בגדר אמירת שהחיינו על הלולב - Reciting Shechiyanu on the Lulav

העושה לולב וסוכה לעצמו

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מו עמוד א

מיתבי העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה נטלו לצאת בו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב ואף על פי שבירך עליו יום ראשון חוזר ומברך כל שבעה העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו כו' נכנס לישב בה אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה וכיון שבירך יום ראשון שוב אינו מברך...תנו רבנן: העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו כו', נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קדשנו כו'. היתה עשויה ועומדת, אם יכול לחדש בה דבר -מברך, אם לאו - לכשיכנס לישב בה מברך שתים. אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא

תוספות שם

העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו. צריך לפרש טעם מאי שנא דיש מצות שתקינו לברך שהחיינו ויש מצות שלא תקינו בעשיית סוכה ולולב תקינו כדאשכחן הכא ובעשיית ציצית ותפילין לא תקינו...וכן אפדיון הבן מברך שהחיינו כדאיתא בסוף פרק ערבי פסחים ואילו אמילה לא מברך…..וכן אקריאת מגילה מברך שהחיינו כדאיתא בריש הקורא את המגילה עומד ואילו אקריאת הלל לא מברך ונראה דמצוה שיש עליה שמחה תקנו שהחיינו ודאמרינן בהרואה דמברך על כלים חדשים כתב רב שרירא גאון דלא סמכינן עלה דמסקינן בפרק בכל מערבין דבעינן מידי דאתי מזמן לזמן וקשה מפדיון הבן:

תוספות שם

נכנס לישב בה מברך לישב בסוכה. מדלא קאמר מברך שתים כדקתני סיפא בעשויה ועומדת ואין יכול לחדש בה דבר משמע דנפיק אהא דבירך אעשייה שהחיינו ותימה ותיפוק ליה דמברך משום יו"ט כמו שמברכין איום טוב דפסח ועצרת וכל שאר ימים טובים ושמא כיון דסוכה מחמת חג קאתיא סברא הוא דזמן דידה אע"פ שבירך בחול פטור הוא אף בחג דזמן כי קא אתי מחמת מועד קאתי אפילו בלא יום טוב כדאמר לקמן (דף מז:) דאי לא בריך האידנא מברך למחר או ליומא אוחרא:

מרדכי מסכת סוכה פרק לולב וערבה סימן תשסט

העושה סוכה לעצמו אומר זמן….והאידנא לא מברכינן שהחיינו אעשיית סוכה כמו שעשו בימי החכמים התנאים ואמוראים. וי"ל לפי שאז כל אחד ואחד עשה לעצמו לפיכך היה מברך אבל עתה שאחד עושה לק' אין נראה שיברך העושה והשאר לא יברכו וסומכין אהא דאמרי' פרק לולב וערבה רב כהנא מסדר להו אכסא דברכתא וכן עמא דבר:

טור אורח חיים הלכות סוכה סימן תרמא

העושה סוכה לעצמו אין צריך לברך על עשייתה אף על גב דגרסינן בירושלמי העושה סוכה לעצמו מברך אקב"ו לעשות סוכה עשאה לחבירו מברך על עשיית סוכה סמכינן אגמרא דידן דקאמר שא"צ לברך על עשייתה אבל שהחיינו היה ראוי לברך דתניא העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו נכנס לישב מברך בא"י אמ"ה אקב"ו לישב בסוכה אלא דמסדרינן ליה אכסא וזמן של הכוס פוטר גם דסוכה:

רא"ש מסכת סוכה פרק ד סימן ב

ת"ר העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו נטלו לצאת בו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב ואע"פ שבירך ביו"ט ראשון חוזר ומברך ביום טוב שני והאידנא לא נהוג לברך שהחיינו בשעת עשיה אלא בשעת נטילה כדאמרינן לקמן בשהחיינו דסוכה דרב כהנא מסדר להו אכסא דקדושא ה"נ דלולב מברכין ליה בשעת נטילה.

ספר הלכות גדולות סימן יד - הלכות סוכה פרק סוכה שהיא גבוהה

תנו רבנן העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו...והשתא דאמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להי לכולהי אכסא דקידושא, הילכך, זמן, בין דעושה סוכה לעצמו ובין דעושה לולב לעצמו לא צריך למימר, דסגיא ליה בדכסא

בית יוסף אורח חיים סימן תרמא

אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דמסדר להו אכסא דקידושא וכתב המרדכי (סוכה סי' תשסט) והאידנא לא מברכינן שהחיינו על עשיית סוכה וכו׳

שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרמא סעיף א

העושה סוכה, בין לעצמו בין לאחר, אינו מברך על עשייתה אבל שהחיינו היה ראוי לברך כשעושה אותה לעצמו, אלא שאנו סומכים על זמן שאנו אומרים על הכוס של קידוש. הגה: ואם לא אכל לילה ראשונה בסוכה, אע"פ שבירך זמן בביתו, כשאוכל בסוכה צריך לברך זמן משום הסוכה; ואם בירך זמן בשעת עשייה, סגי ליה - ר"ן פרק לולב וערבה

בית יוסף אורח חיים סימן תרנא

ומ"ש רבינו שמברך שהחיינו בשעת נטילה ולא בשעת עשייה. בפרק לולב וערבה (מו.) תנו רבנן העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו נטלו לצאת בו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב וכתב הרא"ש (פ"ד סי' ב) האידנא לא נהוג לברך שהחיינו בשעת עשייה אלא בשעתנטילה כדאמרינן לקמן (שם) בשהחיינו דסוכה דרב כהנא מסדר להו אכסא דקידושא הכי נמי דלולב מברכין ליה בשעת נטילה

שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרנא סעיף ה-ו

יברך על נטילת לולב, ושהחיינו קודם שיטול האתרוג, כדי שיברך עובר לעשייתו; או יהפוך האתרוג עד שיברך. הגה: ויברך מעומד (מהרי"ל וכל בו). ולא יברך רק פעם אחת ביום, אע"פ שנטלו כמה פעמים (מהרי"ו).  לא יברך שהחיינו בשעת עשיית לולב, אלא בשעת נטילתו.

שהחיינו על לולב ביו״ט שני
רא"ש מסכת סוכה פרק ד סימן ב

ולענין זמן על הלולב ביום טוב שני כתב רבי שלמה ב"ר שמשון ז"ל נשאלתי אם אומר זמן על הלולב ביום טוב שני ותמהני על מה שכתב בעל הלכות גדולות דזמן דכסא פוטר דלולב והלא לענין לולב מיפסקי לילות מימים ור"י פסק דאין אומר זמן ביום טוב שני וכן נהגו גדולי גרמייש"א וטעמא שלהם דממ"נ יצא בזמן שאמר ביום ראשון דאפילו אם תמצי לומר דחול הוה הא אמרינן העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו ושוב אין מברך בשעת נטילה וא"כ הכא נמי יצא בזמן שבירך אתמול אפיל ואם היה חול ולא דמי לזמן של קידוש שאומר בשני הלילות דאותו זמן הוא בשביל היום ולא בשביל הסוכה ולולב מידי דהוה אשאר יום טוב ועוד משום דבעינן נטילת לולב שבעת ימים ואם נברך זמן מספק ביום טוב שני וביום שמיני ספק שביעי לא מברכין נמצא שאין לולב ניטל אלא ששה ימים וזה הטעם אינו נ"ל דבין אמר זמן ביו"ט שני ובין לא אמר זמן יום ראשון ספק הוא ומיהו איכא למימר אנן דבקיאינן בקביעא דירחא ואינו ספק לנו אלא מנהג בעלמא הוא מה שאנו עושין שני ימים אבל אם נברך זמן ביום שני אז אנו מראין בשעת נטילת לולב שהן ספק וכן פסק רש"י בתשובה שאין לומר זמן ביום שני וה"ר שמואל מאייבר"א כתב בשם ר"י דעכשיו שנהגו לברך זמן בשעת נטילה א"כ צריך לברך גם ביום שני דשמא יום ראשון חול הוא ולא יצא דזמן לא נתקן לאומרו אלא בשעת נטילה או בשעת עשייה אפילו בחול (המועד) ואם לא אמרו בשעת עשייה ואמרו בחול לאחר עשייה לא יצא וצריך לאומרו בשעת נטילה מיהו י"ל דשאני הכא דנטלו לשם מצוה לברך עליו ועדיף טפי מנטלו בחול אחר עשייה וכן נוהגין באשכנז שאין מברכין זמן על הלולב ביום שני:

קרבן נתנאל מסכת סוכה פרק ד סימן ב אות ח

דזמן דכסא פוטר דלולב - והא דאומרים זמן ביום הראשון. דליל ראשון צריך זמן משום סוכה לבד מיו"ט לכן אינו פוטר. דזמן דסוכה אינו שייך ללולב. משא"כ בזמן די"ט שני שייך אלולב דמחמת החג קאתי כ"מ במנהגים בתוס' ביאור.

כתב בשם ר"י - הוא ר"י אחר דר"י פסק לעיל דאין אומרים זמן

טור אורח חיים הלכות לולב סימן תרסב

וביום ב' מתפללין כמו בראשון ונוטלין לולב ומברכין על נטילת לולב וכן כל שבעה אבל לענין זמן בי"ט ב' נחלקו בו ה"ר שלמה בר שמשון כתב שאין לאומרו דממ"נ יצא בזמן שאמר בראשון אף אם הוא חול דלא גרע מאילו אמרו בשעת עשייה שיצא ולא דמי לזמן דקידוש שאומר בליל ב' שאותו הוא בשביל היום ולא בשביל הסוכה וכ"כ רש"י ור"י וי"א שצריך לאומרו משום שלא תקנו זמן אלא או בשעת עשייה או בשעת נטילה ואם היה אתמול חול א"כ לא היה לא שעת עשייה ולא שעת נטילה הלכך לא יצא בזמן של אתמול וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לסברא הראשונה וכן נוהגין באשכנז ומיהו נראה שאם חל יום ראשון בשבת שצריך לאומרו בשני כיון שלא אמרו בראשון:

בית יוסף אורח חיים סימן תרסב

וביום שני מתפללין כמו בראשון ונוטלין לולב ומברכין על נטילת לולב וכן כל שבעה. בפרק לולב וערבה (מה:) איכא מאן דאמר דאינו מברך עליו אלא ביום ראשון בלבד ואיכא מאן דאמר דמברך עליו כל שבעה ופסקו הפוסקים כמאן דאמר כל שבעה בעי ברכה:  ומ"ש אבל לענין זמן ביום טוב שני נחלקו ה"ר שלמה ב"ר שמשון כתב שאין לאמרו וכו'. זה לשון הרא"ש בפרק לולב וערבה (סי' ב) ולענין זמן על הלולב ביום טוב שני כתב רבי שלמה ב"ר שמשון….וכן נוהגין באשכנז שאין מברכין זמן על הלולב ביום שני עכ"ל:  

שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרסב

ביום שני מברך על נטילת לולב, וכן בכל שאר ימים. אינו מברך זמן ביום שני על הלולב, אא"כ חל יום ראשון בשבת

שהחיינו על סוכה בליל ב׳

רא"ש מסכת סוכה פרק ד סימן ד

גרסי' בפרק החליל (דף נו א) איתמר רב יהודה אמר סוכה ואח"כ זמן רבה בר בר חנה אמר זמן ואח"כ סוכה והלכתא סוכה ואח"כ זמן יש מן הגדולים אומרים דבליל שני אומר זמן תחלה דזמן לא קאי אסוכה דאפילו אם היה ליל יו"ט ראשון חול יצא בזמן דסוכה ולפי סברת בני אייבר"א שחלקו בין בשעת עשייה בין לאחר עשייה קאי זמן נמי אסוכה וראבי"ה כתב שבכל פעם י"ל זמן באחרונה דהא יו"ט שחל להיות אחר השבת מברך יקנה"ז אע"ג דזמן לא קאי אהבדלה וי"ל דלא דמי דהתם היינו טעמא משום דהבדלה טעונה כוס הלכך אין להפסיק בזמן בין בורא פרי הגפן להבדלה אבל הכא אי סוכה לא בעי זמן בליל שני למה יפסיק בסוכה בין קידוש לזמן דהא איכא אמורא דס"ל דאפילו בליל ראשון דסוכה בעיא זמן סמוך לקידוש וקאי נמי אסוכה דבתריה וא"כ בליל שני אי סוכה לא בעיא זמן לכ"ע ראוי לסמוך הזמן לקידוש:

בית יוסף אורח חיים סימן תרסא

בפרק לולב וערבה כתב הרא"ש (סי' ד) וזה לשונו גרסינן בפרק החליל...עכ"ל. והמרדכי כתב שם (סי' תשסה) שתי הסברות ולא הכריע ובתרומת הדשן (שו"ת) סימן צ"ה כתב שהם היו נוהגים כראבי"ה:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרסא סעיף א

בליל יום טוב שני אומר קידוש, וזמן אחריו מיד, ואח"כ ברכת סוכה. - זו דעת הרא"ש וכן ראוי לנהוג

ב"ח אורח חיים סימן תרסא

ולענין המנהג נראה בעיני אף על גב דלא קיימא לן כסברת בני אייבר"א שהרי אין אנו נוהגין לברך זמן אלולב ביום שני אפילו הכי כאן ראוי לנהוג כראבי"ה שסובר דאף בליל שני אומר זמן בקידוש באחרונה והיינו טעמא דמאחר דאמרינן בגמרא (נו א) דמברכין אסוכה ברישא משום דחיובא דיומא עדיף אם כן אין חילוק בין ראשון לשני והכי משמע פשטא דסוגיא דאף על גב דלא אמרינן זמן בשביל הסוכה אלא בשביל המועד כגון בעשויה ועומדת כמו שפירש רש"י אפילו הכי סוכה קודמת משום דחיובא דיומא עדיף (עי' סי' תרמג עמ' תקכא ב"ח ד"ה ומ"ש לפי) והכי אסיק בסמ"ק דהכי משמע מפשטא דסוגיא דאין חילוק גם בהגהות מיימוניות כתב שכן הוא דעת הרמב"ם ושכן עיקר שלא מצינו חילוק בין שני הימים הראשונים עכ"ל וכן היא דעת אחרונים עיין עליהם:

משנה ברורה סימן תרסא

וכן ראוי לנהוג - והנה הרדב"ז ח"א סמ"ו והרש"ל דעתם כאבי העזרי דלעולם סוכה ואח"כ זמן….ע"כ מי שרוצה לנהוג כן אין מוחין בידו

ערוך השולחן אורח חיים סימן תרסא סעיף ב

רבותינו בעלי הש"ע פסקו כהרא"ש דבליל שני שהחיינו קודם וכן אנו נוהגים ומ"מ יש מהגדולים שכתבו דהעיקר כהאבי העזרי שאין לחלק שום חילוק בין לילה ראשונה ללילה שנייה ומקדימין סוכה ואח"כ זמן כבלילה ראשונה ויש מהגדולים שנהגו כן [מהרש"ל וב"ח] ופשיטא שמי שלא אכל לילה ראשונה בסוכה שמברך בשנייה סוכה ואח"כ זמן - מג"א

החילוק בין שופר ללולב

ספר המנהיג הלכות סוכה עמוד שעה

שאלו לרבי' ניסים, מכדי קיימא לן כרב אשי דאמ' חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להו אכסא דקידושא, ומשמ' מכאן דמאן דעביד סוכה או לולב לא צריך ליה לברוכי זמן דסגי ליה בזמן דכסא, ומאי שנא דשופר דמברך זמן ולא סגי בדכסא מלולב דסגי בדכסא כדכתי' בהלכו' גדו' דהא קיימ' לן דאומ' זמן בראש וכפור, והשיב דראש וכפור אינן מן התורה אלא ג' רגלים, כדאיבעייא לן בהכל מערבי', מהו לומ' זמן בהן, ורב ושמואל אמרי אין אומ' זמן אלא בג' רגלים, וכן הוא בירוש', תני אין אומ' זמן אלא בג' רגלי', א"ר מנא מתניתי' אמרה כן בחג המצות ובחג השבועו' ובחג הסוכות, הוי אומ' כל שכתו' בו מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן, ואע"ג דמסקי' בעירובי' והלכת' אומ' בהן זמן מדאיצטריך למבעי ולאסוקי אלמא דזמן דראש השנה וכפור מברכין ולא אתי זמן דכסא דמדרבנן ומפיק זמן דשופר דאורית', אבל זמן דלולב וסוכה דאוריית' ואתי זמן דכסא דאוריית' ומפיק זמן דלולב דאורייתא, ולא צריך למימ' זמן בנטילת לולב ולא בעשייתו.

מגן אברהם סימן תרסב

אינו מברך זמן. עמ"ש ססי' ת"ר ועיין במנהגים שכתב דזמן הוי דאורייתא ודבר תימא הוא ואפשר דכוונתו דלית ביה פלוגתא משא"כ בר"ה דאבעיא להו בגמ' ול"נ טעם אחר משום דבלולב אם בירך זמן בשעת עשיה יצא וכמ"ש סי' תרמ"ח ולכן אפי' אי הוי אתמול חול יצא בשהחיינו דלא גרע משעת עשיה משא"כ בשופר כנ"ל ברור:

קרבן נתנאל מסכת סוכה פרק ד סימן ב אות ח

וא"ת מ"ש זמן די"ט של ר"ה אינו פוטר זמן דשופר. ותי' ר' נסים גאון הובא בהגהות הרא"ש סוף פרק בכל מערבין דזמן ליל ר"ה הוא מדרבנן אבל זמן ליל חג הסוכות דאורייתא וכ"ה במנהגים. ר"ל דר"ה ויו"כ לא מקרי רגלים מדאורייתא ורבנן מחייבי לברך זמן כדמסיק בס"פ בכל מערבין. וזמן דשופר אומרים על מצוה דאורייתא ואין זמן על דבר שהוא מדרבנן פוטר זמן שהוא על מצוה שהיא מדאורייתא. משא"כ זמן החג הסוכות שהוא רגל מדאורייתא פוטר זמן דלולב. ובעל מ"א סי' תרס"ב לא ראה רק דברי מנהגים ולא ידע שדברי ר"נ גאון המה ופי' בו פי' זר ורחוק ע"ש:

[ועדיף טפי מנטלו בחול אחר עשי' - אבל בשופר מסיק רבינו בפ' יו"ט תוך סי' ל"ד דמברך זמן אפילו ביו"ט [שני] משום

דלא שייך הך טעמא דהתם אין מברך על השופר בשעת עשיה וכן תי' מ"א סי' תרס"ב:

ט"ז אורח חיים סימן תרסב

אינו מברך זמן בי"ט שני. דממ"נ יצא בזמן שאמר בראשון אף אם הוא חול דלא גרע מאלו אמרו בשעת עשיית הלולב שיצ' ול"ד לקידוש שאומר בליל ב' זמן שאותו הוא בשביל היום ולא בשביל הסוכה ואע"ג שגבי שופר אומרים זמן גם בשני ש"ה דלפעמים עיקר הקדושה ביום ב' כדאית' סי' ת"ר כנ"ל

משנה ברורה סימן תרסב

ואע"ג דגבי שופר מנהגינו לומר זמן אפילו ביום שני שאני התם דלפעמים עיקר הקדושה הוא ביום שני כמ"ש שם בסימן ת"ר

Summary:

The גמרא rules that one who builds a סוכה recites שהחיינו at the time it is built.  Then upon dwelling in it, he recites the ברכה of לישב. However, the גמ׳ quotes that רב כהנא waited and recited both ברכות over קידוש the first night.

Based on the ruling of רב כהנא, the מרדכי explains our current practice of only reciting שהחיינו upon dwelling in the סוכה.  He notes the current practice of people to join together in one סוכה, making reciting the שהחיינו on the building of the סוכה not practical for everyone.  The רא״ש following a similar logic, extends רב כהנא to לולב, noting that nowadays we only recite שהחיינו on the נטילה and not on the עשייה.

[The בה״ג appears to have a unique view that one should not recite שהחיינו on לולב, as the position of רב כהנא exempted the recitation of שהחיינו on לולב altogether.  (The בה"ג is understood by the קרבן נתנאל that one should not recite שהחיינו on לולב on the second day, since the שהחיינו of the second day covers the לולב. He explains that the שהחיינו of the first day cannot cover the לולב since it related to the סוכה.  But the שהחיינו of the second day can now cover the לולב.) The רא״ש quotes that רבי שלמה ב"ר שמשון ז"ל rejected the reasoning of the בה״ג, given that לולב only applies during the day and not at night.]

The שלחן ערוך establishes the opinions of both the מרדכי and the רא״ש as normative.

Regarding the second day, רבי שלמה ב"ר שמשון ז"ל proceeds to rule in accordance with the opinion of the ר"י that שהחיינו should not be recited on the second day, given that the recitation of שהחיינו on day one is no worse than one who recited it when the לולב was made.  He explains further that this is different from שהחיינו on the second day of יו״ט, as that relates to the day and not the מצוה. In contrast, ר׳ שמואל מאייבר"א writes in the name of ר״י (the קרבנן נתנאל notes that this is a different ר״י) that one should recite שהחיינו on day two, given that day one could not have covered it, as it was not שעת עשייה nor was it שעת נטילה, given the ספיקא דיומא.  The רא״ש rules in accordance with the first view (no שהחיינו on day 2) and the שלחן ערוך establishes this position as normative.

The רא״ש quotes a separate מחלוקת regarding whether to reverse the order of לישב and שהחיינו on the second night.  The first opinion recommends switching the order, given that the שהחיינו is no longer on the מצוה of סוכה. However, based on the logic of ר׳ שמואל מאייבר"א and as ruled by the ראבי״ה, the order should not be switched, bringing a proof from יקנה״ז.  

The שלחן ערוך rules in accordance with the first opinion.  However, the ב״ח recommends following the ראבי״ה (even though we don't say שהחיינו on the second day's לולב).  The מ״ב and ערוך השלחן don't fully reject the view of the ראבי״ה.

With respect to distinguishing the second day's לולב from the second day's שופר (on ר״ה), the ראב״ן writes in the ספר המנהיג that the reason why the שהחיינו of ראש השנה does not cover the שופר is that the שהחיינו on the day of ראש השנה and יו״ה was the subject of debate and not necessarily required.  Accordingly, it can't cover a bona fide מצוה דאורייתא of שופר. However, the שהחיינו of סוכות can cover the מצוה of לולב. [It is of note that this opinion appears to be operating under the understanding of the בה״ג that the קידוש of day one, exempts the לולב as well.]

The מ״א offers a rationale for our practice of distinguishing, given the unique aspect of שהחיינו being able to be recited on לולב prior to the יו״ט, which does not exist on ראש השנה.  The ט״ז offer a different rationale, focusing on the unique aspect of ראש השנה as a יומא אריכתא, giving the second day עיקר קדושה. Therefore, allowing for a new שהחיינו. (The ט״ז's rationalle is challenging, given that the unique aspect of ראש השנה is generally a rationalle for avoiding שהחיינו on the second day. http://fourcubits.blogspot.com/2018/09/second-night-of-rosh-hashanah-and-new.html)