סוגיית הגמ׳ - דגים שעלו בקערה ודין נ״ט בר נ״ט
תלמוד בבלי מסכת חולין דף קיא עמוד ב
איתמר, דגים שעלו בקערה (רש"י: כשהיו רותחין נתנן לתוך הקערה שאכלו בה בשר), רב אמר: אסור לאכלן בכותח, ושמואל אמר: מותר לאכלן בכותח; רב אמר אסור - נותן טעם הוא, ושמואל אמר מותר - נותן טעם בר נ"ט הוא….אמר חזקיה משום אביי, הלכתא: דגים שעלו בקערה - מותר לאוכלן בכותח
חידושי הרמב"ן מסכת חולין דף קיא עמוד ב
וקאמר שמואל דנותן טעם בר נותן טעם אינו כעיקר לאסור את תערובתו, לומר דאע"פ שעשתה תורה טעם כעיקר לאסור תערובתו כמוהו הני מילי בטעם ראשון אבל טעם שני דהוא בר נותן טעם אחר אין בו כח לאסור את אחרים דהיינו נותן טעם שלישי שלהם, אבל אם נתבשלו עם הבשר חד נותן טעם הוא
הר"ן על הרי"ף מסכת חולין דף מא עמוד א
והוי יודע דלא שרינן נ"ט בר נ"ט אלא בשל היתר כבשר בחלב דכיון דטעם שני אכתי היתרא הוא כיון דאקליש כולי האי לא חשיב למיסר אבל במידי דאיסורא כל היכא דאיכא טעמא כלל אוסר עד סוף כל העולם
אם נ״ט בר נ״ט נוהג רק בקערה או ג״כ במבושל וצלי - ג׳ שיטות
תוספות מסכת חולין דף קיא עמוד ב
הלכתא דגים שעלו בקערה….בשם רש"י פי' ריב"ן חתנו דוקא עלו שרו אבל נתבשלו אסור דכחד טעמא חשיב ובא מעשה לפניו בביצים שנתבשלו בקדרה של חלב ואסר לעשות מהם מולייתא של בשר ויש להביא ראיה לדבריו מצנון שחתכו בסכין דאסור לאוכלו בכותח משום דאגב חורפיה בלע טפי וחשיב כחד טעמא ונתבשלו לא גרע מצנון
רש"י מסכת חולין דף קיא עמוד ב
נותן טעם בר נותן טעם הוא - אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה דנותן טעם ראשון הוי כבשר גמור אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר
תוספות מסכת חולין דף קיא עמוד ב
ומתוך לשון הקונט' משמע דאין חלוק בין עלו לנתבשלו דלעיל גבי נותן טעם בר נותן טעם פירש בקונטרס דאם היו מבושלים עם בשר…משמע מתוך פירושו דמבושלים עם בשר הוא דאסור אבל מבושלים עם הקערה שרי
תורת הבית הארוך בית ג שער ד
ופירש רש"י ז"ל שעלו שנתבשלו. וכן פירש הרמב"ם ז"ל וכן עיקר. ויש מי שפירשו שלא נתבשלו אלא שהעלום מרותחין לתוך הקערה אבל נתבשלו בקערה אסורין דטעם גמור קולטין ממנה שכח האש מפליט הכלי הרבה. וראייתם מדאמרינן בפסחים פרק כל שעה אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק את התנור אלמא אע"פ שמדיח את התנור הפת אסורה ואע"ג שלא קבלה מן הממש אלא ממה שבלע התנור. ואין ראייתם ראיה דהתם היינו טעמא משום קרטופני דאיתביה בתנור שאי אפשר לקנחם ולהדיחם כל הצורך דההיא לאו דוקא בששט אותו כשהוא חם אלא אפילו שט בצונן דהא סתמא קאמר ומהאי טעמא דאמרן.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כג
פת שאפאה עם הצלי ודגים שצלאן עם הבשר אסור לאכלן בחלב, קערה שאכלו בה בשר ובשלו בה דגים אותן הדגים מותר לאכלן בכותח
רא"ש מסכת חולין פרק ח סימן ל
ובספר התרומה התיר ירקות וקטניות שנתבשלו בקדירה בת יומא חולבת רק שתהא נקיה מחלב לאכלן בתבשיל של בשר. ואפי' אם נאמר עלו אין נצלו לא כשנתבשלו שרי משום דאיכא ג' נותני טעם החלב בקדיר' והקדירה במים והמים בירק ועודנו היתר. וגמגם בדבר שיש לחוש לפי שהירק והקטניות נוגעין בקדירה ובולעין מן הקדירה עצמה ואעפ"כ הכריע להתיר דכיון דאיכא מים בכלי רוב הטעם מתפשט במים. וגם הירק אינו בולע מדופני הקדירה אלא ע"י רתיחת המים.קנח וכן מסתבר דנתבשלו איכא טעם שלישי ושרי קנט אבל נצלו אסור
ערוך השולחן יורה דעה סימן צה
בנצלו כיון דהפליטה הולכת מהקערה עצמה אל הדגים הוה כטעם ראשון ואסור וזה דעת ספר התרומה
טור יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה
ורש"י מתיר אפילו שנתבשלו בקדרה...ובעל התרומות מתיר כשנתבשלו ואוסר בנצלו...ולזה הסכים א"א הרא"ש ז״ל….וכן התיר הרמב"ם כשנתבשלה
אליבא דהלכתא - שיטת המחבר - דגים שנתבשלו או שנצלו מותר לאכלם בכותח אפילו לכתחילה
בית יוסף יורה דעה סימן צה
מתוך לשון רש"י משמע….וכתב הרא"ש עוד (סי' ל) ובספר התרומה….אבל נצלו אסור עכ"ל וכן דעת סמ"ק….הרשב"א והר"ן הסכימו דבנתבשלו שרי אלא שנראה מדבריהם שאינם מחלקים בין נצלו לנתבשלו וכן נראה מדברי ראבי"ה….וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם…..ולענין הלכה כיון דהרמב"ם והרשב"א והר"ן ואבי העזרי וזקנו ור"י אין מחלקין בין נצלו לנתבשלו דבכל גוונא שרי וגם מדברי רש"י משמע כן הכי נקטינן
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה סעיף א-ב
דגים שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר רחוצה יפה, שאין שום שומן דבוק בה, מותר לאכלם בכותח, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא...ביצה שנתבשלה במים בקדירה חולבת, מותר לתת אותה בתוך התרנגולת אפילו לכתחלה
שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן ד
אתה הראת לדעת שדעת מרן להתיר נ"ט בר נ"ט אף לכתחלה לבשל בקדרה חולבת בת יומה על מנת לאכול אח"כ עם בשר. וס"ל דמה שאמרו בגמרא דגים "שעלו" בקערה, לאו דוקא בדיעבד, אלא הוא הדין שאף לכתחלה מותר.
אליבא דהלכתא - שיטת הרמ״א - דגים שנתבשלו או שנצלו מותר לאכלם בכותח אפילו לכתחילה כשהקדירה בן יומו
ספר איסור והיתר הארוך (מחכמי אשכנז, במאה-14) שער לד אות ג
וכתב ע"ש במרדכי בשם ראבי"ה ובשם ריב"ן חתנו של רש"י שאמר משמו של רש"י וכ"כ ג"כ הא"ז פכ"ה וכן משמע בדברי הרא"ש ודווקא דגים שנתבשלו בכלי המיוחד שלהם ואח"כ הועלו בקערה של בשר (הגה"ה) אבל אם נתבשלו ביורה של בשר בן יומו אסור לכתחילה לאוכלן בכותח אפי' היתה נקייה.
ֿשולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה סעיף א-ב
דגים שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר רחוצה יפה, שאין שום שומן דבוק בה, מותר לאכלם בכותח...הגה: ויש מחמירין בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם. (ריב"ן בשם רש"י ובארוך כלל ל"ד הביא המרדכי וא"ז). והמנהג לאסור לכתחלה, ובדיעבד מותר בכל ענין (סמ"ק וארוך). ודוקא לאכול עם חלב והבשר עצמו, אבל ליתנן בכלי שלהם, מותר לכתחלה (באיסור והיתר הארוך), וכן נהגו, וכן אם לא נתבשלו או נצלו תחילה, רק עלו בכלי של בשר, מותר לאכלן עם חלב עצמו. וכן להיפך (סברת עצמו)...וכן אם היה הכלי שנתבשלו או נצלו בו לפגם, שלא היה בן יומו, נוהגין היתר לכתחלה לאכלו עם המין השני (שם בארוך).
ש"ך יורה דעה סימן צה
ובדיעבד מותר. ומהרש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה סימן ס"ג אוסר אפי' בדיעבד בנצלו מדינא ע"ש
ביאור הגר"א יורה דעה סימן צה ס״ק י
וכן אם היה הכלי שנתבשלו או נצלו בו לפגם כו'....ואף בקדירה אין אסור לכתחלה שאינה ב"י אלא משום גזירה אטו ב"י משא"כ כאן דאף ב"י מותר מדינא כנ"ל
שלמת אליהו, על ביאור הגר״א (ר׳ שלמה מתתיהו לוונטהל, תש״ע) סימן צה אות 8
במה שכתב רבינו ואף בקדירה אין אסור לכתחלה...פירש בס' בדי השלחן עמ' רצ"ה בביאורים ד"ה אם היה הכלי וכן הבין בשו"ת אבני ישפה יו"ד סי' ק"ד שבא להקל בקדרה של בשר שאינה בת יומא אף לבשל בה ירקות לכתחלה על מנת לאכלם בכותת דלא כמשמעות לשונות האו"ה והרמ"א שנמנע מלהקל בזה ודלא כהחכמת אדם כלל מ"ח סע' ב' שאסר בזה וע"ש בבדה"ש שבעצמו הקשה על הבנתו ברבינו אך לאחר בקשת מחילה מכ"ח לענ"ד מודה למה
חכמת אדם שער איסור והיתר כלל מח
קיימא לן נותן טעם בר נותן טעם...אבל אנו הנמשכים אחר רמ"א קיימא לן דלכתחילה אסור לאכלן בחלב….אם היה הכלי שנתבשל בו אינו בן יומו מותר לאוכלו בחלב אפילו לדידן אבל אסור לכתחילה לבשל בכלי שאינו בן יומו כדי לאוכלו בחלב דנותן טעם לפגם אסור לכתחילה (שם בשולחן ערוך ובאיסור והיתר כלל ל"ד)....ונראה לי דאם אין לו כלי אחר לחמם בו יש לסמוך ולהתיר ללוש בהם אפילו לכתחילה כיון דאיכא תרתי נותן טעם לפגם ונותן טעם בר נותן טעם....דאם אין לו כלי אחר ואי אפשר להשאיל הוי כדיעבד….ומים שנתבשל בכלי בשר שאינו בן יומו נראה לי דמותר לבשל בו קאפע ולשתותו עם חלב
אם יש דבר חריף בקדירה
ספר איסור והיתר הארוך שער כד סימן ה - ו
פרש"י וכל רבותינו המחברים שווים שדוקא בבליעת איסור אמרינן כל החתיכה נ"נ ואפילו בדבר שאין חריף אבל בבליעת היתר שהיינו מבשר לחלב אפי' בחתיכה יבשה כגון ירקות ובצים שבלעו מחלב בנ"ט ונתנו בקדירה של בשר א"צ בבשר ששים אלא כנגד המדומע לבד שכתב בע"א (נ"ב נ"ל בא"ז עי' בסי' ל"ה) תבלין שבלעו מחלב בעין בנותן טעם ונפלו לקדירה ש"ב דהיתירא בלעו לא נ"נ ולכן אם ראינו הטיפה שנפל עליהן סגי לן כשמבטלן בס' עכ"ל וכן כתב ר"ב בס' ה"ת שלו ובסמ"ג צנון ובצלים ושומין וכרישין שנחתכו בסכין ש"ב ונתנן בתבשיל של חלב הואיל והיתרא בלע סגי לו בשיש ס' בתבשיל נגד טעם הבלוע בסכין ואפי' אם היה ב"י עכ"ל והיינו שיהא שם ס' נגד קליפה עבה ברוחב קש חטה ובהכי סגי דהא אינו אוסרו יותר והוא הדין אפי' אם הסכין לא היה ב"י ולא ראה עליו שמנונית להדיא דבדבר חריף אין חלוק בב"י כדאיתא לקמן בתשובת נותן טעם לפגםא) אכן לפת שנחתך בסכין ש"ב ונתן בחלב מתיר בסמ"ג אף בלי ששים נגד הבליעה וק"ק עכ"ל: (מ"כ בצידו ואפי' מתוך מתיקות הלפת אין טעם שומן ניכר בה): ומיהו תבלין ומלח שנידוכו במדוכה של בשר ונתנו בחלב גרועין טפי מאלו בלעו משמנונית בעין בכדי נותן טעם וצריך ס' נגד כל התבלין (הג"ה) והמלח אע"פ שהוא מהיתר להיתר משום דלא ידעינן כמה בולעו וכן בכל כהאי גוונא ואפי' אם המדוך לא הי' ב"י דבדבר חרי' אין חילוק כדאי' לעיל ולקמן):
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה סעיף א-ב
דגים שנתבשלו...הגה: ויש מחמירין בצלייה ובישול…וכן אם היה הכלי שנתבשלו או נצלו בו לפגם….וכל זה כשהמאכל אינו דבר חריף, אבל אם היה דבר חריף, כגון שבשלו דברים חריפים בכלי של בשר, אפילו אינו בן יומו, או שדכו תבלין במדוך של בשר, אם אכלו בחלב, אוסר אפילו בדיעבד עד דאיכא ס' נגד הבשר הבלוע בהם (בארוך כלל כ"ד וכן משמע בתשובת הרשב"א סימן תמ"ט וב"יסי' צ"ו בשם סה"ת והגהות ש"ד סי' ס"ב בשם מהר"ש ואגור בשם מרדכי). ומכל מקום לא מקרי מאכל דבר חריף משום מעט תבלין שבו, רק אם כולו הוא דבר חריף. ורובו ככולו (וע"ל סימן צ"ו).
חתיכת דבר חריף בסכין
תלמוד בבלי מסכת חולין דף קיא עמוד ב - דף קיב עמוד א
אמר חזקיה משום אביי, הלכתא: דגים שעלו בקערה - מותר לאוכלן בכותח, צנון שחתכו בסכין שחתך בה בשר - אסור לאוכלו בכותח, וה"מ צנון -, דאגב חורפיה בלע, אבל קישות - גריר לבי פסקיה ואכיל, קילחי דליפתא - שרי, דסילקא - אסירי, ואי פתך בהו דליפתא - שפיר דמי
רש"י מסכת חולין דף קיב עמוד א
קישות - מתוקה היא ואינו נבלע בתוכה אלא השמנונית צף ועומד על מקום החתך הלכך גריר לבי פסקיה למקום חתך גורר מעט בסכין ואכיל אף בכותח הלכך דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח כדאמר דאין נותן טעם הבא מן הממש אלא נותן טעם הבא מנותן טעם דסתם קערה מקנחין אותה משומן הקרוש עליה משום מיאוס אבל לסכין פעמים שהשמנונית קרוש עליו ואינו ניכר וכשחותך בצנון הוי נותן טעם הבא מן הממש ועוד דמשום חורפיה בלע טפי מדגים הרותחים ואגב דוחקא דסכינא פליט סכינא ובלע צנון.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צו סעיף א
צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו, או שאינו מקונח, אסור לאכלם בחלב עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום, שהוא כעובי אצבע, או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר, שאז מותר בהדחה. ויש אומרים דהוא הדין לאינו בן יומו והוא מקונח הגה: ואם חתכן דק דק, צריך לשער נגד כל הצנון (ב"י בשם סמ"ק). וי"א שאם חתך צנון בסכין של איסור, כולו אסור (רשב"א ור"ן וכן משמע בארוך כלל ל"ה). וכן אם חתכו בסכין של בשר, אסור כולו בחלב. וכן נוהגין לכתחלה, אבל בדיעבד אין לאסור רק כדי נטילה (ב"י ואו"ה). וכל זה אם חתך הצנון עצמו, אבל אם חתך הירק שעל הצנון, אין לחוש. ואם יש ספק אם נחתך בסכין של איסור, אזלינן לקולא (שם), לכן קונים הצנונות שיש בהן חתוכין לצד זנבותיהן, כי תלינן שנעשה במרא וחצינא (שם בהג"ה ומהרא"י בהגהת ש"ד). ובמקום שאין נמצא לקנות רק החתוכים בסכין, נוהגין לקנותו ולהתיר ע"י נטילת מקום.
ש"ך יורה דעה סימן צו ס״ק ו
דה"ה לאינו בן יומו והוא מקונח. הטעם דחורפיה דצנון מחליא ליה ומשוי ליה לשבח כמו קורט של חלתית לקמן סימן קי"ד ס"י וכן דעת כל האחרונים וכן נוהגין ומשמע דאין חילוק בין בן יומו לאינו בן יומו ונהגינן להחמיר בכל מילי כמו בן יומו ודלא כמ"ש בס' אפי רברבי דף ס"ב ע"ב דבאינו בן יומו יש להקל בכדי נטילה מיהו ודאי בשאר דברים שאינם חריפים דין סכין כשאר כלים שאם אינו בן יומו והוא נקי מותר כדמשמע מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים.
Summary:
After citing a debate regarding the topic, the גמרא ultimately rules that where hot fish was placed on a meat plate, it may subsequently be eaten together with dairy, based on the principle of נ״ט בר נ״ט.
The רמב״ן explains that this is based on the weak nature of secondary taste transfer as contrasted with primary taste transfer (i.e. where the dairy food itself was in a meat pot). The ר״ן qualifies this principle as being limited to meat or dairy absorption. However, if the fish was in a treif pot, then it may never be eaten, even if there are subsequent taste transfers.
There are three basic opinions regarding the scope of this allowance from the גמרא. First, the ריב״ן cited by תופסות, states that נ״ט בר נ״ט is only allowed in the case where the hot fish is placed on a plate, but not where it is cooked or roasted in a meat כלי. Second, רש״י, the רמב״ם and many others assume that it applies even by cooked and roasted. Lastly, the ספר התרומה rules that it applies by cooking, but not roasting. This distinction is explained by the ערוך השלחן.
The שלחן ערוך unequivocally rules in accordance with the second opinion. As explained by the יביע אומר, this essentially allows all forms of נ״ט בר נ״ט on a לכתחילה level.
However, the רמ״א rules stringently in accordance with the ריב״ן, only allowing one to rely on רש״י on a בדיעבד level.
The רמ״א does add a key limitation on his stringency, allowing for a לכתחילה use of נ״ט בר נ״ט where the meat pot was אינו בן יומו.
The גר״א appears to understand לכתחילה to mean that one may intentionally utilize a meat pot to cook food to be eaten with dairy. However, the חכמת אדם takes a narrower view, only allowing for לכתחילה using food that was already cooked in a meat pot to be mixed with dairy (but not לכתחילה using that pot in the first case, unless there are no other pots available).
The רמ״א does provide for a second stringency, noting that even by אינו בן יומו, if there is a דבר חריף or lots of תבלין, then we again would need to be concerned for the opinion of the ריב״ן.
No comments:
Post a Comment