סוגיית הגמ׳
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לא עמוד ב (פרק א - האשה נקנית)
ת"ר: איזהו מורא, ואיזהו כיבוד? מורא - לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו; כיבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.
בדברי תורה בלבד יש כאן פגם במורא
רש"י מסכת קידושין דף לא עמוד ב
ולא מכריעו - אם היה אביו וחכם אחר חלוקין בדבר הלכה לא יאמר נראים דברי פלוני.
טור יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ
מצות עשה שיכבד אדם אביו ואמו ויירא מפניהם וצריך ליזהר מאד בכבודם ובמוראם שהוקש כבודם לכבוד המקום דכתיב כבד את אביך ואת אמך וכתיב כבד את ה' מהונך ובמוראם כתי' איש אמו ואביו תיראו…ואיזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו פירוש מקום המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו לעצה והרמ"ה כתב דה"ה במקום המיוחד לו להסב בביתו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ופירש"י אם היה חולק עם אחר בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני.
ערוך השולחן יורה דעה סימן רמ סעיף יב - יג
ויש להסתפק במילי דעלמא אם רשאי לסתור דבריו ולהכריע ואולי דווקא בתורה הוי העדר הכבוד ולא במילי דעלמא.
חוט השני (ר׳ שמריהו קרליץ), הל׳ כבוד אב ואם, עמוד רעג
אב שמבקש מבנו להגיה לו את כתביו או לבדוק לו את חשבונותיו, ומצא הבן טעות, אין לומר לאביו טעית כאן, אלא יאמר בלשון נמצא כאן טעות וכיוצ"ב, והיינו לא להתייחס אל הטעות שאביו טעה, אלא להתייחס לעצם הענין בלי לייחסו לאביו.
דרכה של תורה במחלוקת בין אב לבן
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב (פרק א - האשה נקנית)
אמר רבי חייא בר אבא: אפי' האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר: זאת והב בסופה, אל תקרי בסופה אלא בסופה.
באר שבע מסכת סנהדרין דף קי עמוד א
כל הגמרא מלאה על כל גדותיה מזה שהתלמיד חולק על רבו בכל האופנים בין בפניו ובין שלא בפניו, בין שהוא לבד חולק על רבו בין שאחרים חולקים עם רבו בין בזקנותו בין בילדותו…וכן אשכחן להרמב"ם שחלק על אביו ורבו בפי"א מהלכות שחיטה (ה"ז) בדין סירכא. וכן הטור אבן העזר חלק על אביו ורבו הרא"ש בסימן קמ"א, וכן בטור חושן משפט בסימן ע"ז ובסימן ר"מ. אף על גב שכתב בסימן ק"ז על דברי הרא"ש אע"פ שנראה לחלק איני משיב על דבריו כו', וכן בסימן קע"ו כתב עליו ואלמלא שאין לי להכריע כו'. כבר קרא עליו תגר הרב הגדול מהרש"ל ז"ל (בביאורו לטור סי' ק"ז ד"ה אינני, מובא בדרישה אות ח') וכתב עליו וז"ל תימה למה נושא לו פנים הלא רבינו הקדוש לא נשא פנים לעולם לאביו ורבו רשב"ג וכל מקום שידע לחלוק עליו חלק עליו וכו' עכ"ל, ואני בעניי עדיפא מיניה תמיה אני על הטור, הלא הרא"ש גופיה כתב בתשובותיו כלל וסימן נ"ה דין ט' וז"ל מי לנו גדול כרש"י ז"ל שהאיר עיני הגולה בפירושו ונחלקו עליו בהרבה מקומות יוצאי ירכו ר"ת ור"י ז"ל וסתרו דבריו כי תורת אמת היא ואין מחניפין לשום אדם עכ"ל.
רבי עקיבא איגר יורה דעה סימן רמ סעיף ב
(שם סעיף ב') ולא סותר את דבריו. ע' בבאר שבע פ' חלק (דק"י) ד"ה כל החולק על רבו:
איסור סתירה – בדברי תורה ובמילי דעלמא
ערוך השולחן יורה דעה סימן רמ סעיף יב - יג
תניא בקדושין [ל"א ב] ולא סותר את דבריו ולא מכריעו ופירש"י אם היה אביו וחכם אחר חלוקין בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני עכ"ל והטור כתב בשם הרמ"ה דזה א"צ דהיינו סותר את דבריו אלא אפילו נראין לו דברי אביו אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקין ישיב עכ"ל וגם אסור לומר נראין דברי פלוני שזהו ג"כ כסותר דברי אביו [ש"ך סק"ב]....ואיך אפשר לומר שאין לחלוק בדינים על אביו הלא תורת ד' היא והיא תורת אמת ואין מחניפין בה ואפילו בפניו יכול הבן לפלפל עם האב ולהקשות ולתרץ ולהעמיד ההלכה על מכונה והרבה בגמ' שהבן הקשה לאביו ותירץ לו וכך דרכה של תורה ויש מי שאומר דלסתור דבריו אסור אף שלא בפניו [ש"ך שם] ותמיהני מהך דמר בר רב אשי שהבאנו אלא בפניו אסור לומר בלשון סתירה שאינו מדרך הכבוד אלא ישא ויתן עמו עד שיודה זל"ז וגם אם הבן נשאר בדעתו שאינו כן יחזיק זו בלבו ולא יאמר לו מפורש אין נ"ל כדבריך: ויש להסתפק במילי דעלמא אם רשאי לסתור דבריו ולהכריע ואולי דווקא בתורה הוי העדר הכבוד ולא במילי דעלמא או להיפך דכיון דאפילו בדברי תורה אסור כ"ש במילי דעלמא וכן נראה עיקר ודבר פשוט הוא שאם אביו אומר לו רצוני לשמוע דעתך איך הוא צריך שיאמר לו כפי הנראה לו הן בד"ת והן במילי דעלמא אפילו כשדעתו הפוכה מדעת אביו:
חיי אדם חלק א כלל סז
איזהו מורא, לא יעמוד במקום המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חבריו להתיעץ, מפני שנראה שהוא מחשיב עצמו מכלל אנשי העצה ומשוה את עצמו לאביו. ולא יעמוד במקום המיוחד לאביו להתפלל שם, ולא ישב במקום המיוחד לו לישב שם בביתו, אלא יעמוד לפניו כעבד לפני רבו. ולא יסתור את דבריו. ואם אביו חולק עם אחר בין בדבר הלכה בין בשאר ענינים, לא מבעיא שלא יאמר נראין דברי פלוני, דאם כן סותר דבריו, וכל שכן שלא יאמר אין האמת כדבריך, אלא אפילו אם נראין לו דברי אביו, לא יאמר בפניו נראין דברי אבא שזה זילותא לאביו, שמראה שדעתו מכרעת יותר מדעת אביו, אלא אם יש לו תשובה לדברי החולק, ישיב לו. ודוקא בפניו. אבל שלא בפניו, מותר לומר נראין לי דברי אבא, שאדרבה זה כבוד אביו. ואפילו לחלוק על אביו, מותר שלא בפניו. ומיהו אם יש אחר שסובר כדעת אביו, והוא רוצה לחלוק על סברת אביו, כיון שיש אחר, לא יזכיר שם אביו, אלא יאמר דעת אותו האחר דסובר כאביו (ט"ז):
בגדר איסור “לא מכריעו” – אם נאמר רק כנגד האב או אף לטובתו
רש"י מסכת קידושין דף לא עמוד ב
ולא מכריעו - אם היה אביו וחכם אחר חלוקין בדבר הלכה לא יאמר נראים דברי פלוני.
יד רמה, מסכת קידושין, דף לא עמוד ב
ולא מכריעו, אין צריך לומר שיאמ' דנראין דברי החולקין על אביו, אלא אפי' נראו לו דברי אביו אינו רשאי לונו' נראין דברי אבא מרי.
טור יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ
ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ופירש"י אם היה חולק עם אחר בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני והרמ"ה כתב זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו אלא אפי' נראין לו דברי אביו אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקין ישיב.
בית יוסף יורה דעה סימן רמ
ואיזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא. כך הוא לשון הברייתא בפרק קמא דקידושין (לא:) ורבינו נקיט לה פיסקי פיסקי ומפרש לה ואזיל….ומ"ש רבינו שכתב הרמ"ה על פירוש רש"י דלא מכריע את דבריו זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו. י"ל דתרי גווני סותר את דבריו קתני חד שהוא לבדו סותר את דבריו וחד שהוא מכריע כדברי החולק עליו. ועוד יש לומר דמה שכתב רש"י לא יאמר נראים דברי פלוני על איזה מהם שיאמר שנראים דבריו נתכוין שאפילו כשיאמר שנראים דברי אביו נראה כמכריע את דבריו וכדברי הרמ"ה: כתב הרמב"ם בפרק ה' מהלכות ת"ת (ה"ו) גבי רבו לא ישב במקומו ולא יכריע דבריו בפניו. משמע דשלא בפניו שרי ברבו וכל שכן באביו:
אם איסור סתירה נאמר דוקא בפניו
שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ סעיף ב
איזה מורא, לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו, או מקום המיוחד לו להתפלל; ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו; ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו בפניו, אפילו לומר נראין דברי אבא.
ט"ז יורה דעה סימן רמ ס״ק ג
נראין דברי אבא. בטור סיים שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקים ישיב עכ"ל והא דמצינו בטור ח"מ שהטור חולק עם אביו כמה פעמים היינו שלא בפניו כמו שכתב כאן דוקא בפניו אסור ומ"מ נ"ל דאם הוא חולק על אביו ויש עוד אחר שאומר כאביו והוא רוצה להוכיח ולכתוב דעתו כדעת החולק על אביו לא יזכיר שם אביו אלא שם האחר כיון שיוכל לעשות דרך כבוד יעשה וזה למדתי מדברי הטור בח"מ סימן ק"ז במה שכתב כי לא קלקלו בגוף כו' ובזה הוא חולק על אביו ורמז הפלוגתא על בעל התרומות בסימן ק"ד ובזה נשא פנים לאביו וכמו שכתבתי בס"ד:
באור הגר"א יורה דעה סימן רמ ס״ק ג
בפניו. דהא מצינו שחולקין על אביהם ורבם ר' עם רשב"ג והרבה כיוצא וכן מכריעין:
ערוך השולחן יורה דעה סימן רמ
תניא בקדושין [ל"א ב] ולא סותר את דבריו…וכל זה הוא רק בפניו אבל שלא בפניו הרי מצינו בגמ' שר"א בר' שמעון חולק על אביו [שבת מ"ד א] ומר בר רב אשי אמר הא דאבא דקטנותא היא [גיטין כ"ט ב] והרמב"ם חולק על אביו בפי"א משחיטה דין י' ע"ש והטור חולק על הרא"ש.
ש"ך יורה דעה סימן רמ ס״ק ב
ולא סותר את דבריו. בין שחולק עליו בין שאומר להחולק עליו נראין דבריך הוי סותר את דבריו ונראה דסותר דבריו אסור אף שלא בפניו וכן משמע בדרישה ס"ד וכן כתוב בהדיא בפרישה לקמן סי' רמ"ב ס"כ:
ערוך השולחן יורה דעה סימן רמ סעיף יב
תניא בקדושין [ל"א ב] ולא סותר את דבריו ולא מכריעו ופירש"י אם היה אביו וחכם אחר חלוקין בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני עכ"ל והטור כתב בשם הרמ"ה דזה א"צ דהיינו סותר את דבריו אלא אפילו נראין לו דברי אביו אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקין ישיב עכ"ל וגם אסור לומר נראין דברי פלוני שזהו ג"כ כסותר דברי אביו [ש"ך סק"ב] וכל זה הוא רק בפניו אבל שלא בפניו הרי מצינו בגמ' שר"א בר' שמעון חולק על אביו [שבת מ"ד א] ומר בר רב אשי…ויש מי שאומר דלסתור דבריו אסור אף שלא בפניו [ש"ך שם] ותמיהני מהך דמר בר רב אשי שהבאנו אלא בפניו אסור לומר בלשון סתירה שאינו מדרך הכבוד אלא ישא ויתן עמו עד שיודה זל"ז וגם אם הבן נשאר בדעתו שאינו כן יחזיק זו בלבו ולא יאמר לו מפורש אין נ"ל כדבריך:
אהל יעקב - כבוד אב ואם, ר׳ יעקב סקוצילס, עמוד כד
והנה הר״א נבצל שליט״א כתב בתשובה שבדרך כלל פוסקים כהש״ך על הט״ז, עכ״ד. והעיר לי במח״ס משנת כהן שליטא שבספר שו״ת השיב משה הל׳ כללי הוראה הביא ששמע ממרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל שבדרך כלל בליטא פסקו כדעת הש״ך, ופולניא פסקו כדעת הט״ז. ומ״מ נראה לי דכאן יש לפסוק כדעת הט״ז ועוד, אפילו אם בדרך כלל פוסקים כש״ך על הט״ז. וכך העיר לי במח״ס בנתיבות ההוראה הגר״מ הלוי פטרפרוינד שליט״א דלכאורה כאן הסכמת הפוסקים היא כהט״ז, כפי שכבר צויין לגר״א ולחיי״א ולזו״א, ואפשר להוסיף שגם הערוה״ש הכריע לקולא, ולכאואה בכה״ג שפיר יש לפסוק כהט״ז וכהסכמת הפוסקים אף שבעלמא פוסקים כהש״ך כנגד הט״ז, דשאני הכא שהאחרונים הסכימו לט״ז, וצ״ע.
קיום צוואת אב ואם במחלוקת ש״ך וט״ז
שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן סח
לידידי הרב רבי משה זאב נ"י הגאב"ד דק"ק ביאליסטאק. ע"ד שאלתו בעסק צוואת אם שהוא נגד צואת האב איך יעשה הבן. ומעתה לענין קיום צוואת אביו י"ל דגוף ענין השמעת קול אביו ואמו הוא כמו נחת רוח שזהו נחת רוח להם שיקויים רצונם, ובהיפוך צער להם, ולזה יש לדון דלא שייך לאחר מותם, אף דהמשמעות דברי הש"ע (סי' ר"ע ס"ט) דמחוייב לעשות צוואתו לאחר מותו, גם מדברי הב"י (סי' שע"ו הנ"ל) משמע כן להדיא, וע"כ דגם זה ענין כיבוד שנזהר בדבריהם ואפשר דהוא בכלל מורא שצריך לירא שלא לעבור על צואתם וזהו שייך גם אחר מיתה וההיא דהט"ז שם (ס"ק ג') דאינו סותר דבריו הוא רק בפניו, קיום צוואות שאני דאינו בכלל סותר דבריו, דפירושו שאינו סותר לומר אין הדבר כן ואין הלכה כן, דזה ליכא גנאי רק בפניו, אבל שלא לעבור על צוואתו הוא ענין אחר, ושייך בכל ענין אף שלא בפניו וי"ל דה"ה לאחר מיתה.
עמק שאלה, ר׳ מרדכי טברסקי, 1839-1903, נישא לבתו הח׳ של רבי חיים מצאנז, חושן משפט סימן ו
לכאורה נראה דלעבור על הצואה הוא תלוי בפלוג׳ הט״ז והש"ך בסי ר"מ אם מותר לסתור דברי האב שלא בפניו. ולדעת הט"ז דמותר ה"נ לעבור על צואת האב דגם בזה הוא סותר דבריו….אך לדעת הש״ם דלסתור דבריו אסור אפילו שלא בפניו, א״כ גם זה במה שעובר על המצואה הרי הוא סותר דבריו. א״כ גם זה במה שעובר על הצואה הרי הוא סותר דבריו.
כשיש לו ראיות – אין כאן איסור סתירה
תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן רלח
אמנם מה שכתבת אם אין לתלמיד רשות לחלוק על רבו באיזה פסק והוראה, אם יש לו ראיות מן הספר ופסקי גאונים הפך מדעת הרב. נראה ודאי אם הוראות ברורות קצת וצורתא דשמעתא משמע כדברי התלמיד, למה לא יחלוק כך היתה דרכה של תורה מימי התנאים. רבינו הקדוש חלק בכמה מקומות על אביו ועל רבו רשב"ג. באמוראים רבא היה חולק בכמה דוכתי על רבה שהיה רבו כדאיתא במרדכי פ' כיצד הרגל. בגאונים אשירי חולק בכמה דוכתין אמהר"ם שהיה רבו מובהק. אין לי לבאר יותר מזה, כי דברים אלו צריכין תלמוד מפה אל פה, נאם הקטן והצעיר שבישראל.
באר שבע מסכת סנהדרין דף קי עמוד א
כל החולק על רבו כחולק על השכינה. פירש רש"י (ד"ה חולק) חולק על ישיבתו עכ"ל…אבל אין לפרש דברי רש"י שרצה לומר שחולק על רבו באיזה פסק או הוראה, כי כבר פסק מהרא"י [תרומת הדשן] בפסקיו סימן רל"ח שמותר לתלמיד לחלוק על רבו באיזה פסק או הוראה אם יש לו ראיות והוכחות לדבריו שהדין עמו…ואין דבריו צריכין חזוק, שהרי כל הגמרא מלאה על כל גדותיה מזה שהתלמיד חולק על רבו
פרישה יורה דעה סימן רמ אות ג
לא יאמר נראין דברי פלוני. נראה דהיינו דוקא כשאומר כן בלי ראיה מוכרחת אבל כשיש לו ראיה מוכרחת אזי אין הוא מכריע אלא הדין תורה מכריע ומשום הכי מצינו שרבינו השיג כמה פעמים אדברי הרא"ש אביו וגם בשאר גדולים מצינו כן:
יכולים להקשות ולתרץ ולהסיק מסקנת ההלכה
עצמות יוסף (ר׳ יוסף אבן-עזרא), קידושין דף ל עמוד ב
אפילן האב ובנו וכו׳ נעשו אויבים וכו׳ נראה דהיינו כעין מקשה ומתרץ, כדי להסיק מתוך ויכוח ההלכה אליבא דהלכתא, וכהאי גונא מותר לבן להקשות את אביו, ולא דמי להא דאמרינן (לקמן לא) דלא יסתור את דבריו ולא יכריעו, וכו׳.
פתחי תשובה יורה דעה סימן רמ ס״ק א
ולא סותר את דבריו עיין בספר עצמות יוסף קדושין דף ל' שכתב דהבן עם האב יכולים להקשות ולתרץ ולהסיק מסקנת ההלכה ואין בזה משום סותר את דבריו ע"ש:
חזון איש, יורה דעה, סימן קמט, אות א
קידושין ל״א ב׳ ולא סותר דבריו, נראה דוקא בל' החלטה, אבל לטעון בסברא ולהקשות שרי שהרי כל התלמידים דנו בפני רבם וסתרו דבריהם וכמו ר"ע לפני ר"א פסחים ס"ע א' והרבה כיו"ב, ואפי' לחלוק בסברא בל' החלט שלא בפניו מותר דהא פליג רבי ארשב"ג וכמש"כ הגר"א סי' ר"מ סק"ג ודלא כש"ך שם, ולא מסתבר דכלן מחלו לבניהן ולתלמידיהן, שאין ראוי לעשות כן א"ה ועי' לק' סי' ק"נ סק"ד
Summary:
As taught in Kiddushin 31b, reverence for a parent includes not contradicting or overruling their words (“לא סותר את דבריו ולא מכריעו”).
Rashi explains that “לא מכריעו” refers to a case where a father disputes a matter of Torah law with another scholar and the child declares the other opinion correct, indicating that the deficiency in reverence is framed in the context of Torah. The Aruch HaShulchan questions whether this applies to ordinary matters, suggesting that perhaps only in Torah does contradiction constitute a lack of mora. The Chut HaShani therefore instructs that when correcting a parent, one should avoid directly saying “you erred,” and instead phrase the correction impersonally so as not to attribute the mistake to the parent.
The Gemara teaches that when a father and son (or teacher and student) learn Torah together, they may initially become like adversaries in debate, yet ultimately emerge in love — reflecting the intense but constructive nature of Torah dispute. The Be’er Sheva and Rabbi Akiva Eiger emphasize that throughout Shas and the Rishonim we find students — and even sons — openly disagreeing with their teachers and fathers in matters of Torah, for the pursuit of truth overrides personal deference when conducted within the framework of Torah learning.
The Aruch HaShulchan explains that in matters of Torah one may engage in debate with a parent as part of the give-and-take of learning, but may not speak in a blunt, contradictory manner; regarding ordinary matters, he questions whether the prohibition applies equally and concludes that it likely does, unless the parent explicitly invites the child’s opinion. The Chayei Adam likewise rules that whether in halacha or other subjects, one may not directly contradict a parent in his presence, though disagreement is permitted respectfully and, in certain cases, outside the parent’s presence.
Rashi explains that “לא מכריעו” means that if a father disputes a halachic matter with another scholar, the child may not declare the other opinion correct. The Yad Ramah expands this, ruling that even if the child believes the father is correct, he may not say “נראין דברי אבא,” since publicly siding with him also constitutes taking the role of arbiter. The Tur and Beit Yosef explain that “לא מכריעו” thus includes both ruling against the father and formally ruling in his favor, as both forms place the child in a position of deciding over him.
The Shulchan Aruch rules that the prohibition of contradicting or overruling a parent applies specifically בפניו. The Taz, Gra, and Aruch HaShulchan understand that outside his presence one may disagree, as demonstrated by examples in Shas and the Rishonim, whereas the Shach maintains that even שלא בפניו direct contradiction may be prohibited. Ohel Yaakov notes that many poskim rule in accordance with the Taz in this matter.
Rabbi Akiva Eiger explains that fulfilling a parent’s will may constitute an aspect of honor or reverence that continues even after death, and distinguishes this from the technical prohibition of contradicting a parent בפניו discussed by the Taz. The Emek She’eilah suggests that violating a parent’s will may depend on the dispute between the Taz and Shach regarding whether contradiction is prohibited שלא בפניו — according to the Taz it would be permitted, while according to the Shach it would remain forbidden.
The Terumat HaDeshen rules that when a תלמיד has clear proofs and the sugya supports him, he may dispute his teacher’s ruling, for כך דרכה של תורה, as seen throughout the generations. The Be’er Sheva affirms this understanding, and the Perishah explains that when one has compelling evidence, it is not considered “מכריעו,” since the Torah itself — not the student — determines the ruling.
The Atzmot Yosef explains that the Gemara’s description of a father and son becoming like adversaries refers to the normal give-and-take of Torah learning — asking, answering, and clarifying the halacha — which is permitted and does not violate “לא סותר את דבריו.” The Pitchei Teshuvah cites this approach, and the Chazon Ish adds that the prohibition applies to blunt contradiction in a decisive tone, but analytical argument and questioning in the course of learning are fully permitted.
