תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד א
משנה. מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים...גמרא. מזכירין גבורות גשמים. מאי טעמא? אמר רב יוסף: מתוך ששקולה כתחיית המתים, לפיכך קבעוה בתחיית המתים. ושאלה בברכת השנים. מאי טעמא? אמר רב יוסף: מתוך שהיא פרנסה לפיכך קבעוה בברכת פרנסה
רש"י מסכת ברכות דף לג עמוד א
מזכירין גבורות גשמים - משיב הרוח, שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח
ושואלין - ותן טל ומטר, לשון בקשה
תלמוד בבלי מסכת תענית דף י עמוד א
משנה. בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. גמרא. אמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ב עמוד א - דף ד עמוד ב
/רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר. ביום טוב ראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר….אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: ומי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן: בשלשה במרחשוון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר: בשבעה בו. ואמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל! - אמר ליה: גברא אגברא קא רמית? איבעית אימא: לא קשיא; כאן - לשאול, כאן - להזכיר. והאמר רבי יוחנן: במקום ששואל מזכיר! - ההוא להפסקה איתמר. - והאמר רבי יוחנן: התחיל להזכיר - מתחיל לשאול, פסק מלשאול - פוסק מלהזכיר! - אלא לא קשיא: הא - לן, הא - להו. מאי שנא לדידן - דאית לן פירי בדברא, לדידהו נמי - אית להו עולי רגלים! - כי קאמר רבי יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים. - השתא דאתית להכי הא והא לדידהו, ולא קשיא: כאן - בזמן שבית המקדש קיים, כאן - בזמן שאין בית המקדש קיים.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה טז
משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת שנים כל זמן שמזכיר הגשם, במה דברים אמורים בארץ ישראל
הר"ן על הרי"ף מסכת תענית דף ב עמוד א
אבל מה אעשה והרב אלפסי ז"ל לא הזכיר בהלכותיו פירי דדברא כלל וכתב הא דאמר ר' אלעזר הלכה כר"ג וכתב ג"כ בגולה עד ס' בתקופה נראין שאין לו אלא שני זמנים הללו ושבארץ ישראל מאחרים לשאול אפי' בזמן הזה עד שבעה במרחשון. ואף הר"ם במז"ל כתב בפ"ב מהלכות תפלה בז' ימים ממרחשון שואלין...ומדבריהם צריך לומר דכי אפסיקא הלכתא כר"ג היינו אפילו לאחר חורבן לפי שהיו מתאספים בכל הסביבות ברגל לירושלים כמו שעושין גם היום ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה שהיא היתה עיקר התקנה אבל לא סגי כל כך שנאחר את ההזכרה ולפי זה אין לנו דין שלישי של פירי דדברא כלל ועמדנו על שני דינין בלבד דבא"י בזמן הזה נקיטינן בהזכרה כר' יהודה ובשאלה כר"ג ובגולה כר' יהודה בהזכרה ובשאלה עד ששים בתקופה ומה שתלוי מזה בדקדוק סוגיית הגמרא מפורש בחדושי
תלמוד בבלי מסכת תענית דף י עמוד א
משנה. בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים….תניא, חנניה אומר: ובגולה עד ששים בתקופה. אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה. איני? והא בעו מיניה משמואל: מאימת מדכרינן ותן טל ומטר? אמר להו: מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא! - דילמא אידי ואידי חד שיעורא הוא. איבעיא להו: יום ששים כלפני ששים, או כלאחר ששים? - תא שמע; רב אמר: יום ששים כלאחר ששים, ושמואל אמר: יום ששים כלפני ששים. אמר רב נחמן בר יצחק, וסימנך: עילאי בעו מיא, תתאי לא בעו מיא. אמר רב פפא: הלכתא, יום ששים כלאחר ששים
רש"י מסכת תענית דף י עמוד א
גמרא. ובגולה ששים - ובגולה אין שואלין עד ששים בתקופה, לפי שהוא מקום נמוך, ואין צריכים מטר כל כך
תתאי לא בעו מים - שמתכנסין כל מימי ההרים לבקעה, הכי נמי, רב שהיה מארץ ישראל כדאמרינן בעלמא (גיטין ו, א) מכי אתא רב לבבל, וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, משום הכי אמר כלאחר ששים, ובבבל, בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים - אין שואלין עד ששים לתקופת תשרי
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה טז
משבעה ימים במרחשון שואלין...אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומין להן שואלין את הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי.
רש"י מסכת תענית דף י עמוד א
ובבבל, בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים - אין שואלין עד ששים לתקופת תשרי, וכן אנו נוהגים, שכל מנהגינו אחר בני בבל
רא"ש מסכת תענית פרק א סימן ד
מתני' בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים….תניא חנניא אומר ובגולה ששים יום בתקופה….כתב רבינו אבי העזרי ז"ל(ב) דבירושלמי איתא דהנך ששים יום מנינן להו מעת לעת אחר נפילת התקופה. פעמים מתחילין ביום פעמים מתחילין בלילה. ולא נהגו כן. ותמה אני למה אנו נוהגין כבני גולה בהא. נהי דהש"ס שלנו בבלי מ"מ דבר התלוי בארץ אם בבל היתה מצולת מים ולא היו צריכות למים כל הארצות צריכין למים במרחשון למה נאחר השאלה עד ששים לתקופה. והדבר ידוע אם לא היה מטר יורד עד ששים לתקופה היה הזרע אבד ולמה לא נעשה כמשנתנו. ובפרובינצא ראיתי שהיו שואלין את הגשמים במרחשון וישר מאד בעיני
שו"ת הרא"ש כלל ד סימן י
ומכבר ימים רבים באשכנז נתרעמתי על שני דברים שראיתי שנוהגים בימים הללו. האחד, שאינן שואלים הגשמים כתיקון. בארץ אשכנז, שזמן הזרע הוא מחצי תשרי ואילך, הדבר ידוע שאם לא ירדו גשמים מיד אחר הזרע שהוא מתקלקל, שהעופות והעכברים יאכלוהו כלו, למה לא נעשה כבני ארץ ישראל ששואלין הגשמים במרחשון? וכן מצינו, שכל המשנה לא נשנית אלא לבני ארץ ישראל ולפי צרכם. והמנהג השני, שנוהגין לפסוק מלשאול ולהזכיר ביום טוב הראשון של פסח, והדבר ידוע שבאשכנז עיקר קיום התבואה היא על ידי הגשמים שבין פסח לעצרת. אבל באשכנז, שאי אפשר לתבואה להתקיים זולתי במטר שבין פסח לעצרת, סימן ברכה הוא להם, ולמה לא נשאל ונזכיר עד עצרת? ואמרתי כמה פעמים לחברי, שראוי היה שלא להפסיק מלשאול ולהזכיר עד עצרת. כי עתה אני יודע, שכל הארצות שאני יודע, עיקר גשמיהם הם בין פסח לעצרת, ובודאי רבים נינהו. אמר לי לבי עתה הגיע העת לתקן מה שנתאויתי זה ימים רבים, כי בודאי שישמעו לך בעת צרה כזאת, ואם יקיימו עליהם בשנה הזאת, יערב עליהם ולא ישובו ממנה
טור אורח חיים הלכות תפילה סימן קיז
ומתחילין לשאול ס' יום אחר תקופת תשרי ויום שתפול בה תקופת תשרי הוא מכלל הס' דתנן בג' במרחשון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בשבעה בו ואר"א הלכה כר"ג ותניא חנניא אומר ובגולה פירוש בבבל אין שואלין עד ס' יום אחר התקופה. ואנן בתר בני בבל גרירינן ואיבעיא לן יום ס' כלפני ס' ואין שואלין בו או כלאחר ס' ואסיקנא כלאחר ס' הלכך בתפלת ערבית של יום ס' מתחילין וכתב אבי העזרי דאיתמר בירושלמי דהנך ס' מנינן להו מעת לעת שאם נפלה תקופת תשרי בלילה מונין ס' מן הלילה ואם נפלה ביום מונין מן היום וכ"פ הוא….וא"א ז"ל כתב על דבריו ולא נהגו כן אלא לעולם שואלין בתפלת ערבית של יום ס' וכתב עוד תמהני למה אנו נוהגין כבני גולה נהי שהתלמוד שלנו הוא בבלי מ"מ דבר שתלוי בארץ למה ננהוג כמותם אם בבל היתה מצולה ולא היתה צריכה למים כל הארצות הם צריכות למים במרחשון ולמה נאחר אותו עד ס' יום בתקופה ולמה לא נעשה כמשנתינו. ובפרובינציא שמעתי שהיו שואלין הגשמים ז' ימים במרחשון וישר מאוד בעיני ע"כ
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קיז סעיף א
ברכת השנים, צריך לומר בימות הגשמים: ותן טל ומטר, ומתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ בתפלת ערבית של יום ב' אחר תקופת תשרי, ויום התקופה הוא בכלל ג' הס' הגה"מ ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון, ושואלין עד תפלת המנחה של ערב יום טוב הראשון של פסח, ומשם ואילך פוסקין מלשאול
ערוך השולחן אורח חיים סימן קיז סעיף ד
ואנן בני חו"ל בתר בני בבל גררינן….וכבר כתב הרמב"ם בפי' המשנה בתענית שם דהדבר תלוי במדינות בהזמן שצריכין למטר וא"כ ברוב מדינות אייראפא שזורעין אחר הפסח היה לנו לומר טל ומטר בקיץ והרי בחורף אין אנו צריכים למטר כלל וכבר האריך הרא"ש בתשו' בזה ולא דמי ליחידים הצריכים למטר שאומרים בשומע תפלה...מ"מ כתב הרא"ש בעצמו שלא נתקבלו דבריו כלל ע"ש וכאלו יצא בת קול לעשות כבני בבל וכן מבואר מדברי הרמב"ם בחיבורו בפ"ב שלא כתב כמ"ש בפי' המשנה ע"ש וכך סתמו רבותינו בעלי הש"ע וכן הלכה וכל המפקפק בזה ראוי לעונש ועד
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נו עמוד א
אמר שמואל: אין תקופת ניסן נופלת אלא בארבעה רבעי היום, או בתחלת היום, או בתחלת הלילה, או בחצי היום או בחצי הלילה. ואין תקופת תמוז נופלת אלא או באחת ומחצה או בשבע ומחצה, בין ביום ובין בלילה. ואין תקופת תשרי נופלת אלא או בשלש שעות או בתשע שעות, בין ביום ובין בלילה. ואין תקופת טבת נופלת אלא או בארבע ומחצה או בעשר ומחצה, בין ביום ובין בלילה. ואין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה, ואין תקופה מושכת מחברתה אלא חצי שעה
רש"י מסכת עירובין דף נו עמוד א
ואין בין תקופה לתקופה כו' - כדפרישית, חשוב תשעים ואחד יום כולן שביעיות תמימות הן, ושבע שעות ומחצה היא נמשכת אחריהן, שימי התקופות כך הם תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה הם שהן רביע של שלש מאות שישים וחמשה ורביע.
רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ט הלכה א, פרק י הלכה א
שנת החמה יש מחכמי ישראל שאומרים שהיא שלש מאות חמשה וששים יום ורביע יום שהוא שש שעות, ויש מהן שאומרים שהוא פחות מרביע היום, וכן חכמי יון ופרס יש ביניהן מחלוקת בדבר זה….שנת החמה למי שהוא אומר שהיא פחות מרביע מחכמי ישראל יש מי שאומר שהיא שלש מאות חמשה וששים יום וחמש שעות ותשע מאות שבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע, והרגע אחד מששה ושבעים בחלק
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן יז
בעניין שאלת טל ומטר מס' יום אחר תקופת שמואל בע"ה י"ג תשרי תשמ"א לרב אחד הנה אקדים תחלה כלל גדול אשר קורא לדבר שנוהגין כל ישראל בדבר טל ומטר בחו"ל שהוא מיום ס' לתקופה לפי חשבון של שמואל (עירובין נ"ו ע"א) ולא לפי חשבון של ר' אדא שהוא שגגה ונמצא שכתר"ה חושב שהוא גדול יותר מכל רבותינו הראשונים והאחרונים ומכל גאוני זמננו שכולם שגגו בזה, והוא ראה שהוא שגגה, וימחול לי כתר"ה שהוא יהירותא יתרתא אף לחשוב כן וכ"ש שלא לומר ולכתוב כן. וידע כתר"ה כי כל מה שחזינן שעושין אף רק קהל גדול בישראל אינו דבר טעות שודאי נעשה זה ע"פ חכם מאחר שהוא קהל משומרי תורה ומצות, וצריך למצא טעם למה שנוהגין כן ולא נחשבו לטועים….אבל בענין זה ליכא קושיא כלל. משום דבמחלוקת שמואל ור' אדא לא נפסק בברור וחזינן ברמב"ם פ"ט מקדוש החודש שבכל הפרק ביאר בפרטיות כל עניני התקופה ואיך לידע החשבון אליבא דשמואל ובפ"י ביאר בפרטיות אליבא דרב אדא, אלא דלא נבטלו דברי שמואל...ולכן לענין טל ומטר שאין התחלת לומר טל ומטר הכרח דוקא ליום זה...לכן קבעו לומר טל ומטר מיום ההוא משום שאין לשנות בהשנים, וכיון שהתקופה לחשבון דשמואל היא יותר קלה מהחשבון דר' אדא וגם שמואל היה מריה דבבל יותר מר' אדא נהגו שם כשמואל
בית יוסף אורח חיים סימן קיז
וכתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' קי) ויום ס' יבוא בכ"ב מנובימברי אם היה אותו פיברי"ר מכ"ח יום אבל אם היה פיברי"ר מכ"ט יום תהיה השאלה בכ"ג נובימברי כי תקופת תשרי לעולם שבעה ימים קודם אקטוברי
מאמר מרדכי סימן קיז
ששים יום אחר תקופת תשרי עיין ב"י שכתב בשם הרד"א ז"ל דלעולם יום ס' יבא בכ"ב מנובימברי חוץ מאם היה פיברי"רו מכ"ט ימים דאז השאלה בכ"ג וכו' וכ"ה באבודרהם תיבה בתיבה ותימא שהרי אנו רואים שלעולם יום השאלה יהיה בג' דיזימברי או בד' וצ"ע מהיכן בא זה השינוי וכמדומה לי שראיתי שהאומות היו חלוקים בחגותיהם והיה ביניהם י' ימים ואח"כ נשתוו ואפשר שבא השינוי מכאן והנה אחר הדקדוק נראה בלי ספק שהרד"א ז"ל מנה ששים יום שאחר תקופת תשרי לתקופת רב אדא ואנו מונים לתקופת רב שמואל וכ"ה בכל ספרי אחרוני זמננו שחיברו בענין המולדות שמונין לתקופת רב שמואל….לעניינינו כנראה שהרגיש בחקירתנו ושהמנהג עפ"י תקופת רב שמואל. ומיהו אין דבריו מספיקים שהרי מדברי הרד"א וש"פ מוכח שלא היה כן מנהגם וכמו שנתבאר. גם ק"ק על הרב מהרח"א נר"ו שלא העיר כלל בזה:
תשובות והנהגות כרך ב סימן נד
שאלה: הזמן שמתחילים לומר בערב טל ומטר, ובמדינות שצריך מטר מהו….ונקדים שלפי חז"ל הזמן ששים יום אחרי התקופה, ובלוחות יש מציינים ליום חמש בדצמבר, ויש מציינים שש בדצמבר. ולפי לוח האומות המקובל היום, האמת היא שתלוי אם שנת החמה חסרה, והיינו פברואר כ"ח יום, התקופה ב - 7 לאוקטובר ואז ששים יום אחרי התקופה יוצא ב - 5 לדצמבר, והיינו שאז בתפלת ערבית של חמש בדצמבר אומרים טל ומטר, ואם השנה מלאה והיינו חודש פברואר באותה שנה כ"ט יום אז התקופה ב - 8 באוקטובר, ואז אומרים טל ומטר רק בלילה שלפני שש בדצמבר, וכל זה לאחר שנת 1900 למספרם ששינו יום אחד, והראשונים הביאו זמן אחר, שראו הגויים בשנת 1528 למספרם, שאין שנת החמה שס"ה יום ושש שעות, רק פחות י"א רבעים וי"ד דקות ונצטרף משנים הרבה, ושינו אז בעשרה ימים הלוחות, ומאז הזמן כמו שביארנו, עד שלפי חשבונם בשנת 2100 ישנו עוד פעם (ואז בודאי משיח צדקינו כבר יהיה עמנו) וכפי הנראה נהגו קודם כתקופת שמואל, עד שתיקנו כחשבון רב אדא שמכוון יותר ולא שש שעות, והדברים אינם מבוררים כדי צורך, ומ"מ הזמן לטל ומטר ברור ואין לשנות, וכן יש נוהגין בליל "ניטל" בתקופת חמה להתבטל מלימוד ולישון בתחילת הלילה ולקום בחצות וללמוד, ואז גם כן תלוי בשנה מעוברת או לא וכמ"ש, וראוי לתקן הסידורים ולציין הזמן דאמירת ותן טל ומטר שתלוי אם שנה מעוברת לפי חשבונם או לא
פסקי תשובות הערות סימן קיז
1. קיצשו"ע סי' י"ט סעי' ה', ומש"כ בב"י בשם אבודרהם שהוא בכ"ב בנובמבר, ידוע שבשנת 1582 למנינם הוסיפו 11 יום למספרם והוא הלוח הגריגוריאני, וכדי להתאים את שנת החמה, כל שנה רביעית מחשבים המה פברואר 29 יום במקום 28, אך עדיין אינו מתאים במדויק ולכן כל מאה שאינה מתחלת במספר ד' מאות לא יהיה פברואר 29 יום, אך עדיין יצטרכו בסוף המאה העשרים ואחד (2100) להחסיר יום אחד, וחשבונות אלו משנים את יום התקופה, וע"ע בזה באורחות חיים ספינקא סק"ב, שו"ת דברי שלמה ח"ב סי' קס"ז, תשובות והנהגות ח"ב סי' נ"ד.
Summary:
The גמרא ברכות notes a distinction between משיב הרוח and ותן טל ומטר, thereby explaining the different placement of these two insertions in שמונה עשרה.
The משנה תענית cites a debate regarding the appropriate time for beginning to recite ותן טל ומטר, ultimatey concluding on ז' חשון, which is 15 days after חג, allowing for people to return to their homes. It is of note that a qualification appears to be cited earlier in מס' תענית with respect to ארץ ישראל, directing one to begin immediately after חג in a scenario where we no longer have the בית המקדש, since the reasoning of waiting 15 days would no longer apply. With respect to the ruling regarding ארץ ישראל, the רמב"ם and רי"ף appear to ignore the pre/post בית המקדש distinction, directing one wait 15 days in all cases. The ר"ן explains that there were those that were still עולה לרגל in the post חורבן era. The מחבר establishes this position as normative.
In contrast to ארץ ישראל the גמרא cites the ruling of חנניה that with respect to בבל, we begin 60 days after תקופת תשרי. The explanation offered by (the commentary attributed to) רש״י is that the distinction is based on the difference in topagraphy between בבל and ארץ ישראל and the need for rain at a later time in the season.
According to (the commentary attributed to) רש״י, the ruling with respect to בבל to start 60 days after תקופת תשרי is extended to all lands outside of ארץ ישראל. This appears to be the ruling of the רמב״ם in משנה תורה as well. In contrast, the רא״ש forcefully argued that each locale should begin ותן טל ומטר based on the particular needs of the people in that area. (The רמב״ם in פירוש המשניות appears to support this view as well.) Notwithstanding his compelling logic, as elaborated on by the ערוך השלחן, the ruling of the רא״ש was not accepted by the שלחן ערוך or other later authorities.
In determing תקופת תשרי, it must first be determined which solar calendar will be utilized. While there are two calendars discussed in the גמרא, it is clear from רב משה and others that for purposes of ותן טל ומטר, we utilize the calendar of שמואל, which is based on a 365.25 solar year (a simpler method than the רב אדא calendar). The בית יוסף cites the אבודרהם that November 22/23 (depending on a leap year) would be the 60 day mark. The תשובות והנהגות explains that this date needs to be adjusted for the Gregorian calendar changes, resulting in beginning ותן טל on the night before December 5/6.
No comments:
Post a Comment