה תינוק שנולד ערב שבת אחר שקיעת החמה קודם שנראו ג' כוכבים בינונים אם נמול ליום ראשון כפי דעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"לדלדידהו בין השמשות הוי תכף אחר שקיעת החמה מעל הארץ. או אם נמול בערב שבת כדעת ר"ת ז"ל שכתב דשתי שקיעות נינהו ושאין בין השמשותמתחיל אלא מסוף השקיעה אחר שנכנסה החמה בעוביו של רקיע אבל קודם לכן יום גמור הוא וכן דעת הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם שלו והסמ"גוהר"ן ז"ל סייע דבריהן מן הירושלמי וכ"כ רבינו ירוחם ז"ל. גם מגיד משנה הביא דברי הרמב"ן ז"ל וכתב בחתימת דבריו שלא נתברר זה בדבריהראשונים ולא כת' דהוי פלוגתא דרבוואתא כמנהגו נראה שבררו האחרונים מה שלא בררו הראשונים….נקטינן השתא מדברי הגאונים ז"ל דנהירא להו שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא ומכל הני רבוואתא קמאי וקמאי דקמאי ורוביהו דבתראי דבין השמשות מתחיל משתכנס כל עגולת השמש באופק ולא תראה על פני תבל עד צאת ג' כוכבים בינוניים ושיערו ג' רבעי מיל. וידוע הוא דכל המפרשים והמחברי' שכתבו סתם ולא חילקו בשקיעות כר"ת ז"ל לא סבירא להו כותיה דלא באו לסתום כי אם לפר'.
שיטת היראים
ספר היראים לר׳ אליעזר ממיץ - סימן רעד
פירוש משתשקע החמה דר' יהודה ור' נחמיה משמתחלת לשקוע שנוטה מעט ומכירים העולם שרוצה להכנם בעובי הרקיע כשיעור ה' מילין שאמר עולא בפםחים דהיינו מעט קודם שקיעת החמה ולשון שתשקע משמע הקדמה.
ב"ח אורח חיים סימן רסא
מיהו בספר הראב"ן סימן שני מבואר דנחלק אדברי ר"ת [ו]סבירא ליה דג' רבעי מיל בתחלת שקיעה ה"ל בין השמשות ואחר כך הוי לילה גמור והרא"ם בספר יראים (בסוף סימן ק"ב סו"ס רעד) הביא פירוש רבינו תם וחלק עליו והוסיף על הראב"ן ואמר דג' רבעי מיל הם מעט קודם שמתחלת החמהלשקוע אלא שהחמה נוטה מעט ומכירין העולם שרוצה ליכנס בעובי הרקיע אבל משמתחלת החמה לשקוע הוה לילה גמור מדאורייתא מיד בתחלתשקיעה, לפי זה שעה ומחצה קודם גמר יציאת כוכבים הוי לילה מדאורייתא וקודם זה לערך שליש שעה ה"ל בין השמשות בעוד יום גדול, והמרדכי(הגהות מרדכי פרק ב', סי' תנו, עט סוע"א) והאגודה בפרק במה מדליקין (אות מט) הביאו לדברי הרא"ם ולדברי הראב"ן אלא שתחלת תשובת הראב"ן כתובה בהגהות מרדכי (פרק ג', עט ריש ע"ג) וסוף התשובה היא כתובה בגוף המרדכי (פרק ב' סי' רצ"ג) עיי"ש, ומשמע ודאי מדהביאו דבריהם אלמא דדעתם להורות לחומרא כמותם באיסורא דאורייתא:
אליבא דהלכתא
משנה ברורה סימן רסא ס״ק כק
ג' רבעי מיל - והוא לערך רבע שעה. והנה השו"ע הזכיר בסעיף זה דעת ר"ת וסייעתו אבל הרבה מהראשונים ס"ל וגם הגר"א הסכים לשיטתם דבה"ש מתחיל תיכף אחר תחלת השקיעה היינו משעה שהחמה נתכסה מעינינו ונמשך זמנו כדי ג' רבעי מיל ואח"כ בסמוך לו יוצאין הג' כוכביםבינונים והוא לילה מה"ת לכל דבר. ולפ"ז יש ליזהר מאד שלא לעשות מלאכה אחר שהחמה נתכסה מעינינו ואפילו מלאכת מצוה כגון הדלקת הנרותלסעודת שבת ג"כ יזהר מאד לגמור הדלקתם קודם שתשקע החמה דלאח"כ הוא בכלל בה"ש ועיין לעיל בסק"ו. ולכתחלה אין להמתין עד הרגע האחרון רק יקדים הדלקתם משעה שהשמש בראשי האילנות כדלקמן ומי שמחמיר על עצמו ופורש עצמו ממלאכה חצי שעה או עכ"פ שליש שעהקודם שקיעה אשרי לו דהוא יוצא בזה [כא] ידי שיטת כל הראשונים. ולענין מוצ"ש עיין בבה"ל שבארנו בשם הפוסקים דלכ"ע השעור דג' רבעי מיל משתנה לפי הזמן והמקום ולא נאמר זה בגמרא אלא באופק בבל ובזמן ניסן ותשרי שהימים והלילות שוים ובמקומותינו שנוטה לצד צפון העולםמתארך הרבה יותר ע"כ יש ליזהר מאד שלא לעשות מלאכה במוצ"ש אף שנתאחר זמן רב אחר השקיעה עד שיראו ג' כוכבים קטנים וכדלקמן בסימן רצ"ג ס"ב ועי"ש במ"ב ובה"ל:
שער הציון סימן רסא ס״ק כא
היינו, אפילו לשיטת ר' אליעזר ממיץ, ואפילו אם נסבור דמיל הוא כ"ד מינוט, ויוצא בזה מדינא גם התוספת שבת להרבה אחרונים:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן סב
זמני שקיעה, בין השמשות וצאת הכוכבים בע"ה כ"ה שבט תשל"ט. מע"כ חתני אהובי כבני הרב הגאון ר' משה דוד בן מחותני האהוב הגאון ר' יצחקאייזיק טענדלר שליט"א. הנה כאשר אנחנו לא שייך שיהיה לנו הכרעה בדברי רבותינו הראשונים אף כשיש קושיות על איזו שיטה לכן ודאי יש לנו להחמיר בענין זמני השקיעהוצה"כ =וצאת הכוכבים= כחומר שתי השיטות וכן היינו נוהגין במקומותינו, וכ"ש שיש להתנהג כן בכאן אמעריקא /אמריקה/ שנתקבצו כאן מכלהמדינות ויש בכל עיר ועיר מערים הגדולות וכ"ש בנוא יארק וברוקלין שאיכא הרבה מכל מקום ומקום שמהראוי להחמיר, אף שנימא דליכא לאתתגודדו מטעם שהוא כשתי בתי דינים בעיר אחת, שמ"מ אפשר לבא תקלה מזה במדינה זו ביותר שהעניות בתורה הוא כמעט ברובא דרובא, ויש אפילואצל ת"ח במדינה זו שלא שייכי לעניני הוראה אף לא לשאול אותם במסכתא דכלה וכדומה וכ"ש בענינים חמורים אלו, ודאי יש להחמיר כשתיהשיטות, דהיינו דבערב שבת אסור לעשות מלאכה מתחלת השקיעה מדין ספק דאורייתא באיסור סקילה וגם נהגו להחמיר בשביל תוספת שבתובשביל שיטת היראים שהג' רבעי מיל הוא קודם התחלת השקיעה שהביא בהמ"ר ס"פ במה מדליקין שלכן יש שנוהגין להדליק הנרות כרבע שעה וישכשליש שעה ויש גם כחצי שעה כדאיתא במ"ב סימן רס"א ס"ק כ"ג, ובמקומותינו נהגו שליש שעה דג"כ כבר יצאו בזה כל השיטות שכתב בשה"צ אותכ"א דהוא אף כשנחשוב המיל כ"ד מינוט /רגעים/ וגם תוספת שבת ע"ז, וכן ראוי להנהיג. ובמוצאי שבת צריך להמתין עד ע"ב מינוטן אחר השקיעהולהמחמירין ביותר הוא עד צ"ו מינוטן כהסובר דכ"ד מינוט הוא שיעור מיל. אבל הא לענין זה אין כל המקומות שוין דתלוי זה בהאופקים כדאיתא בהגר"א סימן רס"א ובמ"ב שם ובבאור הלכה ובעוד מקומות והוא בין לקולא ביןלחומרא, ולכן בפה אמעריקא בעירנו נוא יארק וכן נוא דזוירזי וכל מקומות הקיץ בהרים שבאלו מקומות הייתי בעצמי, אבל כפי ששמעתי כמעט רוב ערי אמעריקא הוא כן, אשר כחמשים מינוט אחר שקיעה כבר כל השמים מלאים כוכבים והוא חשך כבאמצע הלילה ולא פחות מבמקומותינו ביוראפאחר ע"ב מינוט ויותר, שא"כ לפי עצם הדין לענין המחלוקת דהגאונים צריך לחלק החמשים מינוט לט"ז חלקים כמספר ט"ז רבעי מיל שכל חלק הואשלשה מינוט ושמינית, ויהיה תשעה מינוט הראשונים ויותר מעט ביה"ש =בין השמשות= דהוא ספק יום ספק לילה לשיטת הגאונים שסובר כן הגר"א,ותשעה מינוט האחרונים ויותר מעט ביה"ש לר"ת ודעימיה שהוא ספק יום ספק לילה, ושלשים ואחד מינוט ויותר מעט הוא להגאונים לילה ודאי ולר"תודעימיה יום ודאי. לפ"ז יש להתיר במוצאי שבת לאחר חמשים מינוט לאלו שממהרין לאיזה צורך, ואף בלא צורך אין חיוב למחות, אבל לכתחלה מן הראוי לאחר יותר מןהדין אף שכבר מותר כדאיתא בב"ח ריש סימן רצ"ג ובפמ"ג במשבצות שם ובמ"ב סק"א, שלכן מהראוי גם כאן להמתין עד הע"ב מינוט. וכ"ש לבני תורהויראי השי"ת יש להם לחכות ע"ב מינוט כמו שהורגלו במקומות דיוראפ אף שכאן אין צורך לזה מדינא. אבל אף לבני תורה ויראי השי"ת אין להםלהחמיר בכאן עד אחר צ"ו מינוט אף שביוראפ נזהרו הרבה אף לאחר חשבון דהע"ב מינוט שהוצרכו להמתין מצד האופק דשם ומצד שעות זמניותמשום שהחמירו כהסוברין דהמיל הוא כ"ד מינוט, דכיון שכאן מדינא כבר אין לחוש אחר חמשים מינוט כבר איכא חומרא גדולה לחכות הע"ב מינוטשלכן אין להחמיר אף להיחידים ביותר מזה…..ולענין אבלות שהלכה כדברי המיקל יש להקל כשיטת ר"ת אבל נראה שהוא רק עד ארבעים מינוט ויותר מעט בנוא יארק אם הספיקו לישב מעט על הקרקע או להסיר המנעלים עלה לו ליום ממספר השבעה, אבל תשעה מינוט ויותר האחרונים של הגאונים הוא כבר ליל יום האחר בודאי ולר"ת הוא ג"כ ספק ליל יום האחר אין למנות אלא מיום השני....ולענין הפסק טהרה אם היתה אנוסה ולא יכלה לעשות בדיקת הפסק טהרה עד אחר השקיעה יכולה בג' רבעי מיל הראשונים מטעם הס"ס שלכן בכאן נוא יארק וכדומה הוא רק עד תשעה מינוט מתחלת השקיעה. לענין גמר תעניות דרבנן יש להקל למי שקשה לפניו להתענות שיאכל אחר ג' מילי ורביע שהוא בכאן אחר מ"א מינוט, ויתפלל ערבית קודם ואם הצבור חוששין לשמא יש מי שקשה לפניהם התענית יתחילו להתפלל ערבית באופן שיגמרו אחר מ"א מינוט ואז מי שלא קשה לפניהם התענית יחכו עד חמשים מינוט ומי שקשה לפניו יאכל אחר מ"א מינוט וקריאת המגילה יתחילו אחר חמשים מינוט ומי שקשה לפניו כשהוא בחול שהתענו יאכל מעטקודם קריאת המגילה.
Summary:
In order to resolve an apparent contradition between two גמרא's, ר״ת suggests that the day continues until 3 ¼ מיל (approx 58.5 minutes) following the sun setting beneath the horizon and only at this point, does שקיעה begin. בין השמשות then continues for ¾ of a מיל. The שלחן ערוך rules in accordance with the opinion of ר״ת, not citing any other opinions, as it noted by the ערוך השלחן.
The גר״א argues, reasoning that החוש מכחיש, simply looking at the sky, it is clear that it gets dark significantly earlier. He rules that the day ends at the traditional sunset and בין השמשות continues for ¾ of a מיל (approximately 13.5 minutes), concluding with צאת. The מהר"ם אלשקר notes that even though many other ראשונים just referred to a plain שקיעה, it is presumed that they were assuming like the גר״א and not like the less obvious answer provided by ר״ת. The גר״א further acknowledges that the ¾ of a מיל was based on the astronomical reality of בבל and ארץ ישראל and only at תשרי and ניסן (the equinoxes) - this measurement is subject to adjust for other times of the year and other places.
The יראים rules that שקיעה begins before the sun actually set and the ¾ of a מיל period begins at that time. The ב״ח seems to be חושש for this opinion and the מ״ב cites this view as well.
The מ״ב notes that because many argue on ר״ת one should not do מלאכה after the traditional sunset. He further suggests stopping מלאכה even earlier, in part out of concer for the יראים.
The אגרות משה notes that 50 minutes after the traditional sunset it is completely dark outside and he appears to rule that waiting this amount of time would even satisfy the view of ר״ת. He ultimately calculates a 12 minute מיל, resulting in the first 9 minutes after sunset as still being בין השמשות, resulting in various leniencies (e.g. הפסק טהרה) during the nine minutes. For a דרבנן fast day, for one who struggles fasting, he allows waiting only 41 minutes after sunset.
