ערוך השולחן אורח חיים סימן נה סעיף יז
הכל כשיש עשרה במקום אחד והיינו בחדר אחד אבל לצרף עשרה משני מקומות אין מצטרפין ובהכרח לומר כן דהא אכל בי עשרה שכינתא שריא וזה לא שייך אלא שמקובצין במקום אחד דאל"כ הא לעולם יש עשרה בעיר ומה לי שני מקומות או עשרה מקומות אלא דצירוף העשרה צריכים כולם להיות בחדר אחד
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף צב עמוד ב
צבור בגדולה ושליח צבור בקטנה, יוצאין ידי חובתן. ציבור בקטנה ושליח צבור בגדולה, אין יוצאין ידי חובתן. תשעה בגדולה ויחיד בקטנה, מצטרפין, תשעה בקטנה ואחד בגדולה, אין מצטרפין
תוספות מסכת עירובין דף צב עמוד ב
והא דתנן בפרק כיצד צולין (פסחים דף פה:) מן האגף ולפנים כלפנים ומן האגף ולחוץ כלחוץ וקאמר התם רב בגמרא וכן לתפלה וריב"ל אמר אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים לכאורה נראה דלענין צירוף פליגי דלענין לצאת מודה רב דיוצא אפילו חוץ לבית הכנסת….וקסבר רב מן האגף ולחוץ אינו יכול לענות דלא הוי בכלל צבור שבפנים וריב"ל סבר דאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת והוי בכלל צבור לעניית ברכת כהנים ולענות דבר שבקדושה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נה סעיף יג, טו-יט
צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם, והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ, דהיינו כשסוגר הדלת ממקום שפה פנימית של עובי הדלת ולחוץ, כלחוץ...אם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ, ושליח צבור תוך הפתח, הוא מצרפן. חצר קטנה שנפרצה במילואה לגדולה, דהיינו שנפרצה קטנה במקום חיבורה לגדולה ונפל כל אותו כותל שהיה מפסיק ביניהם, ובגדולה נשארו משארית כותל זה שנפל פסים (פי' מעט כותל ישר ושוה) מכאן ומכאן, הגדולה כמופלגת מן הקטנה, ואין הקטנה מופלגת מן הגדולה אלא הרי היא כקרן זוית שלה. לפיכך, אם תשעה בגדולה ואחד בקטנה, מצטרפין שהקטנה נגררת אחר הגדולה והרי היא כאילו היא בתוך הגדולה, כיון שהרוב בגדולה, אבל אם היו תשעה בקטנה ואחד בגדולה, או חמשה בזו וחמשה בזו, אין מצטרפין. היה שליח צבור בקטנה וצבור בגדולה, מוציאן ידי חובתן, שהוא נגרר אחריהם. אבל אם היה ש"צ בגדולה וצבור בקטנה, אינו מוציאן ידי חובתן, שאין הרוב נגרר אחר היחיד. אם קצת העשרה בבהכ"נ וקצתם בעזרה, אינם מצטרפים. ש"צ בתיבה ותשעה בבהכ"נ, מצטרפין, אע"פ שהיא גבוהה י' ורחבה ד' ויש לה מחיצות גבוהות י', מפני שהיא בטלה לגבי בהכ"נ
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נ עמוד א
שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו - הרי אלו מצטרפין לזמון, ואם לאו - אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן
חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף נ עמוד ב
הא דקתני שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזימון, אורחא דמלתא נקט, ומיהו לאו דוקא בבית אחד דהוא הדין לשני בתים
שו"ת הרשב"א (ר׳ שלמה בן אברהם אבן אדרת, 1235 - 1310, מברצלונה) חלק א סימן צו
שאלת על מה שסמכו בכל גלילותינו שיהא שליח צבור עומד בתיבה שהיא גבוהה עשרה ורחבה ארבעה ושיש לה מחיצות גבוהות. ומוציא את הרבים בתפילה ועונין אחריו קדיש וכל דבר שבקדושה. ואי משום דרבי יהושע בן לוי (סוטה דף ל"ח ב) דאמר אין מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. לא נאמרו דברי רבי יהושע אלא בשיש עשרה במקום שליח צבור וכדעת הראב"ד ז"ל. תשובה...….תיבה זו ששליח צבור עומד לתשמיש בית הכנסת עושין אותה גבוהה כדי להשמיע הצבור ומכלל בית הכנסת היא. ומפני זה הרי הוא כאילו הוא בתוך הצבור. ולפיכך עונין אחריו אפילו אותן שבעזרות בין בעזרת אנשים בין בעזרת נשים….עוד אני אומר שאפשר לומר שכל שרואין אלו את אלו כאילו הן בבית אחד דמי ומצטרפין. ודומיא דזימון של ברכת המזון דתנן (ברכות פ"ז דף נ' ע"ב) שתי חבורות שהיו בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזימון
שו"ת הרשב"ש (ר׳ שלמה בן שמעון דוראן מאלג'יריה, 1400 - 1467) סימן לז
שאלת. פעמים שהצבור באים לבית הכנסת יע"א ואינם משלימים לעשרה ובעזרת בית הכנסת יש קצת בני אדם, ואמר לכם מורה אחד דכיון שאותן שבבית הכנסת רואים את אלו שבעזרה משלימין לעשרה. תשובה. נראה שהמורה בזה סמך על אותה ששנינו בפרק שלשה שאכלו שתי חבורות שהיו בבית א' בזמן שאלו רואין את אלו מצטרפים, וטעה בזה בשתים. האחד...המשנה לא דברה אלא בשתי חבורות ובכל חבורה יש כדי לברך בזמון או בשם וכל חבורה היתה חייבת בפני עצמה בלי שום צירוף ואלו רצו לברך לעצמם וכל אחת היתה יכולה לברך לעצמה, אבל אלו החבורות רצו שאחד יברך לשתיהן. ויש הפרש בין צירוף של תפלה ששאלתם לצירוף של ברכת המזון, שצירוף של תפלה ששאלתם עליו הוא שאתם רוצים להשלים מנין עשרה באותם שבחוץ, וצירוף ברכת המזון הנזכר במשנה הוא שבכל מקום יש כדי הצורך אלא שרוצים לפטור עצמם בברכת א' מן החבורות ובזה צירוף כל דהו סגי, משא"כ בצירוף של תפלה שאנו צריכים עשרה במקום א' וליכא….והשנית היא, שאפילו בברכת המזון אינו מפסיק בזמן שמקצתן רואים אלו את אלו אלא בשנכנסו בתחלה ע"מ כן
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נה סעיף יד
מי שעומד אחורי בהכ"נ וביניהם חלון, אפילו גבוה כמה קומות, אפילו אינו רחב ארבע, ומראה להם פניו משם, מצטרף עמהם לעשרה. הגה: גגין ועליות אינן בכלל בית, והעומד עליהם אינו מצטרף - ר"י נ"ג ח"ז
בית יוסף אורח חיים סימן נה
כן כתב בארחות חיים וזה לשונו כתב רבינו האיי מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון אפילו גבוה כמה קומות אפילו אינו רחב ארבע ומראה להם פניו משם מצטרף עמהם לעשרה עכ"ל
ערוך השולחן אורח חיים סימן נה סעיף כ
וכתב רבינו הב"י בסעיף י"ד מי שעומד...מצטרף עמהם לעשרה עכ"ל כן הביא בספרו הגדול בשם גאון ע"ש וס"ל דראיית הפנים בענין זה הוי ככל הגוף...מיהו זה ודאי העומדים בעזרת נשים לא יצטרפו עם העומדים בבהכ"נ אף שיש חלונות מעזרת נשים להבהכ"נ ורואים אלו פניהם של אלו כיון שמחיצות גמורות הן הוויין שתי רשויות ולא דמי לעומד אחורי בהכ"נ דמצטרף בראיית פנים דהתם אינו עומד בבית בפ"ע אלא בחצר או ברחוב ולכן חשבינן ליה כאלו עומד בבהכ"נ אבל לא בעומד בבית בפ"ע, כנלע"ד וגם בהעומד אחורי בהכ"נ אינו מצטרף אלא אחד ולא יותר דכן משמע לשון הש"ע והבו דלא לוסיף עלה כן נלע"ד בדינים אלו
משנה ברורה סימן נה ס״ק נב
מצטרף עמהם - דאף דיש הפסק מחיצה ביניהם כיון דמראה להם פניו דומה למה שמבואר לקמן בסימן קצ"ה לענין זימון….וא"כ לפ"ז פשוט העומדים בעזרת נשים ובמחיצה המפסקת יש חלון ומראה להם פניו משם מצטרף עמהם לעשרה….ואעפ"כ יותר טוב אם בנקל הוא לו לירד לבהכ"נ שירד דיש מהאחרונים שחולקין על עיקר הדין וסוברין דענינינו אינו דומה כלל לזימון
שער הציון סימן נה ס״ק נג
עיין בתשובת משכנות יעקב, וכן הגר"א בסעיף קטן ל"א כתב, דיש לדחות כל הראיות, ובאמת הרשב"א גופא לא כתב דדומה לזימון רק בדרך אפשר. ועיין בחיי אדם ובביאור הלכה
ביאור הלכה סימן קצה
ודע דמחידושי הרשב"א...אכן הרשב"ש בתשובה [ומובא בחידושי רע"א] כתב דדוקא בשתי חבורות שבכל חבורה יש כדי לזמן...וכן הוא ג"כ דעת הגר"א [מובא במשניות דפוס אלטונא] ובאמת יותר מסתברא כדבריהם...וכן מוכח בחידושי הרא"ה בסוגיא זו דמיירי בשיש בכל חבורה כדי זימון ע"ש
ביאור הלכה סימן נה
ולחוץ כלחוץ - ואם רואין אלו את אלו יוכלו להצטרף אפילו עומדים לגמרי לחוץ דומיא דמה שהקיל המחבר לקמן בסעיף י"ד [פר"ח וכן משמע מפמ"ג] ולכתחלה יותר טוב להחמיר בזה שיכנסו לפנים דקולא זו דמהני רואין אלו את אלו לענין צירוף כמו לענין בהמ"ז לקמן בסימן קצ"ה נובע מתשובת הרשב"א בסימן צ"ו והוא לא כתב שם זה רק בדרך אפשר
משנה ברורה סימן נה ס״ק נז
כתב הפמ"ג דההיא דסעיף י"ז וי"ח וי"ט מיירי בשאינן רואין זה את זה דברואין זה את זה אפילו בשני בתים ממש מצטרפין דומיא דזימון לקמן בסי' קצ"ה ויש מחמירין אפילו ברואין ובמקום הדחק אפשר שיש להקל
ר׳ צבי שכטר, פסקי קורונה, ה׳ ניסן תש״פ (מספר 14), צירוף למנין
כשכל אחד מתפלל לבדו בביתו על המרפסת, וכל המרפסות סמוכות אהדדי באופן שמקצתם רואים אלו את אלו, יש שרצו לומר שמצטרפים לעשרה לומר דברים שבקדושה, וחזרת הש"ץ, ע"פ דברי המשנ"ב סי' נ"ה ס"ק נ"ז שהסיק שבמקום הדחק אפשר שיש להקל. לשונו בס"ק זה לקוחה מהשע"ת בס"ק ט"ו בשם החיד"א, וסיום לשונו שם, שלא יתבטלו ארבעים יום מלומר קדיש וקדושה. אכן קולא זו קשה מאוד, דהכל מיוסד על הדין המופיע במשנה ברכות לענין זימון, ובתשו' הרשב"א נסתפק בזה אם הדין של מקצתם רואים אלו את אלו שייך אף לדבשב"ק. עי' שעה"צ להמשנ"ב לסי' נ"ה אות נ"ג. ומפשטות כל הגמ' משמע שלדשב"ק בעינן שיהו כל העשרה בחדר אחד. והקולא לענין זימון בעשרה הוא מפני שזימון בשם אין לו דין דבשב"ק עי' ס' ארץ הצבי עמ' צ"ח. ועי' משנ"ב לסי' קצ"ה בבה"ל ד"ה שתי חבורות שהביא שהרשב"ש חולק על הרשב"א אפילו לענין צירוף לעשרה לברהמ"ז….ודברי הבה"ל כאן בסי' קצ"ה נראים כעומדים בסתירה להכרעת המשנ"ב שבסי' נ"ה שהבאנו לעיל….והרבה פעמים כשעושים מנין בבית האבל כשהשנים כתיקונם והחדרים שמה לא כ"כ גדולים, ויש שמנה מתפללים בחדר אחד ושבעה בחדר השני, וסומכים על כך שרואים אלו את אלו, וע"פ פשוטו אין זה נכון. וכן כשיש עשרה אנשים בביהכנ"ס, וחמשה מהם נמצאים בעז"נ, והמחיצה המבדלת בין גברים לנשים מחוברת לקרקע, ג"כ חשיבי כשני חדרים, ואינם מצטרפים לעשרה….ומן הנכון למנוע מלעשות מנינים בשטח הפתוח שלפני הבתים או מאחוריהם כי אינו נכון להיכנס לספק ספיקא של ספק סכנה בכדי להתפלל בציבור
מנחת אשר – בתקופת הקורונה סימן יח
בשאלת רבים עקב התפשטות מחלת הקרונה והחשש הגדול מהידבקות בתפלת הציבור בבתי כנסיות, האם שכנים יכולים להתפלל במרפסות בתיהם ולהצטרף למנין כאשר הם רואים זה את זה כל אחד ממרפסת ביתו. הנה מבואר באו"ח (סימן נ"ה סי"ד)...ומראה להם פניו משם, מצטרף עמהם לעשרה".ומקור הלכה זו בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' צ"ו)...והנה מבואר בבית יוסף דהלכה זו שנויה במחלוקת ומדברי מהר"י אבוהב מבואר דאם עומדים הם בשתי רשויות אינם מצטרפין אף ברואין זה את זה, וגם בשו"ת הרשב"ש (סימן ל"ז) כתב דבשני בתים לא מהני רואין זה את זה לצרפן, אך מ"מ פסק השו"ע עפ"י תשובת הרשב"א דמצטרפין ומה שכתב (שם סי"ג) שצריך שכל העשרה יהיו במקום אחד היינו כשאינם רואים זה את זה, וכ"כ בפרי חדש ובפרי מגדים וכמו שהביא בביאור הלכה (סי"ג ד"ה ולחוץ). אמנם כתב הביאור הלכה "ולכתחלה יותר טוב להחמיר...ויש לעיין בכפל הלשון "עוד אני אומר שאפשר לומר", אם כוונתו בדרך ספק או שמא כונתו דאומר אני שאפשר לומר כך, ויש כאן הוראה בדרך פסק, וראיתי בשו"ת בנין עולם (או"ח סי' י"ג) שאכן כתב דאף שהרשב"א כתב סברא זו בדרך אפשר, באמת זה עיקר שיטתו, מאחר שהביא ראיה מן הירושלמי, עי"ש….אך מ"מ הלכה זו נפסקה בשו"ע מלשון ברורה ומוחלטת ולא על צד הספק, וכאשר מצינו הלכה מפורשת בשו"ע, והרמ"א לא חלק עליו...וכך גם בהגהות הגרעק"א (סי' קצ"ה ס"א) כתב שדעת הרשב"א מכרעת כנגד הרשב"ש, והעיקר כשיטת הרשב"א והשו"ע, עי"ש. וברור כשמש בצהריים שאף בביאור הלכה לא עלה על דעתו לחלוק על השו"ע, ולא כתב אלא ש"לכתחלה יותר טוב להחמיר בזה שיכנסו לפנים וכו'", דהיינו במקום האפשר שיכנסו בפנים, אבל בשאי אפשר ליכנס בפנים כגון בנידון דידן לא עלה על דעת המשנה ברורה לפקפק בדברי יוסף הצדיק שעל שולחנו אנו יושבים, את מימיו אנו שותים ומפיו אנו חיים….ומצינו עוד מקור שלישי במשנה ברורה בענין זה (סימן נ"ה ס"ק נ"ז) שם כתב: "כתב הפמ"ג דההיא דסעיף י"ז וי"ח וי"ט….ובמקום הדחק אפשר שיש להקל". הרי שגם כאן הביא את שתי השיטות….וברור כשמש דאף שכתב דאפשר שיש להקל, כונתו שאכן יש להקל בשעת הדחק, וידעתי שבערוך השלחן (סי' נ"ה סעיף כ') כתב דלא מהני רואין אלא במי שעומד מאחורי בית הכנסת...עי"ש. אך דבריו דברי חידוש, ולא ידעתי מה הבדל בין מי שעומד מחוץ לבית הכנסת וקיר בית הכנסת מפריד ביניהם, למי שעומד בעזרת נשים. ומ"מ נראה דאין צריך לחוש לדברי חידוש שאין בהם הכרח
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קצה
ויש מי שאומר שאם רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים, אינם מצטרפין בשום ענין
ט"ז אורח חיים סימן קצה ס״ק ב
שאם רה"ר מפסקת כו'. נראה דלאו דוקא רה"ר ממש שהוא רחב י"ו אמות אלא אפי' שביל היחיד מפסיק ביניהם כדתנן ריש פאה ומייתי לה בחזקת הבתים דף נ"ה דזה מפסיק בין הרשויות לפאה ולשבת וא"כ ה"ה נמי כאן דחד טעמא הוא עם רה"ר
מנחת אשר – בתקופת הקורונה סימן יח אות א
אך נשאלתי מרב אחד, במרפסות שמשני צדי הכניסה לבנין וחדר המדרגות האם אף בכה"ג אפשר לצרפם. ולכאורה יש לדון דהלא להדיא כתב המחבר (סי' קצ"ה ס"א) די"א דאם דרך הרבים מפסקת בין שני הבתים אינן מצטרפים. ויש לעיין בני"ד אם מעבר המדרגות הוי כדרך הרבים. והט"ז (סי' קצ"ה ס"ק ב') כתב דלאו דוקא דרך הרבים אלא הוא הדין בשביל של יחיד….ולכאורה דבריו תימה, דהלא מקור הדברים בתלמידי רבינו יונה (ברכות ל"ז ע"ב מדה"ר), ולהדיא כתבו "ואם רשות הרבים מפסקת ביניהם נראה שאינם מצטרפות בשום ענין"....וכל הגדולים הנ"ל, כנסת הגדולה, מטה יוסף והחיד"א לא טרחו להדגיש שאם שביל מפסיק ביניהם אינם מצטרפין, וכבר כתב הפרי מגדים (סי' נ"ה א"א סקי"ב) דצירוף למנין קיל טפי מזימון, שהרי בזימון צריך רואין זה את זה אפילו בחדר אחד, ובתפילה לא צריך. ומ"מ לא ראיתי מי שחולק על הט"ז להדיא, אך מ"מ נראה דבחדר המדרגות שאינו אלא משמש את דיירי הבית, אינו דומה אף לשביל יחיד, ומשו"כ נראה דמצטרפין. מ"מ נראה בני"ד דכיון דבשעת הדחק עסקינן וכדי למנוע סכנה נוראה רצוי להימנע מקיבוץ אנשים בקירבה יתירא, נראה להקל שיכולים להצטרף למנין ולומר קדיש וקדושה. ביקרא דאורייתא אשר וייס
Summary:
The ערוך השלחן notes the הלכה that to form a מנין everyone must be in the same room. He proves this point by noting the unique nature of the שכינה in a ציבור and clearly that would not include everyone in the city remaining in their personal residences.
In fact, this point is already developed in the גמרא in עירובין and explained by תוספות. From there we see that for a מנין the inviduals must all be in the same room. (There does appear to be a minority opinion of ריב״ל that allows for joining someone in a different room.)
This הלכה is further outlined in varoius rulings detailed in שלחן ערוך. For example, if one is standing outside the doorway, then he may not count for the מנין. Furthermore, where a small room opens up into a large room, if the minority of individuals are in the large section, the they may not count for the מנין (since the small room does not "grab in" people from the large room). Similarly, if some are in the hallway and some are in the shul, those in the hallway are not included.
With respect to זימון the משנה rules that where there are two חבורות, provided they can see each other, they may join to form a זימון together; if not, then they must each recite זימון in their separate groups. The רשב״א appears to make two extensions from this ruling: (i) this applies not only to joining two groups but also to forming a single group and (ii) this can extend from זימון to forming a ציבור for מנין. As a result, he allows for an elevated בימה in shul to be included. The רשב״ש challenges both of these points.
In one instance, the שלחן ערוך appears to rule in accordance with this opinion. However, the ערוך השלחן takes a narrow view of this ruling. (It is also of note that the שלחן ערוך explains the allowance of the בימה but not based on the ability on the fact that they are within sight of each other.) The מ״ב has somewhat conflicting comments on the matter, but his basic approach appears to allow for relying on the רשב״א in a בדיעבד scenario.
In ruling on the matter, Rav Schachter does not allow for relying on the רשב״א. As a result, he does not permit joining porches to form a מנין. In contrast, the מנחת אשר allows for combining porches, based on the ruling of the רשב״א (which he assumes is also the פסק of the שלחן ערוך). He even goes as far as to allow combining groups from across a street, which appears to be conflict with the ruling of the ט״ז.
No comments:
Post a Comment