ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח פסוק כב
וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא
ספרא אחרי מות פרשה ח סוף פרק יב
או כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו, יכול לא יבנו בניינות ולא יטעו נטיעות כמותם תלמוד לומר ובחקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם ומה היו עושים האיש נושא לאיש והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים לכך נאמר ובחקותיהם לא תלכו
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עו עמוד א
אמר רבה בר רב הונא: המטיל מים משתי מקומות - פסול. אמר רבא: לית הלכתא לא כברא ולא כאבא. ברא, הא דאמרן. אבא, דא"ר הונא: נשים המסוללות זו בזו - פסולות לכהונה (רש״י - משום זנות); ואפילו לרבי אלעזר, דאמר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, ה"מ איש, אבל אשה - פריצותא בעלמא
תלמוד בבלי מסכת שבת דף סה עמוד א - עמוד ב
אבוה דשמואל לא שביק להו לבנתיה דנפקי בחוטין, ולא שביק להו גניאן גבי הדדי....לימא מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: נשים המסוללות זו בזו - פסולות לכהונה: לא, סבר: כי היכי דלא לילפן גופא נוכראה
רש"י מסכת שבת דף סה עמוד א
דלא לילפן גופא נוכראה - ויתאוו לשכב עם איש
תוספות מסכת יבמות דף עו עמוד א
המסוללות - פירש ריב"ן מטילות שכבת זרע שקבלו מבעליהן ולא יתכן דבפ' במה אשה (שבת דף סה. ושם) אמרי' שמואל לא שביק להו לבנתיה דגנין גבי הדדי משום דרב הונא דאמר נשים המסוללות כו' ומשמע דלא היו נשואות שהיו עדיין בבית שמואל
ערוך לנר מסכת יבמות דף עו עמוד א
בד"ה המסוללת. ולא יתכן דבפרק במה אשה. לישב פי' הריב"ן י"ל דהוא ס"ל דודאי לא שייך זנות באשה רק כעין ביאת איש דהיינו ששוכבת ש"ז רק דהתם בשבת שרצה לומר דטעמי' דאבוה דשמואל הי' משום דרב הונא הוי ס"ל דהוא מיחה בידן כשהן בתולות דלא לישן יחדיו למלפי לעשות כן כשהן נשואות דאז איכא זנות מעליא ותירץ דמשום דלא לילפו אחרינא מיחה דהיינו שלא לילפו גופא אחרא
רש"י מסכת שבת דף סה עמוד א
המסוללות - מתחככות משום תאות תשמיש
רש"י מסכת יבמות דף עו עמוד א
המסוללות - דרך תשמיש זכר ונקבה משפשפות נקבתן זו לזו וכן המסוללת בבנה קטן דסנהדרין דף סט
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ח
נשים המסוללות זו בזו אסור וממעשה מצרים הוא שהוזהרנו עליו שנאמר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, אמרו חכמים מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושא אשה, ואשה נשאת לשני אנשים, אע"פ שמעשה זה אסור אין מלקין עליו, שאין לו לאו מיוחד והרי אין שם ביאה כלל, לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות ולא תיאסר אשה על בעלה בזה שאין כאן זנות, וראוי להכותן מכת מרדות הואיל ועשו איסור, ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה ומונע הנשים הידועות בכך מלהכנס לה ומלצאת היא אליהן
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק ז משנה ד
והנה מקום אתי להזכיר בו כללים רבים מאד מעניני העריות ואף על פי שהם מפוזרים בכמה מקומות במשנה וכבר ביארנו כל כלל מהם במקומו, אלא שאני מקבצם כאן כדי שיהו כולם במקום אחד למי שירצה לעיין בהם, ואזכיר גם ענינים שלא נתבארו במשנה כדי שיהא הענין שלם כולו...בכל העריות אין חלוק בין ביאה כדרכה או ביאה שלא כדרכה. וביאה כדרכה, הוא שיבוא מצד פנים. ושלא כדרכה, שיבא מצד אחור....ואם בעל האדם איזו ערוה שתהיה בלי קישוי אינו חייב עונש ואפילו הוציא שכבת זרע, לפי שנחלקו בשאלה זו ולא נפסקה בה הלכה בתלמוד...ומותר לאדם להתיחד עם אמו או בתו בלבד...ונשוק הקרובות שאין טבע אנשי התורה מתעורר אליהן ולא נהנה בכך כגון האחות ואחות האם ואחות האב ובת הבת ובת הבן מתועב מאד ואסור, אלא שאין בו חיוב מלקות אם לא נתכוון ליהנות, ואף על פי כן אסור...וכן אותו המעשה המגונה הקורה בין הנשים ששוכבות זו את זו, הוא מעשה מתועב, אבל אין בו עונש לא מן התורה ולא מדרבנן, ואין שום אחת מהן נקראת זונה, ואינה נאסרת על בעלה, ואינה נאסרת לכהן, וזה הוא שקוראים אותו חכמים נשים המסוללות זו בזו, והוא נגזר מן מסלול שהוא הדרך. ואף על פי שאין בזה עונש כבר מנו מעשה זה מכלל תועבות המצריים ואמרו בפירוש מעשה ארץ מצרים, מה היו עושין, איש נושא איש, ואשה נושאה אשה, ואשה נשאת לשני אנשים
טור אבן העזר הלכות אישות סימן כ
נשים המסוללות זו בזו פי' מתחברות זו בזו דרך תשמיש אסור וזה מעשה ארץ מצרים שהוזהרנו עליו שנאמר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו ואמרו חכמים ז"ל מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושאת אשה ואשה נשאת לשני אנשים ואף על פי שהוא אסור אין לוקין עליו ואין האשה נאסרת על בעלה בכך אבל ראוי לנדותה ולהכותה מכת מרדות הואיל ועשו איסור ויש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה ולמנוע הנשים הידועות בכך מליכנס לה ושלא לצאת היא אליהן
שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כ סעיף ב
נשים המסוללות (פי' המשחקות ומתחככות) זו בזו, אסור, ממעשה ארץ מצרים (ויקרא יח, ג) שהוזהרנו עליו. וראוי להכותן מכת מרדות, הואיל ועשו איסור. ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה, ומונע הנשים הידועות בכך מלהכנס לה ומלצאת היא אליהן
ביאור הגר"א אבן העזר סימן כ ס״ק יא
נשים כו'. וממעשה כו' ת"כ שם פרשה ט' הלכה ח' או כמעשה ארץ מצרים יכול לא יבנה בנינים ולא יטע נטיעות כמותן ת"ל ובחוקותיהם לא תלכו לא אמרתי אלא בחקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם ומה היו עושין האיש נושא לאיש והאשה לאשה כו'
פרישה אבן העזר סימן כ ס״ק י - יא
וזהו מעשה ארץ מצרים שהוזהרנו עליו שנאמר כמעשה ארץ וכו'. ר"ל מקרא זה דכמעשה ארץ מצרים לא תעשו שם לפני פרשת עריות כתיב ש"מ שהוזהרנו בו כמעשה עריות שלא נעשה כמוהם: מה היו עושין איש נושא איש כו' ואשה ניסת לשני אנשים. נראה דרצה לומר דכל מעשיהם שלא לקיים פריה ורביה היו עושים אך כל אח' למלאות תאותם שכמו שהאיש הנושא איש ואשה אשה אינו מוליד כן אשה אחת ניסת לשני אנשים לא לפריה ורביה היו עושים כי מי שיודע שלא על שמו יקרא הזרע אינו מוליד כמעשה ער ואונן ובודאי היו משחיתים את זרעם דש מבפנים וזורה מבחוץ לכך נקטינהו בהדדי. והיותר נראה משום דכתב דנשים המסוללות זו בזו אסור דמשמע איסור בעלמא וקשה ליה כיון דנפקא מקרא הוה ליה למימר שהוא דאורייתא לכך סתם וכתב דיש לומר דהקרא איירי במה שהיו עושין עוד שאשה אחת נשאת לשני אנשים דהוא ערוה גמורה לישראל
לבוש אבן העזר סימן כ סעיף ב
נשים המסוללות זו בזו, פירוש מתחברות זו בזו ומשפשפות נקבתן זו בזו דרך תשמיש זכר ונקבה אסור, וזהו מעשה ארץ מצרים שהוזהרנו עליו שנאמר [ויקרא יח, ג] כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, ואמרו חז"ל [תורת כהנים אחרי מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושאת אשה. ואע"פ שהוא אסור אין לוקין עליו, דלאו שבכללות הוא ואין אשה נאסרת על בעלה בכך, אבל ראוי לנדותה ולהכותה מכת מרדות הואיל ועשו איסור, ויש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה ולמנוע הנשים הידועות בכך מליכנס לה ושלא לצאת היא אליהן
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק יח הלכה ג
אי זהו לאו שבכללות זה לאו אחד שכולל עניינים הרבה כגון לא תאכלו על הדם וכן אם נאמר לא תעשה דבר פלוני ופלוני הואיל ולא ייחד לו לאו לכל אחד ואחד מהן אין לוקין על כל אחד ואחד אלא אם כן חלק אותה בלאוין אחרים או נאמר מפי השמועה שנחלקו
שו"ת תורה לשמה (הרב יוסף חיים מבגדאד, 1835 -1909) סימן תקד
אם אשה מוזהרת על השחתת זרעה. שאלה אחד שבא להזדווג עם אשתו בליל שבת והואיל והיה הנר עדיין דולק ורוצה להזדווג עמה אחר כבוי הנר והיא שוכבת בצידו על המיטה ומתחבקים זע"ז בקירוב בשר ומעשה געגועין גרם לה שפלטה זרע שלה לחוץ שהזריעה היא קודם ששמש עמה בהכנסת האבר ובא לשאול אם יש איסור השחתת זרע באשה ואם עבד האיש איסור בגרמתו זאת או לאו. יורנו ושכמ"ה….והנה התוספות ביבמות דף ע"ו הביאו פירוש ריב"ן שפירש מטילות ש"ז שקיבלו מבעליהן ודחו פי' זה דבנתיה דשמואל פנויות ואי רב הונא איירי דוקא בהיכא דמטילין ש"ז של בעליהן מאי מייתי תלמודא להא דרב הונא אעובדא דשמואל והנה גם אם נפרש דרב הונא איירי אפי' במטילין זרע שלהם עכ"ז מוכח מגמרא דשבת דלית בזה איסורא דהשחתה דהא משני בגמרא טעמא דשמואל הוא משום דלא לילפן גופא נוכראה נמצא אין כאן איסור השחתת זרע וכן מוכח בגמרא דיבמות דקאמר אבל אשה פריצותא בעלמא ע"ש והרמב"ם ז"ל לא איירי אלא בדין דנקט בתורת כוהנים שהם עושים כמעשה ארץ מצרים דהיינו שעושין כן בקביעות ותמידות דדמי למעשה ארץ מצרים ומשום חוקות ארץ מצרים הוא דאסור ולאו משום השחתת זרע וכן מרן מהרי"ק ז"ל בש"ע נמשך אחר דברי הרמב"ם בזה בש"ע אה"ע סי' כ' שג"כ אוסר משום דהוי כמעשה ארץ מצרים וזה מוכרח שכן מבואר הטעם בדבריהם ולא אמרו משום השחתת זרע לבטלה אשר מבואר איסורו בהרמב"ם שם פרק הנז' הלכה ט' ובש"ע. א"כ מוכח מכל הנז' דאין בהטלת זרע האשה לחוץ איסור השחתה דאין איסור זה אלא רק בזרע האיש והכי נמי מסתברא דיש לחלק בזה בין איש לאשה וכן מוכח נמי עוד מדברי הרמב"ם שם ה"ט אשתו של אדם מותרת לו לפיכך כל מה שהאדם רוצה לעשות באשתו עושה בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה ובלבד שלא יוציא ש"ז לבטלה וכו' נמצא דלא קפדינן אלא על ש"ז דידיה ולא על דידה דהא כפי הטבע הוא שגם האשה לפעמים מטלת זרע שלה על ידי געגועין של חיבוק ונישוק שיעשה לה בעלה וכמו האי עובדא דשאלה הנז' דהכי הוה עובדה שהיא הטילה זרע מחמת זה והאיש לא הטיל וא"כ אמאי לא אמר הרמב"ם ובלבד שלא יוציאו ש"ז לבטלה דהוה קאי אתרוייהו אלא ודאי אין דין השחתת זרע לבטלה נוהג באשה אלא רק באיש. מיהו מצינו לרבינו האר"י זצ"ל בשער הכונות כ"י בדרושי הלילה דרוש ז' וז"ל ודע כי כמו שיוצאין המזיקין אלו מן האדם המוציא שז"ל להיותו בלא אשה כך האשה בוראה מזיקין בלא האיש וזה נרמז בפסוק לא תאונה אליך רעה. רצה לומר לא תאונה אליך שאתה זכר הרעה שהיא לילית אשת זנונים ונגע לא יקרב באהלך רצה לומר נגע שהוא ס"מ דכורא לא יקרב באהלך שהיא אשתך כמ"ש שובו לכם לאהליכם עכ"ד ע"ש משמע שיש בזה איסור שיצא נזק מזה מיהו ודאי גם לדברי רבינו האר"י זצ"ל הנז' לא יש בזה פגם בקדושה כמו שיש בשל איש והראיה שלא אמר רבינו זלה"ה תיקון של זה לנשים בתעניות וכיוצא כאשר נתן תיקון לאנשים לאיסור קרי ושז"ל כי אעפ"י שאמר שיברא מזה מזיקין עכ"ז אינו מגיע פגם בקדושה ותיקון הנזק של בריאת המזיקין הנעשה מזה הוא יהיה ע"י ק"ש שעל המטה שאז מתים מזיקים אלו וכמ"ש רבינו שם וזה ברור שלא יהיה מזה פגם. גם עוד י"ל שגם בבריאת המזיקין דקאמר רבינו זלה"ה היינו דוקא אם תעשה האשה השחתת זרעה על ידי הרהורים רעים או על ידי חיכוך בפועל כמו הך דנשים המסוללות דהיא מתכוונת להטיל זרעה דאז בזה מתערב פלוני ושולט שם משא"כ בנידון השאלה דהיה זה ע"י חבוקין וגעגועין של בעלה שהוא בהיתר ולא נתכוונה להטיל זרעה בחוץ ח"ו ולא ניחא לה בהכי ולא אסקא על דעתה בזה אין כאן תערובת פלוני ולא יברא מזה מזיקין גם לדברי רבינו ז"ל
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק כא
נשים המסוללות וכו'. בת"כ כמעשה ארץ מצרים ומה היו עושין נושא האיש לאיש והאשה לאשה ומבואר בפרק הערל שאין הלכה כרב הונא דאמר נשים המסוללות זו בזו פסולה לכהונה ופי' ריב"ן ורש"י ז"ל מסוללות שדיין שכבת זרע להדדי ודין המכת מרדות שכתב רבינו פשוט הוא
עלי תמר (ר׳ ישכר תֶּמֶר, 1896 - 1982, רב במערב אירופה ובתל אביב) גיטין פרק ח
והנה בביאור נשים המסוללות כתב בתוס' יבמות שם, פירש ריב"ן מטילות שכבת זרע שקבלו מבעליהן...ובמגיד משנה שם מבואר בתו"כ וביבמות ע"ו, ופירשו ריב"ן ורש"י ז"ל מסוללות שדיין שכבת זרע להדדי, ואינו אומר שקבלו מבעל אלא אף בפנויה יתכן הדבר דשדיין שכבת זרע להדדי. וכ"ה במאירי יבמות, נשים המסוללות זו בזו ר"ל שבאין זו על זו, אפילו פלטו זו בזו אינן נעשות זונות בכך לפסול מן הכהונה וכו'. וכ"ה משמעות התו"כ מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושאת אשה. ברם אינו מובן וכי יש לה זרע לאשה, ברם ראה זה מצאתי בספר מעשה טוביה בחלק גן נעול פ"א וז"ל, אריסטו הכופר בתורת משה הביא כמה ראיות כזביות על דם הנדה במקום הזרע וזולתו שאין לאשה זרע, אמנם רופאים האחרונים מבעלי הדתיות והמודים בתורתנו הקדושה הכו על קדקדו והביאו ראיות הסותרות ראיותיו. הראיה הראשונה שאי אפשר להכחיש היות הזרע בנשים כי לא לחנם נקבעו בה ביצים וגידים ועורקים ושבילים נושאי זרע כמו באנשים וכו', עיי"ש עוד כמה ראיות. וכ"ה ברמב"ן בפרשת תזריע אמרו אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, ואין כוונתם שיעשה הולד מזרע האשה כי האשה שיש לה ביצים כביצי הזכר או שלא יעשה בהם זרע כלל או שזרע ההוא נקפא ולא עושה דבר בעובר, אבל אמרו מזריע על דם הרחם שיתאסף בגמר ביאה וכו'. הנה הפירוש השני הוא כדעת מעשה טוביה הרופא שאמנם יש לאשה זרע אלא שאינו פועל דבר ביצירת העובר אלא דם הרחם, והוא כדעת חז"ל בנדה ל"א, ובכלאים פ"ח הלובן מהאיש והאודם מאשה, בכל אופן היה זה מתועבת מצרים שאשה נושאת אשה והיתה פולטת זרעה באשה אלא שאינה יכולה להוליד וכמ"ש הריב"ן המאירי והמגיד משנה. וכן הוא באבן עזרא שם: אשה כי תזריע, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר וע"כ דעת חכמי יון שהזרע לאשה וזרע זכר מקפיא וכל הבן מדם האשה וכו'. ובמעשה טוביה שם בפ"ג כתב: בתשובה ובהעדר התשוקה בנשים מוסכם אצל חכמי הרופאים שתלוי בכמות ובאיכות הזרע וכו' באופן שיקרה לה הקשוי בקשוי גיד הזכר ממש וכשתהרהר ביום תראה קרי בלילה וכו', עיי"ש. ובפ"ד כתב, חלאים ידועים נמצאים בנשים כמו באנשים. כי כאשר יקרה לאנשים קשוי האבר תמידי כך יקרה לנשים מתיחת הערלה הנ"ל, וזה היה מעשה מצרים בנשים המסוללות המוזכרת ביבמות ע"ו וכו', עיש"ה. הנה דברי המעשה טוביה הם כדברי הריב"ן והה"מ והמאירי שיש לנשים זרע ופלטו אותו לרחם אשה המסוללת אלא שאין בכחו להוליד והיה זה מתועבת מצרים שאשה נושאת אשה וכנ"ל. ומעתה נראה שפירוש שתי נשים שהיו מסלדות זו את זו ר"ל שהיו מרעידות במתיחות ערלתן ופלטו זרע, שכן סולדת עינינו רעידה וקפיצה ותנועה, עיין בערוך בערכו. והביטוי מסוללות יתכן שהוא כמו מסולדות בחילוף אותיות דטלנ"ת וכנ"ל. ושוב מצאתי לרבינו הגדול הרשב"ץ ז"ל שהיה גם רופא גדול כמ"ש בספרו מגן אבות פ"ד סוף משנה ה, ואלו הם דבריו במ"א פ"ג משנה א מאין באת וכו', ולא הזכיר ג"כ זרע הנקבה שגם היא מזרעת בשעת תשמיש חלק בהולדה, שהרבה נשים הן מתעברות ולא הזריעו שאין אותו זרע אלא כעין ריר היוצא מרוב התענוג ואם אינן מתענגות אינן מזריעות והן מתעברות וכו' עיי"ש. וכדבריו כתוב במעשה טוביה פ"א הנ"ל
No comments:
Post a Comment