שיטת המהרי״ל וטעם א׳ למנהג - ע״פ המדרש על אברהם והנהר
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא, אות כב
ויקח את שני נעריו…קדמו השטן בדרך ונדמה לו כדמות זקן א"ל לאן אתה הולך...וכי מאחר שהדרך קרובה למה נתעכב שלשת ימים כיון שראה שלא קבלו ממנו הלך ונעשה לפניהם נהר גדול, מיד ירד אברהם לתוך המים והגיעו עד ברכיו, אמר לנעריו בואו אחרי ירדו אחריו, כיון שהגיע עד חצי הנהר הגיע המים עד צוארו באותה שעה תלה אברהם עיניו לשמים אמר לפניו רבש"ע…אם אני או יצחק בני טובע מי יקיים מאמרך על מי יתייחד שמך…מיד גער הקב"ה את המעין ויבש הנהר
ספר מהרי"ל (מנהגים), 1360 - 1427, וורמייזא, הלכות ראש השנה סימן ט
אמר מהר"י סג"ל מה שנוהגין לילך בר"ה אחר סעודה אצל ימים ונהרות להשליך במצולות ים כל חטאותינו, משום דאיתא במדרש זכר לעקדה שעבר אברהם אבינו בנהר עד צוארו…ומהר"י סג"ל נהג ג"כ להלוך אצל הנהרות
לראות דגים חיים בנהר וטעם ב׳ למנהג שנפרה ונרבה כדגים
ספר המנהגים (טירנא), רבי יצחק אייזיק מטירנא, סביבות 1425, ראש השנה
ותוקעין בברונא ג' פעמים קשר"ק [ג' פעמים] קש"ק [ג' פעמים] קר"ק. ובשאר מקומות תוקעין קשר"ק קש"ק קר"ק (וכן) ג' פעמים. ורגילין לילך על הנהר ולומר תשוב תרחמינו וגו' ורואים דגים חיים. מנחה. אשרי ובא לציון וחצי קדיש ותפילה כאמש בערבית. אבינו מלכנו וקדיש שלם
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תקפג אות ב
כתב מהרי"ל שנוהגים לילך אל הנהר ולומר תשוב תרחמנו וגו' משום דאיתא במדרש זכר לעקידה…וכן הוא במנהגים אלא שהוסיף שרואין דגים חיים ואפשר שהוא לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים
טעם ג׳ למנהג - מן מצולת ים ניכר ענין בריאת העולם
תורת העולה להרמ״א, חלק ג, פרק ששה וחמשים (עמוד מח)
ומנהג של ישראל תורה הוא במה שהולכים על מים ואומרים תשליך במצולת הים...כי מן מצולת ים ניכר ענין בריאת העולם, כי מצולת ים היא התהום והוא המקום היותר עמוק בים...וכשאנו הולכים שם רואים גבורתו של יוצר בראשית וכן אנו הולכים על המים בראש השנה שהוא יום הדין לשום כל אחד על נפשו ענין בריאת העולם והשם יתעלה מלך הארץ, ועל זה נאמר תשליך במצולת...ועל דרך זה נשלכים החטאים במצולת הים
טעמים ד׳ (לזכור תשובתו של אדה״ר), ה׳ (דרך שמושחין מלכים) וו׳ (שימשכו חסדי ה׳)
מחזור אהלי יעקב (לר׳ יעקב יצחקי, 1846-1917, מדאגסטן), עמוד קמט
יש לי לומר עוד טעם על פי הפשט למנהגן של ישראל שהוא תורה. שהוא לזכור תשובתו של אדם הראשון שנכנס במימי גיחון עד שהגיעו המים עד צוארו והיה מתענה שבע שבתות ימים עד שנעשה גופו ככברה…שבר״ה נברא האדם ובו ביום נידון ויצא בדימום….ע״כ עושין לו זכר אחר תפילת המנחה. ועוד לקיים מה שאמרו ז״ל בפ״ק דכריתות אין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם…ואמרו ז״ל אמר הקב״ה אומרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם…
שו"ת יחוה דעת חלק א סימן נו
מה המקור והטעם למנהג אמירת תשליך...מנהג אמירת תשליך ביום ראשון של ראש השנה וטעמו ונימוקו, נזכר במנהגי מהרי"ל…על פי מה שאמרו במדרש: שכאשר הלך אברהם...והנה מבואר בזוהר הקדוש (פרשת ויקרא י"ח) שעקידת יצחק היתה בראש השנה….וראה בסידור אהלי יעקב לר"ה…ומכיון שאנו עושים הרבה דברים בראש השנה לסימן טוב....לכן נוהגים גם כן ללכת על יד שפת הנהר לסימן טוב, שימשכו לנו חסדי השי"ת ורחמיו לכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום. כמאמר הכתוב: הנני נוטה אליה כנהר שלום.
התנגדות למנהג תשליך
מעשה רב אות רט
לא היה הולך לנהר או לבאר לומר תשליך.
תוספת מעשה רב מאת הר׳ יעקב כהנא, חתן הגאון ר׳ אברהם, אחי הגר״א שם
וכן נהג הגר״ח
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תקפג
הנהר. לזכור את העקידה כמ"ש במדרש והביאו ילקוט וכי מאחר שאין דרך מרובה למה נתעכב…ובא אברהם במים.
ֿמועדים וזמנים, ח"א סי' ל"ה, הערה א
ועיקר היתר הוצאה ביום טוב לא נתברר לן שהעולם נוהגים להוציא לא רק סידורים לתפלה שאינה אלא חיוב דרבנן, רק אפילו לתשליך בראש השנה שאינו אלא מנהג בעלמא, וכמה גדולי עולם זצ"ל לא נהגו לילך לנהר לתשליך וכן הספרדים לא נהגו במנהג זה, ויש לתמוה היאך נתיר הוצאה ביום טוב לצורך מנהג בעלמא.
כאיל תערוג - מועדים - אסופת הלכות מאת ר׳ אהרן יהודה ליב שטיינמן , עמוד שנא
רבנו נהג כדעת הגר"א ולא היה אומר תשליך. ובאחת השנים לאחר מנחה גדולה ביום א׳ דר״ה בכולל חזון איש, כל הציבור עלו לגג לומר תשליך, והגרמ״י ליפקוביץ נשאר על מקומו ושוחח ארוכות עם רבנו, וגם לא עלה לגג לומר תשליך. והעיד בנו הגר"ש שהיו מעט שנים שאחרי מנחה בכולל חזו"א עלה לגג הבנין שם ראו ואמר את התשליך.
שו"ת יחוה דעת חלק א סימן נו
ראיתי להגר"מ שטרנבוך בס' מועדים וזמנים ח"א (סי' ל"ד) בהערה שכתב….ומ"ש שגם הספרדים לא נהגו לאומרו, זה אינו, שהמנהג פשוט אצל הספרדים לאומרו ע"פ רבינו האר"י.
איזה פסוקים אומרים כשהולכין לתשליך
מיכה פרק ז פסקים יח -כ
מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקפג סעיף ב
אוכלים ראש כבש לומר: נהיה לראש ולא לזנב, וזכר לאילו של יצחק. הגה: יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים, שאגוז בגימטריא חטא, ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה (מהרי"ל). והולכין אל הנהר לומר פסוק: ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וגומר (מיכה ז, יט) (מנהגים). וגם נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה, ומנהג נכון הוא.
מגן אברהם סימן תקפג ס״ק ה
הנהר. שיש בו דגים חיים (מנהגים ומט"מ) עסי' תצ"ז ס"ב אבל בכתבים כתוב נהר או באר וטוב אם הם מחוץ לעיר ויש לילך ביום ראשון אחר מנחה קודם שקיע' החמה ולו' פסוק מי אל כמוך וגו' עכ"ל.
ערוך השולחן אורח חיים סימן תקפג
ויש נוהגים לילך ביום א' דר"ה אל הנהר ולאמר פסוקים ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וקורין לזה תשליך.
השלכת לחם או שאר מזון להדגים
ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות ראש השנה סימן ט
אמר מהר"י סג"ל מה שנוהגין לילך בר"ה אחר סעודה...ומהר"י סג"ל נהג ג"כ להלוך אצל הנהרות. ואמר כשהולכין אל הנהרות ביום טוב אל יוליכו עמהם שום מזון כדי לזרוק אל הדגים שבנהרות להראות להם לשמוח בהן דאית ביה חילול יו"ט, גם אם יזדמן לו גוי אצל הנהר אל יקח ממנו לחם להשליך אל הדגים משום דמוקצים הם לישראל משום דמחוסרין צידה, ואין מאכילין ביו"ט אלא לדבר הראוי לו. א"כ הנושא מזון עמו תרתי ריעותא עביד דנושא חוץ לעירוב ומאכיל את המוקצה. וכ"ש כשחל ר"ה בשבת דאין להעשות וכבר כתוב ג"כ לעיל.
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תקפג ס״ק ה
ועיין סימן תצ"ז סעיף ב' (טעות סופר תצ"ב) במ"א אות ב', אסור ליתן לדגים מזונות. ועיין אליהו זוטא [סימן] תקצ"ו [ס"ק ב] בשם מהרי"ל [הלכות ראש השנה עמוד רעח] שלא יתן פת לדגים, יע"ש.
מחצית השקל אורח חיים סימן תקפג ס״ק ה
בא למעט מנהג גרוע שכתב מהרי"ל [הלכות ראש השנה עמוד רעח] הובא (בא"ר) [באליהו זוטא] [סימן תקצו ס"ק ב] שמשליכים לנהר פת לחם לדגים. דמבואר בסימן תצ"ז דאסור ליתן לפניהם מזונות, כיון דאין מזונותיהם עליך.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תצז סעיף ב
דגים ועופות וחיה שהם מוקצה, אין משקים אותן ביו"ט ואין נותנים לפניהם מזונות שמא יבא ליקח מהם. וכל מה שאסור לאכלו או להשתמש בו מפני שהוא מוקצה, אסור לטלטלו.
באיזה זמן הולכין לתשליך
מגן אברהם סימן תקפג ס״ק ה
הנהר. שיש בו דגים חיים (מנהגים ומט"מ) עסי' תצ"ז ס"ב אבל בכתבים כתוב נהר או באר וטוב אם הם מחוץ לעיר ויש לילך ביום ראשון אחר מנחה קודם שקיע' החמה ולו' פסוק מי אל כמוך וגו' עכ"ל.
משנה ברורה סימן תקפג ס״ק ח
הנהר וכו' - ולומר תשוב תרחמנו וגו'. משום דאיתא במדרש שעבר אברהם אבינו עד צוארו במים כשהלך להקריבו ע"ג המזבח ואמר הושיעה כי באו מים עד נפש ואנו עושין זה זכר לעקידה. וטוב למקום שיש בו דגים חיים לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים. ובכתבים כתב נהר או באר וטוב שיהיה מחוץ לעיר. ויש לילך ביום א' אחר מנחה קודם שקיעת החמה ולומר פסוק מי אל כמוך וגו' עכ"ל.
פסקי תשובות אורח חיים סימן תקפג
וברבים ממקהלות החסידים נוהגים לדחות אמירת התשליך ליום שלפני ערב יוה"כ הנקרא 'שלוש עשרה מדות', והטעם כי בב' ימי ר"ה גמרו התפלה כשכבר כמעט פנה יום והיו צריכים עוד להספיק לקיים סעודת יו"ט ולא היה סיפק בידם לומר סדר תשליך לכן קבעוהו ליום שאומרים בו סליחות דשלש עשרה מדות כי גם פסוקי תשליך 'מי אל כמוך' מרומזים נגד הי"ג מדות, והוא יום סגולה והתעוררות רחמים ורצון שבו נחנך ביהמ"ק הראשון בימי שלמה המלך ע"ה ומסוגל לתשובה ולתפלה.
תשליך כשחל ראש השנה בשבת
ברכי יוסף (ר׳ חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי 1724 - 1806) אורח חיים סימן תקפג
והולכים אל הנהר לומר פסוק תשליך וכו'. כתבו גורי האר"י זצ"ל דביומא קמא דוקא איבעי למיזל. ואם חל בשבת כמדומה שראיתי בכתבי הרמ"ז שלא לילך. ושוב ראיתי בכתבי מהר"ר ישראל שלמה לינגו, שכתב שאמר לו הרב המקובל מהר"ר בנימין הכהן משם רבו הרמ"ז, דאם חל ר"ה בשבת לא יעשה כסדר הזה בשבת, אך ביום שני אחר מנחה כה יעשה. ולמד מזה מהר"י הנז' דאם אירעו אונס אף כשחל ר"ה בחול ולא עשה סדר זה ביומא קמא יוכל עשוהו ביום השני אחר מנחהו.
פרי מגדים (ר׳ יוסף בר מאיר תאומים, 1727 - 1792, מפרנקפורט) אורח חיים אשל אברהם סימן תקפג ס״ק ה
ובקצת מקומות ראיתי כשחל יום ראשון בשבת הולכין בשני לנהר, אפשר מטעם הוצאה שנושאין עמהם, ועיין סימן תקי"ח הוצאה שלא לצורך כלל ביום טוב ג"כ אסור.
משנה ברורה סימן תקפג ס״ק ח
ובקצת מקומות ראיתי כשחל יום א' בשבת הולכין בשני לנהר. ואפשר מפני שהנהר חוץ לעיר ומשום הוצאה שנושאין ספרים וכדומה לכך הולכין ביום ב' - פמ"ג.
בן איש חי (ר׳ יוסף חיים מבגדאד, 1835 - 1909) שנה ראשונה פרשת נצבים אות יב
סדר התשליך עושין אפילו חל ר"ה בשבת, וכן נמצא כתוב בכתיבת יד הרב מוהר"י ענתבי ז"ל בשם רבינו הרש"ש ז"ל, ואם נאנס ולא עשה התשליך ביום ראשון יעשה ביום השני אחר מוסף כן מצאתי כתוב בספר תורה לשמה כ"י.
שו"ת יחוה דעת חלק א סימן נו
ומעתה נבוא לשאלה אם יכולים לומר תשליך בראש השנה שחל בשבת, כי הנה בעצם אמירת תשליך בשבת בודאי שאין בזה כל פקפוק מצד ההלכה, ואדרבה, מכיון שזריזים מקדימים למצוות, ראוי להקדים ולאומרו ביום הראשון של ראש השנה…ושלא כמו שכתב בספר קיצור של"ה שאין לומר תשליך בר"ה שחל בשבת ע"ש. אלא שמכל מקום נראה שאם הים או הנהר חוץ לעירוב המקומי, יש לחוש בזמן הזה להוצאה של ספרי המחזורים...שהרי אפילו מצות תקיעת שופר שהיא מן התורה, עקרו אותה חז"ל כשחל ר"ה בשבת…אולם במקום שאין חשש זה קיים, כגון שהנהר או הים נמצאים בתוך השטח המוקף עירוב, יש לנהוג לומר סדר תשליך ביום הראשון של ראש השנה אע"פ שחל בשבת. ואע"פ שמרן החיד"א בברכי יוסף הביא בשם כמה מגדולי המקובלים, שע"פ הסוד אין לומר תשליך בר"ה שחל בשבת….אולם הגאון בעל חקרי לב (בח"ב שיורי או"ח סי' י"ח) כתב לחלוק בזה על מרן החיד"א, ושאף ע"פ הקבלה אין חשש בזה, ושאין לבטל מנהג הקדמונים שנהגו לאומרו בר"ה אף כשחל בשבת...ובאמת שמרן החיד"א עצמו בשו"ת חיים שאל ח"ב (סי' י"א אות ג) כתב, שאין לחוש לסודות שלא גילה האר"י ז"ל….וכן פסק הגאון רבי יוסף חיים בספר בן איש חי…וכן כתבו עוד אחרונים וכן עיקר.
פסקי תשובות אורח חיים סימן תקפג
וההולכים בעקבות האר"י ז"ל נחלקו בדבר, יש שכותבים שבכל ענין, אף כשיש עירוב ואין כלל חשש הוצאה, אין אומרים תשליך ביום א' דר"ה שחל בשבת אלא נדחה ליום ב' דר"ה כי עפ"י הסוד אין לאמרו בשבת, ויש שכתבו שיום א' דר"ה עדיף אף כשחל בשבת.
Summary:
The מהרי״ל attributes the practice of going to the נהר after the meal on ראש השנה to the מדרש which connects states that אברהם was stopped by a נהר on the way to the עקידה. The ספר מנהגים includes a very brief comment regarding this מנהג, noting the custom to attend, to recite a certain פסוק from מיכה. He further notes that there should be fish in the water. The דרכי משה suggests that the reason for the fish is that אברהם perhaps davened that his son should be saved and that he should multiply like the number of fish. These appear to be the earliest citations of the מנהג.
While the רמ״א himself offers an alternate suggestion for the מנהג in תורת העולה, later authorities also suggest reasons for the custom. For example, the סידור אהלי יעקב notes that there is a tradition that going to a body of water is a סימן טוב and therefore appropriate for ראש השנה.
While the רמ״א only mentions one פסוק from מיכה, the מגן אברהם seems to add that one should begin from the prior פסוק.
While the מהרי״ל and מנהגים seemed to clearly imply that the original custom was pre-מנחה, though the משנה ברורה quotes from the מגן אברהם to attend post-מנחה, pre-שקיעה based on the אריז״ל. Going one step further, פסקי תשובות quotes that there are those that specifically perform תשליך prior to יום כיפור, also based on kabbalistic sources.
The מהרי״ל and later authorities challenge practice of feeding fish when attending תשליך.
The ברכי יוסף raises kabbalistic concerns with reciting תשליך on שבת. The פרי מגדים also cites those that abstain from תשליך on שבת based on concerns of הוצאה. In contrast, the בן איש חי supports the recitation of תשליך on שבת as does יחוה דעת, provided that there is no concern of carrying.
No comments:
Post a Comment