בענין המנהג לומר לדוד ה׳ בתקופת ימים נוראים - The Custom to Recite "L'Dovid" During Elul and Tishrei

משנה ברורה סימן תקפא ס״ק ב

ונוהגין במדינתינו מר"ח אלול עד יוה"כ לומר בכל יום אחר גמר התפלה מזמור לדוד ד' אורי וכו' בוקר וערב ואומרים אחריו קדיש ואנו נוהגין לומר עד שמע"צ ועד בכלל.

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כז אות ד

לדוד ה׳ אורי וישעי - רבנין פתרי קרא בראש השנה וביום הכפורים. אורי בראש השנה, שהוא יום הדין, שנאמר והוציא כאור צדקך ומשפטך כצהרים (תהלים לז ו). וישעי ביום הכפורים, שיושיענו וימחול לנו על כל עונותינו

מטה אפרים-אלף למטה להר׳ אפרים מרגליות (1760 - 1828) סימן תקפא

נוהגין במדינות אלו מראש חודש אלול ואילך עד יום כפור לומר בכל יום אחר גמר התפילה מזמור כ״ז בתהלים לדוד ה׳ אורי ואומרים אחריו קדיש יתום.  ויסוד המנהג ע״פ המדרש שוחר טוב אורי בראש השנה וישעי ביום כפור ואחר כך כי יצפנני בסוכה שהוא רמז לסוכות (ושם לא נמצא רמז לסוכות רק בפסיקתא רבתי).

קיצור שלחן ערוך (1802 - 1886) סימן קכ״ח ס״ק ב

עוד נוהגין במדינות אלו מיום ב' דראש חדש אלול עד שמיני עצרת אומרים בבוקר ובערב לאחר התפלה את המזמור לדוד ה' אורי וישעי. והוא על - פי המדרש ה' אורי בראש השנה וישעי ביום הכפורים כי יצפנני בסכה רמז לסוכות

ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים עוד בהלכות חודש אלול אות ב

מנהג יפה לומר אחר תפלת שחרית מראש חודש אלול עד הושענא רבא מזמור "לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא" וכמו שדרשו "אורי" בראש השנה,"וישעי" ביום הכפורים, כי יצפנני "בסכה" רמז לסוכה. [קיצור ש"ע סי' קכח. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד כד]

ספר ברוך שאמר להר׳ ברוך הלוי אפטיין

כידוע נוהגים לומר מזמור זה (מתהלים כ"ז) מתחלת חודש אלול ער אחר יוהכ"פ (ובאיזה מקומות עד אחר הושענא רבה) ולא ראיתי טעם למנהג זה ונראה דהוא מיוסד על המדרש רבה בפרשת אחרי פרשה כ"א בזה הלשון רבנן פתרי האי קרא (מוסב על מזמור זה) ברה"ש ויוהכ"פ ה' אורי וישעי אורי ברה"ש וישעי ביוהכ"פ ע"כ וממדרש זה מתבאר דנכון המנהג לאמרו רק עד אחר יוהכ"פ כמו שאמר וישעי ביוהכ״פ ולא עד אחר הוש"ר ומה שמתחילים לאמרו מתחלת חודש אלול הוא מנהג בעלמא כמו תקיעת שופר ויש להעיר כי שם במדרש בריש הפרשה איתא גבי אליעזר פתר קרא (כלומר פרשה לדוד ה' אורי) בים (בענין קריעת הים) שנאמר ויאר את הלילה וזהו אורי בים וישעי - שנאמר התיצבו וראו את ישועת ה' ומפרש עוד המשך הפסוקים בסדר זה בענין זה ממי אירא - כנגד שאמר משה אל תיראו.  ה' מעוג חיי - כנגד עזי וזמרת יה ממי אפחד - כנגד תפול עליהם אימתה ופחד בקרוב עלי מרעים - כנגד ופרעה הקריב וכה הולך ומפרש כל הפרשה ביחס כל ענין הנס על הים ולכן אני מתפלא שלא תקנו לומר מזמור זה גם בחג הפסח וביותר ביום שביעי של פסח אשר כל ענין המזמור נדרש ומתבאר ביחס זה היום בעוד אשר הרמז לרה״ש ויוהכ"פ בשתי התיבות אורי וישעי קל הוא לגבי הרמזים הרבים בכל הפרשה לענין פסח כמו שהעתקנו במקצת ועוד באים במדרש ואולי הוא משום דהרמז לרה"ש ויוהכ"פ הוא משם רבנן כמו שהעתקנו רבנן פתרי להאי קרא ברה"ש ויוהכ"פ והרמזים לפסח הוא יהיר משם יה ד רבי אליעזר וכמו בהלכות כן באגדות תפסינן כרבים נגר יחיד וצ"ע 

ספר שער הכולל להר׳ אברהם דוד בן יהודה ליב לאוואיט (1815 - 1890) -עמוד יט - אות יח

מן ר"ח אלול כו' לדוד ה' אורי במדרש תהלים סימן כ"ז וברבות ויקרא כ"א אורי בר"ה וישעי ביו"כ ובמטה אפרים הביא יצפנני בסכו זה סוכות מסתמא ראה כן באיזה מדרש ומ״ש במטה אפרים שיסוד המנהג הוא משום זה המדרש אינו מספיק דאטו כל הפסוקיס שבתנ"ך שנמצאו שנדרשים על ר"ה ויו"כ יקבעו בסדור לאמר את כל המזמורים פעמים בכל יום והנה בפוסקים ובספרי קבלה ובסדורי הקדמונים לא נזכר לאמר זה המזמור באלו הימיס רק (א) בסדור ר' שבתי ראש קוביר כתוב (שלא בסדר התפילה רק במנהגי חדש אלול) כל האומר מזמור כ"ז לדוד ה' אורי מן ר"ח אלול עד אחר שמתת תורה (שמיני עצרת נקרא בסדורו שמחת תורה) ערב ובוקר דבר יום ביומו אזי הוא מובטת כו' ומאריך שס לאיזו ענינים הוא מסוגל כי בר"ח נכחחו י"ג מקורים מי"ג מכילן דרחמי והם תנלים ומאירים למטה כו' ולכך יש בו י"ג שמות הוי' גגד כו וע"י אמירתו כו' פועלים ומבטלים מעלינו הב"ד 

מעשה רב סימן נג

אחר עלינו שיר של יום קדיש. ואין להרבות בקדישים שלא לצורך. ואין אומרים שום מזמור זולת שיר של יום ולא שיר היחוד ולא שיר הכבוד רק ביום טוב.  גם מראש חדש אלול עד יה״כ אין אומרים קאפיטל כ״ז.

שו"ת דברי יציב סימן יט - הוספת תפלות חדשות.

הנה מודעת זאת שקפידא גדולה היתה אצל אבוה"ק זי"ע ועכ"י שלא לחדש ולהוסיף דבר על המקובל לנו מדור דור, וכידוע לא אמר אא"ז מצאנז זי"ע מזמור לדוד ה' אורי בחודש אלול וטעמו ונימוקו עמו שאינו עושה שום דבר בלי מקור בש"ס ופוסקים וכתבים, וכבר כתבתי מזה [עיין להלן סימן נ"ב],וזאת למרות שמנהג זה הובא בספרים ועצם המזמור חובר ע"י נעים זמירות ישראל, ועל אחת כמה וכמה במנהגים ותפלות שנתחדשו בזמנינו.  

והגם שהיו גדולי ישראל בדורות האחרונים שחיברו תפילות ובקשות לגרמייהו הוא דעבדין ולא ללמד על הכלל כולו יצאו לקבוע תפלות חדשות בציבור,דאנו אין לנו בתפילת הציבור אלא מה שיסדו אנשי כנסת הגדולה, וכמ"ש במגילה י"ז ע"ב מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרהברכות על הסדר. וברמב"ם פ"א מתפלה הל' ג' וד', אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה וכן עניןהתפלות כל אחד כפי יכלתו וכו' וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא, כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע וכו' והיתה שפת כל אחד ואחדמעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צרכו בלשון אחת אלא בשיבוש וכו' ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונולשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלשון הקדש וכו', וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר וכו' עיי"ש. הרישמאה ועשרים זקנים, ובתוכם כמה נביאי ה', כולם כאחד ישבו וקבעו במספר ובמשקל את נוסח התפלה דברים העומדים ברומו של עולם (עיין ברכותו' ע"ב ובפרש"י שם) כפי אשר ידעו וראו שורש כל אות ואות ברזין עילאין בגבהי מרומים, וכמבואר בסידורי תפלה כוונות מיוחדות על מספר התיבותוהאותיות שבכל ברכה, וגם בפשוטם של דברים אפשר להתבונן ולמצוא פשטים רבים לאלפים ורבבות על כל קוץ וקוץ, וכמו כן יסדום בדקדוקי התיבותבמשקל ובתנועות כפי בקיאותם בלשון הקדש וכמבואר בדברי הרמב"ם. וגם לרבות כל הפיוטים, ואף נוסחאות מי שברך, יסודתם בהררי קודש מפי קדמונינו ז"ל, ורוב שליחי צבור בימים הקדמונים היו מבעלי התוס' אשר היובבחינת נביאים ורוח הקדש שרתה עליהם בעת שיסדו את הפיוטים [ועיין שבלי הלקט ענין תפלה סי' כ"ח], וכידוע שנתחברו על דרך וסגנון שירהמלאכים [עיין קב הישר פרק פ"ו], ובכל זאת בהרבה מקומות לא נהגו לומר זולת פיוטיו של ר"א הקליר, ובהרבה מקומות לא אמרו כלל. ומכל שכן בדורותינו מאן ספין ומאן רקיע לחבר תפלות ובקשות על סדר העולמות שיעלו ע"י מלאכי השרת להיות עטרה לראש אלקי צבאות. וכבראמרו בעירובין ס"ה ע"א יכול אני לפטור את כל העולם כולו מדין תפלה שנא' וכו' ושכורת ולא מיין ושכור פטור מן התפלה עיי"ש, ודיינו להתפלל מתוךהכתב מה שסידרו לנו ראשונים כמלאכים ואין אתנו יודע עד מה לחדש נוספות, ועל כגון זה נאמר [דברים ד' ב'] לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוהאתכם, וכל המוסיף גורע [סנהדרין כ"ט ע"א]. והנסיון הוכיח לנו כאשר פשתה המספחת וצצו הרפורמיים למיניהם בהשקפותיהם הנאורות לומר ככל הגויים בית ישראל וגם תפלותינו נוסדו לפיהזמן והמצב, ועל יסוד זה חידשו מדעתם הנבערה שינויים רבים בבית התפלה ובנוסח התפלה, נתדרדרו הלוך וחסור להתיר כל איסורי תורה, ויתערבובגויים ולא נשאר להם זכר ושארית בבית ישראל. 

חמדת ימים פרק ד ביאור סליחות (פורסם לראשונה בידי הרב ישראל יעקב אלגאזי באיזמיר - 1731

תאמר בתחילה מזמורי התשובה תפלה לדוד שמעה ה׳ ושארם ואנכי נהנתי גם מזמור כ״ז לדוד ה׳ אורי וישעי ורננו צדיקים שנזכר בכל אחד מהם י״ג שמות הויה כנגד י״ג מכילן דרחמי שמתגלי׳ ומשירים מר״ח אלול ואילך ונכון לאומרים לראש אשמורות בסליחות לעורר הרחמים

ספר לב שמח להר׳ פנחס חיים טויב מראזלא 

אודות לדוד ד' אורי וישעי בר"ח אלול הלא ידוע לך שאין אנחנו אומרים לדוד ד' אורי וישעי בר"ח אלול במנהג קצת מקומות ותדע בני בני שכל הדברים הכוונת הנאמרים שם הם אינם מרבינו האר"י הקדוש זצ"ל לא מיני׳ ולא מקצתי' רק בכל הדברים האלו הם מועתקים מספר חמדת הימים אשר אנחנו מקובלים מאבותינו רבותינו הקדושים שלא להשגיח על הדברים האלו ולזה תראה בני יחי' אשר ביהי רצון שהוא קודם אמירת תהלים מייגע עצמו הגאון מאור הגולה מהרא"ז מרגליות ז"ל בס' מטה אפרים וכן רבינו הגה"ק הישמח משה ז"ל מפרשים בזה פירושים ואלו היו יודעים שזה היה"ר הוא מס' הנ"ל לא הי' אומרים כלום בזה ובאמירת לדוד וכו' ידוע בוודאי אלי שרבינו הק' מאור הגולה החוזה מלובלין ז"ל לא היה אומרו וכן תלמידיו הקדושים היהודי הק' ז"ל ורבינו זקיני הקן מזידמהטוב ז"ל ורבינו חו"ז מראפשיץ ז"ל לא היו אומרים לדוד מחמת טעם זה וכשהייתי בשנת תרפ"ז בקארלסבאד והי' שם הגה"צ מפארסיב מארץ פוילין נכד של היהודי הק' ז"ל ואמר לי שמקובל בידו בוודאי מרבינו היהודי הקדוש זצ"ל זקינו איש מפי איש שלא אמר לדוד מחמת ששמע מרבו הקדוש מלובלין ז"ל שזה הדבר אמירת לדוד הוא מן הספר חמדת ימים ושמחתי מאוד בזה כמוצא שלל רב וגם הגה"ק רבינו מצאנז ז"ל לא אמר לדוד והצדיקים שאמרו לדוד בוודאי לא היו יודעים שהוא מן הספר הנ"ל שאילו היו יודעים לא היו אומרים רק היו רואים בהסידור הי' סוברים שהוא מרבינו האר"י הק' ז"ל אבל לא כן הוא 

ספר שם טוב קטן (1706) להר׳ בנימין בינש הכהן מזולצבאך - 1706 - עמוד כב - כד

הנהגות ודיונים ותפלות קדשות ונוראות מראש חדש אלול וימים נוראים וימים טובים דרך פרטות וכללים...צריך שיאמר בשני ובחמישי מימי אלול כשיש לו תענית וטבילה וכל עשרת ימי התשובה בכלל ובפרט אחר תפלת ש"ע מזמור הנ"ל לדוד ה' אורי וישעי וכוי ואח"כ צריר לומר מיד תפלה זו בקדושה ובטהרה בכוונה גדולה מובטח שיעשה הקב״ה בקשתו ומבער ומכרית ומבטל ממנו כל מארי תריסין המקטרינים ושטנם ויוצא בדימוס זכאי בדין ויאריך ימיו ושנותיו לא ימות בקצרות חיו ומובטח שלא יחסרו מזונות כל השנה כולה: שיר למעלות אשא...עשרי מעם ה׳

ספר זכירה להר׳ זכריה סימנר מהמבורג - 1709 - דף נז עמוד ב

סוד גדול האומר מזמור כ"ז מראש חודש אלול עד אחר שמחת תורה ערב ובקר אזי הוא מבטח שיוציא ימיו ושנותיו בטוב ומסיר כל המקטריגים

שער המלך להר׳ מרדכי אב״ד וילעקאטש שער א׳ לאלול פ׳ח - 1766

ועוד קודם צאתי באתי מזה השער באתי לדבר בענין המנהג היפה ונכון שיתפשט ברוב הקהלות גדולות וקטנות שאומרים תיכף אחר התפילה פרשה ז״ך שבתהלים לדוד ה׳ אורי וישעי באתי להחזיק בשתי ידים המנהג הזה שלא יזיזו מזה הפרשה וכל העם יודעים הטעם לשמש בזה הפרשה לפי שנאמר בה לולא האמנתי לראות המרמז על אלול...לכן תהא הפרשה הזאת חביבה על כל העולם ובפרט להבאים בסוד ה׳

מורה באצבע להחיד״א (1724 - 1806) סימן ב ס״ק לז

מנהג טוב לומר אחד כל תפלה מזמור לדוד ה' אורי וישעי ובפרט מר"ח אלול עד הושענא רבא 

סנסן ליאיר להחיד״א נוסחי תפילות

יב. להצלחה ולשמירה: יאמר מזמור לדוד ה' אורי וישעי כלו אחר כל תפלה מהשמ"ע מר"ח אלול עד מוצאי יוה"כ וכן בהושענא רבא וכן הוא מנהג בעה"ק חברון שהש"ץ אומראותו אחר עלינו לשבח וכו' בקול רם ומה טוב לאומרו כל השנה אחר שמ"ע ולפחות כל יום האומרו בכונה אחר תפלת שחרית ימצא חיים: 

חשוקי חמד סנהדרין דף פח עמוד ב

שאלה. ציבור הנוהג לומר בחודש אלול 'לדוד ה' אורי', בשחרית ובערבית, ואירע פעם ששכחו לאמרו בשחרית, האם יאמרוהו במנחה, או שמא מאחר ועבר זמנו בטל קרבנו? תשובה. נראה שיאמרוהו במנחה. והוא משום שבשו"ת דברי מלכיאל (ח"ו סימן כג) דן בשאלה דומה במי ששכח לומר לדוד ה' אורי במנחה והוא נוהג לאמרו בשחרית ומנחה, האם יאמרהו בערבית, ותשובתו היא שהסיבה שאומרים לדוד ה' אורי באלול הוא משום שרי אומות העולם שבאים ללמד חובה על עם ישראל כמבואר במדרש פרשת אחרי, ומבואר במסכת ראש השנה (דף ח ע"ב) שבבית דין של מעלה יש דין ביום ולא בלילה כמו שנוהגים בבית דין של מטה. ומצינו בסנהדרין דף פח ע"ב שבית דין היו יושבים עד אחר תמיד של בין הערבים, ולכך הנוהגים לאמרו במנחה סובריםשיש לאמרו בתחלת הדין ובסוף זמן הדין שהוא במנחה, ולכן אם לא אמרוהו במנחה, אין טעם לאמרו בערבית משום שהלילה אינו זמן דין כלל. דבריו נאמרו לנוהגים לאמרו בשחרית ומנחה דלפי שיטתם אין כל טעם לאמרו בערבית, ומשמע שלנוהגים לאמרו שחרית וערבית [משום שבערביתבחו"ל הוא יום בירושלים. יעוין שם בדברי מלכיאל] אם לא אמרוהו בשחרית יאמרו במנחה שאז עדיין זמן דין. ומסתבר שאף במקומות הנוהגים לאמרו במנחה, אם לא אמרו במנחה יאמרו בערבית, וזאת כי כהיום יש ציבור גדול הנוהגים לאמרו בערבית, ויעשו כמותם.

שו"ת להורות נתן חלק טו סימן ו

שאל כי בישיבה של אחינו הספרדים אין אומרים בחודש אלול המזמור של לדוד ה' אורי וישעי, ומע"כ רגיל לאומרו כמנהג האשכנזים, אם יש בזה משום לא תתגודדו. הנה לענין השאלה השניה בענין אמירת לדוד ה' אורי, מצינו בס' צמח צדק (פסקי דינים או"ח סי' רל"ו) שכתב בענין אמירת ברכת יראו עינינו קודם תפלת שמונה עשרה של מעריב שיש דעות שאין לאומרו, וכתב שאף שכל הקהל אומרים ברכה זו ויש הנמנעים מלאומרו, ליכא משום לא תתגודדו...והכי נמי לענין אמירת לדוד ה' אורי.  האמנם יש לחלק, על פי מה שכתב בס' חושב מחשבות להגה"ק בעל משנת חסידים ז"ל (מאמר תפילין דמרי עלמא פרק כ"ז), שהביא מהא דמגילה (כבב) דכולי עלמא נפל על אנפייהו ורב לא נפל, ולא חש רב ללא תתגודדו, משום שאין לחוש בדבר שהוא בשב ואל תעשה עיי"ש, וא"כ יש לומר דדוקא כשנמנע מלומר יראו עינינו וכן ושמרו במקום שאומרים, שהנמנע הוא שב ואל תעשה, ועל כן ליכא בזה משום לא תתגודדו, אבל כשאומר לדוד ה' אוריבמקום שאין אומרים דנמצא שהוא עושה היפוך כל הקהל בקום ועשה, יתכן דאסור. ברם נראה דזה אינו, דאמירת המזמור לדוד ה' אורי אינו צריך להיות ניכר לאחרים שאומר מזמור זה, ויש כמה מתפללים שאומרים מזמורי תהלים או שאר תפלות אחרי שגמרו להתפלל, וא"כ אינו צריך להיות מורגש כלל שאומר לדוד ה' אורי היפוך מנהג כל הקהל, ובודאי לא שייך בזה לא תתגודדו. ועיין במג"א (סי' תצ"ג סק"ו), דדבר שאינו אלא מנהג לא אמרינן ביה לא תתגודדו, ובדבר שהוא אסור אף שהוא מצד מנהג שייך לא תתגודדו עיי"ש. והנה אמירת המזמור לדוד ה' אורי אינו אלא מנהג להנוהגיןכן ואין בו איסור, וא"כ לא שייך ביה לא תתגודדו.

Summary:

The משנה ברורה and מטה אפרים both mention the custom of reciting לדוד ה׳ after davening starting in חדש אלול.  While the משנה ברורה does not cite a reason nor a source, the מטה אפרים suggests that this custom is based on a מדרש תהלים which connects this מזמור to ראש השנה, יה״כ and סוכות (in reality, the מדרש only connects to ראש השנה and יו״ה; the סוכות connection requires a separate מדרש).  The קיצור שלחן ערוך provides the same reasoning.

This logic is questioned by the ברוך שאמר, noting that this פרק has another מדרש that focuses on פסח, which would then suggest we should recite this then as well.  The שער הכולל makes the same point in reverse, demonsrating that many מזמורים have מדרשים that connect them to ראש השנה, yet we do not have a מנהג to recite any of them in אלול.  The גר״א rejects this custom, likely as the custom is not mentioned in חז״ל or ראשונים. The דברי יציב addresses this point as well.

The custom to recite לדוד is also referenced in an earlier work, חמדת ימים, a ספר of uncertain and sometimes controversial authorship.  Working under the assumption that the חמדת ימים is the primary source for the practice, the לב שמח objects to the custom of reciting לדוד, rejecting the authority of חמדת ימים.

However, it is apparent that there are earlier ספרים that first cite the practice, such as ספר שם טוב קטן and ספר זכירה, based on kabbalstic sources.  This would seem to call into question the reasoning provided by the מטה אפרים (a later authority).