זמנים בליל הסדר - The Earliest and Latest Times for the Pesach Seder

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קכ עמוד ב

הפסח אחר חצות מטמא את הידים וכו'. אלמא: מחצות הוה ליה נותר. מאן תנא? אמר רב יוסף: רבי אלעזר בן עזריה הוא. דתניא דתניא: ואכלו את הבשר בלילה הזה, רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות - אף כאן עד חצות. -אמר לו רבי עקיבא: והלא נאמר חפזון - עד שעת חפזון [רש״י - שנבהלו לצאת, והיינו עד הבקר]….אמר רבא: אכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לרבי אלעזר בן עזריה - לא יצא ידי חובתו. -פשיטא, דכיון דאיתקש לפסח - כפסח דמי! - מהו דתימא: הא אפקיה קרא מהיקישא, קמשמע לן, דכי אהדריה קרא - למילתא קמייתא אהדריה.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ב עמוד א

/משנה/. מאימתי קורין את שמע בערבין...חכמים אומרים: עד חצות. רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר….הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר, וכל הנאכלים ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר, אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה…הקטר חלבים וכו'. ואילו אכילת פסחים לא קתני. ורמינהי: קריאת שמע ערבית, והלל בלילי פסחים, ואכילת פסח - מצותן עד שיעלה עמוד השחר! אמר רב יוסף לא קשיא, הא - רבי אלעזר בן עזריה, הא - רבי עקיבא.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כ עמוד ב

משנה. כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר….כל הלילה כשר לקצירת העומר, ולהקטר חלבים ואברים. זה הכלל: דבר שמצותו ביום - כשר כל היום. דבר שמצותו בלילה - כשר כל הלילה

רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן לח

אמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לדברי ר"א בן עזריה לא יצא לכאורה נראה דהלכה כר' אלעזר דסתם מתני' כוותיה דתנן הפסח אחר חצות מטמא את הידים. וכן סתם מתני' דאיזהו מקומן (דף נו ב) ובפרק קמא דברכות (דף ב א) ומיהו בפ' הקורא את המגילה למפרע (דף כ ב) איכא סתמא כרבי עקיבא ומאי אולמיה דתרי או תלת סתמי מחד סתמא וגם ההיא סתמא דמגילה קתני לה בהדי הלכתא פסיקתא. ומיהו נכון להחמיר כרבי אלעזר דאפשר דרבי עקיבא מודה להרחיק את האדם מן העבירה באיסור דאורייתא. וכן היה נוהג רבינו תם ז"ל למהר לאכול אפיקומן קודם חצות

טור אורח חיים הלכות פסח סימן תעז

ולאחר גמר כל הסעודה אוכלין ממצה השמורה תחת המפה באחרונה זכר לפסח הנאכל על השובע ויאכלנו בהסיבה ולא יברך עליו ויהא זהיר לאוכל קודם חצות

תוספות מסכת מגילה דף כא עמוד א

לאתויי אכילת פסחים ודלא כרבי אלעזר ב"ע - מ"מ נראה דהלכה כר' אלעזר דהא איכא סתמא בערבי פסחים...וא"כ צריך למהר לאכול מצה בלילי פסחים קודם חצות ואפילו מצה של אפיקומן שהרי חיוב מצה בזמן הזה הוה דאורייתא אבל בהלל של אחר אפיקומן אין להחמיר כל כך שהרי מדרבנן הוא.

הר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף כז עמוד ב

גרסינן בגמ' (דף קכ ב) אמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לא יצא ידי חובתו….הילכך אזלינן לחומרא כר' אלעזר בן עזריה ולפיכך צריך ליזהר ולאכול קודם חצות מצה של אפיקומן ואפילו בקריאת ההלל החמירו בתוספ' לקרותו קודם חצות ויש מקילין ואומרים דסתמא דסתים כר"ע אלים טפי מדקתני ליה התם גבי הלכתא פסיקתא ועוד דקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו והיינו דאמר רבא לר"א בן עזריה ולא אמר לה סתמא ואין ראוי להקל בכך:

משנת יעב״ץ הלכות פסח סימן יח אות א

יש לתמוה דהנה הר"ן על הרי"ף שם במגילה הביא בשם התוס' דהלל שבלילי פסחים החמירו שלא לקרותו אחר חצוח וצ"ע הלא בתוס' הנ"ל מבואר להיפך דבהלל אין להחמיר ואפשר לקרותו אחר חצות ועיי' חק יעקב ה' פסח סי' תע"ז סק"ג                       

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה א

מצות עשה מן התורה לאכול מצה בליל חמשה עשר שנאמר בערב תאכלו מצות, בכל מקום ובכל זמן, ולא תלה אכילה זו בקרבן הפסח אלא זו מצוה בפני עצמה ומצותה כל הלילה

מגיד משנה הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה א

כתב רבינו שמצותה כל הלילה….וכר"ע דאמר הכין ופליג אדראב"ע דאמר עד חצות וקיי"ל כר"ע מחבירו. ויש מי שפסק כראב"ע משום דסתם מתני' בפ"ק דברכות (דף ב'.... ודברי רבינו עיקר דאמרינן בפרק מצות חליצה (דף ק"א:) מה לי חדא סתמא מה לי תרי סתמי וכיון דאיכא סתמי לר"ע ולר' אליעזר הדרינן לכללין דקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו כך נ"ל.

בית יוסף אורח חיים סימן תעז

ומה שכתב רבינו ויהא זהיר לאכלו קודם חצות. בסוף פרק ערבי פסחים (קכ:) אמר רבא...וכתב הרא"ש (סי' לח) לכאורה משמע דהלכה...עכ"ל והרמב"ם פסק בפרק ו' (ה"א) שזמנה כל הלילה

שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעז סעיף א

לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה כזית כל אחד, זכר לפסח הנאכל על השובע, ויאכלנו בהסיבה ולא יברך עליו, ויהא זהיר לאכלו קודם חצות. (ויקדים עצמו שגם ההלל יקרא קודם חצות) (ר"ן פ' ע"פ וסוף פ"ב דמגילה). א

ביאור הגר"א אורח חיים סימן תעז

ויקדים כו'. בשביל כוס ד' וע' בסי' תע"ב דלא כתוס' דמגילה שם:

ביאור הלכה סימן תעז סעיף א

ויהא זהיר וכו'...ויש פלוגתא בין הראשונים אם הלכה כראב"ע משום דיש הרבה סתמי משנה כוותיה או כר"ע משום דהלכה כר"ע מחבירו ודעת הרמב"ם והרב המגיד ובעל העיטור ואו"ז בשם הר"י מקורבי"ל לפסוק דזמן אכילת מצה כל הלילה וי"א דגם דעת הרי"ף כן מדהשמיט מימרא דרבא דאמר דאכילת מצה לאחר חצות לא יצא ידי חובתו לראב"ע אכן יש הרבה מגדולי הראשונים דס"ל דלאחר חצות לא יצא ידי חובתו והם הר"ח בפרק ע"פ והסמ"ג בשם הר"י בעל התוספות והמרדכי בסוף פסחים….והרוקח והרא"ש והרשב"א והר"ן מסתפקים בזה וכתבו דע"כ יש ליזהר שלא לאחר יותר מחצות….והנה משום זה החליטו הרבה אחרונים דאף דבודאי חייב לאכול מצה אף כשאיחר לאחר חצות דשמא הלכה דמן התורה זמנו כל הלילה עכ"פ לא יברך על אכילת מצה דספק ברכות להקל:

שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן שפא

ובזה יש ליתן טעם דמברכינן על אכילת מצה ומרור לראב"ע [קכ ע"ב] דאכילת פסח עד חצות ויליף מגזירה שוה דועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף בלילה הזה דכתיב באכילת פסח עד חצות. והדבר יפלא. שהרי העברה בארץ מצרים הי' ברגע חצות ממש. ואיך יליף לאכילת פסח עד חצות. וצ"ל כיון דאי אפשר לאכול בחצות ממש שאין בו המשך זמן כלל. והמעשה צריך המשך זמן. על כורחך הפירוש שבחצות יהי' כבר הבשר פסח נאכל. וכן במצה דיליף מפסח וכל שכן מרור דכתיב גבי פסח. ואם כן כיון דמצוות מצה ומרור שבהגיע חצות יהי' כבר נאכל יותר טוב לברך בעלכנ"ל: ובזה יש ליתן טעם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. שאסור לאכול לאחר הפסח. ולהנ"ל יש לפרש כיון שהמצוה בהגיע חצות. אם כן צריך שיהי' טעם פסח אז בפיו שלא יהי' כלה אכילת פסח מכל וכל. על כרחך שיהי' טעם מצה אז וישאר אז רושם מהמצוה: ועל כן נראה לדינא למאן דאמר אין הפסח נאכל אלא עד חצות. והוא הדין מצה. דלאחר חצות מותר לאכול. ובלאו הכי נראה כן דודאי אין חיוב שישאר טעם פסח ומצה בפיו רק בזמן המצוה. ועל כן נראה דאם בתחילת הסעודה או באמצע רואה שהוא קרוב לחצות. יאכל כזית מצה על תנאי אם הלכה כר' אלעזר בן עזרי' יהי' לשם אפיקומן. וימתין עד לאחר חצות ויאכל סעודתו. ואחר כך יאכל שנית אפיקומן ויוצא ממה נפשך. אם הלכה כראב"ע דעד חצות יוצא באפיקומן ראשון. ואחר חצות מותר לאכול דברים אחרים ואם הלכה כרבי עקיבא דעד שיעלה עמוד השחר יוצא באפיקומן השני.[בענין ברכת על אכילת מצה ע"ע להלן סי' תקל"ה]:

הערות הגרי"ש אלישיב מסכת ברכות דף ב עמוד א

בעיקר דברי בעל האבני נזר….ובעצתו זו יש לדון מכמה צדדים. ראשית, מצינו בדברי הראשונים שגם לר"ע שמצותו כל הלילה מ"מ מדרבנן יש לאוכלו קודם חצות, וכמ"ש בביאור הגר"א סי' תע"ז סעיף א', ובביה"ל שם. וא"כ כיון שצריך שיהא טעם המצוה בפיו עד עלות השחר שהוא זמנו מן התורה א"כ אין מקום לתנאי זה, דאף לר"ע שס"ל שזמנו קודם חצות מ"מ לאחר חצות מהיכי תיתי שיוכל לאכול, הרי מדרבנן אין לעשות כן.  אך עדיין יש מקום לומר, שסייג זה של חכמים, לא נאמר לגבי אפיקומן דרבנן, אלא בדאורייתא בלבד.  עוד יש לדון בענין זה עפ"י עיקרי שיטות הראשונים בדין אפיקומן, וזהו עיקרם: גרסי' בשלהי פסחים (קכ ב) "אמר רבא אכל מצה בזה"ז אחר חצות לראב"ע לא יצא". ועיין שם ברא"ש שכתב וז"ל: "ומיהו נכון להחמיר כראב"ע דאפשר דר"ע מודה להרחיק את האדם מן העבירה באיסור דאורייתא"....נמצאנו...תנאו של האבנ"ז...להרא"ש והתוס' בדיעבד יצא, אך יש לחוש שמא עבר על דברי חכמים שעשו סייג לכתחילה שלא לאכול אחר חצות

---

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צט עמוד ב

משנה. ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי. גמרא. מאי איריא ערבי פסחים אפילו ערבי שבתות וימים טובים נמי, דתניא: לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה, כדישיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך

רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן ב

עד שתחשך תימה אמאי תנא עד שתחשך טפי מבערבי שבתות ובערבי ימים טובים דלא קתני אלא לא יאכל מן המנחה ולמעלה ותו לא וי"ל דאתא לאשמעינן אף על גב דבשבתות ובשאר ימים טובים יכול להוסיף מן החול על הקדש ולאכול קודם שתחשך כדאמרינן פרק תפלת השחר (דף כז ב) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש על הכוס בערב הפסח לא מצי אכיל עד שתחשך. וכן משמע בתוספתא שילהי פ"ב דקאמר פסח מצה ומרור אוכלין בבת אחת ומאימתי אוכלן משתחשך ותניא נמי לקמן (דף קכ ב) הפסח אינו נאכל אלא בלילה. ומצה איתקש לפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו

תרומת הדשן סימן קלז

שאלה: בע"פ כשיוצאים מבהכ"נ בערבית עדיין יום הוא, שרי לקדש על הכוס ולהתחיל הסדר מבעוד יום או לאו, תשובה: יראה דלא שרי למיעבד הכי, דהתוס' ומרדכי ואשירי ריש ע"פ כתבו בשם הר"י דאורלינ"ש, דאין מצות מצה ומרור אלא בלילה ממש. וא"כ אע"ג דקודם שיסיים ההגדה ויגיע לאכול מצה ומרור יהיה לילה ממש, מ"מ כוס של קידוש שהוא אחד מד' כוסות גם אכילת שאר ירקות ויתר שינוי דעבדינא כדי שישאלו התינוקות, וכ"ש האגדה עצמה בעי נמי דליהוי בשעת שראוי לאכול מצה ומרור, דכל הני אמצות מצה ומרור שייכי...וקידוש נמי הואיל וכוסו בכלל ד' כוסות מן הרמוזים בלשון גאולה במצה שהיא זכר לחירות, א"כ כולהו צריכין שיהא לילה ממש.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעב סעיף א

יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום, כדי לאכול מיד כשתחשך; ואף אם הוא בבית המדרש, יקום מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו, אבל לא יאמר קידוש עד שתחשך.

מגן אברהם סימן תעב ס״ק א

עד שתחשך. דכוס של קידוש הוא אחד מארבע כוסות וכולן צריכים להיות בלילה (ת"ה

ט"ז אורח חיים סימן תעב ס״ק א

עד שתחשך. דמצה דומיא דפסח דכתיב על מצות ומרורי' יאכלוהו והפסח אינו נאכל אלא בלילה והקידוש צריך שיהי' בשעת ראויה למצה

משנת יעב״ץ הלכות פסח סימן יח אות א

ובמ״א שם ס״ק א….אולם הט״ז שם סק"א כתב….בשעת ראויה למצה וכו׳ ונ"ל הטעם דמצות אכילת מצה היא בכלל הקידוש ובשבילה בא הקידוש. הרי כתב שהקידוש מצד עצמו צריך שיהיה בלילה, ולא משום שהוא אחד מארבע הכוסות, ולפי"ז אפשר שיתר הכוסות הוא יכול לשתות גם אחר חצות שהרי מצות שתיית ד' כוסות לא איתקש לפסח                       

ספר מהרי"ל (מנהגים) סדר ההגדה אות ז

אמר מהר"י סג"ל פליאה נשגבה בעיני על מה שצריכים בע"פ להמתין עם הסדר עד הלילה. אי משום "בערב תאכלו" והא עדיין אף אם יתחיל שעה ויותר קודם הלילה, ע"י הקידוש וסיפור ההגדה יהיה לילה טרם שיאכלו מצה. וכ"ת משום שתיית הכוסות שצריכין נמי להיות בלילה דומיא דמצה, תקשה לך על שני כוסות האחרונים דלאחר אכילה יהיו ג"כ מחוייבים לשתות קודם חצות כדרך מצה. וכן איתא מ"ד שרוצה להקיש ד' כוסות ומצה ונסתר מטעם זה. ואמר שנראה בעיניו טעמא משום שאכילת ירקות אתא למען שישאלו תינוקות, א"כ צריך להיות בלילה דכתיב בעבור זה (שמות יג,ח), בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, וכתיב והגדת לבנך (שם, שם) וההגדה בלילה היא. וכ"ת עדיין יתחיל מבע"י וע"י קידוש ימשך, דיש לך אדם שאין מאריך בקדוש. וטבול ראשון מיד אחר קידוש קודם סיפור הגדה.

חק יעקב סימן תעב ס״ק ג

קודם שתחשך. עיין בתרומת הדשן סימן קל"ז דאף הקידוש צריך לשתות ג"כ בלילה דוקא, דומיא דאכילת פסח, והובא ג"כ בב"י [ד"ה אבל]. אכן מהרי"ל בהלכות הגדה [עמוד צב] סותר טעם זה, וכתב דעיקר הטעם שמתחילין בלילה משום טיבול ראשון ושאר סדר הגדה שצריך להיות בלילה, ואולי לא יוכל למשוך עם הקידוש עד הלילה, לכן מתחילין דוקא בלילה:

Summary:

The גמרא cites a debate between ראב״ע and ר״ע regarding the latest time one may eat the קרבן פסח.  According to ראב״ע it may be eaten until חצות הלילה while ר״ע allows it to be eaten until עמוד השחר.  The גמרא proceeds to cite the ruling of רבא who states that according to ראב״ע, when one eats מצה nowadays, it must be eaten before חצות.

The רא״ש notes that there are conflicting sources as to whether the ruling of ראב״ע or ר״ע is normative.  He appears to ultimately rule in accordance with the opinion of ר״ע. However, he says that is is נכון להמחיר for the opinion of ראב״ע.  He further suggests that even ר״ע would accept this position as ideal. The ר״ן rules accordingly, adding that even הלל should be completed prior to חצות.  The רמב״ם, as explained by the מגיד משנה, appears to rule in accordance with the opinion of ר״ע, without any qualifications. The שלחן ערוך appears to adopt the view of the רא״ש, noting that one should strive to finish the מצה before חצות.  The רמ״א adds the stringency of the ר״ן regarding הלל. The גר״א provids an alternate rationale for this ruling, focusing on the need for the fourth cup to be drank prior to חצות.

The ביאור הלכה rules that one would not make a ברכה after חצות on the מצה, given that there are ראשונים that do rule in accordance with the opinion of ראב״ע.

The אבני נזר provides a novel suggestion where one's שלחן ערוך is running late, suggesting that one can eat אפיקומן just prior to חצות with the understanding that according to ראב״ע there would be no problem continuing to eat after חצות (the principle of אין מפטירין wouldn't apply after the זמן מצוה).

With respect to the earliest time to start the סדר, the רא״ש rules based on an inference from the גמרא that one may not eat (מצה) prior to צאת הכוכבים, unlike other ימים טובים where the meal may begin early, similar to accepting שבת early.  The תרומת הדשן takes this a step further, requiring that קידוש (and certainly מגיד) also be recited after צאת. While the מגן אברהם relies on the reasoning of the תרומת הדשן, the ט״ז appears to offer an alternate theory for this ruling. The משנת יעב״ץ notes that according to the ט״ז one may drink the last כוס after צאת (contrasted with the ruling of the גר״א).  The מהרי״ל provides a third reason for waiting until צאת, focusing on the מצוה of כרפס. This is also cited by the חק יעקב.