תוספת שבת בכניסתו - הקדמה - צריך להוסיף מחול על הקודש בכניסתו
תלמוד בבלי מסכת יומא דף פא עמוד ב
ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש, יכול יתחיל ויתענה בתשעה - ת״ל בערב. אי בערב -יכול משתחשך - תלמוד לומר בתשעה. הא כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום. מכאן שמוסיפין מחול על הקודש…ואין לי אלא יום הכפורים, שבתות מניין? תלמוד לומר תשבתו. אין לי אלא שבתות, ימים טובים מנין? תלמוד לומר שבתכם. הא כיצד? כל מקום שנ׳ שבות - מוסיפין מחול על הקודש
הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף טו עמוד א
לאחר שנסתלק השמש מעל הארץ הוא יום גמור כשיעור שלשה מילין ורביע ואותו זמן הוא ראוי לתוספת ואם רצה מוסיף כולו מחול על הקדש ואם לא רצה להוסיף ממנו אלא מקצתו רשאי
בית יוסף אורח חיים סימן רסא
ודע דתניא בפרק בתרא דיומא (פא:) שצריך להוסיף מחול על הקודש וילפי לה מקראי ופסקו כן הרי"ף והרא"ש.…והרמב"ם בפרק ה' לא הזכיר דין תוספת זה, וכתב הרב המגיד בפרק א' מהלכות שביתת עשור (ה"ו) דטעמא משום דלית ליה תוספת דבר תורה אלא לעינוי יום הכפורים לבד…רבינו שהשמיט דין התוספת נראה דסבירא ליה כהרמב"ם
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסא סעיף ב
יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש; וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית…רצה לעשותו כולו תוספת, עושה. רצה לעשות ממנו מקצת, עושה; ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש…הגה: ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך, הרשות בידו
ערוך השולחן אורח חיים סימן רסא סעיף ב
כתב רבינו הב"י בסעי' ב' י"א שצריך להוסיף מחול על הקדש ע"ש וכתב בלשון י"א משום דהרמב"ם והטור לא הזכירו זה רק בתוספת יוה"כ…מיהו רוב רבותינו הבה"ג והרי"ף והרא"ש והסמ"ג והסמ"ק ויריאים והר"ן והמגיד משנה פסקו דיש מן התורה תוספת שבת ויו"ט אמנם לדינא נ"ל דאין נ"מ דהא זהו פשיטא שמוכרח להפסיק ממלאכה קודם השקיעה מעט דלצמצם אין כח ביד בשר ודם...וא"כ כיון שמפסיק ממלאכה קודם השקיעה הרי יש כאן תוספת ג"כ שהרי אין שיעור להתוספת
תוספת שבת בכניסתו - הימנעות ממלאכה אחרי קבלת שבת לפני שקיעה
מרדכי מסכת שבת פרק במה מדליקין - סימן רמז, רצ
אוקימנא מתניתין דספק חשכה מערבין בערובי חצרות…ופסק ר' יואל וה"ה לאחר תפלת ערבית יכולין לערב…ומקצת תלמידיו אסרו ואמרו דיש חילוק בין קבל עליו שבת ללא קבל וחזר בו הרב ואסר והביא ראיה מן התוספתא במסכת סוכה התחיל לתקוע שלישית אפילו מיחם בידו מניחו על הארץ…אלמא חומר בקבלה מבספק
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רסז
ומקדימין להתפלל ערבית יותר מבשאר ימות החול…ומשהתפלל אסור במלאכה שהרי קיבל עליו השבת באותה שעה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסא סעיף ד
אחר עניית ברכו, אע"פ שעדיין יום הוא, אין מערבין ואין טומנין משום דהוא קבליה לשבת עליה; ולדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת כעניית ברכו לדידהו
משנה ברורה סימן רסא ס"ק כח
ובא המחבר להשמיענו דאפילו אותן דברים שהתירו ביה״ש כגון ע״ח והטמנה דהוא בודאי לצורך שבת וה"ה כל שבות שהוא לצורך מצוה אפ"ה אסור כאן והטעם דכיון דקבל עליו שבת בפירוש אף שהוא זמן הרבה קודם ביה"ש חמור מביה"ש בלי קבלה
ערוך השולחן אורח חיים סימן רסא סעיף טז
כתב רבינו הב"י סעי' ד' אחר עניית ברכו..ולדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת כעניית ברכו לדידהו עכ"ל ולפ"ז לדידן שאומרים לכה דודי הוי זה קבלת שבת
משנה ברורה סימן רסא ס"ק כח
ועיין בביאור הלכה בשם הרבה אחרונים שכתבו דדוקא ע"י ברכו שהוא קבלת שבת של ציבור אבל אם יחיד קבל עליו שבת מבעוד יום לא חמיר מבין השמשות וכן משמע ממ"א סק"ז
תוספת שבת בכניסתו - אין על הזמן לא לאו ולא כרת רק מצות עשה
משנה ברורה סימן רסא ס"ק יט
שצריך להוסיף - ואין על הזמן הזה לא לאו ולא כרת כ"א מ"ע מה"ת
ביאור הלכה סימן רסא
להגר"א לשיטתו חמיר יותר דלדידיה שפוסק כשיטת הגאונים תיכף משתשקע החמה דהיינו משעה שנכסה החמה לעינינו הוא בכלל בהש"מ ויש בזה ספק איסור סקילה משא"כ תוספת שבת אין בה כ"א עשה בעלמא
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מז עמוד א
היכי מצי מסר לה? הא קמבטל לה ממעשה ידיה. פריך רב אחאי, אימא: דיהיב לה שכר פקעתה! אי נמי, דמסר לה בליליא! אי נמי, דמסר לה בשבתות וימים טובים
תוספות מסכת כתובות דף מז עמוד א
דמסר לה בשבתות וי"ט - אע"ג דאמר במו"ק (דף ח: ושם) ושמחת בחגך ולא באשתך דאין נושאין נשים בחולו של מועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה ודרשה גמורה היא כדאמר בחגיגה (דף ח: ושם) דהוי מדאורייתא איכא למימר דהכא איירי שעה אחת לפני יו"ט שהוא כיו"ט לענין מלאכה דתוספת דאורייתא ובטילה באותה שעה מן המלאכה
תוספת שבת ביציאתו - הקדמה - איסור מלאכה קודם צאת הכוכבים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצג סעיף ב
צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים, ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו
משנה ברורה סימן רצג ס"ק ב
מלעשות מלאכה - עיין לקמן בסימן רצ"ט ס"י
תוספת שבת ביציאתו - איסור מלאכה קודם הבדלה
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנ עמוד ב
אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אליעזר בן יעקב: אסור לו לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל…אמר ליה רבי אבא לרב אשי: במערבא אמרינן הכי: המבדיל בין קודש לחול, ועבדינן צורכין
רש"י מסכת שבת דף קנ עמוד ב
המבדיל בין קודש לחול - להיכרא בעלמא, ללוות את המלך
רמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה ה
אסור לאדם לאכול או לשתות יין משקדש היום עד שיקדש, וכן משיצא היום אסור לו להתחיל לאכול ולשתות ולעשות מלאכה או לטעום כלום עד שיבדיל, ולשתות המים מותר
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רצט
אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ומיהו אפילו לא אמר אלא בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול שרי וכתב רב עמרם דוקא אם רוצה לעשות מלאכה קודם תפלה אבל אחר תפלה א"צ לברך אע"פ שלא הבדיל על כוס וכן פירש"י
רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב יב חלק כ
לעשות מלאכה כבר כתבתי למעלה דאסור עד שיאמר סדר תפלה וכתב הרמב"ם שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל וכתבו המפרשי' כי קודם שיאמר בורא מאורי האש אסור לעשות מלאכה ויחזירנה אח"כ לומר על הכוס פי' וכל זה מיירי במלאכה כגון אורג או כותב כיוצא בו אבל להדליק נר או להוציא מרשות לרשות אינו צריך כל זה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצט סעיף י
אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל…ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר: המבדיל (בין הקודש ובין החול) בלא ברכה, ועושה מלאכה…וי"א דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג, אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות א"צ לזה (ר"י ני"ב חי"ט), ומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמרו הקהל ברכו, אבל העיקר כסברא ראשונה
תוספת שבת ביציאתו - להוסיף ע"י מניעת מלאכה ומאחרין להתפלל ולהבדיל
תלמוד בבלי מסכת יומא דף פא עמוד ב
ועניתם את נפשתיכם בט׳…ואין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין? ת״ל מערב עד ערב ואין לי אלא יוה״כ הכפורים שבתות מניין
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח עמוד ב
אמר רבי יוסי: יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת…אמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתפללים עם דמדומי חמה…ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתי בדרך מצוה. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממושיבי בית המדרש, ולא ממעמידי בית המדרש
רש"י מסכת שבת דף קיח עמוד ב
ממכניסי שבת בטבריא - מפני שהיא עמוקה, ומחשכת מבעוד יום, וסבורין שחשכה, וממוציאי שבת בצפורי - שיושבת בראש ההר, ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול, ומאחרין לצאת
האגודה מסכת שבת פרק טז - כל כתבי - יהא חלקי…פירש טברי' עמוקה….ויש מפרשים דבטברי' מכבדין שבת בבגדים בכניסתו ובציפורי מכבדין ביציאתו, לכן יש ללבוש בגדי שבת בכניסת היום עד מוצאי שבת
בית הבחירה (מאירי) מסכת שבת דף קיח עמוד ב - לעולם יזהיר אדם בביתו להקדים…דרך צחות אמרו יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאיה בצפורי והוא שטבריא היתה בבקעה והיה נראה להם כחשיכה ומקדימין וההפך בצפורי
רבי עקיבא איגר מסכת שבת דף קיח עמוד ב - יהא חלקי….הר"י מיגאש בתשובה סימן מ"ה כ' יהא חלקי וכו' היינו עם אותם שבתחלת שבת המה בטבריא ובאפוקי יומא הם בציפורי כי טבריא וציפורי תוך תחום אחד ומקדמי ומאחרי שבת
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רצג
סדר ערבית ומאחרין אותו כדי להוסיף מחול על הקודש דאמר ר"י יהא חלקי עם…ומ"מ זמן יציאת השבת להיות מותר במלאכה הוא משישלים בין השמשות
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצג סעיף א
מאחרין תפלת ערבית, כדי להוסיף מחול על הקודש
משנה ברורה סימן רצג ס"ק א
מאחרין וכו' - היינו אף דמן הדין סגי במה שיתעכב מלעשות מלאכה עד הזמן המבואר בס"ב מ"מ לכתחלה ראוי ונכון וכן מנהג כל ישראל לאחר את התפלה כדי שיתוסף יותר מחול על הקודש
ב"ח אורח חיים סימן רצג
ואינו כמי שפטור מן הדבר ועושהו דנקרא הדיוט (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ט) אלא דמקבל עליו שכר אמאי דמוסיף טובא מחול על הקודש, דאמר רבי יוסי יהא חלקי וכו', דהיו מאחרין טובא מלעשות מלאכה אע"פ שמותר מן הדין
ערוך השולחן אורח חיים סימן רצג סעיף א
מאחרין להתפלל…וזמן לילה הוא כשיראו ג' כוכבים…צריך שלא יהיו מפוזרים אלא רצופים ביחד ואם הוא יום המעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו ולכן להתפלל ערבית ממתין עד אח"כ כדי להוסיף מחול על הקדש
הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף טו עמוד א - וא״ת תינח תוספת בתחלתו אבל תוספת ביציאתו היכי משכחת לה שזמן בין השמשות אינו ראוי לתוספת שמן הספק הוא נאסר ומבין השמשות ולהלן לילה גמור הוא ועד איזו שעה יהא מוסיף והולך י"ל כענין שאמרו בירושלמי דברכות [שם] דגרסינן התם ובלבד דיתחמן תלתא כוכבים דדמיין כחדא כוכבתא כלומר רצופין במקום אחד היו מפוזרין אסור בעשיית מלאכה משום תוספת
פרישה אורח חיים סימן רצג ס"ק ב
אין להקשות דהא רבינו סבירא ליה כהרמב"ם דלית ליה תוספת לענין שבת…דעל כרחך לא בעי למימר שצריך לאחר אותו כיון דבעינן להוסיף מצד הדין דאם כן איך מביא ראיה מהא דאמר רבי יוסי…ואם איתא דבעינן תוספת שבת לא היה סגי ביציאת הכוכבים דהיינו תחלת הלילה, אלא כוונתו לומר כיון דאיכא למיטעי בקצת מקומות לחשוב שהוא לילה כשעדיין יום…לאפוקי לעיל בסימן רס"א ליכא למיטעי לחשוב שהוא יום כשהוא לילה דהא חשיב שם כמה סימנים כגון שימשא בריש דיקלי
עיולי יומא מקדמינן ואפוקי יומא מאחרינן
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קה עמוד ב
שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא. עיולי יומא - כל כמה דמקדמינן ליה עדיף, ומחבבינן ליה. אפוקי יומא - מאחרינן ליה, כי היכי דלא ליהוי עלן כטונא
רשב"ם מסכת פסחים דף קה עמוד ב
עיולי יומא. מחבבינן ליה ועבדינן קידושא מאורתא…אפוקי יומא. כגון הבדלה מאחרינן ליה היכא דאשכחן שום עלילה לאחוריה כגון היכא דאין לו אלא כוס אחד דמאחרינן ליה עד לאחר המזון
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רסז
מקדימין להתפלל ערבית יותר מבשאר ימות החול כדא׳ עיולי יומא מקדימין ליה וא"ר יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא
ערוך השולחן אורח חיים סימן רסז סעיף ג
וכתבו הטור והש"ע דמקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול…ואף שבחול מתפלל באותו זמן מנחה מ"מ בע"ש יכול להתפלל אז ערבית ואין זה כסתרי אהדדי דמפני תוספת שבת יכול לעשות כן
שו"ת יחוה דעת חלק א סימן עה
פסק בשו"ת תרומת הדשן (סי' ס'), ונתן טעם לזה, ע"פ הגמרא אפוקי יומא מאחרינן כי היכי דלא ליהוי עלן כטונא, כלומר, כל מה שאנו יכולים לדחות ולאחר את יציאת השבת ולהוסיף מחול על הקודש, עלינו לעשות כן
סדר תפילה בבית הכנסת - ספירת העומר, הדלקת נרות חנוכה, וקריאת המגילה
תרומת הדשן סימן ס
שאלה: כשמברכים ספירה, בליל שבת או בליל יום טוב בבהכ"נ, מברכים וסופרין קודם הקידוש שמקדש ש"צ על היין או לאחריו? תשובה: יראה דמברכין וסופרין לאחר הקידוש. ואע"ג דנהגו במו"ש ויו"ט לברך ולספור קודם הבדלה, התם היינו טעמא משום דאפוקי יומא מאחרינן ליה, כדאמרינן בפ' ע"פ. ולהכי נמי כתב במנהגים, דמדליקים נר חנוכה בב"ה קודם הבדלה כדי לאחורי אפוקי יומא. ולכך מה"ט גופיה סופרים אחר הקידוש, כדי להקדים עיולה יומא
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תפט סעיף ט
ליל שבת וליל יום טוב מברכים וסופרים אחר קידוש בבית הכנסת; ובמוצאי שבת וי"ט, קודם הבדלה אחר קדיש תתקבל; וכשחל יו"ט האחרון של פסח במוצאי שבת, דאז אומר קידוש והבדלה בפעם אחת, יש לספור קודם שמברכין על הכוס בבית הכנסת
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפא סעיף ב
מדליקין נר חנוכה בבה"כ קודם ההבדלה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצג
אחר קריאת המגילה בערבית, אומר: ואתה קדוש, ואם חל במוצאי שבת אומר: ויהי נועם, קודם ואתה קדוש. הגה: ואומרים: ויתן לך, וקורים המגילה ואח"כ מבדילין (מנהגים).
משנה ברורה סימן תרצג ס"ק ג
ואח"כ מבדילין - דכל מה שיש לאחר את ההבדלה ביציאת היום מאחרינן לה
Summary:
The גמרא outlines a requirement to increase the length of יום כפור by starting the fast earlier on the 9th of תשרי. The גמרא proceeds to extend this rule to שבת and יום טוב generally. The ר”ן explains that this extension must be in the period immediately proceeding בין השמשות (from the beginning of שקיעה, after the sun dips below the horizon, following the opinion of ר”ת), as any earlier would just be daytime and any later would be ספק לילה. The בית יוסף notes that the רמב”ם rejects the concept of תוספות שבת, restricting the principle to יום כפור.
The שלחן ערוך follows the general approach (utilizing the terminology יש אומרים in deference to the רמב”ם) that one should fulfill תוספת שבת, utilizing the basic time frames outlined by the ר”ן. The ערוך השלחן points out that practically there is no real difference between the ruling of the רמב”ם and that of other ראשונים, as one can never perfectly calculate the זמן, so abstaining early is a necessity anyway.
When one accepts שבת early, this triggers a prohibition to do מלאכה. This point is seen from the מרדכי, as codified in שלחן ערוך, that when one answers to ברכו at מעריב, one accepts שבת and therefore, one is no longer permitted to do מלאכה. However, as the משנה ברורה explains, the nature of this prohibition does not fall within the category of a לאו. Rather, it would appear that the positive commandment to extend שבת creates a prohibition to do מלאכה during the time of the תוספת.
In terms of the end of שבת, the prohibition to do מלאכה ultimately stems from an astronomical event (emergence of 3 stars). As alluded to in the משנה ברורה, there is a separate and independent הלכה that prohibits one from doing מלאכה before הבדלה (or at a minimum, reciting ברוך המבדיל). The separateness of this הלכה from regular איסור שבת is evidenced most clearly from the ruling of ר’ ירוחם (which the רמ”א incorporates into his commentary), allowing for some מלאכות to be done before הבדלה.
Based on the above analysis, one might think that there is no room for a concept of תוספת שבת at the end of שבת. However, the טור rules that one should push off davening מעריב on מוצאי שבת. He bases this ruling on the comment of ר’ יוסי that he aspired to have the longest possible שבת. Presumably, this it to be understood as also pushing off the performance of מלאכה as well and this appears to be the understanding of the משנה ברורה and the ב״ח, in their analysis. In essence, it would appear that even though one is not extending the prohibition to do מלאכה, one should extend the lack of performance of מלאכה (and מעריב and הבדלה) to keep the “שבת Mode” going a bit longer. In terms of the timing, the ערוך השלחן and ב״ח make it clear that the goal is to extend these practices beyond the time technically required from an astronomical standpoint. (In terms of how far into the evening this could be extended, is a question that remains to be answered. This appears to be addressed by the ר״ן and the פרישה, but this appears to be an alternate understanding of תוספת שבת than the one presented here.)
In further developing the discussion of extending שבת, we are introduced to a very similar statement to that of ר’ יוסי, specifying that where opportunities are available in terms of the order of events at the end of שבת, one should order ones activities in such a way that extends שבת. This includes pushing off reciting הבדלה on a כוס, if that כוס could be used later for ברכת המזון as well. Similarly, as the תרומת הדשן rules, it is extended by ensuring that ספירת העומר and נרות חנוכה take place prior to הבדלה. In a similar manner, the שלחן ערוך rules that מקרא מגילה should take place prior to הבדלה. In many of these instances, it is clear that the nature of this extension of שבת, is only a partial extension, given that we are already performing weekday activities (נרות חנוכה) or activities of the next day (ספירת העומר and מקרא מגילה).
No comments:
Post a Comment