שיטת הבבלי - טעה ולא הזכיר - מחזירין אותו
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ג עמוד ב
מר רבי חנינא: הלכך: בימות החמה, אמר משיב הרוח - אין מחזירין אותו, אמר מוריד הגשם - מחזירין אותו. בימות הגשמים, לא אמר משיב הרוח - אין מחזירין אותו, לא אמר מוריד הגשם - מחזירין אותו.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כט עמוד א
אמר רבי תנחום אמר רב אסי: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים - מחזירין אותו, שאלה בברכת השנים - אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה, והבדלה בחונן הדעת - אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס.
טור אורח חיים הלכות תפלה סימן קיד
ואם טעה ולא הזכיר גבורות גשמים ונזכר קודם שומע תפלה איתמר בירושלמי שמזכיר בשומע תפלה אבל בגמרא דידן בפרק תפלת השחר גרסינן טעה ולא הזכיר גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו טעה ולא שאל בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה מכלל דבהזכרה אין לו תקנה לאומרה בשומע תפלה וטעמא משום דשאלה שהיא בקשה שייכא בשומע תפלה אבל הזכרה שהיא שבח אין ענינה בשומע תפלה לכן אם שכח ולא הזכיר עד שסיים הברכה חוזר לראש וכ"כ רב אלפס וא"א ז"ל.
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף יט עמוד ב
רבני צרפת ז"ל אומרים דאפילו כשטעה ולא הזכי' גבורת גשמים בתחיית המתים אין מחזירין אותו כמו שאין מחזירין אותו כשלא הזכיר שאלה בברכת השנים שדינם שוה והוא תימה שהרי בפירוש אמרו בגבורת גשמים שמחזירין אותו ובדקנו בנוסחאות מדויקות ומצאנו כך טעה [ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים או] לא הזכיר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שאומרה בשומע תפלה ונראה שהם היו גורסים כך ולפיכך אמרו שאין הפרש ביניהם בזה.
בית יוסף אורח חיים סימן קיד אות ה-ו
ואם טעה ולא הזכיר גבורות גשמים ונזכר קודם שומע תפילה וכו'. בפרק תפילת השחר כתבו ה"ר יונה (יט: ד"ה אמר) והרא"ש (סי' יד) שיש פוסקים…וכן כתבו התוספות בפרק תפילת השחר (כט: ד"ה הא) וטעמא משום דהזכרה שאינה אלא שבח לא שייכא בשומע תפילה שהיא תחנונים ובקשת צרכים וכן כתב הרי"ף בפירוש בפרק קמא דתעניות (א:) וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קיד סעיף ה
בימות הגשמים, אם לא אמר מוריד הגשם, מחזירין אותו; והני מילי שלא הזכיר טל, אבל אם הזכיר טל, אין מחזירין אותו.
נזכר קודם שסיים הברכה
רא"ש מסכת תענית פרק א סימן א
בימות הגשמים. כתב רבינו אבי"ה ז"ל דאין צריך לחזור לראש הברכה אלא חוזר ואומר משיב הרוח מוריד הגשם מכלכל. ולא דמי לאומר מוריד הגשם דחוזר לראש הברכה דהתם אם היה חוזר למכלכל חיים לא היה מבטל מה שהזכיר שלא כדין אלא חוזר לראש הברכה ואינו מזכיר ולי נראה דהא דקאמר לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו היינו אם סיים כל הברכה ואז חוזר לראש התפלה אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה אומר במקום שנזכר שלא קבעו חכמים מקום להזכרה בתוך הברכה אלא אמרו מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים אלא שנהגו העולם לאומרה לפני מכלכל חיים לפי שהגשמים כלכלה ופרנסה. אבל אם לא אמרה לפני מכלכל חיים בכל הברכה מקומה.
טור אורח חיים הלכות תפילה סימן קיד
וכתב א"א ז"ל נ"ל הא דאמרינן לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו היינו כשמסיים כל הברכה ואז חוזר לראש התפלה אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה יאמר במקום שנזכר
בית יוסף אורח חיים סימן קיד אות ה-ו
ומ"ש רבינו וכתב א"א ז"ל נראה לי הא דאמרינן לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו היינו כשמסיים כל הברכה וכו'. דמשמע דלא פליג הרא"ש על אבי העזרי אינו מדוקדק ושיעורו וא"א ז"ל כתב שהרי חולק הוא על אבי העזרי כמו שנתבאר אלא שאין דרכו של רבינו לדקדק בכך
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק י הלכה ח
מי שטעה בימות הגשמים ולא אמר מוריד הגשם ולא מוריד הטל חוזר לראש ואם הזכיר הטל אינו חוזר, ואם טעה בימות החמה ואמר מוריד הגשם חוזר לראש, ואם לא הזכיר טל אין מחזירין אותו שאין הטל נעצר ואין צריך בקשה.
בית יוסף אורח חיים סימן קיד
והרמב"ם בפ"י מהלכות תפילה (ה"ח) כתב סתם מי שטעה בימות הגשמים ולא אמר מוריד הגשם ולא מוריד הטל חוזר לראש ולא חילק בין נזכר קודם שסיים הברכה לנזכר אחר שסיים הברכה לעולם חוזר לראש ומשמע דלראש התפילה קאמר. וכבר כתבתי בסמוך דבהא נראה לפסוק כדברי ראבי"ה והרא"ש שחילקו בין נזכר קודם שסיים הברכה לנזכר אחר שסיים הברכה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קיד סעיף ו
במה דברים אמורים שמחזירין אותו כשלא אמר בימות הגשמים מוריד הגשם, היינו כשסיים כל הברכה והתחיל ברכה שאחריה, ואז חוזר לראש התפלה; אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה, יאמר במקום שנזכר.
נזכר אחר שסיים הברכה
רא"ש מסכת תענית פרק א סימן א
כתב רבינו אבי"ה ז"ל שאם סיים ברכת מחיה המתים ולא הזכיר ועדיין לא התחיל אתה קדוש אין צריך לחזור אלא יאמר משיב הרוח ומוריד הגשם ומתחיל אתה קדוש. וכן בשאלה אם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומר ותן טל ומטר ואומר תקע בשופר כדאמרינן פ' שלשה שאכלו (דף מט ב) טעה ולא הזכיר של ר"ח אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל וכן בשבת וכן בי"ט. לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש.
טור אורח חיים הלכות תפלה סימן קיד
כתב אבי העזרי אם שכח להזכיר עד שסיים מחיה המתים ונזכר קודם שהתחיל...וכן ביעלה ויבא אם לא פתח במודים א"צ לחזור אלא אומר יעלה ויבא אבל אם פתח במודים חוזר לרצה אם לא עקר רגליו אבל אם עקר רגליו חוזר לראש
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף כ עמוד א
ואם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו היה אומר רבינו הקדוש ז"ל שאע"פ שסיים ברכת אתה חונן כל זמן שלא התחיל בברכה האחרת שחוזר לראש הברכה ומבדיל בה דכאילו עומד עדיין באמצע הברכה דיינינן ליה ורבינו יצחק הזקן ז"ל אמר דכיון שכבר סיים כל הברכה ולא נזכר כמי שטעה והתחיל האחרת דיינינן ליה ואין מחזירין אותו ולזה נוטה יותר דעת מורי הרב נר"ו. וכן משמע קצת מדיוק הלשון דאמרי' בסמוך טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה חוזר לעבודה דמשמע שמיד שאמר ברכת עבודה דיינינן ליה כטעות ולפיכך אומר לשון חוזר ואע"פ שלא התחיל עדיין הברכה האחרת הכא נמי כיון שסיים ברכת אתה חונן ואע"פ שלא התחיל עדיין השיבנו כבר טעה ואין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס:
בית יוסף אורח חיים סימן קיד אות ה-ו
ומ"ש וכן ביעלה ויבא וכו'. הם ג"כ דברי אבי העזרי שלמד ג"כ מההיא דפרק שלשה שאכלו: ודע שה"ר יונה בפרק תפילת השחר (כ. ד"ה ואם) חולק על דין זה שכתב אהא דאמרינן (כט.) טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן…. ויש לתמוה על רבינו שכתב דברי אבי העזרי סתם בלי שום חולק אלמא הכי סבירא ליה ובסימן רצ"ד (מה.) כתב על דברי ה"ר אלחנן וא"א כתב דלא מסתברא כלל כיון שאם עקר רגליו אינו חוזר לראש גם אם סיים הברכה אין חוזר לעבודה ע"כ ומשמע מדבריו שם דכוותיה סבירא ליה: ושמא יש לומר שהוא סובר דנהי דבדברים שאין מחזירין אותו חשיב סיום הברכה כטעות ואינו חוזר בדברים שמחזירין אותו לא חשיב כטעות ומפני כך כתב הרא"ש בפרק קמא דתעניות (סי' א) דברי אבי העזרי ולא חלק עליהם ואע"פ שהביא בפרק תפילת השחר (סי' טז) דברי ה"ר יונה דדייק מדקאמר טעה ולא הזכיר של ראש חודש בעבודה חוזר לעבודה דמשמע דאפילו בדברים שמחזירין אותו קאמר דסיום ברכה חשיב כטעות איכא למימר שלא הביא דבריו אלא לסתור דברי ה"ר אלחנן דקאמר דאף לענין דברים שאין מחזירין לא חשיב סיום הברכה כטעות ומכל מקום איהו לא סבר כוותיה אלא לענין דברים שאין מחזירין בלבד.…ואע"פ שבסימן תכ"ב כתב רבינו בראש חדש וחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ואם נזכר קודם שיסיים כל זמן שאינו מתחיל מודים אומרו במקום שנזכר וקתני ערבית דראש חדש דקיימא לן (ברכות ל:) דאין מחזירין עליו ואפילו הכי כתב שאם נזכר קודם שיסיים כל זמן שאינו מתחיל מודים אומרו במקום שנזכר יש לפרש דהתם אשחרית ומנחה דראש חדש ואכלתפילות דחולו של מועד קאי ולא לערבית דראש חודש דהתם חשוב סיום הברכה כטעות ואינו אומר מעין המאורע כלל ותדע דהא מאי דכתב אם לא אמר מחזירין אותו על כרחין לא קאי אערבית דראש חדש הא נמי דכוותה.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קיד סעיף ו
ואפילו אם סיים הברכה, ונזכר קודם שהתחיל אתה קדוש, א"צ לחזור, אלא אומר: משיב הרוח ומוריד הגשם, בלא חתימה. הגה: שלשה ברכות הראשונות חשובות כאחת, ובכל מקום שטעה בהם, חוזר לראש, בין שהוא יחיד בין שהוא ציבור (טור)
בית יוסף אורח חיים סימן תכב
ומ"ש ואם נזכר קודם שיסיים [ברכת רצה או אפי' אחר שסיים] כל זמן שאינו מתחיל מודים אומרו במקום שנזכר. כן כתב המרדכי בריש תעניות (סי' תריד) בשם אבי"ה (סי' תתמו עמ' 591) וכן נראה גם כן ממה שכתב שם הרא"ש (פ"ב סי' טו) בשמו וכבר כתבתי זה בסימן קי"ד (צט ע"ב ד"ה ודע):
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכב סעיף א
ערבית, שחרית ומנחה מתפלל י"ח ברכות ואומר יעלה ויבא ברצה, ואם לא אמרו בערבית, אין מחזירין אותו...אבל אם לא אמרו שחרית ומנחה, מחזירין אותו. ואם נזכר קודם שהתחיל מודים, אומר במקום שנזכר.
אם נזכר אחר שאמר ״ברוך אתה ה׳״ לפני שסיים הברכה
ביאור הלכה סימן קיד
בלא חתימה - דין זה למעשה לענ"ד יש לעיין טובא דהנה מקור דין זה נובע מראבי"ה שהביאוהו הרא"ש בפ"א דתענית והמרדכי שם ועיין בב"ח שרש"ל פליג על סברא זו ופוסק כדעת הרבינו יונה דס"ל דכיון שסיים אותה ברכה כמו שהתחיל אחרת דמי וחוזר לראש והנה אף שהב"ח והמ"א ושארי אחרונים ס"ל דלהלכה נקטינן כדעת השו"ע דס"ל דמכיון שהביא הרא"ש את דעת הראבי"ה להלכה הכי נקטינן מ"מ צ"ע...והנה אף דלהכריע נגד השו"ע קשה מאוד אחרי דהרבה והרבה מגדולי האחרונים קיימי בשיטת השו"ע ויישבו בדוחק את כל הקושיות שעל השיטה הזו עכ"פ נראה לי דאם אחר שאמר בא"י נזכר ששכח משיב הרוח לא יגמור את הברכה אלא יסיים למדני חוקיך כדי שיהיה כקורא פסוק לבד ויחזור למשיב הרוח ויגמור כסדר וה"ה ביעלה ויבא וכה"ג אם שכח ונזכר אחר שאמר בא"י יסיים למדני חוקיך ויחזור אח"כ ויאמר יעו"י ותחזינה כסדר ולענין טל ומטר ג"כ לפ"ז נראה דאם שכח להזכירו באמצע וסיים ברכת השנים אף שלא התחיל תקע מ"מ שוב לא יאמר כאן טו"מ דהלא יכול לאמרו בשומע תפלה ויצא לכו"ע:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן צג
הנה בדבר מי שלא אמר יעלה ויבא במקומו ונזכר אחר שאמר בא"י ולא אמר המחזיר שכינתו לציון וכן מי שלא אמר משיב הרוח ונזכר אחר שאמר בא"י ולא אמר מחיה המתים שבבאור הלכה סימן קי"ד סעיף ו' מחמת שהביא שאיכא הרבה חולקים על חדוש הראבי"ה שהביא הרא"ש ריש תענית והסכים עמו שאם נזכר אחר גמר הברכה כל זמן שלא התחיל בברכה שניה יאמר שם משיב הרוח ויעלה ויבא וסוברים שצריך לחזור לראש הברכה, אף שכיוון שהש"ע פסק כהראבי"ה והרא"ש צריך לעשות כהש"ע כדהסכימו כן רוב האחרונים, מ"מ כשלא אמר עדיין מחיה המתים והמחזיר שכינתו לציון נראה לו שיעשה עצה שיסיים למדני חקיך כדי שיהיה כקורא פסוק לבד ויחזור למשיב הרוח וליעלה ויבא ויגמור כסדר, הנה אף שגם בריטב"א תענית דף ג' ד"ה ושמעתי כתב נמי בשם הרב החסיד שהוא הר' יונה עוד יותר שאפילו בדברים שאין מחזירין אם נזכר אחר בא"י יאמר למדני חקיך ויהיה כלא גמר הברכה ויחזור לאומרה כראוי ואף הריטב"א עצמו שכתב שאין כך דעת הצרפתים מסיק דבמקום שמחזירין מודו שיעשה כן, והביאו הח"א, אבל הוא תמוה מאד שלא מובן כלל הא ודאי ברור ופשוט שאסור ללמוד אף פסוקי תורה באמצע התפלה ובאמצע ברכות והלומד באמצע הוא הפסק גמור ובטל ברכה זו וצע"ג. ולכן למעשה לא נראה שיעשו כן, אלא צריך לסיים מחיה המתים והמחזיר שכינתו לציון ולומר משיב הרוח ויעלה ויבא כמו באם היה נזכר אחר גמרהברכה כהראבי"ה והרא"ש שפסקו כן הטור והש"ע. ונראה דאף להחולקים על הראבי"ה והרא"ש שסוברים שכיון שגמר הברכה צריך לחזור טוב נמי לגמור המחזיר שכינתו לציון ומחיה המתים ולחזור לרצה, כי אף שיש סברא לומר דלדידהו לא יגמור שלכן ירויח דיוכל להתחיל יעלה ויבא ואח"כ ותחזינה ולא יצטרך לומר עוד הפעם השמות ה' אלקינו דתחלת רצה, אבל אין לעשות כן כי ברוך אתה ה' הוא יותר אסור מברכה לבטלה שהיה עכ"פ דבריו דברי שבח שהרי נאמר השבח והמעשה שהוא ברוך בזה ולכן טוב יותר לגמור ולחזור לרצה לדידהו אבל למעשה יגמור ויעשה כפסק הש"ע לומר אח"ז יעלה ויבא שנמצא שלא הזכיר כלל לבטלה. ידידו, משה פיינשטיין.
תוך שלושים יום
רא"ש מסכת תענית פרק א סימן א
ירושלמי (הל' א) המתפלל ואינו יודע מה הזכיר א"ר יוחנן כל שלשים יום חזקה מה שהוא למוד מזכיר וכן הדין נמי אחר שהפסיק ודאי הזכיר וחוזר. ההיא דירושלמי היה עומד בגשם והזכיר בטל וכו'. ודין טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ולא שאלה בברכת השנים להיכן הוא חוזר כתבתי בברכות בפ' תפלת השחר (סי' יד):
טור אורח חיים הלכות תפלה סימן קיד
ירושלמי המתפלל ואינו יודע אם הזכיר אם לאו קודם ל' יום חזקה מה שהוא למוד מזכיר מכאן ואילך מה שצריך מזכיר עד ל'יום אם ספק לו אם הזכירו או לאו צריך לחזור דמסתמא לא הזכיר וה"ה נמי ל' יום אחר הפסח מסתמא הזכיר וצריך לחזור והר"ם מרוטנבורק היה רגיל לומר בשמיני עצרת ברכת אתה גבור תשעים פעמים עד משיב הרוח ומוריד הגשם כנגד ל' יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום ועכשיו אם היה מסופק א"צ לחזור וראייתו מפרק כיצד הרגל (כד א) דאמר גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש ה"נ כיון דאחר ל' יום אם הוא מסופק א"צ לחזור כ"ש צ' פעמים ביום אחד וה"ר פרץ ז"ל כתב לא חזינא לרבנן קשישי דצרפת דעבדי הכי שאין הנדון דומה לראיה דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח ואם הוחזק ג' רחוקות כ"ש בג' קרובות אבל גשם שנתקן בתפלה והדבר תלוי בהרגל לשונו לא אמרינן הכי. וא"א הרא"ש ז"ל היה נוטה לסברת הר"ם:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קיד סעיף ט-י
בימות החמה, אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם אם לא, עד ל' יום בחזקת שהזכיר הגשם, וצריך לחזור. הגה: וה"ה לדידן דאין מזכירין טל בימות החמה, אם נסתפק לו אם אמר מוריד הגשם בימות הגשמים, כל ל' יום, חוזר, דודאי אמר כמו שרגיל והרי לא הזכיר לא טל ולא גשם; לאחר ל' יום אינו חוזר (ד"ע). אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל צ' פעמים, כנגד ל' יום שאומר אותו יב ג' פעמים בכל יום, משם ואילך אם אינו זוכר אם הזכיר גשם הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם, ואינו צריך לחזור. הגה: וכן לדידן, אם אמר עד מכלכל חיים בלא משיב הרוח ומוריד הגשם שמזכירין בימות הגשמים, וכן אם אמר בשמע"צ צ' פעמים אתה גבור עד מוריד הגשם, אם נסתפק אח"כ אם הזכיר או לא, חזקה שהזכירו (ד"ע).
ערוך השולחן אורח חיים סימן קיד סעיף יד
והקשו עליו דאינו דומה השגירה בפיו כשמרגיל עצמו ל' יום מכשאומר בפעםאחת צ' פעמים ועוד קושיות [עב"י וב"ח וט"ז ומג"א] ולי נראה דעילה מצא ותלה בזה דבאמת המתפלל כראוי ודאי שאומר כתקונו אלא שהרבה פעמים נשכח אח"כ אם אמר כראוי אם לאו וממילא לפי הדין צריך לחזור ובאמת הדבר קשה מאד כי קרוב יותר שאמר כתקונו ולכן עשה כן כדי שיהיה לו במה ליפטר א"ע ע"פ הדין איך שהוא.
Summary:
The גמרא rules that one who forgets to recite מהוה״ג during the winter months must repeat ש״ע. The טור notes that the ירושלמי appeared to allow for recited מהוה״ג in שמע קולנו for one who omitted it earlier, further noting that we follow the בבלי.
The רא״ש quotes from the ראבי״ה that one who omits מהוה״ג need only return to מהוה״ג and not the beginning of the ברכה (as contrasted with one who accidentally recites מוריד הגשם during the summer months). The רא״ש goes even further, allowing for מהוה״ג to be recited anywhere in the ברכה. Based on the terminology of the טור, the בית יוסף discusses whether the רא״ש was arguing on the ראבי״ה or if they are in agreement.
The רא״ש further quotes from the ראבי״ה that one who remembers to recite מהוה״ג after מחיה מתים before starting אתה קדוש can insert מהוה״ג in that space. He extends this ruling to ותן טל (and based on the טור) this extends to יעלה ויבא as well (i.e. inserting it before ותחזינה). His proof is that we allow for a ברכה to be inserted into בה״מ where one forgot רצה and/or יעלה ויבא. In discussing one who omits יעלה ויבא and/or אתה חוננתנו, it appears that רבינו יונה takes a different approach, not allowing for one to make inserts between the ברכות. The בית יוסף ultimates rules in accordance with the ראבי״ה but extends the principle only where the omission would be מעכב (e.g. no inserting יעלה ויבא at מעריב after saying שכינתו לציון - he appears to rule accordingly in שלחן ערוך as well.
The רא״ש quotes from the ירושלמי that one who is unsure, must assume within the first 30 days that he forgot to recite מהוה״ג. The טור quotes from the מהר״ם that if one recited the line 90 times in a row, it’s as if passed the 30 day mark. רבינו פרץ argued on this position and the ערוך השלחן appears to limit the ruling to a scenario where one is quite confident that מהוה״ג was not forgotten.
The ביאור הלכה discusses one who remembers after saying בא״י, noting that the ראבי״ה position, while quoted in שלחן ערוך, was not accepted by all. Therefore, he recommends concluding with למדני חקיך, returning to the previous ברכה. The אגרות משה argues that one may not insert פסוקים into שמונה עשרה, even suggesting that the רבינו יונה would also recommend finishing the ברכה, even if it meant having to recite the ברכה a second time (better than leaving בא״י all by itself.
No comments:
Post a Comment