אפשרות להתקבל שבת מוקדם וזהירות לעשות כן כשחל שבת במוצאי יו״ט
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כז עמוד ב
אמר רבי חייא בר אבין: רב צלי של שבת בערב שבת, רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת. רב צלי של שבת בערב שבת. אומר קדושה על הכוס, או אינו אומר קדושה על הכוס? תא שמע: דאמר רב נחמן אמר שמואל: מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס. והלכתא כוותיה.
משנה ברורה סימן תקכז ס"ק ג
וכתבו האחרונים דביו"ט שחל להיות בע"ש יזהר להקדים הכנת מאכליו לשבת בכדי שיגמר מלאכתו בעוד יום גדול דסמוך לחשיכה בזמן דלא שייך שיצטרך לו ביו"ט גופא הלא יש כאן לתא דמלאכה דאורייתא וכתבו דמטעם זה נהגו להקדים תפלת ערבית בליל שבת כשחל סמוך ליו"ט כדי שלא יתאחר מלאכת בישולו ביום טוב עד סמוך לחשיכה.
שמירת שבת כהלכתה חלק ב, פרק מז, אות כא
בליל שני של ראש-השנה, או בליל יו״ט שני של גליות, לא יקדש קידוש היום אלא אחרי צאת הכוכבים אחרי תפילת ערבית, וכן הדין בליל יו״ט שהוא מוצאי-שבת.
לב שומע להר׳ שמעיה לעוו, רב דקהל יטב לב דסאטמאר, ירושלים, הלכות שבועות סימן א, אות ד
כשחל ליל יו"ט במוצאי שבת יש להזהר שלא לעשות מלאכות המותרות ביו"ט מיד בעת צאה"כ, משום שיש מ"ע של תוספת שבת מלאחריו, וכן מטעם זה אין להתפלל ערבית מיד בעת צאה״כ, וכן הדין בכל יו"ט שני שגם ביו"ט ראשון צריך לעשות תוספת י״ט ולכן גם בתפלת ערבית יש להמתין קצת, אמנם יש אומרים דבליל יו"ט שני מותר להתפלל ערבית בעוד יום, ולא נהגו כן
הקדמת יו"ט שני - סברת הט"ז שיש לחוש לזלזול יום טוב ראשון
ט"ז אורח חיים סימן תפט ס"ק י
מברכים וסופרים אחר קידוש. דעיולי שבת ניחא לן טפי ובמ"ש ניחא לאחורי אפוקי שבתא רק בי"ט אחרון של פסח במ"ש שיש קידוש והבדלה מצרפין לקידוש עם הבדל' וסופר קמי קידוש. ונ"ל דבליל שבין ז' של פסח ליום ח' של פסח אפי' בחול יש לספור קוד' קידוש די"ט אחרון דהא טפי ניחא לן למשוך עליו קדושת יום ז' של פסח שהוא מן התור' וקדושת י"ט אחרון אינו אלא מדרבנן.
חק יעקב סימן תפט ס"ק ב
מתחילין לספור. והא דמברכין על ספירת עומר ביום טוב ולא חיישינן דאתי לזלזולי ביום טוב שני, דהא מהאי טעמא אין מברכין על הסוכה ביום השמיני משום דאתי לזלזולי ולומר שאין זה שמיני רק שביעי…ואפשר עוד לחלק, דהתם חיישינן דאתי לזלזולי ולומר שהוא עדיין חול המועד שביעי של סוכות, כיון שמברכין לישב בסוכה, מה שאין כן כאן לא חיישינן דאתי לזלזולי ולומר שהוא חול המועד ולעשות בו מלאכה, דהא לא הבדיל על יום טוב ראשון עדיין באיסור הראשון קיים כל שלא הבדיל
חתם סופר אורח חיים סימן תפט
ט"ז ס"ק י עם הבדלה וסופר קמי קידוש. נ"ב, סברת הט"ז אינה חזקה כל כך, דבקידוש אינו מפסיק קדושה ז', ואינו דומה להבדלה דמפריש בין קדושת שבת לקדושת יום טוב.
משנה ברורה סימן תפט ס"ק מג
דעת הט"ז דלאו דוקא אם חל יו"ט אחרון במו"ש דה"ה אפילו בחול נמי יש להקדים ספירה לקידוש דטפי עדיף לאחר קדושת יום השביעי שהוא מן התורה מלקבל קדושת יו"ט אחרון שאינו אלא מדרבנן אבל האחרונים חלקו עליו (שער הציון: חק יעקב ואליה רבה ומאמר מרדכי, דלא ליתו לזלזולי ביום טוב שני, וכן כתב הפרי מגדים דלא נהגינן כוותיה):
מנהג של המהרי״ל שלא להקדים - שמא מכין ליו"ט שני מבעוד יום
ספר מהרי"ל (מנהגים) סדר התפילות של פסח אות ו
בשלש רגלים מנהג שמפסיקין בין מנחה למעריב לפי ששתי קדושות הן, ואין יום טוב מכין לחבירו, וחיישינן אם יתפללו ערבית מבעוד יום ישגו נשים ויכינו לצורך הלילה מבעוד יום. וכתב עוד ביו"ט ראשון של ראש השנה במנחה קודם ערבית א"צ להפסיק עד חשיכה אך מתפלל ערבית מיד משום דקדושה אחת הן, משא"כ בשלשה רגלים דהן שתי קדושות. ומהר"ט אמר דגם בר"ה צריך להפסיק דלחומרא אמרינן שתי קדושות ולא לקולא. הג"ה: צריך ג"כ להפסיק ר"ה דנהגינן בהן שתי קדושות מספק, דהא מברכינן זמן גם בשני משום ספיקא, עכ"ל. אמנם ראיתי מהר"י סג"ל נוהג במגנצא גם בג' רגלים שלא להפסיק בין יום טוב ראשון לשני. אך במוצאי יו"ט לח"ה או לחול מפסיקין, כמו בכל מ"ש. וגם בשמחת תורה קונין המצות אחר תפלת ערבית ושוהין בהן עד תוך הלילה.
לבוש אורח חיים סימן תפח סעיף ג
ושוהין בין מנחה למעריב עד הלילה כדי שלא יעשו מלאכה מיום טוב זה ליו"ט זה מבעוד יום לצורך הלילה, דשמא שני חול הוא, ואסור להכין מיו"ט לחול, ואפילו להביא יין וכה"ג אסורים עד הלילה עד שיאמר ברכו, וכן בכל יו"ט אפילו ביו"ט דראש השנה דקדושה אחת הם ויומא אריכתא הוא, הני מילי לחומרא ולא לקולא, רק נרות נוהגין להדליק משחשיכה אפילו קודם ברכו, משום דמשחשיכה צורך עכשיו הוא, ולא מקרי מכין מיו"ט לחבירו,ובבית הכנסת נוהגין להדליק אפילו מבעוד יום, דבבית הכנסת מצוה הוא לעולם אפילו ביום
מטה אפרים סימן תקצט סעיף ב
יש לאחר קצת בהתחלת ערבית לפי שצריכים להבעיר אש הבערה לצורך בישול ועיניהם נושואת אל התחלת תפלת ערבית בבהכנ״ס, ואצ״ל כשחל בשבת שיש לאחר קצת תפלת ערבית עד שיצא מכל ספק וידע שהוא ודאי לילה
בני בנים חלק ג סימן ב
במנהגי מהרי"ל…אמנם ראיתי מהר"י סג"ל נוהג…מבואר שמחלקותם היא רק בחשש מכשול של הכנה ומהרי"ל שלא חשש לתקלה על כרחך גם לא חשש לסברת הט"ז בסימן תפ"ט סעיף קטן י' שיש למשוך עלינו יום טוב ראשון שהוא מן התורה ולא להקדים יו"ט שני שאינו אלא מדרבנן ויש לנו לאמר שמהרא"ק שהוא הדעה הראשונה מודה למהר"ל בזה כי מנין לאפושי מחלוקת ביניהם ונפשט ספקו של שו"ת להורות נתן חלק ט' סימן ס' עיי"ש
רבבות אפרים חלק ח, סימן תנט
שאלה: קשה כשהיום ארוך ובמיוחד כשהולכים לפי שעון קיץ לחכות ולהתפלל אחר שתחשך, כי הילדים הקטנים לא יכולים להחזיק מעמד, וקשה מאד למשפחות עם ילדים קטנים וגורע משמחת יום טוב. האם מותר לקבל יו"ט שני מבעוד יום (אחר פלג המנחה) להתפלל, ומה הדין לקידוש מבעוד יום? כתוב בספר מהרי"ל סדר תפילה וחיישינן אם יתפללו… ונראה מעיקר הדין שמותר להתפלל מבעוד יום…תשובה: קבלתי מכתבו ואענה בקיצור כי אני עסוק ובקרוב אאריך באמת מה דשאל היה קשה לי כל הזמן ובנעם שקשה לי לחפש כעת המקום הדפסתי בזה, ומסקנת הדברים הם כך ביום טוב שני יש מחמירים לחכות עד לילה. ולדעתי יש להתיר לקבל יום טוב שני מבעוד יום, ואכתוב המקור לזה בזמן שאמצאו ומותר כ"כ להתפלל מבעוד יום, כמובן כשהתפללתי בליקוועד בפסח חיכו עד לילה ממש, וטענתי דאפשר ובאמת בכמה מנינים פרטים קבלו מוקדם, וקידוש כתבתי וטענתי שונה מהבדלה ואפשר מבעוד יום. בליל פסח מחכים כדי שיהי' לילה ממש כי אם יקדימו אולי יטעו ויאכלו מצה מוקדם בסוכות ג"כ אפשר להתפלל מוקדם אבל לא לקדש עד שתדורך ובערב שמיני עצרת טוב לחכות וביו"ט שני של שבועות טוב לחכות במעריב ובתפלה. וחשבתי אם מקבל מוקדם אזי אולי מזלזל ביו"ט א', והיותר טוב לא לקבל יו"ט ב' מוקדם
מח׳ הפרי מגדים והכף החיים אם אפשר לקדש ביו״ט שני מבעוד יום
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלט סעיף ג
אכילה בסוכה חובה…הגה: ולא יאכל בלילה הראשונה עד שיהא ודאי לילה (ב"י בשם א"ח)
מגן אברהם סימן תרלט ס״ק יא
ולא יאכל בלילה הראשונה עד יהא ודאי לילה. משמע דאין רשאי לאכול עד שתחשך וכ"כ בהגמ"נ דקידוש יכול לעשות מבע"י קצת על היין וברכת לישב בסוכה והמוציא יאמר בליל דהא אפי' בפסח הוי שרי אי לאו משום ד' כוסות כמ"ש רסי' תע"ב ומיהו כיון דאומר סוכה ואח"כ זמן צ"ל גם הקידוש בלילה:
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תרלט ס״ק יא
ולא יאכל עד שיהא ודאי ליליה - ולפי זה בליל ב' למאן דאמר זמן ואח"כ סוכה דכבר יצא מאתמול, יכול לקדש מבעוד יום ולומר זמן וסוכה ואכילה בלילה. ומאן דמברך בליל ב' ג"כ זמן בתר סוכה, ימתין גם בליל ב', ואי"ה לקמן יבואר:
ביאור הלכה סימן תרלט
כיון דאומר סוכה ואח"כ זמן….ולפ"ז בליל שני [פמ״ג]...אכן מלשון הרמ"א דכתב בלילה הראשונה משמע דבלילה שניה מותר לאכול בין השמשות משום שהוא מדרבנן דאנן בקיאין בקביעא דירחא ודומיא דספירה בין השמשות מקילין כמה פוסקים מטעם זה ונראה דסבר הפמ"ג דמה שכתב בלילה הראשונה היינו בא"י וה"ה לדידן בחו"ל בלילה שניה (וכעין זה בסימן תע"ה ס"ז עיי"ש) ומספירה יש לחלק דהתם עיקר ספירה בזמנינו הוא מדרבנן משא"כ יו"ט שני:
כף החיים סימן תרלט אות זן
ולא יאכל בלילה וכו' משמע דאין רשאי לאכול עד שתחשך, וכן כתב בהגהות מנהגים, ונראה לי דקידוש יכול לעשות מבעוד יום קצת על היין וברכת לישב בסוכה והמוציא יאמר בלילה דהא אפילו בפסח הוה שרי אי לאו משום ארבע כוסות ומיהו כיון דאומר סוכה ואחר כך זמן צריך לומר גם הקידוש בלילה מגן אברהם ס"ק י"א. ולפי זה בליל שני למאן דאמר זמן ואחר כך סוכה דכבר יצא מאתמול יכול לקדש מבעוד יום ולומר זמן וסוכה ואכילה בלילה ומאן דמברך בליל שני גם כן זמן בתר סוכה ימתין גם בליל שני אשל אברהם אות י"א. מיהו מסתמיות דברי האחרונים משמע דאין לחלק בין ליל ראשון לליל שני ואין לקדש עד שתחשך ואפילו למאן דאמר זמן ואחר כך סוכה ואפשר משום דלאו כולי עלמא הלכתא גמירי ויבואו לאכול גם כן מבעוד יום או לעשות קידוש שלא במקום סעודה או שמא יבואו לעשות כן גם בליל ראשון ועל כן אין לחלק בין ליל ראשון לליל שני וגם בליל שני אין לקדש עד שתחשך
שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן מא
אם מותר לעשות קידוש של יו"ט שני ביו"ט ראשון מבעוד יום לצורך חולים…כי כאן במדינה בימי חג הפסח וחג השבועות הימים ארוכים ביותר, ושם בביה"ח א"א לבוא ולאכול עם החולים בזמן שהוא כבר לילה ממש…ובמשנ"ב (סי' תרל"ט סעי' ג' בה"ל ד"ה ולא יאכל) הביא מהפרמ"ג דליל שני יכול לעשות קידוש מבעוד יום קצת ולישב בסוכה יאמר בלילה עכ"ל, הנה משמע מלשונו הזהב דכל החסרון הוא דא"א לומר סוכה ביום, אבל בפסח ושבועות כה"ג יכול לקדש מבעו"י...אמנם בס' כף החיים (שם אות ז"ן) כ' דגם בקידוש של ליל שני אין לקדש עד שתחשך, וז"ל: מיהו מסתימת…עכ"ל, וכך הם דברי הקיצוש"ע (סי' קל"ה סעי' ה') שכ' ולא יקדש עד שיהיה ודאי לילה, ולא חילק בין ליל א' לליל ב', ואע"ג דאיהו גופי' פסק שם כהשו"ע ורמ"א דבלילה השני מברך תחילה שהחיינו ואח"כ לישב בסוכה…תבנא לדינא לפי"ז בנד"ד (בשעת הדחק בנוגע לבית החולים שם כמ"ש כב"ת), שפיר יש מקום לסמוך על המקילים לקדש מבעוד יום חוץ מיום טוב שני של פסח ויום טוב שני של סוכות, וכן הדין לענין יום טוב ראשון של פסח ושל סוכות, ובזה יש להחמיר גם ביום טוב ראשון של שבועות [אף שלא הזכיר בשאלתו מיו"ט א', כנראה פשיטא לי' בזה להיתרא, ובאמת איפכא הוא], אמנם בימים אחרונים של פסח וסוכות ושני ימים טובים של ר"ה, ואפילו יו"ט ב' של שבועות, שפיר יש להקל לקדש מבעו"י, ובפרט בשעת הדחק בנוגע לבית החולים כנד"ד.
מותר להדליק הנרות של יו״ט מבע״י
שו"ת רב פעלים (ר' יוסף חיים מבגדאד, הבן איש חי, 1835 - 1909) חלק ד - אורח חיים סימן כג
שאלה בליל יו"ט שני של גליות הנשים מדליקין נרות של יו"ט אם צריכין להמתין עד חשיכה ממש כדי שלא יהיה יו"ט ראשון מכין ליו"ט שני או"ד שרי להדליק אחר שעה י"ב תכף דהיינו בקריאת המג'רב….תשובה הנה הגאון הלבוש בסי' תפ"ח כתב וז"ל ושוהין בין מנחה למעריב…וכתב הרב אליה רבא ז"ל סק"ז עמ"ש הלבוש להדליק משחשיכה פירוש סמוך לחשיכה ומשמע שיש לנשים לברך ולהדליק אף ליל שני קודם הליכה לבית הכנסת כשהוא סמוך לחשיכה..וראיתי להרב מהרי"ש ז"ל וז"ל ביו"ט ראשון יש להדליק קודם הלילה כמו בשבת אבל ביו"ט שני יש להדליק בערב אחר בואם מביה"כ דאל"כ יהיה נראה כמכין מיו"ט ראשון לשני כ"כ הסמ"ע בשם אמו הצדקת ז"ל אבל מצאתי בא"ר סי' תפ"ח שהביא בשם של"ה גם ביו"ט שני תדליק קודם הלילה ע"ש, והני נשי דידן נהגו גם ביו"ט להדליק בלילה אחר יציאתם מביה"כ ולפע"ד נשתרבב המנהג מסוכות וכו' ולכך מדליקין תמיד בלילה בכל יו"ט ומכ"ש ביו"ט שני שיש לחוש למ"ש אשת הסמ"ע ז"ל עכ"ל ע"ש. הרי לך החששא שיש לאסור להדליק קודם הלילה היא יוצאה מאשת הסמ"ע שהזכירו אותה הרבנים ז"ל אבל מדברי הרב אליה רבא ז"ל נראה שיש להתיר קודם הלילה…הנה כי כן נראה בנידון השאלה דמותר להדליק הנרות של יו"ט מבע"י בשביל שהוא רוצה לקדש ולאכול ג"כ מבע"י ואעפ"י שהוא מקדש ואוכל על הגג שעדיין אור היום מאיר ואינו צריך לנר לית לן בה ואין בזה חשש משום שנראה שהוא מכין מבע"י לצורך הלילה יען כי הוא מדליק לצורך מצוה של אותה שעה שהוא מקדש בה דיש בזה מצוה לקדש לאור הנר ואי לאו משום מצוה זו לא היה מדליק עד הלילה וכמ"ש לעיל.
אליה רבה (על הלבוש) סימן תפח
להדליק משחשיכה וכו'. פירוש סמוך לחשיכה כמ"ש בסי' תקי"ד סעיף ה', ומשמע שיש לנשים לברך ולהדליק אף ליל שני קודם הליכה לבית הכנסת כשהוא סמוך לחשיכה. וכ"כ בשל"ה דף קמ"ג [פסחים, נר מצוה ד"ה אין שבת], וסיים שהוא יותר מצוה ממה שנוהגים להדליק בבואם לביתם שהוא יושבי חושך ע"כ
שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן ג
כתבו האחרונים שנוהגים ביו"ט שלפני השבת להקדים תפלת ערבית של שבת מבעו"י, וכן ביו"ט שני של גלויות ג"כ י"א שמותר להקדים להתפלל ערבית וגם לקדש מבעו"י אף שעדיין ממש יו"ט ראשון שהוא עיקר יו"ט ואין בכך שום ביזוי ליו"ט, ומיהו בשבת שלפני יו"ט צ"ע בנוגע לתפלת ערבית של יו"ט מבעו"י וגם לומר ותודיענו ולומר את יום חג המצות הזה בשעה שעדיין שבת דיתכן שזה חמור יותר מתפלת ערבית של מוצ"ש מבעוד יום בשאר שבתות השנה
שמירת שבת כהלכתה חלק ב, פרק מז, אות כא, הערה קיא
בליל שני של גליות לא יקדש קידוש היום אלא אחרי צאת - דקדושת יו״ט ראשון היא דאורייתא…וע״ע שו״ת רב פעלים ח״ד סי׳ כג…שמעתי מהגרשז״א שליטא, דבשעת הדחק גדול, כגון לצורך זקן או חולה, יש לסמוך להקל גם ביו״ט שלאחר שבת ולקדש מעו״י (בלי נר של הבדלה).
בני בנים חלק ג סימן ב
היוצא לע"ד א) בליל א' של החג צריך לאכול בסוכה בלילה דוקא כמו שכתב הרמ"א…והטעם הוא דאיתקיש לפסח. ובפרי מגדים כתב שהוא הדין בליל ב'...ב) בליל שמיני עצרת באנו למחלוקת הט"ז ושאר אחרונים בסימן תרס"ח ולהלכה אין לאכול עד שתחשך ובליל שמחת תורה בחו"ל ממילא מאחרים משום הקפות. ג) בשני לילי הסדר אסור לקדש לפני הלילה, ומכל מקום בליל א' יכול להקדים התפילה כדי שיגיע לביתו עם צאת הכוכבים ויהיה שלחנו ערוך מבעוד יום ויקדש מיד ומצוה לעשות כן כדי שלא ישנו הילדים והוא הדין בליל א' של סוכות. ולהקדים התפילה בליל ב' של פסח וסוכות תלוי במחלוקת מנהגי מהרי"ל ומהרא"ק הנ"ל ובפסח נראה להתיר בצרוף הטעם שלא ישנו התינוקות. ובליל שביעי של פסח יכול להקדים להתפלל ולקדש ולאכול מבעוד יום ובליל ח' תלוי במחלוקת הנ"ל או ינהג כעצת שו"ת רב פעלים. ד) בליל א' דשבועות המקדים להתפלל ולאכול מבעוד יום אין מזחיחים בו וליל ב' דומה לליל ח' של פסח. בברכת חג שמח יהורה הרצל הנקין
Summary:
The גמרא rules that one may accept שבת early, including both reciting מעריב and even reciting קידוש על הכוס. It is understood that this principle also extends to accepting יום טוב early. In fact, not surprisingly, the משנה ברורה recommends starting שבת early when it is preceded by יו״ט, to ensure cooking is not done close to שבת. Accordingly, it is surprising that שמירת שבת rules that the second day of יום טוב (both ראש השנה in ארץ ישראל and יום טוב שני של גליות) cannot be accepted early.
The ט״ז suggests that one should avoid accepting the eighth day of פסח early, even when it goes into a weekday. He reasons that the acceptance of the יום טוב שני early is less than ideal, as it shortens the first day, which is the real יום דאורייתא. He rules this way in the context of noting that ספירה should be done before קידוש, when יו״ט goes into שבת. He says that the same applies when יו״ט is midweek, one should elongate the first day of יום טוב.
The reasoning is specifically rejected by the חק יעקב. He notes that the concern of starting יום טוב early and possible זלזול is limited to שמיני עצרת, where one might be confused and think it’s still חול המועד. Similarly, the חתם סופר rejects the ט״ז, noting that קידוש does not end the קדושה of the first day. As such, the משנה ברורה concludes that the view of the ט״ז has been rejected.
The מהרי״ל also addresses this topic, noting that the practices is to break between מנחה and מעריב when there are two days of יום טוב. He reasons that since they represent two separate קדושות and one may not prepare from one day to the next, if one were to daven מעריב early, there is a risk that people at home would inadvertently start preparing early. In contrast, the view of the מהר״י סגל is cited as well who does not have this concern. The לבוש presents the same concern as the מהרי״ל. The מטה אפרים also cites this concern. The בני בנים notes that the מהרי״ל (and others that rule similarly) implicitly don’t accept the concern of the ט״ז.
The אליה רבה narrows the understanding of the לבוש, such that he accepts and even recommends lighting candles before true nightfall for the second day of יום טוב. After some back and forth, the רבבות אפרים seems to recommend against early second day יום טוב, even though it would technically be permissible, as the מהרי״ל’s concern was never מעיקר הדין.
The פרי מגדים infers from the comments of the רמ״א and מגן אברהם that there may be a limited concern of starting the meal early on פסח (due to ד׳ כוסות) and on the first night of סוכות (due to the שהחיינו and the לישב), that in the case of second day יום טוב there would be no problem of making קידוש before sunset. This פרי מגדים is cited by the ביאור הלכה, who notes that the same point could possibly be inferred from the רמ״א himself. The כף החיים argues and says that one should not follow this פרי מגדים. He seems to be concerned for errors that will be made by some if they follow this approach. The מנחת יצחק addresses how to resolve these opinions in terms of a final ruling.
Comments of the בן איש חי, the אליה רבה and the מנחת שלמה all seems to lend support for possibility of starting second day יום טוב early.
No comments:
Post a Comment