סדר רב עמרם גאון (הרפנס) קריאת שמע וברכותיה סדר ק"ש וברכותיה
ולאלתר מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת שמע ביוצר אור. אסור לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע
רא"ש מסכת ברכות פרק ה סימן ה
גרסי' בפרק כל כתבי הקודש (דף קיח) אמר רבי יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי אמרינן בפסוקי דזמרה ומאי ניהו מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל ותקינו רבנן למימר ברכה מקמייהו וברכה מבתרייהו ומאי ניהו ברוך שאמר וישתבח הלכך מיבעי ליה לאינש דלא לאישתעויי מכי מתחיל ברוך שאמר עד דמסיים ליה שמונה עשרה
הגהות מיימוניות הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ז אות ע
וברוך שאמר וישתבח הוי כמו ברכה הסמוכה לחבירתה ובדברי גאון כתוב אסור לאישתעויי בין ברוך שאמר עד שחותם בישתבח מספר אבי"ה וגרסי' בירושלמי המספר בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזר עליה ממערכי המלחמה ולכך נהגו לומר ישתבח מעומד כמו יוצר שהרי אסור להפסיק בנתיים אך נהגו להפסיק וכן רש"י אסר להפסיק וכן באלפס כתב הלכתא דלא מיבעי' ליה לאשתעויי מכי מתחיל בברוך שאמר עד מסיים ליה י"ח ע"כ
ספר כלבו (1490) סימן ד
וכתב הריא"ף ז"ל דלא מבעי ליה לאיניש לאשתעויי מכי פתח ברוך שאמר עד סוף י"ח ברכות של תפלה...והרב בעל האשכול ז"ל כתב הטעם לפי שברוך שאמר נתקן עם התפלה להסדיר שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל, וכיון שכן הוא, אינו דין לספר בין סדור השבח והתפלה
ערוך השולחן אורח חיים סימן נד סעיף א
אף ע"ג דפסוקי דזמרה ויוצר אור הם שני ענינים ואומרים קדיש ביניהם מ"מ אסור להפסיק בדיבור בין ישתבח ליוצר מפני שכולם מסדר התפלה הם וכענין אחד הם
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן נד
המספר. עיין מ"א. שצ"ע להפסיק אפילו במזמורים בין ישתבח ליוצר אור. ועיין מה שכתבתי באות א' מזה. ובמטה משה [סימן נג] הביאו אליה רבה אות ב', שהקליפות מבטלים לעלות התפלה, וע"י פסוקי דזמרה מכריתם, וכששח חוזר "עליה" בשביל עבירה הזאת אותם הגדודים שהם מעריכין המלחמה בינינו בעונותינו הרבים, על כן ראוי שלא לספר
טור אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נד
ישתבח אינו פותח בברוך לפי שהוא סמוך לב"ש...וכתב רב עמרם ולאלתר מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת שמע ויוצר אור ואסור לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע. וה"מ במידי דלאו צרכי צבור הוא אבל במידי דצרכי צבור או לצורך מי שבא להתפרנס מן הצדקה ובעי למפסק ליה שפיר דמ
ספר כלבו (1490) סימן ד
וכתב הריא"ף ז"ל דלא מבעי ליה לאיניש לאשתעויי...אמנם בעניני מצוה כגון לפסוק צדקה לעניים או לדבר מצוה אחרת מותר לספר אחר ברכה שלאחריו שהיא ישתבח
ביאור הגר"א אורח חיים סימן נד סעיף ג
ויש כו'. שאין זה עבירה וכמ"ש הרשב"א על ההיא דספ"ג דמנחות תנא סח כו' שלא אמרו עבירה כו' אלא במפסיק בדבר הרשות כו' וכ"כ הרא"ש שם שאין חוזר עליה כו' ואע"ג שכתב שם דמ"מ איסורא מיהא איכא וכ"פ הטור וש"ע בסי' כ"ה הא כתב שם משום שגורם לברך ברכה שאינה צריכה משא"כ כאן ועב"י שם ומ"א שם ס"ק י"ז
רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב ג חלק א
יאמר ברוך שאמר שהיא ברכה שתקנו רבנן קודם ההלל ואחר כך יאמר פסוקי דזמרא שהוא ההלל שהוא תהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה ואחריהם יאמר ברכה אחת שהי' ישתבח כך תקנו רבנן ויהא עם גומרי ההלל בכל יום כלומר אלו המזמורי' של פסוקי דזמרא כך פשוט בשבת. ואסור לדבר משיתחיל ברוך שאמר עד שישלים תפלת י"ח כך כתב רי"ף פרק אין עומדין ויש מי שכתב עד שישלים ישתבח אבל בין ישתבח ליוצר יכול לדבר
בית יוסף אורח חיים סימן נד
וכתב רב עמרם ולאלתר מיבעי...כן כתבו ג"כ הרי"ף והרא"ש….וכתב הכלבו...אמנם בעניני מצות....ורבינו ירוחם (נתיב ג ח"א כג.) כתב שיש מי שסובר שבין ישתבח ליוצר יכול לדבר ודברי הרי"ף והרא"ש עיקר וכן כתבו הגהות מיימוניות בפ"ז מהלכות תפלה (אות ע) גרסינן בירושלמי המספר בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזר עליה ממערכי המלחמה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נד סעיף ג
המספר בין ישתבח ליוצר, עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה, מותר להפסיק. הגה: ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבהכ"נ שיעשה לו דין, בין ישתבח ליוצר, דכל זה מיקרי לצורך מצוה ולאחר כך כשחוזרין להתפלל יאמר הש"צ מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם, כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו. ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש (כל בו). וכן מי שלא היה לו ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש, יכול להניחם ולברך עליהם, אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר (א"ז פ' תפלת השחר), וכ"ש שלא יפסיק לאחר שאמר הש"ץ ברכו קודם שמתחילין ברכת יוצר - ב"י סוף סי' נ"ז בשם המנהיג וע"ל סוף סי' נ"ז
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן טז
ובדבר שיש שעונים בריך הוא באמצע פסד"ז נראה פשוט דשלא כדין עושין דליכא שום דין לענות בריך הוא אלא נוהגין מטעם שכתב מג"א בסימן נ"ו סק"ח כדי שהחזן ידע שלא להפסיק וגם כתב שרק קצת נוהגין לומר זה וא"כ ודאי לא עדיף מב"ה וב"ש שהוזכר בסימן קכ"ד סעיף ה' ויש לזה מקור מגמ' דאיתא בהגר"א ובמ"ב שמ"מ אין לענות בפסד"ז כיון שליכא חיוב וכ"ש בריך הוא שאין לענות בפסד"ז אבל בין ישתבח ליוצר יכול לענות
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן נד
וראיתי בספר הכלבו (סי' ו)...ואם איחר והפסיק בין פסוקי דזמרה לקדיש יאמר ברכו בלא קדיש וראיה לדבר ברכו של ערבית שאומר בלא קדיש אך טוב שיאמר פסוקים דתהלים או שאר פסוקים עד שלשה או יותר ואחר כך יאמר קדיש שלא לשנות מנהג התפלה….נראה מכאן דאע"ג דאם הפסיק איכא תקנה לומר קדיש על ידי שיחזרו ויאמרו מקצת פסוקי דזמרה מכל מקום לכתחלה עדיף טפי להפסיק בין קדיש לברכו ולא בין קדיש לישתבח
שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן ה
במי שהיה עוסק בפסוקי דזמרה, והשיג את הצבור, והגיע לישתבח, האם רשאי להוסיף שם מזמור אחד או שנים, או לחזור על אחד מן המזמורים של פסד"ז עד שיגיע השליח צבור לישתבח, או יש בזה חשש הפסק...כ' הברכי יוסף שם שאינו צריך לחזור אלא פסוק פותח את ידיך בלבד ולא שאר המזמור. והמשנה ברורה (שם ס"ק טז) כ' מהחיי אדם בשם הלבוש שצ"ל מפותח את ידיך עד סוף המזמור כסדר. ע"ש…..אולם גם בשאר מזמורים אם רוצה לחזור לאומרם בכוונה, נראה שאין בזה חשש הפסק שלא לצורך. ועכ"פ כשאין סיבה לחזור משום כוונה, שמעיקרא כיון כהוגן, נראה דלא אריך לחזור על שירת הים, או לומר מזמורים בינתים, הואיל וברכת ישתבח צמודה לזמירות שאמר תחלה, שהיא ברכה שלאחריהם, ומש"ה אינה פותחת בברוך הואיל והיא סמוכה לחבירתה היא ברכת ברוך שאמר שנתקנה לפניהם, ואין הפסוקים נחשבים הפסק, הואיל ונתקנו עליהם. ומטעם זה ג"כ אסור להשיח בינתים...ולכן כל שחוזר על מזמור של פסד"ז, וכ"ש אם אומר מזמורים אחרים, יש בזה חשש הפסק שכל יתר כנטול דמי….וכ"ש לומר מזמורים אחרים שיש קפידא, ולא אריך למעבד הכי לכתחלה משום הפסק. ואם משום שלא יהיה יושב ובטל, סמי בידיה לסיים ברכת ישתבח, ואז יהא מותר לו לעיין בספר במחשבה בלבד, שזה מותר בין ישתבח ליוצר לכל הדעות כשאינו מוציא בשפתיו
קיצור הכוונות - רמ״ח לוצאטו (רמח"ל) עמוד קי
כל העשרה ימים של תשובה שבהם הנסירה נעשית אומרים שיר המעלות ממעמקים בין ישתבח ליוצר לפי שיוצר היא בבריאה שהיא בסוד אימא כידוע וכל הנסירה נעשית על ידה ולכן אומרים אותו סמוך ליוצר היינו בין יצירה לבריאה ויכוין עומק בגמטריא רי"ו בסוד הגבורות הננסרות מז"א והולכות אל נוק' כידוע בסוד הנסירה ויכוין העשרה עמקים הנזכרים בספר יצירה בסדר זה: הב׳ ימים ראשונים והם הב׳ ימים של ר"ה שניהם עומק ראשית יום ג׳ עומק אחרית יום ד׳ עומק טוב ועומק רע יום ה׳ עומק דרום יום ו׳ עומק צפון יום ז׳ עומק מזרח יום ח׳ עומק רום ועומק תחת יום ט׳ וי׳ והם ערב יוה"ק ויה"ק עצמו עומק מערב
מגן אברהם סימן נד ס"ק ב
המספר וכו'. ובכתבים כתב לומר בעשרת ימי התשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ"ע
משנה ברורה סימן נד ס"ק ד
המספר - ובכתבים כתב לומר בעשי"ת מזמור ממעמקים קראתיך ד' בין ישתבח ליוצר וצ"ע
ערוך השולחן אורח חיים סימן נד סעיף א
אף ע"ג דפסוקי דזמרה ויוצר אור הם שני ענינים ואומרים קדיש ביניהם מ"מ אסור להפסיק בדיבור בין ישתבח ליוצר….והפוסקים הביאו מירושלמי דהמספר בין ישתבח ליוצר...ואין זה ענין למה שיש נוהגים לומר בעשרת ימי תשובה שיר המעלות ממעמקים אחר ישתבח דזה נחשב כמסדר התפלה כמו דלהרמב"ם אומרים אז ישיר אחר ישתבח כמ"ש בסי' נ"ב והפסק לא מקרי רק דברי חול, והמג"א סק"ב נשאר בצ"ע ולא ידעתי למה
דגול מרבבה אורח חיים סימן נד
מג"א ס"ק ב ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ"ע. ועיין בעטרת זקנים סימן נ"ו ס"ק ב' מה שכתב בשם רש"ל [שו"ת סימן סד], ועיין שם במג"א ס"ק ז'. ועיין ברמב"ם פרק ז' מהלכות תפלה [הלכה יג] שיש נוהגין לקרות שירת הים ושירת האזינו בין ישתבח ליוצר
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן כא
במקום שנהגו במנהגי ונוסח אשכנז ועתה שניתוספו אנשים שנוהגים במנהגי ונוסח ספרד ושינו איזה מנהגים אם שפיר עבדו...פשוט לע"ד שאם רוב המתפללים הם מאלו דנוסח אשכנז ודאי לא היה להם להנהיג אלו המנהגים נגד רוב המתפללים….אבל דברים חדשים שאין בזה סתירה להמנהגים הראשונים אלא שמתחלה לא נהגו בדבר זה ועתה רוצין להנהיג יש ודאי רשות להנהיג אבל צריך הסכם אדם חשוב דהוא הרב של הקהל...ולכן כאמירת מזמורי תהלים כמו לדוד מזמור אחר שמ"ע דלילי ר"ה ויו"כ ואמירת שיר ממעמקים אחר ישתבח אף שג"כ לאלו שאין אומרים יש טעמים להקפיד שלדוד מזמור כיון שאינו דבר תפלה אלא אמירת שבח יש אולי הפסק שאינו לצורך קודם תתקבל שקאי על התפלה ומזמור ממעמקים אולי הוא הפסק בין ישתבח ליוצר מ"מ כיון שהיה זה בלא מעשה לא שייך לומר שהיה מנהג כך בקפידא אלא שלא הנהיגו זה ועתה כשרוצים רוב הקהל יכולים להנהיג
תשובות והנהגות כרך ב סימן מא
שאלה: תפלת שיר המעלות בעשי"ת לאחר ישתבח, הקדוש האריז"ל פירש שבעשרת ימי תשובה תיקון גדול הוא לומר בין ישתבח לקדיש שיר המעלות ממעמקים, ובמ"א סימן נ"ב נשאר בצ"ע שהלוא אסור לספר בין ישתבח ליוצר, וב"עטרת זקנים" סימן נ"ו בשם מהרש"ל כתב שהיינו לספר סתם אבל דברי שבח מותר, ובדג"מ ציין לעט"ז והביא ראיה לזה מהרמב"ם פ"ז מתפילה ובמ"ב העתיק המ"א, וברוב הישיבות שמתפללין בנוסח אשכנז לא אומרים, ובישיבה שלמדתי אצל מו"ר הגר"מ שניידר זצ"ל אמרו וכן נהגתי כאן, ויש שעוררו אצלינו כיון שמתפללין אשכנז אין לשנות ובפרט שבמ"ב הניח בצ"ע. ונראה שאף בפיוטים שבג' ברכות ראשונות שבשמו"ע, שגדולי הראשונים אסרו לאמרם מפני שבגמרא ברכות אמרו (לד א) שאל ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות, וכמובא בשו"ע ר"ס קי"ב ומ"מ ברמ"א הביא שיש מתירים לומר שאז זהו צורך הרבים, וכותב שכן המנהג וע"ש במ"ב שהביא שאין לשנות מהמנהג ע"ש, וכן רבינו הגר"א זצ"ל שהתנגד לפיוטים משום הפסק בג' ראשונות, הלוא התיר בר"ה ויוה"כ שהצורך גדול מאד, ומאחר שהקדוש האריז"ל שהיה כחד מקמאי לגלות סוד ה', מצא שאמירת שיר המעלות לפני יוצר אור הוא תיקון גדול בימי הדין, הסומך עליו אין לו לחשוש כלל להפסק בימים אלו שבזה גופא צורך גדול, ולצורך כעניית שלום שרי להפסיק, וכ"ש לתיקון דאמירת שיר המעלות בין ישתבח ליוצר. ומיהו אפשר שהענין הוא רק כשמתפללין בציבור ויש בזה זכות הרבים, שפיר אז ראוי להתפלל לישועה, אבל ביחיד אף שבעשרת ימי תשובה הקב"ה קרוב לתשובה גם ליחיד, מ"מ בתפלה גם בר"ה מפורש בע"ז (ד ב) דרבים עדיפי בר"ה ומתקבלת התפילה טפי, ולכן ביחיד אולי לא כדאי, וראוי לחשוש להפסק, ובפרט אם אינו אומר בכוונה גדולה וכמו שנהגו בציבור, ולכן נאה לדקדק לומר עם הציבור דוקא, אבל אין אני רואה חשש במנהג שלנו לומר בציבור ובכוונה כדברי הקדוש האריז"ל. וגם הנוהגין שלא לומר שיר המעלות בין ישתבח ליוצר מ"מ כשמתפלל עם ציבור שאומר אין לו לשתוק מלומר עמהם דכיון שהציבור אומרים המזמור להמתיק הדינים ועת רצון היא למעלה לתפלה והוא שותק, ראוי לחשוש לאיסור המבואר בברכות כ: "כל העולם עוסקים בו בשבחו של מקום והוא יושב בטל" ואף שמתכוון לטובה לחוש להפסק, כשהוא עם ציבור שאומרים וניכר ששותק לפרוש מהם ראוי לחשוש, ואדרבה הרי הוא כקורא תגר על הציבור שעושים שלא כדין, ובזה לא גרע עכ"פ מעניית שלום דשרי, ובמעשה רב איתא שלא לפרוש מן הציבור אם אומרים פיוטים ואף שדעתו שלא לומר משום הפסק ס"ל שלא יפרוש מהציבור, וכ"ש בזה וכ"ה ברמ"א סימן ס"ח, ואם אינו רוצה לומר, ראוי לו להאריך בתפלה קודם, שיהא עוד באמצע תפלתו כשאומרים שיר המעלות כדי שלא יהא נראה כפורש אלא כעוסק בתפילתו, אך יזהר לסיים ישתבח לפני הקדיש ששייך כבר ליוצר אור, וא"ש.
אלף למטה סימן תקפ״ד אות ט
ואם בשעה שהציבור אומר ממעקים הוא עומד עדיין בפסוקי דזמרא, רשאי לומר עמהם שהרי זמירות אלו מוסיפים בהם כל א׳ לפי מנהגו וכיון שהוא רוצה לומר המזמור עם הציבור רשאי ומ״מ כשמגיע אחר ישתבח יוכל לאומרו במקומו
פסקי תשובות אורח חיים סימן נד
מ"ב סק"ד: ובכתבים כתב לומר בעשי"ת מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר. וצריך עיון. ובשאר האחרונים תמהו על הצ"ע דהמג"א, דהא ברמב"ם (פ"ז מהל' תפילה הי"ג) מצינו גם מנהג לומר שירת הים בין ישתבח ליוצר אור, ולא שבקינן פשיטותיה דהאר"י ז"ל דנהירין ליה שבילי דשמיא שיש באמירת מזמור זה בעשרת ימי תשובה בין ישתבח ליוצר משום תיקון גדול לעשרה עומקין המוזכרים בספר יצירה, וכפי שהאריך הרח"ו ז"ל בפרי עץ חיים (שער ר"ה פרק ז'), וגם יחיד רשאי לאמרו, ונכון לכוין שאמירתו הוא על דעת המכוונים סוד הדבר. ואם שכחו לאומרו וכבר התחיל הש"ץ קדיש, שוב לא יאמרוהו בין קדיש לברכו, דמקום אמירתו הוא דווקא לפני קדיש.
Summary:
The גמרא itself does not impose any restriction on speech during פסוקי דזמרא nor between פסוקי דזמרא and ברכות קריאת שמע. However, רב עמרם גאון already ruled that one may interrupt between ישתבח and יוצר אור. The רא"ש adopts the same essential ruling, drawing upon a גמרא which discusses the intrinsic connection between ברוך שאמר and ישתבח. From the רא"ש, it is not readily apparent how this would restrict speech between ישתבח and ברכות קריאת שמע. The כלבו appears to address this more directly, noting the importance of maintaining an uninterrupted connection between the שבח of ברוך שאמר and תפילה. The ערוך השלחן also offers a (limited) explanation for such a prohibition. The פרי מגדים offers a mystical explanation.
The טור already seeks to limit the ruling of רב עמרם גאון, allowing for speech for purposes of צרכי הציבור or for a מצוה such as collecting צדקה. The כלבו introduces a similar limitation. The ביאור הגר״א explains that the problem of interruptions is specifically for a דבר רשות. (He further notes that by other areas - e.g. תפילין - where there is a potential to trigger a ברכה שאינה צריכה, that could present other concerns. But those don't apply here.) The רבינו ירוחם cites one extremely permissive opinion, seemingly allowing for unrestricted speech between ישתבח and יוצר.
The בית יוסף notes that the normative הלכה follows the ruling of the רא״ש, appearing to not allow for any exceptions. In codifying the ruling in שלחן ערוך he cites a second opinion as a יש מי שאומר, allowing for the exception of the כלבו. The רמ״א appears to adopt this opinion, recognizing various items that are permitted in this location. In a similar vein, רב משה allows for answering בריך הוא in this location, a response which is otherwise prohibited in locations where a הפסק is not allowed.
However, from a comment of the דרכי משה, it would appear that an interruption may not be so simple, as it may require תהילים to be recited again, to allow for the recitation of קדיש. The יביע אומר addresses whether one can say additional תהילים in this location. He ultimately concludes that such a practice should be avoided
The custom of reciting שיר המעלות in this location during עשי״ת appears to originate from the אריז״ל. The רמח״ל elaborates on some of the mystical explanations. The מגן אברהם cites the custom and leaves the matter of a potential הפסק as a צריך עיון (the מ״ב follows this approach as well).
The דגול מרבבא and ערוך השלחן push back on the הפסק concern raised by the מגן אברהם. In indirectly discussing the topic, רב משה categorizes the insertion as יש אולי הפסק. The תשובות והנהגות also does not appear to be overly concerned regarding the issue of הפסק. However, he recommends limiting the practice to a ציבור. He also cautions against those who have the custom to not recite it, to not sit silently (rather they should "drag" out their פסוקי דזמרא).
No comments:
Post a Comment