בענין אמירת ״כל נדרי״ בליל יוה״כ - The Halachic History of Kol Nidrei

תשובות רב נטרונאי גאון (מגאוני סורא 850~) אורח חיים סימן קפה

רב נטרונאי. וששאלתם יכולין הצבור להתיר בראש השנה וביום הכפורים כל נדרים שנודרין משנה זו לשנה אחרת. תשובה: נדרים אין נשנית בשתי ישיבות היום ממאה שנה, וכך אמר מר רב יהודאױיװ גאון נהורא דעלמא, דאנן לא גרסינן נדרים ולא ידעינן לאסר ולהתר בה, לא נדר ולא שבועה. ואין נוהגין לא בישיבה ולא בכל מקום להתױיװר נדרים, לא בראש השנה ולא ביום הכפורים, אלא שמענו שבשאר ארצות אומרים כל נדרי ואסרי, אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מרבותינו. 

תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן קמג-יג

לרבינו סעדיא ז"ל בליל יו"הכ עומד ש"ץ ואומר כל נדרי ואסרי וחרמי ושבועי וקונמי שנדרנו ושחרמנו ושאסרנו ושנשבענו ושקיימנו על עצמנו בשבועה וכו' עד ככתוב ונסלח לכל עדת בני ישראל וגו'. אבל מי שנשבע כל השנה שבועה לבטלה לא. 

אורחות חיים חלק א הלכות יום הכפורים

כתב הבעל העתים ז"ל [ר׳ יהודה בן ברזילי הברצלוני מברצלונה חי מסוף המאה ה-11] ונהגו בכל קהלות ישראל שש"צ אומר זמן קודם תפלת ערבית...ואיכא נמי דוכתי קא מפקי ס"ת בההיא שעתא והאי מנהגא דקא עבדי בהני דוכתי לאפוקי ס"ת ולומר כל נדרי חזינן לרבותא דאמרי דהאי מנהגא לית ליה עיקרא וטעותא הוא וטובא מרבוותא דקא מבטלי ליה בדוכתייהו דלא למימר ליה כלל ולא עוד אלא שרוב עמי הארץ טועים בכך וסבירא להו שכל נדרים וחרמים שעליהם בטלים ונוהגים קלות ראש בנדרים ובחרמות וקצת מן הגאונים אומרים אותו ואנן לעניות דעתין אמרינן דלא למסמך עלייהו בהא מלתא כלל וכן אמר רב סעדיה גאון אלא שאמר בסוף דבריו וכי תקון רבנן לומר כל נדרי זהו לעדה ששגגה ואסרו אסר על נפשם בבית הכנסת כגון נדרי אונסין ושגגות צבור כדכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו אבל מי שנשבע כל השנה להתיר שבועותיו ולבטלן לא. 

---

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כג עמוד ב

הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. אי זכור, עקריה לתנאיה וקיים ליה לנדריה! אמר אביי, תני: ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר. רבא אמר: לעולם כדאמרינן מעיקרא, הכא במאי עסקינן - כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע במה התנה, והשתא קא נדר, אי זכור בשעת הנדר ואמר על דעת הראשונה אני נודר - נדריה לית ביה ממשא, לא אמר על דעת הראשונה אני נודר - עקריה לתנאיה וקיים לנדריה. 

תוספות מסכת נדרים דף כג עמוד ב

ואת דרשת ליה בפירקא - מכאן משמע דרבא מודה בשכח מעיקרא דאי לא אמר אלא דוקא שכח במקצת מאי קאמר שלא ינהוג קלות ראש בנדרים והא אין רגילות שיהא זכור במקצת ושכוח במקצת, מתוך שמעתין מוחק ר"ת מה שכתוב במחזורים בכל נדרי מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה וסבורים הם שמתירין נדרים משנה שעברה וטועין חדא בכל התרת נדרים בעי חרטה מעיקרא לכל הפחות והרי אין אנו פותחין בשום חרטה ועוד דבעי יחיד מומחה או ג' הדיוטות וליכא ועוד שהלכה כרב פפא דהוא בתראה דאמר פרק השולח (גיטין דף לה:) צריך לפרט הנדר ואנן לא עבדינן הכי ועוד דנודר עצמו אי אפשר לו להתיר לכך נראה לו להגיה מיוה"כ זה עד יוה"כ הבא עלינו לטובה ונדרים של שנה הבאה הוא דשרינן וסמך לדבר דתנן הרוצה שלא יתקיימו נדריו כו' ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר ואפילו רבא נמי מודה בזה ואע"ג דעומד אדם בר"ה תנן ואנן ביוה"כ עבדינן אשכחן יוה"כ דאקרי ר"ה כדכתיב ביחזקאל בר"ה בעשור לחדש ואמרו דזהו יוה"כ דיובל ועוד שהוא סמוך לר"ה ולכך תקנוהו ביוה"כ לומר טפי משום דיוה"כ בטל מכל מלאכות ואיכא כנופיא טובא….והא דאומרים בכל נדרי דנדרנא דמשמע לשעבר אלמא דמשמע דאנו מתירין שעברו י"ל דנדרנא משמע שתי לשונות כמו אמרי פי משמע כדאמרי משמע לשעבר ומשמע דאמינא דהיינו להבא ה"נ דנדרנא משמע להבא ולשעבר ודאחרטנא דאומרים בכל נדרי פירושו הוי כשנתחרט דאין מועיל ביטול בר"ה אלא כשנתחרט עליו לאחר מכאן שנדר ומה שנהגו לומר אחר כל נדרי וכו' ונסלח לכל עדת זהו לפרש כשידור אדם לאחר מכאן ולא יזכור לתנאי של ביטול דכל נדרי ויעבור על נדרו הרי זה צריך כפרה וסליחה אע"ג שאותו מבטל כאן שלא ידע כשעבר כדאמרינן (נזיר דף כג.) גבי אשה הרי שנדרה והפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין הרי היא צריכה כפרה וסליחה

רא"ש מסכת יומא פרק ח סימן כח

והולכין לבית הכנסת ונהגו שהחזן מוציא ספר תורה ואומר כל נדרי ואסרי וכו' דנדרנא ודאישתבענא ודאחרימנא מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים זה. ומתכוונין להתיר הנדרים החרמות והשבועות אולי עברו עליהם וכדי להנצל מן העונש. ואינו נראה לרבינו תם...והגיה רבינו תם במחזורים מיום צום כפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו. וגם יש לומר דנדרנא ודאשתבענא כלומר מה שאני עתיד לידור ולישבע. וגם יש לומר כולהו אחרטנא בהון כלומר אם אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה שיהו בטלים. ומה שאומר אותו שלשה פעמים שכן מצינו שכל דברי חכמים משולשים (מנחות סה א) מגל זו מגל זומגל זו קופה זו קופה זו קופה זו….ומיהו נראה כמנהג הקדמונים ולשון כל נדרי מוכיח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם השנה שעברה ומתירין אותם כדי להציל מן העונש וכך אומר אותו שלשה פעמים וגם אומר ונסלח לכל עדת בני ישראל כי צריכין כפרה אותן שעברו. ומה שהקשה דבעי חרטה אנן סהדי כל מי שעבר נדרו הוא מתחרט מעיקרו כדי להנצל מן העונש. ומה שהקשה דבעיא שלשה הדיוטות הרי כל הקהל אומרים אותו איש איש בלחש וגם החזן הקהל מתירין אותו. והא דאמר רב פפא צריך לפרט הנדר היינו כשהנודר בא לפני החכם להתיר לו נדרו אולי נדר על דבר מצוה ולא יתיר לו החכם נדרו. ובסגנון זה כתב רבינו סעדיה זכר לברכה יש עושין כך עומד שליח צבור ביום הכפורים ואומר כל נדרי וחרמי ואסרי ושבועי וקיומי שנדרנו ושהחרמנו ושאסרנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשותינו מיום כפורים שעבר עד היום הזה...ונהגו לאומרו קודם ברכו משום דאמרינן בשילהי שבת (דף קנז א) ובמסכת נדרים (דף עו ב עז א) דאין נשאלין לנדרים בשבת אלא לצורך השבת. 

שיטה מקובצת מסכת נדרים דף כג עמוד ב

ובין אביי ורבא אין חילוק ביניהם לענין דינא כי אם באוקמתא דמתניתין...ודעת רבים כי על זה סמכו העולם לומר כל נדרי בליל יום הכיפורים.  והקשה רבינו תם...ואני אומר שלא נתקן לומר אותו מטעם הלכה זו דלא שייך לומר חרטה במה שעתיד לבא דאמרינן בכולהו איתחרטנא בהון. ועוד דאמרינן בסוף ככתוב בתורת משה ונסלח לכל עדת בני ישראל וכו' ואיך שייך מחילה בדבר זה שרוצה לבטל אתה כל הנדרים שידור בשנה זו. אלא ודאי שורש מנהגינו אינו יוצא מן הלכה זו ולא תלוי זה בזה כלל ואנשי כנסת הגדולה תקנו לנו להסיר מן המכשול כי כמה בני אדם יש שנודרים ושוכחים הנדר ואין באים לפני חכם להתיר ועוברין על נדרן בשוגג. ותיקנו שבתחלת יום הכיפורים בפתיחת תפילותיהם יתוודו ויתחרטו מנדריהם כדי שלא ישכחו הדבר.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכיפורים סימן תריט סעיף א

ליל יום הכיפורים נוהגים שאומר שליח צבור: בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים. ונוהגים שאומר: כל נדרי וכו', ואחר כך אומר: שהחיינו, בלא כוס. הגה: ואח"כ מתפללים ערבית. ונוהגים לומר כל נדרי בעודו יום, וממשיך בניגונים עד הלילה; ואומרים אותו שלש פעמים, וכל פעם מגביה קולו יותר מבראשונה (מהרי"ל). וכן אומר הש"צ ג"פ: ונסלח לכל עדת וגומר, והקהל אומרים שלש פעמים: ויאמר ה' סלחתי כדברך (מנהגים); ואל ישנה אדם ממנהג העיר, אפילו בניגונים או בפיוטים שאומרים שם - מהרי"ל

שו"ת רדב"ז (ר׳ דוד בן שלמה אבן זמרא, 1479 - 1573, ממצרים) חלק ד סימן לג - אלף קז

 שאלה על כל נדרי שרגילין לומר בליל יוה"כ לפי שיש מי שכתב אותו בלשון עבר ויש מי שכתב אותו בלשון עתיד על מי נסמוך ומה ענין התרה זו: תשובה דבר זה מחלוקת גדולה היא מימות הגאונים ועד האחרונים כי יש מי שרואה שיאמר לשעבר ויש מי שאומר להבא ויש מי שסובר שאין ראוי לאומרו כלל כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. וכן ראיתי מנהג המוסתערבים במצרים שאין אומרים אותו וגם הרמב"ם ז"ל לא ראיתי שהזכירו והטעם של כל סברא וסברא כתוב בכל הפוסקים ע"ש. ומה שאני רגיל הוא לומר אותו בלשון עבר ועתיד ומתכוין להתיר מה שעבר ומה שעתיד ובלשון הזה אני גורס אותו מיוה"כ שעבר עד יוה"כ הבא אלינו לשלום. וא"ת כיון שבשנה שעבר בטל לעתיד למה יתיר בשנה זו לשעבר והרי מותרין ועומדין הם. ל"ק כלל שיועיל לאותן שהיה זכור לתנאי בשעת הנדר ונמצא שבטל התנאי אם עבר עליהם תועיל התרה זו להקל מהעונש. וליכא למיחש שמא יבאו להקל בנדרים שאין זו הלכה למעשה שבאין לשאול לחכם וגם אין דורשין אותו ברבים אלא חושבין שהוא מכלל סדר תפלה ולא יבואו לזלזל בנדרים ולא יעלה על דעתכם שיועיל היתר זה למה שבין אדם לחברו כלל וכבר האריכו בזה הפוסקים. והנראה לע"ד כתבתי

שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן קמה

ומה ששאלת בענין אמירת כל נדרי אם י"ל דאינדרנא ונפשאי לשון יחיד כמ"ש הלבוש. וגם הט"ז השוה עמו במלת אינדרנא. אע"ג דפליג במלותנפשאי נדראי כו'. כמאן נעביד. תשובה כבר כתבתי בחיבורי שכל מה שטרחו אלו הרבנים ושאר האחרונים ז"ל לפרש נוסח כל נדרי ע"ד ר"ת הכל טעות ושיבוש בלשון במ"כ. ולא אחד בהם שידע והכיר לשון ארמי על בוריו. כי האמת הברור שהנוסח הקדמון הוראתו על הנדרים שעברו. דינדרנא כו' הוא ודאי עבר. אבל אין ספק בעולם שע"פ דעת ר"ת צריכין אנו על כרחנו לשנות הנוסח הישן לגמרי וצ"ל דנדר או דנדר נו"ן חרוקה. ודהדל"ת בדגש מקום החסרה. וכן כולם דנשתבע ודניסר על נפשתנא. הכל בנו"ן האית"ן דרך אחד הוא. ללשון תרגום עם ל"הק בזה בבירור. ולכן לא יפה אנחנו עושים פה היום לאחוז החבל בשני ראשיו ולזכות שטרא לבי תרי. להחזיק בנוסח הישן במקצתו ולעזוב מקצתו ולשנותו ולהפכו להבא שזה אי אפשר כלל ואינו סובל השינויוהתמורה. ואין מקום לקיימו עפ"ד ר"ת. אם לא נחדשהו מעיקרו ונהפכהו כולו מעבר לעתיד. אבל נראין דברי הקדמונים ז"ל שנתקן על העבר. ואין לי בכך ספק בעולם. מ"מ לחוש לדר"ת הואיל ויצא מפי אותו צדיק. אני נוהג לומר בשתי הלשונות ולכפול הנוסח דנדרנא ודנידר דאשתבענא ודנשתבע דאסרנא ודניסר כו' מיום כפורים שעבר כו' ומי"כ זה עד כו' לצאת ידי הכל. עם שבלא"ה אנו מתירין נדרים שעברו ומתנין על שלהבא בכנופיא ביי"ת. מ"מ מנהג שהוקבע הוקבע. 

משנה ברורה סימן תריט ס״ק ב

 ונוהגים שאומר כל נדרי וכו' - הנה מנהג קדמונים היה לומר מיוה"כ שעבר עד יוה"כ זה...ורבינו תם הקשה ע"ז ולכן הגיה שי"ל מיום הכפורים זה...ונוהגין אנו כר"ת. ולפ"ז צ"ל די נדירנא ודמישתבענא לשון עתיד והמ"א מסיק דאפילו לדעת ר"ת ג"כ יכול לומר בתיבה אחת דנדרנא דלשון זה גם להבא משמע 

---

שו"ת מהר"י ווייל (ר׳ יעקב בן יהודה וייל, 1380 - 1460,מאשכנז) סימן ב

ומטעם כל נדרי לא חזינן מרבנן קשישי שסמכו על זה להתיר נדרים ושבועות בלא התרת חכם. ושמא טעמייהו דלא סמכי' עליה' אלא בדיעבד היכא דאיכא צורך גדול בדבר אבל לא לכתחלה. ובשבוע' בנקיטת חפץ לא אתבריר לי דמועיל כל נדרי. ועיין במיימוני פ"ב דהלכות נדרים, משמע מתוך לשונו דתנאי דכל נדרי אינו מועיל רק אנדרים ולא אשבועות. דכתב וז"ל: מי שהתנה קודם שידור ואומר: כל נדר שאדור מכאן עד עשר שנים הריני חוזר בהם כו' עד מי שהקדים התנאי לשנה או לעשר כו' עד ויש מן הגאונים שאמרו שאין כל הדברים האלו נוהגים אלא בנדרים בלבד ולא בשבועות כו'. מדנקט הרמב"ם לישנא: אין כל הדברים האלו, משמע דקאי נמי ארישא: מי שהתנה קודם שידור. 

בית הילל (ר׳ הלל בן ר' נפתלי הירץ מבריסק 1615 - 1690) יורה דעה סימן ריא

ומכל מקום לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם וכו'. והנה כל ימי לא שמעתי משום אדם בשם איזה מורה הוראה שהיה סומך על זה בזמן הזה, וגם במהר"י ווייל כתב זה לשונו ומטעם כל נדרי...לא לכתחלה, עכ"ל. ונראה דמאי דמדמה מהר"י ווייל לעומד בראש השנה ואומר כל מה שאדור בשנה זו יהיו בטלים וכו', אם כן הוא סובר כר"ת שצריך לומר מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה, שהוא להבא לבטל הנדר אם אינו זוכר התנאי בשעה שנדר, ודוקא לצורך גדול כמו שכתב מהר"י ווייל ז"ל. וכתב עוד במהר"י ווייל סימן הנ"ל, ובשבועה בנקיטת חפץ לא איתברר לן דמועיל כל נדרי, ועיין במיימוני פרקב' דנדרים [הלכה ד - ו] משמע מתוך לשונו דתנאי דכל נדרי אינו מועיל רק אנדרים אבל לא אשבועה וכו', ע"ש. ובשו"ע סעיף ד' כתב וז"ל, אין דבריםהללו אמורים אלא בשבועה או נדר שנשבע ונדר לעצמו וכו', אם כן משמע דשבועה גם כן דינא הכי, והוא דלא כמהר"י ווייל ז"ל. וגם בלשון כל נדרי הנדפס כתב ושבועי וכו' ודאשתבענא וכו' לא שבועות, משמע דלא כמהר"י ווייל, וק"ל:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן ריא סעיף א-ב

 האומר נדר שאני רוצה לידור לא יהא נדר, ונדר, אינו נדר. בד"א, שהוציא תחלה בשפתיו לומר שלא יהא נדר; אבל אם חשב כך בלבו, הוי דברים שבלב ואינם מבטלים הנדר שהוציא בשפתיו. וי"א דאפילו אמר כן בלחש, הוי דברים שבלב. הגה: והא דאמרינן כל נדרי בליל יום כפורים הוי כאילו התנו בהדיא ומכל מקום לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם, כי אם לצורך גדול (מהרי"ו סימן ב'). מי שהתנה ואמר: כל נדרי שאדור עד זמן פלוני יהיו בטלים, ונדר בתוך הזמן, אם הוא זוכר לתנאו בשעת הנדר, נדרו קיים שהרי מבטל תנאו בשעה שנודר; ואם אינו זוכר לתנאו בשעת הנדר, התנאי קיים והנדר בטל. ויש אומרים שאין התנאי מועיל לבטל הנדר, אלא אם כן יזכרנו תוך כדי דיבור לנדר ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי, ויש לחוש לדבריהם. 

שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן צא אות כ

 בענין ביטול נדרים בערב ראש - השנה: איתא בגמרא נדרים כ"ג ע"ב "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל", ומסקינן ובלבד"שלא יהא זכור בשעת הנדר". ויש בזה כמה שיטות, ועיין בשו"ע יו"ד סי' רי"א סעי' א' שלמעשה אין לסמוך כלל על אמירה זו בלי שאלה לחכם. ברם נלע"ד דלענין זה דנקטינן שכל האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלקי ישראל, והוא הדין במי שאומר לעשות חסד עם חבירו ושאר מצוות דאפי'לא אמר ממש בלשון נדר והתחייבות אפי"ה דינו כנדר משום דרשא דבפיך זו צדקה, וה"ה לשאר מצוות עיין בר"ן נדרים דף ח' ע"א ובריטב"א, - מסתבר דשפיר מהני מה שרגילים להתנות בערב ר"ה וביוהכ"פ דאינו רוצה כלל שיהי' נדר, דכיון שהוא עצמו הרי אין כוונתו כלל לנדר או שבועה ורק התורהעשאתו כנדר, ולכן בכה"ג שגילה דעתו מקודם והתנה בפירוש דאינו רוצה כלל שיהי' נדר מהיכ"ת נימא שאף בכגון דא ה"ז נעשה נדר גם נגד תנאי מפורש שהתנה בריש שתא דאינו רוצה שיהא נדר, ולכן נלע"ד דכל שהוא אומר סתם ולא בלשון נדר ה"ז חשיב כאומר בפירוש בלי נדר. אך לכאורה קשה על זה מהא דאיתא בשו"ע יו"ד סי' רי"ד ס"א "הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים לסייג ולפרישות יאמר בתחלת הנהגתו שאינו מקבל עליו בנדר" ואם לא אמר כן ונהג ג' פעמים הוי נדר ובעינן התרה, ואמאי בעינן התרה הא אמרי' דלענין זה שפיר מועיל תנאו שעשה בריש שתאשלא יתקיימו נדריו כל השנה, אך אפשר דכיון דנהג ג' פעמים חיישי' שמא נזכר בינתים בביטולו שעשה בריש שתא ואעפי"כ הוא ממשיך לנהוג כן ה"זחשיב כאילו ביטל את התנאי, וגם נראה דמהא דמהני התנאי שהוא עושה בתחלת הנהגתו שעושה בלא נדר משמע קצת כדברינו דשפיר מועיל גםהתנאי שעושה בריש שתא. אך יותר נראה דבזמננו שמזכירים בפירוש בהתרת נדרים שבערב ר"ה "מנהג של מצוה או איזה הנהגה טובה שנהגתי שלש פעמים" ומיד הוא גם מוסר מודעה על כל קבלה בלב דאפשר שפיר להקל. ונראה לפי"ז דאף שנפסק בשו"ע יו"ד סי' ר"ג סעי' ד' "דאם פוסקים צדקה וצריך לפסוק עמהם יאמר בלי נדר", ועיי"ש בש"ך סק"ד דאם פוסק סתם הו"לנדר, נראה דמיירי בפסיקה כזו שהוא ממש מתחייב בחיוב גמור, או כדאמרן קודם דמיירי במי שלא עשה תנאי בראש השנה. אבל מ"מ מסתבר דבדברי מצוה שרגילים בני אדם לומר שפיר מהני הביטול שעושים בערב ר"ה ויוהכ"פ. הלום נודע שבכגון דא נשאל הגה"צ מוהרי"ח זוננפלד זצ"ל בספר שלמת חיים ח"ב תשובה ל"ח, והשיב דמסתברא דעל מה שלא נדר בפירוש כגון מנהגי מצוה יכולים שפיר לסמוך על המסירת מודעה שבערב ראש השנה. 

Summary:

While the practice of reciting כל נדרי is cited by the גאונים, they are also quick to criticize this custom.  רב נטרונאי notes that they do not have the practice to be מתיר נדרים, so this should not be recited. Similarly, the בעל העתים, cited by the ארחות חיים, was opposed to the practice.  רב סעדיה גאון ruled that it was only supposed to be said in cases of communal oaths that required annulment, but not for individual oaths. Nonetheless, it is clear that the practice was not abolished, notwithstanding these objections.

A second objection was raised by רבינו תם (as cited by תוספות) with respect to כל נדרי.  He noted various technical halachic reasons that the recitation of כל נדרי would not operate to annul vows of the previous year.  Therefore, he modifies the wording to serve as a form of preventing future vows from taking effect in the upcoming and applies a novel understanding to the following prayer of ונסלח.  This approach is also in line with a גמרא in נדרים. (It does appear that רב נטרונאי also had the same understanding as רבינו תם.) The רא״ש argues and prefers maintaining the original wording and understanding of this prayer as focusing on vows from the prior year.  The שיטה מקובצת also rejects רבינו תם, though he goes as far as to claim that the prayer was instituted by the אנשי כנסת הגדולה.

While the שלחן ערוך and רמ״א both cite the custom to recite כל נדרי, they do not appear to opine on the debate between ר״ת and the רא״ש.  

The רדב״ז initially observes that the רמב״ם appeared not to have this prayer as part of his serve, he notes that it is his custom to recite the prayer, though he incorporates both references to past and future נדרים.  He explains that this is not redundant, as the prospective annulment has only limited effect.

The יעב״ץ argues that various recommended modifications/justifications to the verbs in כל נדרי to try to accommodate the opinion of רבינו תם are less than accurate.  Accordingly, he adopts the original מנהג, though in deference to ר״ת he includes both phrases and both sets up verbs.

The מהר״י וויל, as explained by the בית הילל, that absent extenuating circumstances, one may not practically rely on כל נדרי to serve as a התרת נדרים for vows of the upcoming year (apparently assuming like the opinion of רבינו תם).  The רמ״א establishes this ruling as normative.