שהייה - מח׳ חנניה וחכמים
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לו עמוד ב
משנה. כירה שהסיקוה בקש ובגבבא - נותנים עליה תבשיל. בגפת ובעצים - לא יתן עד שיגרוף, או עד שיתן את האפר.…גמרא. איבעיא להו: האי לא יתן - לא יחזיר הוא, אבל לשהות - משהין אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום, ומני - חנניה היא. דתניא, חנניה אומר: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי - מותר לשהותו על גבי כירה, אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום; או דילמא: לשהות תנן, ואי גרוף וקטום - אין, אי לא - לא, וכל שכן להחזיר
רמב"ם הלכות שבת פרק ג הלכה ד
כיצד תבשיל שלא בשל כל צרכו וחמין שלא הוחמו כל צרכן…אין משהין אותו על גבי האש בשבת אע"פ שהונח מבעוד יום גזרה שמא יחתה בגחלים כדי להשלים בשולו או כדי לצמקו, לפיכך אם גרף האש או שכסה אש הכירה באפר…הרי זה מותר לשהות עליה, שהרי הסיח דעתו מזה התבשיל ואין גוזרין שמא יחתה באש.
רש"י מסכת שבת דף לז עמוד ב
ואנן דמשהינן קדירה על גבי כירה שאינה גרופה, אדחנניה סמכינן, הואיל ותנן סתם מתניתין כוותיה, כדאמר…אמר רב ששת משמיה דר' יוחנן כוותיה, דמתניתין דפרקין משום חזרה הוא דבעי גרופה, אבל לשהות לא, וכל הני אמוראי דאסרי סברי: מתניתין לשהות תנן.
חידושי הרשב"א מסכת שבת דף לח עמוד א
ולענין פסק הלכה הרב אלפסי ז"ל פסק כמאן דאמר לשהות תנן דאפילו לשהות אי גרוף וקטום אין אי לא לא וכל שכן להחזיר…ורבינו האיי גאון ז"ל פסק כחנניה דכל שהוא כמאכל בן דרוסאי משהין על גבי כירה שאינה גרופה ואינה קטומה בין מצטמק ורע לו בין מצטמק ויפה לו…והנכון שבכלל הדברים מה שכתב רבינו האיי גאון ז"ל והוא המסכים לפרק כל הקושיות וליישב את הכל על אופניו ונשאר המנהג על בוריו, והלכך כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי בין נתבשל כל צרכו בין שלא נתבשל כל צרכו ואפילו מצטמק ויפה לו משהין בין בכירה שאינה גרופה בין בתנור
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנג סעיף א
כירה שהיא עשויה כקדירה…אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה, אא"כ נתבשל כל צרכו…דליכא למיחש שמא יחתה….אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו…חיישינן שמא יחתה ואסור להשהותו עליה אא"כ גרף דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם דהיינו שכסה הגחלים…וי"א שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי…מותר להשהותו ע"ג כירה אפי' הוסק בגפת ועצים אפי' אינה גרופה וקטומה; ולא הוזכרה גרופה וקטומה והוסק בקש וגבבא אלא כשהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי…הגה: ונהגו להקל כסברא האחרונה.
ביאור הלכה סימן רנג
ונהגו להקל כסברא האחרונה - עיין בב"י שהאריך הרבה באלו השתי דעות והעתיק דברי הרא"ש שכתב דמפני שישראל אדוקים במצות עונג שבת ובודאי לא ישמעו לנו ע"כ הנח להם ע"ש משמע מזה דרק משום זה לא רצה למחות וכן הב"י גופא ממה שהעתיק דעה הראשונה בסתמא והדעה השניה בשם י"א משמע ג"כ דעתו נוטה להחמיר אך מ"מ אין בנו כח למחות במקילין שכבר נהגו העם כהי"א וכמו שכתב הרמ"א וע"כ לפ"ז לכתחלה בודאי טוב ליזהר שיהיה מבושל כ"צ קודם חשכה ולסלקו מן האש
חזון איש אורח חיים סימן לז אות ג
במ"ב סי' רנ"ג בבה"ל ד"ה ונהגו כתב דטוב ליזהר שיהא מבושל כ"צ קדם חשכה ולסלקו מן האש...דהא הרא"ש כתב דאין למחות משום שלא ישמעו ואמנם נראה דאין כונת הרא"ש משום מוטב שיהיו שוגגין אלא כונתו ז"ל כיון להמחמירים הם גדולי עולם כמו השאלתות והרי"ף, היה ראוי להחמיר שלא להכנס לפלוגתא, אבל מפני שיש כאן הרבה פעמים ביטול עונג שבת, לא ישמעו להחמיר, אלא כל שאפשר להקל מעיקר הדין יאמרו להקל, ומעיקר הדין אפשר להמקילין להקל, אחרי שהם מבני בניהם של אלו שהקילו ע"פ הוראת רבותיהם, וגם כי הוא מד"ס ולכן הנח להם שיסמכו על דעת רבותינו המקילים ואפשר שאין להחמיר אחרי שהגאונים לא החמירו לעצמן וכדאמר שם בגמ…
קדירה חייתא
תלמוד בבלי מסכת שבת דף יח עמוד ב
והשתא דאמר מר: גזירה שמא יחתה בגחלים, האי קדרה חייתא - שרי לאנוחה ערב שבת עם חשיכה בתנורא מאי טעמא - כיון דלא חזי לאורתא אסוחי מסח דעתיה מיניה, ולא אתי לחתויי גחלים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנג סעיף א
כירה שהיא עשויה כקדירה…אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה, אא"כ נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ורע לו, דליכא למיחש שמא יחתה, או שהיה חי שלא נתבשל כלל דכיון שהוא חי מסיח דעתו ממנה עד למחר…ואם נתן בה חתיכה חיה, מותר כאילו היתה כולה חיה דעל ידי כך מסיח דעתו ממנה
ביאור הלכה סימן רנג
להשהותו לצורך הלילה כן הוא לשון הטור ואם כונתו לצורך מחר יש שמתירין דלא חיישינן שיבא לחתות וכמו בחייתא ועיין בסימן רנ"ד…דמדינא אין לסמוך ע"ז דדוקא בחייתא שא"א לאכלו אבל בזה שאפשר לאכלו חיישינן שימלך לאכלו ויחתה אלא שבדיעבד יש לסמוך ע"ז רק שלא יהא רגיל לעשות כן וכדל׳ בסי׳ רנ"ז ס"א בהג״ה לענין הטמנה
החזרה - ד׳ תנאים
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לו עמוד ב
משנה. כירה שהסיקוה בקש ובגבבא - נותנים עליה תבשיל. בגפת ובעצים - לא יתן עד שיגרוף, או עד שיתן את האפר. בית שמאי אומרים, חמין אבל לא תבשיל ובית הלל אומרים, חמין ותבשיל. בית שמאי אומרים, נוטלין אבל לא מחזירין ובית הלל אומרים, אף מחזירין
רש"י מסכת שבת דף לו עמוד ב
אף מחזירין - הואיל וגרוף
בית יוסף אורח חיים סימן רנג
ומ"ש רבינו כל זמן שהיא רותחת. כ״מ ודאי שאם שהה בידו עד שנצטנן התבשיל אסור להחזירה משום דהוה ליה כמבשל
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לח עמוד ב
פליגי בה רב דימי ורב שמואל בר יהודה…חד אמר: עודן בידו - מותר, על גבי קרקע - אסור. וחד אמר: הניחן על גבי קרקע - נמי מותר. אמר חזקיה משמיה דאביי: הא דאמרת עודן בידו מותר - לא אמרן אלא שדעתו להחזיר, אבל אין דעתו להחזיר - אסור. מכלל דעל גבי קרקע, אף על פי שדעתו להחזיר - אסור.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנג סעיף ב
כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדירה מעליה אפי' בשבת, מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת. הגה: ועודה בידו (טור), ולא הניחה ע"ג קרקע. הגה: ודעתו להחזירה (טור); ודוקא על גבה, אבל לתוכה אסור. ובתנור, אסור להחזיר אפי' הוא גרוף וקטום; וה"ה לכופח, אם הסיקו בגפת ועצים
שיטת הר״ן
הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף יז עמוד ב
ומיהו בירושלמי משמע דכל הני פלוגתא ליתנהו אלא בשסלקן מע"ג כירה מערב שבת ולא החזירן עד שחשכה דגרסי' התם [בפרקין סה"א] נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום נטלו משחשכה מחזירו משחשכה…ולפי זה דוקא בנטלו מבעוד יום הוא דמחמירי' אבל נטלו משחשיכה אפי' הניחו על גבי קרקע מותר להחזירו ועל דרך זה גם כן אפשר לפרש מאי דאמרינן לעיל לדברי האומר מחזירין מחזירין אפילו בשבת לומר שאף על פי שהחזרה היא בלבד שנעשית בשבת שרי ובכה"ג הוא דמפלגינן בין עודן בידו להניחו על גבי קרקע אבל כשסלק בשבת בכולהו גווני שרי:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנג סעיף ב
הגה…וי"א דכל זה אינו אסור רק כשנטלו מן הכירה מבעוד יום, ולא החזירו עד שחשכה; אבל אם לקחו משם משחשכה, אפי' הניחו ע"ג קרקע מותר (ר"ן פ' כירה וכל בו), וכן נוהגים להקל בתנורים שלנו שיש להם דין כירה, וסומכין עצמם על דברי המקילין, וטוב להחמיר. מיהו אם נצטנן, לכ"ע אסור (ב"י).
משנה ברורה סימן רנג ס״ק סח
מיהו אם נצטנן - היינו אם נצטנן לגמרי וכמ"ש למעלה והטעם דשייך אח"כ עוד בישול חדש ועיין לקמן במ"א סקל"ו שכתב דאפילו בדבר יבש שאין בו מרק דלא שייך בו בישול ג"כ אסור דכיון שכבר נצטנן בטלה השהיה הראשונה והוי כנותן עתה מחדש
הטמנה
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לד עמוד א
אמר רבא: מפני מה אמרו: אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה - גזרה שמא ירתיח. אמר ליה אביי: אי הכי, בין השמשות נמי ניגזר! - אמר ליה: סתם קדירות רותחות הן. ואמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום - גזירה שמא יטמין ברמץ שיש בה גחלת. אמר ליה אביי: ויטמין! - גזירה שמא יחתה בגחלים.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנז סעיף א
אין טומנין בשבת, אפילו בדבר שאין מוסיף הבל; אבל בספק חשיכה, טומנין בו. ואין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבע"י, ואם הטמין בדבר המוסיף הבל, התבשיל אסור אפילו בדיעבד
מרדכי מסכת שבת פרק כירה
והיכא דנתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר להטמינו בגחלים וה"ה שמותר להטמין תפוחים ואגסים חיים כי הם ראוים לאכילה יותר משנתבשל כמאכל ב"ד וה"ה לביצים חיים ומים כדי שיהיו חמין למחר הכל מותר להטמינן לצורך מחר אבל לצורך הלילה נראה דאסור שמא יחתה בגחלים למהר בישולם:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנז
הגה: י"א דאם שכח והטמין בשוגג בדבר המוסיף הבל, שרי לאכול (הגהות מרדכי). וי"א דכל זה אינו אסור אלא כשעושה לצורך לילה, אבל כשמטמין לצורך מחר, מותר להטמין מבע"י בדבר שמוסיף הבל. (מרדכי ריש פרק כירה וב"י ס"ס רנ"ג בשם שבולי לקט), ובדיעבד יש לסמוך על זה ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
שיטת רשז״א - צריך שאויר מפסיק בין הקראק והפאת
שער הציון סימן רנז ס״ק מג
והוא הדין אם מעמידה בגומא שנעשית על התנור או בתוך הקאכלי"ן אך בעינן שלא יהיה הגומא או הקאכ"ל מצומצמת לפי ערך הקדרה לבד, דזה גם כן חשוב כעין הטמנה [עיין בטור ופרי מגדים], אלא שיהיה קצת אויר מפסיק בין הקדרה לדופן הגומא והקאכ"ל, ואז מותר לכסות אותה שם אפילו בבגדים:
שולחן שלמה אורח חיים סימן רנז ס״ק יג
בענין הקדירות הנקראים קראק פאט, והוא כלי חרס שבו מכניסים המאכל להתבשל, והכלי הנ"ל נמצא בתוך מכשיר חימום הצמוד אליו ומקיפו בכל הקיפו ובכל משך גובהו, ומטרתו לבשל בישול איטי את כל התבשיל בשוה, לא הוריתי בזה שום היתר, ואדרבה דעתי מסכמת לדבריו דכיון שהקדירה עם התבשיל מכוסה ומוטמנת כולה או רובה בתוך מכשיר חימום חשמלי, אין מעט האויר שביניהם נחשב כאינה מוטמנת, כיון שכך הוא הדרך לבשל גם בימות החול, ולדעתי הרי זה חשיב ממש הטמנה בדבר המוסיף הבל, ואין להקל אפילו במבושל כל צרכו מערב שבת, אך לאחר שראיתי את הקדירות ונשאלתי על כך אמרתי שאסור גם בשהיה ולהחזיר, רק יעצתי לו לעשות קדירה פשוטה של פח ובכל ערב שבת יפסיקו בה בין קדירות התבשיל והמכשיר, וטוב שתהא גם בולטת וניכרת שהיא מפסקת ביניהם וגם ממעטת קצת את חום החשמל והאש היא כקטומה, ובאופן שכזה אם התבשיל מבושל כל צרכו אף שמצטמק ויפה כיון שהיא ממש חוצצת ומפסקת מסביב לכל קדירת התבשיל אפשר להקל ולעשות כן גם לכתחלה ולא לחשוש לאיסור הטמנה [הערות: אמנם אם משאירים את הסיר פתוח בלא המכסה כלל, פשוט שמותר, אך אין מבשלים באופן זה.]
שאר פוסקים - אין הקרוקפוט נקרא טמון
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנג
אבל הטמנה ע"ג גחלים, לד"ה אסור. הגה: וי"א דאפי' אם הקדירה עומדת ע"ג האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, ושרי; וכן המנהג, רק שנזהרים לנתקן קצת קודם השבת מן האש כדי שיוכל ישראל להסירו משם
תשובות והנהגות כרך ג סימן קו
ומה ששואל דעתי בענין "קראק פוט" שנתפשט להשתמש בו בשבת באמריקא ועוד ארצות, ומביא שיש מגדולי הוראה שאסרו, שזהו כהטמנה בדבר המוסיף הבל אף שמגולה למעלה שדרכו כן, לא עלי להכריע, אבל נראה דאף אם נימא דבמגולה למעלה עדיין הוי כהטמנה, היינו כשמוטמן לבד, אחשביה בכך להטמנה ואסור, אבל כאן שיש כאן גם חימום בכח חשמלי וסומך עלה, גם לדידיה אין כאן הטמנה גמורה, וכה"ג נחשב לכירה כעיקר כוונתו כשאינו הטמנה גמורה ויש להתיר, ועכ"פ במילי דרבנן והמנהג להתיר יש להם על מה לסמוך, והמחמיר לעצמו כגדולי הוראה שהחמירו בזה לעצמו יחמיר.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עד, הטמנה ס״ק ד
האם לעולם כשמשהו מן הקדירה אינו מכוסה לא יחשב טמון. תשובה: הטמנה מקרי כשהוא מכוסה למעלה ומן הצדדין, אבל מסתבר שמקום פנוי מהקדרה שאין שם התבשיל אם הוא רק מקצת שלא היה מכוסה אותו מקום נמי יתחשב טמון. וזהו עובדא דסילון דאנשי טבריא שבת ל"ח ע"ב דכל מקום המים היה טמון בחמין דמי טבריא.
שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן נב
יקרתו קבלתי וכ"ת הציע לנו ספיקותיו להלכה בענין השתמשות כלי קדרה המכונה סלו - קוקר שהוא כלי אלקטרי לבישול איטי של מאכלים, והרבה משתמשים בו בש"ק בארה"ב וגם בא"י לצורך הטמנת החמין צאלנט…כפי אשר הראה לי כלי חרס בולט למעלה מכלי מכשיר החימום שהוא ג"כ כעין כלי ורובו בתוך מכשיר החימום, וישנם כאלה שמכשיר החימום רק בתחתית הכלי, וישנם כאלה שמכשיר החימום הן בתחתית הכלי והן בצדדים. ומע"כ מסופק בדין הטמנה במוסיף הבל דודאי לדעת השו"ע סי' רנ"ג ס"א דאם עומד ע"ג גחלים הוא בגדר איסור הטמנה במוסיף הבל א"כ כה"ג אסור, כי קא מבעיא לי' לדעת הרמ"א אם חשיב כה"ג הטמנה במקצת או נימא כיון שמשך גובה הקדרה מכוסה חשיב כה"ג הטמנה. והנה בעיקר יסוד זה אם לדעת הרמ"א כשרובו מכוסה ורק פיה למעלה מגולה אם נחשב הטמנה במקצת ומותר לדעת הרמ"א או לא, הנה מקושית הרמ"א בסי' רנ"ג על מש"כ ב"י דכיון ששולי הקדרה נוגעים בגחלים הוי הטמנה…הנה מזה ודאי מוכח דהכל תלוי בזה אם מכוסה גם למעלה, ומזה מש"כ כב' במכתבו להגרש"ז אוירבאך זצלה"ה דכל מה שכ' ברמ"א ומ"ב סי' רנ"ג ס"ק מ"ח ודברי המ"ב בסי' רנ"ח, דמיירי בדבר שאינו מוסיף הבל אבל בדבר שמוסיף הבל אסור גם אם רוב הקדרה מוטמן, אין זה נכון כלל…וכן לא נעלם מאתי מש"כ מרן החזון איש הל' שבת סי' ל"ט ס"ק י"ט על מש"כ בד"מ דבסי' רנ"ז מבואר דלא נקרא הטמנה אלא במכסה מלמעלה ולכן סתם הרמ"א לדינא להקל ליתן גחלים, והחזון איש כ' ע"ז דאין זכר לזה בסי' רנ"ז, דמהתם אין ראי' כשמטמין בגחלים ודעתו להחמיר בגחלים, וא"כ הה"ד בנ"ד
הרחבת לפניני הלכה שבת להר׳ אליעזר מלמד, פרק י, כא:א
בחזון עובדיה ח"א עמ' סד התיר משום ספק ספיקא א' כמה ראשונים כתבו שכל שההטמנה נעשית לצורך אכילת התבשיל בשחרית של שבת אין בה איסור כ"כ הרי"ד (פסקיו שבת פ"ד) שבולי הלקט, מרדכי שבת (רמז ש') ב' לדעת הרמ"א הטמנה במקצת מותרת והוסיף עוד טעם להתיר שהייה על פי דברי הפוסקים שהובאו בהערה שכל גזירת שהייה היא שמא יחתה בגחלים שהם דועכים משא"כ בדבר שחומו אינו משתנה
Summary:
The גמרא presents two views regarding the guidelines for putting up food before שבת. All opinions are concerned for the possibility that one might stoke the coals of the fire on שבת to hasten the cooking process. The more stringent opinion rules that unless the fire is covered, it must be fully cooked before שבת, while the other view is that partially cooked food may be placed on an uncovered fire before שבת. The רמב״ם follows the stringent view, while the רשב״א and רש״י follow the lenient view. The שלחן ערוך cites both views, the stringent as סתם and the lenient as יש אומרים. The רמ״א rules that the normative rule follows the lenient opinion. The ביאור הלכה recommends following the strict view, while the חזון איש supports the lenient position. Practically, in terms of crockpots, this debate would inform how long before שבת a crockpot would need to be set up, though the entire would be avoided altogether by “covering the flame.”
An alternative leniency that could be utilized is to set up the crockpot immediately before שבת with the food completely raw (or simply add one raw item to the crockpot just before שבת). In this case, the גמרא rules and the שלחן ערוך codifies that the concerns applicable with שהייה no longer apply.
In terms of removing a crockpot on שבת and then returning it (e.g. Friday night cholent), there are various conditions that need to be satisfied that are outlined by the גמרא (e.g. holding onto the pot, intent to return it, etc.). It is of note that the view of the ר״ן is more lenient in this regard and would allow it to be placed down and then returned. While the רמ״א does cite this position, he concludes that is טוב להחמיר.
In addition to the concerns outlined above, there is an independent issue where one prior to שבת, insulates food with an item that increases heat. This concern applies regardless of how well cooked the food is prior to שבת. For this reason, ר׳ שלמה זלמן objected to the use of crockpots, which constitute insulating with a heat source (for this reason he required an additional air gap be created). However, many opinions (R’ Shternbach, R’ Moshe, Shevet Halevi) rule leniently. Notably, a comment of the רמ״א seems to clearly assume that insulating requires all sides to be covered. In the case of a crockpot, the top of is not insulated.
No comments:
Post a Comment