תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד א
משנה. לא ירבה לו נשים - אלא שמנה עשרה. רבי יהודה אומר: מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהו מסירות את לבו... גמרא...והכתיב: ויקח דוד עוד פלגשים ונשים בירושלים, למלויי שמונה עשר. מאי נשים ומאי פלגשים - אמר רב יהודה אמר רב: נשים, בכתובה ובקידושין, פלגשים - בלא כתובה ובלא קידושין
רמב"ם הלכות מלכים פרק ד הלכה ד
וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים, נשים בכתובה וקדושין, ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו
השגת הראב"ד הלכות אישות פרק א הלכה ד
ובעלי הלשון דורשין פילגש מלה הפוכה ומורכבת בפי שגל, עומדת לפרקים למשגל משמשת את הבית ופעמים למשכב
שפתי חכמים בראשית פרשת חיי שרה - תולדות פרק כה
ולשון פילגש פלג אשה, כלומר לשכיבה ולא לפריה ורביה
ים של שלמה מסכת יבמות פרק ב
ומילת פלגש נ"ל שהוא פלגס מלשון רז"ל (פרה פ"א מ"ג) שיצא מכלל כבש, ולכלל איל לא בא
רמב"ם הלכות מלכים פרק ד הלכה א - ד
רשות יש למלך...וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים, נשים בכתובה וקדושין, ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו, אבל ההדיוט אסור בפילגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד
רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה ד
קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה
בית יצחק - חלק לח (תשס״ו) - ר׳ מיכאל רוזנצויג, ישיבת רבינו יצחק אלחנן
ונראה להציע שלפי הרמב"ם האיסור קדישה סותר ושולל היתר פילגש כללי. ויש לדייק מלשון הרמב"ם שפילגש וקדישה הויין דין אחד, הנה הרמב״ם הגדיר פילגש במי שחסרה כתובה, וספר המצוות הוא גם חידש להגדיר קדישה כמי שאין לה כתובה, אבל נצטרך אז עוד יותר להבהיר למה פילגש של מלך הוא יוצא מן הכלל….
השגת הראב"ד הלכות אישות פרק א הלכה ד
א"א אין קדשה אלא מזומנת והיא המופקרת לכל אדם אבל המייחדת עצמה לאיש אחד אין בה לא מלקות ולא איסור לאו והיא הפילגש הכתובה בפסוק...ויש ספרים שכתוב בהם (סנהדרין כא) פילגשים קדושין בלא כתובה, מ"מ אין איסור לאו אלא במזמנת עצמה לכל אדם, שאם כדבריו מפתה היאך משלם עליה ממון והלא לוקה עליה אלא ודאי משהוצרכה לפיתוי אינה קדשה
שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רפד
עוד זאת התשובה השיב הרמב"ן ז"ל לר' יונה זצ"ל. איש אלהים קדוש שלומך ושלום תורתך יגדל לעד ויסגא לנצח. הגיעני מצותך בענין הפלגש, להודיעך בה דעתי ע"ד על דרך אמת לא כנושא ונותן. לא ידעתי במה יסתפקו בה דודאי מותרת היא כיון שיחדה לעצמו. שלא נאסרה אשה בזנות לישראל אלא ממדרשו של רבי אליעזר ב"י בן יעקב. נמצא אח נושא אחותו ואב נושא בתו. ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה. אבל כשנכנסה בביתו והיא מיוחדת וידועה לו בניה נקראים על שמו ומותרת. שהרי דוד נשא אותה, ולא הוזכר בכתוב ולא בגמרא הפרש בין מלך להדיוט. ומצינו גדולי ישראל נושאין אותה, שנאמר ועיפה פילגש כלב ילדה. וגדעון שופטן של ישראל שדבר בו ה' כתיב בו ופילגשו אשר בשכם ילדה לו
טור אבן העזר הלכות קידושין סימן כו
אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי אבל אם בא עליה אדם בלא קידושין לשם זנות לוקה משום לא תהיה קדשה והיא זונה האמורה בתורה...וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל בתשובה פנויה המשרתת בבית ראובן ויצא קלא דלא פסיק שמתייחד עמה לא מיבעיא שבני משפחתה יכולין למחות בידו שהוא פגם להם שתהיה פלגשו אלא בית דין כופין אותו להוציאה מביתו שדבר ידוע שהיא בושה לטבול ונמצא שבועל נדה, ואפי' אם הכניסה לחופה אינו קונה להיות כאשתו
רא"ש מסכת כתובות פרק א
מאי מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות....יש מקשין על נוסח ברכה זו למה אין מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו לקדש את האשה ועוד היכן מצינו ברכה כזאת שמברכין על מה שאסר לנו הקב"ה והלא אין אנו מברכין שאסר לנו אבר מן החי והתיר לנו את השחוט ועוד מה ענין להזכיר עריות בכאן….ונ"ל כי ברכה זו אינה ברכה לעשיית המצוה כי פריה ורביה היינו קיום המצוה ואם לקח פלגש וקיים פריה ורביה אינו מחוייב לקדש אשה וכן הנושא זקנה איילונית או עקרה וכן סריס חמה שנשא מברכין ברכת חתנים ואין חיוב במצוה זו שאין בה קיום מצות פריה ורביה
שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן כו
אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קדושין, אינו כלום...ואפילו אם ייחדה לו, אלא אדרבא כופין אותו להוציאה מביתו. הגה: דבודאי בושה היא מלטבול, ובא עליה בנדתה (טור). אבל אם מייחד אליו אשה וטובלת אליו, יש אומרים שמותר והוא פלגש האמורה בתורה (הראב"ד וקצת מפרשים). וי"א שאסור, ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה (דברים כג, יח) (הרמב"ם והרא"ש והטור).
ערוך השלחן אבן העזר הלכות קידושין סימן כו סעיפ ג
לפיכך אין האשה נחשבת כא"א אלא ע"י קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות שלא לשם קדושין – אינו כלום, וי"א דלוקה משום לאו ד"לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה" (דברים כג יח), והיא זונה האמורה בתורה, ורוב הפוסקים ס"ל דאין זה אלא במוכנת לזנות לכל מי שירצה. וכבר בררנו בר"ס ד' דגם דעת הרמב"ם כן הוא דבאקראי לא מקרי קדשה דאל"כ לא תמצא קנס באונס ומפתה דאין אדם לוקה ומשלם...ודבר פשוט הוא שאם היא גדולה בשנים עד שיש לה וסת – חייב כרת הבא עליה, והיא ערוה ככל העריות דהרי ראתה נדה ולא טבלה
שו"ת אחיעזר חלק ג סימן כג
ע"ד שאלתו שלפני איזה זמן פרסם רב אחד, כי מצא תקנה לבנות ישראל העלובות האלמנות הזקוקות ליבום והיבם אינו רוצה לחלוץ...כי יתירו להאלמנה להנשא לאיש זה על פי נמוסי המדינה נשואין אזרחיים ותהי לו לפילגש, ובדרך זה אין כאן איסור, כי רק שומרת יבם שזינתה אסורה ליש אומרים לבועל אבל פילגש מותרת, ואנן פסקינן דלא כהרמב"ם ופילגש מותרת…והנה מה שתולה הרב המתיר במה שמצא בשאילתות סוף פ' אחרי דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה אף לכהן דהוי כפנוי' וכ"כ הבה"ג, בודאי לשון כפנוי' היינו שיבמה לשוק איננה כאשת איש...אבל לא שהיא פנוי' ממש ומותרת להבעל לזר...ולפ"ז יבמה לשוק אעפ"י שנאמר דאין לאו בזנות מ"מ נעשית זונה, אלא הא דמבואר בירושלמי שכשרה לכהונה מזה מוכח דסבירא להו דבעינן זר מעיקרא….העולה מזה דבודאי ביבמה לשוק דמספקו אי קדושין תופסין אסורה בזנות מספיקא מן התורה, ומפורש בגמרא דעובר משום יבמה לשוק בדודתו דלא תפסי בה קדושין...ובכלל בפילגש דהתירא נחלקו גדולי עולם והחמיר בזה הריב"ש, והיא פירצה גדולה בקדושת האישות ובפרט בימינו אלה שתמלא הארץ זמה, וכל זה בפילגש דהתירא אבל ביבמה לשוק הא נתבאר דאסור גם בלא קדושין מן התורה ויפרסם כת"ר גם בשמי דעתי דעת תורה שאין היתר ע"י ציווילעהע ביבמה לשוק דאיסור יבמה לשוק במקומה עומדת ורק שנתוסף איסור פילגש לשי' הרמב"ם. ואקוה כי בודאי ישמעו לקיים כתורה, ולא יתירו ח"ו איסורים חמורים אחרי שיתברר להם שזהו איסור תורה יבמה לשוק ואין יבמה ניתרת לשוק בלי חליצה, ושלו' על דייני ישראל דלא ליתי לידי חליצה ויבום.
שו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב סימן טו
שאלתני הואיל ואתא לידן דין פילגש. שנזכר בתשובתי דלעיל. לברר לך אם הוא איסור מוחלט. כדעת הר"מ. ובקשת לדעת גם באור הפילגש. איך ומהו. תשובה…גרסינן בפכ"ג דן. מאי נשים ומאי פלגשים. אר"י א"ר נשים בכתוב' ובקידושין. פילגשים בלא כתובה ובלא קידושין. ואיתא תו התם דגזרו על יחוד דפנויה. כתבתי שם בחי"ג דפילגש ודאי אינה בכלל איסור זה. כי מלבד שמצינו בכתוב גם אחר מעשה דתמר. מלכים ובני אדם גדולים שלקחו להם פילגשים. ובגמרא דפ"ק דיומא אשכחן אמוראי דמכרזי מאן הויא ליומא, ומסיק תלמודא יחודי הוו מייחדי להו ואע"ג דפילגש דין פנויה יש לה. מאחר שהיא בלי קידושין. מ"מ אסורה לאדם אחר. כל זמן שהיא מיוחדת לזה. משום איסור קדשה שהוא מן התור'. וגם משום הבחנה בין זרע לזרע, דמשו"ה אפילו שלחה הראשון מביתו. צריכה להמתין ג' חדשים עד שתנשא לאחר או שתתייחד לזולתו הילכך ודאי לא גזרו על יחוד פנויה, אלא כשאינה מיוחדת לאיש, שלא תהיינה בנות ישראל הפקר כקדשות. וכמעש' אמנון ותמר. משא"כ הלוקח לו פילגש מיוחדת היא לו…. מצאתי בתשובות להרמב"ן (סרפ"ד) שהשיג על הר"מ...דודאי מותרת היא כיון שיחדה לעצמו....גם אין בפילגש משו' כלה בלא ברכה אסור' לבעל' כנדה דמשו"ה תקנו ג"כ בברכות אירוסין ואסר לנו את הארוסות נמי מה"ט וכל זה לא שייך אלא בלוקח אשה גמורה שזוכה בה בארבע' דברים. וכן היא זוכה בו בדברים עשרה. לפיכך צריך לכנסה כתקנת חכמים בחופה וקידושין משא"כ בפילגש, (שאינה אלא פלג אשה, כנוטריקון שלה) לא גזרו בה גזרות הללו מאחר שאינה אצלו בכתוב' וקידושין רק מיוחדת אליו לזמן קצוב ובשכר ידוע כפי התנאי שביניהם כך נ"ל. אבל דינה כפנויה לכל דבר. (אבל לאחרים אסורה בלאו) וכל זה במכניס' עמו במקומו….איברא הר"מ כתב בחבורו. שלא הותר' הפילגש אלא למלך. לא להדיוט ולא נודע מניין לו חדוש דין זה שנרא' מתנגד למה שמפורש במקרא, ולא מצינו לו סמך בתלמוד ולא חבר בפוסקים….אולם ראב"ד לא כן ידמה אלא כיון שהותר' פילגש סתם לכל אדם הותר'. מאחר שלא מצאנו גלוי בתור' לאיסור זה אלא סתמו כפירושו היתר מוחלט לכל ויפה היא משתמרת גם בהדיוט אם מייחד' לו בביתו….כי יחוד דפנויה דעלמא ודאי היא גדר וסייג לתור' מתרי טעמי אי משום דלא לגע באסור. אי משום איסור נדה דחמיר. וכיון שאינה מיוחדת לו. ודאי לא טבלה בשעה שמתייחד עמה באקראי...משא"כ בפילגש שהיא מיוחדת לאיש ומשומרת לו לא נאסר בה היחוד מעולם, כמו שלא נאסר עם האשה המוחלטת אין חלוק בין זו לזו. מאחר ששתיהן מותרות לו. ואין בזו משום בושה יותר מזו לפי דין תורה הפשוט….ואין לנו לחדש גזרה דבושה לטבול. א"כ ח"ו אתה מוציא לעז על צדיקים ראשונים לא זו בלבד על הכתובים במקרא הנקובים בשמות. שנשאו פילגשים….בכה"ג אמרינן מוטב יהו שוגגין כו' כ"ש במילתא דהיתרא ואית בה תקנתא דע"י כך שבקי איסורא, שאפילו הי' עולה עה"ד שיש בה איזה מיחוש איסור כדר"מ, הי' ראוי להתירו עכשיו מפני התקל' הגדול' שיש במניעת הפילגש, א"כ הדבר הפוך, החומרא וההתר, הוא סייג לתורה, וכמו שלמדה תורה עצמה שעשתה סייג לדבריה, והתירה יפת תאר, משום מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות כו' כן הדבר בזה לפי מה שהעיד הרב הנ"ל שפרוצים בעריות, וכן הוא בודאי גם בזמננו ובכל המקומות מחמת שנעלו דלת ההתר בפניהם, שאילו הית' פילגש מפורסמת להתר בודאי לא היו נכשלים בחמורות, לפיכך הי' נרא' בעיני שיש לדרוש ברבים מותר אדם בפלגש...וכי לא די מה שאסר' תורה….אחר שכתבתי כל הנ"ל וחשבתי יצאתי ידי חובת בזה הענין. לקבוע הלכ' והורא' להתרא דפילגש. נזדמנה לידי תשובת הריב"ש, והנה לנגדי כמרא' גבר חכם בעוז, מאמץ כח החומרא. לאסרה גם הוא בחוזק יד. ומוכרח אני לעיין גם בדבריו ז"ל קודם שנעמוד על פרק נגמר הדין….אף הוא ריב"ש העיד שכך פשט המנהג בספרד לישא פילגש בפרהסיא...אך בזאת לא ראינו ולא הגידו לנו אבותינו ולא הודיעונו רבותינו שעלה על דעתם לחדש איסור זה של פילגש, אבל ההפך ידענו, כנ"ל….ואע"פ שמובטח אני שלא (תצא) תקלה מתחת ידי....שכל מגמתי בהם לזכות את ישראל ולשפות שלום ביניהם לאביהם שבשמים...מ"מ איני רוצ' שיסמוך אדם ע"י בזה כי אם ע"פ הסכמת גדולי הדור. ואם ייטבו דברי אלה בעיניהם. יהי חלקי עמהם הריני נמנה ונלו' אליהם לדבר מצו' וסניף לאריות כי קטן יעקב ודל. מכונה יעבץ. עוד אני מעיד במי שרוצ' לסמוך על הוראתי זאת עכ"פ לא יעשה כזאת עד שימלך ברב ומור' צדק לעדתו. שיסדר לו ההתר ע"פ יחוד גמור בטוח ממכשול דהיינו לייחד לה חדר בביתו ולהזהיר' מיחוד כל שאר אדם. ושבאם תמצא שעבר' ולא נזהר'. ישלחנ' מיד מביתו. וכן יצוונ' שתטבול בזמנ' ויודיענ' שאין בזה בושה. כלל….ובאופן זה אם ישמעו ויעשו ככל האמור אזי אין אחריות מכשול עון כל שהו בדבר זה ולמצו' יחשב להרים המכשלות את הרשעים. וגם ת"ח צריכים לכך ביותר שכל הגדול מחברו יצרו גדול וראוי להיות לו פת בסלו ולקיים זרע אם אינו זוכה לו מאשתו שנפלו בגורלו והכל הולך אחר כוונת הלב. בלבד שיכוין אדם דעתו לשמים
אשר חנן (ר׳ חנן אפללו - כולל חזון עובדיה מושב בן זכאי) - חלק אבן העזר - סי׳ - קכא - עמ׳ תרכד
וכיום עין ראתה היתר פילגש בזה"ז לגברא רבה הרב יעקב משה טולידאנו זיע"א מח"ס שו״ת ים הגדול והוא כתב תשובה בירחון אוצר החיים שנה ו' (תר''ץ עמ' 209) ושם עמד בדין קידושין על תנאי לעשות תיקון...שאם ימצא סיבה או סיבות שעל ידם האשה תסבול מעיגון...שימצאו ביה"ד של המקום צורך להפקיע קדושיו מעיקרא ותצא ממנו בלי גט ….אך הוסיף בדין פילגש בזה"ל לדעתי התקנה היותר נכונה כעת היא לשוב אל היתר הפלגש שנהגו בה אבותינו בימי השופטים והמלכים בענין הפילגש, נדברו בה כבר הפוסקים ורובם נטו להתיר בשופי ועד אחרון הרב יעב"ץ...כדי שלא תהא גם בעילת זנות, וכן משפט ההפרדה ביניהם יהא מסור לבה"ד, וכמובן כ''ז יהא לרצון הזוג מי שירצה בקדושין כדת משה וישראל הנה מ"ט, ומי שירצה בפילגשות יהי' כן, ובזה יקל מאוד ענין החיתון ומיעוט ההוצאות והפרדתם לכשירצו וירבו שמחות החתונות בישראל כמובן אין אני קובע מסמרים להצעתי זו, בטרם שתבוא גם הכמת רבני הדור ודעתם על זה עי"ש, לעומת זאת ראיתי תשובה נגדית על טענתו באוצר החיים תרצ"א אלול להגר''י יוסף אלי' הענקין זיע''א… וז"ל באתי להעיר על מ"ש באוצר החיים בשם הרי"מ טולידאנו, דברים מבהילים שלדעתי מקרקרים כל קדושת בית ישראל ומתירים א"א וכו' וסומך על היתר הפילגש והנה בקראי הדברים נשתוממתי וחפצתי תיכף לכתוב אבל מפני שתולה באילן גדול ומביא שמות מחברים חפצתי לראות החיבורים בפנים האומנם יכול איזה פוסק להתיר דבר כזה? והנה ידוע פסק הרמב''ם שהפילגש אסורה להדיוט, וכן נהגו כל הדורות בישראל אחר התלמוד וגם קודם חתימת התלמוד כי לא מצאנו בשום מקום בש"ס איזה דין פילגש וכו...ולסמוך ע"ז שההפרדה ביניהם יהא מסור לבי"ד בלי דיני תנאי רק על סמך פילגש הם דברים מרפסי איגרא ודברים אלה אסור לשמעם וכ"ש להדפיסם עכת"ד ואני הקטן לא הבנתי מנין הכח להשמיע דין פילגש שכו"ע אורים בו אחר חתימת התלמוד, וכאילו שאף אחד לא דיבר בזה והלא ראשונים עוד שהיו אחר הרמב"ם דברו בו, וצא וראה מש"כ היעב"ץ והבאנו דבריו לעיל ודו"ק
דברות אליהו (ר׳ אליהו אברג'ל - ראש אבות בתי הדין בירושלים) - חלק ח' (2012) סי' צ"ג
אדם אשר זמן רב אין לו יחסי אישות עם אשתו ומה גם שעדיין לא קיים פר"ו ואשתו מסרבת לקבל ג"פ יש להתיר לו לקחת אשה מיוחדת לו שתטבול לנדתה ולקיים בית כשר ככל בנות ישראל הכשרות בבנים ובנות זש"ק והויא פילגש המותרת לו מן התורה וגם להרמב"ם יודה דהיינו טעמא דבושה מלטבול והרי כאן ילמדוה שלא תבוש מלטבול וכדפסק היעב"ץ וגדולי האחרונים יעו"ש
Summary:
The גמרא distinguishes a פילגש from an אשה, noting that unlike an אשה, a פילגש does not require כתובה וקידושין. The רמב״ם elaborates that the קנין of a פילגש is accomplished simply through יחוד. This unique status of the פילגש is elaborated upon by the ראב״ד, the עיקר שפתי חכמים and the ים של שלמה, all of whom analyze the etymology of the term פילגש, noting the quasi-אישות nature to the relationship.
The רמב״ם rules that only a king is permitted to take a פילגש. As a result, he rules that ביאה with a פנויה that occurs outside of the context of marriage falls under the prohibition of קדישה. As explained by ר׳ רוזנצויג, the רמב״ם may understand the prohibition of קדישה as fundamentally conflicting with the היתר of פילגש. (It must be explained why he then permits פילגש to a מלך.)
In contrast, the ראב״ד argues and rules that the prohibition of a קדישה is restricted to a case where a woman is מופקרת לכל אדם. However, if she is מייחדת עצמה לאיש אחד, then there is no prohibition of קדישה, as this constitutes a פילגש relationship. In a similar manner, the רא״ש rules that one may even fulfill the מצוה of פרו ורבו with a פילגש; he therefore concludes that there is no מצוה of קידושין. However, when cited by the טור, the רא״ש raises a concern of the פילגש being embrassed to be טבול and therefore restricts any such relationship.
The רמ״א quotes both the opinion of the רמב״ם and the ראב״ד. The ערוך השלחן and the שו״ת אחיעזר assume that we rule in accordance with the opinion of the ראב״ד.
In a lengthy תשובה (that has not been widely accepted), the יעב״ץ strongly defends, even recommending, the utilization of פילגשים.
It is reported that ר׳ יעקב משה טולידאנו suggested utilizing the method of פילגש to avoid potential עגונה concerns. ר' יוסף אלי' הענקין strongly objected to this proposal.
No comments:
Post a Comment