בענין ברית מילה ע״י אשה - May a Woman Perform a Bris Milah

חובת האם במילת בנה

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד א

מתני'. כל מצות הבן על האב - אנשים חייבין, ונשים פטורות, וכל מצות האב על הבן - אחד אנשים ואחד נשים חייבין....ת"ר: האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות; וי"א: אף להשיטו במים...למולו מנלן דכתיב: וימל אברהם את יצחק בנו. והיכא דלא מהליה אבוה - מיחייבי בי דינא למימהליה, דכתיב: המול לכם כל זכר; והיכא דלא מהליה בי דינא - מיחייב איהו למימהל נפשיה, דכתיב: וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה. איהי מנלן דלא מיחייבא דכתיב: כאשר צוה אותו אלהים, אותו - ולא אותה.

תוספות מסכת קידושין דף כט עמוד א

אותו ולא אותה - וא"ת למ"ל קרא תיפוק ליה דמצות עשה שהזמן גרמא הוא שנימול בשמיני ללידתו ונשים פטורות וי"ל כיון דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק לאו זמן גרמא הוא וא"ת אכתי מ"ע שהזמן גרמא הוא דאין מלין אלא ביום כדאיתא בפרק הערל (יבמות דף עב.) וי"ל דאתיא כמ"ד התם דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה.

טורי אבן מסכת חגיגה דף טז עמוד ב

ובהכי נמי ניחא לי הא דהקשו התם התוס'...תיפוק ליה דה"ל מ"ע שהז"ג כיון דאינו נוהג בלילה...ולמאי דפי' לק"מ דמילה נמי אין קביעת זמן שקבעה תורה ביום דווקא ולא בלילה מבטל את מצותו לגמרי ואינ' אלא מפסקת בלחוד דהא אין מצות האב על בן זה למולו אלא פעם אחת לחוד, א"כ במה שאינו נוהגת בלילה אין מצותו נגרעת כלל ע"י זה ואם היתה נוהגת נמי בלילות לא מעלה ולא מוריד למצותו דאם היו מוהלו בלילה אינו מוהל שוב ביום ולעולם אינו נפטר מלמול אותו בן ובשביל שאינו נוהג בלילה אין זה מ"ע שהז"ג ואינו אלא הפסק בעלמא כיון דנוהג בימים לעולם, ואי לא מיעטה קרא הוה אמינא נשים חייבות

תוספות מסכת מגילה דף כ עמוד א

דכתיב וביום השמיני ימול….והקשה ה"ר אפרים כיון דמילה אינה בלילה אם כן הויא מצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות ממנה וא"כ קשיא למה לי בפ"ק דקדושין (דף כט. ושם) קרא דאותו לומר דאשה אינה חייבת למול תיפוק ליה דמצות עשה שהזמן גרמא היא וי"ל דאי לאו אותו הוה אמינא דהאי דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא היינו היכא דליכא כרת דומיא דמצה ושמחה והקהל דלית בהו כרת ומנייהו ממעטינן נשים אבל מילה שיש בה כרת ונכרתו עליה שלש עשרה בריתות הוה אמינא דמחייב בהו נשים למול את בנייהו קמ"ל אותו דלא אי נמי למילה שלא בזמנה וכמאן דאמר דנוהגין בין ביום בין בלילה.

חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף כט עמוד א

ואיהי מנא לן דלא מיחייבא למול את בנה. וכי תימא למה לי קרא תיפוק לי דהא מצות עשה שהזמן גרמא היא דמילה ביום ולא בלילה ונשים פטורות, איכא למימר דהתם הוא במצוה דנפשה אבל הכא במצוה דבנה הוה אמינא דמחייבא דלא גרעה מבית דין דמחייבי למימהליה להכי איצטריך קרא למיפטרה דכתיב אותו ולא אותה

ברית מילה ע״י אשה

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כז עמוד א

איתמר: מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה, דרו בר פפא משמיה דרב אמר: ואתה את בריתי תשמור; ורבי יוחנן: המול ימול. מאי בינייהו ערבי מהול וגבנוני מהול איכא בינייהו, מאן דאמר המול ימול איכא, ומ"ד את בריתי תשמור - ליכא. ולמאן דאמר המול ימול איכא? והתנן: קונם שאני נהנה מן הערלים - מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים; אלמא, אף על גב דמהילי כמאן דלא מהילי דמו....אלא איכא בינייהו: אשה, למ"ד ואתה את בריתי תשמור - ליכא, דאשה לאו בת מילה היא, ולמ"ד המול ימול- איכא, דאשה כמאן דמהילא דמיא. ומי איכא למאן דאמר אשה לא, והכתיב: ותקח צפורה צר! קרי ביה ותקח. והכתיב: ותכרות, קרי ביה ותכרת, דאמרה לאיניש אחרינא ועבד. ואיבעית אימא: אתיא איהי ואתחלה, ואתא משה ואגמרה.

תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ד עמוד א

רב ורבי יוחנן - הלכה כרבי יוחנן

רמב"ם הלכות מילה פרק ב הלכה א

הכל כשרין למול ואפילו ערל ועבד ואשה וקטן מלין במקום שאין שם איש, אבל עכו"ם לא ימול כלל ואם מל אינו צריך לחזור ולמול שנייה

כסף משנה הלכות מילה פרק ב הלכה א

הכל כשרים למול וכו'. פרק התכלת (מנחות מ"ב) ופ"ב דע"ז (דף כ"ז) איתמר מנין למילה בעכו"ם...וכתב הרי"ף בסוף פרק רבי אליעזר דמילה...דהלכה כרבי יוחנן דקי"ל רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ואסיקנא בפ"ב דע"ז דלכ"ע ערבי מהול פסול למול וישראל ערל כשר למול

הגהות מיימוניות הלכות מילה פרק ב הלכה א

כרבי יוחנן ודלא כרב דפסל כדאיתא פ"ק דע"ז וכן רא"מ וכן רבי שמחה וכן ס"ה ויש ס"ה כתוב בו שבוש דרבי יוחנן פוסל וליתא כדאיתא התם ע"כ:

ספר הלכות גדולות סימן ח - הלכות מילה

מנין למילה בגוי שהיא פסולה...לרב דאמר ואתה את בריתי תשמר אשה כיון דליתה בברית לא מהלא, לר' יוחנן דאמר המל ימול כיון דישראל אפילו ערלים כי מולים דאמו, אשה נמי בכלל ישראל ומהלא. פסק היכא דליכא גברא יהודאה דידע למימהל ואיכא איתתא דידעא למימהל, מהלא איתתא ושפיר דמי, והלכתא כרבי יוחנן דקיימא לן רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן.

רי"ף מסכת שבת דף נו עמוד א

איתמר מנין למילה בנכרי שהיא פסולה דארו בר פפא משמיה דרב אמר כדכתיב ואתה את בריתי תשמור ור' יוחנן אמר המול ימול יליד ביתך קרי ביה המל ימול מאי בינייהו איכא בינייהו אשה לרב דאמר ואתה את בריתי תשמור אשה כיון דליתא בברית לא מהלא לר' יוחנן דאמר המל ימול כיון דישראל הוא אפילו ערלים כמהולים דמו איתתא נמי בכלל ישראל היא ומהלא הלכך היכא דליכא גברא יהודאה דידע למימהל ואיכא איתתא יהודיתא דידעה למימהל ומהלא שפיר דמי דהלכה כרבי יוחנן דקיימא לן רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן:

הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף נו עמוד א

ונכרי אסור למימהל וכו'...אבל אתתא מהלא וכדרבי יוחנן:

רא"ש מסכת שבת פרק יט

מאי בינייהו…. הלכך היכא דליכא גברא יהודאה דידע למימהל ואיכא איתתא דידעה למימהל מהלא שפיר דהלכה כר' יוחנן דקי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן:

טור יורה דעה הלכות מילה סימן רסד

הכל כשרים למול אפי' עבד אשה וקטן וערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ואם יש ישראל גדול שיודע למול קודם לכולם ואם אין גדול ימול אחד מאלו אבל נכרי לא ימול כלל וכתב הרמב"ם ואם מל א"צ לחזור ולמול פעם שנייה ובספר המצות כתב שצריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית

ספר מצוות קטן (להר׳ יצחק מקורביל) מצוה קנז

אין מלין אותו עד שיהיה כתאר שאר תינוקות ואשה וגוי אין מלין, והמל בשבת (שבת דף קל"ג) כל זמן שהוא עסוק במילה חוזר בין על הציצין המעכבין

ספר כלבו סימן עג

הכל כשירין למול אפילו עבד ואפילו אשה מלה ואפילו קטן במקום שאין שם גדול ואפילו ערל חוץ מן הגוי ואם מל אין צריך לחזור ולמול פעם שניה, וה"ר יצחק ז"ל כתב ואשה וגוי אין מלין

ֿתוספות מסכת עבודה זרה דף כז עמוד א

אשה לאו בת מילה היא - יש לפסוק כרב ואין אשה כשרה למול דאף על גב דרב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן בהא הלכה כרב דברייתא דרבי יהודה הנשיא קיימא כוותיה אבל בה"ג פסק דאשה כשרה למול ולרב דאמר אינה כשירה למול צריך לפרש בפרק קמא דקדושין (דף כט.) דמצריך אותו ולא אותה למדרש שאינה חייבת למול בנה היינו לבקש למהלו.

בית יוסף יורה דעה סימן רסד

הכל כשרים למול אפילו עבד אשה וקטן. כ"כ הרמב"ם (מילה פ"ב ה"א) והוא מדגרסינן בפ"ב דעבודה זרה (כז.) איתמר מנין למילה בגוי….וכתבו הרי"ף והרא"ש בס"פ רבי אליעזר דמילה הילכך היכא דליכא גברא....והכלבו (סי' עג) כתב בשם ה"ר יצחק (סמ"ק סי' קנז) דאשה לא תמול ואפשר דלכתחלה קאמר

ב"ח יורה דעה סימן רסד

אבל סמ"ק בסימן קנ"ז כתב ואשה וגוי אין מלין עכ"ל נראה מדבריו דחושש לחומרא כמו שכתבו התוספות יש לפסוק כרב וכרבי יהודה הנשיא דאשה וגוי שוין מדילפינן מואתה את בריתי תשמור והלכך אפילו במקום שאין שם איש אין גוי ואשה כשרים למול אע"ג דידעי למימהל אלא מניחין עד שיבא איש דידע לממהל ועבד דינו כאשה. ולפע"ד נראה דיש לנהוג כדבריו שהרי בהגהות מרדכי דפרק רבי אליעזר דמילה (סי' תסח) הביא דברי הפוסקים בדין זה ולבסוף כתב ובסמ"ק כתב דאשה אינה מלה אלמא דכך מסקנתו גם הכל בו הביא דבריו לפסק הלכה ומ"ש ב"י ואפשר דלכתחלה קאמר ליתא אלא אפילו דיעבד במקום שאין איש נמי קאמר דאשה אינה מלה:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסד סעיף א

הכל כשרים למול; אפילו עבד אשה וקטן וערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה. ואם יש ישראל גדול שיודע למול, הוא קודם לכולם. וי"א דאשה לא תמול (סמ"ק והגהות מרדכי), וכן נוהגין להדר אחר איש. אבל עובד כוכבים, אפילו הוא מהול, לא ימול כלל. ואם מל אין צריך לחזור ולמול פעם שנית. הגה: וי"א דחייבים לחזור ולהטיף ממנו דם ברית. (טור בשם סמ"ג). וכן עיקר.

ט"ז יורה דעה סימן רסד ס״ק ב

וי"א דאשה כו'. בגמרא פליגי בטעם דעובד כוכבים לא ימול רב אמר משום ואתה את בריתי תשמור ורבי יוחנן אמר דכתיב המול ימול המל הואימול מאי בינייהו א"ב אשה לרב ליכא דאשה לאו בת מילה היא ולר"י איכא דאיתתא כמאן דמהיל' דמיא ופסק היש אומרים כרב:

ש"ך יורה דעה סימן רסד ס״ק ב-ג

וכן נוהגין כו'. לא ידענא מאי קאמר דהא גם להמחבר ישראל גדול קודם לכולם מש"ה נוהגין להדר אחר איש ואם דעתו לומר דאפי' היכא דליכא ישראל גדול אין נותנין לאשה למול ונוהגין להדר אחר גדול משום דאשה אינה כשרה למול וכמ"ש הב"ח שזהו דעת הסמ"ק והגמ"ר דאפילו דיעבד במקום שאין איש אין אשה מלה אם כן לא שייך בזה לומר וכן נוהגים דדבר שאינו מצוי אין בו מנהג וכמ"ש לעיל סי' ק"צ ס"ק ג' ועוד אפילו נהגו כךהיינו משום שאין הנשים יודעות למול וצריך עיון:

וי"א כו'. ובבית יוסף כתב שגם הסברא הראשונה מודה בזה ע"ש:

ערוך השולחן יורה דעה סימן רסד סעיף ג-ד

רבינו הב"י הכשיר באשה ומ"מ כתב דאם יש ישראל גדול שיודע למול הוא קודם לכולם עכ"ל ורבינו הרמ"א פוסל באשה כמ"ש וכתב על זה דכן נוהגיןלהדר אחר איש עכ"ל והקשו עליו דהא זהו גם להמכשירים באשה [ש"ך סק"ב והגר"א סק"ו] דכן כתבו להדיא הרי"ף והרא"ש….א"כ מה שייך על זה לשון וכן נוהגין הא הוי מילתא דלאשכיחא הן שלא ימצא איש למול הן שתמצא אשה למול [ש"ך שם]:ולי נראה דדבריו צודקים בשנדקדק על לשון רבינו הב"י שכתב לשיטתו דישראל גדול קודם לכולם באמת ברי"ף ורא"ש לא נמצא לשון זה וז"ל הרי"ף הלכך היכא דליכא גברא וכו' ואיכא איתתא וכו' שפיר דמי וכו' עכ"ל וגם הרמב"ם [פ"ב הל' א'] כתב ואשה וקטן מלין במקום שאין שם איש ע"ש אמנם הכוונה אחת היא דבמקום שיש איש לא שקלינן אשה למול דלמה לנו האשה כיון שיש איש ולאו משום קדימה אלא דאורחא דמילתא כן הוא וזה שכתב רבינו הב"י הוא קודם לאו מדין קדימה בדין אלא אורחא דמילתא דנשים דעתן קלות ולפ"ז אם בעיר זו ליכא איש היודע למול ואיכא אשה בוודאי אין מחוייבין לשלוח לעיר אחרת להביא איש ולזה הוסיף רבינו הרמ"א דכן המנהג להדר אחר איש כלומר אם אין איש במקום זה מהדרין לשלוח למקום אחר להביא מוהל ולא איתרמי מעולם להניח אשה למול ובזה שייך וודאי מנהג מדלא אירע אף פעם אחת בשום מקום וזה מצוי לשלוח אחר מוהל למקום אחר וזהו שהוסיף להדר כלומר אפילו מעיר אחרת כנ"ל

פתחי תשובה יורה דעה סימן רסד ס״ק ד

נוהגין להדר עיין ש"ך ועיין בספר המקנה קדושין דף כ"ט בד"ה ובזה ועיין בתשובת בית יעקב שם:

המקנה מסכת קידושין דף כט עמוד א

ולכאורה הי' נראה ליישב מה שהקשה הש"ך ביו"ד שם על הרמ"א שכתב וי"א דאשה לא תמול וכן נוהגין, דמנהג לא שייך אלא לכתחילה, ובזה גם המחבר מודה דלכתחילה יש להדר אחר איש ע"ש. וי"ל דסבירא לי' לרמ"א ז"ל דהא דסבירא לי' להרמב"ם ז"ל ושו"ע דאשה לכתחילה לא תמול היינו משום דאינה יכול לברך משום שאינה יכולה לומר וצונו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל גבי שופר וכה"ג אמרו דערום לא יתרום ואילם לא ישחט משום הברכה. ולפ"ז לפמ"ש הרמ"א באו"ח סי' תקפ"ט דנוהגות הנשים לברך על מצות עשה א"כ ממילא היו יכולות למול ולברך לכתחילה אלא משום י"א דפסקו כרב, כן נראה לענ"ד ליישב דעת המ"א. אבל באמת משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם והשו"ע ז"ל דנשים מברכות ג"כ מדלא כתבו אלא למצוה מן המובחר להדר אחר ישראל גדול ודו"ק.

ספר אדני פז (להר׳ פנחס זעליג בלויא מבית שמש תשס״ח) עמוד שנב

וממילא לפי זה יש לדון ג"כ לגבי מילת אשה בשבת להפוסקים דפוסקים כר' יוחנן וכמו שפסק השו"ע ראשה כשרה למול אם יכולה למול בשבת דהרי מילה דדוחה שבת נלמד בגמ' שבת דף קלב ע"א מהפסוק וביום השמיני ימול בשר ערלתו וא"כ י"ל דדוקא באיש דחייב במילה וחייב למול את בנו דוחה שבת משא"כ אשה דאע"פ דנחשבת כמהולא מ"מ אינה חייבת במילה וא"כ לא תידחה מילתה שבת או דילמא כיוו דמ"מ שבת נדחית מחמת מילה א"כ אף מילת אשה תדחה שבת וכמו שנחלקו הראשונים לגבי עשה דוחה ל"ת במ"ע שהז"ג אם דוחה את הל"ת כן יחלקו לגבי מילת אשה בשבת

Summary:

The גמרא provides a גזרת הכתוב to explain the reason why a woman is exempt from the מצוה of מילה on her son.  The difficulty with the גמרא requiring a גזרת הכתוב is that it shouldn't be necessary, given that it's a מעש״ג.  Two possibilities are offered by תוספות, either this working under the opinion that מילה can be performed at night, so it's not a מעש״ג or that the severity of the מצוה, such that it includes כרת would have led us to conclude that a woman is חייבת.  The ריטב״א offers a third possibility, that one might have thought this case is different, given that the מצוה relates to her son and is not solely related to her. (The טורי אבן discusses whether the fact that a ברית may not be performed at night renders is a מעש״ג.)

In debating the reason why a ברית may not be peformed by an עכו״ם, the גמרא offers two possibilities and explains that the practical difference between these opinions is whether an אשה can perform a ברית.  The bottom line result is that according to רב, a woman may not perform a ברית, while ר׳ יוחנן would allow a woman to perform a ברית. The רמב״ם rules in accordance with the position of ר׳ יוחנן. The הגהות מיימוניות cites other opinions that ruled this way as well.  The כסף משנה explains that this is based on the general rule that we follow ר׳ יוחנן against רב. This is also the ruling of the רי״ף, רא״ש and טור. All of these opinions further state that the woman would only perform it where a man was not available.

However, תוספות appears to rule in accordance with the opinion of רב, that an אשה may not perform a ברית מילה.  (He does quote the opinion of the בה״ג that rules that a woman may peform a ברית.) The difficulty with this ruling is that it appears to contradict the גמרא which necessitates a גזרת הכתוב to explain why a woman is exempt from the מצוה of מילה on her son.  תוספות suggests that perhaps an אשה would have been obligated in the מצוה but would have had to have performed it through a man.

The סמ״ק also appears to rule this way as well.  The בית יוסף assumes that he only ruled this way on a לכתחילה level.  However, the ב״ח argues, assuming that he was truly ruling in accordance with the opinion of רב.

The שלחן ערוך cites the language of the רמב״ם.  The רמ״א says that we strive to ensure that a man is performing the ברית.  The ש״ך notes that is difficult to understand the exact difference between the ruling of the מחבר and the רמ״א.  The ערוך השלחן suggests that there is a relatively narrow distinction and both really rule like רב יוחנן.

Both the ערוך השלחן and the מקנה try to explain exactly why the ראשונים who ruled in accordance with the opinion of רב יוחנן expressed a preference for a man to perform the ברית.