בענין אמירת ״כל נדרי״ בליל יוה״כ - The Halachic History of Kol Nidrei

תקופת הגאונים: שינויי מנהגים באמירת 'כל נדרי'

1. לבוש אורח חיים סימן תריט

ומה שאומרים אותו בלשון ארמי, לפי שנתקן בבבל שהיה עיקר לשונם לשון ארמי לכך תקנוהו בלשון ארמי כדי שיבינוהו הכל.

2. תשובות רב נטרונאי גאון (מגאוני סורא 850~) אורח חיים סימן קפה

רב נטרונאי. וששאלתם יכולין הצבור להתיר בראש השנה וביום הכפורים כל נדרים שנודרין משנה זו לשנה אחרת. תשובה: נדרים אין נשנית בשתי ישיבות היום ממאה שנה…ואין נוהגין לא בישיבה ולא בכל מקום להתױיװר נדרים, לא בראש השנה ולא ביום הכפורים, אלא שמענו שבשאר ארצות אומרים כל נדרי ואסרי, אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מרבותינו.

3. תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן קמג-יג

לרבינו סעדיא ז"ל בליל יוה״כ עומד ש"ץ ואומר כל נדרי ואסרי וחרמי ושבועי וקונמי שנדרנו ושחרמנו ושאסרנו ושנשבענו ושקיימנו על עצמנו בשבועה וכו' עד ככתוב ונסלח לכל עדת בני ישראל וגו'. אבל מי שנשבע כל השנה שבועה לבטלה לא.

4. אורחות חיים חלק א הלכות יום הכפורים

כתב הבעל העתים ז"ל [ר׳ יהודה בן ברזילי הברצלוני מברצלונה, המאה ה-11] ונהגו בכל קהלות ישראל שש"צ אומר זמן קודם תפלת ערבית...ואיכא נמי דוכתי קא מפקי ס"ת בההיא שעתא והאי מנהגא דקא עבדי בהני דוכתי לאפוקי ס"ת ולומר כל נדרי חזינן לרבותא דאמרי דהאי מנהגא לית ליה עיקרא וטעותא הוא וטובא מרבוותא דקא מבטלי ליה בדוכתייהו דלא למימר ליה כלל ולא עוד אלא שרוב עמי הארץ טועים בכך וסבירא להו שכל נדרים וחרמים שעליהם בטלים ונוהגים קלות ראש בנדרים ובחרמות וקצת מן הגאונים אומרים אותו ואנן לעניות דעתין אמרינן דלא למסמך עלייהו בהא מלתא כלל וכן אמר רב סעדיה גאון אלא שאמר בסוף דבריו וכי תקון רבנן לומר כל נדרי זהו לעדה ששגגה ואסרו אסר על נפשם בבית הכנסת כגון נדרי אונסין ושגגות צבור כדכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו אבל מי שנשבע כל השנה להתיר שבועותיו ולבטלן לא. 

---

שיטת ר״ת: 'כל נדרי' נאמר על שבועות של השנה הבאה ולא על שנה שעברה

5. תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כג עמוד ב

הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. אי זכור, עקריה לתנאיה וקיים ליה לנדריה! אמר אביי, תני: ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר. רבא אמר: לעולם כדאמרינן מעיקרא, הכא במאי עסקינן - כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע במה התנה, והשתא קא נדר, אי זכור בשעת הנדר ואמר על דעת הראשונה אני נודר - נדריה לית ביה ממשא, לא אמר על דעת הראשונה אני נודר - עקריה לתנאיה וקיים לנדריה. 

6. תוספות מסכת נדרים דף כג עמוד ב

ואת דרשת ליה בפירקא - מכאן משמע דרבא מודה בשכח מעיקרא דאי לא אמר אלא דוקא שכח במקצת מאי קאמר שלא ינהוג קלות ראש בנדרים והא אין רגילות שיהא זכור במקצת ושכוח במקצת, מתוך שמעתין מוחק ר"ת מה שכתוב במחזורים בכל נדרי מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה וסבורים הם שמתירין נדרים משנה שעברה וטועין חדא בכל התרת נדרים בעי חרטה מעיקרא לכל הפחות והרי אין אנו פותחין בשום חרטה ועוד דבעי יחיד מומחה או ג' הדיוטות וליכא ועוד שהלכה כרב פפא דהוא בתראה דאמר פרק השולח (גיטין דף לה:) צריך לפרט הנדר ואנן לא עבדינן הכי ועוד דנודר עצמו אי אפשר לו להתיר לכך נראה לו להגיה מיוה"כ זה עד יוה"כ הבא עלינו לטובה ונדרים של שנה הבאה הוא דשרינן וסמך לדבר דתנן הרוצה שלא יתקיימו נדריו כו' ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר ואפילו רבא נמי מודה בזה ואע"ג דעומד אדם בר"ה תנן ואנן ביוה"כ עבדינן אשכחן יוה"כ דאקרי ר"ה….והא דאומרים בכל נדרי דנדרנא דמשמע לשעבר אלמא דמשמע דאנו מתירין שעברו י"ל דנדרנא משמע שתי לשונות כמו אמרי פי משמע כדאמרי משמע לשעבר ומשמע דאמינא דהיינו להבא ה"נ דנדרנא משמע להבא ולשעבר ודאחרטנא דאומרים בכל נדרי פירושו הוי כשנתחרט דאין מועיל ביטול בר"ה אלא כשנתחרט עליו לאחר מכאן שנדר

7. רא"ש מסכת יומא פרק ח סימן כח

והולכין לבית הכנסת ונהגו שהחזן מוציא ספר תורה ואומר כל נדרי ואסרי וכו' דנדרנא ודאישתבענא ודאחרימנא מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים זה. ומתכוונין להתיר הנדרים החרמות והשבועות אולי עברו עליהם וכדי להנצל מן העונש. ואינו נראה לרבינו תם...והגיה רבינו תם במחזורים מיום צום כפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו. וגם יש לומר דנדרנא ודאשתבענא כלומר מה שאני עתיד לידור ולישבע. וגם יש לומר כולהו אחרטנא בהון כלומר אם אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה שיהו בטלים...ומיהו נראה כמנהג הקדמונים ולשון כל נדרי מוכיח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם השנה שעברה ומתירין אותם כדי להציל מן העונש וכך אומר אותו שלשה פעמים וגם אומר ונסלח לכל עדת בני ישראל כי צריכין כפרה אותן שעברו. ומה שהקשה דבעי חרטה אנן סהדי כל מי שעבר נדרו הוא מתחרט מעיקרו כדי להנצל מן העונש. ומה שהקשה דבעיא שלשה הדיוטות הרי כל הקהל אומרים אותו איש איש בלחש וגם החזן הקהל מתירין אותו. והא דאמר רב פפא צריך לפרט הנדר היינו כשהנודר בא לפני החכם להתיר לו נדרו אולי נדר על דבר מצוה ולא יתיר לו החכם נדרו. ובסגנון זה כתב רבינו סעדיה זכר לברכה יש עושין כך עומד שליח צבור ביום הכפורים ואומר כל נדרי וחרמי ואסרי ושבועי וקיומי שנדרנו ושהחרמנו ושאסרנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשותינו מיום כפורים שעבר עד היום הזה...ונהגו לאומרו קודם ברכו משום דאמרינן בשילהי שבת (דף קנז א) ובמסכת נדרים (דף עו ב עז א) דאין נשאלין לנדרים בשבת אלא לצורך השבת. 

8. שיטה מקובצת מסכת נדרים דף כג עמוד ב

ובין אביי ורבא אין חילוק ביניהם לענין דינא כי אם באוקמתא דמתניתין...ודעת רבים כי על זה סמכו העולם לומר כל נדרי בליל יום הכיפורים.  והקשה רבינו תם...ואני אומר שלא נתקן לומר אותו מטעם הלכה זו דלא שייך לומר חרטה במה שעתיד לבא דאמרינן בכולהו איתחרטנא בהון. ועוד דאמרינן בסוף ככתוב בתורת משה ונסלח לכל עדת בני ישראל וכו' ואיך שייך מחילה בדבר זה שרוצה לבטל אתה כל הנדרים שידור בשנה זו. אלא ודאי שורש מנהגינו אינו יוצא מן הלכה זו ולא תלוי זה בזה כלל ואנשי כנסת הגדולה תקנו לנו להסיר מן המכשול כי כמה בני אדם יש שנודרים ושוכחים הנדר ואין באים לפני חכם להתיר ועוברין על נדרן בשוגג. ותיקנו שבתחלת יום הכיפורים בפתיחת תפילותיהם יתוודו ויתחרטו מנדריהם כדי שלא ישכחו הדבר.

---

רדב״ז – מחלוקת נמשכת בזמנו על עצם אמירת כל נדרי ובין ר״ת והרא״ש

9. שו"ת רדב"ז (ר׳ דוד בן שלמה אבן זמרא, 1479 - 1573, ממצרים) חלק ד סימן לג - אלף קז

שאלה על כל נדרי שרגילין לומר בליל יוה"כ לפי שיש מי שכתב אותו בלשון עבר ויש מי שכתב אותו בלשון עתיד על מי נסמוך ומה ענין התרה זו: תשובה דבר זה מחלוקת גדולה היא מימות הגאונים ועד האחרונים כי יש מי שרואה שיאמר לשעבר ויש מי שאומר להבא ויש מי שסובר שאין ראוי לאומרו כלל כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. וכן ראיתי מנהג המוסתערבים במצרים שאין אומרים אותו וגם הרמב"ם ז"ל לא ראיתי שהזכירו והטעם של כל סברא וסברא כתוב בכל הפוסקים ע"ש. 

---

המחבר והרמ״א – אינם מכריעים במחלוקת בין ר״ת והרא״ש

10. שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכיפורים סימן תריט סעיף א

ליל יום הכיפורים נוהגים שאומר שליח צבור: בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים. ונוהגים שאומר: כל נדרי וכו', ואחר כך אומר: שהחיינו, בלא כוס. הגה: ואח"כ מתפללים ערבית. ונוהגים לומר כל נדרי בעודו יום, וממשיך בניגונים עד הלילה; ואומרים אותו שלש פעמים, וכל פעם מגביה קולו יותר מבראשונה (מהרי"ל). וכן אומר הש"צ ג"פ: ונסלח לכל עדת וגומר, והקהל אומרים שלש פעמים: ויאמר ה' סלחתי כדברך (מנהגים); ואל ישנה אדם ממנהג העיר, אפילו בניגונים או בפיוטים שאומרים שם (מהרי"ל)

---

שיטת המשנה ברורה: נוהגים כרבנו תם בלי כל השינויים

11. מגן אברהם סימן תריט ס״ק ב

כל נדרי וכו'. די נדרנא כ"ה הגירסא הנכונה (ד"מ תי"ט נדרים) ורי"ו כ' לו' די נדירנא ודי משתבעינא וכו' איחרטנא בהון וכ"כ בהגמ"נ דנדרנא גם להבא משמע ע"כ דלא כלבוש שרצה לשבש ספרים ישנים, וב"ח כ' שקבל לו' דאיחרטנא כלו' כשאתחרט בהון יהון בטלים ואין לזוז מנוסחות ישנות:

12. משנה ברורה סימן תריט ס״ק ב

ונוהגים שאומר כל נדרי וכו' - הנה מנהג קדמונים היה לומר מיוה"כ שעבר עד יוה"כ זה...ורבינו תם הקשה ע"ז ולכן הגיה שי"ל מיום הכפורים זה...ונוהגין אנו כר"ת. ולפ"ז צ"ל די נדירנא ודמישתבענא לשון עתיד והמ"א מסיק דאפילו לדעת ר"ת ג"כ יכול לומר בתיבה אחת דנדרנא דלשון זה גם להבא משמע 

---

אמירת ׳כל נדרי׳ בלשון עבר ועתיד - דחיית שיטת ר״ת בנוסח כל נדרי עם חשש לדעתו

13. שו"ת רדב"ז (ר׳ דוד בן שלמה אבן זמרא, 1479 - 1573, ממצרים) חלק ד סימן לג - אלף קז

ומה שאני רגיל הוא לומר אותו בלשון עבר ועתיד ומתכוין להתיר מה שעבר ומה שעתיד ובלשון הזה אני גורס אותו מיוה"כ שעבר עד יוה"כ הבא אלינו לשלום. וא"ת כיון שבשנה שעבר בטל לעתיד למה יתיר בשנה זו לשעבר והרי מותרין ועומדין הם. ל"ק כלל שיועיל לאותן שהיה זכור לתנאי בשעת הנדר ונמצא שבטל התנאי אם עבר עליהם תועיל התרה זו להקל מהעונש. וליכא למיחש שמא יבאו להקל בנדרים שאין זו הלכה למעשה שבאין לשאול לחכם וגם אין דורשין אותו ברבים אלא חושבין שהוא מכלל סדר תפלה ולא יבואו לזלזל בנדרים ולא יעלה על דעתכם שיועיל היתר זה למה שבין אדם לחברו כלל וכבר האריכו בזה הפוסקים. והנראה לע"ד כתבתי.

14. שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן קמה

ומה ששאלת בענין אמירת כל נדרי אם י"ל דאינדרנא ונפשאי לשון יחיד כמ"ש הלבוש. וגם הט"ז השוה עמו במלת אינדרנא. אע"ג דפליג במלותנפשאי נדראי כו'. כמאן נעביד. תשובה כבר כתבתי בחיבורי שכל מה שטרחו אלו הרבנים ושאר האחרונים ז"ל לפרש נוסח כל נדרי ע"ד ר"ת הכל טעות ושיבוש בלשון במ"כ. ולא אחד בהם שידע והכיר לשון ארמי על בוריו. כי האמת הברור שהנוסח הקדמון הוראתו על הנדרים שעברו. דינדרנא כו' הוא ודאי עבר. אבל אין ספק בעולם שע"פ דעת ר"ת צריכין אנו על כרחנו לשנות הנוסח הישן לגמרי וצ"ל דנדר או דנדר נו"ן חרוקה. ודהדל"ת בדגש מקום החסרה. וכן כולם דנשתבע ודניסר על נפשתנא. הכל בנו"ן האית"ן דרך אחד הוא. ללשון תרגום עם ל"הק בזה בבירור. ולכן לא יפה אנחנו עושים פה היום לאחוז החבל בשני ראשיו ולזכות שטרא לבי תרי. להחזיק בנוסח הישן במקצתו ולעזוב מקצתו ולשנותו ולהפכו להבא שזה אי אפשר כלל ואינו סובל השינויוה תמורה. ואין מקום לקיימו עפ"ד ר"ת. אם לא נחדשהו מעיקרו ונהפכהו כולו מעבר לעתיד. אבל נראין דברי הקדמונים ז"ל שנתקן על העבר. ואין לי בכך ספק בעולם. מ"מ לחוש לדר"ת הואיל ויצא מפי אותו צדיק. אני נוהג לומר בשתי הלשונות ולכפול הנוסח דנדרנא ודנידר דאשתבענא ודנשתבע דאסרנא ודניסר כו' מיום כפורים שעבר כו' ומי"כ זה עד כו' לצאת ידי הכל. עם שבלא"ה אנו מתירין נדרים שעברו ומתנין על שלהבא בכנופיא ביי"ת. מ"מ מנהג שהוקבע הוקבע. 

15. כף החיים סימן תרי״ט ס״ק כ

ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשינו ירושלים ת"ו, ההולכים על פי דברי האר"י ז"ל כדברי הכנסת הגדולה, דהיינו בתחלה אומרים כל נדרי וכו׳ די נדרנא ודי אשתבענא וכו׳ מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים שבא עלינו לשלום, ודי ננדר ודי נשתבע וכו׳ מיום הכפורים הזה עד יום הכפורים שיבא עלינו לשלום נדרנא לא נדרי וכו׳. 

---

יש להימנע מלסמוך על "כל נדרי" להתרת נדרים ושבועות

16. שו"ת מהר"י ווייל (ר׳ יעקב בן יהודה וייל, 1380 - 1460,מאשכנז) סימן ב

ומטעם כל נדרי לא חזינן מרבנן קשישי שסמכו על זה להתיר נדרים ושבועות בלא התרת חכם. ושמא טעמייהו דלא סמכי' עליה' אלא בדיעבד היכא דאיכא צורך גדול בדבר אבל לא לכתחלה. ובשבוע' בנקיטת חפץ לא אתבריר לי דמועיל כל נדרי. ועיין במיימוני פ"ב דהלכות נדרים, משמע מתוך לשונו דתנאי דכל נדרי אינו מועיל רק אנדרים ולא אשבועות. דכתב וז"ל: מי שהתנה קודם שידור ואומר: כל נדר שאדור מכאן עד עשר שנים הריני חוזר בהם כו' עד מי שהקדים התנאי לשנה או לעשר כו' עד ויש מן הגאונים שאמרו שאין כל הדברים האלו נוהגים אלא בנדרים בלבד ולא בשבועות כו'. מדנקט הרמב"ם לישנא: אין כל הדברים האלו, משמע דקאי נמי ארישא: מי שהתנה קודם שידור. 

17. שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן ריא סעיף א-ב

האומר נדר שאני רוצה לידור לא יהא נדר, ונדר, אינו נדר. בד"א, שהוציא תחלה בשפתיו לומר שלא יהא נדר; אבל אם חשב כך בלבו, הוי דברים שבלב ואינם מבטלים הנדר שהוציא בשפתיו. וי"א דאפילו אמר כן בלחש, הוי דברים שבלב. הגה: והא דאמרינן כל נדרי בליל יום כפורים הוי כאילו התנו בהדיא ומכל מקום לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם, כי אם לצורך גדול (מהרי"ו סימן ב').

18. בית הילל (ר׳ הלל בן ר' נפתלי הירץ מבריסק 1615 - 1690) יורה דעה סימן ריא

ומכל מקום לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם וכו'. והנה כל ימי לא שמעתי משום אדם בשם איזה מורה הוראה שהיה סומך על זה בזמן הזה, וגם במהר"י ווייל כתב זה לשונו ומטעם כל נדרי...לא לכתחלה, עכ"ל. ונראה דמאי דמדמה מהר"י ווייל לעומד בראש השנה ואומר כל מה שאדור בשנה זו יהיו בטלים וכו', אם כן הוא סובר כר"ת שצריך לומר מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה, שהוא להבא לבטל הנדר אם אינו זוכר התנאי בשעה שנדר, ודוקא לצורך גדול כמו שכתב מהר"י ווייל ז"ל.

---

סיכום - ״רק תפלה ככל התפלות״

19. ערוך השולחן אורח חיים סימן תריט סעיף ג

ואח"כ עומד הש"ץ ואומר כל נדרי בניגון ג' פעמים' וכבר בארנו ביו"ד ס"ס רי"א דאין זה מועיל לשום דבר…וכיון שעתה היא נוסחא קבועה לא שייך שכחה על זה והיא רק תפלה ככל התפלות ומרמזת שתקובל תפלתינו כמבואר מתוך דברי הזוהר הנדפס במחזורים קודם כל נדרי וכל התפלה מכונה בשם תפלת כל נדרי: 

Summary:

While the practice of reciting כל נדרי is cited by the גאונים, they are also quick to criticize this custom.  רב נטרונאי notes that they do not have the practice to be מתיר נדרים, so this should not be recited. Similarly, the בעל העתים, cited by the ארחות חיים, was opposed to the practice.  רב סעדיה גאון ruled that it was only supposed to be said in cases of communal oaths that required annulment, but not for individual oaths. Nonetheless, it is clear that the practice was not abolished, notwithstanding these objections.

A second objection was raised by רבינו תם (as cited by תוספות) with respect to כל נדרי.  He noted various technical halachic reasons that the recitation of כל נדרי would not operate to annul vows of the previous year.  Therefore, he modifies the wording to serve as a form of preventing future vows from taking effect in the upcoming and applies a novel understanding to the following prayer of ונסלח.  This approach is also in line with a גמרא in נדרים. (It does appear that רב נטרונאי also had the same understanding as רבינו תם.) The רא״ש argues and prefers maintaining the original wording and understanding of this prayer as focusing on vows from the prior year.  The שיטה מקובצת also rejects רבינו תם, though he goes as far as to claim that the prayer was instituted by the אנשי כנסת הגדולה.

While the שלחן ערוך and רמ״א both cite the custom to recite כל נדרי, they do not appear to opine on the debate between ר״ת and the רא״ש.  

The רדב״ז initially observes that the רמב״ם appeared not to have this prayer as part of his serve, he notes that it is his custom to recite the prayer, though he incorporates both references to past and future נדרים.  He explains that this is not redundant, as the prospective annulment has only limited effect.

The יעב״ץ argues that various recommended modifications/justifications to the verbs in כל נדרי to try to accommodate the opinion of רבינו תם are less than accurate.  Accordingly, he adopts the original מנהג, though in deference to ר״ת he includes both phrases and both sets up verbs.

The מהר״י וויל, as explained by the בית הילל, that absent extenuating circumstances, one may not practically rely on כל נדרי to serve as a התרת נדרים for vows of the upcoming year (apparently assuming like the opinion of רבינו תם).  The רמ״א establishes this ruling as normative.