ולא תתחתן בם - Intermarriage

דברים פרשת ואתחנן - עקב פרק ז פסוק  א-ד

כִּי יְבִיאֲךָ ה׳ אֱלֹ-ךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ: וּנְתָנָם ה׳ אֱלֹ-ךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם: וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ: כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף ה׳ בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף לו עמוד ב

גופא אמר אלי אמר אבימי נותאה משמיה דרב: פיתן ושמנן,יינן ובנותיהן...בנותיהן - דאורייתא היא, דכתיב: לא תתחתן בם! דאורייתא ז' אומות, אבל שאר עובדי כוכבים לא, ואתו אינהו וגזור אפילו דשאר עובדי כוכבים. ולר"ש בן יוחי דאמר: כי יסיר את בנך מאחרי - לרבות כל המסירות, מאי איכא למימר? אלא דאורייתא אישות דרך חתנות, ואתו אינהו גזור אפילו דרך זנות. זנות נמי בבית דינו של שם גזרו, דכתיב: ויאמר יהודה? אלא….אתו תלמידי בית שמאי ובית הלל גזור אפי' אייחוד דעובדת כוכבים

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה א - ב

ישראל שבעל עכו"ם משאר האומות דרך אישות, או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות הרי אלו לוקין מן התורה שנאמר לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך, אחד שבעה עממין ואחד כל אומות באיסור זה, וכן מפורש על ידי עזרא ואשר לא נתן בנותינו לעמי הארץ ואת בנותיהם לא נקח לבנינו. ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל הבא על הכותית דרך זנות מכין אותו מכת מרדות מד"ס, גזירה שמא יבא להתחתן, ואם ייחדה לו בזנות חייב עליה משום נדה ומשום שפחה ומשום כותית ומשום זונה, ואם לא ייחדה לו אלא נקראת מקרה אינו חייב אלא משום כותית וכל חיובין אלו מדבריהן.

טור אבן העזר הלכות אישות סימן טז

כתב הרמב"ם ז"ל בא על הכותית משאר העכו"ם דרך אישות לוקה מן התורה או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות לוקה מן התורה משום לא תתחתן בם אחד ז' עכו"ם ואחד כל העכו"ם באיסור זה ע"כ ונ"ל שאינו אלא בז' עכו"ם דלא קי"ל כרבי שמעון דאמר כי יסיר לרבות כל המסירין ואפילו בז' עכו"ם אין לוקין משום לא תתחתן אלא לאחר שנתגיירו אבל בעודם עכו"ם לא שייך בהו חתנות ואינו לוקה עד שיבעול ואז לוקה עליה משום לא תקח

בית יוסף אבן העזר סימן טז

ומ"ש רבינו ונראה לי...הוא מקשה על דברי הרמב"ם שתי קושיות חדא על מה שכתב דעל שאר האומות נמי לוקה דהיינו לר"ש ולא קיי"ל כוותיה אלא כרבנן דאמרי דלא נאמר לא תתחתן אלא בז' אומות דוקא ועוד דאפילו בז' אומות אסיק רבא בפרק הערל (יבמות עו.) דבגיותן לא שייך בהו חתנות וקרא דלא תתחתן בנתגיירו דוקא הוא. וי"ל דהרמב"ם פסק בהא כר"ש מדאמרינן בקידושין ס"פ האומר (סח:) נכרית דולדה כמוה מנ"ל א"ר יוחנן משום רשב"י דאמר קרא (דברים ז ד) כי יסיר את בנך מאחרי וכו' ההוא בז' גוים כתיב שאר אומות מנ"ל אמר קרא כי יסיר לרבות כל המסירים הניחא לרבי שמעון דדריש טעמיה דקרא אלא לרבנן מאי טעמייהו וכו' ומדחזינא דסתמא דתלמודא כר"ש אלמא הלכתא כוותיה וכיון דדרשינן טעמא דקרא אית לן למימר דלא אסרה תורה להתחתן אלא משום כי יסיר אלא בגיותן דבני הסרה נינהו אבל בגירותן דלאו בני הסרה נינהו לא

שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן טז סעיף א

ישראל שבעל עובדת כוכבים, דרך אישות, או ישראלית שנבעלה לעובד כוכבים (דרך אישות), הרי אלו לוקין מן התורה, שנאמר: לא תתחתן בם (ויש חולקין בזה) א

בית שמואל סימן טז אות א

ויש חולקים. פלוגתא זו תליא בפלוגתא שכתבתי ס"ד לרמב"ם קי"ל כדאמר רבא מעיקרא בגיותן איתא חתנות ולא תתחתן קאי בגיותן גם פסק כר"ש דכל אומות בכלל לאו זה וי"א אלו ס"ל כדאמר רבא להמסקנא לא תתחתן קאי בז' אומות בגירותן אבל בגיותן לא שייך חיתון, גם לרמב"ם משמע דלא לקי אלא בבעל דרך אישות ולא בחיתון לבד ולא בביאה לבד, ולשאר פוסקים חייב בז' אומות בביאה בלא חיתון משום לא תקח ובגירותן חייב משום לא תתחתן מיד בעת הקידושין אפילו לא בעל, וע' בדרישה וב"ח

טור אבן העזר הלכות אישות סימן טז

כותית אע"פ שאין בה לאו אסורה מדרבנן ואם בא עליה בזנות דרך מקרה מכין אותו מכות מרדות ואם יחדה לו בזנות חייב עליה מדרבנן משום נדה ומשום שפחה ומשום עכו"ם ומשום זונה

קנאין פוגעין בו

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פא עמוד ב - פב עמוד א

משנה. הגונב את הקסוה, והמקלל בקוסם, והבועל ארמית - קנאין פוגעין בו….והבועל ארמית. בעא מיניה רב כהנא מרב: לא פגעו בו קנאין מהו? אינשייה רב לגמריה. אקריוהו לרב כהנא בחלמיה: אבגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר. אתא אמר ליה: הכי אקריון. אדכריה רב לגמריה...לא תהיה קדשה מבנות ישראל ובעל בת אל נכר - זה הבא על הנכרית, וכתיב בתריה: יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער וענה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות. אם תלמיד חכם הוא - לא יהיה לו ער בחכמים, ועונה בתלמידים. אם כהן הוא - לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות….אמר רב חסדא: הבא לימלך - אין מורין לו. איתמר נמי, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הבא לימלך - אין מורין לו. ולא עוד אלא, שאם פירש זמרי והרגו פנחס - נהרג עליו. נהפך זמרי והרגו לפנחס - אין נהרג עליו, שהרי רודף הוא.

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק ט

ובועל ארמית...הוא מחוייב כרת על בת עובד עבודה זרה ואף על פי שלא נזכר בתורה ולא נמנה מכלל הכרתות, אלא שהוא קבלה. ונתפרש במקרא במה שנאמר ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה וכו'.

רש"י מסכת סנהדרין דף פא עמוד ב

קנאין פוגעין בו - בני אדם כשרין המתקנאין קנאתו של מקום פוגעין בו בשעה שרואין את המעשה אבל לאחר מיכן אין מיתתו מסורה לבית דין, והלכה למשה מסיני הוא

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה ד

כל הבועל כותית בין דרך חתנות בין דרך זנות אם בעלה בפרהסיא והוא שיבעול לעיני עשרה מישראל או יתר אם פגעו בו קנאין והרגוהו הרי אלו משובחין וזריזין, ודבר זה הל"מ הוא ראיה לדבר זה מעשה פנחס בזמרי...לא פגעו בו קנאים ולא הלקוהו ב"ד הרי עונשו מפורש בדברי קבלה שהוא בכרת שנאמר כי חלל יהודה

טור אבן העזר הלכות אישות סימן טז

ואם בא עליה בפרהסיא לעיני י' מישראל הי' קנאים פוגעים בו

חידושי הר"ן מסכת סנהדרין דף פב עמוד א

ובפ' אין מעמידין אמרי' שאין קנאין פוגעין בו אלא בפרהסי' וכמעשה שהיה ואתו אינהו וגזור אפילו בצנעא ומעתה אף הכרת האמור בקבלה כמו כן אינו אלא בפרהסיא שאם היה הכרת אף בצנעא למה הוצרך ב"ד של חשמונאי לגזור על הכותי' הרי יש בו כרת. אלא שמ"מ יש לתמוה מה ענין לחלק הכרת בין צנעא לפרהסיא ואפשר שהכרת הוא מפני חלול השם וחלול ליתיה אלא בפרהסיא או אפשר לומר שכמו כן יש כרת בצנעא כמו בפרהסיא אלא שמפני שבדיני אדם אין עושין לו כלום מאחר שהקנאין אין פוגעין בו אלא בפרהסיא גזרו ב"ד של חשמונאי שיהו מלקין אותו ד' מלקיות משום נשג"א כדי להרחיק האדם מהעבירה שיש בני אדם רשעים שאין עומדים בעצמן בשביל כרת המסור לשמים ובשבי' המלקיות יתרחק מן האיסור  

שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן טז סעיף ב

הבא על העובדת כוכבים, אם לא פגעו בו קנאים ולא הלקוהו בית דין, הרי עונשו מפורש בדברי קבלה שהוא בכרת, שנאמר: כי חלל יהודה ...יכרת ה' לאיש אשר...הגה: ועון זה יש בו הפסד שאין בכל העריות, שבנו הבא מן השפחה ומן הכותית אינו בנו, משא"כ בשאר עריות (טור בשם הרמב"ם).הבא על העובדת כוכבים בפרהסיא, שדינו שקנאים פוגעים בו, כמו שיתבאר בחושן המשפט סימן תכ"ה, הוא בכלל עריות ודינו ליהרג ולא יעבור (ב"י בשם א"ח בשם הרמב"ם), כמו בשאר עריות

שו"ת מהר"ם שיק אבן העזר סימן לז

לדעת הטור באהע"ז סימן ט"ז בת ישראל לגוי ובת גוי לישראל בזה"ז שנתבלבלו האומות אינואסור מה"ת ולפענ"ד פשוט דגוי לישראל אפי' לדעת הטור הוא מה"ת דהנה הלכה זו דהבועל ארמית קנאין פוגעין בו פשוט דהוא בין דרך זנות ובין דרך חתנות...וא"כ כיון דקנאין רשאין להרגו וע"כ דאסור מה"ת בפרהסיא: ופרהסיא זה ילפינן מפרהסיא דקידוש השם דבעי' בפני עשרה כמ"ש הרמב"ם שם. והנה שם בוודאי א"צ שיהיו בפני עשרה אלא אם ידעו ממנו עשרה אמרינן דחשיב פרהסיא כדמוכח מהא דאמרי' בסנהדרין דף ע"ד והא אסתר כפרהסיא הוי וכן הוכיח הש"ך ביו"ד סימן קנ"ו סק"ד וכ"כ המהרי"ק בשורש ק"ס וא"כ כיון דאמרי' הן הן עידי יחוד והן הן עידי ביאה א"כ חשוב מפורסם כדאמרי' באסתר. וא"כ הנושא גוי' לאשה והדבר ידוע ומפורסם בודאי אסירה מה"ת וקנאין פוגעין בו:

מלחמת ה' מסכת סנהדרין דף יח עמוד א

והא דאמרי' גבי אסתר דלהנאת עצמן מותר משום דלאו ג"ע הוא וכדאקשי' בגמ' והא אסתר פרהסיא הואי ולא אקשי ג"ע הואי משום דלא מיקרי ג"ע אלא בנערה המאורסה שזנתה א"נ א"א אבל נכרי הבא על בת ישראל לא מיקרי ג"ע דלאו מיתות ולא חייבי כריתות נינהו לא אתיא מנערה המאורסה דקרא וחייבי לאוין כדמפורש בשמעתא לעיל מיהו מעובדא דאמרי' לעיל מסתברא דישראל הבא על הנכרית מיקרי ג"ע משום דקנאין פוגעין בו וה"ל כחייבי מיתות דשייך בהו מיתה וכרת כדאיתא לקמן במכילתין אבל הנבעלת מן הנכרי אין פוגעין בה קנאין ובפ' אין מעמידין אמרי' דבזנות בית דינו של שם גזרו ולא משכח ליה קרא אחרינא לאיסורא וכל אותו מעשה דרך זנות היה שהרי מקבץ הכל ובועל וא"ת שהיה לאסתר דרך חתנות אין חתנות באונס ואף החתנות עצמו ושאר עבירות הוא ולאו ג"ע הוא

חידושי הר"ן מסכת סנהדרין דף עד עמוד ב

והא אסתר פרהסיא הויא….וא"ת ואמאי לא אקשי' דעדיפא מינה ולימא והא אסתרגילוי עריות הוה...אע"ג דישראל הבא על הכותי' איכא כרת כדאדכרי' רב לגמרי יכרת השם לאיש וכו' וכדאית' בפרק הנשרפין מ"מ בכותי הבא על בת ישראל לא שמענו שיהי' בה כרת ודין הוא דישראלי' הנבעלת לכותי בנה ימשך אחריה ויהי' ישראל. אבל ישראל הבא על הכותי' הולד נמשך אחריה ויהיה כותי וקורא אני בו ובעל בת אל נכר שנעשה חתן לע"א. ובת ישראל הנבעלת לכותי ב"ד של שם גזרו עלי' כדאיתא בפרק אין מעמידין (דף לו ע"ב)

תוספות מסכת קידושין דף עה עמוד ב

אלא עובד כוכבים היכן מצינו לאו בביאתו אדרבה ב"ד של שם גזרו עליו כדכתיב (בראשית לח) הוציאוה ותשרף

שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - אבן העזר סימן קנ

א"כ אפשר שזהו חומר של הבועל ארמית ולכך קנאין פוגעין בו. וכ"ז כשהנקבה ארמית שהולד כמותה אבל אם הוא להיפוך שנקבה בת ישראל נבעלת לכותי בזה הולד הולך אחריה והוא ישראל כשר לכל דבר ואפי' לכהונה אם הולד היא נקבה הפוסקים פליגי אם היא פגומה לכהונה עיין בב"ש סימן ד' סק"ב ועכ"פ לכ"ע ישראל כשר הוא ובעדת ישראל יתחשב לכל דבר שבקדושה ולכן אין עליה חומר זה של קנאים פוגעין בה וגם אינה בכלל ג"ע ואינה בכרת. זה הנלע"ד נכון והפרש זה שייך להבדיל בין בועל ארמית ממש לנבעלת לארמי ממש.

מרדכי מסכת יבמות הגהות מרדכי פרק החולץ

עיין בפרק שני דשבועות לעיל מצאתי תשובה מרבינו אברהם הגדול מרגנשפור"ק וזה לשונו על יבמה שנפלה לפני מומר איכא דברים בגו אי בעי אפילו חליצה דבמקום ערוה הוא דקנאין פוגעין בו דגם הנבעלת לארמאי קנאין פוגעין בו עכ"ל בסוף ספר מצות קצר סביב תיקון הגט של מהר"ף שם כתבתי תשובה אחת על שמעגן יבמתו מלחלוץ ומליבם.

שו"ת מהר"ם שיק אבן העזר סימן קנה

ועכ"פ זהו בנכרית לישראל אבל בעזרא כתיב גם בנותיכם אל תתנו להם זהו עדיין מה דקשיא על הטור: ולכך נראה לפי ענ"ד דהא דאמרי' בש"ס ע"ז הנ"ל דלרבנן שאר אומות אינם אסורין אלא מכח גזירת י"ח דבר היינו דרך זנות אבל דרך אישות אסור מה"ת וכן מוכח מלשון הש"ס שם דקאמר אלא דאורייתא דרך אישות כו' ומדקאמר אלא משמע דהדר ממאי דקאמר מעיקרא. ומסיק דגם לרבנן אסור דרך אישות מה"ת אלא דפליג הטור על הרמב"ם דלהרמב"ם הקרא מיירי נמי בשאר אומות למסקנא. והטור סובר למסקנא נמי וודאי לאו דלא תתחתן בז' אומות מיירי כדמוכח בקידושין דף ס"ח ע"ב ולכך אין לוקין על זה ואפי"ה אסור מה"ת מקרא דעזרא דע"כ גמרא גמירי לה מהלממ"ס...והיוצא מזה דנכרית לישראל בוודאי אסור מן התורה ואם ידעו בו עשרה מישראל חייב כרת

לא תהיה קדשה

דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק יח

לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה ד

קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה

מגיד משנה הלכות אישות פרק א

נראה סיוע לרבינו ז"ל ממה שאמרו בהרבה מקומות חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם לא היתה הפנויה שאינה מופקרת באיסור מן התורה לא היו סומכין על חזקה זו דאיסורא דרבנן כולהו אינשי לא זהירי ביה ועוד מדקאמר ר' אלעזר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה פירוש ונפסלה מן הכהונה ואע"ג דלא קיימא לן כוותיה דרבי אלעזר מכל מקוםמשמע דאיסור לאו איכא דאי מן התורה היה מותר היכי אמר רבי אלעזר דמקריא זונה

Summary:

While the פסוק seems to imply that there is a general prohibition against intermarriage based upon ולא תתחתן בם, the גמרא debates the scope of this prohibition.  The חכמים rule that it is limited to the ז׳ עמים, while רשב״י rules that it applies even to other nations. The רמב״ם and שלחן ערוך rule in accordance with the opinion of רשב״י, while the טור rules in accordance with the חכמים (the טור further narrows the prohibition of ולא תתחתן to a more limited scenario).  The רמ״א, as explained by the בית שמואל, appears to cite the position of the טור. The בית יוסף elaborates on the basis for the dispute between the רמב״ם and the טור. The טור explicitly rules that there would be an איסור דרבנן for any such relationship.

Even according to the טור, there would be a second potential איסור דאורייתא for intermarriage, based on קנאים פוגעין בו.  The גמרא, as explained by the רמב״ם in פירוש המשניות and רש״י, states that there is כרת for one who has relations with an עכו״ם.  Though the prohibition is not explicit in the תורה, it is understood as כרת through דברי קבלה and the prohibition is a הלכה למשה מסיני.  Though there is a minority view of the ר״ן that this applies even for private relationships, the majority position, as cited by the רמב״ם appears to be that קנאים פוגעין only applies where the relationship is בפרהסיא.  The מהר״ם שי״ק notes that an intermarriage would constitute בפרהסיא, even though the actual זנות would still be in private. (The literal language of the רמב״ם does appear to suggest otherwise.)

However, there are many that rule, including the רמב״ן, ר״ן, תוס׳ and the נודע ביהודה, that the scenario of קנאים only applies with a male-Jew and a female-עכו״ם, where the resulting child will not be Jewish.  However, in the reverse case, there would be no קנאים פוגעים. The מרדכי appears to cite positions to the contrary. The מהר״ם שי״ק also argues that a Biblical prohibition would still exist even with a Jewish female.

There is also a general prohibition of קדשה which prohibits relations outside the context of marriage.