סוגיית הגמ׳ - לקריאת שמע די בנקיון כלשהו; לתפילה צריך לחזר אחר מים
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף טו עמוד א (פרק ב - היה קורא)
אמר ליה רבינא לרבא: חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר: מי שאין לו מים לרחוץ ידיו - מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית! אמר ליה: שפיר קאמר, מי כתיב, רחץ במים? בנקיון כתיב - כל מידי דמנקי. דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא, והני מילי - לקריאת שמע, אבל לתפלה - מהדר. ועד כמה? עד פרסה. והני מילי - לקמיה, אבל לאחוריה - אפילו מיל אינו חוזר; ושמע ומינה - מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל - חוזר.
חילוק בין ק״ש לתפילה - לפי רש״י והרשב״א
רש"י מסכת ברכות דף טו עמוד א
לקריאת שמע - בעידנא דקריאת שמע, שזמנה קבוע, פן יעבור הזמן, אבל לתפלה דכל היום זמנה הוא - צריך למהדר אמיא.
חדושי הרשב"א מסכת ברכות דף טו עמוד א
והני מילי לק"ש אבל לתפלה חוזר, כך כתוב בספרים ומפרשים אמרו טעמא משום דלקרית שמע שזמנו קבוע אם יטרח לילך אל המים שמא יעבור זמנו אבל תפלה שאין לה קבע לא, ותמיה לי דא"כ קריאת שמע של ערבית יחזור כתפלה ועוד תפלה של שחר נמי הרי יש לה קבע עד ד' שעות, ועוד דאי משום קביעות זמן אף בקריאת שמע כל כמה דמצי למהדר אמאי לא ליהדר, אלא נראה לי לפרש דבק"ש שהיא דאורייתא לא החמירו עליו למהדר אמיא כמו שהקלו בה לגבי בעל קרי לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אבל לתפלה החמירו עליו עד פרסה, ובתוס' לא גרסי ליה כלל ואמרו דבין בק"ש בין בתפלה אינו צריך לחזור כלל אמיא ולקמן בפ' מי שמתו [כ"ב א'] גבי בטלוה לנטילותא אמרי' רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא דמשמע אפילו לתפלה וגם בההיא דר"ל דאמר לגבל ולתפלה פי' רש"י ז"ל בפסחים פ' אלו עוברין [מ"ו א'] לתפלה כדי להתפלל בבית הכנסת בעשרה ולא פי' משום נטילת ידים לתפלה, אבל רבינו האי גאון ז"ל פי' כן בפירושיו דלתפלה צריך לחזור אמיא אפילו לפניו ארבע מילין ולאחריו פחות ממיל.
שיטת תוספות
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מו עמוד א (פרק ג - אלו עוברין)
אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: לגבל ולתפלה ולנטילת ידים - ארבעה מילין.
תוספות מסכת פסחים דף מו עמוד א
ולתפלה - נראה כפירוש הקונטרס ולא כערוך דפירש לתפלה היינו לרחוץ ידיו להתפלל דהיכי דמי אי בעידנא דצלותא הא אמרינן בברכות (דף טו.) (אביי) לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא דכתיב ארחץ בנקיון כפי ואי שלא בזמן תפלה מאי איריא ד' מילין אפי' טובא נמי.
תוספות מסכת ברכות דף טו עמוד א
אמאן דמהדר אמיא בעידן ק"ש - ויש ספרים דגרסי הני מילי לק"ש אבל לתפלה לא דקאמר רשב"ל (פסחים דף מו.) לגבל ולתפלה ד' מילין ונראה דלא גרסינן ליה דהוא הדין לענין צלותא נמי מטעם שלא יעבור זמן תפלה דמאי שנא ק"ש מתפלה וגם יש לקמן פרק מי שמתו (ד' כב.) בטלוה לנטילותא כדרב חסדא דלייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא ומדלא הזכיר שם ק"ש משמע דבכל ענין מותר וההיא דרשב"ל דאמר ולתפלה ד' מילין פירש רש"י להתפלל שם במנין.
שיטת הרמב״ם
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה א - ג
חמשה דברים מעכבין את התפלה אע"פ שהגיע זמנה, טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב. טהרת ידים כיצד רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל, היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין שהם שמונת אלפים אמה הולך עד מקום המים א ורוחץ ואחר כך יתפלל, היה בינו ובין המים יותר על כן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל. במה דברים אמורים לפניו אבל אם היה מקום המים לאחוריו אין מחייבין אותו לחזור לאחוריו אלא עד מיל, אבל אם עבר מן המים יותר אינו חייב לחזור אלא מקנח ידיו ומתפלל, במה דברים אמורים שאינו מטהר לתפלה אלא ידיו בלבד בשאר תפלות חוץ מתפלת שחרית אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואחר כך יתפלל, ואם היה רחוק מן המים מקנח ידיו בלבד ואחר כך יתפלל.
משנה ברורה סימן צב ס״ק יג
לרחוץ - הטעם ע"ז עיין לעיל בריש סי' ד' במ"ב. וגם לתפלת מנחה וערבית צריך נטילה וכדלקמן ברל"ג ס"ב. ודעת הרמב"ם דהיכא דצריך ליטול ידיו ולא נטל וגם לא נקה אותן בצרור אפי' בדיעבד אין תפלתו תפלה וצ"ע לדינא [פמ"ג] ועיין בביאור הלכה שביארנו דאין חוזר ומתפלל:
באור הלכה סימן צב
צריך לרחוץ וכו' - עיין במ"ב במה שכתב בשם הרמב"ם לענין דיעבד. והנה בסתם ידים פשיטא דאין לחזור התפלה משום זה והנה אף דדעת הרמב"ם משמע דהעיכוב הוא אפילו בסתם ידים וכמו שכתב הפמ"ג מ"מ אין נ"מ לן בזה דכבר כתב הב"י דלכך אין אנו מברכין בסתם ידים משום דעת הר"ן והי"א שהובא בטור דס"ל דסתם ידים כשרים לתפלה וספק ברכות להקל א"כ כ"ש לענין לחזור התפלה ומלבד כ"ז קשה לירד היטיב לסוף דעת הרמב"ם בזה דבכל הד' דברים לבד מזה ביאר הרמב"ם בפירוש שאפילו בדיעבד חוזר ומתפלל ובזה לא ביאר כלום ש"מ דהעיכוב דקאמר היינו דתפלתו לא היתה כהוגן שהיתה בידים מזוהמות אבל לא יחוייב משום זה שיחזור ויתפלל ע"כ נלענ"ד דאפילו לדעת הרמב"ם אם היו ידיו מלוכלכות מלמולי זיעה ע"י שחיכך ראשו או נגיעה במקום הטינופת אף שלכתחילה אסור לקרות ולהתפלל ואף לברך וכדלעיל בסוף סימן ד' מ"מ בדיעבד אין חוזר:
אליבא דהלכתא
בית יוסף אורח חיים סימן צב
ופירש רש"י טעמא דשאני לן בין ק"ש לתפילה משום דק"ש זמנה קבוע שמא יעבור הזמן אבל לתפילה דכל היום זמנה הוא צריך למיהדר אמיא…אבל התוספות (ד"ה אמאן) כתבו דלא גרסינן והני מילי לק"ש אבל לתפילה מהדר וכו' דבין לק"ש בין לתפילה קא לייט רב חסדא אמאן דמהדר אמיא דמאי שנא ק"ש מתפילה…לענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרשב"א בשם רבינו האי מסכימים לחלק בין ק"ש לתפילה הכי נקטינן:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צב סעיף ד
צריך לרחוץ ידיו במים, אם יש לו; ואם אין לו, צריך לחזור אחריהם עד פרסה. והני מילי כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו, אבל אם צריך לחזור לאחוריו למקום מים עד מיל, חוזר; יותר ממיל, אינו חוזר. ואם מתירא שיעבור זמן התפלה, ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי (ועיין לקמן סי' רל"ג).
משנה ברורה סימן צב ס״ק כ
זמן התפלה - לגמרי ואם הוא במקום שיש שם עשרה שמתפללים ואם יחזור אחר מים יעבור זמן תפלת הצבור כתב הב"ח דאף שיש לו שהות א"צ לחזור וינקה במידי דמנקי:
איך יש לנהוג לענין נטילת ידים לתפלה
Halachipedia, Netilat Yadayim in Preparation for Davening
Procedure for Washing. The washing should be done until the wrist. The washing should be done with a Kli.
תשובות והנהגות כרך א סימן עב
שאלה: נטילת ידים לתפלה מהו החיוב לכתחילה (אף למנחה ומעריב). נטילת ידים לתפלה לרמב"ם (פ"ו דברכות) חיוב מעיקר הדין כמו לאכילה ממש, ואף בסתם ידים חייב ליטול לתפלה כמו לאכילה ולברך על נטילת ידים וז"ל הרמב"ם בפ"ו דברכות הל"ב כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לק"ש בין לתפלה מברך תחלה אשקב"ו על נטילת ידים שזו מצות חכמים שנצטוינו מן התורה לשמוע מהן שנאמר על פי התורה אשר יורוך. וכן דעת הרא"ש בתשובותיו כלל ד', וכן פסק רבינו הגר"א זצ"ל להלכה לברך אף לפני מנחה על נטילת ידים, ואם כי נהגו לא לברך, היינו משום דבספק ברכות חוששין לשיטת הר"ן ודעימיה דס"ל דאין מברכין ודסתם ידים כשירים לתפלה...ותמוה הדבר שיש שמזלזלין היום בעיקר החיוב ונוטלין רק קצת מים באצבעות כעין מים אחרונים, ולגדולי הפוסקים עוברים על חיוב דרבנן, וכלשון הרמב"ם "כמו לאכילה" וגם תפלה הוי עבודה ודומה לעובד בלי קידוש ידים ורגלים, וצריך ליזהר מאד ליטול ברביעית ולכתחילה בכלי כדין, וכן פירש הגר"א זצ"ל בפסוק (ישעיה ל') ולחשוף מים מ"גבא" [גבא - בגימטריא ו'] רומז על שש נטילות, ג' תפלות, ב' סעודות ומים אחרונים, וכולם ברביעית דוקא וכמבואר בשבת (פב א) ונהגתי להזהיר על כך את הציבור ליטול ידים כדין גם לפני מנחה ומעריב….וחיוב נטילה לכאורה מדינא עד סוף היד עד הזרוע כמו בעבודה, שזהו יסוד חיוב נטילה לרשב"א בבוקר ולרא"ש לתפלה, וכדילפינן מקרא ד"ארחץ בנקיון כפי", ותמהני שביוה"כ מפורש להלן (תרי"ג) שנטילה רק עד סוף קשרי אצבעותיו, אף שלדוכן שהנטילה כעבודה, גם ביוה"כ נוטלין עד סוף היד דוקא, וצ"ל שהנטילה כעבודה הוא רק בגדר חומרא ולא ביוה"כ שזהו להקל, והעיקר משום נקיות שיסודו באצבעות דוקא, דהא ילפינן נט"י לתפלה בברכות שם מ"ארחץ בנקיון כפי" הרי שיסודו משום נקיות [ועיין בשו"ע סימן ד' סעיף כ"ב].
שו"ת ושב הכהן סימן א
שאלה איך יש לנהוג לענין נטילת ידים לתפלה . תשובה כדי לברר דין זה צריך אני להאריך קצת בס"ד, בפרט כי העולם אין נזהרין בזה, ואפילו קצת מהיראים אינם מדקדקים כל כך, ואולי הוא מפני חסרון ידיעה כי לאו כ"ע דיני גמירי. לכן אמרתי לבארם בס"ד וצור ישראל יצילני משגיאות ויראני בתורתו נפלאות א"ס….והואיל מקור דין נטילת ידים לתפלה נובע מדין קידוש ידים במקדש, צריכין אנו לבאר תחלה בס"ד דין קידוש ידים ורגלים, ומענין לענין באותו ענין יבואר דין נט"י לתפלה…הנה לפענ"ד נראה דמקום נטילת ידים לתפלה שחרית הוא כמו נט"י לסעודה שלכתחלה צריך ליטול עד מקום חיבור היד עם הזרוע כפסק הש"ע [סי' קס"א ס"ד] וגם הרמ"א לא הגיה כלום…וראיה לזה נלפענ"ד מדאמר רב נוטל אדם ידיו שחרית, ומתנה עליו כל היום כולו, וכתב הר"י [ברכות שם] שא"צ ליטול ידיו לא בשעת אכילה ולא בשעת תפלה, ומדקאמר סתמא משמע דחדא שיעורא הוא לשלשתן, דאם לא כן היה לו לפרש בשנטל ידיו כשיעור נט"י לאכילה….היוצא מכל מה שכתבנו לדינא דיש להחמיר ליטול ידיו עד מקום חבור היד עם הזרוע, לא מבעיא בנט"י לסעודה אלא אפילו בנט"י לתפלה יש ליטול ידיו בכל תפלה עכ"פ אם יש מים לפניו עד מקום חבור היד עם הזרוע, וה"ה בנט"י שחרית כיון שעיקרה היא נתקן לתפלה, וכמ"ש הרא"ש בפסקיו סוף ברכות וכמו שיבואר בסימנים שאח"ז. גם מדאמרינן נוטל אדם ידיו שחרית וכמ"ש לעיל, אם נטל ידיו לתפלה ולא הסיח דעתו יכול לסמוך עליו לעלות לדוכן, כיון שנטל ידיו לתפלה כדינא עד מקום חבור היד עם הזרוע…לכתחלה יש לדקדק כמו בנטילה לסעודה בכל הדינים, וכן משמע לפענ"ד מלשון הרמב"ם שכתב בפ"ו מה' ברכות [ה"ב] כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לק"ש ותפלה מברך אקב"ו על נט"י שזו מצות חכמים שנצטוינו מן התורה לשמוע מהן שנאמר ע"פ התורה אשר יורוך, ומזה משמע דשוין הן נט"י לק"ש ולתפלה. ולפענ"ד נראה דמ"ש בדין ד' עד היכן נט"י עד הפרק, קאי אנט"י שהזכיר בתחלת הפרק והוא נט"י לסעודה ולק"ש ולתפלה, ולפ"ז נראה להדיא דדעת הרמב"ם בכולן צריך ליטול ידיו עד מקום חבור היד עם הזרוע כמבואר לעיל, וכן מ"ש בדין ו' כל הנוטל ידיו צריך ליזהר בד' דברים וכו', קאי נמי אכל נט"י שהזכיר בתחלת הפרק. וכן משמע לפענ"ד מלשון הסמ"ג שכתב במצוה מ"א וז"ל ומים ראשונים הללו הואיל ומצות חכמים היא טעונים ברכה וכן הנוטל ידיו בין לק"ש בין לתפלה מברך אקב"ו על נט"י שהרי ציוונו הקב"ה מן התורה לשמוע דברי חכמים שנאמר על פי התורה אשר יורוך, ואח"כ מביא כל דיני נט"י, משמע מסתימות דבריו דשוין הן נט"י לק"ש ולתפלה עם נט"י לסעודה בכל הדינים כנלפענ"ד.
פסקי תשובות אורח חיים סימן צב
והנה, בדיני נטילת ידים קודם התפלה טעמה ופרטי דיניה הארכנו בהרחבה לעיל סימן ד', ולא נותר אלא לחזור ולהדגיש כי לשיטת הרמב"ם (פ"ו דברכות ה"ב) נט"י לתפילה חיובו כנט"י לאכילה, ואף בסתם ידים (שאינו יודע להם לכלוך וטומאה), וכמה מהאחרונים פסקו כדבריו, ולכן אם כי לענין ברכה חיישינן לדעות החולקות (זולת בנט"י שחרית) מטעם דספק ברכות להקל, מכל מקום בשאר פרטי הנטילה יש להקפיד לכתחילה על כל פרטי הדינים, כדיני נט"י לאכילה, שיהיה בכלי וכח גברא, ומים כשרים לנטילה, ויטול כל היד עד פרק הזרוע, וגם נשים חייבות בנטילה זו. ויש לגעור באלו אשר רק מרטיבים קצת קצות אצבעותיהם כעין מים אחרונים, ואם צריך ג' פעמים כל יד או די בשפיכה אחת עיין סימן ד' אות ג'.
רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צב סעיף ה
רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו, צריכים נטילה לתפלה, אם יש לו מים, אע"פ שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך; ואם אין לו מים מזומנים, אין צריך לחזור וליטול. הגה: ואפי' היו ידיו מלוכלכות ונוטלן לתפלה, אינו מברך וכדלעיל סי' ז'.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילת המנחה סימן רלג סעיף ב
אם יש לו מים, צריך ליטול ידיו כדי להתפלל, אף ע"פ שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך. (וע"ל סימן צ"ב סעיף ה'). הגה: ואפי' עומד מלמודו, יטול ידיו לתפלה (מנהגים); ואם אין לו מים מזומנים, אינו צריך ליטול.
משנה ברורה סימן רלג ס״ק יח, כג
מלמודו - ר"ל דמסתמא לא נגע באמצע הלימוד במקום מטונף אפ"ה מצוה ליטול בשביל התפלה וכתב המ"א דמ"מ אם נטל לתפלה והפסיק בלימוד א"צ ליטול שנית ובשבת שמפסיקין במכירת המצות צריכין ליטול שנית לתפלת המוסף אא"כ לא הסיח דעתו משמירת ידיו והא"ר כתב דכ"ז שהם בבה"מ מן הסתם אין כאן היסח הדעת וכן המנהג:
והסיח דעתו - ר"ל שהפליג הרבה בין הנטילה להתפלה עד שהסיח דעתו וכ"ש ששייך היסח הדעת בין הנטילה של שחרית לתפלת המנחה:
מגן אברהם סימן רלג ס״ק ח
עומד מלימודו כו'. וראיה מדאמרי' פ"ט דב"מ באבות העולם דמשהו ידיהו (ה"מ הגמ"נ) פי' דאע"פ שבמתים אין שייך לומר שנגעו במקום מטונף אעפ"כ צריכין ליטול ומ"מ נ"ל דאם נטל ידיו לתפלה אע"פ שהפסיק אח"כ בלימודו כגון בזמן שדורשין א"צ ליטול שנית וכ"מ בברכות דף כ"ג ועסי' צ"ב ס"ה ומ"מ בשבת שמפסיקין במכירת המצות נ"ל שצריך ליטול שנית לתפילת מוסף אא"כ לא הסיח דעתו ואם נטל ידיו לאכילה ואכל מ"מ צריך ליטול לתפל' כיון שלא נטל לתפלה משא"כ ברחץ ידיו שחרית דהוי נטילה לתפלה עסי' ד' כנ"ל:
תשובות והנהגות כרך ג סימן ה
שאלה: המתפללין מנחה ולומדים ואח"כ מתפללים ערבית, אם צריך לשוב וליטול ידים שנית לפני תפלת ערבית ברמ"א ס"ס רל"ג כתב שאפילו עומד מלמודו יטול ידיו לתפלה, אבל במ"א כתב שאם נטל לתפלה והפסיק בלימודו ואח"כ מתפלל אין צריך ליטול ידיו אא"כ הסיח דעתו משמירת ידיו, ועיין במ"ב סקי"ח שמסכים לדבריו ומסיק שכן המנהג, אבל לע"ד הידור יש ליטול ידים לכל תפלה ותפלה. ושורש הדברים, דהא דנטל ידיו לתפלה ושמר ידיו מספיק לתפלה אחרת, היינו דוקא אם נטל ידיו מעיקרא בכוונה לשניהם, אבל אם בנטילתו התכוין לתפילת מנחה בלבד, לא מועילה הנטילה דמנחה למעריב, וכעין זה בתוס' חולין קו: (ד"ה נוטל אדם) דאף שאדם נוטל שחרית ומתנה עליהם כל היום ומועיל אם שומר ידיו, היינו דוקא שהתנה מעיקרא שיועיל כן ושמר ידיו, אבל בלי התנאה לא מועיל. ולפי זה אי נטילה לתפלה כמו לעבודה וצריך בו כוונה, הנוטל ידיו למנחה לבד אף ששמר ידיו לא מועיל אם לא נתכוין מעיקרא שתיחשב הנטילה גם למעריב…ולדעת הגר"א גם מברכין על הנטילה לתפלה "על נטילת ידים" ואפילו למנחה, ושפיר יש לדקדק ולכוין במנחה שיועיל למנחה לבד, ולחזור ולקיים מצוה כשנוטל ידיו למעריב, ונמצא תפלתו בנטילה מיוחדת כדין, ורק במוסף שעיקר מצותה סמוך לשחרית לא מדקדקין ליטול עוד פעם במיוחד אף שמפסיקין בקריה"ת, הואיל ומעיקרא הנטילה עולה לשניהם. ובעיקר הנטילה יש ליטול בכלי וברביעית מים דוקא סמוך לכל תפלה, וכמבואר ברמב"ם פ"ו דברכות שמשוה נטילת ידים לתפלה כמו לאכילת פת שחיובם שוה.
פסקי תשובות אורח חיים סימן צב
סעי' ה', שו"ע: רחץ ידיו שחרית, והסיח דעתו, צריכים נטילה לתפלה אם יש לו מים, אע"פ שאינו יודע להם שום לכלוך. וברמ"א (ס' רל"ג סעי' ב') אפילו עומד מלימודו יטול ידיו לתפילה, ועפ"י המג"א (שם סק"ח) ומשנ"ב (סקי"ח) אע"פ שאינו נוגע באמצע לימודו במקום מטונף אפ"ה מצוה ליטול בשביל התפילה, ומוסיף המג"א (שם) שכמו"כ בנטל ידיו לאכילה ולא הסיח דעתו משמירת ידיו בנקיות כהוגן, מכל מקום צריך שוב נטילה לתפילה, שאין נטילה לאכילה עולה לתפילה.
Summary:
The gemara rules that if no water is available one may clean his hands with any cleansing substance for Shema, but for Shemoneh Esrei he must go up to a parsah forward (and up to a mil back) to obtain water.
Rashi explains that one need not seek water for Keriat Shema because its time is fixed and may expire, whereas prayer may be recited all day, so one must go obtain water. The Rashba questions this and instead suggests that since Shema is de’oraita they were lenient about washing, while for tefillah they were stricter.
Tosafot reject the view that one must travel four mil to obtain water for washing before prayer, arguing that the Gemara criticizes seeking water during the time of tefillah just as it does for Keriat Shema. They explain that Reish Lakish’s statement about “four mil for prayer” refers to traveling to pray with a minyan, not to washing hands, and thus see no distinction between Shema and tefillah regarding pursuing water.
The Rambam rules that washing hands is one of five requirements that invalidate prayer if neglected, and one must travel up to four mil forward (and one mil back) to obtain water; beyond that, he may clean his hands with other substances. This obligation applies to all prayers, though Shacharit uniquely requires washing face, hands, and feet. The Mishnah Berurah notes that according to the Rambam, failure to wash could invalidate the prayer even בדיעבד, though this is debated. In practice, the Biur Halacha concludes that one does not repeat the prayer for unwashed or merely “stam” hands, especially given the rule of ספק ברכות להקל.
Halachically, the Beit Yosef rules—following the Rif, Rambam, and Rashba בשם רב האי גאון—that we distinguish between Keriat Shema and tefillah, requiring one to seek water for prayer but not necessarily for Shema. Accordingly, the Shulchan Aruch obligates traveling up to a parsah forward (and a mil back) for water before tefillah, unless doing so would cause him to miss the time of prayer or tefillah b’tzibbur, in which case he may clean his hands with any cleansing substance.
Teshuvot VeHanhagot and other poskim emphasize that according to the Rambam, washing for tefillah is fundamentally like washing for bread—requiring a revi’it, proper vessel, and ideally washing until the מקום חיבור היד עם הזרוע—and one should be careful not to suffice with merely wetting the fingertips. Shu”t Veshav HaKohen similarly argues that the shiur and standards of washing for prayer parallel those of a seudah, rooted in the analogy to kiddush yadayim in the Mikdash. Piskei Teshuvot concludes that although we are lenient regarding the berachah (due to ספק ברכות להקל), one should l’chatchilah follow all the detailed requirements of netilah as for bread, for all tefillot.
The Shulchan Aruch rules that if one washed in the morning and then had היסח הדעת, he must wash again before prayer if water is available, even if he knows of no dirt, though he does not recite a berachah. The Rema adds that even one who is merely standing up from learning should wash for tefillah, but if no water is readily available he need not go seek it. The Mishnah Berurah explains that a significant interruption constitutes היסח הדעת, and therefore washing may be required again, though common practice is lenient if one remained in the beit midrash and guarded his hands. The Magen Avraham notes that washing for eating does not count for prayer, since the original netilah was not for tefillah, whereas morning washing is considered instituted for prayer. Teshuvot VeHanhagot suggests that ideally one should wash separately for each tefillah unless he explicitly intended the earlier washing to cover both and carefully guarded his hands. Piskei Teshuvot emphasizes that l’chatchilah one should wash properly for every prayer, even without known dirt, though no berachah is recited.
No comments:
Post a Comment