גזרת הכתוב - מלך ולא מלכה
דברים פרשת שופטים פרק יז פסוק טו
שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ אלוקיך בּוֹ, מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ
ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קנז פסוק טו
שום תשים, מת מנה אחר תחתיו. מלך, ולא מלכה. אשר יבחר ה' אלהיך בו, על פי נביא
רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה ה
אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה
רדב"ז הלכות מלכים פרק א
אין מעמידין מלך מקהל גרים וכו'. מבואר בכתוב ובספרי פרשת שופטים ובפרק החובל
מלכי בקדש (ר׳ חיים בן יעקב הירשנסון, במאה ה-20) - חלק ב עמוד 192
אמנם נמצא מאמר אחד בספרי אשר נראה לכאורא כמו סותר את כל בנינינו ושמתנו לזכות את הנשים בבחירה ובמניה, והוא דרשתם ז"ל שום תשים…ועל זה סמך הרמב"ם ז"ל בפרק א' בה' מלכים ה"ה וכתב שאין מעמידים אשה במלכות ר"ל שאשה אסורה להיות מלך…וכן כל משימות שאתה משים…ואין פלא אשר חכמי ירושלם לא הביטו אחרי משה ולא פקפקו בדבריו בידעם כי לא אמר הרמב"ם ז"ל מפי עצמו דבר אשר אין לו מקור בתלמודים ומדרשים מכלתא ספרא וספרי ותוספתא…. והמתבונן בספרי פנימה יראה שבכלל אחרת כיון, שז"ל הספרי שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו מת מנה אחר תחתיו (ר״ל משימות הרבה), מלך ולא מלכה, ר"ל אם מתה המלכה, אין אנו מחוייבים להעמיד לו אשה אחרת להיות מלכה, או אם אין לו אשה לא מחויבים להשיאו אשה, שהמצוה היא רק במלך ולא במלכה
Contemporary Halakhic Problems, Vol II - Women on Synagogue Boards - R. J. David Bleich
Rabbi Herschensohn contends that women cannot be barred even from the monarchy on the basis of this source. He argues ingeniously—but hardly convincingly—that Rambam misunderstood the passage in Sifre which served as the basis for his ruling….The term "molekhet," claims Rabbi Herschensohn, is employed by Scripture (II Kings 11:3 and II Chronicles 22:12) as the title of a woman who reigns in her own right.7In point of fact, the term “malkat Shva” (Queen of Sheba) occurs both in I Kings 10:4 and in II Chronicles 9:12; see Sefer ha-Ma’or, loc. cit. Rabbi Uziel refutes this contention and asserts that the proper Hebrew term for a queen who rules in her own right is indeed "malkah." The term "molekhet" in the passages cited is not a noun to be translated "queen," but rather a verb to be translated "reigns." In any event Rambam's understanding of Sifre cannot be set aside unless there is evidence that early authorities interpreted this source in a different manner. Since such evidence is lacking the philological argument is moot.
נפש הרב (להר׳ יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק) - עמוד צ
כשמינו את גולדה מאיר בתור ראש הממשלה, שאל אחד מן התלמידים לרבנו, האם דבר זה מותר למנות אשה לשררה ולשלטון הלא הרמב"ם פ"א ממלכים הביא להלכה את דין הספרי דשום תשים עליך מלך ולא מלכה, והשיבו רבנו תיכף ומיד על אתר ולמנות בן גוריון לא היה שאלה הלא למרות מה שלא היה אשה, אך מכל מקום היה אנטי-דתי, וגם אותו היה אסור למנות אלא התשובה היא שלא שאלו אצלנו, ואין אחריות מינויים אלו מוטלת עלינו
אם האיסור תלוי דוקא במנוי
מנחת חינוך פרשת שופטים מצוה תצז
ומבואר בר"מ ובהרב המחבר דאין מעמידין אשה במלכות שנא' מלך ולא מלכה וכו' ואפשר לומר דוקא בתחלת המינוי אבל בירושה אם הניח בת אפשר דאף הבת יורשת המלוכה כמ"ש הגאון בעל נו"ב במה"ק בחלק ח"מ סי' א' לענין קהל גרים דאף אם אמו גיורת מ"מ כיון דנפקא לן משום תשים וגו' מקרב אחיך והיינו תחלת השימה אבל אם הוא בירושה שפיר דמי דלא הוי שימה ובזה יישב על רחבעם שבא מנעמה העמוניות ובס"ד יבואר לקמן ה"נ שום וגו' מלך ולא מלכה אבל בירושה אפשר מלכה גם כן וצ"ע
חידושי הרשב"א מסכת שבועות דף ל עמוד א
ולא בנשים. מכאן שהנשים פסולות לדין דכל שאינו כשר להעיד אינו כשר לדון…וא"ת והא כתיב והיא שופטה את ישראל, יש לומר דלא שופטת ממש אלא מנהגת כשופטים ששפטו את ישראל, ואע"ג דאמרי' בספרי שום תשים עליך מלך ולא מלכה התם לא מינו אותה אלא היו נוהגין בה כדין מלכה והיו נוהגים על פיה, ואי נמי שופטת ודנה שהיו מקבלים אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים
העמדת אשה לכל משימות שבישראל - שיטת הרמב״ם ושאר ראשונים
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מה עמוד ב
רבא אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי דבבל, ואע"ג דאמר מר: שום תשים עליך מלך, כל משימות שאתה משים - אל יהו אלא מקרב אחיך! האי כיון דאמו מישראל, מקרב אחיך קרינן ביה
רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה ד
אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא, ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל, שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך
רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה ה
אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש
ספר החינוך פרשת שופטים מצוה תצז
מצות מינוי מלך עלינו….אין מעמידין מלך בישראל בתחלה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבנו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינה אותם שמואל הרמתי ובית דינו. ומה שאמרו [ספרי] שאין מעמידין אשה במלכות, שנאמר מלך ולא מלכה. וכשמעמידין המלך היו מושחין אותו בשמן המשחה, ומאחר שנתמנה זכה במלכות לו ולבניו
ספר החינוך פרשת שופטים מצוה תצח
שלא למנות מלך על ישראל כי אם מבני ישראל - שנמנענו מלהקים עלינו מלך איש שלא יהיה מזרע ישראל ואפילו יהיה גר צדק, ועל זה נאמר [דברים י"ז, ט"ו], לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא, ואמרו זכרונם לברכה בספרי [כאן] לא תוכל לתת עליך איש נכרי, זו מצות לא תעשה. וכמו כן שאר המינויין אין ראוי שנמנה עלינו בדבר מהדברים לא מינוי תורה ולא מינוי מלכות איש שיהיה מקהל גרים עד שתהא אמו מישראל מדכתיב שום תשים וגו', ודקדקו זכרונם לברכה [קידושין ע"ו ע"ב] כל שימות שאתה משים עליך לא יהיו אלא מקרב אחיך
תוספות מסכת נדה דף נ עמוד א
כל הכשר לדון כשר להעיד - וא"ת והרי אשה דכשרה לדון כדכתיב בדבורה והיא שופטה את ישראל בעת ההיא…וי"ל דה"ק כל איש הכשר לדון כשר להעיד אי נמי נהי דבנידונין הוי אשה בכלל מ"מ בדיינים אין אשה בכלל ודבורה היתה דנה ע"פ הדיבור אי נמי לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים ובירושלמי פוסל אשה לדון אית דילפי מועמדו שני אנשים שני מעל פי שנים עדים ואית דילפי מוישארו שני אנשים במחנה
אם יש לחוש לשיטת הרמב״ם וגדר שאר תפקידים ציבוריים
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עו עמוד ב
אושפזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה, והוה קא מנצי איהו ורב ביבי, מר אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא, ומר אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא; אתו לקמיה דרב יוסף, אמר להו, תנינא. דשום תשים עליך מלך... מקרב אחיך - כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך…רבי זירא מטפל בהו. רבה בר אבוה מטפל בהו. במערבא, אפילו ריש כורי (רש״י: ממונה על המדות לשון לתך וכור) לא מוקמי מינייהו. בנהרדעא, אפי' ריש גרגותא לא מוקמי מינייהו
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן מד
בענין אם יש למנות אשה להשגחה על כשרות פורים…הנה בדבר האלמנה אשת ת"ח אשר היה משגיח על כשרות ונשארה בלא כלום ואין לה במה לפרנס את בניה היתומים…והנה מדין נאמנות הא נאמנת אשה על איסורין ועיקר הדין דע"א נאמן באיסורין ידעינן מוספרה לה...וא"כ בהשגחה על כשרות שבידה הוא שלא להניח להאכיל דברים האסורין, וגם לא איתחזק איסורא דאף אם ההשגחה היא אצל אחד שאינו נאמן לכשרות נמי אין להחשיב זה איתחזק איסורא…כיון שלא איתחזק איסורא מאחר דהמסחר שלהם הוא רק בדברים כשרים…ודאי לא איתחזק ויש להאמין לה אף שיתחשב שאינו בידה. אבל המג"א או"ח בסימן תל"ז סק"ח כתב מתוס' עירובין דף ל"א דרק בבית שלהן נאמנים אבל השולח אותן לעשות דבר אין נאמנים...אבל לבד שלדינא אין לחוש לזה דהא בש"ע לא פסק כן דרק בקטן איתא בס"ס שצ"ט שאינו נאמן…ולכן מעשים בכל יום בכל הדורות שהיו שוכרין נשים לבשל ולקנות בשר וכל מיני אוכלין והיו סומכין עליהן ולא היה קשה מזה על תוס' עירובין…..נמצא שמצד נאמנות אין שום חשש שאם אך היא מוחזקת לאשה כשרה וליודעת ומבינה איך ומה להשגיח יש לסמוך עליה. אבל יש לדון בזה מצד אחר, דהנה הרמב"ם בפ"א ממלכים ה"ה כתב וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש, ואף שלא ידוע לי בעניי מקום לדבריו…וצריך לומר דהוא סברת עצמו כמו שדרשינן לכל משימות שלא יהיו אלא מקרב אחיך ביבמות דף מ"ה…והשגחה על כשרות מסתבר שהוא מינוי וראיה לזה מקידושין דף ע"ו שאיתא במערבא אפילו ריש כורי לא מוקמי מינייהו ופרש"י ממונה על המדות, והוא ממש כמו השגחה על הכשרות דמה לנו כשרות המשקלות והמדות לכשרות איסורי מאכלות, והטעם הוא שהחלוק בין להחשיבו לפועל ובין להחשיבו לממונה שהוא שררה אינו מצד חשיבות המלאכה, אלא דאם נשכר לעשות רצון המשכירו הוא פועל אף שהיא מלאכה חשובה ואם נשכר לעשות נגד רצון בעה"ב כהשגחה על המשקלות ומדות שבעה"ב היה אפשר רוצה שיכשיר לו גם משקל ומדה החסרים והוא ממונה לפוסלם וליקחם מבעה"ב הוא שררה על בעה"ב שבעה"ב מחוייב לעשות כמו שהמשגיח אומר. וכן הוא ממש ממונה להשגיח על הכשרות…וא"כ להרמב"ם אין למנות ע"ז אשה, אבל משמע לי שלא כו"ע סברי כן דהחינוך כתב דין ולא אשה רק במלך ולא מלכה ובדין ירושה נקט שגם בכל מינויים אלמא דדין ולא אשה אינו בשאר משימות….וא"כ צ"ע שיטת הרמב"ם ולכן לצורך גדול בשביל חיות האלמנה ובניה היתומים יש לסמוך על החולקים על הרמב"ם ולמנותה תחת בעלה להשגחה
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן מה
אף אם כו"ע יסברו כהרמב"ם וגם היה מפורש בגמ' ואף בתורה שבכתב לא היו מתחשבים מזה כמו שלא מתחשבים עם כל איסורי התורה החמורים ביותר והמפורשים בגמ' ובקראי וממילא אין שום מכשול מזה. ולשמא ימנו אשה להבתי כנסיות שבמדינתנו אמעריקא נמי לא שייך שיוצא מזה מכשול, דהבתי כנסיות והמוסדות שמתנהגים ע"פ דרך התורה לא יעשו בלא הוראת רב מובהק וממילא סגי לזה גם שיטת הרמב"ם שלא למנות אשה, ולאלו שסרו מדרך התורה הרי גם אם הוא איסור ברור ומפורש שבתורה לא ישגיחו ע"ז ואין אנו אחראין עליהם. וממילא נמצא שליכא שום מכשול ח"ו מברור ההלכה שכתבתי שלא כו"ע מודו להרמב"ם וטעות הוא ביד אלו שערערו לומר שהוא מכשול. ובכלל הרי מינוי כופרים ורשעים ודאי אינו כדין התורה…ודין זה חמור ממינוי אשה כשרה דבאשה מסתפק המנ"ח שמא ע"י ירושה אפשר גם מלכה…וברור שאם יזדמן באיזה מקום שרוצים למנות לאיזה מינוי רק או איש שהוא כופר ובעל עברות או אשה כשרה וא"א לפעול שלא ימנו שום אחד מהן אלא איש כשר, שודאי צריך לסייע שימנו את האשה הכשרה ולא את האיש הכופר והרשע. ולכן רק דבר הבל הם ולא מיראת שמים דברו זה ופלא על כתר"ה שחשש לדבריהם ובא מחמת זה בהדפסת דבריו לשם שמים להסיר מכשול ואין בזה אף נדנוד של מכשול ובשביל זה לא היה לו להוציא אף פרוטה אחת
שו"ת משפטי עוזיאל (ר׳ בן-ציון עוּזיאל, הרב הראשי הספרדי הראשון במדינת ישראל) כרך ד, ח״מ סימן ו
השתתפות האשה בבחירות למוסדות הצבור - תשובה זו כתבתי בשעתה לשם ברור הלכה לעצמי, ולא רציתי לפרסמה ולהורות בשאלה זאת הלכה למעשה, אולם עתה אחרי ששאלה זאת נפתרה מאליה מצאתי לטוב לפרסמה משום יגדיל תורה….השאלה השניה היא שאלת הנבחרים אם האשה יכולה להיות נבחרת. ובזה אמנם מצאנו לכאורה אסור מפורש, (ספרי): שום תשים…וממנו למד הרמב"ם…וכן כל משימות שבישראל…מכאן שאין ממנים פרנסה על הצבור….אולם אני מסתפק בדבר אם הלכה זו היא משום פסול האשה לדיינות או משום כבוד הצבור, ונפקא מינה במקום שאין ב"ד ממנין אותה אלא חלק מן הצבור בוחרים בה בתור שלוחם וב"כ…והנה ממה שכתב התוס' לחד תרוצא שדבורה היתה שופטת משום דקבלוה עליהם יש להוכיח דמהניא קבלתם אפילו כשהצבור כולו מקבלים אותה…ולפי זה ברור הדבר שגם דברי הספרי מתפרשים כן…אבל חקירתנו תהיה אם דברי הספרי ופסק הרמב"ם הם הלכה פסוקה, או שיש ראיות מוכיחות לסתור את זה מהלכה. בהשקפה ראשונה היה נראה לומר, שכיון שהלכה זו לא נזכרה בתלמוד לא במשנה ולא בגמרא, ומכיון שלא נאמרה הלכה זאת של אסור מנוי אשה לפרנס על הצבור שנוהג גם היום, בדברי הפוסקים, הרי זו הלכה דחויה… אולם אעפ"י שבררנו שאין מהתלמוד שום רמז לדחות את הנשים מכל מנוי של שררה, עדיין יש לבעל דין מקום לחלוק ולומר: אין לא ראינו ראיה. לזאת אני אומר להביא ראיה מפורשת לסתור. דהנה למדנו מדברי התוס' (נדה נ') דלחד תירוצא ס"ל דאשה כשרה לדון…וממנו למדנו דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה, וזו היא הוכחה ברורה שהתוס' לא ס"ל הדרשה דכל משימות שאתה משים, דאם לא כן איך אפשר למנות דיין לאשה…הרי ברור שאף לדברי הספרא שרי לקבלה בתור שופטת. כלומר: מנהיגה, ודנה כדרך שמותר לקבל אחד מן הקרובים, ולכן במנוי של בחירות שהוא קבלת הנבחרים עליהם לאלופים, מדינא יכולים לבחור גם בנשים ואפילו לדעת הספרי והרמב"ם. ולא מצאנו בדברי הראשונים שם חולק על זה
שלמי חובה (ר׳ דוב בריזמן מפילדלפיה) - יורה דעה - סימן מז - מינוי נר לנשיא כית הכנסת
כהיום ישנם הרבה גרים שנתגיירו כדת וכהלכה ששומרים תומ"צ והם חברים פעילים בקהלותיהם ויש שנתמנו ג"כ לנשיא בית הכנסת אם יש להתסייג מזה ולא למנותם כי אולי נחשב לשררה …ונחזי אנן, מה טיבו של נשיא בית כנסת בזמננו, הנה ברוב קהלות כפי שידוע לי השררה איננה מה שאסרו חז"ל, כי אין לו שום כח כפיי' לעשות כפי רצונו ולכוף לחברי הקהלה לסור למשמעתו, הכחות שלו מאד מוגבלים, וא"א לו להחליט בלי הסכמת יתר חברי הועד ולפעמים עפ"י הצבעת רוב חברי הקהלה….ולעתים קרובות מי שנתמנה למשרה זו הוא מפני שאין אחר שמתאים למשרה או שרוצה לקחת את המשרה על שמו והוי כמי שאין אחר ואם הך גר מתמצא יותר מאחרים הרי צריכים למנותו וגם מצאתי לפעמים שהמתמנה לנשיא מטפל הרבה בצרכי הקהילה ובלי פעולותיו ישנים בעיות וחוסר מנהיגות אבל אין זה תמיד המצב גם עצם המינוי הוא זמני ואינה משרה קבועה רק לשנה ושנתיים וביד הקהל להעבירו ועל כן לא דמי כלל למינוי דשררה דאיתא בחז"ל
אם אשה יכולה להיות מורה הלכה
פתחי תשובה חושן משפט סימן ז
אשה פסולה לדון…וכתב בספר ברכי יוסף אות י"ב, אף דאשה פסולה לדון מ"מ אשה חכמה יכולה להורות הוראה, וכן מתבאר מהתוספות [נדה נ' ע"א ד"ה כל הכשר] לחד שינויא דדבורה היתה מלמדת להם דינים, וכתב זה בספר החינוך, דבמצוה פ"ג הסכים דאשה פסולה לדון ובמצוה קנ"ב בענין שתוי כתב ומניעת ההורייה כו' וכן באשה חכמה הראויה להורות
R’ Aharon Lichtenstein, “Women in Leadership,” Tradition 49:1 (2016), pp. 31-35
The thornier problem is of course the issue of conferred or legislated leadership. In practice, this issue decomposes into two separate problems – the role of officer in a shul and semikha for women. For lack of time, I cannot give these questions the attention they deserve. I shall therefore have to content myself, as will the reader, with a pithy bottom line summary. I am convinced that most of the points raised with regard to the first area are readily soluble. That is not the case, however, as regards the second, which touches upon elements long abjured by either fundamental Halakhah or minhag Yisrael. This relates, of course, to the formal spiritual status and not to administrative roles of different character. As regards the former, holding the traditional line is, for us, very much in order.
Summary
The ספרי rules and the רמב״ם codifies a restriction against appointing a female monarch. (The מלכי בקדש presents an alternate/novel understanding of the ספרי that is not accepted.)
The מחנת חינוך and רשב״א operate with the assumption that the restriction is specifically focused on the appointment, but that other methods by which a monarch assume the role would not be subject to the restriction.
Apparently based on a גמרא in יבמות, the רמב״ם extends this principle to other appointments (not limited to a monarch). It would appear that the ספר החינוך and תוספות don’t accept this extension of the רמב״ם. In addressing an appointment of a משגיח for כשרות, it appears that אגרות משה assumes that one should ideally try to satisfy the position of the רמב״ם. He also develops a definition for appointments that would be subject to the restriction.
In a separate תשובה, the אגרות משה does note that this restriction would still need to be balanced against other inappropriate appointments.
The שו״ת משפטי עוזיאת defends the practice of women running for public office in the State of Israel.
The שלמי חובה addresses appointing גרים (who are subject to a similar restriction) to formal positions in a shul, ultimately defending the practice on a few grounds.
As Rav Lichtenstein notes, there is likely room to distinguish appointments for shul board positions and Rabbinic roles.
No comments:
Post a Comment