תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צז עמוד א
אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח. למעוטי מאי? אילימא למעוטי יין מגתו....אלא למעוטי יין קוסס, מזוג, מגולה, ושל שמרים, ושריחו רע,...אי למעוטי מזוג...אי למעוטי מגולה...אי למעוטי של שמרים...אלא למעוטי שריחו רע. ואיבעית אימא: לעולם למעוטי מגולה
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קז עמוד א
אמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין, ולא הוה לן חמרא. אייתינא ליה שיכרא - ולא אבדיל, ובת טוות. למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא, ואבדיל, וטעים מידי. לשנה תו איקלע לאתרין, לא הוה לן חמרא, אייתינא שיכרא. אמר: אי הכי - חמר מדינה הוא. אבדיל וטעים מידי...בעא מיניה רב הונא מרב חסדא: מהו לקדושי אשיכרא? - אמר: השתא ומה פירזומא ותאיני, ואסני, דבעאי מיניה מרב, ורב מרבי חייא, ורבי חייא מרבי - ולא פשט ליה, שיכרא מיבעיא? סבור מינה: קדושי הוא דלא מקדשינן עילויה, אבל אבדולי - מבדלינן. אמר להו רב חסדא: הכי אמר רב כשם שאין מקדשין עליו - כך אין מבדילין עליו...תנו רבנן: אין מקדשין על השכר. משום רבי אלעזר בר רבי שמעון אמרו: מקדשין.
רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן יז
אמימר איקלע לאתרין לא הוה הלן חמרא ואייתינן ליה שיכרא אמר חמר מדינה הוא אבדיל וטעים מידי פירש רשב"ם האי חמר מדינה הוא אין יין בעיר הזאת כי אם שכר הלכך מבדילין בו וכן הלכה...בעי מיניה רב חסדא מרב הונא מהו לקדושי אשיכרא פי' רשב"ם היכא דהוה חמר מדינה ומסיק דאין מקדשין ואין מבדילין עליו ואין להביא ראיה מכאן דאין מקדשין על השכר היכא דהוי חמר מדינה דאפשר למימר כי היכי דלא קי"ל כוותיה במאי דאמר אין מבדילין עליו הכי נמי בקידוש לא קי"ל כוותיה אלא כמו שמבדילין עליו כך מקדשין עליו וכ"ש אי מפרשינן מהו לקידושי אשיכרא היכא דלא הוי חמר מדינה והשתא ניחא טפי דלא פליג רב הונא אאמימר וא"כ אפשר נמי דלרב הונא מקדשין עליו היכא דהוי חמר מדינה...ונראה שדעת ר"י נוטה שמקדשין על השכר היכא דהוי חמר מדינה וכ"כ רבינו אב"ן דמקדשין על השכר אם הוא חמר מדינה ויראה לי אע"פ שיכול לקדש על השכר אם הוא חמר מדינה טוב הוא יותר לקדש על הפת כיון שהסעודה באה לכבוד שבת אבל בבקר יראה שיברך על השכר קודם ברכת המוציא. דאל"כ בטלה קידוש של היום דרבינן ליה מקרא כמו קידוש הלילה ולמה נבטלנו כיון דאפשר לקיימו על השכר
רמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה יד - יז
אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח...יין שטעמו טעם חומץ אף על פי שריחו ריח יין אין מקדשין עלי...יין שריחו ריח החומץ וטעמו טעם יין מקדשין עליו...מדינה שרוב יינה שכר אף על פי שהוא פסול לקידוש מותר להבדיל עליו הואיל והוא חמר המדינה.
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רעב
במקום שאין יין מצוי מקדשין על השכר ושאר משקין כיון שאין יין מצוי שם הוי שאר משקין חמר מדינה ופרשב"ם שנקרא חמר מדינה כשאין יין בכל העיר...ומדברי הרמב"ם ז"ל יראה שאין מקדשין עליו שכתב מדינה שרוב יינה שכר אע"פ שאין מקדשין עליו מבדילין עליו הואיל והוא חמר מדינה…וכתב א"א ז"ל שמקדשין על השכר אם הוא חמר מדינה ומ"מ יותר טוב הוא לקדש על פת כיון שהסעודה באה לכבוד שבת אבל בסעודת הבקר יותר טוב לקדש על השכר פי' שיברך עליו שהכל נהיה בדברו קודם לברכת המוציא שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעב סעיף ט
במקום שאין יין מצוי, י"א שמקדשים על שכר ושאר משקין, חוץ מן המים. וי"א שאין מקדשין. ולהרא"ש, בלילה לא יקדש על השכר אלא על הפת, ובבקר יותר טוב לקדש על השכר, שיברך עליו שהכל קודם ברכת המוציא, שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי, ודברי טעם הם. הגה: וכן המנהג פשוט כדברי הרא"ש. ואם יין בעיר, לא יקדש על הפת.
ערוך השולחן אורח חיים סימן רעב סעיף י - יד
כתב הרמב"ם שם דין י"ז מדינה שרוב יינה שכר...ומדלא ביאר שזהו דווקא בקידוש הלילה ש"מ דס"ל דאין חילוק בזה בין קידוש הלילה לקידוש היום...והנה גם הרי"ף כתב בפ' ערבי פסחים דאין מקדשין אלא על היין רק אם חביב ליה פת מקדש על הפת וזהו דעות הגאונים הקדמונים....אבל הרא"ש פ' ע"פ [סי"ז] כתב שמקדשין על השכר אם הוא חמר מדינה ושכן דעת ר"י בעל התוס' וראב"ן ולזה הסכימו רוב הגאונים ע"ש ואמת דמגמ' [פסחים ק"ז.] משמע להדיא דאין חילוק בין קידוש להבדלה...אמנם בירושלמי ברכות רפ"ח מפורש כהאוסרים שאומר שם מבדילין בלא יין אלא על השכר ואין מקדשין בלא יין ע"ש והמתירין לא חשו לזה כיון דבגמ' הוא להיפך...ורבותינו בעלי הש"ע הכריעו בסעי' ט' כהרא"ש וז"ל...ומ"מ לא יקדש על השכר לכתחלה בלילה מפני שזהו נגד דעת הרי"ף והרמב"ם אבל ביום בהכרח לעבור על דעתם דאל"כ אין כאן היכר ושינוי כמ"ש ונמצא דלהלכה הכריעו דלא כהרמב"ם ולא כר"ת אלא שבמקום שאנו יכולין לצאת דעותיהם מוטל לעשות כן ואם אין ביכולת מוקמינן אדינא...מיהו גם גדולי הדור נהגו בשחרית לברך אשכר [עב"ח ומג"א שהמהרש"ל והר"ר שכנא עשו כן והיה להם יין ע"ש] וטרחו המפרשים ליתן טעם בזה יש מי שכתב שרצו לפטור המשקין שבתוך הסעודה [ב"ח] ויש מי שכתב מפני שהיין ביוקר [ט"ז סק"ו]...או אולי היה השכר חביב עליהם דמטעם זה גם היום הרבה בזמנינו שמקדשין בשחרית על יי"ש משום דלרוב העולם חביב היי"ש קודם האכילה...אמנם כל הטעמים אין מתקבלים על הלב דסוף סוף וודאי יין טוב מן שארי משקים ולמה לא עשו קידוש על היין גם ביום כיון שהיה להם יין בביתם או בעיר ולענ"ד נראה ברור טעם אחר….במדינות הצפוניות כשלנו ידוע שאין אצלינו יין כלל והמובאים ממדינות אחרות אין באפשרי להשיגם מפני היוקר הגדול וגם הרבה יראי אלקים שאינם רוצים לשתותן מפני ההכשר כידוע ואין אצלינו רק יין מצמוקים והיין הזה בדוחק לברך עליו בפה"ג כמו שטרחנו בזה לעיל סי' ר"ב וסי' ר"ד ולעיל סעי' ז' ולכן הגדולים שהיו במדינתינו הרחיקו את עצמם מיין זה ודי להם בקידוש של לילה ובאמת כמשא כבד תכבד עלינו היין של צמוקים שלנו אך באין ברירה בהכרח לקדש עליו...והנה הקידושים עושים בלילה על הפת ובשחרית על היי"ש אבל הבדלה שקשה לשתות אז יי"ש בהכרח לעשות על איזה משקה...דבאמת כשנדקדק אין אצלינו חמר מדינה כלל זולת יי"ש דרוב בע"ב במדינתינו אין שותים בחול לא יין ולא שכר לכל סעודה ומה שייך לקרותם חמר מדינה ולכן בדחק גדול כזה די במה שרק שם משקה על זה אמנם זהו וודאי דעל יין יותר טוב מכל המשקין בין לקידוש בין להבדלה ובין על כוס של ברכה:
משנה ברורה סימן רעב ס״ק כז - ל
גם הרא"ש ס"ל כהי"א הראשון אלא דכיון שהפת בא לצורך סעודת שבת חשיב טפי משכר לקדש בו בלילה ולדינא יש ליזהר לכתחלה שלא לקדש בלילה על שום משקה חוץ מן היין או פת אם אין יין בעיר וכדלקמיה דהרבה גדולי הראשונים מחמירין שאינו יוצא בזה ידי קידוש וגם המחבר לא הכריע בזה להלכה…ואם חביב לו יין שרוף יכול לקדש עליו ביום לכתחלה במדינתנו שהוא חמר מדינה, אך….
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קז עמוד א
מטעימת יין - כל שהוא, רבי יוסי בר יהודה אומר: מלא לוגמא. אמר רב הונא אמר רב, וכן תני רב גידל דמן נרש: המקדש וטעם מלא לוגמא - יצא, ואם לאו - לא יצא.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעא סעיף יג
צריך לשתות מכוס של קידוש כמלא לוגמיו, דהיינו כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו, והוא רובו של רביעית.
משנה ברורה סימן רעב ס״ק ל
ואם חביב לו יין שרוף יכול לקדש עליו ביום לכתחלה במדינתנו שהוא חמר מדינה, אך שיזהר ליקח כוס מחזיק רביעית ולשתות ממנו מלא לוגמיו שהוא רוב רביעית ובדיעבד או בשעת הדחק שאין יכול לשתות כמלא לוגמיו ואין לו יין ושאר משקין אפילו שתיית כל המסובין מצטרפין למלא לוגמיו וכדלעיל סימן רע"א סי"ד
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רי סעיף א
האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים, והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים, מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין, ולאחריו אינו מברך כלל
ט"ז אורח חיים סימן רי ס״ק א
והשותה פחות מרביעית. נ"ל דיין שרף שבמדינתנו אינו בכלל זה דבזה א"א לשתות רביעית הלוג שהוא ביצה ומחצה וא"כ אזלי' בתר שיעור השתיה לרוב בני אדם בזה וראיה לזה מדאי' בר"י מביאו ב"י לענין בריה דיש חילוק דאם הוא דבר שדרך לאוכלו עם הגרעין חשבינן עם הגרעין כזית כו' ה"נ ניזול בתר דרך העולם ותו ראיה מריש פ' המוציא יין דאמרינן שם יין כדי מזיגה ומפרשינן כדי רובע רביעית שאם תמזגנו יעמוד על רביעית והוא שיעור כוס של ברכה ואמר רבא לענין שבת כיון דבעי' מידי דחשיב' והא נמי חשיב' פי' דחשיב לצרופי ביה מיא הרי לפנינו אע"ג דאין שם רביעית כיון דראוי למזוג בו מים עד רביעית ה"נ ביין שרף שאם שותה כדרך שבני אדם שותין בפעם אחד או אפי' בשתי פעמים כשאין הפסק ביניהם כשיעור שתיית רביעית כדאי' בסי' תרי"ב דבהא מצטרפין ב' השתיות להדדי לכשיעור ואז אע"פ שאין שם רביעית הלוג מ"מ כיון שראוי למזוג מים וישתה רביעית וא"א לשתות רביעית לסתם אדם קרינן ביה שפיר ושבעת ובלא"ה יש צד דבנ"ר א"צ (רביעית) דהא התוס' מספק' להו בזה נוכל לסמוך ולומר דה"ל כאלו שתה רביעית בי"ש וחייב בברכה אחרונה כנלע"ד:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קצ סעיף ג
שיעור שתיית יין להתחייב בברכה אחרונה יש ספק אם די בכזית או ברביעית, לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק, והכא א"א לשתות פחות מכזית, דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית, הלכך ישתה רביעית שלם.
מגן אברהם סימן קצ ס״ק ד
שתיית יין. וה"ה בשאר משקין יש ספק (הג"מ פ"ג ומרדכי פרק כ"מ ד"מ) והספק דיש לדמותו לאכילה והוי בכזית או נאמר כיון דקי"ל ושבעת זו שתיה בעינן שישתה כדי שביעה דהוי רביעית כמ"ש ס"י ויש רוצין לומר דעל יין שרף מברך בפחות מכזית דבפורתא מייתבא דעתיה ול"נ דבעינן כשיעור דהא בודאי יש יינות חזקים ומאכלים טובים כגון מרקחת דבפורתא מיתבא דעתיה ואפ"ה בעינן כשיעור דלא חלקו חכמים בשיעורי':
משנה ברורה סימן קצ ס״ק יד
הסכימו דאין חילוק בין שאר משקין ובין יין שרף אע"פ דביי"ש מייתבא דעתיה דאינשי בפחות מרביעית דלא חילקו חכמים בשיעורן ודלא כט"ז לקמן בסימן ר"י
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן רעב אות ו
שמקדשין. עיין מ"א. פסחים ק"ז א' אמימר לא היה לו יין להבדלה ובת טוות, אלמא אע"פ שאין עכשיו, כיון שמצוי כל השנה צריך להדר אחריו. ועל יין שרף הראה לסימן ער"א סעיף י"ג, דבעינן רוב רביעית היינו בלא הפסק, כבסימן תע"ב במ"א אות י"א, ויין שרף אי אפשר לשתות כך. ועיין אליה רבה אות י"ג ובסימן רפ"ט [מ"א] סעיף [קטן] ג', ואי"ה שם [באשל אברהם] יבואר:
שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן מט
נפשו היפה בשאלתו אי שיעור אכילת קדשים בכזית או סגי בכל שהוא...והנה צריכים לומר אע"ג דליכא מצוה גמורה באכילת פחות מכזית מ"מ איכא מצוה לקבל מתנות כהונה אפילו שיהי' פחות מכזית...ויש ללמוד מדברי תוס' ישנים דרפ"ד דיומא הנ"ל ממ"ש דאי היו שבעים מאכילה כפול היו חוטפים גם כן ש"מ דכל אכילה שאדם שבע מאותה האכילה ע"י שמתברך במעיו יצא ידי חובתו כמו בכזית, והוא דין חדש, והסברא נותנת כן שזהו בכלל לשון אכילה דקרא, ועיין ט"ז בא"ח רס"י ר"י ומג"א פליג סימן ק"ץ סק"ד ועמ"ש עוד בסי' רע"ב ססק"ו.
שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן קנט
בדבר קידוש על יי"ש פחות מרביעית. במה שכתב כת"ר בענין אם מותר לקדש על יי"ש בכוס פחות מרביעית. הנה כת"ר הביא דברי הפמ"ג (א"א סימן ערב) דמכיון דמברכים לאחריה ואזלינן בתר שיעור שתיה לרוב בני אדם ה"ה דמקדשין. וכת"ר דוחה דברי הפמ"ג מדברי המל"מ בהלכות ברכות (פ"ג) דלא אזלינן בתר דרך שתיה של רוב בני אדם, שכתב שם לדחות דברי האומרים לענין שתיית קפה שמברכים לאחריו אעפ"י שיש מתחלת השתיה עד סוף השתיה יותר מכדי שתיית רביעית...ולדעתי דינו של הפמ"ג אינו דומה לדינו של המל"מ, כי דינו של המל"מ הוא לענין הפסק בשתיה שלא שתה בבת אחת, ודינו של הפמ"ג הוא לענין שאצל רוב בנ"א הוא שיעור שתיה וכמו שאומר הט"ז....אבל בדין יי"ש לקידוש סברת הט"ז הוא בסימן רי דאמרינן ושבעת זו שתיה השיעור הוא בכל מה שהוא שבע...וז"ל החת"ס או"ח (סימן נט): מדברי תוס' ישנים יומא ריש פ"ד ממ"ש דאי היו שבעים מאכילה היו חוטפים ג"כ ש"מ דכל אכילה שאדם שבע מאותה אכילה ע"י שמתברך במעיו יוצא יד"ח כמו בכזית והוא דין חדש והסברא נותנת כן שזהו בכלל אכילה דקרא, ועיין ט"ז או"ח (סימן רי) ומג"א פליג בסימן קצ ס"ק ד' ועיין עוד מ"ש בסימן ערב סוף סק"ו, ע"כ. א"כ ביי"ש זהו שיעור שלם לכל אדם אף שהוא פחות מרביעית שפיר י"ל דכמו דאזלינן לענין ברכה אחרונה כפי הנוהג ברוב בני אדם, כן לגבי קדוש חשיב כמו רביעית ממש, ואין ראיה מהמל"מ נגד דינו של הפמ"ג, ואף שהמג"א חולק על הט"ז, הרי חולק הוא גם על הברכה אחרונה וס"ל דלא פלוג בשיעורין, אבל למאן דס"ל דמברכין ברכה אחרונה שוב לא תחלוק דהוי שיעור נמי לענין קדוש. ובעיקר דברי הפמ"ג שהביא כת"ר עיין פמ"ג א"א (סימן קצ אות ב) מזכיר דהט"ז בסימן רי כתב דיכול לברך ברכה אחרונה על יי"ש שהוא פחות מכשיעור, ואומר דספק ברכות להקל וכן הוא כופל דבר זה במקומות אחרים בסימן ר"י, אבל דעת שאר אחרונים דאין לברך על יי"ש פחות מרביעית.
Summary:
The גמרא addresses the subject of using שכר for קידוש and הבדלה. The גמרא cites the opinion of אמימר that provided שכר is חמר מדינה, then it may be used for הבדלה. However, the גמרא also cites רב חסדא that one may not recite on הבדלה on חמר מדינה. With respect to קידוש, the גמרא also cites conflicting opinions regarding using חמר מדינה.
In a scenario where יין is not available, the רא״ש appears to allow for one to recite קידוש over חמר מדינה on שבת morning. However, for Friday night he would prefer one use פת instead of חמר מדינה. In contrast, the רמב״ם rules that while one may use חמר מדינה for הבדלה, it may not be used for קידוש, even where wine is not available.
The שלחן ערוך cites both opinions but ultimately appears to rule in accordance with the view of the רא״ש. For this reason, the ערוך השלחן works to defend the practice of those who are accustomed to making קידוש over beer. The משנה ברורה permits one לכתחילה to make קידוש on שבת morning over יין שרף, whiskey, in the event it is more חביב to him. However, he adds an additional requirement: that one consume the requisite שיעור, a רוב רביעית. This additional requirement is based on a statement from the גמרא and codified by שלחן ערוך that קידוש requires a מלא לוגמיו, which is a רוב רביעות.
There are those who seek to defend the practice of reciting קידוש over less than a רביעית of whiskey, noting the novel ruling of the ט״ז who requires a בורא נפשות after less than a רביעית. He reasons that since this is the normal amount that is consumed with respect to this food item, it receives a בורא נפשות for an amount below the standard שיעור. It is of note that the מגן אברהם and משנה ברורה reject this ruling of the ט״ז. It does appear that the פרי מגדים and חתם סופר are more open to accepting the ruling of the ט״ז. The הר צבי and others suggest potentially extending the ruling of the ט״ז to הל׳ קידוש, allowing for קידוש to also be recited on less than a רביעית.
No comments:
Post a Comment