תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ה הלכה ג - ד
אורחין שהיו מסובין אצל בעל הבית וקדש עליהן היום ועקרו עם חשיכה לבית המדרש חזרו ומזגו להם את הכוס אומרין עליו קדושת היום דברי ר' יהודה ר' יוסי או' אוכל והולך עד שעה שתחשך; מזגו לו כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון מזכיר של שבת בברכת המזון והשני או' עליו קדושת היום
שו"ת הרא"ש כלל כב סימן ו
ששאלת מי שהתחיל לאכול בשבת סמוך לחשיכה וחשכה לו קודם גמר סעודתו אם יזכיר של שבת בברכת המזון כיון דעיקר הסעודה היתה בשבת. דעשאין לו להזכיר כלל של שבת בחול, מידי דהוה אתפלת המנחה של שבת שאם לא התפלל אותה מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, כי אין להזכיר של שבת בחול אע"פ שנתחייב תפלה זו בשבת. וכן בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום דקאמר רבי יוסי גמרו סעודתן כוס ראשון אומרי' עליו ברכת המזון שני אומרים עליו קידוש היום. בתוספתא דברכות שונה בדברי רבי יוסי ומזכיר של שבת בברכת המזון, אע"ג דסעודת חול היתה כיון דמברך בשבת צריך להזכיר של שבת. הכא נמי אע"ג דסעודת שבת היתה כיון דמברך בחול לא יזכיר של שבת. אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
טור אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה
מצוה להרבות בסעודת פורים וצריך שישתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ואם אכל בלילה לא יצא ואומר על הניסים בבה"מ בהודאה ואם התחיל בסעודתו ביום ומשכה עד הלילה כתב א"א הרא"ש ז"ל שא"א על הניסים צריך לשלוח מנות איש לרעהו לפחות ב' מנות לאדם אחד ואם החליףסעודתו בשל חבירו יצא:
הגהות מיימוניות הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה יד
פ"ק אמר רבא כו' עד מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב. ומיהו אם משהה סעודתו עד הלילה אומר מהר"ם שצריך לברך על הנסים כדאשכחן רב צלי של שבת במוצאי שבת +לא ידעתי מקומו, ובברכות כ"ז איתא רב צלי של שבת בע"ש+ משם ה"ר קובלין, ע"כ:
שו"ת מהרי"ל סימן נו אות ו
עוד שאל במיימוני כתוב וז"ל מיהו אם משהה סעודתו עד הלילה שצריך לברך על הנסים כדאשכחן דרב צלי של שבתבמוצאי שבת [עכ"ל, וקשה לי הא קיימא לן מי שלא התפלל בשבת במנחה יתפלל במוצאי שבת] שתים של חול. תשובה ואם משכה סעודה עד הלילה, דבמיימוני כתוב דמברך בברכת המזון על הנסים, וקשה לך דמי שלא התפלל בשבת במנחה דמתפלל במוצאי שבת ב' של חול, לא דמי כלל דהתם טעמא מנחה עברה, ותפלת מנחה יש לה זמן קבוע, וכיון דהזמן עבר ולא התפלל במוצאי שבת אלא לתשלומין, ושני התפלות הם תפלת ערבית היאך יתפלל של שבת ודינו להבדיל בראשונה ושניה לתשלומין, דודאי שעת מנחה ליתא דכבר עבר' וערבית אינה במוצאי שבת אלא של חול, אבל ברכת המזון אתי על סעודה שסעד בשבת, וכיון דאכתי לא צלי ערבית של חול צריך להזכיר מעין המאורע בברכת המזון. וכן מנהג פשוט במדינת בני ח"ת להתפלל על הנסים בכה"ג. וכן במוצאי שבתות כשנמשכ' סעודה אמנם יש תשובת הרא"ש דקיימא כוותיה שאין להזכיר מעין המאורע בלילה מוצאי היום אפילו התחיל מבעוד יום
אורחות חיים חלק א הלכות מגלה ופורים אות לה-לו
כתב הר"י מקורביל שאם התחיל לאכול ביום שאין צריך להפסיק כדי שיאמר על הניסים ביום אלא גומר ואוכל ויאמר על הניסים אע"פי שחשכה:
בית יוסף אורח חיים סימן קפח אות י
אם התחיל לאכול בשבת סמוך לחשיכה וחשכה לו קודם גמר סעודתו כתב הרא"ש בתשובה כלל כ"ב (סי' ו) שאין לו להזכיר כלל של שבת בחול מידי דהוי אתפילת מנחה של שבת שאם לא התפלל אותה מתפלל במוצאי שבת שתים של חול כי אין להזכיר של שבת בחול אע"פ שנתחייב תפילה זו בשבת וכן בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום דקאמר רבי יוסי (פסחים קב.) גמרו סעודתן כוס ראשון אומרים עליו ברכת המזון [וכו'] בתוספתא דברכות (פ"ה ה"ד) שונה בדברי רבי יוסי ומזכיר של שבת בברכת המזון אע"ג דסעודת חול היתה כיון דמברך בשבת צריך להזכיר של שבת הכי נמי אע"ג דסעודת שבת היתה כיון דמברך בחול לא יזכיר של שבת עכ"ל וכן כתב רבינו בסימן תרצ"ה לגבי פורים שאם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הליל הכתב א"א ז"ל (שו"ת כלל כב סי' ו) שאין אומרים על הניסים: אבל בהגהות מיימון פ"ב מהלכות מגילה (הי"ד אות א) כתב בשם הר"ם שצריך לברך עלהניסים כדאשכחן (ברכות כז.) רב צלי של שבת במוצאי שבת ע"כ ומצאתי כתוב בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' נו) דלסברא זו לא תיקשי מתפילת מנחה דשבת דמייתי הרא"ש דזמן תפילת מנחה עבר ואינו מתפלל במוצאי שבת אלא לתשלומין האיך יתפלל של שבת ודינו להבדיל בראשונה אבל ברכת המזון אתי על סעודה שסעד בשבת וכיון דאכתי לא צלי ערבית של חול צריך להזכיר מעין המאורע בברכת המזון וכן מנהג פשוט במדינות בנירי"ת להזכיר על הניסים בכה"ג וכן מוצאי שבתות כשנמשכה סעודתן עד הלילה עכ"ל וכן כתב בארחות חיים וזה לשונו היה אוכל ויצא שבת כתב והתוספות בתפילת נעילה בברכת המזון שהכל הולך אחר התחלת הסעודה והוא הדין בראש חודש ופורים וכן בתפילת נעילה אע"פ שהו אלילה מזכיר בה של שבת עכ"ל:
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן קפח
ונראה לי דוקא בסעודה שלישית איכא למימר כהאי גוונא מאחר דאיכא למאן דאמר דחובה לאכול פת דומיא דתפילת ערבית דאיכא למאן דאמר דחובה להתפלל ולכן אמרינן מאחר שהתחיל שוויה עליו חובה אבל בראש חודש ליכא למאן דאמר שהוא חובה ולכן לא שייך לומר שהוא שוויה חובה:
מגן אברהם סימן קפח אות יח
ושל"ה פסק דבאלו כיון שאין מצוה בתוספתן לא יזכיר ע"ש, וכ"כ בתשובות רמ"א סי' קל"ב שקצת נוהגין כן ואנו אין לנו אלא דברי הרב"י
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפח סעיף י
היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בבהמ"ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה; והוא הדין לראש חודש ופורים וחנוכה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעא סעיף ו
(אם גמר סעודתו וקידש היום קודם שברך בהמ"ז, מברך בהמ"ז על כוס ראשון ואח"כ אומר קידוש היום על כוס שני, וצריך להזכיר של שבת בבהמ"ז, אע"פ שמברך קודם קידוש. הגה: וי"א דאינו מזכיר של שבת, דאזלינן בתר תחלת הסעודה, וכן עיקר כמו שנתבאר לעיל סוף סימן קפ"ח.
מגן אברהם סימן רעא אות יד
וצריך להזכיר של שבת. אע"ג דבססי' קפ"ח פסק דאזלינן בתר התחלת הסעודה י"ל דספוקי מספק' ליה ומספיק' בכל ענין צריך להזכיר דאין קפידא אם מזכיר שלא לצורך כמ"ש ססי' ק"ח:
ב"ח אורח חיים סימן קפח אות יב
כתב בשלחן ערוך...היה אוכל ויצא שבת….אלא דאיכא לתמו הדבשלחן ערוך בסימן רע"א ס"ו פסק….וצ"ע. ומיהו העיקר הוא כדפסק כאן דהכל הולך אחר התחלת הסעודה וכן המנהג פשוט
ביאור הלכה סימן קפח סעיף י
מזכיר של שבת בבהמ"ז - עיין מ"ב ומ"מ אם שכח להזכיר ונזכר קודם שפתח בהטוב והמטיב נ"ל שאין מברך אשר נתן וכו' לפי מה שכתב המ"אבסימן רע"א סקי"ד ע"ש דגם המחבר בסימן זה שפוסק דאזלינן בתר התחלת הסעודה ג"כ ספוקי מספקא ליה בודאי אין לברך מספק שום ברכה בשם ומלכות וזה כתבנו לפי הכרעתנו למעלה דגם בר"ח צריך לברך בשם ומלכות אכן לפי מ"ש שארי אחרונים שגם בר"ח וה"ה בסעודה שלישית של שבת אפילו כשמברך מבע"י אינו מזכיר שם ומלכות אין נ"מ בכל זה דודאי גם עתה מותר לברך בלי שם ומלכות
אמר המבדיל, הבדלה או התפלל ערבית
מגן אברהם סימן קפח אות יז
אם התפלל ערבית שוב אינו מזכיר של שבת אפילו התפלל מבע"י וכ"כ בה' שמחות למהר"מ וכ"מ במ"ש סימן תרצ"ה ס"ג ואע"ג דלפי הטעם דאזלינן בתר התחלת הסעודה א"כ אפילו צלי ערבית ה"ל להזכיר צ"ל משום דמחזי כסתרי אהדדי וכמ"ש ססי' ל' וא"כ אפילו התפלל מבע"י אינו מזכיר עמ"ש סימן תי"ט
משנה ברורה סימן קפח ס״ק לב
דאזלינן וכו' - וכתב והאחרונים דאם התפלל מעריב קודם בהמ"ז שוב אינו מזכיר של שבת בבהמ"ז דמחזי כסתרי אהדדי
שו"ת באר משה (להר׳ משה דנישבסקי מסלובודקה - 1830 - 1910) חלק א סימן ה
נשאלתי שנים נמשכו להם סעודתם הג׳ בשבת עד זמן התפלה ועמדו מהשלח ולא בירכו ברהמ"ז והלכו לבית הכנסת הא התפלל תפלת ערבית וכל זה עשה מדעתיה דנפשיה והשני ענה ברכו אבל לא התפלל תפלת ערבית ואחר תפלת ערבית באו לפני כדת מה דינם בבהמ"ז אם יזכירו של שבת בבהמ"ז או לא השבתי להם במהומה זה שהתפלל לא יזכיר רצה וזה שלא התפלל רק ענה ברכו יזכיר של שבת בבהמ"ז
מגן אברהם סימן רסג אות לג
אם אמר המבדיל...צ"ע אם יכול אח"כ לו' רצה בב"ה די"ל דוקא כשהתפלל תפילת חול לא יאמר רצה אבל כשאמר המבדיל לחוד רשאי לומר רצה ועמ"ש סי' ער"א וס"ס קפ"ח:
משנה ברורה סימן רסג ס״ק סז
(ואם אמר המבדיל בין קודש לחול באמצע סעודתו...צ"ע אם יכול אח"כ לומר רצה בברכת המזון כיון שעשה ומתחלה לחול.
רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן קפח סעיף י
[מהרי"ל בשו"ת סי' נ"ז משמע. ואם לא התפלל ואמר המבדיל יש להסתפק אם יאמר רצה מג"א לקמן ססי' רס"ג:
ערוך השולחן אורח חיים סימן קפח סעיף כג
עוד כתב בסעיף י' היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברהמ"ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה....אם הבדיל או שאמר המבדיל בין קודש לחול לא יזכיר של שבת וכן להיפך אם אכל ביום ונמשך עד הלילה ובלילה היה ר"ח וקודם ברהמ"ז התפלל מעריב בע"כ שצריך להזכיר יעלה ויבא בברהמ"ז כיון שכבר עשאו ר"ח בתפלה ולאו משום דאזלינן בתר גמר סעודה אלא משום דבע"כ עשאה הזכרה זו לחיוב עליו וכן כל כיוצא בזה ואין חילוק בין אכל פת בלילה או לא אכל דהעיקר הוא התחלת הסעודה
חיי אדם כלל מז סימן כד
היה אוכל בשבת וחשכה אם לא התפלל ערבית אומר רצה ואם כבר התפלל אינו מזכיר רצה דהוי תרתי דסתרי וכן הדין בראש חדש וחנוכה ואם לא התפלל רק שאמר המבדיל וכו' צריף עיון אם נזכיר רצה ונראה לי דיזכיר
תרתי דסתרי
מגן אברהם סימן קפח אות יח
אם חל ר"ח במ"ש אומר של שבת ולא של ר"ח דאזלינן בתר התחלת הסעודה וכמ"ש סי' ער"א ס"ו בהג"ה (ב"ח) ….ועמ"ש סי' ער"א דאיתא ברא"ש ובתוספתא דאם אכל גם בלילה פת צריך להזכיר של ר"ח ומכל מקום צ"ע דאם יזכיר שניהם מחזי כסתרי אהדדי מ"ד למי שהתפלל ערבית וא"כ הי מינייהו לדחי וצ"ל דיזכיר של ר"ח ולא של שבת דהא כמה גדולי' סוברים דלעולם אינו מזכיר של שבת דאזלינן בתר השתא ואם אכל בלילה לכ"ע מזכיר גם של עכשיו כדאי' בהדיא בתוספתא לכן יזכיר של ר"ח וכמ"ש של"ה לשיטתיה וק"ו במ"ש ליו"ט אבל במ"ש לחנוכה אינו מזכיר של חנוכה דאינו אלא רשות להזכיר וכמש"ל:
ט"ז אורח חיים סימן קפח אות ז
זכיר של שבת…ונלע"ד דהכל ניחא דודאי שפיר אזלינן בתר ההתחלה לענין זה שלא לגרוע למה ששייך להתחלה כגון רצה ועל הנסים אם בא עליו קדושה נוספת בשעת סיום הסעודה ודאי אומר ג"כ מעין אותה קדושה ואין זה ביטול הליכה אחר ההתחלה ע"כ שפיר מזכיר של שבת כשנמשך סעודה שהתחיל בחול ובמנחה בשבת וי"ט ביום א' ונמשכה הסעודה עד הלילה אזלינן בתר ההתחלה וחייב לומר רצה ואחר כך יאמר גם כן יעלה ויבא וא"ל בזה שזה סותר את זה דהא אין כאן סתירה דתחלה אומר של שבת ואח"כ של יום טוב מידי דהוי איקנה"ז שאומר תחלה קידוש השייך ליו"ט ואחר כך הבדלה השייכ' אחר השבת קודם שחל יו"ט דסוף סוף יש עליו אז ב' קדושות ה"נ בב"ה שמזכיר של שבת שעבר ושל יו"ט הבא עכשיו וה"ה בר"ח שחל במ"ש שאומר רצה ויעלה ויבא
משנה ברורה סימן קפח אות לג
בתר התחלת הסעודה…דהוי תרתי דסתרי…א״כ מוטב שידחה הזכרת שבת מפני הזכרת ר"ח...אכן במו"ש לחנוכה….וי"א דאם חל יו"ט או ר"חבמו"ש יזכיר רצה וגם יעלה ויבוא דאזלינן בתר התחלת הסעודה וגם בתר שעה שהוא מברך בו ולא קפדינן במה דנראה כסותרים אהדדי דברצה נתחייבמשעה שהתחיל הסעודה ביום ואח"כ כשנמשך הזמן ולא בירך והגיע לילה של יו"ט או של ר"ח ניתוסף עליו חיוב לזכור מעין המאורע של שעה שהואמברך בו:
ערוך השולחן אורח חיים סימן קפח סעיף כג
עוד כתב בסעיף י' היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברהמ"ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה וה"ה לר"ח ופורים וחנוכה עכ"ל ומפרשי הש"ע האריכו בזה ולדינא העיקר כדברי רבינו הב"י דאזלינן רק אחר התחלת הסעודה ולכן אם חל ראש חודש במוצאי שבת לא יזכיר של ראש חודש
ב"ח אורח חיים סימן קפח אות יב
ואם בשבת לא היה ראש חודש וביום א' הוא ראש חודש אין להזכיר אלא של שבת ולא של ראש חודש דבתר התחלת הסעודהאזלינן שאז לא היה ראש חודש אלא שבת ולא אזלינן בתר סוף סעודה דהוא ראש חודש ולא שבת:
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קפח סעיף יז
(אם לא התפלל ערבית ומוצאי שבת הוא ראש חודש מזכיר של שבת וגם של ראש חודש אם אכל כזית משחשיכה ואין כאן סתירה כיו שמזכיר של שבת תחלה ואח"כ של ראש חודש ואע"פ שאי אפשר לומר שמקבל עליו ראש חודש עכשיו כשמזכירו אחר שהזכיר כבר שבת שהרי מקובל ועומד היא מששקעה החמה
Summary:
The רא״ש brings two proofs to support his position that רצה should not be recited after שבת is over (where the meal started on שבת); he compares this to תשלומין in תפילה and also based on a תוספתא regarding one who started a meal on Friday. The הגהות מיימוניות as well as the מהריל and ארחות חיים argue and take the position that the focus should be on the beginning of the meal and רצה should still be recited. (The ט״ז raises the possibility that the מהרי"ל ultimately conceded to the רא״ש, based on his closing comment.)
The שלחן ערוך rules in accordance with this latter position. Though the דרכי משה and של״ה appear to distinguish between שבת and other days (e.g. end of ראש חודש), these views appear not to have been accepted, as it is noted by the מגן אברהם. In an apparent contradiction (which is noted by the רמ״א), the שלחן ערוך does seem to rule with respect to a meal that began on ערב שבת and continued into שבת that one would recite רצה. The מ״א attempts explain the discrepancy, while the ב״ח simply focuses on the primary ruling of the מחבר, rendering this ruling an anomaly. (Perhaps the ruling of the מחבר is based on the explicit statement of the תוספתא, which the רא״ש brought as a proof?)
Though the accepted ruling does not follow the רא״ש, the ביאור הלכה does note that a ספק remains as to the correct פסק and therefore one should not recite אשר נתן שבתות where רצה was forgotten.
Where one already davened מעריב the מגן אברהם rules that one can no longer recite רצה, as it appears to be a תרתי דתסתרי. The שו״ת באר משה rules that ברכו is not sufficient to prevent reciting רצה. The מגן אברהם and משנה ברורה as well as ר׳ עקיבא איגר are מסופק where one recites המבדיל whether that is sufficient to prevent רצה. The ערוך השלחן says not to recite רצה and the חיי אדם says to recite רצה.
Where ראש חדש is on Sunday, the מגן אברהם rules that one should recite יעלה ויבא. The ב״ח and ערוך השלחן rules that one should recite רצה. And the ט״ז recommends reciting both. The מ״ב cites the positions of the מ״א and the ט״ז.
No comments:
Post a Comment