תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צט עמוד ב - דף קח עמוד א
משנה. ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך...רב ששת הוה יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא. נימא קא סבר רב ששת סמוך למנחה גדולה תנן, ומשום פסחא הוא, דילמא מימשך ואתי לאימנועי מלמעבד פיסחא הוא….אמרי: לא, שאני רב ששת דאיסתניס הוה, דאי טעים בצפרא מידי - לאורתא לא הוה מהני ליה מיכלא
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק י הלכה א
א"ר לוי האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה. תני ר' יודה בן בתירה אומר בין חמץ בין מצה אסור רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי רבי לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה לא מצה מן הדא דר' לוי ולא חמץ מן הדא דר' יודה בן בתירה ור' תלמידי דר' יודה בן בתירה הוה. לא תלמידיה דר' יעקב בן קודשיי הוה. אלא בגין דהוה בכור. אמר רב מנא רב יונה אבא הוה בכור והוה אכיל. אמר רב תנחומא לא מן הדא אלא מן הדא ר' איסתניס הוה כד אכיל ביממא לא הוה אכיל ברמשא ולמה לא הוה אכיל הכא ביממא כדי שיכנס לשבת בתאוה
מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק כא הלכה א
מנהג רבותינו שבמערב להתענות שלשת ימי צום מרדכי ואסתר פרודות, ולאחר פורים, שני וחמישי ושני. ולמה אין מתענין אותן בחדש ניסן, מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן, ושנים עשר נשיאים הקריבו קרבנם לשנים עשר יום, יום לכל שבט ושבט, וכל אחד היה עושה ביומו יום טוב; וכן לעתיד לבא עתיד המקדש להבנות בניסן, לקיים מה שנאמר, אין כל חדש תחת השמש. לפיכך אין אומרים תחנונין כל ימי ניסן, ואין מתענין עד שיעבור ניסן, אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח, והצנועים בשביל המצות כדי שיכנסו לפסח בתאוה, והתלמידים מתענין בו בשני ובחמישי ושני, מפני חילול השם ומפני כבוד תורה שנשרפה; במה דברים אמורים בצינעה, אבל לקרוא צום בציבור אסור, עד שיעבור ניסן
רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן יט
לא יאכל סמוך למנחה וכו' [דף קז ע"ב] אסיקנא סמוך למנחה קטנה תנן ומשום דילמא אכיל מצה אכילה גסה אבל קודם לכן מותר והכל לפי מה שהוא אדם דהא אמרינן רב ששת הוה יתיב בתעניתא כולי מעלי יומא דפסחא משום דאיסתניס הוה ואי הוה טעים מידי ביממא באורתא לה הוי מצי אכיל ואמרינן נמי בירושלמי דהך פירקין רבי לא אכל חמץ ולא מצה ובעי למימר משום דרבי בכור היה ומסיק דרבי איסתניס הוה ואי הוה אכיל ביממא לא הוה אכיל בליליא ומכאן יש סעד למה שנהגו הבכורות להתענות בערב פסח למאי דאמר רבי בכור הוה וכן יש במסכת סופרים (פ' כ"א הל' ג') הבכורות מתענין בע"פ
פרי חדש אורח חיים סימן תע
הבכורות מתענין. אע"פ דבירושלמי דפרק ערבי פסחים לא משמע הכי, דגרסינן התם רבי לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה, לא מצה מן הדא דר' לוי דהאוכל מצה בערב פסח כו' ולא חמץ בגין דהוה בכור, ואקשינן דרבי פלוני הוה בכור והוה אכיל, ומשני אלא רבי איסטניס הוה, אלמא לא קמה הך מילתא שהבכור יתענה מכל מקום כבר נהגו העולם להתענות על פי מסכת סופרים
תוספות מסכת פסחים דף קח עמוד א
רב ששת הוה יתיב בתעניתא - לאו דוקא אלא שומר עצמו מלאכול אי נמי היה מקבל עליו ממש תענית כדי שיהא נזכר ונזהר מלאכול והבכורות נהגו להתענות ערב פסח דקתני במסכת סופרים (פרק כא הלכה ג) שאין מתענין בניסן אלא הבכורות בערב הפסח
טור אורח חיים הלכות פסח סימן תע
גרסינן במסכת סופרים הבכורות מתענין בערב פסח והטעם זכר לנס שניצולו ממכת בכורות וכתב אבי העזרי שגם בכור לאב יש לו להתענות כמו שהיתה המכה גם בהם ומיהו גדול הבית א"צ להתענות אף ע"פ שהיתה בהם המכה לא מחמרינן כולי האי…האיסטניס מתענה כדי שיאכל מצה לתיאבון והכי איתא בגמרא רב ששת הוה יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא משום דאיסטניס הוה ואי הוה אכיל ביממא לא הוה מצי אכיל בליליא
בית יוסף אורח חיים סימן תע
וכתבו בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' יד) דנקבה שהיא בכורה כתבו בספר אגודה (פ"י סי' צא) דצריכה להתענות וראיה מבתיה בת פרעה
מרדכי מסכת פסחים תוספת מערבי פסחים
רב ששת איסטניס הוה כו' ועכשיו נהגו הבכורות להתענות בערב פסח והכי משמע במסכת סופרים [פכ"א הלכה ג] דקאמר הבכורות מתענין ערב פסח ובירושלמי נמי קאמר רבי בוכרא הוה ולא הוי אכיל במעלי דפסחא ומיהו התם דחי לה דקאמר לאו משום דבוכרא הוה אלא משום דאיסטניס הוה ואי הוה טעים מידי בצפרא באורתא לא הוה מהני ליה ורבינו יחיאל היה אומר דמותרין לאכול מיני תרגימא
בית יוסף אורח חיים סימן תע
גרסינן במסכת סופרים. פרק אחרון (ה"ג) וכתב הרא"ש (סי' יט) והמרדכי בפרק ערבי פסחים (לז ע"ד) דיש סעד למנהג זה בירושלמי (פ"י ה"א) וכתב המרדכי (שם) בשם רבינו יחיאל דמותרין לאכול מיני תרגימא ולא נהגו כן
שו"ת מהר"ש לבית הלוי (ר׳ שלמה בן יצחק לבית הלוי, רב בסלוניקי במאה ה-16) אורח חיים סימן ג
לענ"ד זה שכתב המרדכי, ורבינו יחיאל היה אומר דמותרין לאכול מיני תרגימא, אינו על הבכורות שאמר מקודם לכן שיתענו, דאם הוא כן שאוכלים מיני תרגימה, א"כ איזה תענית מתענים, ולא היה לו לומר אלא ורבינו יחיאל היה אומר דלא יתענו. אלא ודאי מה שכתב ורבינו יחיאל היה אומר וכו', קאי למתני' דקתני סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך, עלה קאמר רבינו יחיאל דמותרין לאכול מיני תרגימא, משום דהתרגימא שהם פירות אינו משביע לאדם, והכי נראה פשטא דשמעתתא בפ' ערבי פסחים דף ק"ז ע"ב יע"ש, זהו הנראה לענ"ד. אבל הרב בית יוסף ז"ל נראה דהבין דרבינו יחיאל על הבכורות קאמר וצ"ע.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תע סעיף ג
הבכורות מתענין בערב פסח, בין בכור מאב בין בכור מאם. ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה, ואין המנהג כן (מהרי"ל)… האיסטניס מתענה בערב פסח, כדי שיאכל מצה לתיאבון
שו"ת מהר"ש לבית הלוי (ר׳ שלמה בן יצחק לבית הלוי, רב בסלוניקי במאה ה-16) אורח חיים סימן ג
נשאלתי, ראובן נולד לו בן, והיה יום שמיני מילת הבן הנולד יום ב' ערב פסח, שאלני האם היה יכול לאכול באותו היום בסעודת מילת בנו, לפי שהיה אבי הבן בכור, והבכורות מתענים בערב פסח….תשובה, פשיטא לי שאם אירע ערב פסח בשבת שאז הבכורות מתענין ביום ה' שלפני השבת…שאז אם חל מילה באותו יום ה', דפשיטא דבעל הברית וכל השייכים עמו אף אם יהיו בכורות, פשיטא שלא יתענו ומותרים לאכול, משום דכיון דעיקר התענית עצמו נראה דהוא מנהג, דאינו מפורש בתלמוד שלנו, ונמצא שנדחה ליום ה' ואינו ביום עצמו. ואיכא מאן דס"ל דאפי' כל שאר בכורות פטורים מלהתענות באותו היום כיון שנדחה, כמו שכתב הרב ז"ל שם יע"ש, א"כ כל השייכים לברית ג"כ ידחוהו, אבל כשהתענית אינו נדחה כמו נדון שלנו, וחל המילה באותו היום נראה לענ"ד לומר דלא יתענה, משום דכבר כתבתי פעם אחרת [סימן ב] על מילה בי' בטבת דסעודת ברית מילה מיקרי סעודת מצוה…א"כ גם זה האבי הבן שהוא מתענה להיותו בכור נראה דלא יתענה כלל, כיון שזה התענית של בכורות, אע"ג דהוא ממס' סופרים נראה דהוא מנהג…..עוד יש להביא ראיה דנדון דידן מותר לאכול מדכתב הטור בה' ט"ב סוף סימן תקנ"ט דרבינו יעבץ היה בעל ברית בט"ב שנדחה, ולא השלים תעניתו, והשתא ומה ההוא תענית שהוא כתוב בפסוק צום החמישי, ואפי' שהוא נדחה הוא חמור…כל שכן תענית זה שאינו אלא מנהג שהמילה ידחה אותו, וראוי לו לאכול ולא להתענות. גם נראה להקל על בן ראובן הבכור אחיו של הנולד שיכול לאכול, דהא חזינן דתענית של ערב ראש השנה הוא מדברי סופרים, כמו תענית של בכורות, והוא על פי המדרש, כמו שכתב הטור ז"ל ריש ה' ראש השנה סי' תקפ"א, גם הרב בית יוסף ז"ל שם הביא מהגהות מימון [שופר פ"א אות א] בשם מדרש פסיקתא [דר"כ פכ"א] שהוא מצוה להתענות בערב ראש השנה, וגם ראיה מהירושלמי [תענית פ"ב הי"ב], ואחר כך כתב וז"ל, מצאתי כתוב בתשו' אשכנזית [שו"ת מהרי"ל סי' מד] בערב ראש השנה יכולים לאכול בברית מילה השייכים לברית ומי שירצה עכ"ל, הא קמן דאע"ג דאותו התענית הוא מתיקון חכמים ז"ל ועל פי המדרשות, אפילו הכי בעל הברית ומי שירצה ליהנות מסעודת מצוה יכול לאכול, א"כ נראה דהוא כל שכן לאח הנולד, שאף אם הוא בכור וירצה לאכול בסעודת מילת אחיו שיכול לאכול ולדחות התענית, והמחמיר תבא עליו ברכה. זהו הנראה לעניות דעתי החלוש
פרי חדש אורח חיים סימן תע
כבר נהגו העולם להתענות על פי מסכת סופרים [פכ"א הלכה ג] ודלא כהמרדכי [פסחים לז, ד] בשם רבינו יחיאל דמותרין לאכול מיני תרגימה, וקאי אבכורות, וכמו שהבין הב"י [ד"ה גרסינן] ודלא כהר"ש הלוי [או"ח] סימן ג'.
מגן אברהם סימן תע
כתב ע"ש בשם מהר"ש הלוי דיכולין הבכורים לאכול על סעודת מילה והמחמיר תע"ב עכ"ל ובמדינתנו נהגו להחמיר
משנה ברורה סימן תע ס״ק י
ולענין אם מותרים הבכורים לאכול בסעודת מצוה תלוי במנהג המקומות יש מקומות שנהגו להחמיר ולפ"ז אם רוצה לאכול על סעודת פדיון הבן או ברית מילה צריך התרה (דהמנהג חשיב כמו נדר) לבד המוהל והסנדק ואבי הבן יכולים לאכול אף בלי התרה דיו"ט שלהם הוא ואע"פ כן צריכים לפרוע תענית אחר הפסח ויש מקומות שנהגו הבכורים להקל ולאכול בסעודת מצוה וכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתנו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המסכת מ"מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין סעודה
ערוך השולחן אורח חיים סימן תע סעיף ה
על ברית מילה או פדיון הבן יכול הבכור לאכול ויש מי שכתב דדוקא השייכים להמצוה כמו בעל ברית וסנדק ומוהל וכיוצא בהם [מג"א] ויש מי שאומר דהמיקל לכל אדם בסעודת מצוה לא הפסיד [פר"ח] אמנם עתה זה כמה דורות שמקילים לגמרי בתענית בכורים והיינו בסיום מסכתא ולא לבד הלומד אלא הבכורים מתקבצים סביב המסיים ומסיימים עמו ואוכלים ונתפשט זה בכל המדינות ואינו ידוע מאין להם להקל כל כך אם לא שנאמר דמפאת חלישות הדור והטורח רב בערב פסח ואכילת המרור ג"כ אינו יפה לבריאות ולכן יחשבו את עצמם כאינם יכולים להתענות ולפי שבגמ' לא נזכר כלל מזה וגם בירושלמי המסקנא דא"צ להתענות ואינו אלא מנהג ע"פ מס' סופרים לכן לא מיחו חכמי הדור בזה וצ"ע
שו"ת מנחת יצחק חלק ב סימן צג
בדבר אחד שרוצה לעשות סיום על ערב פסח, וכאשר לומר מסכת בהתחלה גפ"ת ומפורשים, הדליג שני פרקים ולומד הלאה, וכאשר יגמור המסכת, יניח חצי דף, וכשיגמור הפרקים הראשונים, יסיים בסוף המסכת, אי יאות למיעבד הכי, דכבר כתבו האחרונים דאין מן הנכון להשאיר סיום לעת הצורך, וכאן באמת עוד לא סיים, רק לומד שלא כסדר, ולאידך גיסא איך יהי' באמת הדין אם לומד שלא כסדר, האם יהי' נחשב זה לסיום מסכת עכת"….עוד נ"ל בנוגע לתענית בכורים בער"פ בערב פסח הוא משום שאף שכתב בשו"ת תשובה מאהבה שם, דיש להחמיר יותר בתענית בכורים בער"פ דאף סיום לא מהני, הביאו באורחת חיים (שם סעי' ב'), אבל ראיתי באחרונים שהקילו יותר בער"פ לענין תענית מלענין אכילת בשר אחרי ר"ח אב, ומשום דבזה"ז הדורות חלשים ויש לחוש שיזיק להם התענית לאכילת הלילה מצה ומרור ושתיית הד' כוסות, וסמכו בזה על הא דעיקר דין דתענית בכורים, דכתבו סמך לזה מהירושלמי (ר"פ ערבי פסחים), והעיר הברכי יוסף (באו"ח סי' ת"ע), דבירושלמי משמע כמעט להיפוך, ואין לו עיקר רק מהמס' סופרים, ולהלכה קבעוה חובה בזה"ז עיי"ש, וכוונת דבריו דאף דגם המס' סופרים כדאים לעצמן, לחייב הבכורים להתענות, מ"מ כ"ז אם לא הי' המשמעות בירושלמי להיפוך, אבל לפי"ז הי' מקום לסמוך על הירושלמי, זולת משום שקבעוה עליהם חובה, וזה כבר אשר ראיתי בספר פאר יצחק (תולדות מרן הגה"ק מהרי"א ז"ל מזידיטשוב, פכ"ה אות ד') שהביא בשם רבנו מהרצ"ה מזידיטשוב ז"ל, שאמר שבמס' סופרים שממנו נובע זה המנהג של תענית בכורים כנ"ל, נזדקר טעות ובמקום הבכורים מתענים צ"ל הבכורים מתענגים ופ"א ישב במסבה הרה"ק מוה"ר מנחם מענדיל ז"ל בן הגה"ק הרי"א ז"ל, ונסתבבה השיחה על הדבר הזה, ואמר בזה"ל: הן אמנם הדין מובא בטוש"ע, אבל אין לנו לשכוח מי ומה הי' רבנו מהרצ"ה שאבי ז"ל החזיק אותו כאחד מן התנאים, ואבי זצ"ל בעצמו היו לו כל המדרגות של המגיד הקדוש ז"ל ממעזריטש, ואסור להרהר אחריהם עכ"ד, ובהג"ה שם כתב, דהגם כי קשה לשבש הגירסא במס' סופרים שלפנינו, אבל על כל אופן יש לדבריו שורש בירושלמי הנ"ל, ובס' דרכי חיים ושלו' (מנהגים של הה"צ ממונקאטש ז"ל בהנהגת ע"פ אות תקע"ו), הביא מה שהרעיש הה"צ הנ"ל, על הס' פאר יצחק הנ"ל שאמר בשם מרן הגה"ק ז"ל הנ"ל, דט"ס בטוש"ע שבמקום הבכורים מתענים צ"ל מתענגים, שהוא נגד הירושלמי המובא בפמ"ג (א"א סק"ג) בשם הפר"ח עכת"ד, והנה תרי תמוהי קחזינא הכא, דלא נאמר בס' פאר יצחק הנ"ל, דהט"ס בטוש"ע, ואדרבה נאמר שם להיפוך, דבטוש"ע פסק בפירוש דהבכורי' מתענים ורק דהט"ס במס' סופרים, והב' מה שהביא מהירושלמי הביא שם המגיה לראי' מירושלמי להיפוך, ואף דהפר"ח והפמ"ג הביאו מהירושל' ראי' דיש להתענות, כן הביאו ג"כ הרא"ש וש"פ, והעיר על דבריהם בברכ"י כנ"ל, וכן הגאון המהרש"ם בהגהותיו לס' אור"ח (שם סי' תקנ"א בסוף הסימן) העיר על הפמ"ג מהשי"ק שתמה על הרא"ש דמהירושלמי מוכח להיפוך דאין הבכורי' מתענים עיי"ש, אבל בוודאי כל זה אין מועיל להלכה למעשה לעשות שלא כדברי הש"ע, אבל י"ל דכ"ז מצטרף ליתן טעם להמנהג שנהגו להקל בתענית בכורים ע"י סיום, ואף למהר או לאחר כנ"ל
פסקי תשובות אורח חיים סימן תע
וכיון שהשתתפו ואכלו בסעודת מצוה שוב מותר להם לאכול כל היום, כי נעקר התענית מהם, ואין צריכים להשלים תעניתם ביום אחר כיון שאין תענית זה אלא מנהג בעלמא - שו"ת ארץ צבי ח"א סי' ע"ט דאף דבשאר ת"צ מי שאכל פ"א אסור לו לאכול אח"כ כמבו' בסי' תקס"ח סעי' א
רבבות אפרים חלק ג סימן שד
וידידי הרה"ג אלי' שמואל וינד שליט"א כתב לי וז״ל: בע"פ דהמנהג הבכורים לסיים מסכת ואינם מתענים ומותרים לשתות אפילו לפני שסיומו את המסכת, היינו לפני התפילה, הנראה בזה דתלוי אם אחר סעודת הסיום נמי מותר לו לאכול, אם נימא דרק להסעודה שעושה לכבוד סיומא של תורה מותר אבל אח"כ לא וממילא אסור לשתות קודם הסיום, או נימא כיון דיו"ט שלו הוא כלישנא דגמרא לשבת עבידנא יומא טבא לרבנן ולכן מותר לו לאכול כל היום, וממילא מותר אפילו קודם הסיום, כיוצא בזה יש להסתפק בבעל ברית שהתירו לו לאכול בשר בט' ימים מר"ח עד ת"ב אם מותר רק בסעודה שעושין לכבוד הברית או שמותר לו כל היום לאכול כשר משום די״ט שלו…והנה מהא דכתוב בשו"ע סי' תקנ"ט ס"ט דמותר לבעל ברית שלא להשלים התענית בת"ב נדחה לפי שיו"ט שלו הוא, אבל הסעודה אינו מותר לעשות ביום כמ"ש במ"ב שם ס"ק ל"ו וס"ק ע"ח, משמע דלאו דוקא הסעודה שעושין לכבוד הברית התירו אלא רק משום יו״ט שלו התירו, וממילא משמע לכאורה דה"ה לגבי אכילת בשר בתשעה ימים מר"ח עד התענית דמותר לבעל ברית לאכול כל היום בשר, ברם מ"מ אפשר לחלק בין קודם הברית לאחר, וכן אפשר לחלק בין קודם הסיום לאחר הסיום, דיש לומר דהיום טוב מתחיל רק מהברית וכן דוקא מהסיום ואילך, ולכך מותר כל היום, משא"כ קודם קיום מצות הברית מילה עוד אינו יום טוב שלו ואסור באכילה וכן קודם הסיום וצ"ע עכ"ל
פסקי תשובות אורח חיים סימן תע
ומ"מ מתבאר מכאן שהבכורות המשתתפים בסיום ורוצים ליפטר ע"י מהתענית לא די בזה שישמעו הסיום, אלא צריכים להשתתף בסעודה, ושוב יוכלו אח"כ לאכול בביתם, אמנם יש הסוברים שא"צ כלל לאכול במקום הסיום, אלא די בזה ששמעו הסיום, שכיון שיש להם היתר אכילה בסעודה, שוב פקע מהם חיוב התענית, ומותר להם לאכול אח"כ, ולמעשה יש לכתחילה לאכול כשיעור בסעודת הסיום ובדיעבד יוכל לסמוך על המקילים.
Summary:
The בבלי addresses fasting on ערב פסח in the limited context of avoiding entering פסח satiated. While the ירושלמי alludes to the practice of a בכור fasting on ערב פסח, this practice is more explicitly noted in the מסכת סופרים. Based on these sources, the רא״ש and טור cite a custom for בכורות to fast on ערב פסח.
The opinion of the אבי עזרי is that this extends to a בכור from the father. There is an opinion cited by the מהרי״ל that this extends to a female firstborn.
While the מרדכי also discusses the same custom, he proceeds to cite the opinion of ר׳ יחיאל who allows for eating מיני תרגימא
The שלחן ערוך cites this practice, including all forms of a male firstborn and while he notes the opinions that include female firstborns, this component is rejected by the רמ״א.
The מהר״ש לבית הלוי addresses a question relating to whether בעלי שמחה at a ברית are required to fast. While he is lenient, based on the comments of the מגן אברהם and פרי חדש, it would appear that his leniency was not widely accepted at the time. However, based on the comments of the משנה ברורה, it appears that the perspective changed and the practice became to be more lenient with this fast, as the משנה ברורה even extends the leniency to include a סיום.
The ערוך השלחן explain the practice to be lenient, citing the less than solid foundation for the practice altogether. The מנחת יצחק also seeks to offer explanations for the current practice.
No comments:
Post a Comment