תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מגילה פרק ד הלכה א
משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל עזרא התקין לישראל שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פב עמוד א
ר' יהושע בן לוי: עשרה תנאין התנה יהושע. עשרה תקנות תיקן עזרא: שקורין במנחה בשבת, וקורין בשני ובחמישי… ...שיהו קוראין במנחה בשבת - משום יושבי קרנות. ושיהו קוראין בשני ובחמישי - עזרא תיקן? והא מעיקרא הוה מיתקנא….מעיקרא תקנו חד גברא תלתא פסוקי, אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי, כנגד כהנים לוים וישראלים, אתא הוא תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי
רש"י מסכת בבא קמא דף פב עמוד א
משום יושבי קרנות - יושבי חניות כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי תקון בגינייהו קריאה יתירה
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה א
משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה, ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות, וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים
כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה א
משה רבינו ע"ה תקן להם לישראל וכו'. בב"ק פ' מרובה (דף פ"ב) עשרה תקנות שתיקן עזרא...ועוד דגרסינן בירושלמי וכתב הרי"ף פרק הקורא עומד ויושב משה תיקן לישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות ובי"ט ובראש חודש ובחש"מ
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד א
רב ששת מהדר אפיה וגריס, אמר: אנן בדידן ואינהו בדידהו
רש"י מסכת ברכות דף ח עמוד א
מהדר אפיה וגריס - משנתו, כשקורין בספר תורה
תוספות מסכת ברכות דף ח עמוד א
רב ששת מהדר אפיה וגריס - וא"ת והא אמרינן בסוטה...כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפי' בדבר הלכה. ויש לומר התם איירי בקול רם כדי שלא יבטלו קול קריאת התורה והכא איירי בנחת. והאי דקא מהדר אפיה רבותא משמע אע"ג דמהדר אפיה שנראה כמניח ספר תורה שפיר דמי והאי דאהדר אפיה כדי שיכוון גרסתו. ורב אלפס (מגילה פ"ד) כתב דה"ג מפרשי דוקא שיש שם עשרה אחריני אז יכול ללמוד. אבל אין שם עשרה כי אם עמו לא. והכא מיירי שהיו שם עשרה בלא הוא ועוד תירץ האלפסי שאני רב ששת שתורתו אומנתו הוא. ואנן מסתבר לן כי האי תירוצא
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמו סעיף ב
כיון שהתחיל הקורא לקרות בס"ת, אסור לספר אפילו בד"ת, אפי' בין גברא לגברא, ואפילו אם השלים הוא הפרשה; ויש מתירים לגרוס (פי' ללמוד) בלחש, וי"א שאם יש י' דצייתי (פי' המשימין לבם) לס"ת, מותר לספר בד"ת) (ב"י בשם מהרי"א); ויש מתירים למי שתורתו אומנתו; ויש מתירים למי שקודם שנפתח ס"ת מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו רוצה לשמוע ס"ת אלא לקרות, ומתחיל לקרות; ולקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה, שרי
ערוך השולחן אורח חיים סימן קמו סעיף ה - ו
ורבינו הב"י בסעיף ב' הביא כל הדיעות בשם י"א ולענ"ד נראה דכל רבותינו לא פליגי דוודאי אם לא נשארו עשרה שישמעו קריאת התורה בכל עניין אסור וכן בקול רם בכל עניין אסור ורק בלחש ומי שתורתו אומנתו ומכין את עצמו לכך קודם הקריאה מותר ובוודאי אצלינו בכל עניין אסור שלא ילמודו ממנו עמי הארץ להקל בקריאת התורה אם לא מי ששמע כבר קריאת התורה ויושב מן הצד ללמוד דהכל רואין שזה כבר שמע קריאת התורה...ומימינו לא ראינו ולא שמענו שאפילו היותר גדול בתורה ילמוד בשעת קריאת התורה אא"כ כבר שמע
ביאור הלכה סימן קמו
ויש מתירים לגרוס בלחש - שיטה זו היא שיטת התוספות והרא"ש אמנם באמת שיטה זו תמוה לכאורה מאד דמאי מהני שיגרוס בלחש שלא יבטל שארי השומעים קה"ת מ"מ גם הוא מצווה לשמוע קה"ת ואם ילמוד את למודו לא יתן לבו לשמוע מה שקורא הקורא ואפילו אם יש עשרה דצייתי מאי מהני לגבי דידיה הא על כל איש ואיש מוטל החיוב דתקנת עזרא ובאמת כבר תמה בזה הקדמון בעל שבולי הלקט על שיטה זו בסימן ל"ט והובא בב"י ומפני זה דחאה מהלכה
תשובות והנהגות כרך א סימן קמח
שאלה: יחיד שלא שמע כמה תיבות בקריאת התורה אם חייב לשמוע במקום אחר...בעיקר החיוב קריאת התורה, הבאתי במק"א דברי הקדוש האר"י ז"ל...שאינו חיוב כ"כ ליחיד, רק כל ציבור חייבין לקרוא...וע"ש בבאור הלכה...תמה דהרי על כל איש ואיש מוטל החיוב דתקנת עזרא...יש לומר דנצטרף דיסודו חיוב לציבור ניחא...ומכל מקום ביארנו שכל זה בזמנם שהיו בית כנסת "קבוע" לציבור אבל בזמנינו יש חיוב להצטרף לציבור שקורין יעוש"ה. ולפי זה נראה שאף שכל אחד צריך להשתתף בציבור שני וחמישי ושבתות שקורין בתורה, כדי להצטרף לציבור שיתקיים התקנה לקרוא בציבור, וחמור מתפלה בציבור בעלמא שאינו תקנת חז"ל כמוהו...מ"מ בנצטרף לציבור ולא שמע הכל, שוב אין להטריחו מדאי, שיסוד התקנה קיים כשנצטרף לציבור שקורין והיטה אזניו לשמוע...ולפי זה עיקר התקנה רק לציבור לקרוא, ויחיד חובתו להשתתף לציבור ויוצא חיובו, ובלבד שלא יסיח בזדון דעתו לא לשמוע שאז כאלו אינו משתתף כלל...ורק יש מדקדקין ומהדרין שהולכים לעוד בית הכנסת לשמוע כל תיבה ולקיים המצוה כתיקונה וצ"ב
פסקי תשובות (והערות) סימן קלה
וכבר דנו גדולי הדורות בגדר חיוב זה של קריאת התורה, האם חיובה מוטל על כל יחיד ויחיד, או שמא אין חלות החיוב לקרוא בתורה אלא על ציבור של עשרה אנשים….המסקנא למעשה כדעת רוה"פ דאין החובה חלה על היחיד
ספר אור זרוע (ר׳ יצחק בן משה, מאוסטריה. מאה ה-13) חלק ב - הלכות שבת סימן מה
מעשה היה בקלוניא באחד שקבל בשבת הראוי לקרות פרשת אמור אל הכהנים ועיכב תפלה וקריאת תורה כל היום וכשהגיע שבת הבאה צוה ה"ר אליעזר בר' שמעון זצ"ל להתחיל בפרשת אמור אל הכהנים ולקרותה וגם בהר סיני הראויה להקראות באותה שבת ושלא לדלג פ"א מן התורה לפי כי מימות משה רבינו נתקן לקרות התורה בפרשיותיה ולהשלימה בכל שנה ושנה כדי להשמיעה לעם מצות וחוקים ואין לך לומר כיון שעבר זמן קריאתה הלכה לה אותה פרשה לפי כי אין קבע בפרשיות לקרות פרשה זו בשבת זו וזו בשבת זו אלא כי כן נסדרו הפרשיות וראיה לדבר שאם יארע יום טוב בשב' ודוחין הפרשה של אותה שבת מפני פרשה של יו"ט הלא מיד בשבת הסמוכה ליו"ט חוזר למקום שפסק ולא אמרינן הואיל ונדחית תדחה….וא"ת אי מהתם דון מינה ומינה דמה התם שיר האחרון נדחה אף כאן הפרשה אחרונה תדחה. לא היא דגבי שיר היינו טעמא דכיון דקי"ל דאין מדלגין סדר השיר הא ודאי א"א בע"א אבל הכא בסדר הפרשיות התורה כי להשלים התורה אנו באים בכל שנה ואם יותר לנו הפרשה בין מחמת שנה פשוטה בין מחמת יו"ט שחל להיות בשבת ודחה אותה סדר פרשיות בין מחמת כל דבר שלא נקרא אותה פרשה הראוי לקרותה יקראנה בשבת אחר ולא ידלגנה אלא יקראו שתי פרשיות כאחת ויתקנו בזה את אשר חסרו שאם ידלגו הרי חסרו קריאתה על מגן. ואין לומר שאין לקרות משום טורח צבור דהא אמרי' במס' סופרים שאפי' בעבור פסוק אחד חוזר וקורא כל הפרשה כדפרישית לעיל ולא חיישינן משום טורח צבור
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן קלה
כתב באור זרוע (הל' שבת סי' מה) אם עבר שבת ולא קראו הפרשה הראויה לאותו שבת יקראוה לשבת הבאה עם הפרשה הראויה לאותו שבת ואל יבטלוה ואין אומרים בזה עבר זמנו בטל קרבנו עכ"ל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלה סעיף ב
מקום שמפסיקין בשבת בשחרית, שם קורין במנחה, ובשני ובחמישי, ובשבת הבאה. הגה: אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור, לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכה לאותה שבת (אור זרוע) - ועיין לקמן סי' רפ"ב
דגול מרבבה אורח חיים סימן קלה סעיף ב
אם בטלו שבת אחת...ואם ביטלו שבת שחרית הקריאה ובמנחה כבר מצאו מנוחה, אם יש פנאי לקרות כל הסדרה יקראו במנחה כל הסדרה ויקראו שבעה גברי, כי כל יום השבת הוא זמן הקריאה. אבל אם גם במנחה לא היה מנוחה, לא יקראו בשני או בחמישי כל הסדרה משבת העבר, כי בחול יש ביטול מלאכה לעם, אלא יקראו רק הפרשה מן הסדרה של שבת הבא. ולא מן הסדרה שביטלו בשבת העבר, כי לעולם אין דוחין דבר שזמנו אז מפני דבר שכבר עבר זמנו. ועוד, דאיכא למיחש שהשומע יאמר שזו הסדרה השייך היום, ולא ידע שזה תשלומין
ערוך השולחן אורח חיים סימן קלה סעיף ו
ונראה דרק בשבת הבא יכולים להשלים אבל אם ירצו להשלימה באמצע השבוע א"א דלא נתקן שבעה קרואים רק בשבת ושיקראוה בשני או בחמישי בג' קרואים ביחד עם הפרשה לא תהיה כתקנת חכמים מיהו זה וודאי אם ביכולתם לקרותה בשבת במנחה יקראו אז שבעה קרואים ויצרפו בזה גם הפרשה הבאה
אליה רבה סימן קלה ס״ק ב
כתב עולת תמיד שם בשם תשו' הר"ם ובמקום שיש יותר מבית הכנסת אחד, אם קראו בבית הכנסת אחד אע"פ שלא קראו בבתי הכנסת אחרים לא נקרא ביטול התמיד וא"צ להשלים ע"כ. ונ"ל מגוף התשובה שם דוקא כשהקהל מבית הכנסת זה היו קוראים רק שהיו בבית הכנסת אחרת, אבל אם קהל זה לא היו קוראין כלל צריך להשלים
משנה ברורה סימן קלה ס״ק ז
כתב בספר שערי אפרים אם בטלו הקריאה בביהכ"נ אחת ורוב הצבור מביהכ"נ זה שמעו קרה"ת בביהכ"נ אחרת א"צ להשלים אבל אם רוב הצבור לא שמעו כלל אע"פ שיש שם בתי כנסיות אחרות שקראו שמה כדין מ"מ אותן שלא שמעו הקריאה והם רוב הצבור של ביהכ"נ זה צריכין להשלים הקריאה
שו"ת מהר"ם מינץ (ר׳ משה בן רבי יצחק הלוי מינץ, 1415 – 1480 מאשכנז, מתלמידם של ר' ישראל איסרליין) סימן פה
מה ששאלת, על מעשה שאירע ק"ק ווירמש, בשב' פרש' החדש שהיא ויקהל ופקודי מחוברים לקרות יחד, ונקראו ששה גברי כדינא, וכשהחזן קורא השביעי להשלים הספר נפל תגר בין שני גברא, עד שהס"ת מונח' בטיל', ונמשך זה כנגד ב' שעות שלא יכלו להשוותן איזה מהן לקרות לשביעי לסיום הספר, עד שהלכו כמעט כל הקהל חוץ לב"ה….ועתה אתם מחולקים איך לקרות בשבת אח"כ, בשבת של ויקרא, יש מכם שדעתם נוטה לקרות לשבת שבא פ' ויקהל ופקודי עם ויקרא….נ"ל דאין לקרות בשבת הבא ויקהל ופקודי, רק מתחיל סדרה דשבוע דהוא ויקרא...כי דין זה לא מצינו כ"א בספר אור זרוע...וז"ל...עכ"ל. הנה לא כתוב רק אם ביטל השבת אחד התמיד, אז יקראו בשבת הבאה שני סדרות, אבל לא כתב אם ביטול ג' או ד' שבתו' יקראו כל אות' סדרות בשבת א', וכן מסתברא דאל"כ אין לדבר סוף….כיון דבלאו הכי מצינו לפעמים שקורין ב' סדרות בשבת אחת, בשנת פשוטו' דהרבה סדרות מחוברות….לא מצינו שום דוכתי שקורין ג' סדרות בחד שבת, א"כ הכי עובדא דידן אם באת לקרא מה שלא נקרא בשבת שעבר, היה צריך לקרות ג' סדרות ויקהל ופקודי עם ויקרא, וזה לא מצינו, ואין בזה שום דיעה ולא תקנה לקרות בשבת הבא ג' סדרות. וכן משמע לשונו וז"ל יקראו בשבת הבאה ב' פרשיות עכ"ל….א"כ מ"מ הכא עובדא דידן דנקר' פקודי לחודיה עם ויקרא, זה אינו קשה כיון דויקהל ופקודי היו דבוקים באותן שבת שעבר, והוי כמו חד סידרה לאותו שבת והוי שניהם חיובה דיומא, לכן אין סברא כלל לחלקם ולקרות בשבת הבא חצי חיובה דיומא שעבר הוי חצי תשלום והוי כמאן דליתא. ועוד יש גריעותה הכא, כיון דפקודי הוי סיום הספר, אין סברא בשבת אחד לקרות מספר לספר, דזה לא מצינו בשום דוכתה, ובפרט למנהגינו דאנן נהגינן כשיש ב' סדרות דבוקות אז חד גברא קרי סוף סידרה ראשונה ותחילת סידרה שנייה יחד, ויפה מנהג' כדי שלא להפסיק בין סידרה לסידרה כדי שיהא נרא' כאלו הוא חד סידרה, א"כ כי קורין הכא פקודי עם ויקרא אז היה צריך לקרות לחד גברא סוף פקודי ותחילת ויקרא, אין זה מן הנכון לקרות מתרי חומשי לגבר' חד לחברם יחד, כי תיקון סופרי' להפרידם בארבע שיטי' שיש חלק בין חומש לחומש כדאיתא במסכת סופרים. וכן אנו נהגינו דלאחר סיום הספר עונים הקהל בקול רם חזק, וטעמא של אותו מנהג, כמו שכתב אחר כל פרק או אחר סיום המסכת הדרין עלך...א"כ הקהל קוראים בקול רם שנסיים החומש, לכן אין סברא ונכון לקרא עוד לאותו גברא תוך החומ' השני, וכן מסתברא שלא לקרות מחומש לחומש בשבת אח', ותו לא מידי
מגן אברהם סימן קלה ס״ק ד
בטלו שבת. וה"ה אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט אבל אם היו ב' מחוברין באותו שבת שבטלו אין קורין בשבת הבאה ג' דלא מצינו לעולם שקורין ג'...ואם בטלו פ' ויחי אין לקרותו עם פ' שמות כי כשקורין ב' סדרות צריך לקרות חד גבר' מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשות בשני ספרים - רמ"מ סי' פ"ה
אליה רבה סימן קלה ס״ק ב
קורין אותה וכו'. כתב בהגהת מנהגים שבת וזה לשונו, מהר"מ מינץ חילק דוקא ב' פרשיות, אבל ג' פרשיות כגון אם בשבת שעבר היו כפולין לא עי"ש, אבל לא נראין דבריו בעיני ע"כ. ובכנסת הגדולה ועולת תמיד לקמן בסי' רפ"ב הביאו דברי הר"מ להלכה ולא הזכירו דברי הגהות הנ"ל, וכמדומה דאשתמיט להו. וכן מסתבר טעמו דאין לדלג שום פרשה. ועוד לפי שמצאתי טעם בגליון מרדכי קטן ריש ברכות זה לשונו, מימות משה רבינו ע"ה ניתקנה לקרוא בפרשיות להשמיע לרבים ע"כ, ומשמע דאין חילוק כלל. ומכל שכן כששתים דבוקות בשבת זו שקורין נמי סדרא של שבת העבר
משנה ברורה סימן קלה ס״ק ז
קריאת הפרשה וכו' - ואם היו שתי פרשיות מחוברין באותו שבת שבטלו דעת הר"מ מינץ דאין משלימין...וה"ה אם בשבת זו היו שתי פרשיות מחוברות נמי אין משלימין הפרשה משבת שעבר מטעם הנ"ל ובהגהת מנהגים חולק על כל זה וכן הסכים בא"ר דלעולם צריך להשלים מה שביטלו משבת העבר וכן נוטה דעת ספר מגן גבורים. י"א דאם בטלו פרשת ויחי אין לקרותו עם פ' שמות כי כשקורין ב' סדרות צריך לקרותו חד גברא מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשותו בשני ספרים וה"ה בפקודי ויקרא וכדומה ויש חולקין וס"ל דלעולם משלימין וכתב בשלחן עצי שטים דהנוהג כן אין מוחין בידו
ערוך השולחן אורח חיים סימן קלה סעיף ו
כתב רבינו הרמ"א בסעיף ב' דאם בטלו...ויש מי שאומר דאם באותו שבת שביטלו היו שני סדרות...ולפ"ז ה"ה דאם בשבת הבא יהיו שני סדרות דג"כ אין קורין ודברים תמוהים הם דהא כיון דחובה היא להשלים מה שלא קראו מה לי תרי מה לי תלת...וכן יש מי שאומר דאם בטלו הסדרה שבסוף ספר…..ותמוה הוא דאטו לעיכובא הוא שיהא אחד מחבר השני סדרות ועוד איזה איסור יש בזה אם יחברום
אליה רבה סימן קלה ס״ק ב
ולפ"ז נ"ל הוא הדין כשבטלו שנים או שלשה שבתות יקראו כל הפרשיות שביטלו בפעם אחת, דלא כמשמעות מתשובות הר"ם שם בסוף [סימן] פ"ה. והוא הדין אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט
ערוך השולחן אורח חיים סימן קלה סעיף ו
ואפילו אם לא קראו כמה שבתות נראה שחובה להשלימם כולם וכן ראיתי מי שפסק כן להלכה...והעיקר נראה דבכל אופן החיוב להשלים בשבת הבא
ביאור הגר"א אורח חיים סימן קלה
אם בטלו כו'. כמ"ש בתפלה טעה ולא התפלל כו׳
משנה ברורה סימן קלה ס״ק ו
שבת אחת - ואם בטלו כמה שבתות י"א דאין לקרות בשבת הבאה כ"א הסדרה האחרונה הסמוכה לזו וי"א דצריך להשלים בצבור כל הסדרות שביטלו ומביאור הגר"א משמע דס"ל כהדעה הראשונה
שער הציון שם
מדמדמה לה להשלמת התפלה, ושם הלא קיימא לן בסימן ק"ח דאין משלימין אלא תפלה הסמוכה לה
חשוקי חמד ראש השנה דף כח עמוד ב
מחמת השלג הכבד לא קראו פרשת ויחי, כיצד אפשר להשלימו, שאלה בשלג הגדול שהיה בירושלים בעשרה בטבת תשע"ד….ולכן הרבה יהודים לא יכלו ללכת לבית הכנסת לתפילות, וארגנו מנינים בבתים פרטיים, ובמקלטים, אך לא היה להם ספר תורה לקריאה. לשבת הבאה פרשת שמות, התעוררה שאלה, האם ישלימו את הפרשה, ויקראו ביחד ויחי ושמות, או שמא אין צריך להשלים? תשובה כתב הרמ"א (או"ח סימן קלה ס"ב) אם בטלו שבת...אולם יש שני טעמים, שלא להשלים הפרשה. א. שכתב במשנ"ב (סק"ז) בשם המהר"ם מינץ (סימן פה) שאם בטלו פרשת ויחי, אין לקרותו עם פרשת שמות...זה אין נכון לעשותו בשני ספרים...ב. כי בדעת תורה הביא בשם הזכור לאברהם, שמה שכתב הרמ"א שאם ביטלו שבת אחת שקורין הפרשה בשבת הבאה, היינו דוקא כשביטלו בכל בתי כנסיות שבעיר, אבל אם ביטלו רק בבית הכנסת אחד, לא מקרי ביטול. והנה בעניננו ברוב הבתי כנסיות קראו כדין, ורק מקצת בתי כנסיות לא קראו, ואולי אין יכולים להשלים. ומכל מקום מדי ספק לא יצאנו, שהרי המשנ"ב הביא שיש חולקין...גם בכף החיים (סק"ה) הביא הרבה פוסקים שחולקים על מהר"ם מינץ….ונראה שיש עצה, שאחד המתפללים יאמר ברכת התורה רק ברכה ראשונה, וכשיוציאו ספר תורה, לא יניחו אותו על הבימה, אלא יניחנו על שולחן צדדי, ואז אותו אדם יברך ברכת אשר בחר בנו שהוא צריך לברכו, כיון שלא בירכו בבוקר, ולשיטות שאין קורין בשתי פרשיות, אם כן אינו קורא אלא כקורא בתורה, ולשיטות שצריך לקרוא, אם כן קראו כדין, ולא יברך לאחריו ברכה, אלא יעמוד שם, ויצא ידי חובתו בברכה אחרונה שמברך העולה הראשון בפרשת שמות
פסקי תשובות אורח חיים סימן קלה
ולדברי השערי אפרים (שער ז' סעי' ט') קורין ג' גברי בפרשה הקודמת, והעולה רביעי מחבר הסדרים יחד, ועוד ג' קורין בפרשת השבוע, כמו שנוהגים כשיש פרשיות מחוברות, אך יש הכותבים (כף החיים) שאין נכון לעשות כן, כי לכתחילה צריך שיהיו כל העולים מברכים וקורין בחיובא דיומא, ולכן יקרא הכהן כל הפרשה הקודמת ועוד מפרשת השבוע עד שני ושוב יעלו שאר הקרואים כסדר. ובגמר קריאת פרשת השבוע נכון גם להשלים קריאת ההפטרה של השבת הקודמת יחד עם ההפטרה של שבוע זה.
Summary:
The גמרא ירושלמי records that משה רבינו instituted the decree of קריאת התורה on שבת, while עזרא established the קריאת התורה of Monday, Thursday and שבת מנחה. This is partially reiterated by the בבלי as well.
The גמרא in ברכות states that רב אשי engaged in תורה study during קריאת התורה, stating that the ציבור could focus on their study (קריאת התורה), while he focused on his learning. תוספות offers a few possible interpretations: (i) study during קריאת התורה is only problematic where it is loud and causes a disturbance (רב אשי only turned his head away so that he could focus on his learning), (ii) as long as there are 10 others paying attention, than the rest don't need to focus and (iii) רב אשי was the exception because he was תורתו אומנו, but generally this is not allowed. He adopts the latter approach. While the שלחן ערוך quotes all of these opinions regarding the matter, the ערוך השלחן conclusively rules that we adopt a strict approach in this regard, restricting all learning during קריאת התורה. In following this strict approach, the ביאור הלכה also suggests that the issue with the leninent approaches is that they fail to take into account the חובת היחיד of קריאת התורה. The תשובות והנהגות addresses this ביאור הלכה in linght of the general view that קריאת התורה is a חובת הציבור. He explains the ביאור הלכה that the nature of the obligation is a חובת הציבור, but there is an individual obligation to join with the ציבור. However, in the event a portion of the קריאה is omitted, no make-up is needed. The פסקי תשובות notes that the חובת הציבור approach is the normative opinion.
The אור זרוע addresses a case where a מנין failed to recite קריאת התורה on שבת. He rules that they should make up the קריאה the following week. He brings support for his position that there are no fixed rules for which שבת has a specific פרשה, noting that when יו״ט falls on שבת, that weeks פרשה is extended to the following week. He notes that we can't just push off the following week's פרשה, as that would prevent a completed cycle during the year.
The דגול מרבבה and ערוך השלחן rule that if there's time to make up the קריאה at מנחה on that שבת, that should be done, but not on Monday and Thursday, though they provide different reasons for the lack of a make-up on Monday/Thursday.
The אליה רבה and שערי אפרים cited by the משנה ברורה address the exact definition of a ציבור missing קריאה and what the status is where the people in the ציבור all attend a different מנין.
The מהר״ם מינץ was asked about a case where on פרשת ויקהל-פקודי the קריאת התורה was never completed, as a dispute arose regarding who would receive the final עליה. He ruled that they should begin the following week with ויקרא, without any makeup for the prior week. He reasons that there was never an institution of a 3 פרשה week. Furthermore, he is opposed to the notion of splitting up a ספר during the קריאה (especially given that it will be within one עליה). The מגן אברהם rules accordingly. However, the אליה רבה cites the כנסת הגדולה and עולת תמיד reject the ruling of the מהר״ם. This is also the approach of the ערוך השלחן.
There is a similar debate as to whether multiple weeks that are omitted should be made up. Presumably the מהר״ם would reject the possibility of reciting multiple weeks. The משנה ברורה cites different approaches and suggests that the גר״א follows an approach that would allow reciting only the week immediately preceding the return to shul week, similar to תשלומין for תפילה (perhaps indicating that is also the opinion of the מ״ב).
The חשוקי חמד offers a novel solution for a practical case involving a snow storm that shut down certain shuls.
The פסקי תשובות cites different approaches regarding the mechanics of making up the missed קריאה.
ah, I see.
ReplyDelete