תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מו עמוד ב - מז עמוד א
ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן? - אמר אביי: שמיני ספק שביעי - אסור, תשיעי ספק שמיני - מותר. מרימר אמר: אפילו שמיני ספק שביעי מותר. בסורא עבדי כמרימר. רב שישא בריה דרב אידי עביד כאביי. והלכתא כאביי. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: שמיני ספק שביעי - שביעי לסוכה ושמיני לברכה, ורבי יוחנן אמר: שמיני לזה ולזה, מיתב - כולי עלמא לא פליגי דיתבינן, כי פליגי לברוכי, למאן דאמר שביעי לסוכה - ברוכי נמי מברכינן, למאן דאמר שמיני לזה ולזה - ברוכי לא מברכינן. אמר רב יוסף: נקוט דרבי יוחנן בידך, דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו בסוכה בשמיני ספק שביעי, מיתב הוו יתבי ברוכי לא בריכי. - ודלמא סבירא להו כמאן דאמר כיון שבירך יום טוב ראשון שוב אינו מברך? - גמירי דמאפר אתו. איכא דאמרי: ברוכי - כולי עלמא לא פליגי דלא מברכינן, כי פליגי - למיתב. למאן דאמר שבעה לסוכה - מיתב יתבינן, ולמאן דאמר שמיני לזה ולזה - מיתב נמי לא יתבינן. אמר רב יוסף: נקוט דרבי יוחנן בידך, דמרא דשמעתא מני - רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת, ובשמיני ספק שביעי לבר מסוכה יתיב. והלכתא: מיתב יתבינן, ברוכי לא מברכינן.
רש"י מסכת סוכה דף מז עמוד א
ברוכי לא מברכינן - דשמיני הוא, ואין שם סוכות עליו, והיינו לזה ולזה, לסוכה - דלא מברכינן, לברכה - את יום שמיני חג עצרת הזה.
רי"ף מסכת סוכה דף כב עמוד ב
ולענין מיתב בסוכהֿ בח' הלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן והיינו טעמא דלא מברכינן דכיון דיום שמע"צ הוא דלא אפשר לברוכי לישב בסוכה דסתרו אהדדי אי יום סוכה הוא לאו שמע"צ הוא ואי שמע"צ הוא לאו יום סוכה הוא ומשום דמספקא לן בתרוייהו עבדי' לחומרא יתבינן ולא מברכינן ונוהגין בו מנהג יו"ט דהוא יום שמע"צ ועבדינן לחומרא
חידושי הריטב"א מסכת סוכה דף מז עמוד א
תמיהא מילתא לרבי יוחנן היכי אפשר דלא יתבינן בסוכה בשמיני דכיון דספק שביעי הוא הוה ליה ספיקא דאוריתא ולחומרא, וי"ל דכי לא ידעי בקביעא דירחא אין הכי נמי דלכולי עלמא מיתב יתבינן, כי פליגי בזמן הזה דידעינן בקביעא דירחא ולא עבדינן תרי יומי אלא משום מנהג אבותינו וסבר רבי יוחנן שאע"פ שאבותינו דלא ידעי בקביעא דירחא יתבי בסוכה בשמיני מספיקא, אנן לא אזלינן במנהג דידהו בהא כי היכי דלא לזלזלו בשמיני שהוא יום טוב מן התורה לדון אותו כשביעי שהוא חול והיו מקילין בקדושת...וזה סיוע לרבינו אלפסי ז"ל שכתב דטעמא דלא מברכינן בשמיני בסוכה משום דאתו לזלזולי בשמיני…..יש לך לומר שאין ספק זה כשאר ספקות שחכמים שאמרו לנו לעשות יום שני תקנו לנו שנברך בו כיום ראשון שאם לא נברך ונקדש בו יזלזלו בקדושתו, לפיכך אמר הרי"ף דכיון שכל עיקר לא חייבונו חכמים לברך על ספק יום שני יותר משאר ספקות אלא כדי שלא יזלזלו בקדושתו כדאיתא בפרק במה מדליקין (שבת כ"ג א'), לגבי ברכת סוכה מוקמינן לה אדינא דשאר ספיקות שאין לברך בו כדי שלא יזלזלו ביום שמיני דאדרבה אם אנו מברכין בישיבת סוכה בשמיני ספק שביעי יזלזלו בקדושתו לדונו כשביעי שהוא חול.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה יג
בזמן הזה שאנו עושין שני ימים טובים, יושבין בסוכה שמונה ימים, וביום השמיני שהוא יום טוב ראשון של שמיני עצרת יושבין בה ואין מברכין לישב בסוכה, וכן טומטום ואנדרוגינוס לעולם אין מברכין לישב בסוכה מפני שהן חייבים מספק ואין מברכין מספק
כסף משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה יג
בזמן הזה שאנו עושין שני ימים טובים וכו' וכן טומטום וכו'...אבל הטעם שאין מברכין בשמיני עצרת אינו מפני שהוא ספק דא"כ היאך אנו מברכין ביו"ט שני שהחיינו ומתחלה כך תקנו שנעשה יו"ט שני ונברך מספק ואפילו השתא משום מנהג אבותינו בידינו אנו עושים כמותם אבל טומטום ואנדרוגינוס העמידו חכמים דבריהם על דין תורה שהם חייבים מספק דספיקא דאורייתא לחומרא וכיון דספק הוא אין מברכין לדעת רבינו וכמ"ש ה"ה. אלא ה"ט כי היכי דלא ליתו לזלזולי ביו"ט
תשובות והנהגות כרך ג סימן ריד
כתב הרמב"ם בפ"ו דסוכה (הלכה י"ג) "בזמן הזה שאנו...ואין מברכין מספק" ע"ש, ודבריו תמוהין דמפרש שאין מברכין בשמיני עצרת לישב בסוכה שניתקנה מפני הספק, ואין מברכין על ספק, ומאי שנא מכל יום טוב שני שניתקן מפני הספק ומברכין כל הברכות. ונראה לפרש דברי הרמב"ם בפשיטות, דשאני תקנת יו"ט שני דחז"ל תיקנוהו להחמיר ועשאוהו כיום טוב ראשון ממש, ולכן שפיר מברכין עלה שתיקנו לקיימה כהלכתה דלא לזלזל בה, אבל בסוכות לא תיקנו עוד יום בקדושת חוה"מ מספק סוכות, שהרי בלאו הכי יש כאן יום טוב דשמיני עצרת, ואין כאן עיקר החומרא שעשאוהו כיו"ט ממש ואף לברכות כדי שלא יזלזלו בו, ואמנם יושבים בסוכה אז מספק וחייבין ליזהר במנהג אבותינו, וע"ז תירץ הרמב"ם שגם הם לא בירכו בסוכה מספק ולכן גם אנו לא מברכים, ולא דמי ליו"ט שני בעלמא דתיקנו לברך כל הברכות כיום טוב דלא לזלזולי בה, אבל כאן אין חשש לזלזולי שבלא"ה יש כאן יום טוב דאורייתא, ונשאר רק התקנה ליזהר במנהג אבותינו שמא יחזור לקלקולו, ובזה שפיר ס"ל להרמב"ם שהם לא בירכו ולכן גם אנו יושבים ולא מברכים.
רשימות שיעורים (רי"ד סולובייצ'יק) מסכת סוכה דף מז עמוד א
בגמ' - מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן. כ' רש"י וז"ל - דשמיני הוא ואין שם סוכות עליו, עכ"ל. ועלינו להבין כוונתו - מ"ש שמע"צ לגבי ברכת לישב בסוכה מכל יו"ט ב' דמברכין משום מנהג אבותינו בידינו. ונראה כי ר"ל דבימים אחרים המנהג מחדש קדושת יו"ט המחייבת כל הדינים ומצוות דיו"ט. לעומת זאת בשמע"צ קדושת יו"ט כבר קיימת ועומדת מטעם שמע"צ והמנהג של אבותיכם בידיכם אינו מחדש קדושת הסוכות. המנהג מחייב רק לישב בסוכה בלי קדושת החג דחג הסוכות ולכן אין לברך. לפי"ז מובן ג"כ למה לא נתחייבנו במצות נטילת ד' המינים ביום ח', והוא מכיון דאין בו קדושת חג הסוכות, ולכן אין חיוב לקיים את מצוותהחג. חז"ל התקינו רק ישיבת סוכה בעלמא שאין בה קיום המצוה דישיבה בסוכה בחג, דהא קדושת החג לא התקינו. יוצא מכך, שמה שיושבים תקנה מיוחדת היא ולא מטעם חלות מצוה דחג, ולכן לא נתחייבנו במצות הלולב, דמאחר דאין קדושת חג הסוכות אין חיוב לעשות כל מצוות החג וסגי בישיבת סוכה בעלמא, וע"ז אין ברכה לישב בסוכה.
תוספות מסכת סוכה דף מז עמוד א
מיתב כולי עלמא לא פליגי דיתבין - בלולב לא רצו לתקן כלל שיטלנו הלולב מספק לפי שהוא י"ט ומוקצה לטלטול ומינכר' למילתיה שנוהג בו מנהג חול אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו אוכל בה אפי' בי"ט.
רא"ש מסכת סוכה פרק ד סימן ה
ולענין מיתב בסוכה בשמיני הלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן והיינו טעמא דלא מברכינן דכיון דיום שמיני עצרת הוא א"א לברוכי אסוכה דקשיין אהדדי אי יום סוכה הוא לאו שמיני עצרת הוא ואי שמיני עצרת הוא לאו יום סוכה הוא ומשום דספיקא היא תרוייהו עבדי' לחומרא יתבינן בסוכה ולא מברכינן ונוהגין בה מנהג יום טוב דהוא יום שמיני עצרת ועבדינן לחומרא אבל בלולב לא רצו לתקן שיטלוהו בלא ברכה מספק לפי שהוא מוקצה לטלטול ומינכרא מילתא שהוא נוהג בה מנהג חול אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו ואוכל בה אפי' ביו"ט אחרון:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף צו עמוד א-ב
והכא, לעבור משום בל תסיף קמיפלגי. דתנא קמא סבר: לעבור משום בל תסיף - לא בעי כוונה, ורבן גמליאל סבר: לעבור משום בל תסיף - בעי כוונה….ועוד: הישן בשמיני בסוכה ילקה - אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא.
רש"י שם
ועוד הישן בשמיני בסוכה ילקה - דמוסיף שמיני על השביעי, ואנן מיתב יתבינן בשמיני בספק שביעי לכתחלה, אלא שלא בזמנו בלא כוונה - לאו תוספת הוא ולהכי שרינן, דאי שמיני הוא - לא מכוינן למצות סוכה.
מרדכי מסכת סוכה פרק לולב וערבה סימן תשעב
יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן פי' ראבי"ה כיון דאיכא הכירא דלא מברך כאשר עשה כל ז' ימים לא הוי כמוסיף אבל לישן בסוכה אסור משום דמיחזי כמוסיף והא דאמרי' פ' ראוהו ב"ד אלא מעתה הישן בח' בסוכה ילקה פי' אפי' שלא לשם מצוה ילקה שהרי מוסיף על הימים ועובר על בל תוסיף כיון דמצות אינן צריכות כונה
בית יוסף אורח חיים סימן תרסח
ואוכלין בסוכה מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכין על ישיבתה וכו'. מסקנא דגמרא שם (מז.) והלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן וכתב הרא"ש (שם) והיינו טעמא….ביום טוב האחרון: כתב המרדכי (סי' תשעב) יתובי יתבינן...כמוסיף עד כאן ואין נראה כן דעת הפוסקים שסתמו ולא חילקו בכך:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרסח סעיף א
ליל שמיני אומר בתפלה...ובחוצה לארץ, אוכלים בסוכה בלילה וביום, מפני שהוא ספק שביעי, ואין מברכין על ישיבתה, ומקדשין ואומרים זמן.
מגן אברהם סימן תרסח
אוכלין בסוכה. ואין ישנים בסוכ' דבשלמ' גבי אכילה איכא הכיר' דהא אין מברך מה שאין כן בשינה דליכא הכירא [מרדכי] מה"ט ממהרין לצאת אחר הסעודה שחרית - מהרי"ל לבוש
שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן עו
שאלה: תושב חוץ לארץ שבא לבקר בארץ ישראל על מנת לחזור לחוץ לארץ, איך יתנהג בשמיני עצרת בענין הקידוש והסעודה של יום טוב, האם יקדש ויאכל בסוכה בלא ברכה, כמנהגו בחוץ לארץ, או יקדש ויאכל בביתו, שלא יהיה נראה כאן כמוסיף על המצוה? תשובה: התלמוד במסכת סוכה (דף מז /ע"א/) העלה במסקנא, לגבי בני חוץ לארץ, והלכתא מיתב יתבינן בסוכה...אולם לענין בני ארץ ישראל מבואר בגמרא ובשלחן ערוך שאינו רשאי לאכול בשמיני עצרת בסוכה, כדי שלא יהיה נראה כמוסיף על המצוה...לפיכך תושב חוץ לארץ הבא אצל משפחתו או ידידיו בארץ ישראל, וכולם סועדים בשמיני עצרת בבית, לא יפרוש מהם על מנת לקדש ולאכול בסוכה כמנהגו בחוץ לארץ, אלא הוא נגרר אחריהם, ויקדש ויאכל עמהם בבית. ובפרט לפי שיטת החכם צבי (סימן קסז) שבני חוץ לארץ הבאים לארץ ישראל על מנת לחזור, חייבים לנהוג כבני ארץ ישראל בכל עניני יום טוב…..ורק אם הוא עומד ברשות עצמו כגון שנמצא במלון וכדומה, יעשה כמנהגו שבחוץ לארץ לקדש ולאכול בסוכה.
טור אורח חיים הלכות לולב סימן תרסח
ליל ח' ערבית מתפללין ג' ראשונות וג' אחרונות וקדושת היום באמצע ואומר ותתן לנו את יום שמיני חג עצרת הזה ומקדש בב"ה ונפטרין לבתיהם לשלום ואוכלין בסוכה מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכין על ישיבתה שא"כ היינו עושין אותו חול אלא שאנו יושבין בה מספק ולא שייך בישיבתו בה לומר היאך נעשנו חול שכך דרך בני אדם לפעמים לישב בצל סוכה אפילו שלא לשם מצות סוכה ומקדשים ואומרים זמן וכן למחר יושבין בה עד לאחר הסעודה ויש נוהגין שלא לישן בה בליל שמיני וביום השמיני יושבין בה ואינו מנהג
בית יוסף אורח חיים סימן תרסח
ומ"ש ויש נוהגין שלא לישב בה בליל שמיני. טעמם מפני שבלילה צריך לברך זמן ואם אוכל אז בסוכה נמצאת אז אכילתו בסוכה סותרת את ברכת זמן ומפני כך סוברים שמה שאמרו בגמרא מיתב יתבינן ביום דוקא אמרו כן שאין אומרים בו זמן וכתב רבינו שאינו מנהג משום דכיון דסתמא אמרו מיתב יתבינן אין לחלק בין יום ללילה
מגן אברהם סימן תרסח
ויש שאין יושבין בה בלילה וביום יושבים בה ואינו מנהג ובמדינתינו יש קצת אנשים שנוהגין כך לפי שראו כך מאבותיהם, וכתב הרב"י שטעמם כיון שאומרים בליל' זמן...ול"נ טעמא דחיישי' לבל תוסיף לכן מפסיקים ליל' א' ואח"כ ליכא חששא כמ"ש סי' תרס"ו בהג"ה ומ"מ הדין עם הטור כמ"ש הרב"י דהרי סתמא אמרו בגמרא והלכתא מיתב יתבי' וכן סתמו כל הפוסקים משמע דאין חילוק בין יום לליל' ומשמע בכל הפוסקים דצריך לאכול כל אכילות של אותו היום בסוכה ואפי' איתרמי ליה סעודה ב"ה צריך לאכול בה דהא מה"ט אסרי' נוי סוכה בט',
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרסח סעיף ד-ה
האמנם לענ"ד יש טעם כעיקר במנהגן של ישראל וכל הדברים אמת רק שצריך ביאור... רבותינו בעלי התוס' כתבו...פעמים שסוכתו עריבה עליו אוכל בה אפילו ביו"ט עכ"ל וכ"כ הטור….הרי מפורש דעיקר ההיתר הוא מפני שאינו ניכר שיושב בה לשם מצוה אבל אם היה ניכר שעושה רק לשם מצוה לא היה נכון לישב בה: ולפ"ז א"ש הכל דוודאי במדינות החמים כמו בבבל ובמדינות המערביות והדרומיות דבסוכות האויר ממוזג וטוב וודאי דחייבים לאכול ולישן בשמיני עצרת כמו בכל החג אבל במדינות הצפוניות כשלנו דע"פ הרוב הזמן הוא קר אך אם אנו נפטור עצמינו בכל חג הסוכות מטעם קרירות בטלה מאתנו מצות סוכה ובע"כ אנו צריכים לישב ולישן בכל חג הסוכות ובאמת משינה רובם פוטרים עצמם מטעם זה כמ"ש בסי' תרל"ט מיהו בשמיני עצרת שצוו חכמים עלינו לישב בה ובאופן שלא יהא ניכר שהיא לשם מצוה וזהו דבר שא"א כמעט במדינות שלנו ולכן חלילה לנו לבטל תקנת חכמים אבל מ"מ בהכרח לעשות איזה היכר שהיא שלא לשם מצוה ….לכך ההיכר הטוב הוא לצאת מיד לאחר הסעודה של שחרית מן הסוכה להראות שאין אנו עושים זה לשם מצוה וזה כל דברי המנהגים קיימים כנלע"ד
קרבן נתנאל מסכת סוכה פרק ד אות ז
אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו ואוכל בה אפילו ביו"ט האחרון. אמנם אם באותו יום עת צינה או רוחות או שום שינוי אויר אין מן הראוי לאכול בסוכה ביום שמיני ספק שביעי:
פסקי תשובות הערות סימן תרסח אות 2
ומקור ראשון למנהג זה כבר נמצא בס' הפרדס לרש"י ז"ל שנהגו כמה גדולים לאכול בבית ולקדש בסוכה, וכן הוא במחזור ויטרי סי' רפ"ד ובמהרי"ל הל' לולב ובמנהגי וורמישא, ובאלף המגן סי' תרכ"הסקמ"ב בהג"ה שקבלה בידו שמהר"י הורביץ זצ"ל אבד"ק אה"ו נהג כן וכן בעל ההפלאה זצ"ל, ובס' הבעש"ט ח"א עמ' כ"ב שלא היה נוהג לאכול בסוכה בשמ"ע, ובמשמרת שלום סי' מ"ו שכן נהגו כמהגדולים מתלמידי המגיד ממעזריטש זי"ע, לאכול בבית, וביום היו מקדשים בסוכה ואוכלים מיני מזונות ומיד נפטרים מן הסוכה לביתם, ובאוצר חיים מצוה שכ"ו וחומש היכל הברכה פ' אמור שכן נהגורבותיו, ובאורחות חיים שכן נהג הה"ק מאפטא זי"ע, ובשפתי צדיק סוכה ל"ה שזקנו החידושי הרי"ם זי"ע בלילה היה אוכל בבית וביום בסוכה, וכ"ה בדע"ת להמהרש"ם זצ"ל דבלילה ניכר מאד שיושבלשם מצוה, משא"כ ביום סוכתו עריבה עליו, ובמנהגי צאנז שהה"ק מצאנז זי"ע נהג לקדש בלילה בסוכה ולאכול בבית וביום היה נכנס לסוכה לשתות יין ואמר היה"ר שנפטרים מהסוכה, ומובא גםבשו"ת מהרש"ג ח"א סי' ל"ה.
ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות לולב אות ו
אמר לנו מהר"י סג"ל דאיקלע הוא פעם אחת לסוכת מה"ר מאיר מאיגר"א, ובליל שמיני ספק שביעי הלך מה"ר מאיר הנז' וסעד בבית החורף, כאשר עוד היום נוהגין משפחת לו מברדיא"ה שפונין מן הסוכה ליל ח' ספק ז' ובשחרית דיום ח' חוזרין וסועדין בסוכה. ובליל ח' אחר שגמר מהר"י סג"ל סעודתו בסוכה הלך אצל מהר"ם לבית החורף לשמח עמו, ומהר"ם היה מסביר לו פנים שוחקות לפתותו ללמוד בישיבתו.
Summary:
The גמרא concludes conclusively that on שמיני עצרת one who lives in חוץ לארץ should sit in the סוכה without reciting a ברכה. Different explanations are offered for this compromise position. רש"י explains that the day lacks a "שם סוכות". The רי"ף explains that making a ברכה on the סוכה would be a contradiction. The ריטב"א, in explaining the position of the רי"ף, explains that חז"ל were מתקן to make ברכות on יו"ט שני to avoid a concern of זלזול יו"ט, however, in this instance making a ברכה of לישב בסוכה could cause one to come to treat שמיני עצרת as חול, the opposite result of חז"ל's intent for instituting ברכות on יו"ט שני. The ריטב"א emphasizes that the reasoning is not based on the סברא of ספק ברכות להקל, for if it were we would never make ברכות on any יו"ט שני (see the ב"ח who seems to take a slightly modified approach).
תוספות addresses why we don't shake a לולב on שמיני עצרת, he explains that doing so would constitute a "מנהג חול", whereas one might come to sit outside when the weather is nice anyway ("פעמים שסוכתו עריבה עליו").
The רא"ש incorporates the approaches of the רי״ף and תוספות into his comments.
The מרדכי-ראבי"ה explains that not making a ברכה serves as a היכר, hence avoiding the issue of בל תוסיף, but this היכר cannot justify sleeping in the סוכה, since one does not ordinarily make a ברכה when sleeping in the סוכה. The בית יוסף rejects such a distinction as it is not found in the majority of the ראשונים.
The שלחן ערוך cites the הלכה of the גמרא. The מגן אברהם notes that there are those that are concerned for בל תוסיף and don't eat in the סוכה the first night. He feels this custom is inappropriate.
The ערוך השלחן discusses those who have the practice to not eat in the סוכה on שמיני עצרת, which appears to conflict with the ruling of the גמרא.
No comments:
Post a Comment