מנין חוטי תכלת בציצית - Tying Techeiles on Tzitzis

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מא עמוד ב

ת"ר: כמה חוטין הוא נותן? ב"ש אומרים: ד', וב"ה אומרים: ג'. וכמה תהא משולשת? ב"ש אומרים: ד', וב"ה אומרים: ג'; וג' שבית הלל אומרים, אחת מארבע בטפח של כל אדם. אמר רב פפא: טפח דאורייתא - ד' בגודל, שית בקטנה, חמש בתילתא. אמר רב הונא: ד' בתוך ד' ומשולשת ד', ורב יהודה אמר: ג' בתוך ג' משולשת ג'. אמר רב פפא, הלכתא: ד' בתוך שלש משולשת ארבע

שיטה א׳

ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רלד

גדילים תעשה לך, למה נאמר לפי שנאמר ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו תלמוד לומר גדילים כמה גדילים נעשים אין פחות משלשה חוטים כדברי בית הלל בית שמיי אומרים מארבעה חוטים של תכלת וארבעה חוטים של לבן של ארבע ארבע אצבעות והלכה כדברי בית שמיי

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לח עמוד א

/מתני' - התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת

רש"י מסכת מנחות דף לח עמוד א

מתני'. התכלת אינה מעכבת את הלבן - ואע"ג דמצוה לתת תכלת ב' חוטין בציצית כדמפרש לקמן אפ"ה אין זה מעכב את זה ואי עביד ארבעתן תכלת או ארבעתן לבן יצא.

תוספות מסכת מנחות דף לח עמוד א

התכלת אינה מעכבת את הלבן - מצוה לתת ב' חוטין תכלת וב' חוטין לבן בציצית ומשמע לכאורה דאין זה מעכב את זה שאם הטיל שני חוטין מן האחד יצא כי הנך דקתני תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש כו' אבל בקונטרס פירש אי עבד ארבעתן תכלת או ארבעתן לבן יצא וכן אנו נוהגין…..וא"ת ומנלן דבעינן ב' חוטין לבן וב' חוטין דתכלת דילמא אגדילים קפיד קרא אפילו חד מהאי וג' מהאי ויש לומר כיון דתרי מיני בעי רחמנא סברא הוא שיהיו שוין ועוד פתיל תכלת כתיב ופתיל משמע תרי כדדרשינן פרק בא לו (יומא עב.) וקיצץ פתילים פתיל שנים פתילים ד' ולבן נמי לא פחות מתרי דקדיש טפי כדאמרינן בגמרא דמתחיל בלבן ומסיים בלבן דמעלין בקודש ולא מורידין, ומיהו טעם זה דפתיל לא יתכן דבפרק בא לו משמע וקיצץ דמקצץ אחד לשנים והכא על כרחין לא משמע תרי כדמוכח בספרי בפרשת שלח לך ובפרשת כי תצא ועשו להם ציצית שומע אני חוט אחד בפני עצמו ת"ל גדילים כמה גדילים נעשין אין גדיל פחות משלשה חוטין כדברי בית הלל משמע דמפתיל לא הוה שמעינן אלא חד ועוד דאי פתיל משמע תרי והכנף מין כנף לכל הפחות חד א"כ בלא גדילים נמי תיפוק ליה תלתא וצריך לומר שחולק על הש"ס שלנו דמשמע דחד מתכלת מהני

הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות ציצית סימן ו

תנן בראש התכלת התכלת אינו מעכב את הלבן הלבן אינו מעכב את התכלת. פירש"י אף ע"ג דמצוה לתת ב' חוטי תכלת וב' לבן בציצית אפילו הכי אין זה מעכב את זה ואי עביד ארבעתן תכלת או ארבעתן לבן יצא ולכאורה הוי משמע דאין זה מעכב את זה היינו שאם הטיל ב' חוטין מין אחד יצא כי הא דתפילין של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד. ונהגו כפירוש רש"י.

הלכות קטנות למרדכי (מנחות) פרק התכלת - ס׳ תתקלט

הלבן אינו מעכב התכלת והתכלת אינו מעכב הלבן פירש"י ז"ל שהיו נותנין בטלית שני חוטי' לבן מפני שהוא מין כנף והיה כופלן לד' וכן של תכלת ותניא בספרי בית שמאי אומרים ארבע חוטין של תכלת וארבע חוטין של לבן וקיימא לן כבית שמאי בהא כדפסק רב פפאכבית שמאי לקמן בפירקין

טור אורח חיים הלכות ציצית סימן יא

מצות ציצית בזמן שהיה תכלת מצותן שיקח ב' חוטין כפולים של צמר צבועין תכלת וב' חוטין כפולים של צמר לבן או של פשתן ויהיו טווין לשםציצית

שיטה ב׳

רמב"ם הלכות ציצית פרק א הלכה ו

כיצד עושין את הציצית, מתחיל מזוית של טלית שהיא סוף הארוג ומרחיק ממנה לא יותר על שלש אצבעות למעלה ולא פחות מקשר גודל ומכניס שם ארבעה חוטין וכופלן באמצע, נמצאו שמונה חוטים משולשין תלויין מן הקרן, ואורך החוטים השמונה אין פחות מארבע אצבעות, ואם היו יותר על כן אפילו אמה או שתים כשרין, וכל האצבעות בגודל, ויהיה אחד משמנה החוטים חוט תכלת והשבעה לבנים.

שו"ת הרמב"ם סימן רפו

לחכמי לוניל, שאלה בהלכות ציצית פרק ראשון כתוב כיצד עושין הציצית….תשובה יש לו לטוות חוט אחד מקצתו תכלת ומקצתו לבן ויש לו להכניס כל חוט וחוט בפני עצמו וכופלו ושוזרו עד שיהיו שבעה חוטין לבן ואחד תכלת שנאמר פתיל אחד ולא שנים ולפי שהמצוה של תכלת שיהא הפתיל כולו תכלת לא נעשה מן הלבן אלא כריכה אחת בלבד סמוכה על הכנף מין כנף ושאר החוליה עם החוליות כולן בתכלת חוץ מכריכה אחרונה שהיא בלבן הואיל והתחיל בו וכן כתב רבינו שמואל בן חפני הכהן ז"ל בספר שחבריבלשון ערבי. וזה שלמד שזורין מן משכן רבי שמעון הוא שסתם ספרי רבי שמעון ולפי שלא מצאתי שום אדם שיאמר דבר זה לא כתבתי כמותו שאם כןיהיו שזורין ששה כמשכן. כך נראה לי ואין לי סמך אחר בדבר זה

אור שמח הלכות ציצית פרק א הלכה ו

ויהיה אחד משמנה החוטים חוט תכלת. הנה שיטת רבינו שחוט אחד של צמר צובע חציו בצבע תכלת ונותנו לתוך הטלית, נמצא חציו של צמר לבן וחציו של תכלת, ובתשובה אמר פתיל אחד ולא שנים, ובו כורך החוטים, והנראה קצת ראיה לשיטת רבינו מדברי הירושלמי כלאים ריש פרק טי"ת (ה"א) ז"ל תנינין תרין כללין, ולא דמיין דין לדין, תנינין אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים בין צבועים בין לבנים, ותנינן אינו מטמא בנגעים אלא צו"פ ובלבד לבנים כו', תמן את אמר בין צבועים ובין לבנים כו', ויעוי"ש דיליף מה פשתים כברייתה אף צמר כברייתו וכו', ויעוין בבבלי בכורות דף י"ז ע"א כזה לענין ציצית, ולכאורה מה מקשה, הא מוכח מדשריא רחמנא כלאים בציצית, ואם תאמר דצבועים לית ביה משום כלאים, א"כ מה דחייה שייך כי עביד תכלת בבגד פשתים, כיון שהצמר נשתנה ואינו כברייתו שרי לעשותו עם פשתים, ואין לאמר דרחמנא שריא למיעבד צמר לבן לשל פשתים, כמו דאמרו בריש התכלת (מנחות לט, ב) של צמר פוטרין של פשתן, זה אינו, דאימת אמרו דרחמנא שריא אף על גב דאפשר לקיים שניהם, דוקא כיון שיש בה תכלת, דהוצרכה להדחות אצל תכלתנדחית גם אצל לבן, אבל אם נאמר דבתכלת ליכא בה משום כלאים כיון דהוא צבוע לא יהיה מותר ליתן בה לבן של צמר, כיון דאפשר לקיים שניהם ולתת בה של פשתן, וכמו השתא בטלית של צמר דכתבו דאסור ליתן בה של פשתן ללבן דאפשר לקיים (בתכלת) [בצמר], ומדכתבה רחמנא כאן היתר דכלאים בציצית מוכחא דתכלת אף על גב דצמרו צבוע איכא משום כלאים, ובפרק יו"ד מהלכות כלאים כתב רבינו ומנין שכל איסורים אילו של תורה, שהרי הוצרך הכתוב להתיר כלאים בציצית, כמו כו' שלא נסמכה פרשת כלאים לפרשת ציצית אלא להתיר כלאים בציצית כו', מכלל שחיבור כזה שלא במקום מצוה אסור מן התורה כו', ואף אנו נאמר לענין צבועין כן, ולכן מסתברא כשיטת רבינו דחוט אחד של צמר וחציו צבוע בצבע תכלת, דלצובעו כולו של תכלת א"א, דיהיה שני חוטין של תכלת, ופתיל אחד ולא שנים, ואם כן איכא כאן כלאים, מפני שחציו אינו צבוע והוא לבן, והוי כלאים צמר לבן, בבגד של פשתים, ודו"ק, ולכן פריך מה טעמא שני ציצית מכלאים, ונכון מאד, דזה אין לפרש דלעולם פסיקא לן מדשריא כלאים בציצית דכלאים אסור בצבועים, רק דפריך דא"כ בנגעים נמי נאמר בין לבנים בין צבועים, דזה אינו, דהא גבי כלאים כתוב חד קרא (ויקרא יט, יט) ובגד כלאים שעטנז לא יעלה, ולא כתוב שם צמר ופשתים, רק או דילפינן מבגד, או מלבישה דכתיב (דברים כב, יא) צמר ופשתים, דתרי מיני אחריני שריא, וכי ידעינן מסמיכות דכלאים בציצית דאסור בשל צבועים היינו דהתורה אסרה זה בבגד כלאים, דגם צבוע מקרי כלאים, אבל בנגעים דרשינן דומיא דפשתים, ולאקשה, רק אם אין הכרח לאסור בכלאים צבועים שפיר פריך דנגמור מקרא דלא תלבש כו' צו"פ דדוקא לבנים, ומוכרח לאמר כדפרשנו, ודו"ק.

בית יוסף אורח חיים סימן יא

ובסמ"ג (עשין כו קח:) כתוב שנים של לבן ושנים של תכלת או שלש של לבן ואחד של תכלת. ונראה דלא בעי למיחת לפלוגתא במלתא דלא נפקא לן מידי בהאי זימנא והכי קאמר פירוש ארבעה חוטין בכנף למר שנים של לבן ושנים של תכלת ולמר שלשה של לבן ואחד קצתו תכלת: והשתא דליכא תכלת מטילין לבן כדתניא בפרק התכלת (לח.) וראיתם אותומלמד שמעכבין זה את זה כלומר הלבן את התכלת והתכלת את הלבן דברי רבי וחכמים אומרים אין מעכבין וקיימא לן כחכמים ובסימן זה (יב. ד"הוהרי"ף כתב) יתבאר בסייעתא דשמיא כמה חוטי לבן אנו צריכים להטיל עכשיו שאין לנו תכלת:

שיטה ג׳

ספרי במדבר פרשת שלח פיסקא קטו

ועשו להם ציצית, שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו ת"ל גדילים מכמה גדילים אתה עושה אין פחות משלשה דברי בית הלל, בית שמאי אומרים שלשה של צמר ורביעית של תכלת והלכה כבית שמאי

השגת הראב"ד - הלכות ציצית פרק א הלכה ו

ויהיה אחד משמונה החוטין חוט תכלת והשבעה לבנים. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ טעות הוא זה אלא השנים של תכלת והששה לבנים עכ"ל.

כסף משנה הלכות ציצית פרק א הלכה ו

כתב הראב"ד א"א טעות הוא זה אלא השנים של תכלת והששה לבנים עכ"ל. וכדבריו כתבו התוספות וטעמו של רבינו מדכתיב פתיל תכלת פתיל חד משמע וכ"כ בתשובה לחכמי לוניל והכי משמע בספרי

מאמר מרדכי סימן יא ס״ק ד

יש לתמוה על מרן ז"ל שלא הרגיש בזה וגם בכסף משנה העתיק השגת הראב"ד ששה לבן וכתב שכדבריו כתבו התוס' וזה אינו שהתוס' ס"ל בהדיא דתכלת ולבן שוין במניינם

מרכבת המשנה (אלפנדרי) הלכות ציצית פרק א הלכה ו

בכ"מ. וכדבריו כתבו התוס' ז"ל וכו'. נ"ב וכבר ראיתי דברי התוס' ז"ל ולא ראיתי שכתבו כדברי הראב"ד ז"ל שהתוס' ז"ל כתבו ששני חוטין של לבן ושנים של תכלת שהם שמנה חוטין ארבעה של לבן וארבעה של תכלת עי"ש בריש פ' התכלת ד"ה התכלת אינה מעכבת את הלבן ואילו להראב"ד ז"ל הם ג' של לבן ואחד של תכלת שהם ששה של לבן ושנים של תכלת לגרסתו שגורס אלא השנים של תכלת והששה של לבן אבל לפי גרסתינו בדברי הראב"ד ז"ל בהשגות אלא השנים של תכלת והשנים של לבן אתי שפיר כדעת התוס' ז"ל וכן דעת רש"י ז"ל.

גם מ"ש והכי איתא בספרי. לא מצאתי שום משמעות בסיפרי שמשמע מדבריו של תכלת חוט אחד משמנה חוטין די דהא זהו לשון הסיפרי בפרשת שלח ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט בפני עצמו ת"ל גדילים ואי מלשון זה כתב רבינו המחבר ז"ל דמשמע חוט אחד אחר המחילה אין שום משמעות שפתיל משמע חוט אחד משמנה חוטין אלא חוט אחד שלם עב כופלו יחשב לשנים שכן הוא מוכרח שאחר זה אמרו מכמה גדילים אתה עושה אין פחות מג' כדברי בית הלל ובית שמאי אומרים מארבעה חוטין של תכלת וארבעה של לבן והלכה כב"ש הרי נראה שפירוש פתיל אחד היינו חוט אחד ארוך שהם שנים בכפילה אבל לומר שהוא חוט אחד משמנה לא משמע ועיין שם בתוספות וזהו דעת הראב"ד ז"ל אלא השנים של לבן והשנים של תכלת כפי גרסתינו והיינו ארבעה של תכלת וארבעה של לבן שהם שמנה או כפי גרסת מרן ז"ל שהם שנים של תכלת והששה של לבן היינו פתיל אחד ארוך שבכופלו יהיו שנים. אלא שלזה נמי קשה שבסיפרי אמרו בש"א מארבעה של תכלת וארבעה של לבן נראה שהגרסא הנכונה בדברי הראב"ד ז"ל הוא שנים של תכלת ושנים של לבן היינו ארבעה של תכלת וארבעה של לבן שאמרו בסיפרי כן נ"ל.

בן ידיד הלכות ציצית פרק א

ויהיה אחד מח' החוטין חוט תכלת וכו'. השגת הראב"ד ידועה ועיין בדברי מרן וט"ס הוא ודאי ואין לנו בדברי הראב"ד אלא הכי השנים של תכלת והשנים לבן וכן הוא בתוס' ריש פ' התכלת והכי הוא נמי בספרי וכמו שהביאו התוס' שם וכ"כ מרן גופיה בב"י ריש סימן י"א דהשגת הראב"ד היא ב' של תכלת וב' של לבן עי"ש וטעמו של רבינו נראה לענ"ד דדייק קרא דאמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת דמשמע בהיותם תלוים בכנף דהוו ח' יתנו פתיל תכלת והיינו אחד ולא ב' וזהו ודאי כונת רבינו בתשובה לחכמי לוניל אך מה שאני תמיה הוא איך כתב רבינו מדעת עצמו היפך הספרי. והיותר קשה על מרן שכתב על דברי רבינו דהכי משמע בספרי ולא ידעתי היכן משמע כן בספרי ואדרבא בספרי הובא בילקוט פרשת תצא רמז תתקל"ג איתמר בהדיא וז"ל ב"ש אומרים מד' חוטין של תכלת וד' חוטין של לבן עי"ש וצ"ע ועיין במרכבת המשנה ועיין להר"ב יפה מראה בפרק חלק דף רצ"ז ע"ד מ"ש על דברי הרא"ם שבפרשת קרח והרב מעיל שמואל כתב עליו שהפירוש דחוק עי"ש ולא ידענא מאי דוחקיה ולענ"ד לק"מ ודוק.

יצחק ירנן הלכות ציצית פרק א הלכה ו

[ו] אחד משמונה. ועיין מ"ש הראב"ד, ומ"ש עליו מרן שכדבריו כתבו התוס'. פי' שכתבו התוס' כן מהספרי דאילו הם סברי דצריך ב' תכלת וב' לבן. וכתב עוד מרן וז"ל וטעמו של רבינו מדכתיב פתיל תכלת פתיל חד משמע והכי משמע בספרי. וראיתי להרב מרכבת המשנה נר"ו דהקשה דהיכי משמע מהספרי דאחד משמונה של תכלת די והא ממ"ש עוד הסיפרי אין פחות מג' חוטין לדעת בית הלל וד' לדעת בית שמאי וג' חוטין לב"ה הם השלמים דהיינו ו' וא"כ חוט אחד דאמר תחילה הוי ג"כ שלם דהיינו ב' וכן אף אנן נמי תנינן בתוספות בכורות דף ט"ל ע"ב סוף ד"ה כמה וז"ל ומיהו ג' דקאמרי ב"ה על כרחינו קודם שנכפלו דג' לא משכחת לאחר שנכפלו וכו', וא"כ קשה איך הוי רבינו כהספרי.

מגן גיבורים שלטי גיבורים סימן יא ס״ק ח

אמנם עדיין קשה כיון דעכ"פ פתיל משמע שנים כמ"ש התוס' במנחות דף ל"ח ד"ה התכלת וא"כ כיון דכתיב קרא למעט דלא בעינן רק שנים היאך אפשר לגמור ששה ממשכן וכדאמרינן בש"ס יומא שם דף ע"ב ואימא זהב דבעינן ששה, אך אחר העיון הדבר נכון דהרי מבואר ברבינו ז"ל פ"א שם הלכה ז' ויהיה אחד מח' חוטין חוט תכלת ושבעה לבנים וחכמי לוניל שאלו לרבינו ז"ל מנין לו זאת והשיב להם דכתיב פתיל תכלת פתיל א' ולא שנים וכ"כ הגאון מ' שמואל בר חפני בספר שחבר בלשון ערב הובא בכ"מ ובמ"ע שם, ובאמת לכאורה תמוה דסותר דברי הש"ס יומא הנ"ל דמשמע דפתיל הוה שנים, אך ע"כ צ"ל דרבינו ז"ל מפרש דברי הש"ס שם כמו שפירש"י ותוס' שם ד"ה נעביד דעיקר הוכחה הוא מדכתיב פתילים דמיעוט פתילים שנים וכתיב וקצץ ממילא הוה ארבעה וכן בתוס' פ' התכלת לאכתבו זה בהחלט דפתיל משמע תרי ע"ש, ומעתה כיון דפתיל לא משמע לי' לרבינו ז"ל שיהיה משמע שנים ע"כ שפיר כ' דנילף תכלת תכלת ממשכן דבעי שנים וז"ב ומעתה ממילא יש מקום ליישב דברי רבינו ז"ל דעל הספרי ליכא קושיא למה לא יליף ג"כ דבעי ששה כמשכן די"ל דר"ש דרש פתיל שנים וא"כ ע"כ דלא בעי ששה כמו דאמר הש"ס ביומא הנ"ל וס"ל באמת דבעינן שני חוטי תכלת כדעת כל הפוסקים (וכמו שנראה מדברי הספרי שם בפלוגתא דב"ש וב"ה בגדיל שנים וגדילים ארבעה ועיין בתוס' מנחות דף מ"א ע"ב ד"ה ב"ש ומ"ש הכ"מ דבספרי משמע כדעת רבינו ז"ל דחוט א' יהיה תכלתלפנינו אין אומר ואין דברים מזה) ולכך שפיר לא יליף רק דבעינן שזור ולא ששה דגלי קרא פתיל משא"כ רבינו ז"ל לשיטתו דע"כ פתיל משמע דוקא אחד ולא שנים א"כ ממילא יקשה ליה דנילף ששה ששה ממשכן וע"כ דלא קי"ל כהך דספרי הנ"ל וז"ב ודו"ק:

אמנם מה שנראה לנו בישוב דברי רבינו ז"ל הוא דהנה הבר"י הביא דברי רבינו ישעי' הראשון בתשובותיו כת"י סי' ק"פ שכ' וז"ל ומה דקשיא לי' למר על הספרי דיליף תכלת תכלת ממשכן וקשיא לך א"כ מה להלן ששה אף כאן ששה ל"ק הא אמרינן בריש יבמות האי גדילים לשיעורא אתא גדיל שנים גדילים ארבעה אמרה תורה עשה גדיל ופתלהו מתוכו פי' הנך ארבעה חוטין כשמכניסין במקום נקב הכנף ומשולשין מכאן ומכאן יהיו שמנה וכיון דמקראי ילפינן שמונה היאך מצי למילף ג"ש לענין ששה ע"ש, ולפ"ז ממילא ל"ק קושית הרמב"ם ז"ל הנ"ל אמנם באמת רש"י פי' פתלהו מתוכה היינושני שלישי ענף ושליש גדיל שלא יעשה הכל גדיל ע"ש וא"כ ממילא לא מוכח מקרא דבעינן ארבע חוטין שהן שמונה ושפיר הקשה לו לרבינו ז"ל דנילףששה ששה ממשכן, אך הרי בש"ס מנחות דף מ"ב אמרינן דבעינן שמונה חוטין וע"כ מדרש זה דגדיל שנים גדילים ארבעה ופתלהו מתוכו שיהיומשולשים מן הכנפים ארבע מכאן וד' מכאן וד' מכאן ובאמת הקשו בתוס' שם ביבמות דף ה' ע"ב ד"ה גדילים על רש"י כן ע"ש וא"כ ממילא א"א לומרדבעינן שזורים ששה כמשכן דהרי גלי קרא כמ"ש הר"י הראשון ז"ל ומעתה מיושבים דברי רבינו ז"ל דהרי מבואר ברבינו ז"ל שם הל' א' דאין לחוטי הענףמנין מן התורה וכ' הכ"מ שם דאף דכ' רבינו דמכניס שם ד' חוטין וכופלן באמצע הרי שיש להם שיעור היינו דבתורה לא נתפרש מניין חוטי הענף אבלמדברי סופרים יש להם מנין ד' חוטין וכופלן באמצע כדאמרינן במנחות שם ע"ש (ומה שהקשה הכ"מ שם מהא דאמרי' ביבמות שם גדיל שנים גדיליםארבעה הרי דמן התורה יש לחוטי הענף שיעורא והניח בצ"ע, ובאמת י"ל דרבינו ז"ל מפרש דזה אינו רק מדרבנן שפירשו הא דגדיל שנים גדילים ארבעהומה"ת באמת אין להם שיעור כלל וכמו שפירש"י בסנהדרין דף פ"ח דפירושו מד"ס היינו דרבנן מפרשי גדיל שנים גדילים ארבעה אבל לא דהוה ד"ת)וכיון שכן שפיר הקשה דאי ילפינן תכלת תכלת ממשכן א"כ ניבעי נמי שזורין ששה כמשכן ואין לומר הא מה"ת בעינן גדיל שנים גדילים ארבעה ז"א דהאאין לחוטי הענף מנין מה"ת ומהכ"ת למידתי דרשא דתכלת תכלת דבעינן ששה, אבל על הספרי ל"ק אמאי לא יליף נמי דבעי ששה כמשכן משום דדעתהספרי דבעינן גדיל שנים גדילים ארבעה כמבואר שם גבי פלוגתא דב"ש וב"ה ועיין בתוס' מנחות ד"ה ב"ש וממילא א"א למילף דבעינן ששה כמשכןכמ"ש רבינו ישעי' הראשון ז"ל ודו"ק ובזה הן נסתר מחמתו דברי הגאון הר"מ מטראני בקרית ספר שרצה לפרש דברי רבינו ז"ל דסובר ג"כ דמה"ת בעינןגדול שנים גדילים ד' והא דכ' דאין לחוטי ענף מנין מן התורה היינו דבענף לבד אין לו מנין מן התורה דענף משמע חד אבל הגדיל הוא ד' ובכפלו ח' ע"ש,אך לפמ"ש ליתא לפירושו דא"כ היאך אפשר למדרש תכלת תכלת לענין ששה כמשכן וכמ"ש הר"י הנ"ל וע"כ כמ"ש הכ"מ וז"ב ודוק היטב, ועתה נבאלבאר דברי רבינו ז"ל ממה שהשיג עליו הראב"ד ז"ל וכל הקדמונים מהא דאמרינן בש"ס ערובין דף צ"ו ע"ב אמר ר"א המוציא תכלת בשוק לשונותפסולין חוטין כשרים וכו' חוטין נמי נימא אדעתא דגלימא טווינהו ומשני בשזורין הרי דציצית צריכין להיות שזורין דמשום זה מוכח דלשם ציצית נעשוע"ש ולכאורה רצינו לומר דלפמ"ש בעל מגדול עוז ליישב דברי רבינו ז"ל מהאי דספרי דס"ל דהא דכ' רבינו זהו דברי ר"ש היינו שאלו היה הדבר לעכב לאהיה משתמיט בשום דוכתא בש"ס לומר כן וע"כ דאינו רק לכתחל' ולא לעכב ע"ש וא"כ ממילא שפיר משני בשזורין דאינו ראוי לשום בגד רק לציציתעשה כן כדי להיות בו מצוה מן המובחר וע"ז מקשה דלמא אדעתא דשופרא דגלימא עייפינהו וא"כ אינו מוכח דלציצית נעשו ומשני במופסקין, אמנם באמת כבר כ' הב"י דמשמעות דברי הרמב"ם ז"ל מורין דאפי' לכתחלה א"צ שזירה דברצה תליא מילתא ומ"ש הב"י בזה דחוק מאוד, והנראה בזה דהנהלכאורה קשה לפי דעת רבינו ז"ל דחוט א' היה מקצתו לבן ומקצתו צבוע תכלת א"כ מאי פריך ודלמא אדעתי' דגלימא וכו' הא חזינן דעשאו לשם ציצית אמנם לפי מ"ש לעיל דלפי הש"ס דילן דדרשו ביומא פתיל שנים וכו' ע"כ היו שתי חוטי תכלת ולא היה מקצתו לבן ושפיר פריך הש"ס ודלמא אדעתא דגלימא עייפינהו ומעתה לפ"ז שפיר משני בשזורין משום דלמ"ד פתיל שנים ע"כ בעי שזירה משום דילפינן מתכלת דבגדי כהונה ואי דליבעי ששה האגלי קרא פתיל שנים וכמ"ש לעיל אבל הרמב"ם לשטתו דסובר כהך דספרי דפתיל א' ולא שנים כמ"ש לחכמי לוניל א"כ ע"כ לא בעי שזירה וכמ"ש ודו"ק:

כריכות

רמב"ם הלכות ציצית פרק א הלכה ז

ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד ומניחו, ולוקח חוט התכלת וכורך בו שתי כריכות בצד כריכה של לבן וקושר,ואלו השלש כריכות הם הנקראין חוליא, ומרחיק מעט ועושה חוליא שניה בחוט של תכלת לבדו, ומרחיק מעט ועושה חוליא שלישית וכן עד חוליא אחרונה שהוא כורך בה שתי כריכות של תכלת, וכריכה אחרונה של לבן, מפני שהתחיל בלבן מסיים בו שמעלין בקודש ולא מורידין, ולמה יתחיל בלבן כדי שיהא סמוך לכנף מינה, ועל דרך זה הוא עושה בארבע הכנפות

השגת הראב"ד - הלכות ציצית פרק א הלכה ז

ולוקח חוט אחד מן הלבן וכו' עד בארבע הכנפות. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ זה הסדר אין לו שרש ולא ענף ולמה יותר בתכלת מבלבן שהוא מין כנף וממנו מתחיל ובו מסיים ובכריכותיו הוא ממעט אין זה כי אם שגיון גדול, והגאון רב נטרונאי ז"ל סידר אותו יפה סידור נאה מאד על דרך שאמרה ההלכה, וכמה שיעור חוליא כדי שיכרוך וישנה וישלש אתכלת קאי, ותנא דתנא הפוחת לא יפחות משבעה על הכריכות קאי שהן שלש מן התכלת וארבע מן הלבן מפני שמתחיל בלבן ומסיים בלבן, קושר תחלה סמוך לכנף קשר אחד בחוט לבן ובחוט של תכלת והוא שנקרא קשר העליון ואחר כך כורך שני חוטין אחד של לבן ואחד של תכלת עד שש כריכות והשביעית לבן לבדו וזהו שבע שאמרנו והן חוליא אחת ואלו הכריכות כולן על ששה החוטין המשלשלים והמשולשלים בכנף ובענין זה עושה ה' קשרים ובין כל קשר וקשר חוליא של שבע כריכות כאשר אמרנו, ונהגו לעשות חוליא אחת בשני קשרים סמוך לכנף ושתי חוליות בסוף הגדיל עם שלשה קשרים ובאמצע כורך בלא דקדוק בין מכונס בין מפוזר בתכלת ולבן עכ"ל

אליבא דהלכתא

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן ט סעיף ב

ציצית של פשתים או של צמר רחלים פוטרים בכל מיני בגדים, חוץ משל פשתים לצמר, או של צמר לפשתים, בזמן הזה דליכא תכלת, מפני שהם כלאים. הגה: וי"א שלא לעשות ציצית של פשתים ב כלל, אפילו בשאר מינים, והכי נהוג (סמ"ק סימן ל"ח).

ט"ז אורח חיים סימן ט

פוטרין בכל מיני בגדים. פי' דמן התורה בעי' למצות ציצית ב' חוטין של לבן וב' חוטין של תכלת ותכלת עמרא הוא ואפ"ה פוטר בשל פשתן דהכי כתיב בהדיא בתכלת ממילא ה"ה ב' חוטי לבן של צמר פטרי בשל פשתן וכיון דהש"ע פסק כתנא דבי ר"י דשאר מינין אינן אלא מדרבנן פשיטא דצ"ו פוטר בהם ובזה עדיפא בגד פשתן או צמר דבהם עושים ציצית אפי' מצ"ו ביחד דרחמנא שרי כלאים בציצית דכתיב גדילים וכו' אחר ל"ת שעטנז משא"כ בשאר מינים דאין בהם חיוב מדאורייתא על כן אין בהם היתר כלאים אלא דוקא צמר או פשתים והשתא דאין לנו תכלת נמצא דאפי' בבגדי צמר או פשתים אין עושין מצות ציצית כראוי לא שרי לן כלאים הלכך אסור לנו ציצית של צמר בבגד פשתים או אפכא ולהי"א שזכר בס"א דכל מיני בגדים חייבים מדאורייתא אפי' בשאר מינים מותר מן התורה ציצית של צמר ופשתים כדרבא שזכרנו ובזמן הזה אסור מטעם שזכרנו:

משנה ברורה סימן ט ס״ק ז

(בזמן הזה - פי' דבזמן שהיה תכלת שהיה צריך להטיל ד' חוטין שני חוטי לבן ושני חוטי תכלת (הוא צמר צבוע בדם חלזון) והיה מתקיים עי"ז המצות ציצית כראוי התירה לנו התורה להטיל השנים של לבן בין מצמר או מפשתים בין בבגד צמר או בבגד פשתים ולהי"א שזכר רמ"א בס"א דכל מיני בגדים חייבין מדאורייתא אפילו בהם היה אז מותר לנו מן התורה ציצית של צמר ופשתים יחדיו אבל עכשיו דאין לנו תכלת נמצא דאין אנו מקיימין המצוה בשלמותה לא שרי לן כלאים

Summary:

The גמרא cites a מחלוקת how many strings are required for ציצית, either 3 (ב״ה) or 4 (ב״ש).  The גמרא concludes in accordance with the opinion of ב״ש.

The ספרי in כי תצא elaborates on the opinion of ב״ש, noting that there should be 4 לבן and 4 תכלת (assuming each string is already folded in half).  רש״י seems to assume that this is the normative view. תוספות cite two explanation for this position: either it's מסברא that half would be תכלת and half לבן; alternatively, the word פתיל might imply two.  The opinion of רש״י is also cited by the רא״ש and the מרדכי.

The רמב״ם rules that one of the eight should be תכלת.  In a תשובה he elaborates on this ruling, noting that this means that half of one string should be dyed תכלת.  He reasons that פתיל implies one string. The אור שמח brings a proof to defend the position of the רמב״ם. The סמ״ג offers two alternatives (3-1 or 2-2).  However, the בית יוסף explains his 3-1 option, as actually being 3.5 and .5, essentially in line with the opinion of the רמב״ם.

The ראב״ד argues, offering a third option, 6-2 (i.e. 3-1), 6 לבן and 2 תכלת.  There is a different ספרי (in פרשת שלח), that would appear to support the ראב״ד.

The כסף משנה notes that the ראב״ד is in line with the opinion of תוספות.  The מאמר מרדכי points out the difficult with this comment, as תוספות appear to adopt the 2-2 approach, which would not be in line with the ראב״ד.  The מרכבת המשנה suggests that the correct גרסא in the ראב״ד might be 2-2, which would explain how this is in line with תוספות. The כסף משנה further states that the רמב״ם is in line with the ספרי.  The מרכת המשנה and בן ידיד as well as the יצחק ירנן all challenge this point and appear to leave it as a צ״ע.

The ט״ז (and cited by the מ״ב), in discussing a separate topic, seem to suggest that the הלכה is in accordance with רש״י, adopting the 4-4 (i.e. 2-2) approach.

The רמב״ם rules that the wrapping should be done, first with a circle of לבן and then 2 circles of תכלת, then all subsequent rounds with תכלת, ending with a final round of לבן.  However, the ראב״ד argues that the תכלת and לבן should be wrapped together, resulting in a more stripe like pattern.